http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3365273,00.html
והתגובה:
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3365785,00.html
דעתכם?

על מג"דים אין שירים, רק כתובות בשירותים.

http://www.baking.co.il

4 אמהות (אפרופו עשור לאסון המסוקים -איך אף אחד לא הזכיר אותן?) - התערבות חיובית
להתקשר למפקדים - התערבות שלילית

לא מאיימים על יונה בעלה של זית

הפעילות שלהן היתה פוליטית מול הציבור והדרג המדיני. עובדת היותן אימהות לחיילים היתה בוודאי גורם מדרבן, ואולי גם נוצלה לתועלת מאבקן, אבל למיטב זכרוני הן לא ניסו להתערב בשיקוליה המבצעיים ומעשיה של המערכת הצבאית.

לטעמי הקשר עם המפקדים אינו שלילי בעיקרון, כל עוד הוא לא נעשה עם מפקדים זוטרים. אין רע מבחינתי שהורים יוכלו ליצור קשר עם מח"טים ומפקדי בסיסי אימונים. קצינים בדרגת אלוף משנה הם כבר בוגרים מספיק להתמודד עם הלחץ - להדוף ולסנן טענות וגם לקבל כשצריך. כאשר הקשר נוצר ישירות עם מפקדים זוטרים צעירים יש פה בעיה קשה של פער מעמדי, וסיטואציות כאלה צריך למנוע.

"במידה רבה, הודות למאמרי הארץ הוקמה ממשלת הליכוד הלאומי ונתמנה משה דיין כשר הבטחון. הארץ דרש תגובה צבאית על האיום המצרי שבועיים לפני המלחמה, ואף דרש את תפיסת הרמה הסורית ימים אחדים לפני הפעולה".
(הארץ מפרסם את עצמו, 22 ביוני 1967)


המדריך לשביל ישראל, מאת יגיל הנקין ויעקב סער. מהדורה רביעית, 2020
גלריית התמונות שלי

אתה מדבר על המחקר שקבע שהציבור יותר מודאג מחיילים הרוגים מאשר אזרחים הרוגים?

זה הופיע כסקר באחד העיתונים במהלך המלחמה.

קראתי את מאמרו של רון בן ישי,בושה וחרפה,לתלות את יכולותיו של אשכנזי בהתערבות הורים?שטויות בלחץ.לצערי (ואביא דוגמאות אם אדרש לכך) הבינוניות שלטת בקרב קציני הצבא (ולא אעשה הכללות)ומפקדיו ולכן ההורים עם אצבע על הדופק.חייל שנהרג ב"זובור" או בטרטור אחר הופך את התערבות ההורים לחיונית.ולגבי השבויים והנעדרים,הייתי רוצה לראות את בן ישי מתנהג אחרת כאשר יהיה מדובר בילדיו שלו וכאשר אין כל סימן שממשלת ישראל עושה איזה שהוא מאמץ להחזיר אותם.

התערבות הורים היא לרוב לא מוצדקת לדעתי . אומרים שהרמטכ"ל עומד בראש הצבא - ואמא עומדת מעליו , וזה כ"כ נכון . לצערנו הצבא הוא גוף ( או "הפך לגוף" ) שמושפע מגורמים חיצוניים יתר על המידה .

קצין אחד שלי הכניס את כל עניין המפונקות לפרופורציה . בקום המדינה , במלחמת העצמאות , הלוחמים לא ראו בית לפעמים חודשים , וחיו בתנאים נוראיים , בניגוד לחיילים של היום , שכועסים על עוד סגירת שבת , על עוד 21 יום מחוץ לבית . ואני ביניהם .

כשהחייל הפשוט שוכח את המטרה שלו , כל הצבא שוכח . כשהת"ש הוא הדאגה העיקרית ( ומה לעשות , כשכל מה שאתה עושה כל היום זה מחסומים , שמירות ומטבחים - זה קורה ) , יש בעיה .
נכון , אנחנו לא עומדים היום בפני מלחמת קיום כל מלחמת העצמאות , ששת הימים ויום הכיפורים , כך שההשוואה מיותרת . אבל בכל זאת ולמרות הכל - רואים שינוי .

לדעתי הפיתרון הוא חינוך טוב יותר . מרגע הגיוס . הטמעה טובה יותר של הערכים של הצבא . יצירת חיילים פחות על פס-ייצור - יותר ע"פ אידיאולוגיה , ערכים , חינוך לאהבת הארץ . יותר ימי תרבות , יותר טיולים בארץ , גם אם זה גורר את הארכת ההכשרה ( פאק - זה שווה את זה ) . תנאים קשים יותר , כי המ שלא הורג מחשל . בא"חים מטורפים , כמו בבסיסים אמריקאיים לא מתאימים פה , לדעתי . תחזירו ת'אוהלים , ותראו חיילים מקצועיים יותר - מפונקים פחות .
כל עניין החינוך פועל גם לעתיד . אחרי תקופה של שנה נראה מפקדים מקצועיים , מוכשרים וחכמים יותר . אחרי שנתיים - קצינים כאלה . אחרי 10 שנים - אנשים שכאלה בתפקידי מפתח . ואחרי תקופה של עשרים שנה נראה בראש הצבא אנשים כאלה .

זו דעתי .

אני מתכוון ספציפית ל:

"כל מפקד פלוגה ומג"ד יודע כי להורי חייליו יש השפעה מכרעת על סיכויי קידומו. אם חלילה יעניש בריתוק שבת את בנם ש"שבר שמירה", או לא יענה לגחמותיו, הם ההורים כבר ישסו בו עיתונאי ממקורביהם או ח"כ תאב כותרות. וכשאלו ייכנסו לתמונה, לא יועילו לקצין כל הישגיו באימונים ובמבצעים - הוא יינזף על-ידי המח"ט או מפקד האוגדה, שגם הם חרדים לקידומם ולכן ממהרים לשאת חן בעיני התקשורת והפוליטיקאים. במקרה הטוב, בדיון השיבוצים הבא ידלגו עליו; במקרה הרע - יראו לו את הדלת. קשה להאמין עד כמה העמיקה החדירה של ההורים לתוך היחידות, וכמה מזמנם היקר ומתשומת ליבם נאלצים המפקדים להקדיש לאותם הורים, המבקרים ומטלפנים ללא הרף. כדאי שוועדת חוץ וביטחון של הכנסת תחקור את התופעה - אני מבטיח לה ממצאים מסמרי שיער."


אני יודע שיש כאלה דברים, אבל האם זה אכן כבר הכלל ולא היוצא מן הכלל? כי אם כן מצבנו אכן חמור ביותר, אבל איכשהו נראה לי שרון בן ישי קצת מגזים לגבי היקף התופעה. כמה קצינים נעצר קידומם כי ריתקו מישהו ששבר שמירה?