במשך תקופת מה היה בשווקים קפה נמס קל, בעקר של מקסוול האוז (מכסה אדום, צנצנת) וגם קפה קל אחר מתוצרת גרמנייה, מהמבורג. זה אינו קפה חזק מגורען אלא קפה קל, ולכן גם בריא יותר. אלא שעלית מתאווה לשלוט על שוק הקפה הקל, בעזרת "קפה נמס" שלה - קפה מבאיש, חסר טעם המותיר גם טעם לוואי מגעיל בפה. זאת מול מקסוול האוז, קפה משובח ועתיר טעם, שמחירו היה נמוך מקפה עלית 18 ש"ח. והטעם - אמיתי ונפלא, מול טעם הנוכלות המקומית של עלית המזוויע בטפלותו. הקפה הזה נעלם מהשווקים, ומחברת סידס, המשווקים מסרו לי כי "קבלו החלטה שיווקית" להפסיק לשווקו. כשם שעלית סלקה גם את שוקולד קדברי הנפלא מהשווקים, בעזרת בעלי אגרוף במקרה הזה (כפי שפורסם בעיתונות). וכאן - לכאורה הסכם קרטליסטי והשלשת מזומנים, של חלוקת שוק הקפה, כאשר סידס ימשיכו בקפה המגורען ואילו קפה הזבל הנמס של עלית ישלוט ללא מיצרין על שוק הקפה הקל.

אז איך אנשים ישיגו?
יש לי דווקא הרגשה שהשוק(רמלה-לוד וסוגיו) ימכור את זה

.

בפעם האחרונה תקפת אותי בגסות ללא סיבה, תוך איומים ורמזי רמזים מאיימים, ודיברת בגסות תוך פנייה אלי על "סילוק לקוחות נודניקים", וכללית, התמונה היא של מישהו המסתופף בחסות כלכלה נוכלית או גורמי דמי חסות ופשע מאורגן או סוג אחר של פשיעה כלכלית. לכן שאלתיך בנימוס ראוי ממה אתה מתפרנס. גסות נפש מופגנת אינה מושכת לקוחות. מוכר בצרכנות הגימיק של נקיבה במחיר התחלתי נמוך, ואחר, ניפוח מחירים בעילות שונות והפחדת הלקוח, כאשר "עובדים לפי העין", כלומר, אם הינך מתרשם שהלקוח "חלש" ואינו יכול לעמוד על זכויותיו.

הסיפור נשמע כמו קונספירציה מוגזמת. כתיבה רהוטה אינה מכסה על כך ואפילו מחשידה. תיבות הדואר האלקטרוני של כל אדם כמעט עמוסות במכתבי שרשרת מנוסחים היטב כמו שלך, אולם חסרי כל בסיס מלבד: או יצר נקמנות של מי שאינו יכול להתמודד עם פירמה גדולה, או התפרצות רגשית של מי שאינו יכול להתמודד עם עולם שהוא "פוסט תלושי מזון".

אני גס רוח וקצר רוח כלפי מי שראוי לכך ובמיוחד כלפי מי שנוקש על דלתי ומכריח אותי לענות לשאלתו. מעולם לא איימתי עליך או רמזתי, ואת מחלת הרדיפה שלך תפיל על מישהו אחר. השירות שאני נותן הוא מעל ומעבר למקובל, ומכיוון שאני אדם צנוע בדרישותיו הכספיות, הגעתי למצב שבו אני מרשה לעצמי להעניק את שירותי העיסקיים הטובים (אני גם יועץ לשיווק וקידום מכירות באינטרנט, מתפרנס מצויין מזה, אבל מעדיף את העבודה הראשונה) רק ללקוחות ראויים, ולא לנודניקים שהוזים הזיות ובונים תאוריות מופכות על איך אני מרוויח על גבם (אני נותן להם "להנות" משירותי החאפרים שלא מוציאים חשבונית ולכן הם לכאורה זולים וחשוב מכך, עושים עבודה שברוב המקרים מצריכה "התערבות" חירום של בעל מקצוע יקר כחצי שנה לאחר מכן).

עשו פעם סרט על אנשים כמוך. אתה חושב שכל העולם מטורף ורק אתה מוכיח בשער. כדאי שתראה את הסרט.

.

