אני כותב עכשיו טקס שלם ליום הזכרון, ששזורים בו גם קטעים מקוריים שלי. אז כתבתי קטע ש"האח הקטן" מקריא, תגידו לי מה דעתכם, יבואו עוד דברים בהמשך.

יש לי אח גדול
יש לי אח גדול, אח גדול כמו בסיפורים.
אתם כבר וודאי יודעים, תמיד מחייך לכולם, תמיד אומרים שהוא מקסים, במיוחד בפנים.
יש לו חדר משלו, לא קטן ולא גדול
יש לו שם תמיד קצת כל דבר, קצת מהכול.
גיטרה חשמלית, פוסטר של איזו להקה, שולחן כתיבה ומיטה.
יש לי אח גדול שיש לו כבר חברה.
היא תמיד מחייכת ויש לה שיער חום וארוך.
קוראים לה תום, ואח שלי יכול לשבת שעות ולספר
על איך העיניים שלה נוצצות בלילה שחור כשהירח מתבהר.
יש לי אח גדול, הצטלמנו בפעם הראשונה הוא גבוה עם מדים וקסדה, אני לידו נמוך בראש.
הוא אמר לאמא לא לבכות, הוא יישלח מכתב כל שבוע.
יש לי אח גדול, חזק ואמיץ, שלח מכתב שהתחילה המלחמה, לא לדאוג, הוא בסדר,
מתגעגע לכולם וגם לתום. שולח נשיקות ומבקש לשלוח את עוגת השוקולד שהוא כל כך אוהב כי הם ישנים בשטח.

היה לי אח גדול. אח כמו בסיפורים.
נו אתם וודאי זוכרים,תמיד אמרו שהוא מקסים.
הייתה לו חברה שכבר לא מחייכת, פותחת אלבומים, בוכה ושוב נזכרת.
היה לי אח גדול, שאהב במיוחד עוגות שוקולד.
היה לי אח גדול שהשאיר מזכרת האחרונה,
תמונה, והוא מחייך בתוך מדים וקסדה.

בהחלט מרגש ומעביר את המסר

יש לי מן כזאת הרגשה שהטקסט נופל למלכודת של הפשטות והוא נראה כמו כל טקסט רגיל אחר ליום הזכרון.
אין כזאת הרגשה?

לדעתי אתה לא צריך לקרוא את זה ברצף
תתחיל עם החלק הראשון של "יש לי"
אחר כך צריכה להיות סצנה שלאחריה רואים אותך שוב
מדבר על האח שהיה
(תן לקהל את ההזדמנות להכיר אותו ולהזדהות כדי שאחר כך האפקט יהיה גדול יותר)

רעיון ממש טוב, (: תודה

קטע האב – "בשדה פרחים"

הוא עוד היה ילד קטן, רק בן 8.
ישבנו בסלון לראות רגע את החדשות של חמש ואחר כך לצאת לשדה שקרוב לבית.
בחדשות סיפרו על מקרה ירי בין חיילים לערבים. שניים נהרגו.
הוא שאל "אבא, לאן הולך מי שמת?" חשבתי על דרך שיוכל להבין ועניתי "אלוהים קוטף אותם בלי שנראה, ושם אותם אצלו בגן שיחיו חיים טובים".
יצאנו לשדה מלא הפרחים, כלניות, חרציות וסביונים.
אני הלכתי אחריו והוא רץ בין הפרחים, חופשי כל כך וחסר דאגות.
"תכין לאמא זר!" צעקתי לעברו מרחוק, והוא כבר רץ להתחיל לקטוף.
כשחזר, בידו היו חרציות, סביונים, פרגים וגם כמה כלניות.
"למה קטפת כלניות?" שאלתי, "למה לא, הן ממש יפות" הוא השיב בתמימות.
"כלנית זהו פרח מוגן, אסור בשום פנים ואופן לקטוף אותו!" השבתי.
הוא הסתכל עלי ואמר "איזה מוזר, פרחים אסור, ואנשים מותר?".

