אנשים, הגעתי לרמת הייאוש הגבוהה ביותר שניתן להגיע אליה.
נמאס לי. פשוט נמאס לי.
אני ילדה של בית, וקשורה מאוד למשפחה, במיוחד לאמא שלי. וזאת בעצם הבעיה.

ההורים שלי מאוד שמרנים, חיים במין בועה משלהם ומאוד מגבילים אותי. אני כבר לא ילדה, אוטוטו בת 20. השמרנות שלהם מתבטאת באיסור על יציאה למועדונים, שעה מסויימת שבה אני צריכה לחזור הביתה מבילויים (1 בלילה) ועוד כל מיני דברים שממש מציקים לי ומעיקים עליי - כי אלה לא חיים!
איך אפשר לחיות ככה, שכל הזמן ההורים מתערבים לך בחיים ואומרים לך מה לעשות, מתי לחזור ולאן ללכת? אני יכולה להבין את זה כזה עד גיל מסויים, נניח 18, אבל גיל 20??? זה נראה לי ממש מוגזם ואני מרגישה שאני כבר לא יכולה לחיות בבית יותר. עם אחים שלי הם הרבה יותר חופשים, ובגלל שאני בת הם כביכול "מגוננים" עליי, אבל אני לא קונה את התירוץ הזה. זה נראה לי ממש טיפשי. הם צריכים לסמוך עליי, ולא לאסור עליי דברים רק בגלל שאני בת. אני ממש רוצה לעזוב ת'בית ולגור לבד, רק לא איתם, שתהיה לי עצמאות. הבעיה שלי היא שאני אוהבת מאוד את ההורים שלי, ואני ילדה ממש טובה, כזאת שעושה מה אומרים לה. לפעמים הייתי רוצה לעשות מה שבא לי ולשים פס על מה שהם אומרים , אבל אני פשוט לא מסוגלת, משהו עוצר אותי - מצפון. יותר מדי מצפון. ואל תגידו לי לדבר איתם כי ניסיתי, באמת שניסיתי אבל הם לא מבינים כלום! אני רוצה לפעמים לעשות דברים מאחורי הגב שלהם, שלא ידעו, ככה לפחות אני אוכל לחיות, אבל שוב - לא מסוגלת, לא רוצה לשקר להם.

אני לא יודעת כבר מה לעשות... אני ממש מיואשת ונמאס לי מהחינוך הגרוע של ההורים שלי, שרק חונקים אותי, ולא מבינים שאני כבר גדולה. מה אתם חושבים? מה אני יכולה לעשות??

תראי, שמעתי את מה שאני אכתוב פה בהרבה הודעות שאנשים\ילדים כתבו שההורים שלהם שמרנים ו"חונקים" אותם כביכול.
אז בנתיים את בבית של ההורים שלך, תחת החוקים שלהם, ממ, בואי ניתן לזה הדמיה כזאת או אחרת:
בואי נניח שהבית של ההורים שלך זוהי מדינה והם שולטים במדינה וקובעים חוקים וכו', למרות שכשאני אומר את זה ככה זה נשמע קל ודורש רק לומר את המילה אך ליצור חוק זה לא כזה קל ודורש הרבה גורמים ונושאים אבל זה לא קשור.
אוקיי אז עד כה, הם הממשלה שיוצרת חוקים וקובעת, עכשיו, את נמצאת בשטח המדינה של ההורים שלך, שהוא הבית, וכרגע יש לך אזרחות במדינתם (הבית), אך האזרחות הזאת יכולה להילקח לך כבר מגיל 18 (ההורים יכולים לגרש את הילדים שלהם מהבית מגיל 18) בכל מקרה, את נמצאת שם תחת החוקים שלהם ואת צריכה לציית לחוקים שלהם כל עוד את שם, את יכולה לעזוב מתי שבה לך את הבית, למשל אם תגורי בית ליד אז לא תיהי תחת חוקיהם ותיהי קרובה אליהם ותוכלי לאהוב אותם, גם מרחוק תוכלי.
אבל עצה שלי אליך היא שתשארי שם, תרוויחי כסף, לכי לצבא או מה שאת עושה כרגע, עד שתעמדי על הרגלים ותוכלי לקנות בית ולהשתכן איפה שהוא ולהתחיל לחיות את החיים שלך