על כך שבישראל אין כמעט אכיפה בנושאים קרטליסטים. מטבע הדברים, אין הוכחות ישירות להסכמים קרטליסטיים במשק, וניתן להסיק אודותם רק על פי עדויות נסיבתיות, כך ששאלתך חסרת משמעות למעשה בהקשר זה. טענה מקובלת היא, שהמשק הישראלי הוא עתיר הסכמים קרטליסטים.


כמה ממאמרי ב-nfc בנושאי צרכנות


שחיתות והסחת הדעת: ראה בשולי המאמר חומר אודות קרטלים במשק
http://www.nfc.co.il/Archive/003-D-...ml?tag=19-37-04

צמוח הגישה הספסרית במקומותינו: מאמר חשוב בליווי הדגמות
http://www.nfc.co.il/Archive/003-D-...ml?tag=19-35-10

אזרח, דופקים אותך
http://www.nfc.co.il/Archive/003-D-...ml?tag=19-40-44

בני המעיים והעבודה בעיניים
http://www.nfc.co.il/Archive/003-D-...ml?tag=19-39-34

הסופרמרקטים משתפים פעולה עם היצרנים הגדולים (בדרך כלל) ומציבים לפניי הצברכנים מוצרים של מס' מצומצם של יצרנים במחירים קבועים. אין לאף אחד אינטרס להחדיר לסופרמרקט מוצר זול. אני יכול להעיד על מספר מקרים שבהם זה קרה, זה כל כך נפוץ שהמקרה שהוא מתאר הוא יותר מסביר.

“Much of the social history of the Western world over the past three decades has involved replacing what worked with what sounded good”

(ואני מניח שאתה יודע שכבר שאני לא מהמזדהים עם הממסד או הקרטל) חושב שמדובר כאן על הגזמה פראית. סופרים יכולים לדחוק מוצרים למדפים התחתונים (או יותר נכון: לתת לנציגי היצרניות לשים את מוצריהן במקום בולט לעומת המתחרים) אבל לא יכולים להעיף מהשוק מוצרים זולים. כל הסופרים מלאים ביין הזול והפשוט של "גטו נגרו" - יין שני מדלל חלק/חלק עם סודה ושותה בקנקן - ובכל זאת לא ראיתי את קרטל אגודת הכורמים מכופף למישהו את היד. כל קופה של סופר שאינו קואופ רמת אביב עמוסה בשוקולדים מזרח אירופאיים/ספרדיים שנמכרים בגרוש ורבע - איפה עלית כאן?

הבעיה הנפוצה בישראל וזו המונעת גישה צרכנית "בריאה" כמו אצל הגויים הנערצים עלינו (אתה יודע, כמו האמריקאים שעשו חרם צרכנים כי מחיר החלב הועלה בשני סנט, אבל ישלמו 500$ לשעה לסדנת התמודדות עם התמודדות שרק תוציא אותם מבולבלים יותר), היא זו הריצה לקיצוניות ה"שניה" של אמונה בשלטון התאגידים עד כדי פרנויה.

רוב האנשים שאדם מחוספס וגס רוח כמוני מכיר, אגב, במידה והם שותים נס קפה, הם מעדיפים את הפודרה של עלית וגם בניו יורק יבזבזו שעה נסיעה למרכול הישראלי כדי להשיג אותה.

.

עכשיו אני מבין איך אתה מגיע לחזיונות שמאפשרים לך לכתוב את החידות התלת שלביות בפורום היסטוריה.

ומה אתה מכרסם לפני שאתה מצרף את הרמזים 'טעוני בצלם' שלך? פטי-בר?

[תה עם שני סוכרזית וקצת חלב / קפה שחור עם הל בחסות הקרטל - ואתה מסודר ]

http://www.youtube.com/watch?v=RTf09_AuwrE&noembed

לעיתים אין גבולות. יש כאלה שיודעים לקשקש, אך אין להם כל יכולת להפעיל את התאים האפורים ולפתור בעיות ממשיות, וכתחליף לכך בא הרוע הצפוד של אנשי הזבל. אלה לעיתים גם משתלטים על נישות קטנטנות, ושונאים כל כשרון, ומטנפים את מדינתנו בחוסר יכולת המוסווית כמילים נירגנות וריקות וצדקתנות עקרה וריקה ותוקפנית ההורסת כאן כל חלקה טובה.

מחליא, איזה יצורים...


הכשרון והאיכות - זה גם יופי ודקות.

