לאחרונה נתקלתי באתר זה וקראתי מספר כתבות מענינות, עדכניות, ונטולות פוליטיקה ורדיפת סקופים (דבקה...). לדוגמה, להל"ן אחד המאמרים.

אשמח לקבל חוות דעתכם על מהמנות האתר.

http://www.omedia.co.il/Show_Articl...hreadID=1014010

ציטוט:

סוריה משנה כיוון אסטרטגי הצבא הסורימתחמש באחרונה בסיוע איראן, ברכישה מסיבית של כלי נשק המאפיינים לוחמת גרילה ולוחמהבליסטית. תהליך זה מצביע על שינוי של ממש בתפיסת הפעלת הכוחות הסוריים בזמן לחימה, המחייב היערכות מתאימה של צה"ל. זיו מאור(23/2/2007) צה"ל סיים השבוע (21 בפברואר) תרגיל רחב היקף, של חטיבת הצנחנים. מדוברבתרגיל הגדול ביותר שבוצע על ידי כוחותינו מאז שנת 1999, בין השאר משום שבמהלך שנותהאינתיפאדה לא ניתן היה לרכז כוחות לצורך תרגיל גדול, בעוד צה"ל שקוע בתעסוקהמבצעית בגזרות השונות. ארבעת גדודי חטיבת הצנחנים - אפעה, פתן, צפע והגדס"ר (גדודהסיור) - לקחו חלק בתרגיל, יחד עם כוחות שריון, אוויר והנדסה. התרגיל דימה מלחמהכוללת, וכלל גם צניחות. מעבר להתכוננות הנדרשת של חיילי הסדיר והמילואים לתרחיש מלחמה עתידי,לקח מהמלחמה החולפת בלבנון, לתרגיל יש גם הקשר מדיני רחב יותר. המקום בו בוצעהתרגיל - שטחי האש הנרחבים ברמת הגולן - הוא יעד מועדף לתצפיתנים של חיל המודיעיןהסורי. מכאן, שיש בתרגול הכוחות בהיקף רחב כל כך גם הפגנת כוח של צה"ל ושל ישראל,בבחינת מסר הרתעה מתבקש לדמשק. שינויים במערך הסורי, תמרוןבאיראן ברקע לביצוע התרגיל עומדות גם ההערכות לגבי תמורות הנצפות בעברו הסורישל הגבול, בעיקר מאז סוף מלחמת לבנון השנייה, וגם אצל האיראנים, בהקשר של ההגנהמפני מתקפה אווירית להשמדת המתקנים הגרעיניים שלהם: החל מחודש אוגוסט האחרון, ניתן לחזות בעיבוי של נוכחות חיל השריון הסוריבגבול עם ישראל. בשגרה, בנויה ההגנה הסורית מזרחית לרמת הגולן במספר שכבות, כאשרככל שמתרחקים מהגבול ומתקרבים לאזור דמשק, משתפרת איכות היחידות הפרושות בשטח. כךלדוגמה, באזורים הסמוכים לגבול, מתאפיינות היחידות בכוח אדם פחות איכותי ובנשקיםמיושנים, דוגמת טנקי T-56 סובייטים, שיוצרו בשנות הששים. הקו השני מצויד בטנקיםמסדרת T-70 (שנות השבעים), וסמוך לדמשק, ניתן למצוא טנקים מהסדרה האחרונה שיוצרהלפני נפילת הגוש הסובייטי, מדגם T-80 (עד 1983). על פי דיווחים מרשת "פוקס ניוז", החלו הסורים לקדם בחודש אוגוסט שניגדודים של שריון איכותי, או במלים אחרות כ-60 טנקים מסוג T-80. קשה להעריך מהןההשלכות של הצבת הכוחות האלה בסמוך לגבול, ולמעשה זהו קושי בהערכה הדומה לזה שעימוהתמודדה ישראל ערב פרוץ מלחמת יום הכיפורים. קשה לחזות האם תיפתח מערכה מול הסורים,בעקבות או בהמשך להזזת הכוחות. אבל בהחלט סביר להניח, שהתרגיל של צה"ל השבוע, נעשהבין השאר, על רקע התמורה הזו. אלפי קילומטרים משם, התקיים השבוע גם תרגיל ראווה של משמרות המהפכההאיראניות. התרגיל הזה כוון בעיקרו לוושינגטון, במסר של "ניפוח שרירים" מולהאמריקנים המחזקים את אחיזתם הצבאית במפרץ הפרסי (שיגרו שתי נושאות מטוסים לאזור).כלפי פנים, יש בו גם לנסות להרשים ולהרגיע את אזרחי איראן. אין לשלול מכלל אפשרותאת ההנחה שהתרגיל שביצע צה"ל מכוון גם לעיניים איראניות. דמשק מתחמשת אולם נתון משמעותי יותר בציר הסורי-איראני, הוא כנראה ההתחמשות המחודשתשל צבא סוריה. על פי פרסום ב"הארץ" (זאב שיף, 22 בפברואר), צבא סוריה נמצא כבר כמהחודשים בתהליך שיקום, במימון איראני. ההתחמשות איננה באה לחדש את מערך השריון המיושן, או את חיל האווירהמתפורר. הבחירות של צבא סוריה, במה להתחמש, מלמדות הרבה על תפיסתו את שדה הקרבהעתידי, ואולי גם על אופי המלחמה הבאה בין ישראל לבין הסורים (במידה וזותפרוץ). על פי מאמרו של שיף ב"הארץ", צפה חיל הים הסורי בנזק הגדול שנגרם לאח"יחנית במלחמת לבנון, כתוצאה משיגור הטיל הסיני C-802 לעברה על ידי החזבאללה. בעקבותזאת, מתחמש חיל הים הסורי באותה מערכת ממש, כשהיא מצוידת בשיפורים מתוצרת איראן.