|
אוףףףףף רע לי..מבולבל רצח..(ארוך..)
יש ילדה שאני אוהב,אהבה של חצי שנה(!!) האהבה היחידה שהייתה לי בחיים(לא שיש ממש מה להתפלא אני בן 15 וחצי-כיתה י'- ואני לא ממש מתאהב בקלות..אני לא הייתי טיפוס רגשני פעם אולי עכשיו יותר אבל עדיין לא רגשני ).
פעם שנאתי אותה והיא שנאה אותי,הסיבות לא ממש חשובות אבל חשוב להגיד שלא הכרנו בכלל אחד את השני עד כיתה י' ואני מכיר אותה מהיסודי עוד..
בכיתה י' התחלנו לדבר,הכרתי אותה,חודש אחרי זה התחלתי להתאהב בה,למרות שלא ידעתי שאני בעצם מתאהב בה כי לא הכרתי את ההרגשה אבל עם הזמן הבנתי את זה והתחלתי לחשוב עליה הרבה יותר,הייתי מאושר מזה שאני התאהבתי כי אחרי הכל תמיד אומרים האהבה זה הדבר הכי יפה שיש בחיים..לא יכולתי להגיד לה שאני בעצם מאוהב בה משום שהרבה בנים רצו אותה ואהבו אותה באותה תקופה ואמרו לה את זה,לא רציתי להיות אחד מהם שבאים אליה ב"חמולה",רציתי להיות אחד ויחיד אפשר להגיד,יש עוד סיבה יותר גדולה מזאתי שאני לא ממש מעדיף לציין אותה.
בכל מקרה,חודש לאחר מכן(חודשיים אחרי שהכרתי אותה) רציתי להגיד לה שאני מאוהב בה אהבה כל כך חזקה שאני מוכן למות בשבילה(ואני רציני אני אף פעם לא פולט מילים סתם) 10 דקות בדיוק לפני שהגעתי אליה ואמרתי לה את זה,מישהו אחר בא ואמר לה את זה ויום לאחר מכן הם נהיו חברים.נקרע לי הלב,כל כך הרגשתי אפס שלא אמרתי לה עד היום,לא האמנתי שזה קורה לי,נקלעתי לתוך מצב שאף אחד לא יכול לעזור לי ולהגיד לי איך אני ממשיך הלאה..
באותו יום שהם נהיו חברים,התגלה לה שאני אוהב אותה והייתי צריך לספר לה הכל אז סיפרתי.
חודשיים הם היו חברים,הרגשתי שאני לא יכול לדבר איתה כאילו אין לי כלום על הלב ותמיד אמרו שבשביל לשכוח-צריך להתרחק,אז הלכתי אליה ואמרתי לה שאני לא מעוניין לדבר איתה יותר עד שזה יעבור לי אפילו שלום לא וזה מה שהיה..
חודש וחצי לא דיברתי איתה,כלום לא השתנה,יום אחרי יום חשבתי עליה למרות שלא דיברנו בכלל,התחברתי לאיי סי קיו ואני ממשיך להתחבר רק בשביל לדבר איתה,אני פשוט לא סובל לדבר במחשב לא יודע למה אבל הסיבה היחידה שאני מתחבר זו היא(נשמע פאטתי מה לעשות..).
חודש וחצי לא דיברנו,והמצב הנפשי שלי ממש התדרדר,בנוסף לזה שלא דיברתי איתה,יום לאחר מכן אחותי עזבה את הארץ לאוסטרליה עם בעלה לתמיד,למרות שאני כבר רגיל לפרידות מסיבה שאני יציין למטה אז זה השפיע עליי פחות(אני פשוט לא מאמין איזה לב אבן יש לי לפעמים אפילו דמעה לא ירד לי)..
התחלתי לעשן,ירדתי בלימודים לציונים של 30-60 מקסימום ופעם הייתי עומד על 70-85..
הרגשתי שאני לא יכול יותר אז הלכתי אליה ואמרתי לה שאני רוצה לחזור לדבר איתה,חזרנו לדבר,שבועיים לאחר מכן היה יום שישי,הייתי אצל חבר שלא גר בעיר שלי וישנתי אצלו,הייתי אמור לחזור בהתחלה הבייתה ולצאת איתה ועם כל החבר'ה(היא מה"חבורה" שלנו)..וזה לא מה שרציתי רציתי להיות איתה לבד והיא לא רצתה בגלל שיש לה חבר,אה שכחתי לציין שבאותו יום שישי דיברנו ממש כל היום בטלפון.בכל מקרה,הייתי אצל חבר שלי היה כבר לילה,התקשרתי אליה כי היא ביקשה,היא אמרה לי שהיא חושבת עליי כבר שבוע וזה לא מפסיק לה אבל היא מבקשת שאני לא יפתח ציפיות ולא יחשוב שזה ישנה משהו וביקשה שאני לא יספר לאף אחד כי היא לא יודעת אם היא רוצה לספר לחבר שלה או לא כי היא מאוד אוהבת אותו..
