נחלק את זה לשתי קטגוריות:
1. רגיל- אנימציה טובה, מושכת, מושקעת (לדוגמה death note)
2. מיוחד- סגנון אנימציה מיוחד, מסקרן ומרתק ולאו דווקא חדש או ממוחשב וכד' (לדוגמה- FLCL)

שלי:
1. ארגו פרוקסי- בלי הרבה תחרות. אנימציה מדהימה, עתידנית וקודרת שמכניסה ישר לאוירה.
2. היגורשי- המעבר בין אנימציה ילדותית לרצינית ומפחידה, עושה את העבודה מצוין.

And you've been so busy lately That you haven't found the time, to open up your mind, and watch the world spinning gently out of time

1 - אני מתלבט בין kamichu, ergo proxy, mushishi ו suzumiya haruhi.
בכל אחת מהסדרות האלה יש משהו באנימציה שהופך אותן למשהו מליגה אחרת. בסה"כ, אני חושב
ש suzumiya haruhi לוקחת. עיצוב הדמויות די פשטני אבל הרקעים, התנועה והצביעה הם פשוט מליגה אחרת.
אין על kyoto animation מבחינת השקעה בפרטים הקטנים.

2- kemonozume או windy tales - אנימציה אקספרימנטלית במיטבה.
סגנון האנימציה בשתי הסדרות האלה עשוי להראות לאנשים כגס, פשטני או מחוספס,
אבל מי שחובב אנימציה בכלליות ולא רק אנימה וניגש לסדרות האלה עם הרבה ניסיון וראש פתוח
ייהנה מחווית צפייה לא מהעולם הזה. הדמויות, הרקע, התנועה, הפרופורציות... אין דברים כאלה.

אגב, אם אני מכניס גם סרטים ו ova'ים למשוואה אז 1 הולך ל spirited away ול karas ו 2- הולך ל mind game.

"על כל שיאי ההרים/ שלווה./ בכל ראשי אמירים/ לא תחוש בעלווה/

הבל רוח; / ביער ציפורים בדממה./ עוד מעט תבוא השעה/ גם אתה תנוח".

יוהן וולפגנג וון גתה - 28.06.1876

דווקא לא זכורה לי משם אנימציה יוצאת דופן...
אבל אם אתה אומר...

And you've been so busy lately That you haven't found the time, to open up your mind, and watch the world spinning gently out of time

על מה אתה מדבר? הדמויות מעוצבות די בפשטות - הן מבוססות על עיצובים קודמים של הספרים והמנגה -
אבל חוץ מעיצוב הדמויות האנימציה מטורפת לחלוטין.
לא ראיתי באף סדרה אנימציית רקע כ"כ מושקעת ודינמית כמו שהייתה בסדרה הזאת.

חוצמזה שרק על סצינת הריקוד בשיר הסיום הסדרה ראויה מבחינתי לפרס על האנימציה.

אל תתמקד יותר מדי בעיצוב הדמויות ובכוריאוגרפיה של קרבות / סצינות פעולה וכו'.
דווקא הפרטים הקטנים הם מה שהופכים אנימציה לאיכותית.

זו בדיוק הסיבה שהסרטים של מיאזאקי נחשבים כמופת בתחום האנימציה.

אגב, לא ראיתי שום דבר יוצא דופן באנימציה של higurashi.
mind game, dead leaves, cat soup... אלה דוגמאות לאנימציה בסגנון ייחודי.

אני אתן פה לינק לטריילר של mind game בשביל שתבין למה אני מתכוון כשאני מדבר על ייחודי.



לצפייה במקור באתר YouTube, לחצו כאן.

אבל זה ממש לא אנימציה למתחילים (וגם ללא מעט מהלא מתחילים).אני חושב שצריך ניסיון של
כמה שנים טובות בתור גיק של אנימציה (לא אנימה, אנימציה בכלליות) בשביל להעריך את המורכבות של מה שהולך בסרט הזה.
וגם אז זה לא יימצא חן בעיני כל אחד - אבל אפילו אם לא הייתי אוהב את זה עדיין הייתי מעריך את זה -
נטו מהבחינה הטכנית.

