ניסיתי לחשוב על זה מכל כיוון אפשרי, ושיניתי דעה איזה מליון פעם.. אז אני חייבת דעה של מישהו אחר שלא קשור לעניין.. אז אני פונה לכאן.
אז ככה, אני בת 17 והוא בן 18, הכרנו באיזה קורס שעברנו יחד לפני איזה שנה וחצי, אני גרה בדרום, והוא בצפון..
עוד מהיום הראשון של הקורס נדלקתי עליו וכשהכרנו יותר בקורס התחלתי להרגיש אליי דברים אבל לא עשיתי עם זה יותר מידי מהסיבה שאני לא אחת כזאת שעושה את הצעד הראשון, ובכלל , הוא דתי ולא ידעתי מה העמדה שלו בנוגע לזה. ככה המשכנו לשמור על קשר לא מי-יודע-מה הדוק והיו פעמים בהם ניתקנו קשר לאיזה חודשיים ..
בכל אופן לפני איזה חודש ומשהו התקרבנו קצת יותר ופתאום אחרי איזה יום הוא אמר לי שהוא לא רוצה שנדבר..ולא הבנתי מה עשיתי שהוא ככה אומר לי את זה והרי לא רבנו והכל היה רגיל.. אבל כיבדתי את ההחלטה שלו..
לפני איזה שבוע, יום לפני היומולדת שלי (כלומר, שעה לפני) הוא שולח לי הודעה באייסיקיו ומתחיל לדבר איתי.. והייתי ממש פגועה ממנו מהיחס שלו אליי בפעם הקודמת אז ניסיתי להבין מה פתאום הוא נזכר בי אז דיי הצקתי לו עם השאלות שלי כי לא הבנתי מה נבע היחס הזה עד שהוא אמר לי :"סליחה באמת שנזכרתי בך"
בכל אופן הוא התקשר אליי אחרי השיחה הזאת באייסיקיו ואמר לי שכבר כמה ימים הוא לא מפסיק לחשוב עליי ושהוא אוהב אותי ורוצה נהיה ביחד. עכשו זה משהו שהיה לי נורא קשה לתפוס כי אם זה ככה איך זה שחודש שלם לא דיברנו ופתאום אני אומר לי דבר כזה? והוא אמר לי שהוא עבר דיי הרבה בזמן האחרון וביקש שלא נדבר על התקופה האחרונה, ויכלתי להבין אותו, הוא נותן את כל החיים שלו באיזה מסגרת (איפה שהכרנו) ונפטר מישהו שהיה מאד יקר לו ואחד האנשים היותר קרובים אליו, ובכלל, היו להם קצת בעיות כלכליות במשפחה.. ו..זה לא משנה כ"כ, מה שחשוב הוא שלמרות הכל האמנתי לו שהוא רציני. ( אני חייבת לציין שאחרי הקורס דיי רמזתי לו שיש לי רגשות אליו ואיזה פעם אחת ככה רמזנו אחד לשני שננסה אבל גם אז לא הייתה היענות גדולה מהצד שלו אז פשוט "שכחנו" מהעניין..)
בכל אופן, אחרי שהוא אמר לי את זה לא ידעתי כ"כ מה לומר כי הייתי בשוק מוחלט, ואמרתי לו שאנחנו נורא רחוקים אחד מהשני ושאיך זה יתקבל שאני חילוניה וכו' , והוא אמר שיהיה בסדר, ושניסע חצי חצי. ואז הבנתי שהוא רציני ושהוא לא סתם אומר כי באמת לפני זה הוא לא היה מדבר ככה ברצינות. אז החלטנו שאנחנו מנסים. ואז התחילו הבעיות..
שמתי לב שאני היחידה שאכפת לה מהקשר הזה, אני מתקשרת, אני שולחת הודעות, אני מתגעגעת.. והוא עושה טובה שהוא עונה לי להודעות.. וזה לא היה נראה לי אבל אמרתי לעצמי שאולי עם הזמן זה יסתדר והוא יתפוס ביטחון אבל לא יכלתי לסבול את זה.. הרגשתי שאני רודפת אחריו. ודיברתי איתו על זה והוא אמר שהוא מבין אותי ושאני צודקת אבל אני צריכה להבין שהוא לומד ממש קשה, כל יום עד 5 , ושהוא חייב להתרכז בלימודים כי עד עכשו הייתה לו תקופה שהוא הזניח אותם אז אמרתי שאוקיי, אז נדבר אחרי בית הספר.. אבל הוא חוזר כ"כ עייף שאין לו כוח לכלום הוא פשוט נופל למיטה, ויש ימים שהוא לא מכניס כולם לפה מרוב עייפות. אז אמרתי לו שזה לא ילך ככה, כי אנחנו חייבים לדבר, לתקשר איכשהו, אחרת מה הטעם פה? שיספר לי, שבשביל זה אני כאן כדי להיות כאן איתו.. אבל כנראה שזה לא עזר..אמנם אחרי שדיברנו על זה הוא חזר אליי, וניגן לי קצת בגיטרה בטלפון וזה עשה לי נעים בלב שהנה אולי זה הולך להשתנות, אבל זהו. יום שישי התקשרתי אליו וכל שניה השיחה התנתקה.. ואני מתקשרת אליו שוב, ועוד פעם. עד שהתעצבנתי ואמרתי לו שהוא לא עושה לי טובה שהוא מדבר איתי.. אז אחרי איזה שעתיים הוא מחזיר לי :"יודעת מה? ביי" והרגשתי כ"כ מטומטמת שאנחנו רבים על השטויות האלה אז ניסיתי להתקשר אליו אבל הוא פשוט ניתק לי בפנים! אז החלטתי שנמאס לי כי גם אני בן-אדם וכמה אני יכולה לסבול את זה? למה הוא מנתק לי? אבל לא החזקתי את עצמי ושלחתי לו אתמול בערב הודעה שאולי נפסיק את הריבים האלה, ועד עכשו הוא לא ענה..
והשאלה שלי היא, מה אני אמורה לעשות? להרים ידיים אחרי שבוע?
זה היה היום הכי יפה בחיים שלי כשהוא התקשר ואמר לי שהוא אוהב אותי.. כמה זמן חיכיתי לשמוע את זה.. אבל אני לא מבינה למה הוא אמר את זה אם הוא לא מוכן לעשות כלום כדי שהקשר הזה יעבוד!

