25-02-2007, 15:27
|
 |
מנהלת בע"ח, מטיילים ותרמילאים
|
|
חבר מתאריך: 01.01.06
הודעות: 53,831
|
|
|
"קצת ציונות"- קטע מתוך הספירה לאחור לקראת הגיוס
הקטע המצורף הועבר אלי ע"י גולש שביקש להשאר בעילום שם. הגולש מלש"ב כמו רובכם, והעלה על הכתב מרחשי לבו.
הקטע הוא ספירה לאחור לקראת הגיוס, הספירה החלה החל מהיום ה30.
יש לציין שכל השמות שונו ע"מ לשמור על פרטיות הכותב. כל הזכויות שמורות לו, ובמידה ומישהו מעונין לעשות בחומר זה שימוש- אנא לפנות אלי ואני אתווך בעניין.
__________________________________________________ _____________________
בבקשה:
היום ה-26
אני לא אפתח את השיחה על עינב, כיוון שהשיחה עם יאיר במסנג'ר הייתה נוקבת וקשה היום. קיבלתי סנוקרת לפנים שאולי תעורר אותי מהאילוזיה שאני חי בה.
קצת מידע על יאיר זיו- ב-13 למרץ משתחרר סופית מצה"ל, חובש קרבי שהיה לאחרונה בלבנון.
צבא, צ.ה.ל, צבא ההגנה לישראל. המוסד שאליו אני הולך ב- 14 למרץ.השיחה עם יאיר לא הייתה נעימה בלשון המעטה, בא לי לבכות על הדברים שהוא אמר לי, אני לא יודע מה הוא חושב עליי כ"כ, אבל הוא נותן לי להתמודד עם האמת. אולי אני לא הכי מתאים להיות קרבי,אולי אני סיסי מדי?, אולי אני מפחד על עצמי יותר מדי? דברים כאלה קורים לצערי,יש לי מנגנון רחמים עצמיים מפותח ואני רוצה להשמיד אותו לפני הצבא.
השיחה התחילה בשאלות הצעירות והפעורות שלי, אני חייב להפסיק איתן ולדבר עם יאיר האחר, הבן אדם ולא החייל. כל נושא שאנחנו מדברים עליו מאוד מתומצת אם לומר את האמת, זה שניים שלושה מסרים לכל כיוון ופה זה נגמר. דיברנו על זה שצריך חברה (בראש עולה לי גילת דווקא ואורית שנראית לי רחוקה מתמיד) אני טוען שזה טוב, הוא טוען שיש חיים אזרחיים בצבא, הוא אומר את זה כי אני עדיין לא הייתי ולא חוויתי את זה.
הבלאגן בשיחה התחיל משאלה על מצב 2 על אגרופים- משהו שאסור בתכלית האיסור ע"פ פקודת מטכ"ל. שאלתי מה אני עושה, האם אני צריך לבצע? יאיר טען שאני מתבכיין, שאני עשוי משוקולד.
הוא אמר שזה נשמע כאילו אני דוגמנית שנתפסה באמצע השטח ללא ערכות האיפור שלה ולא כמו חייל קרבי.
הוא אמר לי שאני לא אמור להיות מודאג מזוטות. אם מסתכלים על התמונה הכללית רואים את זה, אני אכן מודאג משטויות במיץ כמו הידיים שלי, החבל 3. אבל בתוך תוכי אני לא יודע אם תהיה בי את האנרגיה לשים מאחורי את הכל ולהוביל קדימה. אני לא יודע אם יש בי את התעוזה של לראות את עצמי ברכס עלי טאהר ולא בתור מטייל אלא בתור חייל שאמור להכניע חיזבלונרים במארבים.
יאיר אומר ששום דבר לא צריך להדאיג אותי אלא רק דבר אחד איך אני גומר את המחבל שמולי לפני שהוא אותי.
את יאיר הרגיזה טיפת הוויתור העצמי שקיימת בי. אם לומר את האמת ואני לא יודע מדוע פלטתי שטויות כאלה, נדמה לי שאני סתם מזבל בשכל באמת. בא לי עכשיו לבכות לפרוק את כל מה שיאיר אמר לי שיכול להיות באיזשהי נקודה נכון, אבל אני אעשה הכל כדי להוכיח שקורצתי מחומר אחר, ושאני לא דוגמנית שוקולד אלא חן האמיתי בלי וואסח. אני חייב הפסקה מפרש אני חייב לעשות דברים אחרים כדי לנקות את הראש מצבא ומחשבות זדוניות שגורמות לי להיראות מגוחך בעיני יאיר. פורומי הצו"ב והמו"ס של קבוצת פרש ממלאים אותך בתחושת היי שאתה יודע הכל, אבל תיאוריות לחוד ומציאות לחוד. מעולם לא הייתי לוחם, אבל מו"ס נותן לך תחושה שאם אתה מכיר 3-4 נשקים לעומק אתה תותח, אולי רק אני מרגיש ככה.
נראה לי שאני צריך לשנות את זה, כי אני מאוד לא מבין מה הולך באמת בשטח, אני לא יודע מה הולך מבחינה גופנית אני רק יודע שיש דברים מרתיעים. רוני חזר חבול הרבה פעמים הביתה,ידיים פצועות וחתוכות, ואני נרתע מהעובדה שגם אני אסבול מזה. קלישאת "טוב למות בעד המולדת" לא עובדת פה, כי זה נהיה רציני. אני יודע שמהרגע שאשובץ לגדוד שלי בחטיבה אתן הכל, יהיו רגעי משבר אבל באמת צריך לעשות את זה גם במחיר של אצבעות חבולות כאבי גב עייפות ורעב. זה לא כי מישהו צריך לשמור על מדינת ישראל, אלא כי זה חלק מהאופי שלי להוכיח לי ולכולם שאני טוב. כי אחרי הכל, כל השנים חיכיתי לזה- להגשים קריירה צבאית עם קצונה במערך קרבי. אין דבר עילאי מזה לעניות דעתי.
סיימתי את מה שיש להגיד על הצבא, פרקתי נקווה שבעתיד יהיה טוב יותר.
__________________________________________________ _____________________
בשם פורום מו"ס, תודה לגולש על הנכונות לשתף
לקריאה על פרויקט "קצת ציונות" לחץ כאן
_____________________________________
|
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