הכוונה היא, כנראה, לעבות את החוף הסורי בסוללות של הטיל הזה, ובכך להגן מפני מתקפהאפשרית של ישראל מכיוון הים. בנוסף,מחדש הצבא הסורי את ארסנל הנ"ט שלו. גם כאן, ניתן לזהות ניסיוןלשחזר את ההצלחה של החיזבאללה במלחמת לבנון. טילי ה"קורנט" וה"מילאן" הרוסיים, גרמולצה"ל נזקים גדולים– גם לשריון וגם לחי"ר. לכן, מתחמשים הסורים במאות טילים מתוצרתדומה. התחום השלישי בו מתחמשים הסורים, הוא הרקטי-בליסטי. את התחום הזה מפתחיםהסורים עצמאית מזה מספר שנים, במקביל לאיראן, ולאו דווקא בסיועה. ביולי 2001, איתרחיל המודיעין הישראלי ניסוי שעשתה סוריה בגרסה מחודשת של סקאד D. הטיל נורה מאזורחאלב, סמוך לגבול עם תורכיה, לאזור מדבר סוריה, על הגבול עם ירדן, סה"כ כ300- ק"מ.אולם על פי הדיווחים בתקשורת זרה, הטווח האמיתי של הסקאד המשופר, הוא כ700- ק"מ,מרחק מוגדל שבא על חשבון גודל ראש הנפץ ודיוק הפגיעה. המשמעות של טווח כזה היא,שלמעשה הסורים יכולים לשגר סקאד ממרכז סוריה, לכל מקום בישראל. ידוע שלסורים יש ארסנל רקטי גדול מאוד, אשר חודש ושוקם לקראת המלחמהבלבנון. הרקטה העיקרית המוכרת למודיעין הישראלי היא ה"אוראגן" (הוריקן בהגייהרוסית), או בשמה התקני, BM-220. זוהי אותה רקטה המוכרת לישראל ממלחמת לבנון, אשרראש הנפץ שלה הכיל מאות כדוריות מתכת קטנות וקטלניות. בנוסף, חשפה מלחמת לבנון אתקיומה של רקטה נוספת שלא הייתה מוכרת למודיעין הישראלי. מדובר ברקטה בקוטר 305 מ"מ,אשר נורתה במהלך המלחמה פעם אחת בלבד – לעבר עפולה. מחד, העובדה שהטיל נורה לעברעפולה מוכיחה טווח גדול יחסית – כ-50 ק"מ. מאידך, גוף הטיל נמצא שלם, מה שמוביללמסקנה שכנראה נגרם לטיל נזק במעופו, והוא לא התפוצץ לחלוטין. זוהי רשימת המצאי של ההתחמשות הנוכחית של הצבא הסורי, לפחות על פי כתבתושל זאב שיף ב"הארץ". נוסף על כך, ידוע שסוריה היא חלוצה בכל הנוגע לנשקים כימיים.ברחבי סוריה פרושים מספר בסיסים פעילים לייצור גז חרדל וגזי עצבים שונים, ובהם אףVX, הנשק הכימי הקטלני. נטישת הלוחמה המסורתית מי שבוחן את התחומים בהם מתחמשת סוריה, לא יכול שלא להבחין בזניחת מרביתהתחומים הנוגעים ללוחמה מסורתית. בידי הצבא הסורי מצויים אלפי טנקים, רכבי קרב,מסוקים ומטוסים. אולם כל אלה הועברו לידיה טרם נפילת הגוש הסובייטי, ומאז מצבהתחזוקה שלהם ירוד. אילו בחרה בכך, יכלה סוריה לנתב את הכספים האיראניים לטובתשיקום הצבא הקונבנציונאלי. היא בחרה שלא לעשות כן. הכלים אותם רכשה כעת סוריה, יכולים להשתייך כולם ללוחמה שאיננה "לוחמהקונבנציונאלית". יש לדייק: ההבחנה איננה בין נשקים רגילים לנשקי אב"כ. מדובר בהבחנהחדשה, המיוחסת לבנימין נתניהו ומשה יעלון (כל אחד מהם החל להשתמש בהבחנה זו בנפרד,בערך באותה תקופה). מלבד הלוחמה הקונבנציונאלית, מתקיימות הלוחמההתת-קונבנציונאלית, והעל-קונבנציונאלית. לוחמה על-קונבנציונאלית, היא מה שנכלל בלוחמת אב"כ, בתוספת התחוםהבליסטי. לוחמה תת-קונבנציונאלית היא למעשה לוחמת גרילה במאפייניה. הבחירה של סוריהלתגבר את הארסנל שלה בתחמושת המשתייכת דווקא לתחומים אלו, מעידה על הודאה בנחיתותהסורית, אל מול היכולות הקונבנציונאליות של צה"ל. בליסטיקה מעורף האויב אחד הלקחים של העולם הערבי ממלחמת יום הכיפורים, מיתרגם למאמץ בפיתוחטילים בליסטיים. לסוג זה של אמצעי לחימה כמה יתרונות מהותיים, על פני