אלה שגישתם היא של פיל בחנות חרסינה - הם גם הלא יוצלחים שבקרבנו, שפגיעתם קשה, במידה שניתנת להם השפעה כלשהי. פרט לבלבול מוח טרחני אין למצוא אצלם שום דבר בעל ערך אמיתי.

"קונספירציה מוגזמת..במכתבי שרשרת מנוסחים היטב כמו שלך.. חסרי כל בסיס מלבד: יצר נקמנות...אני גס רוח וקצר רוח כלפי מי שראוי לכך ובמיוחד כלפי מי שנוקש על דלתי ומכריח אותי לענות לשאלתו...לנודניקים שהוזים הזיות ובונים תאוריות מופרכות...עשו פעם סרט על אנשים כמוך... אתה חושב שכל העולם מטורף...."


הלו, זה "מנהל" או בטלן הזוי כדבעי?

דנטה אמר פעם שהאחווה בין בני האדם להם מכנה משותף, מובילה את היצור האנושי אל מעבר לגבולות בני מינו, ומגשימה את שאיפותיו הלאומיות של הקולקטיב.

הדרך הטובה ביותר בה אפשר ליצור חברה טובה יותר, מיכאל, היא אם כולנו נשאף להיות נחמדים יותר לאנשים איתם אנחנו יוצרים קשר(גם אם זה במכולת, וגם אם זה בפורום וירטואלי) ומנומסים יותר. כך יטב לכולם, ונוכל לצמוח כחברה טובה יותר.

אל תשכח שהאמת נמצאת תמיד בפשטות, ולא בהכפלה ובסיבוך של דברים. נראה שלאור הדברים שנכתבו כאן, הגזמת מעט עם התגובות שלך ואני בטוח שאיש לא התכוון להעליב אותך. אולי יהיה עדיף לכולנו אם פשוט ננסה להיות קשובים זה לזה, ולא ננסה להיכנס זה בזה צתחת לערפל סמיך של מלל מליצי.

אישית אני לא שותה נס קפה. לקרוא את ההודעות הרדופות של הישראלי המכוער הנ"ל הוא ככל הנראה התחביב/תחליף קפה בשבילי. כמה שבועות אחרי שהוא יפנים שהפמפלטים רווי השינאה שלו לא מתאימים לפורום סקופים (זה לא סקופ שיש חולים במחלות רדיפה שמשוכנעים שכל העולם קיים כדי להרע להם) ויעלם למקום אחר בו יחבטו בו וירטואלית (ולכל אלה שלא מבינים, אין כאן איום...), אולי אפילו נעלה חידת ליל שבת שהוא יהיה המושא שלה. בתור רמז נכתוב על "בקדמאים (מזרחים) מתדללים (מקריחים) הנפוחים מכספם של בני חבל הריין (אשכנזים) המנוונים תושבי ה spring hights (רמת אביב) הכיתי נמרצות, עד ששועי השוק (פורום) קמו וחשפו את התרמית".

איך כתב בני בגין: "10 קבין של טימטום נחתו על בני האדם, אולם החמור מכולם נחת על האינטלקטואלים".

.

ובגסות הנפש (כינית אותי במצח נחושה שקרי "הישראלי המכוער הנ"ל"...). איך נאמר, הפוסל במומו פוסל. אכן, הולכי בתלם וקונפורמיסטים מקורנפים תמיד היו ויהיו, והיופי הוא דווקא באיכפתיות. הישראלי המכוער הוא בין השאר זה שאינו רואה ד' אמות מעבר לישבנו, ואכן אף אתה מעיד על עצמך ברוח זו: "אישית אני לא שותה נס קפה..."

כלומר שסבל האוכלוסיה וקהל הצרכנים, ונושא הקרטלים רלוונטי עבורך רק במידה שאתה "שותה נס קפה", כלומר רק כאשר העניין נוגע לבני מעיך ועניינך האישי. בין שאר פניניך מצאתי מוטיבים של הסתה שקרית ורעה תוך פנייה ליצרים מסוג "10 קבין של טימטום נחתו על בני האדם, אולם החמור מכולם נחת על האינטלקטואלים" אף שאני מדבר במילים ברורות וצלולות, ודווקא כבודו, שפתו גבוהה ועמומה, שפתו של שפן, סופר השררה.

