http://www.inn.co.il/News/News.aspx/160902

השבוע ישיק ההסטוריון הצבאי ד"ר אורי מילשטיין ספר חדש "עלילת דם בדיר יאסין – הספר השחור". בספר יפריך את הטענות כי בדיר יאסין נעשה טבח בפלשתינים.

באירוע ההשקה שייערך ביום רביעי במצודת זאב ייחשף גם סוכן ארגון ההגנה בלח"י ומי שהשתתף בקרב בדיר יאסין, שמעון מוניטה. מוניטה הוא זה שדיווח למפעיליו בהגנה כי לא היה טבח בדיר יאסין.

בספר מתוארים במפורט כאמור: הטבח שלא היה בדיר יאסין, טבח הרופאים והאחיות היהודים בשיירת הדסה וטבח לוחמי פלמ"ח בערביי עין זיתון ליד צפת.


[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://click.inn.co.il/phpAdsNew/adlog.php?bannerid=555&clientid=628&zoneid=17&source=&block=0&capping=0&cb=&csds=593]

מעט על הספר: עניינו של הספר הוא כתב האשמה נגד השמאל בישראל, ששולט על כל מערכות החיים בישראל מהקמת המדינה ועד היום ונגד תת-התרבות הביטחון שהוא קיבע ושמסכנת את עצמם קיומה של מדינת ישראל. אותו שמאל שהעליל על האצ"ל ולח"י שערך כביכול טבח באזרחים, נכשל מלמנוע טבח ביהודים בשיירת הדסה, וערך בעצמו טבח שבויים בעין זייתון. שלוש טענות אלה נידונות בספר ומוכחות על-ידי עשרות עדויות ומסמכים.

פרשת דיר-יאסין שראשיתה ב-9 באפריל 1948, מוכרת בעולם כולו יותר מכל אירוע אחר במלחמת העצמאות. הפרשה היתה למיתוס יסוד מכונן בתודעה הפלסטינית וממילא בתרבות הפלסטינית. היא משמשת דוגמא מבססת לטענה שהיהודים ביצעו בפלסטינים רצח עם ב-1948, ויזמו, במודע ובמתכוון, גירוש של מאות אלפי פלסטינים מהשטח שהיה מיועד למדינת ישראל, מהשטחים שהיו מיועדים למדינה הפלסטינית ונכבשו על ידי ישראל, וממדינת ישראל לאחר שהוקמה. לפי הפלסטינים, "הטבח" בדיר-יאסין היה ל"תקרית קפואה" באבולוציה של מדינת ישראל, ועיצב אותה בעיניהם כמדינה טרוריסטית שאינה חדלה לטבוח בפלסטינאים – כמו בקיביה ב-1953, בכפר קאסם ב-1956, בסברא ובשתילה ב-1982, בג'נין ב-2003 ובלבנון ב-2006. חוסר נכונותם של הפלסטינאים לעשות שלום עם ישראל, או לפחות לכונן יחסי אי לוחמה, חמישים ושמונה שנים אחרי מלחמת העצמאות, נובע במידה לא מבוטלת מן המקום שתופסת פרשת דיר-יאסין בתודעתם הלאומית העכשווית. לפיכך, פרשת דיר-יאסין איננה רק פרשה היסטורית, אלא פרשה עכשווית מאוד, שעתידה להעסיק אותנו בכל עתיד נראה לעין. היא מבהירה למשל מדוע דחה ראש הרשות הפלסטינית, יאסר ערפאת, בשנת 2000, את הצעתו של ראש ממשלת ישראל, אהוד ברק, להקים מדינה פלסטינית, כמעט על כל שטחי יהודה, שומרון ורצועת עזה.

היא מבהירה מדוע ממשלת החמאס היום דוחה כל פשרה. השלמה עם "רוצחי" דיר-יאסין אינה באה בחשבון, שהרי השלמה איתם תהיה בבחינת "הרצחת וגם ירשת?"!