לחימהקונבנציונאלית: ראשית, שיגור מרחוק מקטין באופן משמעותי את החיכוך בין הצבאות. עליונותושל הצבא המערבי היא חסרת משמעות כשאין לו אויב ברור ומוגדר להילחם בו, וכשהטיליםנורים מנקודות שונות, שאין להן כל חשיבות לאחר שנורה הטיל ומאחר והצוות היורה מסתלקמהמקום, קשה מאוד לפגוע בהם. ביטוי לקושי זה היה המאמץ האדיר שהשקיעו האמריקניםבצייד משגרי הסקאדים במלחמת המפרץ הראשונה, ללא הצלחה יתרה. הצלחה רבה יותר היתהלחיל האויר הישראלי במלחמה האחרונה בניסיונותיו לאתר משגרי רקטות, אך גם הוא לאהצליח למנוע ירי רקטות יומי לשטח ישראל. נגזר מכך יתרון נוסף, והוא מוגנות הכלים. רוב הטילים הבליסטיים הגדולים,נישאים על גבי תובה שיכולה לשאת רק טיל אחד בכל פעם. המשמעות: אם משגר שיורה טיל,נחשף – השמדתו לא תסכן את הטילים הנוספים. המטרה השלישית היא אסטרטגית מדינית ונוגעת גם בתחום הפסיכולוגי של משחקהמלחמה: כשמדינה יורה טיל משטחה, היא מזמינה תגובת נגד חריפה באותה מידה, לכלהפחות. המצב הזה, יוצר אי בהירות באשר לשאלה, מי מהניצים פתח במלחמה. כך לדוגמה, ישמי שקובע שישראל היא שפתחה במלחמת לבנון השנייה, משום שהיא זו שפלשה ללבנון.החיזבאללה לעומת זאת, לא פלש לישראל ככוח צבאי, ולכן הוא לא נושא באחריות לפתיחהבמלחמה. אי הבהירות של המתקפה הבליסטית, מגדילה את הסיכויים שפרשנות שכזו תהפוךמקובלת. מצב כזה עשוי להגדיל את ההישגים המדיניים של המדינה התוקפת. הסוגיה האחרונה נוגעת לרגישות של העורף הפגיע בקלות יחסית מנשק טילי.בזמן האחרון, הולך העולם המערבי ומתעורר לתוך ההבנה שמלחמת הג'יהאד איננה מלחמה עלשטח, אלא על תרבות. מבחינת הטרוריסטים, הדרך הטובה ביותר לפגוע בעולם המערבי, היאלפגוע בעורף שלו. נחיתת טילים בעורפה של המדינה המערבית, פוגע בתרבותה ובחוסןהלאומי שלה. צבא גרילה ההתחמשות המאסיבית בטילים נגד טנקים, איננה אלא הסקה יעילה של מסקנותממלחמת לבנון, וגם מהטרור הפלסטיני. על פניו, נקודת התורפה של צה"ל כצבא סדיר שלמדינה, ולמעשה של כל צבאות המערב המתוחכמים, היא למעשה לוחמה א-סימטרית. נראה, כיסוריה מתכננת להוריד בסדר העדיפות את ההשקעה ביחידות הצבא הקונבנציונאלי, ולהכשיריחידות ללוחמת גרילה רגלית, שיארבו לכוחות צה"ל עם תחמושת נגד טנקים (שלמעשהיעילה מאוד גם נגד כוחות רגליים). בתרחיש של לחימה עירונית,ביכולתם גם להיטמע באוכלוסייה אזרחית, שהיא המגן הטוב ביותר מפני תגובה יעילה שלצבא מערבי. בהקשר הזה, יש להבחין שזוהי הפעם הראשונה, שבה מדינה ריבונית מראהסימנים של נקיטה באסטרטגיה הזו. עד כה, צבאות של מדינה ריבונית הפעילו גרילה רקלמשימות מיוחדות. מול צבאות רגילים, נלחמו היחידות הרגילות של הצבא. עד כה,התמודדות באמצעות גרילה נגד צבא סדיר הייתה נחלתם של ארגוני טרור, המנותקים מיישותריבונית המחזיקה צבא. אם אכן סוריה תיישם את מה שניבט מהתגבור החדש של הארסנל שלה,תהיה זו הפעם הראשונה בה מדינה ריבונית בוחרת להכשיר את צבאה כאסטרטגיה של הפעלתכוחות בלוחמת גרילה נגד צבא סדיר. זהו איום שעל ישראל להישמר מפניו. בצבא הסורי 400,000 לוחמים. אם הממשלההסורית אכן מתכוונת לחמש חלק לא מבוטל מהם בטילי הנ"ט הרוסיים, אין זה רק איום שלממש על צה"ל. אם המהלך ילווה באימוץ אסטרטגיות מיליציוניות של ארגוני טרור (קרי:היטמעות באוכלוסייה אזרחית), מדובר בשינוי עמוק בתפיסת הלוחמה העולמית ובאזורנובפרט. מותר לקוות, כי בחדרי החדרים של קהילת המודיעין הישראלית וגופי תכנוןהפעלת הכוחות של צה"ל שוקדים כבר על מענה ראוי לשינויים הנפרשים לנגד עינינו מןהחזית הסורית. מן הראוי, שגם במערכת המדינית יהיו ערים להם ויפעלו לבלום התפתחויותשליליות בעקבותיהם.

