רגשות מעורבים בארץ ישראל



מאת אלכס לוין



ישנם דברים שגם ישראלי מצוי כמוני עדיין לא התרגל אליהם.



סיפור ראשון.



לפני כמה ימים התעוררה פרשה דיי רגילה אצל הצעירים הישראליים המטיילים בעולם, של יהיה בסדר . לי זה לא יקרה . הנה צעיר ישראלי, אשר הגיע לקובה מארה"ב.נחת שם ואז התברר שדרכונו פג תוקפו.הבחור נעצר עד תום הברור בשדה התעופה בהוונה שבקובה. מייד נכנסו במשרד החוץ למאמץ לשחרורו של הצעיר. עשו רעש גדול ,לאחר התערבות של שגרירות קנדה בהוונה ,המתווך הקנדי דאג שהבחור חסר האחריות יגורש למדינה אחרת ,שם המתינו קרובי משפחתו עם דרכון חילופי בעל תוקף. הבחור המשיך משם את מסעו ללונדון לא חזר חלילה ארצה. אז מה העניין הגדול?. העניין הוא בזאת שמייד מר אדרי הרצל מהמחלקה לישראלים בחו"ל יוצא בהכרזה על הקשיים שהיו בשחרורו של חסר האחריות הזה. חמור מכך, מייד בכדי להראות את המאמץ הגדול שהושקע בשחרורו של חסר האחריות הזה, עושים מהסיפור דרמה , משחירים את פני קובה. להלן הציטוט הלא כל כך מדויק אך נאמן למקור: "קובה היא מדינה עוינת את ישראל".

תראו איך מנסים להעצים פעולה קונסולארית פשוטה. " קובה מדינה עוינת את ישראל" אני היית בקובה מה כל כך עוין בקובה. עשרות בעלי עסקים ישראלים עובדים בקובה. אלפי תיירים ישראליים מטיילים בקובה.

יש פעילות ענפה של עסקים ומסחר עם קובה. להפוך את קובה לסוריה או סודן זאת יכול רק משרד חוץ ישראלי בכדי להראות את גודל פעולתו העלובה מוכן להשמיץ מדינה אחרת. כל קונסוליה בעולם מבצעת יום יום עשרות פעילויות כאלו בלי פרסום יתר ובלי הענקת שמות תואר ליחסים בין מדינות.



סיפור שני.



לפני זמן מה פתחו סניף של מגה במערב ראשון לציון,שמתי מספר פעמים את פעמי לסניף החדש שבתחילה המה קונים. בראשית דרכו לפני כחודשיים כאשר נפתח המה הסניף, היו לו הרבה ייסורי פתיחה. על כן סלחנו לאותו סניף חדש של מגה, על כל כשליו הראשוניים.נתנו לו ימי חסד. הנה חלפו כבר חודשיים וברצוני לומר להנהלת מגה, זאת לא הדרך.אין יחס לקונים. קונה שנזקק לעזרה לא יכול לקבלה כי אין מי שייתן לו אותה. להלן רק שתי דוגמאות מיני רבות.

יום אחד נזקקתי לעזרת אחת המוכרות במציאת מוצר . אותה מוכרת חלפה על פני , קראתי לה. היא מבלי להביט לעברי. מבלי להסתכל לאחור מי קורה לה סימנה לי עם ידה עוד רגע והמשיכה בדרכה. היא לא ראתה אותי ,לא ידעה מי אני. המשיכה בדרכה ,ניגשה לאחת הקופאיות דיברה איתה, לאחר מכן שתתה דבר מה וכך זה נמשך כ שלושים דקות. המשיכה בדיבורה. טיילה, אלי לא חזרה כמובן. עקבתי אחרי מעשיה שלא תרמו כלום למגה חוץ מלקשקש עם חברותיה ,בסיום קניותיי ניגשתי אליה ואמרתי לה מדוע לא חזרה אלי, הסתכלה עלי בתימהון ואמרה לי תכף אגיע. שאלתי מתי בתום סגירת החנות. חוץ מזה איך היית מזהה אותי אם לא ראית איך אני נראה.

