אבי ובריטני

אבי (אביגייל) ובריטני הנסל נולדו ב 1990, אי שם בעיירה קטנה בארצות הברית. הן תאומות זהות, יש להן אח ואחות צעירים מהן. הן לומדות בתיכון המקומי, משחקות בקבוצת הכדורעף של התיכון, רוכבות על אופנים, שוחות, מנגנות בפסנתר, גולשות באינטרנט, מדברות הרבה בטלפון, והוציאו לאחרונה רישיון נהיגה. נו, אז? אז. אבי ובריטני הן תאומות מחוברות ("conjoined twins"). הן חולקות את גופן מן המותנים ומטה.

בין ילדות: מה בין אבי ובריטני ללוליטה?

אז מה בין אבי ובריטני, לבין לוליטה, ילדת הסיפור? לא הרבה בין הילדות עצמן, אבל לא מעט בין סיפורן של אבי ובריטני לבין מה שמייצג הספר "לוליטה". אבל לא, הקשר פה הוא לא בדמיון בין אלו לזו. הקשר פה הוא בניגוד. בעוד הספר "לוליטה" מייצג חיבור לצד האפל של הטבע האנושי ומעורר בנו מחשבות על הצדדים האפלים שבנו, סיפורן של אבי ובריטני מייצג את ההפך הגמור – כוח ההתעלות של האופי האנושי.

קשה להסביר את הכוח השופע מאבי ובריטני ככה, במילים. שמחת חיים, אמונה עצמית, אי-ויתור, בלי הנחות, אלו חלק מהמילים שיכולות לשמש לכך. אבל כדי להבין את זה עד הסוף צריך לראות אותן, את התאומות היפהפיות האלו. לא לכולנו קל לראות שונויות כאלו, אבל אני חושבת שכדאי להעיף מבט בשתים האלו. חייבים, אפילו, כי רק אחרי שפוגשים אותן אפשר להבין כמה אין פה שונות. כמה השתים האלו טבעיות. כדי לא לאלץ אף אחד לראות מה שהוא לא רוצה, כל התמונות והמאמרים מובאים בקישורים, וכך, אם תבחרו, כאן תוכלו להכיר את אבי ובריטני, וכאן לראות קטע מהסרט הראשון שבו אפשרו לעולם להכיר אותן כשהיו בנות 11, וכאן לראות קטע מהסרט השני בו נפגשנו איתן שוב והן בנות 16.

כוחו של האופי האנושי

הייתי בהלך רוח מסוים כשנתקלתי בסיפור של אבי ובריטני. הלך רוח שהתקשר במידה רבה ל"לוליטה" ולמחשבות על הרוע העשוי להיות טמון באדם. בפעם הראשונה שנתקלתי בסיפורן, הוא ריתק אותי, אבל לא ידעתי למה. בשלב הזה עוד לא ראיתי אותן, עוד לא ידעתי עליהן עוד מעבר למס' השורות שקראתי עליהן. התחלתי לקרוא עליהן עוד, ולראות את קטעי הוידיאו שלהן, ותוך כך בחנתי בתוך עצמי את המשיכה שלי לנושא. האם זו מציצנות שמושכת אותי להכיר אותן? עם הזמן הסתבר לי שזה לא זה. הסתבר לי שאבי ובריטני נותנות לי משהו, שמשם נובעת המשיכה. לקח לי עוד קצת זמן להגדיר לעצמי בדיוק מה זה, מה שאני מקבלת מהסיפור שלהן, אבל ידעתי כל הזמן שזה משהו טוב, שהרגשתי טוב יותר אחרי שראיתי אותן.
בסוף הגדרתי.

אבי ובריטני מלמדות את כולנו שיעור. לא מכוונה, כמובן, אבל מעצם היותן. הן מלמדות אותנו שיעור על כוחו של כוח הרצון שלנו, על כוחה של האמונה ועל כוח האופטימיות. בטבעיות שבה הן מקבלות את הקשיים שהן ניצבות בפניהם, בחוסר הרחמים העצמיים, הן מלמדות אותנו שיעור חשוב בפרופורציה, שיעור חשוב בערכו של האופי האנושי.

לא רק הבנות, גם ההורים

לא רק התאומות מלמדות אותנו שיעור, אלא גם הוריהן. פטי, אחות בית חולים, ומייק, נגר במקצועו, לא היססו לרגע כאשר נולדו הבנות (בהפתעה, יש לציין. דבר היותן תאומות מחוברות לא אובחן בטרם הלידה). ברגע שהוברר שהבנות בריאות, התייחסו אליהן בטבעיות גמורה, כלכול תינוק. או כדברי ההורים: "כשאמרו לנו שהן בריאות, שאפשר לעשות להן אמבטיה, להאכיל ולהתכרבל, ידענו שהכול יהיה בסדר". וכך היא ההתייחסות שמקבלות הבנות מהוריהן מאז ועד היום – באהבה, בטבעיות ובקבלה גידלו הזוג הנסל בנות שבטוחות בעצמן, אופטימיות ומלאות תכניות לעתיד. אם אנחנו לא שוכחים את הקושי העצום שבפניו עומד הורה במצב כזה, לא נותר לנו אלא לעמוד פעורי פה מול הכוח שהפגינו פה ההורים, שמהווים, בפני עצמם, הוכחה לכוח האופי.

אז אבי ובריטני, או לוליטה?

אין פה מוחלט. כמו שאומר ב"מלחמת הכוכבים" אובי-וואן קאנובי, 'רק הסית' עוסק במוחלט'. לכל אחד מאיתנו, מי יותר ומי פחות, יש את הצדדים האפלים שלו. אבל אבי ובריטני מזכירות לנו שלכל אחד מאיתנו יש גם את היכולת להתעלות, את הכוח הספון בתוך האופי שלנו, אם נרצה לשחררו, והלוואי וכל אחד מאיתנו ייקח את הבנות האלו, ויושיב אותן מעל הכתף שלו, כאיזון ללוליטה, שיושבת לפעמים על הכתף השנייה...


הערה: לא התייחסתי פה לשום אספקט של מצבן הגופני של הבנות, על אף שיש לי לא מעט תהיות בנושא, פיזיות ופילוסופיות כאחד.

ואני לא יכול שלא להיזכר בספר "אנתרופולוג על המאדים" המספר את סיפורם של
שבעה חולים נוירולוגים שלמרות הלקות ואוליי בעצם בגללה, כל אחד מהם הצליח
לפתח סגולות ויופי משל עצמו.

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

ויותר כמו בחורה אחת עם שני ראשים!
כשקראתי את האשכול אז התפלאתי למה לא מנתחים אותן,אבל כשרואים שהן חולקות גוף אחד עד גובה הצוואר,מבינים את התשובה.