מצטערת על המגילה הארוכה.. אני פשוט חייבת לדעת מה לעשות..מצד אחד אני לא רוצה להרים ידיים כ"כ מהר, מצד שני הוא לא משאיר לי ברירה..
בכיתי אתמול את כל הדמעות שלי ואני עדיין בשאלה של :"מה לעשות?"
בכלל, מה זה אומר שהוא לא עונה לי? אני לא רוצה להתקשר שוב כי גם לי יש כבוד כבנאדם, ולמרות שאני ממש לא בעד משחקי אגו ואכפת לי מזה שאני אוהבת אותו- מה עוד אפשר לעשות? אם הוא לא עונה לי להודעות.. אז.. :\




תודה מראש למי שיגיב.

אני אחלק את זה לשני חלקים:
לפי מה שסיפרת לגבי ההתחלה התחלה: ביקש שתפסיקו לדבר ואח"כ אמר לך שהוא אוהב אותך כאילו כלום לא קרה.
לפי דעתי הוא כן נדלק עלייך, אבל בגלל שאת חילונית הוא החליט שאת לא בשבילו והוא חייב לנתק קשר כדי שלא תהיו ביחד. סתירה בין דת לחילוניות. אבל הוא לא יכל לעמוד בזה.
באופן כללי ניראה לי שיש לו בעייה פנימית עם זה שאת חילונית. לא מסתדר לו בתוך הלב שהוא אוהב מישהי חילונית, לא דתיה. הוא לא סגור בתוכו, וקיים איזה מאבק פנימי.
לגבי החצי השני: התחלתם קשר. הוא לא משקיע. מתחמק בכל דרך. אני אישית דווקא לא מתייחסת למעשים שלו, או בעצם לחוסר המעשים שלו וחוסר ההשקעה שלו בקשר, כי אני יודעת שאם הוא היה באמת אוהב אותך, אפילו אם הוא לא היה עושה כלום, ורק את היית משקיעה כמו עכשיו, את לא היית מרגישה שום כאב על כך ואפילו לא היית חושבת על זה. באינטואיציה היית יודעת בוודאות שהוא שלך ואת שלו והוא אוהב אותך, ורק הנסיבות והחיים מפריעים להיפגש וכו'.
לפי הרגשות שלך אני חושבת שאת בתוך תוכך יודעת שהוא "התקרר". אני לא רוצה לומר מילים יותר קשות ופוגעות. מכיוון שאת בתוך תוכך כבר יודעת - את מתחילה לכאוב שהוא לא משקיע.
הלב שלך איתו. הלב שלו כבר לא איתך.
הדבר הכי חשוב הוא שתכירי בזה ותביני מה האמת הפנימית שלך. רק אז תרגעי ותחשבי במוח יותר צלול מה לעשות ואיך להמשיך הלאה. להתרחק מעט? לקחת פסק זמן? לתת הזדמנות נוספת? לעזוב לחלוטין?
כל אלה את תחליטי. אני לא אציע כלום. אני יודעת עד כמה זה קשה כשהשכל אומר "X", אבל הרגש כואב ומסרב להתנתק, ואומרים: או.קיי. אולי ננסה עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם, ואולי עוד ניסיון, אולי הפעם זה ישתנה, ולא מאבדים תקווה.
כל החלטה שתעשי - את צריכה להיות שלמה איתה.
מה שבטוח - הוא בכלל לא מספיק חזק להודות בפניך, או אולי אפילו בפני עצמו שזה כבר לא זה בשבילו. הוא פוחד מעימות. אני מניחה שהוא גם מרגיש מאוד אשם.
כל החלטה שתחליטי - אנחנו איתך. אני מאחלת לך שתעשי את החחלטה הנכונה לך.