[האיש יורד מהבמה]
[מתבצע השיר "יש פרחים" מילים: נתן יונתן] <-----(הוראות בימוי)
[המבצעים יורדים מהבמה]


**דרך אגב, הרעיון של הטקס הוא שבעצם יש דמויות שקשורות אל החלל (כמו האב, האח, האם וכולי) שמספרים עליו קטעים, ולאחריהם באים שירים שקשורים או קטעים של יום הזכרון.
הקטע הראשון האח הקטן מספר, והקטע הזה האב מספר.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי Chiribum אני כותב עכשיו טקס שלם ליום הזכרון, ששזורים בו גם קטעים מקוריים שלי. אז כתבתי קטע ש"האח הקטן" מקריא, תגידו לי מה דעתכם, יבואו עוד דברים בהמשך. יש לי אח גדול יש לי אח גדול, אח גדול כמו בסיפורים. אתם כבר וודאי יודעים, תמיד מחייך לכולם, תמיד אומרים שהוא מקסים, במיוחד בפנים. יש לו חדר משלו, לא קטן ולא גדול יש לו שם תמיד קצת כל דבר, קצת מהכול. גיטרה חשמלית, פוסטר של איזו להקה, שולחן כתיבה ומיטה. יש לי אח גדול שיש לו כבר חברה. היא תמיד מחייכת ויש לה שיער חום וארוך. קוראים לה תום, ואח שלי יכול לשבת שעות ולספר על איך העיניים שלה נוצצות בלילה שחור כשהירח מתבהר. יש לי אח גדול, הצטלמנו בפעם הראשונה הוא גבוה עם מדים וקסדה, אני לידו נמוך בראש. הוא אמר לאמא לא לבכות, הוא יישלח מכתב כל שבוע. יש לי אח גדול, חזק ואמיץ, שלח מכתב שהתחילה המלחמה, לא לדאוג, הוא בסדר, מתגעגע לכולם וגם לתום. שולח נשיקות ומבקש לשלוח את עוגת השוקולד שהוא כל כך אוהב כי הם ישנים בשטח. היה לי אח גדול. אח כמו בסיפורים. נו אתם וודאי זוכרים,תמיד אמרו שהוא מקסים. הייתה לו חברה שכבר לא מחייכת, פותחת אלבומים, בוכה ושוב נזכרת. היה לי אח גדול, שאהב במיוחד עוגות שוקולד. היה לי אח גדול שהשאיר מזכרת האחרונה, תמונה, והוא מחייך בתוך מדים וקסדה.

לפי דעתי הקדשת יותר מידי מקום לאקספוזיציה ולתיאור דמותו של האח בתחילת הקטע.
הסוף מתאר בדיוק כמה הוא היה מקסים ומשאיר את רגש ה'מקסימות' של האח לדמיונו של הקורא.
אני מציעה לך להוריד טיפה מהתיאור בהתחלה ולהתמקד יותר בתיאורים שהתייחסת אליהם בסוף.
לי אישית הסוף עשה צביטה יותר מאשר ההתחלה, כי הוא יותר השאיר מקום לדמיון שלי, מה שההתחלה לא עשתה.

אבל זאת רק דעתי. (:

Im special,your special,wer'e all just a bunch of special fuckers

תאמת, שאני גם ככה הרגשתי, ולא ידעתי להניח את האצבע על המקום הנכון.
אני אחשוב מה להוריד, תודה

וגם התעצבתי.

זה חדר אלי עמוק,
puzpuz.