רוב ההודעה שלי יצאה מבולבלת, אני יודע, אני מעט עייף עכשיו, אחרי שעתיים פיזיקה נונ-סטופ + שעתיים כימיה ומעבדה ועוד שעתיים וחצי מתמטיקה דיפרנציאלית בביה"ס היום
מת על פיזיקה
הא, מקווה שעזרתי, איכשהו

חחח... תעשה נוסחה X^+Y^=תסתדרי אם ההורים.
ממשלות ,אזרחות ,שר אוצר ,שר תחבורה ,שר חקלאות את כול הממשלה הכנסת לבית שלה.
תגיד כתבת את זה לבד ? בטוח לקחת את זה מאיזה ספר "איך להסתדר אם ההורים.
אהבתי את הרעיון חחח... מצחיק אבל ברור.

ג'יימס אלן
"אדם נבנה או נהרס בידי עצמו. במאגר תחמושת המחשבות הוא מייצר את הנשק שבאמצעותו הוא משמיד את עצמו."

"מה שאנו עושים בחיים מהדד לנצח נצחים"

אני חושב שעל דברים מן הסוג שווה לשבת ולדבר עם ההורים כמו בוגרים במקום להתעצבן ולהיות מתוסכל.
את צריכה להסביר להם שאת כבר בחורה בוגרת בת 20+- שרוצה להנות מהחיים.תסבירי להם שגם לך יש את החיים שלך ואת הרצון לבלות ולהנות.
תבהירי להם שאת מכבדת את התפיסה שלהם אך את חושבת שהיא טיפה מיושנת עם כל הרצון של של לשמור אותך בצמר גפן מפני העולם הפתוח.

בהצלחה!.

"בגבורה ובענוווה"

לי זה נשמע שאת לא החלטת בעצמך מה את רוצה לעשות?
את אומרת שהיית שמחה למרוד בהם קצת וגם לעבור לגור לבד אבל את קשורה אליהם ומרגישה שאת לא יכולה לעזוב אותם. את רואה פה את הבעייתיות
מצד אחד נמאס לך שאומרים לך מה לעשות ושמגבילים אותך ותכלס מתייחסים אלייך כילדה קטנה אבל מצד שני זה נח לך או לפחות התרגלת לזה וכנראה שהצד המרדני שלך לא מספיק חזק
נראה לי שגם בגלל זה השיחות שהיו לך איתם בנושא הזה לא הניבו פרי כיוון שלא היית סגורה בין אם זה על הנושא או שלא היית מספיק עקשנית ונחרצת ברצונך
הייתי מציע לך קודם כל להחליט בינך לבין עצמך מה את מעדיפה להיות הילדה הקטנה והטובה של ההורים או להפוך להיות אישה עצמאית ובוגרת אם כל ההשלכות לטוב ולרע
לא הבנתי איפה הבעיה בלעבור לגור בנפרד מהם (אם המצב הכלכלי מאפשר לך) לדעתי זה יהיה פתרון טוב מאוד בשבילך אני לא רואה סתירה בין זה שאת אוהבת אותם לזה שתגורי בדירה אחרת מהם (וכמו שהציעו פה תמיד אפשר לגור בשכנות להם וכך לא להתרחק מהם כל כך למרות שלדעתי מרחק יעשה לך רק טוב) האם אולי הצעת את הרעיון הזה והם טענו שאם את עוברת זה אומר שאת לא אוהבת אותם או משהו כזה (רק זורק את זה כרעיון)