ואחרי שאמרתי את זה על התגובה שלך, ניקח דוגמא קונקרטית כדי לסבר את השרת של fresh - אתה יכול להסביר לי מדוע מחיר הסלטים כל כך גבוה? אתה חושב שיש הצדקה לגבות לפעמים אפילו 15 שקל בעד סלט תמים? חומוס הוא חומוס ולא אבקת זהב. העלות הנורמלית לצרכן של 500 גרם ממוצר זה היא בסביבות ה -5 שקלים. לא מאמין? סע למרכול בבני ברק (השתדל שלא להרוג בדרך את מטיילי הכבישים השחורים) ובדוק כמה עולה שם אותו מוצר. מדוע אם כך לוקחים אותם יצרנים מחירים מופקעים בסופרמרקט שקרוב לבית שלך? בגלל שאין תחרות ו - becouse they can . בדיוק מאותה סיבה שבגללה הבנקים גובים עמלות מיותרות וכו וכו'

“Much of the social history of the Western world over the past three decades has involved replacing what worked with what sounded good”

שהינו זול בהרבה מגרגרי חומוס, וכך גם ברוב המסעדות, ולכן הטעם כל כך טפל ואתה מרגיש מנופח ומלא עד כדי גועל. במקומות בודדים, כולל בעיירות ערביות ידידותיות כמו כפר קאסם (ליד פתח תקווה) תוכל לאכול חומוס טהור ונפלא, ב-10 שקלים. גם בפלאפל הישראלי, מכניסים קמח (שמחירו רבע ממחיר החומוס) בשעור עד 80% וגם בלילת פיתות טחונות עם מים. ובנוסף, השמן עומד זמן רב ועושים בו שימוש חוזר פעמים רבות. מחיר מנה פלאפל גרוע כזה היא 14 שקל, בעוד פלאפל אמיתי ובטעם נפלא על טהרת החומוס והשמן הטהור והטרי, תוכל בעיירה ערבית לקנות ב-5 שקל. ועוד המוכר מרוויח, מה שמראה עד כמה כאן קורעים מחירים באופן כפייתי עד כדי הגזמה פראית, וכל אחד מנסה להיות חכם על חשבונך, ולא "לצאת פראייר" ביחס לאחרים שמרמים, וזה אפקט דומינו של רמאות -כל אחד אומר, מה, אני אהיה כאן הפראייר היחיד?... ומי נידפק - הצרכן.

אלא שהפארנויה לוקחת רבים וטובים (וכמובן גם כאלה שאצלם מחלת הרדיפה "טעונה בקנה" בכל רגע נתון) שני צעדים רחוק מדי. אם הדיון היה אודות שולי רווח/עלויות/תמחיר ותמהיל שיווק, אני לא מאמין שבכלל הייתי נכנס אליו. ללא קשר לעלות הצ'זיקי, דחיפת רעיונות הזויים על גבן של תופעות כלכליות זניחות, היא תופעה מסוכנת.

ולמה בריחניה טילון עולה 4 ש"ח וברחובות 7? כי היצרן לא ירשה לעצמו להעדר מאיזשהו מדף, לא בגלל שעל 4 ש"ח הוא עושה קופה. האפשרות להופיע על כל מדף הנה ערך מוסף כלכלי שהוא שקול לרווחיות מהמוצר. אם שטראוס היו מקבלים 4 ש"ח על כל טילון, הם פשוט לא היו מייצרים אותו. הבעיה כאן היא לא שטראוס, אלא חוסר רצון של לא מעט ישראלים להבין עניינים מורכבים והעדפתם לשפוך תסכול בקנטרנות לשמה (לרוב ברמת הרחוב ולעיתים נדירות ברמה פסאודו אקדמית כמו כאן). כבר היינו בסיפור של "אין הצדקה לקחת 7 ש"ח לבירה". תשאל את מי שחי בשנות ה-50 ותחילת ה-60.

.