"על כל שיאי ההרים/ שלווה./ בכל ראשי אמירים/ לא תחוש בעלווה/

הבל רוח; / ביער ציפורים בדממה./ עוד מעט תבוא השעה/ גם אתה תנוח".

יוהן וולפגנג וון גתה - 28.06.1876

אחרות לא הייתי כל כך מתלהב מארגו פרוקסי- שם האנימציה היא כולה של הסביבה (הטכנולוגהי וכו') והאוירה הקודרת.

And you've been so busy lately That you haven't found the time, to open up your mind, and watch the world spinning gently out of time

האנימציה בארגו פרוקסי לא רעה. ההפך הגמור. בהתחלה ובסוף האנימציה הייתה מצויינת.
אבל לא מעט פרקים במהלך הסדרה - מאמצע הסדרה ועד 4 או 5 פרקים לפני הסוף -
היו לא מעט קטעים יותר חלשים בעיצוב של הבעות הפנים (החלק הכי קשה באנימציה) ומדי
פעם התנועה הייתה קצת פחות ממושלמת.

אני מכיר לא מעט סדרות שנותנות 3 או 4 פרקים ראשונים ברמה ממש גבוהה ואח"כ מנמיכות סטנדרטים.
החוכמה היא לשמור על רמה גבוהה לאורך כל הסדרה.

"על כל שיאי ההרים/ שלווה./ בכל ראשי אמירים/ לא תחוש בעלווה/

הבל רוח; / ביער ציפורים בדממה./ עוד מעט תבוא השעה/ גם אתה תנוח".

יוהן וולפגנג וון גתה - 28.06.1876

האנימציה שם והתנועה כל-כך חלקים שזה יכול להרוג...


אגב, הטריילר של גיים מיינג אדיר XD
ממש אהבתי, גם את האנימציה וגם את ה"עלילה"

Now I ride with the mocking and friendly ghouls on the night-wind, and play by day amongst the catacombs
I know that light is not for me, save that of the moon over the rock
I know always that I am an outsider; a stranger in this century and among those who are still men

mind game הוא אחד מהדברים היותר מגניבים שראיתי בשנים האחרונות.
אני בכלל חולה על studio 4c, אבל עם mind game הם פשוט התעלו על עצמם.

האנימציה שם כ"כ מגוונת, מורכבת ופסיכית שקשה לי למצוא את הסופרלטיבים הראויים.
גם העלילה גדולה. מאחוריי רעיונות די פשוטים כמו התמדה, אופטימיות וצמיחה והתפתחות של הדמויות
יש לא מעט תוכן פילוסופי מטאפיזי.
וכל זה מועבר באמצעות מסע סוריאליסטי הזוי שמקפץ בין הווה, עבר ועתיד ובין טוקיו, גן עדן, ובטנו של לוויתן.

סרט ענק.

"על כל שיאי ההרים/ שלווה./ בכל ראשי אמירים/ לא תחוש בעלווה/

הבל רוח; / ביער ציפורים בדממה./ עוד מעט תבוא השעה/ גם אתה תנוח".

יוהן וולפגנג וון גתה - 28.06.1876

אולי. אני אישית לא צלחתי את הטריילר...
אני לא כל כך מתחבר לאנמציה מטורפת ומבולגנת כמו זאת.

And you've been so busy lately That you haven't found the time, to open up your mind, and watch the world spinning gently out of time

לא אולי. בטוח. זה שאתה לא התחברת לא מפחית מאדירותו של הסרט.

ציינתי קודם שזה לא בשביל כולם ושזה לא בשביל מתחילים. גם אני התחלתי מאנימציה סטנדרטית.

אבל אחרי לא מעט שנים וכמה אלפי פרקים של אנימציה סטנדרטית, זה פשוט תענוג
להתקל באנימטורים שחושבים מחוץ לקופסה.

לא שכל מה שהוא שונה הוא בהכרח טוב, אבל אם כבר יש משהו שונה שעשוי בהשקעה והקפדה,
זה משאיר עליי רושם הרבה יותר חזק מאשר עלילה סבירה שמועברת באמצעים סטנדרטיים.