בדרך כלל בגיל 15 +- הילדים מתחילים לחתור לעצמאות וזה כולל הרבה פעמים מרדנות בהורים ובכלל במסגרת מה שגורם להורים להרגיש שהם מאבדים שליטה כיוון שהילד המקסים כבר לא מציית לכל מה שהם אומרים וכך הילד חותר לעצמאות לפי מה שהתרשמתי אצלך לא היה את השלב הזה
האם האחים שלך הם כמוך כלומר ילדים טובים שלא התווכחו ורק בגלל היותם בנים ההורים שלך פחות קפדנים איתם או שהם שונים ממך?
אני זוכר שאצלי בתיכון היחסים עם ההורים גם היו קשים בעיקר בגלל הלימודים שההורים היו לחוצים שאני אלמד טוב ואוציא ציונים טובים ואצלי זה לא היה בראש מעייני וזה גרם למתיחות רבה אשר התפוגגה לגמרי בעיקר שסיימתי את התיכון והלכתי לקרבי אז כל המתיחות נעלמה

את אוטוטו בת 20 האם היית בצבא ואם כן האם שירתת קרוב או רחוק?
נשמח לשמוע עדכונים
ובהצלחה

שלכם,
The CHARM one

מנהל פורום "מה שבלב"

שבי איתם, דברי איתם (אבא ואמא), תסבירי להם בדיוק מה הבעיה ואם יש צורך תגידי להם בעדינות שאת מתכוונת לעזוב את הבית רק כדי שגם להם וגם לך יהיה יותר "מרווח" וכמובן שהם לא יבינו את זה לא נכון-ויחשבו שאת עוזבת בגלל שהם "רעים" או משהו כזה..

כדאי לך לבדוק, אולי תעברי לגור אצל סבתא או סבא

רעיון נחמד עם לעבור לגור אצל סבא וסבתא, אך לדעתי מצב הקשישים כיום במדינת ישראל מבחינה כלכלית לא מרקיע שחקים והרבה קשישים חיים במינוס די רציני, לכן לדעתי זה לא יהיה טוב להנחית על סבא וסבתא (במיוחד אם הם לא עובדים היום) עוד מסה מבחינה כלכלית, אבל היא יכולה אולי לשהות\לגור, אצל דוד או דודה או חברה.

אבל שני הרעיונות טובים

בחורה בת 20...יש לה עבודה! ואם אין לה אז היא תוכל להשיג בלי יותר מדיי בעיות.

חוץ מזה בין השאר היא מסוגלת לטפל בעצמה ועוד לעזור לסבא וסבתא שלה מבחינה כלכלית...הבעיה היחידה זה לחיות..במרחק קצת מההורים שלה..זה הכל...

כי מילא אם אתה עבור לגור לבד או עם שותפים אז זה אומר שאתה רוצה להתחיל להיות עצמאי ולצאת מחממת ההורים ולהתחיל לחיות את החיים לטוב ולרע
אבל לעבור לסבא והסבתא או לדוד זה אומר שאתה לא מסתדר בבית ורוצה מקום אחר ולכן סביר להניח שהם יפגעו מזה
אם היא בחורה עובדת שתנסה לשים בצד קצת לשכר דירה ואם לא עובדת שתמצא עבודה ותחסוך לזה
אבל שוב לדעתי הבעיה פה זה שהבחורה לא החליטה עדיין על כיוון

שלכם,
The CHARM one

מנהל פורום "מה שבלב"

הורים זה עסק מאוד פגיע, ושאנחנו צעירים אנחנו לא רואים כ"כ את מה שהוא עשו למעננו.
שמתבגרים קצת, ורואים כמה בלאגן זה, וכמה השקעה נדרשת, אז רמת ההערכה עולה.
אבל מה קורה שזה מתנגש? מה קורה שמרוב דאגה ההורים מעמיסים על הילד בעיות מיותרות?