מקרה שני לפני מספר ימים נזקקתי שוב לעזרה במציאת מוצר . עברה שם אחת המנהלות ,שאלתי לגבי המוצר לו נזקקתי,היא מייד קראה בקול רם לעומרי. עומרי תיגש ללקוח ותעזור לו והמשיכה בדרכה. אני עדיין ממתין לעומרי.

מנהלי מגה היקרים המעוניינים כל כך בלקוחות . נגשתי לדוחן ההנהלה. בקשתי שיפתחו לי כרטיס מועדון. אמרו אין כל בעיה . אך הכרטיס חייב להיות מלווה בכרטיס אשראי. אין אני מעוניין בכרטיס אשראי אמרתי, ענו לי , אין אתה מעוניין בכרטיס האשראי שלנו אז אין כרטיס חבר במועדון מגה. אמרתי אין לי כרטיס אשראי אני קונה במזומן בלבד ,אמרו לי. אין כרטיס אשראי אין כרטיס חבר. הבנתי מגה לא מעוניינת בקונים במזומן. מגה יש לה רישיון להפעלת חברת כרטיסי אשראי ולכן היא רוצה שכל לקוחותיה יהיו בעלי כרטיס אשראי. מעניין מה יגיד על כך מפקח על הבנקים. האם יש למגה רישיון לניהול חברת כרטיסי אשראי?

אתם יודעים, אני כבר לא כל כך מבקר במגה החדשה במערב ראשון לציון. הזלזול בלקוחות. ,חוסר השרות . אי מתן כרטיס חבר גורמים לך את ההרגשה שאתה לא רצוי שם.מעניין הסניף כבר לא כל כך מלא . הרבה באו ראו התאכזבו ועזבו. תהרהרו איי שם במרומי הנהלת מגה האם לילד הזה פיללתם?



סיפור שלישי.



בארצנו כפי שקורה בהרבה ארצות אחרות יש בכול שנה מאות מקרים של חולים סופנים שמצבם כה קשה שהם איבדו את כל איכות חייהם ,אין להם כל סיכוי להבריא מהמצב אליו נקלעו.

דבר זה גרם לסבל רב לחולים ולמשפחותיהם.סוף סוף קמה וועדת העבודה והרווחה והבריאות של הכנסת והסדירו תקנות המסדירות את סוגיית כיבוד רצונו של החולה הנוטה למות בכל הנוגע לקבלת הטיפול הרפואי. התקנות מגדירות מי הוא האדם הנוטה למות. מי הוא האדם שיכול לקחת אחריות על רצונו של החולה הנוטה למות ושאינו מסוגל להביע את רצונו.

סוף סוף יוכל האדם החולה לקחת אחריות על חיו. להחליט אם הוא רוצה לחיות חיים שאינם חיים , חיים שאין בהם איכות חיים.כמו כן יוכל להפקיד בידי יקיריו מכתב שאין הוא מעוניין לחיות חיים שמאבדים את איכותם. יקיריו יוכלו להפסיק את סבלו אם יראו כי הוא סובל סבל רב ואין תקווה לכל ריפוי עתידי וכי החולה איבד את כבודו כאדם ואת יכולתו להבין את אשר עובר עליו.

סוף סוף במדינת ישראל יתנו לאדם למות מוות בכבוד. לא יגרמו לו למות בהשפלה ובביזוי .

צריך להמשיך ולחוקק חוקים נוספים שיתנו לאדם . לבני המשפחה לקבל החלטות הרות גורל בקשר ליקיריו שחייהם הפכו לנטל לסביבתו ולחולה עצמו.דברים קשים אך יש להתמודד אתם באומץ , גם למות צריך בכבוד.