"על כל שיאי ההרים/ שלווה./ בכל ראשי אמירים/ לא תחוש בעלווה/

הבל רוח; / ביער ציפורים בדממה./ עוד מעט תבוא השעה/ גם אתה תנוח".

יוהן וולפגנג וון גתה - 28.06.1876

אם יש עלילה מרתקת, שהאנמציה רק משבחת אותה ומדגישה את הרגשות והאוירה, זה רק מחזק לדעתי. אני לא מתחבר כל כך למוזרות אנימתית ולעלילה מטורפת כמו שאני מתחבר ונהנה מעלילה ואנמציה סולידיים ומושקעים.

And you've been so busy lately That you haven't found the time, to open up your mind, and watch the world spinning gently out of time

העלילה בסרט סולידית מאין כמוה. סיפור לא חייב להיות פשוט או ליניארי (או להשתמש בכלים ספרותיים / אמנותיים סטנדרטיים) בשביל להיות סולידי.

לא מעט מהספרות הגדולה של המאה העשרים נכתבה בסגנונות שפשטות וליניאריות מהם והלאה -
מודרניזם, פוסט מודרניזם, זרם תודעה וכו'.
רבים מהספרים האהובים עליי נכתבו בסגנונות הרבה יותר סבוכים ותזזיתיים מהסרט הזה.

{על רגל אחת: יוליסס - ג'יימס ג'ויס, הטרילוגיה - סמואל בקט, מטמורפוזה - פרנץ קפקא,עריסת חתול - קורט וונגוט,
ברלין, אלכסנדרפלץ - אלפרד דאבלין, מקס פריש - יהא שמי גנטנביין, לוליטה - ולאדימיר נבוקוב, הר הקסמים - תומס מאן,
ארוחה עירומה - ויליאם בורוז, תוף הפח - גינטר גראס...
וזה מה שעולה לי בראש אינסטינקטיבית. אם אני אעיף מבט בספריה שלי אני משוכנע שיעלה בידי להוסיף עוד כמה עשרות כותרים לרשימה הזאת.}

לא שאני טוען שסדרה מצוירת שקהל היעד המקורי שלה הוא בני עשרה בעלי ידע כללי והשכלה ממוצעים אמורה להתיימר לרמתם של הספרים שציינתי,
אבל עלילות מושקעות וסולידיות אך סטנדרטיות יש כמו זבל. חשיבה מחוץ לקופסה - זה מה שנדיר.

"על כל שיאי ההרים/ שלווה./ בכל ראשי אמירים/ לא תחוש בעלווה/

הבל רוח; / ביער ציפורים בדממה./ עוד מעט תבוא השעה/ גם אתה תנוח".

יוהן וולפגנג וון גתה - 28.06.1876

הרבה פעמים לעלילות לכאורה ג'נריות, יש ניצוץ גאוני- מה שהופך את ההנאה מהן לרבה יותר. הרבה פעמים הסדרות הביזאריות קצת מתאמצות להיות ביזריות, וזה פוגע באוטנטיות של העלילה. ולא רק בסדרות זה כך. באופן כללי, בקורט וונגוט יש לפעמים תחושה שהוא מתאמץ להנחיל אוירה מטורפת והזויה (למשל ב'ארוחת בוקר של אלופים' וב'בית מטבחיים חמש'- שהם ספרים מצויינים, אבל העלילה קצת נסחבת ונראית מאולצת).
אני מעדיף סדרות "נורמטיויות" אבל עם גאונות- יופי אנימתי ויופי ותחכום עלילתי יחד, שהופכים את העלילה כולה לתענוג של ממש.

And you've been so busy lately That you haven't found the time, to open up your mind, and watch the world spinning gently out of time

נראה לי שפספסת קצת את וונגוט. העלילה אצלו נוטה להיות משנית בחשיבותה לדמויות ולמסר שהוא מבקש להעביר.
זה בולט במיוחד לדעתי ב"אמא לילה" ו"דיק הצלף" אבל זה מורגש בכל הספרים שלו, פרט למוקדמים ביותר (ומספר קטן של יוצאי דופן).

