בעיקרון זו רק כתיבה ראשונית, שאני לא אשכח את הרעיון הכללי, אני בטח אשכתב ואשפר את זה אחר כך. אבל לא יודעת, זה לא ממש יוצא כמו שרציתי. נראה לי אני פשוט אוותר על זה ואשאיר את זה ככה וזהו, חח. ><"

צנצנת הדמעות
רגליה הדקיקות כבר רועדות מהמאמץ, כאינן מסוגלות עוד לשאת את משקלה, את ליבה שנעשה כה כבד עליה לפתע. היא כושלת, צונחת מטה אל מיטתה, פניה טמונות בתוך ידיה, וכתפיה רוטטות חרישית. והיא בוכה, בוכה כפי שלא בכתה מעולם. בכי אמיתי, כואב, בכי שנכלא בתוכה במשך כל כך הרבה זמן, וכעת היא אינה יכולה לעצור בו עוד מלפרוץ החוצה. היא מניחה לכאב לטפטף מתוך עיניה, לכל השחור שבתוכה לזלוג בטיפות שקופות במורד לחייה. היא אינה מנסה לעצור בעצמה עוד, אינה מנסה להחניק עוד את הגוש שבגרונה. היא בוכה החוצה את כל מכאוביה, את כל כעסיה, את כל תסכוליה – את כל כולה, כל נשמתה. נשימתה מתקטעת, והיא מתקשה לנשום מבעד לדמעות, כמעט כמו טובעת ביניהן... אך לפתע היא פוסקת מבכייה. הדמעות עדיין זולגות במורד לחייה בבכי אילם, חרישי, אך על לחייה נפרש חיוך מעוות מעט, לא מוסבר, בעוד היא מושיטה את ידה קדימה, אל עבר הצנצנת הקטנה שניצבה אי שם מולה. היא נאבקת בפקק הצנצנת, תוהה כיצד לא חשבה על כך קודם, הרי זה כל כך פשוט – היא תאסוף את כל דמעותיה, כל אחת ואחת מהן, את כל הכאב הזה, בתוך הצנצנת הזו, וכשזו תתמלא – תטביע בה את כל אותם שגרמו לה לבכות את כל הדמעות האלה. הפקק השתחרר, צונח מטה לצד רגליה, והיא נותרה מביטה בצנצנת הזעירה שבידה, אשר נראתה כעת קטנה מתמיד. זה לא יעבוד, היא יודעת זאת. גם אם תבכה במשך כל שארית חייה, לא יהיו לה די דמעות על מנת להטביע את כל מי שאי פעם פגע בה, כל מי שאי פעם הסב לה כאב או צורך בבכי. במוחה מתגבש במהירות רעיון חדש, אף מוצלח יותר – היא אכן תאסוף את כל דמעותיה באותה צנצנת זעירה, זה כן. אך כשתתמלא, חשבה לעצמה שעה שחיוכה התרחב עוד יותר, תטביע בה את עצמה.

יצירה ראשונה... הממ... יפה מאוד

התיאורים הרבים לכעס שלה רק מעצימים הכל וזה טוב.
העובדה שהיצירה חסרת מרווחים בין השורות ואין לה קטעים/פסקות תורמת מאוד. מגישה לקורא את כל הכעס כמו גוש גדול שרוצים להיפטר ממנו. רעיון נהדר.
הסוף מצמרר... יצירה טובה מאוד!!

כל הכבוד מקווה לראות עוד יצירות שלך

נ.ב.
אני לא חושב שזה צריך "שיפור" או שינוי כלשהו...

שלום לך, שבוע טוב,

קראתי, ובסוף יצא לי - "וואו" מן פליטה של כאב ... מנסה לתאר לך מה הרגשתי בסוף.
חזק. את הצלחת להעביר עוצמת רגש - "ייאוש" בצורה יפה !!!

באופן אישי - מקווה שהכתיבה תשחרר לך כל כאב וייאוש, לכתוב זה להוציא. כמו בכי.

המשיכי לכתוב זה מרפא.
בהצלחה !!!

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

הבכי והכתיבה משחררים את הכאב שמצטבר בתוכנו.
את הסוף הייתי משנה. הייתי אוספת את הדמעות בתוך הצינצנת ומטביעה את זה
שגרם לך לעצב וכאב ולא כפי שכתבת את עצמך.
מאחלת לך רק טוב

דובשנית

חזק. באמת מתאר יפה את הרגשות. הצלחתי ממש לראות את התמונה.
כתיבה יפה וחזקה.
המשיכי כך.