I like my islamist extremist like my roasted chicken... dead and fried to the bones

גם לי, גם לי בבקשה תקנו את שגיאות הכתיב

ציטוט:

סדר היום הבטחוני דף הבית > בטחון > סדר היום הבטחוני ניצחון הטנק והביטחון הלאומי מלחמותישראל, כולל האחרונה בלבנון, הוכרעו בלוחמת יבשה. בעידן המודרני, הקרב נפתח בהרעשהאווירית כבדה, אך הטנק, ואיתו כוחות ניידים ומשוריינים, עודו מהווה את מרכז הלחימה. אל"מ נגר קורא להמשיך בפרויקט "המרכבה" ומסביר מדוע אל''מ (מיל.) שאול נגר(26/2/2007) יש הטוענים כי עבר זמנן של המלחמות בהן שועטים הטנקים במדבריות ומשאיריםמאחוריהם שובלי אבק עם שרידים מפויחים של רק"ם אויב וגוויות חרוכות. נכון, מלחמותמסוג זה מתמעטות והופכות נדירות יותר, אך הטנקים ממשיכים להוות גורם מרכזי שלהלחימה ביבשה בכל צבא מתקדם. הטנק, מעצם מהותו, הוא אמצעי שנועד לתקוף, לערער כלקיפאון בלחימה ביבשה ולהביא להכרעה, גם בנסיבות החמורות ביותר. לשם כך הוא מכילשילוב של עצמת אש גבוהה, יכולת ניידות ותמרון, כמעט בכל קרקע, ומיגון ברמה הגבוההמכל כלי יבשתי אחר. שילוב זה מאפשר לו לשמש גם נשק הגנה יעיל מאוד, וכשהוא בנויבתבונה, כדוגמת טנקי המרכבה, הוא שימושי ויעיל בכל מתאר לחימה, כגון: ללחימה בשטחבנוי, לסיוע בלחימה בטרור, לניוד ולסיוע לחי"ר בכל סוג לחימה, וכפי שראינו גםבלחימה האחרונה בלבנון - הטנק שימש גם לחילוץ והסעת נפגעים ולהובלת אספקהמגוונת. עדיין ללא תחליף כתבותנוספות עצומה למען המשך פיתוח טנק המרכבה טנק המרכבה: מה צופן העתיד? שיקום צה"ל - יבשה או אויר לוחמת היבשה תמשיך להישען על שילוב של טנקים במארג רב-חיילי ורב-זרועי.הטנק הוא הכלי היבשתי היחיד היכול לנהל מלחמה רציפה בעלת אורך נשימה של ימים ולא שלשעות. דבר זה הוכח בכל מלחמות העבר. כאשר חיל הרגלים זקוק למנוחה והתארגנות אחריקרב, ממשיך השריון ברצף הלחימה. במבצע "שינוי כיוון" הצילו טנקי המרכבה את חייהם של חיילים רבים, גםמצוותי הטנקים וגם חיילים רגלים, אפילו כאשר הופעלו שלא לפי תורת הלחימה.כל חייל רגלי, הן במלחמה האחרונה בלבנון והןבביטחון השוטף בשטחים, תמיד חיפש את הטנק שיהיה לידו, כדי לחוש ביטחון או להצילו.נכון, לטנק כיום קשה יותר בכל סוגי הלחימה ביבשה, בגלל הריבוי והמגוון של אמצעיהנגד ואיכותם המשתפרת. כתוצאה מכך אין הוא נלחם לבדו והוא נזקק לשיתוף פעולה הדוקומתואם עם שאר הכוחות ביבשה. ועם כל זאת לטנק אין תחליף ואין צופים לו תחליף בקרוב. הטנק מהווה חלק בלתי נפרד של מארג הכוחות והאמצעים בכל סוג של לחימהביבשה וימשיך כך בעתיד. נכון, הטנק כיום, כמו בכל תקופה בעברו, אינו חסין לחלוטיןבפני כל האמצעים נגד-טנקים, ובוודאי לא בכל שטח פניו, אך רמת חסינותו ושרידותו היאהגבוהה מבין כל האמצעים של כוחות היבשה. גם אם היה כשל ארגוני או לוגיסטי בהפעלתהשריון בלחימה בלבנון - טנקי המרכבה פעלו היטב בכל הלחימה, הרגו מחבלים והשמידומטרות ביעילות מבצעית גבוהה ובאמינות רבה.