אגב, אם בית מטבחים 5 מאולץ אין לי ספק שאת הפתיחה של "האחים קראמזוב" היית מגדיר כמאולצת למדי ומהטרילוגיה של בקט היית מתחלחל כליל.

תביא לי דוגמא של פסקה מיותרת אחת מבית מטבחיים!
מה בדיוק היה נסחב או התאלץ בבית מטבחיים 5? כמכלול, הספר אמנם מעט יותר חלש מעריסת חתול,
אבל רוב הספרים שאני מכיר לא משתווים לעריסת חתול, אז זו לא חוכמה.

על "ארוחת בוקר" עוד איכשהו אפשר להתווכח, אבל רק בהנחה שקראת את כל ספרי וונגוט שקדמו לו -
אחרת ההקשרים, הגישה והדמויות לא תמיד ברורים.

וכאשר העלילה גנרית, לא טויסטים הם מה שיצילו אותה. מבחינתי זה אומר שהדגש אמור להיות מושם על אספקטים אחרים של הסדרה.
קח לדוגמא את סדרת הטלויזיה "המגן". על פניו, העלילה היא איכותית אבל לא מהפכנית בהשוואה
לסדרות משטרה אחרות.
אבל פיתוח הדמויות בסדרה והאינטרקציות ביניהן, טשטוש הגבולות המוסריים ויצירת אמפטיה אצל הצופה כלפי דמויות שליליות מבחינה מוסרית...
המכלול הוא מה שהופך את הסדרה הזאת למצוינת.

עלילה טובה נועדה לשרת סיפור טוב ולספק מרווח פעולה ראוי לדמויות.
עלילה היא רק אחד מהדברים שהופכים יצירה מוצלחת לכזאת.

כל תסריטאי סוג ב' יכול להמציא טויסטים על גבי טויסטים. סיפור פשוט ומציאותי זה משהו הרבה יותר מסובך.
מבחינתי, סדרה כמו planetES אוכלת בלי מלח את אוונגליון או ראזופון. בלי טויסטים גדולים ובלי כלום.

"על כל שיאי ההרים/ שלווה./ בכל ראשי אמירים/ לא תחוש בעלווה/

הבל רוח; / ביער ציפורים בדממה./ עוד מעט תבוא השעה/ גם אתה תנוח".

יוהן וולפגנג וון גתה - 28.06.1876

אני מסכים עם הטיעון שלך, וזה בדיוק מה שאני מנסה לטעון.

"עלילה טובה נועדה לשרת סיפור טוב ולספק מרווח פעולה ראוי לדמויות.
עלילה היא רק אחד מהדברים שהופכים יצירה מוצלחת לכזאת.

כל תסריטאי סוג ב' יכול להמציא טויסטים על גבי טויסטים. סיפור פשוט ומציאותי זה משהו הרבה יותר מסובך"

אני אוהב עליליות ג'נריות יחסית, אבל עם ברק מיוחד שהופך אותן ליצירת מופת.
ואגב, לא אהבתי בכלל את ראזופון בגלל העלילה הכללית שלה, אלא בגלל האינטרקציה המדהימה בין הדמויות. היא אומנם לא מהפכנית במיוחד, אבל לא ראיתי עוצמה רגשית ומתח רגשי כמו שיש שם. כמובן, אתה יכול האשים בכך את חוסר הנסיון שלי.
אבל ברגע שהעלילה מנסה להיות מטורפת והזויה, הרבה פעמים זה נמשך ונמשך עד הייחודיות שהביזאריות מספקת הופכת גם היא למטושטשת ודהויה. דוגמא לסדרה כזאת למשל: CLUB TO DEATH. יש נסיון לפריצה וטירוף, אבל זה כל כך נמרח עד שזה מאבד את היופי והייחודיות שלו.
סדרה ביזארית טובה היא FLCL, שמספקת חוויה מעניית בכל פרק. יש בה מין ביזאריות רצינית, שאני מאוד אהבתי.

ובאחים קרמזוב לא עברתי את הפרק השני... ואני אחד שאוהב מאוד לקרוא.

