|
אובד עצות,בקשר לידידה מאוד קרובה שהחליטה חד צדדי על התנתקות
לאחר מעל לחודשיים של תהייה , ניסיונות פענוח ומה לא, התייאשתי , אז אני פונה אליכם (ובמיוחד לשועלים הוותיקים : חרוב וrgrg ) ..
פגשתי את הידידה במקריות , ראיתי הודעה שלה בפורום כלשהו וישר ידעתי שאני חייב לדבר איתה , ככה התחיל הקשר איתה שנמשך היום,בערך שנתיים אנחנו בקשר,
היא אחת האנשים הכי חשובים בחיי , אני פתוח איתה במאת האחוזים,היחידה שאני יודע שלא משנה מה אני יכול לפנות אליה , שתמיד דאגה לי , חיזקה אותי והייתה שם.
הקשר בינינו היה מושלם אפילו שלא התראינו לעיתים קרובות ( שעה וחצי נסיעה בערך ) היינו מקיימים שיחה מסכמת אחת לשבוע לפחות .
הכל היה ורוד ונחמד,היינו פתוחים עד הסוף עד לפני חודשיים ( זה כבר יכול להיות שלושה , איבדתי ספירה באיזשהו שלב ),
היא הייתה קצת מוזרה ולראשונה יצאתי יותר מבואס אחרי שיחה איתה,הבלגתי ..
היא סירבה לומר מה קורה ונפנפה אותי בטענה שהכל בסדר,היה כמעט שבוע של חוסר תקשורת , שניסיתי לשאול שוב ( רשמה away קצת מדאיגים ) היא גירשה אותי בקרירות.
באיזשהו שלב נשברתי,פשוט לא יכולתי לחיות עם חוסר הידיעה והצד הפרונאידי שבי קצת יצא החוצה ( כיאה לאשכנזי הדואג שהוא אני ),ופשוט החלטתי לנסוע אליה,
ולעזאזל עם העובדה שהגב שלי תפוס ואני די חולה ..אמנם הייתה לנו שיחה יום לפני זה ,אבל היא הייתה קרירה וחמקנית והחלטתי שאני עדיין נוסע .
נסעתי אליה , בדרך עצרתי וקניתי שוקולד וממתקים כדי להראות קצת קלאסה ( ולמקרה שאולי אני עשיתי משהו , ולא עשיתי .. ).
אני מגיע אליה לאחר עיכוב קטן,רואה שהיא לא בבית , מצלצל אליה , אומר לה שאני ליד הבית שלה , לא ממש הלהיב אותה ,
דיברנו רבע שעה , היא אמרה שהיא צריכה לפענח את זה לבד ושזה לגמרי לא קשור אליי ולא עשיתי כלום , היא עשתה אפס מאמץ כדי לראות אותי (היא הייתה עשר דקות נסיעה ממני)
אפילו שאמרתי לה שאין בעיה שאני אסע לאיפה שהיא נמצאת , היא לא קנתה את זה ), היא הייתה עם חברים , אבל עדיין אלו חברים שהיא יכולה לראות כל יום או שבוע,
אותי היא רואה במקרה הטוב אחת לחודש או חודשיים .
מאותו יום ( חודשיים ) דממת אלחוט , שנינו התגייסנו (חודש אחרי), אף אחד לא צלצל לומר גיוס קל או משהו כזה ( הגיוס שלה היה קודם , פשוט לי נמאס להרים את הכפפה כל הזמן)
ללא סיבה הגיונית , הקשר בינינו פשוט נפסק במכה אחת , ולי , שהבן אדם שאולי אני הכי אוהב בעולם הזה פשוט יוכל לנתק אותי בלי להניד עפעף ,מאוד כאב ..
לפני שבוע וקצת שלחתי לה מכתב (שהגיע אליה ) די נוגה ועצוב , על זה שהיא פגעה בי , ושנורא כואב לי הנתק ושכנראה באמת זה הסוף ,
כתבתי מה שאני מרגיש ,הייתי צריך ממנה תגובה כלשהי , התגובה שקיוותי לקבל זה לפחות רצון לחימה ממנה על הקשר (שלטענתה הוא הכי חשוב בעולם גם לה ),
או לפחות שתתן לי סוג של קלוז'ר,שאני אוכל באמת לסיים את הסאגה ולהמשיך הלאה ,בלעדיה ,
עבר מעל לשבוע וכלום,אפילו תגובה מינימלית לא קיבלתי ממנה .. שזה עוד יותר כואב כי לי זה פשוט מסמל חוסר אפכתיות .
אין לי מוצא חיובי מהבור הזה שהיא הכניסה אותנו אליו , גם אם אנחנו חוזרים לקשר תמיד תהיה את המחשבה שאולי לא באמת אכפת לה ממני , ואם אנחנו פשוט ננתק ( רשמית)
קשר , עדיין אני מאבד את הבן אדם שהכי קרוב אליי,המשענת שלי .
מה אני עושה ,מה אני יכול לעשות,קשה לי המצב הזה שבו אני יושב בחיבוק ידיים,ולהשלים עם המצב בלי תחושת סיום רק יחמיר את זה .
כמה הערות:
1) אם לחלק הייתה המחשבה שהבחורה אולי התאהבה בי פתאום והחליטה לנתק כי חשבה שזה יזיק לקשר ,אני מודע לאפשרות הזאת אבל היא לא סבירה
כי גם חברה טובה שלה שדיברה איתי אמרה שמה שקרה (באותו שבוע) לא קשור אליי (אבל עדיין אתם חופשיים להביע את דעתכם).
2) אולי היא יוצאת כלבה בסיפור הזה , אבל היא ממש לא ( וזה לא מפי בן אדם מאוהב מסנוור ,אלא מפי מישהו שממש מכיר אותה לעומק ), היא בן אדם
מקסים,אכפתי ואוהב, שמעטים האנשים כמוה בעולם הזה , וכל בן אדם עם ראש על הכתפיים שאינו תחמן קנאי ,יאהב אותה. |
ראשי
צ'אט
11-02-2007, 20:39
).
מצב כלאיים