אני די משוכנע שמחיר הטילון בריחניה איננו מחיר הפסד (גם בלי לקחת בחשבון את "הערך המוסף" של הנוכחות על המדף, שערכו בריחניה קרוב מאד לאפס עגול...).
מונופולים וקרטלים שחוגגים כאן באופן גלוי ובוטה (בגיבוי רשויות השלטון שמגינות על בעלי המאה הרבה יותר מאשר על הצרכנים הקטנים), תורמים רבות להחדרת האגדה האורבנית על כלכלת השוק המשוכלל והתחרות החופשית, שקיימים ללא ספק בתאוריה הכלכלית, אך במציאות חיינו - קיומה בפועל (של תחרות חופשית) מצומצם למדי, ומוגבל לתחומים שבהם אכן מתקיימת תחרות אמיתית, שבהם היצרנים והמשווקים לא "השכילו" לתאם מחירים.
כלכלת המותגים רווית הפרסום (שטיפת מוח המונית כמעט ללא מגבלות), עוצמת היצרנים והמשווקים (שבד"כ, בעיקר הגדולים והחזקים שבהם, מאורגנים באיגודי גג אפקטיביים למדי, בהשוואה לחולשת הצרכנים שאינם מצליחים להתאגד), עיוותי מיסוי, הגבלות וחסמים של התערבות רגולטורית מפלה וסלקטיבית - כל אלו תורמים משמעותית לחוסר אפשרות קיומו של שוק משוכלל במציאות שמחוץ לספרי התאוריה הכלכלית.

אֵין עַם אֲשֶׁר יִסּוֹג מֵחֲפִירוֹת חַיָּיו - נתן אלתרמן (זמר הפלוגות).

"טוב קצר וקולע מארוך וצולע" - (ש.ר.)

עוד רחוקה הדרך. אני מכיר עשרות עסקים רק במרכז העיר בה אני חי - סיטונאים קטנים של חנות 5X6, מינימרקטים של "רוסים", מינימרקטים לא ממותגים ואפילו עסקי מזון מוכן שמחזיקים סטנד או שניים למכירת מוצרים בבארטר או עם שולי רווח גבוהים, שמחזיקים עשרות או מאוד סוגים של מוצרי מזון שיתרונם הוא במחירים הזול. זה עוד בלי לדבר על עסקים שמוכרים מצבורים של מוצרי מדף מובילים שתוקפם קרוב לפוג, ברבע מחיר. לפי מה שאתה מתאר (מציאות נכונה במידה זאת או אחרת) המוצרים הללו צריכים להדחק החוצה מהרשתות העיקריות, וככל הנראה לרוב הם אכן נדחקים. מצד שני לו המציאות הקיצונית המתוארת למעלה היתה מתקיימת, הרי שלא היינו מוצאים ופלה פולנית (עם מדבקה בטורקית) לרפואה בשום מקום.

לגבי דורסנותם של חברות גדולות (קרטלים היא מילה מופרזת באופן קיצוני וגם תאגידים הסמרטטה משימוש יתר), הרי שבלא מעט מקרים ישנן הדרכים "להכות" אותן בנישה זאת או אחרת - האמת היא שישראל, בניגוד לארה"ב לדוגמא - היא גן עדן למי שבאמת רוצה לעשות קופה כזאת וישנן מאות דוגמאות מענף המזון. הבעיה העיקרית היא שהישראלי המתלונן הוא בעצמו בלא מעט מקרים ת'אצריסט מאותגר וכאשר יהיה ביידו קו מוצרים מצליח שתפס את נתח השוק שלו, הוא ימכור אותו לשטראוס.

לא מזמן הייתי מעורב בפרוייקט קידום אתר מסחרי מתחום מסויים. שילוב מוצלח ומתוכנן של פיתוח מערכת מידע חדישה לאותה חברה (לתחום ההזמות המקוונות) יחד עם תכנית שיווקית וקידום האתר, הביאה לניתוק התלות של אותו עסק בגוף עיסקי גדול שהיה עד לא מזמן "שיבר" ראשי בתחום השיווק המקוון של אותו ענף והצליח, מאחורי הקלעים מבחינת הצרכן הפשוט, למעשה להוות מתווך בכל עיסקה מקוונת עבור העסקים הקטנים והבינוניים של אותו תחום, וזאת רק מעצם כך שיצר מראית עין של "אם אתה לא איתי, אתה לא קיים".