gvip
玛丽尔
כל מקרה הוא נס אלוהי
אני לא מבולגנת, אני פשוט חושבת שכאוס זה הסדר של היקום...

אני בטוחה שאיפשהו בפנים קשה לו עם זה,
אני בטוחה שהוא שם לב למה שהוא עושה,
הוא רואה מה קורה, הוא לא עיור.
אולי קשה לו ואולי הוא גם מנסה לשמור את הקשרק בסוד בפני ההורים..
18 זה כבר גיל גדול,
ואם הוא ממש דתי אז בטח כבר מחפשים לו שידוך..
ואם הוא לא זה תלוי מה עם ההורים שלו..
בכל מקרה אני חושבת שתשתפי אותו בהרגשות האלה ותגידי לו שאת שוקלפת להפרד או לקחת פסק זמן ותתיעצי איתו מה לעשות [זה נשמע מטומטם אבל זה עוזר..]
תגידי לו שלהמשיך רגיל-זה לא יקרה,
וזה או שתפרדו או שתקחו פסק זמן או שלא יודעת מה..
תשתפי אותו ברגשות שלך וגם בהחלטה כדי שהוא יבין עד כמה זה קשה לך,
ושיבין למה הפסק זמן\הפרידה, ושירגיש שלם עם זה.
כי אם הוא ירגיש חלק מזה זה יגרום לו להסקת מסקנות אמיתיות.

"אני לוקח מעצמי את הרצון תמיד להיות ראשון

ומהבוקר שאחרי אני מתחיל לחיות נכון.."

אני יודעת, ומבינה מה שאתן אומרות ואני יודעת שאני צריכה להיות שלמה עם ההחלטה שלי..
אבל כ"כ מרגיז אותי החוסר יחס הזה והניתוק המעליב הזה ביום שישי שעכשו אחרי שכבר בכיתי כ"כ הרבה אני לא רוצה לדבר איתו. אני לא רוצה להתקשר שוב ולחשוב שאולי שוב או ינתק לי, או שיענה לי בקרירות ובעצבים.. אני כבר לא יודעת מה להגיד, איך להתחיל, אם אחרי כל זה אני עוד צריכה להמשיך "לרדוף" אחריו וכל זה..
אני יודעת בוודאות שזה לא יכול להמשיך ככה. כי יש לי רק כאב לב מהעניין אבל אני לא מאמינה שאני אומרת את זה, כבר היה עדיף שהוא לא היה אומר לי את זה.
חשבתי לשלוח לו מכתב במייל, אבל אני לא רוצה לסיים את זה ככה,
כי כמו שזה נראה עכשו זה לא ימשיך לשום מקום, למרות הכל.
אני לא יודעת אם להתקשר או לא כי אני רואה כבר איך הוא יענה לי בקרירות ואני לא אדע מה לומר, איך להתחיל בכלל..
:\
אוחח.. למה הכל מסובך כל-כך?