נכון, נפגעו לנו טנקים והיו לנו בהם הרוגים, ועםזאת, יש להדגיש כי בזכות המיגון המשובח ניצלו חייהם של לוחמים רבים וראוי לציין כימיגון השריון של טנק המרכבה סימן 4 הוא הטוב בעולם. ראוי לציין כי ללחימה בלבנון הוכנסו רק כלי רק"ם בעלי שריון ברמה גבוהה,כלומר טנקי מרכבה לצורכי תקיפה והשמדת מטרות באש התותחים וכן פומה ואכזרית. לאנכנסו נגמ"שי M-113 וכמובן שלא משאיות להובלת אספקה. היו אלה טנקי המרכבה שבנסיבותהקשות הובילו גם אספקה. גם בלחימה ברצועת עזה לפני הפינוי ולאחריו משתמשים בטנקיםהדרושים לתקיפה ולחיפוי על כוחות רגלים ועל תנועת כלי רק"ם אחרים הממוגניםהיטב. מכתבפתוח לעם האיראני המלחמה האחרונה בלבנון, "שינוי כיוון", כמו רבות לפניה בארץ ובעולם,הוכיחה כי לצורך כניסה לשטח עוין, השמדת הגרעין הקשה של הכוחות המחזיקים בו והחזקתהשטח - חיוני להשתמש בכוחות קרקע הסורקים ביסודיות את השטח ומטפלים בכל מה שנקרהבדרכם, אף כי מבחינה טקטית אפשר להשאיר כיסי התנגדות, אם אינם מפריעים להשגת היעדהאופרטיבי-מערכתי. גם חיל רגלים, החיוני כמעט בכל סוג של לחימה ביבשה, צריך להתנייד ברכבמשוריין שיגן עליו בדרכו עד הגעתו ליעדים שהוקצו לו. רק"ם זה הנחוץ לחיל הרגלים,לבד מהצורך להיות בעל כושר מעבר קרקע כמו של טנקים, נדרש להיות בעל רמת הגנהושרידות כמו של טנק, כי גם הוא מהווה מטרה לכל אמצעי נגד-טנקי (נ"ט), בדיוק כמוהטנקים. הטנקים נדרשים כדי להשמיד מטרות איכותיות המצריכות עוצמת אש גבוהה ומדויקתוגם כדי לסייע לחי"ר. כיום יש לשדה הקרב המודרני עומק, המשתרע על פני עשרות קילומטרים ולמעלהמזה. אש קטלנית ומדויקת - של ארטילריה ארוכת טווח, של טילים לסוגיהם ושל כלי טייסשונים - מכה גם בכוחות צבאיים המרוחקים מהקו הקדמי. המשמעות היא צורך בהרחבת רמתהמיגון של כל הכוחות המשתתפים בלחימה, ואף של דרגים לוגיסטיים המובילים אספקה,נפגעים וצוותים טכניים, לצורך תיקונים ואחזקה בתנאי שדה. ההגנה צריכה לאפשר גםפעילות בשטחים מזוהמים בנשק בלתי קונבנציונלי, ואמנם המרכבה מוגנת גם נגד אמצעיםכאלה. יש בעולם ובישראל אמצעים מגוונים להשמדת טנקים ומטרות משוריינות אחרות,והטנק הוא רק אחד מהם. חלקם הם בבחינת נשק מנגד המשמיד מטרות מטווחים רחוקיםובסיכון מזערי לתוקף, אך תמיד יתגלה הצורך לעשות זאת גם עם טנקים, כאשר האמצעיםהאחרים לא השלימו את המלאכה או שלא עשו בהם שימוש, או שהם כשלו מסיבה כלשהי (לדוגמה: בגלל תנאי מזג אוויר או מחמת היתקלות באמצעי נגד יעילים אלקטרונייםואחרים). רענון צי הטנקים במדינת ישראל יש צי טנקים ברמות מיגון שונות. המיושנים שבהם כבר אינםמתאימים להתמודד כראוי מול סל האיומים שהוכחו במלחמה האחרונה בלבנון ואין אפשרותטכנית או כדאיות כלכלית לשדרג אותם. גם הטנקים המתקדמים של היום יהפכו עם הזמןלמיושנים ויצריכו שדרוג באיכותם עד לשלב שבו לא יוכלו עוד לשמש לייעודם, לנוכחההתפתחות של אמצעי הנגד. המשמעות היא צורך בהמשך פיתוח טכנולוגית טנקים שתתבסס עלההישגים המדעיים