שמח שאהבת

ציטוט:

במקור נכתב על ידי Chiribum קטע האב – "בשדה פרחים" הוא עוד היה ילד קטן, רק בן 8. ישבנו בסלון לראות רגע את החדשות של חמש ואחר כך לצאת לשדה שקרוב לבית. בחדשות סיפרו על מקרה ירי בין חיילים לערבים. שניים נהרגו. הוא שאל "אבא, לאן הולך מי שמת?" חשבתי על דרך שיוכל להבין ועניתי "אלוהים קוטף אותם בלי שנראה, ושם אותם אצלו בגן שיחיו חיים טובים". יצאנו לשדה מלא הפרחים, כלניות, חרציות וסביונים. אני הלכתי אחריו והוא רץ בין הפרחים, חופשי כל כך וחסר דאגות. "תכין לאמא זר!" צעקתי לעברו מרחוק, והוא כבר רץ להתחיל לקטוף. כשחזר, בידו היו חרציות, סביונים, פרגים וגם כמה כלניות. "למה קטפת כלניות?" שאלתי, "למה לא, הן ממש יפות" הוא השיב בתמימות. "כלנית זהו פרח מוגן, אסור בשום פנים ואופן לקטוף אותו!" השבתי. הוא הסתכל עלי ואמר "איזה מוזר, פרחים אסור, ואנשים מותר?". [האיש יורד מהבמה] [מתבצע השיר "יש פרחים" מילים: נתן יונתן] <-----(הוראות בימוי) [המבצעים יורדים מהבמה] **דרך אגב, הרעיון של הטקס הוא שבעצם יש דמויות שקשורות אל החלל (כמו האב, האח, האם וכולי) שמספרים עליו קטעים, ולאחריהם באים שירים שקשורים או קטעים של יום הזכרון. הקטע הראשון האח הקטן מספר, והקטע הזה האב מספר.

מה דעתכם על הקטע הזה? די אהבתי אותו... אבל מרגיש לי שמשהו חסר בו או לקוי... מה נראה לכם?

קטע האח הצעיר – "יש לי אח גדול"

יש לי אח גדול, אח גדול כמו בסיפורים.
תמיד כולם, החברים והמשפחה אמרו שהוא מקסים.
יש לי אח גדול שיש לו כבר חברה.
היא תמיד מחייכת ויש לה שיער חום וארוך.
קוראים לה תום, ואח שלי יכול לשבת שעות ולספר
על איך העיניים שלה נוצצות בלילה שחור כשהירח מתבהר.
יש לי אח גדול, הצטלמנו בפעם הראשונה הוא גבוה עם מדים וקסדה, אני לידו נמוך בראש.
הוא אמר לאמא לא לבכות, הוא יישלח מכתב כל שבוע.
יש לי אח גדול, חזק ואמיץ, שלח מכתב שהתחילה המלחמה, לא לדאוג, הוא בסדר,
מתגעגע לכולם וגם לתום. שולח נשיקות ומבקש לשלוח את עוגת השוקולד שהוא כל כך אוהב כי הם ישנים בשטח.

היה לי אח גדול. אח כמו בסיפורים.
נו אתם וודאי זוכרים,תמיד אמרו שהוא מקסים.
הייתה לו חברה שכבר לא מחייכת, פותחת אלבומים, בוכה ושוב נזכרת.
היה לי אח גדול, שאהב במיוחד עוגות שוקולד.
היה לי אח גדול שהשאיר מזכרת האחרונה,
תמונה, והוא מחייך בתוך מדים וקסדה.

איך זה עכשיו?

תרשה לי לשכתב את זה? :]

Im special,your special,wer'e all just a bunch of special fuckers

אם יש לך דרך יותר טובה לכתוב את הדברים אז סבבה, רק אל תשנה את זה יותר מידי, שלא יהפוך למשהו אחר...

ותרשום פה את התוצאה בבקשה

אני בת....

Im special,your special,wer'e all just a bunch of special fuckers

סליחה.... קורה...

אבל את עדיין מוזמנת לשכתב מה שרצית, זה יעזור מאוד אם תעשי את זה

שלום לך, שבת שלום -

אומנם באיחור מאז שפירסמת ...
אהבתי את הקטע שכתבת על האח. זה העביר בי רגש - כן של פשטות.
אנשים פשוטים, שאוהבים את החיים ...

שיהיה בהצלחה !!!

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.