And you've been so busy lately That you haven't found the time, to open up your mind, and watch the world spinning gently out of time

אני מבין מאיפה אתה בא.
אבל הן בספרות והן באנימה די מיציתי את התחום הגנרי (בספרות גם לא ממש טרחתי).
ראיתי כבר כ"כ הרבה סדרות שהן בסדר פלוס וקראתי כ"כ הרבה ספרים שהם ככה ככה שהכל כבר מזמן התערבל לי בראש לעיסה דביקה אחת גדולה.
בגלל זה אני מחפש תמיד ספרים וסדרות שיש להם איזשהו Je ne sais quoi שיצליח לשבות את דמיוני.

דוקורו צ'אן אינה דוגמא ממש מוצלחת לטעמי. היא חורגת במקצת מהנורמות מבחינת תוכן ורמת/אופי האלימות
אבל זו לא סדרה ייחודית וממש לא סדרה מהפכנית.

אם כבר חריגות עזות מהנורמה, אז orochuban ebichu זו דוגמא נהדרת. אנימציה ילדותית, פשטנית
וירודה שמעבירה תוכן מיני בוטה ברמה שאני עד היום מופתע ששידרו את זה בטלויזיה. אפילו אם זו הטלויזיה היפנית.
אבל זה לא הנטאי או משהו כזה. יש גם מסר סוציולוגי די חזק לגבי הנורמות והדוגמות של החברה היפנית בסדרה הזאת,
אבל צריך לבוא עם הרבה ידע ועם ראש פתוח בשביל להעריך את התחכום ולא סתם להרתע מהתוכן
המיני או רק להתמקד בתוכן הבוטה ולפספס את האמירות היותר רציניות.

או כדוגמא נוספת, haibane renmei שיש לה המון קצוות פתוחים בסוף ויותר חורים ממסננת בתוך כדי,
אבל הסביבה הפנטסטית העשירה שהסדרה מתרחשת בה, הבנייה של הדמויות והדילמות הפילוסופיות והמוסריות שהסדרה מעלה
(מוות, התאבדות, המשכיות וכו'. וכל זה בצורה מרומזת ומתוחכמת להפליא) הופכות את הסדרה לפנינה אמיתית.

אבל זה מה שאני רואה סדרות האלה. צופים אחרים יכולים לפספס את הניואנסים או לפרשם אחרת.
האינטרנט מלא באנשים רטנים וטפשים שישמחו להסביר לי למה נארוטו יותר מעמיק מ haibane ולמה אביצ'ו זו קומדיית תועבה בלי טיפת תחכום.
והאמת היא שאין לי כוח.
הקדשתי שנים ארוכות בצפייה, קריאה והאזנה למיניהן וטעמיי הספרותיים, קולנועיים, טלויזיוניים, מוזיקליים ואומנותיים כבר מגובשים ומנומקים למדי.
בד"כ אני לא מתווכח עם אנשים על דברים כאלה, אבל איתך זה מתנהל כדיון מושכל, אז אני שמח לחרוג ממנהגי.

ובאחים קראמזוב הפתיחה היא המבחן האמיתי לקורא. האקספוזיציה ארוכה ומייגעת מאין כמוה,
אבל אם צולחים אותה מגיעים לאחד מהרומנים המשפיעים, החשובים והמרתקים בתולדות הספרות.
אני לא אגיד "בשיניים ובציפורניים" אבל זה ספר שבהחלט ראוי את המאמץ.

"על כל שיאי ההרים/ שלווה./ בכל ראשי אמירים/ לא תחוש בעלווה/

הבל רוח; / ביער ציפורים בדממה./ עוד מעט תבוא השעה/ גם אתה תנוח".