והניסיון המבצעי והמשך ייצור קבוע של טנקים מתקדמים (מרכבה סימן 4והבאים אחריו) ובמקביל הוצאה מדורגת מהשירות של טנקים מיושנים. אם נניח כי ישלישראל 2,000 טנקים וכי קצב הייצור הוא 50 טנקים בשנה, הרי אורך השירות הצפוי לטנקעל כל גלגוליו הוא 40 שנה(!), בתנאי שאכן מממשים את הייצור ואת שדרוג הביניים. אםלא עושים זאת - לא יהיה צי הטנקים מתאים ללחימה מודרנית והביטחון יעמוד בסכנהמוחשית. גם ניוד חיל הרגלים לוקה כבר עשרות שנים בגלל מחסור בכלים בעלי רמתמיגון ותנועה שיאפשרו לו להוות כוח לחימה רב-חיילי יחד עם הטנקים, כפי שנדרשבתרחישים החמורים המתגלים וידועים. המשמעות היא צורך בייצור נגמ"שים חדישים בעלירמת מיגון ושרידות, תנועה ותמרון כמו של טנקים. ממצא זה בלט שוב ובהדגשה במלחמההאחרונה בלבנון. לידתו של הטנק ועתידו הטנק נולד בסערת מלחמת העולם הראשונה, לאחר שרבבות חיילים נקטלובהסתערויות שווא חוזרות ונשנות, מול חפירות מוגנות באש מקלעים, בפגזי הארטילריהובגדרות תיל. הלוחמה הסטטית, שנמשכה חודשים ארוכים והותירה מאות אלפי חללים משניהצדדים, שינתה את פניה עם הופעת הטנק. כבר ביום בו נולד הטנק היה בנמצא נשק שיכוללחדור את שריונו ולהשמידו. מאז מלחמת העולם הראשונה התעצם מיגון השריון לבלי הכר ובמקביל התפתח נשקנגד-טנקי (נ"ט) בעל יכולת לא מבוטלת לחדירה ולהשמדה. אין צבא מתקדם בעולם שיש לו ציטנקים והוא מחליפו באמצעים אחרים, גם לנוכח המגוון העצום של הנשק הנגד-טנקי. הטנקלוחם נגד כל סוגי המטרות ביבשה ומותקף על ידי כל סוגי המטרות, מכל הכיוונים ומכלהטווחים. המגוון העצום של אמצעים נ"ט - טילים המשוגרים מהקרקע ומכלי טייס, מוקשים,מטעני גחון ומטעני צד, פגזי טנקים וכדורים חודרי שריון, פצצונות נ"ט המשוגרותמארטילריה ומכלי טייס - מכבידים מאוד על פעולתו ומחייבים פעולה מתואמת רב-חייליתולעתים רב-זרועית; אך חרף כל אלה, אין לו תחליף כגורם מתמרן בעל עצמת אש רבה ובעלשרידות גבוהה מכל אמצעי אחר ביבשה. טנקים נועדו למנוע קיפאון של לוחמה סטטית, מתישה וחסרת תוחלת ולהביאלשינוי שיוביל להכרעה ולסיום הלוחמה. הטנקים הם אלה שצריכים "לטבול את גופםותותחיהם באש" כדי להשיג מטרה זו. וכל מי שנדרש לעשות זאת חייב בחסינות פיזיתהגבוהה האפשרית. האמצעים הרבים והמגוונים נגד טנקים, ממשיכים להתפתח רק משום שהטנק ממשיךלהיות איום חמור לאויב. מצד שני, הטנק ממשיך להיות מצרך מבוקש וחסר תחליף בצבאותהמתקדמים למימוש מטרות הלחימה ביבשה והם מפתחים אמצעים נ"ט כדי לנטרל את אויבהטנקים שמולם. מבט קצר על ציי הטנקים של הצבאות המתקדמים והצבאות במזרח התיכון מציגאת הנתונים הבאים: המדינה כמות הטנקים וסוגיהם המדינה כמות הטנקים וסוגיהם 1. ארה"ב 7,900אברמס M1לסוגיו 2. גרמניה 1,000ליאופרד 2לסוגיו 3. רוסיה 3,500מסוג T-80,9,000T-72, מעל100T-90 ועוד אלפי T-64, 62, 55, 54 4. סין 10,000מסוגT-69/62/55/54 5. טורקיה 923M60A3/1, 394 ליאופרד 1,1980M48 6. מצרים 890אברמס M1 לסוגיו,1,000M60A3, 