התעצבנתי עליה שהיא אמרה לי את זה,כי היא תמיד אומרת לי "תשכח אותי כבר",הרגשתי שהיא משחקת בי וזו הפעם השניה(הפעם הראשונה היא שהיא אמרה שהיא נפרדה מחבר שלה והתנשקנו ואני הייתי שיכור אז לא ידעתי אם זה באמת קרה או לא כי אני לא זוכר כלום,בסוף זה היה שקר והיא סתם רצתה לעבוד עליי וחשבה שאני בכלל לא אוהב אותה למרות שאני לא מאמין לזה).היא פשוט מחקה את כל החודש וחצי שלא דיברנו ולמדתי להתרגל ולחשוב עליה פחות והחזירה אותי להתחלה שהייתי מטורף עליה ולא יכול לחיות יום בלי לראות אותה..אבל הבעייה שעכשיו זה לא כמו פעם,היא וחבר שלה מתראים יותר אז אני לא יכול לדבר איתה כל השבוע פנים מול פנים יוצא לנו רק סופ"ש וגם זה בספק..
היא אמרה שהיא מצטערת שהיא עושה את זה והיא לא עושה את זה בכוונה אבל היא לא מבינה בכלל מה היא עושה לי,היא פשוט שוברת לי את הלב כי אני מרגיש שזו הזדמנות שניה שלי ואם אני יחמיץ אותה(ואני יחמיץ אותה בכל מקרה כי היא אוהבת את חבר שלה) אני ירגיש כמו אפס גמור כי זו החמצה שניה...
אני כל כך מבולבל,אני הפסקתי ללמוד שוב בגלל זה למרות שבשבועיים האחרונים התחלתי ללמוד שוב הפסקתי עוד פעם,יום לפני שהיא אמרה לי שהיא מרגישה אליי משהו התחלתי שאני מפסיק לעשן אבל פשוט לא יכולתי כי הייתי עצבני ועצוב מהמצב הזה אז חזרתי עוד פעם ובכמות גדולה יותר...
אני כל כך מבולבל מהמצב הזה אני מרגיש שפשוט רע לי שאין דבר שבחיים המז*** האלו הולך לי,ההורים שלי גרושים ולא סובלים אחד את השני,אמא שלי ממש התחלקה על השכל מאז שההורים שלי התגרשו(למרות שהם התגרשו ממזמן,לפני כמה שנים "טובות"),אח שלי בצבא בקרבי והוא היה הבן אדם היחיד במשפחה שלי שבאמת הרגשתי שהוא משפחה,ועכשיו הוא בא פעם בשבועיים אז לא יוצא לי לדבר איתו וכשהוא בא זה רק לחברה שלו אז בכלל אנחנו לא מדברים,אחותי עברה לגור אצל אבא שלי לפני כמה שנים ובגלל שאחי הלך לצבא למרות שהיא גרה בבית אחר התחלתי לדבר איתה ולהיפתח אליה אבל היא עזבה את הארץ לארה"ב ואני לא מדבר איתה אולי פעם בחודש,בנוסף לכל זה,חודש וחצי(כמו שרשמתי למעלה יום אחרי שהפסקתי לדבר עם הילדה שאני אוהב) אחותי הגדולה עזבה לאוסטרליה גם היא,ודיי אני מרגיש אין לי אף אחד שמבין אותי החברים שלי לא דומים לי בכלל בהתנהגות למרות שיש לי חברים טובים אין להם ראש כמו שלי,הם לא רואים בכלל את החיוך המזוייף שיש לי על הפרצוף,יש לי רק חבר אחד שמבין אבל גם נמאס לי לדבר איתו על זה כי הוא עסוק כל היום בלהשיג זיון אז נמאס לי...
אני כל כך אוהב אותה ואני לא יודע אני לפעמים מת לדבר איתה ולפעמים רק לראות אותה מעצבן אותי אני לא יודע אני כותב עכשיו מתוך בילבול אז אני מצטער אם הניסוח לא טוב..
מצטער על כל החפירה,אבל אני רוצה לדעת מה אתם חושבים שכדאי לי לעשות,להמשיך לדבר איתה כאילו כלום לא קרה ולהתקרב אליה יותר למרות שיש לה חבר? למרות שזה ממש קשה לי והיום למשל שלחתי לה SMS ושאלתי אותה אם אני יכול לבוא אליה בערב ל5 דקות רק לראות אותה וללכת והיא לא הגיבה למרות ששלחתי הודעה אחרת לפני כן והיא כן הגיבה,קשה לי לדבר איתה,קשה לי לא לדבר איתה..אני לא יודע מה לעשות אני מרגיש שדוחקים אותי לפינה ואין לי למי לפנות.. |
ראשי
צ'אט
13-03-2007, 19:08
תודה לפיינטבול 
מצב כלאיים