יוהן וולפגנג וון גתה - 28.06.1876

ולכן אני לא חושב ששייך לדבר על ניואנסים. מדד לאנימציה טובה הוא (לענ"ד) הרגש והאוירה שהאנימציה מצליחה להעביר. כפי שאמרת, העלילה היא כלי להתפתחות ולביטויין של הדמויות. אני חושב שגם האנימציה היא כלי יעיל להתפתחות הדמויות והעלילה. אנימציה טובה לא צריכה להימדד בניואנסים- המתבטאים בדרך כלל בסימליות יותר מאשר באמירה ברורה- אלא בהשפעה הישירה וברגש הישיר שהיא מעוררת בצופה. אנימציה טובה היא זאת שמעבירה או עוזרת להעביר את הרגש והעומק שהעלילה מנסה להעביר.
לגבי העמקות של הסדרות- ברגע שעברת לניואנסים, ניתן למצוא עמקות כמעט בכל סדרה. אני מניח שבכל סדרה מסתתרים סמלים כלשהם, וגם אם לא אז הצופה יכול למצוא בעצמו ולתת להם משמעות.
אנשים שמעניקים עומק מיוחד לנארוטו או לסאמוראי צ'מפלו (כמו שמישהו נתן כאן) לדעתי הם לא טיפשים. הם תמימים. אולי הם לא ראו סדרות עמוקות יותר או שהם מתחברים יותר לניתוח הפשטני של הדברים.

לגבי הספרות- דוגמא לספרי מופת בעלי עלילה לכאורה סטנדרטית אבל עם ברק גאוני: ספריו של אייזיק אסימוב. הוא לא מתמקד בדמויות וביחסים ביניהן ולא בעלילה דרמטית, אלא בעלילה עם רעיון -לרוב מבריק- שמניעה את הסיפור. כמעט בכל סיפור שלו יש עומק גדול, וטוויסט עלילתי שנובע מרעיון ולא ממלודרמטיות.

And you've been so busy lately That you haven't found the time, to open up your mind, and watch the world spinning gently out of time

אני משועשע מהרעיון לקבוע מדדים למשהו סובייקטיבי לגמרי.
עליי אישית לפשטות העיצובית של מיאזאקי (+הירידה המטורפת לפרטים) יש אימפקט הרבה יותר
חזק מאשר אנימציה מתוחכמת יותר, דוגמת ארגו פרוקסי וכאלה.
ואני מסכים שבשורה התחתונה אני מצפה ממשהו לעורר בי רגש,
אבל לפעמים עצם הבחירה בסגנון מינימליסטי שלא יסיט תשומת לב מהסיפור (במקום להדגיש אותו) היא הבחירה הטובה ביותר.

אבל פה כבר אין כ"כ על מה להתווכח כי זה מסתכם בהעדפות אישיות.

סמלים וניואנסים אפשר למצוא בכל מקום. אפילו אם הם לא באמת קיימים.
ולכן זו תפקידו של הצופה לדעת להבחין ולהבדיל בין עיקר לטפל.

וזה לא ממש מעניין אותי אם זו טיפשות או חוסר ניסיון. אני לא מתכחש לזכותם של בני אדם לחשוב
ולדון על כל מה שמתחשק להם אבל בגילי המתקדם אין לי סבלנות להכנס לשיחות
שמתאימות ברמתן לשיחות שניהלתי בגיל 12.

ולגביי ספרות, גם אני אוהב את אסימוב, אבל לטעמי אמנות הטויסט מגיעה לשיאה דווקא בסיפורים הקצרים הקלאסים.
הסיפורים של דה-מופאסן ושל צ'כוב הם בית ספר לטויסטים גאוניים בעלילות יומיומיות לכאורה.
ובטויסטים שאני הכי אוהב הרעיון והמלודרמה מעורבבים בצורה כזאת שאי אפשר להפריד ביניהם.

ומצד שני יש סיפורים כמו של ריימונד קרבר. התרחשויות יומיומיות, דמויות אפורות, שום טויסטים יוצאי דופן.
לכאורה הפשטות בהתגלמותה.
ולפשטות הזאת שלו יש עוצמה שיש למעט מאד סופרים אחרים, טויסטים או לא טויסטים.

"על כל שיאי ההרים/ שלווה./ בכל ראשי אמירים/ לא תחוש בעלווה/

הבל רוח; / ביער ציפורים בדממה./ עוד מעט תבוא השעה/ גם אתה תנוח".