680 M60A1 7. סוריה 1,400T-72, 1,000 T-62, 200 T-55 משופר,2,000 T-55/54 8. ירדן 288אלחוסיין (צ'לנג'ר 1),350חאליד,268M60A3/1 9. סעודיה 315M1A2, 406 M60A3, 300 AMX-30 צבא ארצות הברית, מוביל מגמה של פיתוח והצטיידות בכלי רק"ם קלים יותרלמגוון של צרכים, כגון: פיקוד, ניוד חיל רגלים, מודיעין, ארטילריה ורק"ם הנושא תותחשל טנק. על פי תפיסתו יהיו מהם בעלי גלגלים ומהם הנוסעים על שרשרות. הצבא האמריקאי,משיקולים אסטרטגיים וגלובליים, נזקק ליכולת העברת כוחות במהירות (ובדרך האוויר)לאתרים שונים בעולם. ואולם משפחת הרק"ם העתידית קלת משקל במידה הפוגעת בכושר המיגוןבמידה מוחשית מאוד. הסטרייקר האמריקני בעיראק נכשל בהעדר מיגון הולם נגד מטעני צדונגד טילים נ"ט, ובהעדר יכולת ממשית למגנו כהלכה עושים הכוחות האמריקנים שם מאמציםלהקנות לו מיגונים חלקיים ודלי יכולת. חשוב לציין כי צבא ארה"ב, במקביל לתכניתו הענקית בשם FCS (בהיקף של כ-35מיליארד דולר) לבנות משפחה של רק"ם קל, שינה את דעתו לגבי טנקי האברמס M1 הכבדיםוהממוגנים, המוכיחים עצמם בעיראק גם כיום, והחליט לשַמֵּר טנקים אלה בשירות עודעשרות שנים. החלטה זו נשענת גם על הניסיון שלהם בלחימה באפגניסטן. טנקי אברמס M1אלה משודרגים כיום בקדחתנות כדי להקנות להם יכולת משופרת ללחימה בטרור וללחימהבשטחים בנויים, בעוד שטנקי המרכבה שלנו נבנו מראש גם לאפשרות זו ואף המשיכו להשתכלללפי הניסיון בלחימה. ראוי לציין כי העיתון Defense News, בגיליונו מיום 19 ביוני 2006, מתארכי גם טנקי הליאופרד 2 הגרמניים וטנקי הלקלרק הצרפתיים עוברים הסבה במבנה כדילהתאימם ללחימה בשטחים בנויים. כיום נמצא בפיתוח בגרמניה רק"ם חדש בשם "פומה" במשקלשל כ-40 טון, בגרסה להובלת חיל רגלים ובגרסה עם תותח בינוני, מבלי לגרוע ממצבת טנקיהליאופרד. העיתון Jane's Defence Weekly בגיליונו מיום 12 ביולי 2006 מציין כי צבאקנדה מעוניין לשנות את התכנון האסטרטגי של מלאי הרכב המשוריין שלו וממליץ על ביטולפרויקטי רכב קרבי אופני קל שעל בסיס הסטרייקר, בהיקף של 1.2 מיליארד דולר, כדילשמור על כוחות השריון הכבדים והממוגנים. מפקד צבא היבשה של קנדה (Caron) שלח מכתבלסגן הרמטכ"ל הקנדי, לפני פרישתו ביוני השנה, לפיו הצבא מודאג מרמת ההגנה שמספקהסטרייקר (הנושא תותח) בעקבות הניסיון האמריקני באפגניסטן. לדבריו "הרעיון שטנקהמערכה הפך למיושן לא מתבסס על ניסיון". כלי שריון אופניים קלים מככבים באפנה הרווחת בשנים האחרונות, אך אלהמתאימים למשימות שיטור ולא לשדה קרב. ידוע שהרק"ם בעתיד ימשיך לשאת מיגון בליסטי,כלומר מעטה מיגון צְמוּד-גוף, שייעודו להקטין את סיכוי החדירה לחלל הרק"ם, ובנוסףלכך גם הגנה אקטיבית שייעודה מניעת היפגעות הרק"ם, על ידי שיבוש החימוש התוקףבמעופו או השמדתו הפיזית עוד לפני הפגיעה בגוף הרק"ם. אמצעי מתקדם ומוכח להגנהאקטיבית עודנו בחיתולים מבחינה הנדסית וכיום עדיין אין אף רק"ם בעולם מצויד במערכתכזו. פרויקט המרכבה ותרומתו