את השילוב של התכנית העיסקית ומערכת המידע שיווקנו במחירים סבירים לעוד כמה עסקים קטנים דומים, ואז, הפלא ופלא, ה"קרטל הגדול", הראה התעניינות רצינית מאוד בתכנית, במוצר ובשיטה. אני לא יודע האם ההתעניינות באה מתוך חשש לנגיסה ברווחיו, או פשוט משום שמערכת משוכללת מאוד ויכולה לעבוד מצויין עבור אותו "שיבר". העניין הוא שאני מכיר היטב את מי שמאחורי ה"שיבר". אלה בסך הכל חברה שהתחילו בקטן בימי הילדות של השיווק באינטרנט וסיפקו פתרונות משוכללים לעסקים שלא יכלו להרשות לעצם אתר בטריפוד.

מוסר ההשכל הוא שלא תמיד חייבים לחפש את ה"רוע" מאחורי ההתרחשויות, ובלא מעט פעמים מה שנראה לך כמערכת משומנת של שיווק וקרטליזציה, הוא לא יותר מאשר שילוב של קיפאון, חוסר יוזמה והדבקות לקיים אצל כל מרכיבי המערכת המסחרית.

וחזרה לעניין בבסיסו: אין לי בעיה עם ראייה כלכלית זאת או אחרת, יש לי בעיה עם אנשים שרק מוציאים את האף מהחלון ו"הכל חרא" עבורם. קח בחשבון שאם לא תיישר קו אתם, גם אתה תהווה עילה לעוד מאמר משתלח ודמגוגי.

* ה-4 ש"ח בריחניה, כמו גם ה 1.5 ש"ח לביסלי אוסם בשער שכם (בשני המקרים, מחירים אמיתיים ששילמתי לאחרונה), הם לא מחירים רווחיים במונחים שאינם כוללים את ערך "מונחות" המוצר על המדף. בשיווק ומכירות יש ערך לא רק להפרש בין עלות להכנסה, אלא גם לשוויו של ערך העבודה, משאבים וכסף שהושקעו באותו מוצר במידה והיו מושקעים במוצר אחר. שטראוס ואוסם לא מחזיקות קו בשביל טילון ב-4 ש"ח.

ביום שאמצא יותר מקומץ אנשים שכאשר "נפלו" עליהם 200 אלף ש"ח ככה באמצע החיים (ואני מכיר לא מעט כאלה) הם זכרו לתרום איזו עשיריה למילגה, עמותה או אפילו הלכו וקנו שולחן לסלון אצל נגר זקן בפלורנטין ולא באיקאה, אז אני אזכור לעשות דמוניזציה מוחלטת למי שיש לו מניות שליטה בשטראוס.

.

משה קרוי, איין ראנד והגישה הבוזזת בישראל

http://www.e-mago.co.il/e-magazine/kromi.html




מתוך המאמר:
כיום שולטת בישראל תצורה מנוונת של קפיטליזם – קרטליזם ממלכתי חמסני, דכאני ועריץ, וזאת, תחת רטוריקה של כלכלת שוק. בעוד במערב הקפיטליזם כרוך בפעולה עתירת מאמצים ויוצרת וחדור יושרה (כפי שהצביע על כך הסוציולוג הדגול מקס וובר בספרו על האתיקה הפרוטסטנטית בסוף המאה ה-19) הרי התצורה המנוונת בישראל היא היפוכו, הבוז למאמץ מייצר ערכים ונכסים, ומעמד מורם של "ראשי משק ואנשי פיננסים" שרבים מהם עשו את הונם בחסות המדינה, ותוך הזרמת משאבים בזוזים אליהם מצד פקידי המדינה. כך למשל מזרימים הבנקים אשראי בשפע ובתנאים מפליגים לקומץ מקורבים ואנשי אוליגרכיה, תוך חנק מגזרים רבים במשק. בשם ה"הפרטה" נמכרים נכסי המדינה במחירים מגוחכים לקומץ מקורבים (שימו לב שנזכרים תמיד אותם שמות). ראשי האוליגרכיה החמסנית בישראל מתעופפים בקלילות ממקום למקום במסוקים ונבנו לרשותם מנחות מסוקים רבים תחת כל עץ רענן, בעוד "עמך" משרך דרכו בכבדות תוך תנועה מקרטעת בכבישים פקוקים (אף שמספר המכוניות ל-1000 נפש בישראל נמוך בישראל הרבה מזה שבארצות המערב).