אני לא חושב שבגלל זה צריך לעזוב בית, אפילו שאת כבר בת 20 וזה גיל כבר מאוד מבוגר, וגם את האמת, קשה לי קצת להבין איך אחרי שירות צבאי זה עדיין לא עבר.
שאני מסתכל על עצמי אז המרידה היתה בגיל הרבה יותר מוקדם, בגיל 15 זה כבר התבטא בלימודים, בטיולים, בדת..
צריך לעבור את החלק הזה בחיים, צריך שהוא יעבור פעם. אין סיבה שבחורה בת 20 לא תצא לבלות ותהיה מוגבלת בחזרה עד 1 הביתה.

עצתי היא לא רק לדבר, אלא שזה גם יתבטא במעשים, כי לא תמיד זה עולה לסדר היום בלי מעשים.
לעשות את זה בנחישות וברגישות, להבין תמיד שכל ההגבלות האלה באות מתוך אהבה ולא מתוך רצון להשניא עלייך את החיים.
הורים מרגישים הרבה פעמים שהילד לא מספיק עצמאי ובעל עמוד שדרה בשביל להתמודד עם מצבים כאלה, ולכן הם מגבילים ומתקשרים הרבה ובודקים מה קורה.. ולא תמיד מבינים שזה מה שמונע ממנו את כל העצמאות.
מה עם בני זוג? אני בטוח גם שבזה יש הגבלה. תצאי לבלות, ולא תגיעי באחד לדוג' הביתה, מה יקרה? אני לא חושב שאת צריכה להרגיש לא מוסרית, אסור לך לשקר, אבל גם זכותך להיות חופשיה ולהחליט החלטות לבד ולהנות בלי הגבלות מיותרות.
לעזוב בית בגלל סיבות שההורים יהיו מודעים אליהם זה מאוד פוגע, ככה אני מעריך, זה לא פתרון, זה בריחה, בריחה מתהליך שאת וההורים שלך צריכים לעבור.
שיהיה לך בהצלחה.

הם אותך הם לא רוצים שיקרה לך משהו .
אני בתחילת גם שההורים שלי רוצים רק אבל התברר שהם רוצים רק ל- .
ותראי איזה ילד (אני לא באמת כזה) יצא להם.
תנסי ל- אותם הם רוצים רק אז תני להם קרדיט על זה.
נכון שאת ילדה אבל תבני את ההורים.
גם לי יש אחות (קטנה) והייתי פוחד אם היא הייתה הולכת למועדונים.
טוב מספיק חחח... מקווה שהבנת שהם אוהבים אותך.
אהבתי את המשחק הזה

ג'יימס אלן
"אדם נבנה או נהרס בידי עצמו. במאגר תחמושת המחשבות הוא מייצר את הנשק שבאמצעותו הוא משמיד את עצמו."

"מה שאנו עושים בחיים מהדד לנצח נצחים"

לדעתי זה בעיקרון נובע מזה שההורים שלך לא תפסו שאת כבר ברשות עצמך..את מבית דתי?כי לפי המילים והמקרה זה נשמע ככה,וזה קורה הרבה בבתים דתיים(גם אני בא מכזה בית,אל תדאגי)
אני מכיר את התחושה הזו של להיקרע בין הרצונות שלך לבין ההרגשה שאתה מאכזב את ההורים..זה קרה לי שעשיתי פירסינג בלשון ואמא שלי ראתה את זה היא פשוט חטפה כזה טירוף שלא ראיתי בחיים שלי,כולה פירסינג..לא יודע אם בגלל שזה ממש כאב או בגלל שחשבתי עליה הורדתי אותו בסוף,ועד היום אני מת להחזיר אותו(באחד הימים...הו זה יקרה!)זה ממש מקרה דומה לשלך.
אני חושב שגם השינוי צריך לבוא ממך,להפנים ולהבין שאת כבר ברשות עצמך.את בנאדם עם רצונות,שאיפות,דברים שאת רוצה לעשות בחיים!ללכת למועדונים לראות עולם!(כמה שזה נשמע אגואיסטי ולא מתחשב..)נניח שבגיל 25 כבר תחיי בדירה משלך,תתחילי לתת להם דין וחשבון מה לעשות ולאן לצאת?אפילו עכשיו גיל 20 את לא צריכה לתת להם,את לא בת 15 שאמורה לדווח להם על כל צעד שאת עושה!תתחילי לדרוש מהם עצמאיות,כן בהתחלה זה די כואב הם קצת לא יקלטו אבל שמעי אני בן 18,גםההורים שלי קצת לא קולטים שהתבגרתי אבל אני כבר לא ממש שואל אותם לאן לצאת.
קיצר-אם את עושה משהו שלא נראה להם הם צריכים להבין שאת לא מנסה לפגוע בהם אלא את חיה את החיים שלך!
זה הדבר הכי טבעי שבעולם,אם אנשים היו חיים כל הזמן לפי איך שההורים שלהם היו רוצים היינו עוד חיים במערות
מקווה שעזרתי!