לביטחוןישראל יתרון מבצעי וטכנולוגי: בטנק המרכבה (פרויקט שהחל בשנת 1970) נצברו עםהשנים הישגים מבצעיים וטכנולוגיים שאינם בנמצא בטנקים אחרים בעולם ויתרונם הוכחבלחימה. חלקם של הישגים אלה יישארו סמויים מן העין וחלקם ידועים, כמו הדלת האחוריתוהמבנה הבסיסי של מנוע מלפנים. מבנה זה אִפשר מצד אחד להסיע ליעדם לוחמים שאינםמצוות הטנק ומצד שני לחלץ ולהוביל פצועים תחת אש. הפיתוחים השונים שנעשו במסגרת פרויקט המרכבה תרמו באופן ישיר גם לשארסוגי הטנקים והרק"ם האחר בצה"ל ואפילו לרכיב קריטי לחיל האוויר. פיתוחים אלה הםהמבטיחים שמירה על הפער האיכותי בין צה"ל והצבאות האחרים שבזירה ומול האיומיםהמתחדשים. חלק מן המערכות שפותחו ויושמו בטנקי המרכבה ובצי הרק"ם בלתי אפשרי להשגהממקור חיצוני, לדוגמה: מערכות שליטה ובקרה, מערכות בקרת אש וראיית לילה ותחמושותמתקדמות. פרויקט המרכבה משמש קטר טכנולוגי המאפשר לצה"ל גישה לטכנולוגיות מתקדמותהמבטיחות את קיום הפער האיכותי בינו ובין צבאות ערב. יש לזכור כי לאורך כל שנות קיומה של המדינה לא ניתנה לצה"ל גישה לרכשמערכות מתקדמות מחו"ל, אלא אם התעשייה המקומית הוכיחה יכולת, וגם אז מתן הגישה נעשהבניסיון לחסום הופעה של מתחרה בדמות התעשייה הישראלית. אל לנו לשכוח כי היו תקופותשל אמברגו מצד מדינות שונות על מערכות ומרכיבים חיוניים שונים, ואסור לאפשר שמצבכזה ישתק אותנו מבחינה מבצעית וביטחונית. קיומה והתפתחותה של טכנולוגית רק"ם בארץהם המאפשרים לנו לשמור על פער איכותי שלא היה מושג בדרך אחרת. תחליף יבוא: מחירו של טנק מרכבה סימן 4 פחות ממחצית ממחירו של טנק מתקדםמקביל לו, כדוגמת אברמס M1 האמריקני. רכש טנקים אמריקניים ינגוס מתקציב הביטחוןלמעלה מפי שניים ובנוסף יגרום נזק מוחשי קצר טווח וארוך טווח לפיתוח הטכנולוגיוהישגיו בתחום הרק"ם בישראל, שלא לדבר על פגיעה ביצוא של מערכות הנשענות עלטכנולוגיה שפותחה בארץ במשך שנים רבות. אובדן הידע בפיתוח שריון אינו ניתן לייבאמחו"ל. אם לא יעסקו בו ברציפות - ייעלם במהירות וחידושו יחייב מאמץ של שנים. מחבר המאמר: אל"מ (מיל') שאול נגר, איש שריון ותיק שעסק עשרות שנים בצה"ל ובתעשייההצבאית בפיתוח טנקים ואמל"ח לשריון. התמחה בנושאי מערכות מיגון לרק"ם (רכב קרבימשוריין), מערכות בקרת אש ותותחנות טנקים. עורך (בהתנדבות) את הביטאון "שריון" שלעמותת "יד לשריון" בלטרון. אל''מ (מיל.) שאול נגר (26/2/2007)

I like my islamist extremist like my roasted chicken... dead and fried to the bones

גם לי, גם לי בבקשה תקנו את שגיאות הכתיב

http://www.omedia.co.il/Show_Articl...hreadID=1014003

אך הוא פגע במומחים טובים וגדולים, כולל באירן עצמה.

נשאר לקוות שרמת האמינות הזו לא חד פעמית.

I like my islamist extremist like my roasted chicken... dead and fried to the bones

גם לי, גם לי בבקשה תקנו את שגיאות הכתיב

אתר מעניין מאוד עם כתבות רציניות של הקוראים .אני נהנה לקרוא באתר זה.

בני