הסיפור הקצר הזה התחיל כשהייתי בן עשרים ושתים.

זהו הגיל תגידו – "הגיל בו הכול נראה ורוד..." (אם אתם בני שלושים ומעלה).


ככה בנוי אדם, הם תמיד חושבים ש א' – מצבם של אחרים טוב יותר ממצבם שלהם. ב' – כמה שיותר מתבגרים ככה יותר

מבינים בחיים. חברה', זה לא ככה בכלל!!! אני מכיר אדם בן שלושים וחמש והוא מטומטם יותר מקומקום חשמלי בזמן

הפסקת חשמל. אבל, אמרתי שזהו סיפור קצר ולכן- אקצר. לא אשפוך פה את כל הידע שלי בפסיכולוגיה אישיותית.

ישבתי לי מול הטלוויזיה ועישנתי מקטרת... תשאלו מה היה בפנים? בטוח לא החרא הזה שמוכרים בחמישים שקל

לשלושים גרם ואומרים – אני מעשן את זה בעצמי, זה הטבק הטוב ביותר בשוק, תאמין לי ... בההה... שונא את המוכרים

האלה "בפיצוציות". יושב "בחנות" המסריחה שלו מהבוקר עד הערב מוכר חרא מזיק, אלכוהול, הייתה תקופה שהיו

מוכרים סמים חוקיים – חגיגתים למיניהם, באנגים... בקיצור הם בטוחים שהם יודעים הכול על הכול (שוכחים שהם לא

נהגי מוניות), חכמים עד חוסר דופק, תאחלס – אהבלים. והחברה החדישה שלי ביקשה ממני טובה...

בקיצור, אני נוסע באותו שלי בשביל לבצע משימה חדשה, "נפלה עלי עז" (כמו שאומרים בפרסומות), המשימה היא

פשוטה: למשוך כסף מהוויזה החדה כל כך שעוד כמה גיהוצים ואני חותך לעצמי את כל האצבעות כשאנסה להוציא אותה

לגיהוץ נוסף, לקנות חלב ו... לא תאמינו – שוקולד חלב! ולמה?!! תשאלו את העז שנפלה עליי מגובה כזה שכל עז הייתה

נהרגת אבל זאת רק קיבלה סאטלה מהנפילה והבקשות שלה היו... מרגשות. הכסף נמשך, החלב בשקית והשוקולד – נשאר

בחומר האפור (לא, לא נפל לתוך ההרואין! בראש יש חומר אפור – הכול אתם מקשרים לזה?!) לקשיי הבנה: שכחתי את

השוקולד. חברה שלי, שהכרתי אותה בפאב לפני שעה מחכה לי במיטה אצלי בחדר. חשבתי, אתם יודעם – צריכה שוקולד

כי היא אוהבת לאכול אותו, היא אמרה לי (קצת מוזר) – תביא שוקולד (בפירוט של החברה, המראה...) וחלב לצ'אי. את

הכסף הייתי צריך לעצמי... אני חוזר לחדר במהירות, העז המזדיינת מחייכת בשקית, כן העזים האלה יודעים ליפול דווקא

כשהדרקון שלכם עומד ומוכן לפעולה. והעז יודעת מה מצפה לי, אני לא יודעתי. נכנס לחדר ומה אני רואה?!! היא שוכבת

במיטה עם נרות מסביב ו – ישנה!
- מותק, חזרתי /אני לא זכרתי איך קוראים לה, כי היא באה לבד./

- ממממ... חר, חר, חחחח. /ניסיתי לתאר את הנאמר לי, לקשיי הבנה: הבחורה נחרה./

- מ-ו-ת-ק... הלוווו... /תשמעו זה לא נעים! אני רוצה סקס ושומע נחירות./

- חרחרחרחרחררר....


לאחר כמה ניסיונות היא פתחה עין אחת, הסתכלה עליי כמו על חייזר נאצי, לקחה את השקית, ופתאום צרחה:
- איפה השוקולד? אני לא שוכבת עם אף אחד עם אני לא אוכלת שוקולד לבן מחברת (וכל הפירוט המדוקדק של המוצר נפל עליי כמו פרסומת זולה), ובצעקות!

- ממממהההה? /לא היו לי מילים, הדרקון שלי אמר ביי, תעיר אותי מחר והלך לעולמו./


עצב מילא אותי, למה בזמן האחרון כל בחורה שאני מכיר בפאב הזה מוזרה בצורה כלשהי? אולי אני צריך להחליף פאב?

"הפינגווין שלומד לעוף" זה שם נחמד לפאב. גם המשקאות שם זולים! אוווף.

הבנתי שההתמכרות לשוקולד זה לא המצאה של פסיכולוגים, טוב שמוכרים אותו בחנויות ולא צריך לנסוע ללוד בשבילו!

דמעה זלגה מהעין שלי... עצוב. הרמתי את השמיכה, היא הייתה ערומה, אמרתי לה שתתלבש. היא התלבשה מהר. לקחתי

קונדום, פתחתי את העטיפה שלו, כזה גומי חמוד בצבע אדום, הצבע האהוב עליי בקונדומים... חבל. התקרבתי אליה

והלבשתי לה את הקונדום על הראש, חבל שהוא נקרע.
- עופי מפה יא מפילת עזים שכמותך! עגב איך קוראים לך? שאני לא ייפול עלייך מחר שוב...

- טרה קוראים לי. /ענתה והלכה./ טרה.

סוף.

עם פגעתי במישהו - אני מצטער וזה לא מכוון. זה סיפור שהמצאתי ואין לו שום קשר למציאות ולדעות הרשומות בו, זה סוג הכתיבה שאני אוהב, אשמח לקבל תגובות. אוהב אתכם!

חחחחחח...גדול

לא קרע אותי, אבל הצחיק.

puzpuz.

אני אוהב סיפורים קצרים, גם לקרא וגם לכתוב. אני אנסה להעלות כמה שיותר... אתם יודעים איך זה, אתה יושב בעבודה ה"נייד" יושב לידכם, האנשים המעצבנים עוברים (אני עובד כקופאי בחניון), משלמים ומתווכחים על כל שקל... ופתאום בא לך לרשום משהו, אתה מתחיל וזה זורם וזורם... אני לומד פסיכולוגיה לכן אני מנסה לשלב טיפוסים של אנשים בסיפורים. אני ממש אוהב כשכותבים תגובות חמות או "קרות", לצורת כתיבתי. זה תחביב שלי וכשמישהו אהב את מה שעשית זה מחמם כשמישהו לא אהב - זה גורם לבדוק היכן הטעות. אני אוהב אתכם - חיבוק...