ציינת שיש לך אחים, אך לא ציינת פרט שחשוב לדעתי לדעת בהקשר הזה.
מעבר להיותך בת, האם את גם הקטנה ביותר מבין האחים?


יש בהורים משהו מאוד 'מגונן' כלפי הילד הקטן ביותר שלהם, בן הזקונים.
כשה'גוזל' רוצה "לפרוש כנפיים ולעוף" - ההורה חש מעט חסר-אונים, הוא חש שהוא מעט "הזדקן".
בשלב זה - ההורים מוצאים עצמם שוב מעט "לבד" כשהילדים מפגינים את עצמאותם.

אגב, אותו "מצפון" שיש לך הוא מצויין. מרידה בהורים שאנו כל כך ממהרים להכריז בה, פוגעת בהורים שלנו הרבה יותר מכפי שנוכל לדמיין.
ההורים שלנו, אלו שהביאו אותנו לעולם ודאגו לנו - גם אם לא הבחנו בכך, בפרטים הקטנים - מגיע להם שנכבד אותם גם בשלב שבו אנו כבר עצמאיים.

מעבר לשיחה עם ההורים שהציעו כאן, האם שוחחת על כך גם עם האחים האחרים? האם גם איתם מערכת היחסים טובה?

אחים אחרים שחוו את המעבר לעצמאות - יכולים לשתף אותך בנסיונם - שכן אולי בעצמם עברו את השלבים האלו - ואת לא היית מודעת אליהם. אולי פשוט לא שיתפו אותך בהם וכן עברו אותם עם ההורים שלך... ולכן, מהם אפשר ללמוד הרבה - הכל באמצעות שיחה פתוחה ואמיתית.

איני מציע לך לחשוב על צעדים מהירים של מעבר לשכירות או למגורים עצמאיים - אלו לא חיים קלים - ולא כדאי בהחלטה פזיזה "לזרוק כסף" על שכירות רק כחלק מרכישת העצמאות הזו - אלא לעבור לשלב זה כשמוכנים באמת ועושים זאת מהסיבות הנכונות (ועם יכולת כלכלית אמיתית).
כל עוד היחסים עם ההורים תקינים וישנה האפשרות לכך- המלצה אישית שלי - היא לחסוך.
תמיד יהיה ניתן לעבור לעצמאות (ואז גם יהיה בסיס כלכלי ורגשי תקין).

