 |
22-03-2007, 16:21
|
 |
|
|
חבר מתאריך: 16.02.02
הודעות: 1,242
|
|
|
החלטתי לנסות להגיב כאן בנוסף לה"פ
בעזרת השם יתברך
ראשית, סליחה שאיני מגיב באשכול, משום מה ה' יתברך לא נותן לי, בהתחלה לא יכולתי לכתוב (ראה פורום 'משוב'), ועכשיו המחשב נתקע לי, אז בעזרת השם יתברך אשתדל להשיב לך הפעם (עכשיו המחשב נתקע לי שוב ב").
שנית, כל מה שאכתוב, אצטט וכו', הוא מה שנראה לי בעניות דעתי, ואיני מתיימר לדעת משהו, באמת שאיני יודע כלום.
שלישית, בעזרת השם יתברך אנו צריכים להשתדל לא להפוך את הדיון למחלוקת שאינה לשם שמיים.
טוב אז לענייננו, בנוגע לרמב"ם, יש חוברת שנקראת "עולים על דרך המלך", ויש שם שני קטעים שנוגעים לענייננו (עמ' 47 - 48):
(את הקטעים העתקתי מהאינטרנט, לא מהחוברת)
"א. יחס של כבוד למלכות רשעה
הרמב"ם כותב במפורש (הל' מלכים פ"א ה"ז): "נביא שהעמיד מלך משאר שבטי ישראל, והיה אותו המלך הולך בדרך התורה והמצווה ונלחם מלחמות ה' - הרי זה מלך וכל מצוות המלכות נוהגות בו, אע"פ שעיקר המלכות לדוד" וכו'. ומכלל הן - אתה שומע לאו: שאם אינו הולך בדרך התורה והמצווה - אין מצוות המלכות נוהגות בו. במקום אחר (הל' סנהדרין פ"ג ה"ט) מביא הרמב"ם את הירושלמי (ביכורים פ"ג ה"ג), שמי שאינו הולך על פי התורה והמצוות - אפילו דיין שרק נטל ממון להתמנות - אין ממנים אותו לשום מינוי שבישראל, הטלית שעליו היא כמרדעת של חמור, ואין נוהגין בו כבוד כלל.
עם זאת, ידועה הטענה הנסמכת על הגמ' בזבחים (קב ע"א), שצריך לנהוג כבוד גם במלכות רשעה, שהרי משה אמר לפרעה: "וירדו כל עבדיך אלה אלי", וגם אליהו רץ לפני מרכבת אחאב.
אמנם, לימוד פשוט של הגמרא מעלה שהטענה אינה נכונה כלל. הגמרא לא מדברת על "כבוד מלכות", אלא על "אימת מלכות". ההקשר בגמרא (מנחות צח ע"א) הוא כיצד קבעו בשער בית המקדש סימן של מלכות פרס. וענתה הגמרא, שחייבים לקבל את אימת המלכות, וזה מעין פיקוח נפש. זאת אומרת: הייתה הוה-אמינא שאסור גם להציג כבוד למלכות רשעה, כי יש בכך חנופה ואי-ביטחון בקב"ה, ולימדה אותנו הגמרא שלא צריך למרוד במלכות, ומותר להחניף לה, כשצריך (כמו שכתבו לאורך הדורות על "הקיסר ירום הודו רב החסד", גם אם הוא היה רשע מרושע). מכיוון שאלו רשעים שהשעה משחקת להם כעת - יש לנו לכפוף את ראשנו כלפיהם.
והעובדה שאליהו רץ לפני אחאב היא משום שאחאב חזר בתשובה, והסכים בעצם לשחיטת 450 נביאי הבעל (כך פירש גם המלבי"ם שם: "וכי מאז נטה לבו (של אחאב) אל אליהו ולכן כבדו כמלך, כי באותה שעה חשב לקרבו לעבודת ה'"). וההוכחה לכך היא, שלפני כן אמר אליהו לעובדיהו (מלכים א' יח, ז): "לך אמור לאדניך הנה אליהו", ולא שנס מתניו לרוץ לקראת המלך. אדרבה - הוא התריס כנגד אחאב (שם יח): "לא עכרתי את ישראל, כי אם אתה ובית אביך!", והיכן כבוד המלכות? וכן רואים לגבי אלישע, שאומר ליהורם (מלכים ב' ג, יד): "חי ה' צ-באות כי לולי פני יהושפט מלך יהודה אני נושא, אם אביט אליך ואם אראך". במילים אחרות: לא הייתי מסתכל עליך בכלל! (ואמירה זו לא הייתה בנבואה, שהרי רק אחר כך ביקש שיביאו לו כלי נגינה על מנת שיוכל להתנבא. ומכאן שאין זו "הוראת שעה" אלא צורת ההתנהגות הרגילה כלפי מלך רשע). ומפורסם שגם שמעון בן שטח - אחד מחכמי ישראל, לא התנהג בכבוד לינאי המלך (בראשית רבה פרשה צא, ובירושלמי ברכות פ"ז ה"ב).
ב. חנוכה כיום עצמאות?