פרשת דיר-יאסין איננה רק מיתוס מכונן של הפלסטינים, אלא גם מיתוס מכונן של השמאל הישראלי החדש, המערער על הצידוק להקמתה ולהמשך קיומה של מדינת ישראל כמדינת לאום יהודית, ופועל גם להחזיר לפלסטינאים את זכויותיהם "שנגזלו על ידי היהודים", ובכך להפוך את ישראל למדינת כל תושביה.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי גמל קוטב http://www.inn.co.il/News/News.aspx/160902 [התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://click.inn.co.il/phpAdsNew/adlog.php?bannerid=555&clientid=628&zoneid=17&source=&block=0&capping=0&cb=&csds=593] מעט על הספר: עניינו של הספר הוא כתב האשמה נגד השמאל בישראל, ששולט על כל מערכות החיים בישראל מהקמת המדינה ועד היום ונגד תת-התרבות הביטחון שהוא קיבע ושמסכנת את עצמם קיומה של מדינת ישראל. אותו שמאל שהעליל על האצ"ל ולח"י שערך כביכול טבח באזרחים, נכשל מלמנוע טבח ביהודים בשיירת הדסה, וערך בעצמו טבח שבויים בעין זייתון. שלוש טענות אלה נידונות בספר ומוכחות על-ידי עשרות עדויות ומסמכים. פרשת דיר-יאסין שראשיתה ב-9 באפריל 1948, מוכרת בעולם כולו יותר מכל אירוע אחר במלחמת העצמאות. הפרשה היתה למיתוס יסוד מכונן בתודעה הפלסטינית וממילא בתרבות הפלסטינית. היא משמשת דוגמא מבססת לטענה שהיהודים ביצעו בפלסטינים רצח עם ב-1948, ויזמו, במודע ובמתכוון, גירוש של מאות אלפי פלסטינים מהשטח שהיה מיועד למדינת ישראל, מהשטחים שהיו מיועדים למדינה הפלסטינית ונכבשו על ידי ישראל, וממדינת ישראל לאחר שהוקמה. לפי הפלסטינים, "הטבח" בדיר-יאסין היה ל"תקרית קפואה" באבולוציה של מדינת ישראל, ועיצב אותה בעיניהם כמדינה טרוריסטית שאינה חדלה לטבוח בפלסטינאים – כמו בקיביה ב-1953, בכפר קאסם ב-1956, בסברא ובשתילה ב-1982, בג'נין ב-2003 ובלבנון ב-2006. חוסר נכונותם של הפלסטינאים לעשות שלום עם ישראל, או לפחות לכונן יחסי אי לוחמה, חמישים ושמונה שנים אחרי מלחמת העצמאות, נובע במידה לא מבוטלת מן המקום שתופסת פרשת דיר-יאסין בתודעתם הלאומית העכשווית. לפיכך, פרשת דיר-יאסין איננה רק פרשה היסטורית, אלא פרשה עכשווית מאוד, שעתידה להעסיק אותנו בכל עתיד נראה לעין. היא מבהירה למשל מדוע דחה ראש הרשות הפלסטינית, יאסר ערפאת, בשנת 2000, את הצעתו של ראש ממשלת ישראל, אהוד ברק, להקים מדינה פלסטינית, כמעט על כל שטחי יהודה, שומרון ורצועת עזה. היא מבהירה מדוע ממשלת החמאס היום דוחה כל פשרה. השלמה עם "רוצחי" דיר-יאסין אינה באה בחשבון, שהרי השלמה איתם תהיה בבחינת "הרצחת וגם ירשת?"! פרשת דיר-יאסין איננה רק מיתוס מכונן של הפלסטינים, אלא גם מיתוס מכונן של השמאל הישראלי החדש, המערער על הצידוק להקמתה ולהמשך קיומה של מדינת ישראל כמדינת לאום יהודית, ופועל גם להחזיר לפלסטינאים את זכויותיהם "שנגזלו על ידי היהודים", ובכך להפוך את ישראל למדינת כל תושביה.

-אינני מכיר את אורי מילשטיין, אבל אם מה שציטטתי הוא מה שאמצא בספר אז בהחלט לא אקנה אותו.
למה? כי מחובתו של היסטוריון להיות אובייקטיבי, ומשפטים כמו: "...כתב האשמה נגד השמאל בישראל, ששולט על כל מערכות החיים בישראל מהקמת המדינה ועד היום ונגד תת-התרבות הביטחון שהוא קיבע ושמסכנת את עצמם קיומה של מדינת ישראל." הם בהחלט לא עמדה אובייקטיבית.
ועל-מנת להיות היסטוריון "טוב" (אולי עדיף להגיד "נאמן למקצועו") ולא לבצע סוג של הסתה על ארועים היסטוריים עליך להיות אובייקטיבי.
למעשה אם זה מה שאמצא בכתביו של אורי מילשטיין הרי הוא חוטא-במקצועו לפי דעתי. זה כמו שראש אמ"ן יציע הצעות-מבצעיות\אופרטיביות בסקירת-המודיעין שהוא מציג בפני מקבלי-ההחלטות, במילה אחת - חבל.

איזה היסטוריון לא מכניס ולו במעט את דעתו הפוליטית..

ניפוץ מיתוסים זה העיסוק שלו...מרבין,סיירת שקד,גבעת התחמושת ועוד...

מבחינה היסטורית הוא עושה את העבודה שלו בצורה מעולה(ספריו על מלחמת העצמאות הם מעולים!) אבל בתוך כך הוא הורס את האתוס הלאומי.

אתוס לאומי שאינו מתחדש הופך מנכס לנטל. האתוס הלאומי הצבאי של ישראל הינו מיתולוגי ובכך הוא גורם להיתנקות הישראלים מן המציאות. מלחמת לבנון השנייה הוכיחה זאת בברור.

בניגוד ל"היסטוריונים החדשים", הפוסט-ציוניים, שכל עבודתם, מא' עד ת', היא פמפלט אידיאולוגי ללא עובדות.

"אין טעם שהכבשים יקבלו החלטה בזכות הצמחונות, כל עוד הזאבים אינם שותפים להשקפה זו."
ויליאם ראלף אינג'

השאלה איננה אם אני אוביקטיבי או לא אלא אם הדברים מבוססים או לא. המובאות שהבאת הן מסקנות המחקר. ברור שיהיו מי שיפגעו מהן, אבל השאלה היא אם אתה מסוגל להפריך אותן.