ניצול הרטוריקה הליברטריאנית (כלכלת שוק) למדיניות חמס קרטליסטית בישראל
http://www.global-report.net/a.php?c=msharon&a=69&rc=msharon

הסכנה הכלכלית-חברתית נכון לעכשו: רטוריקה של "תחרות חופשית" הנותנת גיבוי ערכי למשהו שונה לחלוטין - קרטליזם ממלכתי או פרוטקציוניסטי-ממסדי תוך מוסר גנגסטרים ובמסגרת מצגי שווא של "רוח הקפיטליזם והחופש". זאת כאשר הפרקטיקה היא הפוכה ופוגענית כלפי משאבי החיוניות היוצרת במדינה או שרידיהם. יש להדגיש כי תנופה חברתית אינה תהליך רטורי ובוודאי לא חמסני - כגון מענק זכויות יתר והושטת אירגונים ומפעלים באפס מחיר לבעלותם של אנשים שעשו את הונם יש מאין (גם ללא כל כשרונות יזמיים וכלכליים יחודיים) בחסות הזרמת "צינור הכסף" של הממסד מצד חבריהם באוליגרכיה. כך למשל, מתרחשת כיום תנופת רפורמות כלכליות חשובות, המבשרות את הרוח הליברטריאנית של פרידריך פון הייק ומילטון פרידמן (חתני פרס נובל לכלכלה) וליברטריאנים דגולים נוספים כמו הנרי דיויד תורוו או אף איין ראנד ורוברט נוזיק. אך אל תנופת סער זו דומה שהצטרפו גם עשבי רע ה"דוחפים" ענינים בעייתיים תוך רטוריקה המקבלת גוון של דרוויניזם ביבים רומסני . דרוויניזם ביבים זה הפוך לרוח הדרוויניזם המקורי - עוד אירונייה של ההיסטוריה - שכן כל עכברוש פקידותי וחסר כישורים הפועל בחבורת חומסים ישייך לעצמו תעצומות שרידות ברוח הדרוויניזם - דבר הניתן לכנות "עקרון השרידות הקולקטיביסטי של הבלתי כשרים (The collectivism-based survival of the unfit)".

________

פעילות כלכלית סבירה (עסקות נדלן "תקינות" למשל) מתאפיינת בעוגנים ראליים, חיבור כלשהו למציאות, תחושת פרופורצייה, היעדר חוסר גבולות וחוסר ריסון של רווחים הנראים כמבוססי עושק. הבעייה היא שמאז אדם סמיט המדבר על פעילותן העיוורת אך המתקנת של כוחות השוק, מניחים שאין דבר כזה כמו ערך לכשעצמו, המעוגן בתחושת הערך הטיבעית ובתחושה של מחיר הוגן, שכן לפי סמיט כללי ההיצע והביקוש בתנאי תחרות חופשית יוצרים משהו הקרוב להוגנות. אלא, שכאן יש התעלמות מכך, שיכולים להנקט אמצעים כוחניים שרירותיים שאין להם דבר עם כלכלה חופשית, הקובעים ערך. למשל, הסכמים קרטליסטיים הנאכפים בחוזק יד, או למשל, העובדה שחברה גדולה יכולה להשקיע הון ענק בשווק ופרסום, ואף בשכירת אנשים שיוציאו מוצר של חברה מתחרה והוגנת אך קטנה, הן מהדוכנים, והן מתודעת הקהל. אמצעים כוחניים כאלה הם גם הפקעת קרקעות מסיבית, המוזילה מאד את ערך הקרקעות - שוב, סלוק עיגון ערך הנכס במציאות הראלית - וזאת בחסות אלימותה החמושה של המדינה.

במוצר ספציפי מסויים, בעל שוק גדול יחסית - קפה נמס קל. והנה, רואים אנו כי סביב מוצר זה התגבשה הערכות קרטליסטית של השוק, תוך ביסוס אקסלוסיביות של מותג מסויים, ירוד למדי ויקר יחסית "קפה נמס עלית". במקום להתמקד במוצרי בוקי סרוקי רבים שמשקלם בשוק אפסי, בוחרים ברוני השוק החמסני להניח להם, ולהתמקד במוצרים בעלי משקל. וכך, גם מקיימים אשליית שוק חופשי (בחנויות "הכל בדולר" למשל אתה רשאי לקנות מוצרי שווה פרוטה וסידקית ככל שיעלה בדעתך...) וגם מקיימים קרטל בחוזק יד על אפם וזעפם של הצרכנים.

הטורקי עוד איך שהוא, אבל הנמס הוא איום ונורא.