יש המוכיחים מהרמב"ם, שיש לחגוג ולשמוח על שלטון יהודי, גם אם הוא חוטא ופושע. שהרי הרמב"ם כתב בהלכות חנוכה (פ"ג ה"א): "בבית שני כשמלכו יוון, גזרו גזרות על ישראל ובטלו דתם ולא הניחו אותם לעסוק בתורה ובמצוות, ופשטו ידם בממונם ובבנותיהם ונכנסו להיכל ופרצו בו פרצות וטמאו הטהרות, וצר להם לישראל מאוד מפניהם ולחצום לחץ גדול, עד שריחם עליהם אלוקי אבותינו והושיעם מידם והצילם וגברו בני חשמונאי הכהנים הגדולים והרגום והושיעו ישראל מידם, והעמידו מלך מן הכהנים, וחזרה מלכות לישראל יתר על מאתיים שנה עד החורבן השני". ולמה הזכיר הרמב"ם את הנקודה שחזרה מלכות לישראל? אלא מכאן - טוענים כמה תלמידי חכמים גדולים - שחזרת המלכות היתה העילה לקביעת חנוכה כחג, וזאת למרות שמלכות זו לא היתה צדקת כל-כך, בלשון המעטה, כידוע מן ההיסטוריה.
אבל נראה שאין זו כוונת הרמב"ם כלל. ראשית, הרי הרמב"ם מלמד אותנו שמלך שאינו הולך בדרך התורה והמצווה - מצוה לזלזל בו, ואינו נחשב כמלך. שנית, אם החג נקבע בגלל העצמאות בלבד - אין משמעות לכל האריכות הגדולה בראש ההלכה ברמב"ם. שלישית, ה"עצמאות" אינה מוזכרת כלל בתפילת "על הנסים", ומכאן שלא היא הנקודה. רביעית, לפי זה, מדוע לא חוגגים "עצמאות" על מלכות ישראל שהיתה בזמן בית ראשון? וחמישית, אם חג החנוכה נקבע בגלל חזרת המלכות - צריך היה להפסיק לחגוג את חנוכה לאחר חורבן בית המקדש, כמו שברור שאם מדינת ישראל היתה נחרבת, חלילה - כבר לא היו חוגגים את יום העצמאות.
לכן נראה פשוט, שאחר שהרמב"ם מפרט את כל גזירות היוונים והצלת ישראל שאחר-כך - עדיין יש לבדוק האם היתה זו אפיזודה חולפת, או ניצחון אמיתי שניתן לחגוג עליו. ואומר הרמב"ם שמכיוון שההישג נשאר למעלה ממאתיים שנה, הוא נחשב ניצחון אמיתי על היוונים. אך ההודאה איננה על עצם המלכות, שכן המלכות עצמה הייתה באמת בעייתית.
לסיכום עדיין אינני יודע מה לעשות ביום העצמאות ויתכן שיש סיבה לחגוג. בודאי אינני רוצה לחזור להיות תחת שלטון של גויים רק התיחסתי לדבריו של סעדיה להראות שהמצב יותר מורכב ממה שהוא הציג אותו." עכ"ל.
כמובן שאנו עדיין צריכים להודות להשם יתברך שכל יהודי יכול לעלות לארץ ישראל ולקיים מצוות בפרהסיה, ללמוד תורה וכו' וכו' (לצערנו דוקא יישוב ארץ ישראל לא אפשרי, בלי מסירות נפש ממש). אבל עדיין איננו יכולים לקיים את תפקידנו הלאומי ("ממלכת כהנים וגוי קדוש", "אור לגויים" וכו'). זה יקרה בעזרת השם יתברך כשיתגלה משיח צדקנו ("היום - אם בקולו תשמעו").
בנוגע לרבנו הקדוש, אני לא יודע אם רבי נחמן יהיה המשיח, לא קראתי את מגילת הסתרים, אולי כן, אבל, בכל מקרה אני דוקא כן רואה את רבי נחמן, בכל מקום - ברחובות, בבתים, בכבישים, בישיבות ואפילו בגבעות. בקשר לראי"ה קוק, נכון שהיה לא קשר חזק עם ברסלב (למיטב ידיעתי הוא למד עם סבא ישראל) ואפשר לראות בכל ספריו הרבה הקבלות בספרי רבינו הקדוש, וד"א מישהו אמר לי שהוא קרא באחד הספרים של סבא שהרב קוק נתן דוקא חיזוקים בקטע הברסלבי.
בנוגע לזה שהוא ניצוץ נשמת רבינו הקדוש (נ"א נשמת רבינו הקדוש), רבינו הקדוש אמר "ממני עד משיח לא יהיה חידוש" (סליחה שלא הבאתי מקור, אני מנחש שזה מופיע ב'כוכבי אור', או 'שיח שרפי קודש'), ככה שגם אם זה נכון, אין לזה שום נ"מ, לעניות דעתי, ועדיין עלינו להמשיך ללמוד את ספרי רבינו הקדוש ואנשיו, להתבודד, ללמוד שולחן ערוך, להיות בר"ה בקיבוץ הקדוש וכו' וכו'
_____________________________________
יוגב.
I'm not going to not live because of the fear of what could happen" - Laird Hamilton"
|
|
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