זו דעתי לפחות...

http://photo.fresh.co.il

אנחנו 4 אחים - 3 בנים ובת. אני השניה מבין האחים, כך שאין להורים שלי סיבה לגונן עליי יתר על המידה. אני מגיעה מבית מסורתי, לא דתי, שבו שומרים על המצוות, אבל זה ממש לא קשור. ההורים שלי חיים במאה הקדמונית, הם לא מבינים כלום. הם לא מבינים שזמנים משתנים ואיתם גם האנשים, ומה שנחשב פעם לדבר אסור, היום הוא מותר ויותר מכך - מקובל. נמאס לי לריב איתם כל פעם מחדש.
עם אחים שלי הם הרבה יותר חופשים, כי הם בנים. אני לא מקבלת את התירוץ הזה. מזה הם בנים, אז מה?? ואני בת, אחראית, שניתן לסמוך עליה. אז בגלל שאני בת אני צריכה להיענש על זה ולא לצאת לבלות כמו שאר העולם? הם לא מבינים את כל זה. הם רוצים לשמור עליי שאני אהיה "ילדה טובה מבית טוב". לפעמים מתחשק לי להיות בדיוק ההפך, ולהראות להם מזה ילדה רעה, שיבינו איזה סוג ילדים יש היום בעולם, ושיעריכו מה שיש להם. אני לא רוצה להתמרד נגדם, ונניח לעשות משהו שהם אמרו לי לא לעשות, פשוט לקום ולצאת מהבית, כי אז יווצר ריב ואני שונאת לריב איתם. גם יש את הקטעים של "אם את יוצאת - אין לך לאן לחזור" אבל כמובן שזה סתם. הם בחיים לא יגרשו אותי מהבית, אני יותר מדי חשובה להם. אבל בכל זאת, אין לי את האומץ לעשות את זה, או שאולי זה לא אומץ, זה פשוט כיבוד הורים? לא יודעת כבר.. כדאי פשוט ללכת נגדם?

בדיוק בגלל הסיבות שציינת (בערך)

זה לא קל, מכל הבחינות (ב"בריחה" מהבית את מתחילה להעריך את כל הדברים שההורים עשו בשבילך.)
מבחינה כלכלית
מבחינה רגשית

יהיה לך חופש לעשות ככל העולה במחשבתך, אך את צריכה לברר אם זה באמת טוב בשבילך..
לפעמים ההורים מגבילים- והם יודעים בדיוק למה הם עושים את זה, ואולי את לא רואה את זה כי את חושבת שאת בוגרת מספיק, הם פשוט מזהירים אותך מהסכנות הצפויות וברוב הפעמים הם צודקים.

אצלי זה היה על סף עצבים וויכוחים - שכבר נמאסו

אני מחוץ לבית, לגמרי- זה היה "אם את יוצאת, אל תחשבי לחזור"- אוקיי
וזה די קשה לי, אבל לכל מצב מסתגלים.

לתשומת לבך- לא קל לצאת מהבית אבל זה אפשרי

יש לך הזדמנות פל לפצוח בחיים חדשים.
בואי נגיד ככה, גם אמא שלי אוהבת את אמא שלה, וזה בהחלט לא מנע ממנה לצאת להתחתן בגיל 19 [!!!!!].
זה שאת עוברת דירה בכלל לא אומר שאת לא אוהבת את ההורים שלך,
זה דווקא מראה על בגרות ואומץ, ועל רצון ונכונות להתחיל את החייפ ברגל ימין.
ניסוי וטעיה זה שם המשחק,
ולעבור לגור עם שותפים\לבד זה בהחלט ניסוי.
אני חושבת שאם החלטת על מעבר דירה, כמובן שלפני חיפוש הדירה יש לשבת איתם
ולהודיע להם באופן רשמי שאת עוזבת ולמה, כי את רוצה לפצוח בחיים חדשים ועצמאיים.
ותדגישי את המילה עצמאיים.
יעיל יהיה לקנות להם מתנת פרידה קטנה ולגלות אחווה.
זה שאת עוברת דירה אם בכלל לא הופך אותך לילדה רעה יותר.
אני חושבת שאם תסבירי להם בצורה ברורה
הם דווקא יהיו גאים בך,
שאת רוצה לפתח את חייך ולצאת אל העולם הגדול.

בהצלחה!

"אני לוקח מעצמי את הרצון תמיד להיות ראשון

ומהבוקר שאחרי אני מתחיל לחיות נכון.."