זו לא בדיחה

פרשת המשקפת הבלתי משקפת של עמיר פרץ הגיעה עד לתוכנית של ג'יי לנו
מתי גולן

2/3/2007
מקור

אתמול ראינו בטלוויזיה שפרשת המשקפת הבלתי משקפת של עמיר פרץ הגיעה עד לתוכנית הבידור האמריקנית של ג'יי לנו ("הלילה"). למי שלא מודע לסיפור, מדובר בצילומים של שר הביטחון, עמיר פרץ, עומד עם הרמטכ"ל, ומשקיף על הגייסות. זו תמונה נפלאה בשביל פרץ, כי היא מסייעת לו לפרוץ את תדמית מנהיג הפועלים, ולעבור לתחום המצביאים העומדים בראש ההר ועוקבים אחר תנועות הצבא שבפיקודם.

אלא במקום שהתמונה הנפלאה תהפוך את פרץ למצביא, היא הפכה אותו לבדיחה, שכן המשקפת היתה חסומה במגיני עדשות. כלומר, היא היתה סגורה. כלומר, כשפרץ הביט לתוכה, הוא לא ראה גייסות, אלא את מגיני העדשות. כלומר, שחור, חשיכה גדולה, כלום. שזה יכול לקרות, וכאשר זה קורה, מוריד המשקיף מיד את העדשות. וכאן בדיוק הבעיה.

פרץ לא הוריד את העדשות. להיפך. הוא הוריד את המשקפת מעיניו, שוב קירב אותה אל עיניו ו"השקיף" דרכה - וכך שלוש פעמים. מה שמעורר כמובן תמיהה גדולה: הרי כבר לאחר הפעם הראשונה ראה פרץ שהוא לא רואה דבר. מדוע לא הוריד את מגיני העדשות כדי שיוכל להשקיף? מדוע שוב הביט דרך המשקפת החסומה לראייה? ומדוע עשה זאת פעם נוספת?

התשובה המתבקשת היא הפוזה. פרץ לא השקיף אל הנוף או החיילים. הוא רצה תמונה שבה הוא נראה כאילו הוא מבצע השקפה צבאית. האם לא הבין שהמצלמה תופשת שהוא לא יכול לראות דבר? אולי הוא חשב שזה מה שמשקפת מראה, שככה המשקפת צריכה להיות? לא יודע. כנראה שההסבר הוא שפרץ לא האמין שהמצלמות יבחינו בהיותה של המשקפת חסומה, או שהציבור לא יבחין בכך.

בכל מקרה, זו אינה בדיחה. אירועים כאלה, קטנים כביכול, מלמדים לפעמים על האדם יותר מכל דבר אחר. לאדם רציני זה לא היה יכול לקרות. והאירוע הזה אישר שפרץ אינו אדם רציני. או, במלים אחרות, שבראש מערכת הביטחון שלנו עומד ליצן שלא מעניין אותו לראות, אלא להיראות (עם משקפת). נדמה שהגדרה זו משקפת את האדם ותפקודו, עוד לפני פרשת המשקפת. ולמרות זאת, למרות שברור שפרץ וביטחון זה כמו שמיטה והר סיני - אי אפשר להזיז אותו. וזו כבר כן בדיחה.

ציטוט:

"מה הוא הסביר לך?" שאלתי. "שני דברים עיקריים", השיב אבי: "הראשון, שכל פרט ופרט במציאות, כל שערה בזקן שלי, קשורים זה בזה ודבר אינו מקרי; והשני, שיש טוב ורע בעולם, ויש לבחור בטוב ולדחות את הרע". מונחי הטוב והרע שאליהם התוודע בחלום, היה ברור, שונים מאוד מאלה שבהם הורגל. הוא לא שכח את החלום הזה, וכששאלתי אותו עליו זמן מה אחר כך, הוא זכר אותו בבירור.

ומקישים מעצמם לגבי גדולי הדור.
למתי גולן מתאים להסתכל דרך משקפת חסומה ולראות שחור בעיניים. לא כך אצל גדולי הדור שבהביטם לתוך משקפת חסומה עוסקים (בה בעת!!) בהתבוננות עצמית ורואים אור גדול לעומת התועים בחשכה...
הקטנונים המלעיזים, כשנתקלים באור גדול מיד מסתנוורים ושוב חשכות עיניהם ומתקנאים במביטים בחושך שזוכים להזין עיניהם באור הגנוז...
(תשאלו את קקר...).

אֵין עַם אֲשֶׁר יִסּוֹג מֵחֲפִירוֹת חַיָּיו - נתן אלתרמן (זמר הפלוגות).

"טוב קצר וקולע מארוך וצולע" - (ש.ר.)