יוהן וולפגנג וון גתה - 28.06.1876

חוץ מspirited away ומהנסיכה מונונוקי (שהם הסרטים של מיאזאקי שאהבתי. לא אהבתי בכלל את הטירה הנעה) הייתי מכניס גם את the corpse bride ואת the nightmare before christmas של טים ברטון. סרטים עם אנימציה מעולה שמחזקת את העלילה והאוירה בצורה יוצאת מן הכלל.
למרות שאולי זה נכנס תחת 'הנפשה' יותר מאשר אנימציה.

And you've been so busy lately That you haven't found the time, to open up your mind, and watch the world spinning gently out of time

אהבתי במיוחד את הסגנון אנימציה בKARAS ובKenshin OVA

Ladies and gentlemen, would you please move your hands repeatedly towards each other, until they make contact, releasing energy in the form of sound.

תשובה לפי החלוקה?

And you've been so busy lately That you haven't found the time, to open up your mind, and watch the world spinning gently out of time

לקטגוריה השניה יש את maburaho

Look, we've got front row tickets to the end of the earth.

אנימציה שגרתית לגמרי אם אני זוכר נכון.

And you've been so busy lately That you haven't found the time, to open up your mind, and watch the world spinning gently out of time

לפי מה שאני זוכר, במצבים קיצוניים זה השתנה.( אבל לך תדע מה היה לפני שנהP= )

פתחתי יוטוב במיוחד בשביל זה:

Look, we've got front row tickets to the end of the earth.

1-המלנכוליה, לא חידשתי יותר מדי בנושא... אבל באמת אין על האנימציה שם.

2-אישית מאוד אהבתי כמה ממשחקי האנימציה ב-Paranoia Agent, במיוחד בפרקים האחרונים.
אהבתי את המעברים בסוגי האנימציה ואת האופן בו שילבו בין הסוגים. אני לא יודע אם אפשר
לקרוא לאנימציה מהפכנית, אבל די התרשמתי ממה שהלך שם.

כמה מהמלנכוליה כבר ראית... חכה לחלקים הרציניים יותר.

And you've been so busy lately That you haven't found the time, to open up your mind, and watch the world spinning gently out of time

סיימתי את המלנכוליה... אני לא כותב על סדרה אם לא סיימתי אותה.
(וכן, זה אומר שגם את Paranoia סיימתי. אם אתה רוצה את פרקים 9-13 תגיד לי ואני יביא לך אותם)

מוזיקה טובה ואנימציה מוזרה וייחודית.
http://youtube.com/watch?v=01C4RPEinM4

And you've been so busy lately That you haven't found the time, to open up your mind, and watch the world spinning gently out of time

And you've been so busy lately That you haven't found the time, to open up your mind, and watch the world spinning gently out of time

יש מצב שהיא התבלבלה בין snow white ל snow night

http://www.animenewsnetwork.com/enc...ime.php?id=7209

יש דמיון P=

Look, we've got front row tickets to the end of the earth.

יש הבדל- ולו קטן מאוד- בין שלגייה לבין סדרת הנטאי, נכון?

And you've been so busy lately That you haven't found the time, to open up your mind, and watch the world spinning gently out of time

Look, we've got front row tickets to the end of the earth.

Now I ride with the mocking and friendly ghouls on the night-wind, and play by day amongst the catacombs
I know that light is not for me, save that of the moon over the rock
I know always that I am an outsider; a stranger in this century and among those who are still men

ככה...

ראשית אני יציין שהאנימאציה הכי מושקעת שראיתי והכי יפה לדעתי היא של HELLSOG OVA
באמת שהאנימציה שם מטורפת זה כאילו הם ישנו וצבאו קוביקוביה מהמנגה..
כל כך הרבה פרטים ובאיכות כל כך גבוהה זה מטורף!
ממש אהבתי.

ואני יסכים ש
FLCL
זו האנימציה הכי "מיוחדת" שיצא לי לראות היה בא משהו קל לעיין ומהנה מצד אחד, מצד שני נורא עיצבן אותי חושר ההשקעה הזה שהראו מידי פעם
:|