פרסום בידיעות אחרונות.
הסגיר לבריטים אנשי אצל ולחי רבים.

ליוסי ביילין ושלום אך שווא יש מסורת "מפוארת" להיתלות בה. טדי קולק ובן גוריון הגמד הרשע ליד היודנראט.

קולק סייע לבריטים לתפוס את בגין

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://mad.walla.co.il/w/18-200/328853-18.jpg]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://mad.walla.co.il/w/18-200/309554-18.jpg]

הרב ישראל ססובר בשבילכם


ב"ידיעות אחרונות" דווח, כי ראש העיר המיתולוגי,
תחת שם הקוד "סקורפיון", סייע ל-MI5 במלחמה באצ"ל ובלח"י

http://news.walla.co.il/?w=/0/1085648

ציטוט:

במקור נכתב על ידי ad99 טדי קולק ובן גוריון הגמד הרשע ליד היודנראט.

ציטוט:

"מה הוא הסביר לך?" שאלתי. "שני דברים עיקריים", השיב אבי: "הראשון, שכל פרט ופרט במציאות, כל שערה בזקן שלי, קשורים זה בזה ודבר אינו מקרי; והשני, שיש טוב ורע בעולם, ויש לבחור בטוב ולדחות את הרע". מונחי הטוב והרע שאליהם התוודע בחלום, היה ברור, שונים מאוד מאלה שבהם הורגל. הוא לא שכח את החלום הזה, וכששאלתי אותו עליו זמן מה אחר כך, הוא זכר אותו בבירור.

ורק בסוף להסיק מסקנות,
משקל מעשיו של האיש למען ישראל לאומת הפרשה הזו הם בעייתים...

הרבה (הרבה מאוד!) זכויות עומדות לטדי קולק.
אבל באחת כולן מתגמדות אל מול הפרטים החדשים הללו, אל מול פשעו. וחבל.

"אין טעם שהכבשים יקבלו החלטה בזכות הצמחונות, כל עוד הזאבים אינם שותפים להשקפה זו."
ויליאם ראלף אינג'

טדי קולק לא מסר מידע לבריטים באופן פרטי או בעבור בצע כסף אלא במסגרת תפקידו בסוכנות היהודית וכחלק מה"סזון". מדובר בפעולה קשה ושנויה במחלוקת שיזמו המנהיגים הפוליטיים ושיישמו רבים וטובים כולל יגאל אלון, אריאל שרון, יצחק נבון ואחרים.

מה שכן, כמו רבים מבני גילו בהגנה, גם הוא נטל חלק בפרוייקט המפואר של הכאת ילדים שהצטרפו
לפעולות בתנועת הנוער בית"ר...

יש עדות של איש אצ"ל (בן עמי זמיר) שלפיו שרון היכה אותו באלה במסגרת אירועי הסזון. להלן העדות (לקוח מאתר ערוץ 7):

"קיבלתי משימה להקים במושבה תא של האצ"ל וכך עשיתי. סביב בית הקפה ריכזתי נערים צעירים, ובביתי הייתי מסתיר אנשי אצ"ל שהיו זקוקים לתקופת מחסה מרדיפת המשטרה הבריטית. כיוון שבמושבה קטנה כולם כמו משפחה אחת, מכירים אחד את השני, הכירו אותי וידעו שאני איש אצ"ל. אמנם במושבה עצמה כולם היו אנשי ימין עוד מפולין ומליטא ולא היה חשש מהם, אבל תושבי המושבים הסמוכים היו אנשי הגנה". בסמוך היה גם כפר מלל, מקום מגוריו של אריאל שרון הצעיר.

"במוצאי שבת אחת הגיעה לפתח בית הקפה משאית וממנו קפצה חוליית אנשי הגנה לבושים מדי חאקי ובראשם אריאל שרון כשבידו ידית של טוריה. הכרנו אותו בכל האזור כאחד שתמיד הולך עם ידית הטוריה כדי ללכוד אנשי אצ"ל ולח"י. הם ניסו לפרוץ פנימה אל תוך בית הקפה שהיה עדיין סגור בשל קדושת השבת. התקרבתי אליו. הוא ביקש 'תן לי גזוז' והצביע לעבר ארגז המשקאות שהיה מונח על האדמה. התכופפתי לעבר הבקבוקים ואז הוא הניף את ידו והיכה בכל הכוח ראשי עם האלה, ידית הטוריה. ראשי כוסה בדם שנטף על כולי. למזלו הרע של שרון, אחי, שהיה איש פלמ"ח, היה אז בדיוק בחופשת שבת. הוא הסתער עליהם ואחותי שבדיוק חיממה מים לתה שפכה את המים עליהם. החלה מהומה... שרון ואנשי נכנסו לבית הקפה וובמשך כעשר דקות הרסו מכל הבא ליד. יצאתי מהחלון כדי להביא אקדח. היה ברור לי שאני הולך לפגוע בהם. מישהו מהם צעק 'הוא הולך להביא נשק', והם ברחו. כשחזרתי למקום, זב דם, עם אקדח בידי, ראיתי רק את המשאית מתרחקת אל תוך הלילה".

השתתפות בהכאת פעילי בית"ר ואצ"ל הייתה ספורט מפא"יניקי שבכלל לא היה קשור לסזונים, אלא
היווה נוהל קבוע שנועד לבסס את שליטתה של המפלגה הזו ביישוב.
הם התחילו בזה כבר בשנות ה30 - והמשיכו בזה עשרות שנים אחרי קום המדינה (ואדי סאליב,
למשל)...

הסגרות היו הפעולות הפחות נפוצות בסזון. הוא כלל בעיקר הכאות וחטיפות (חלקם לצרכי חקירה והכאה וחלקם לצרכי הסגרה). שרון השתתף באלמנט ההכאה בסזון כפי שעולה מהעדות שהבאתי. זה חמור מספיק-המקרה המתואר היה יכול להסתיים גם במוות. אז בוא נסכם שהסגרה לא, רק תקיפה וגרימת חבלה חמורה...

הן החלו ב1934, ונגמרו רק אחרי שב"ג פינה את כסאו לאנשים שחשבו שמותר לאופוזיציה לקיים
עצרת בחירות גם בלי שפלוגות הפועל יפרקו ת'עצמות של משתתפיה...
שרון נהג בנבזות האופיינית למפא"יניק חבר הגנה באותם ימים - אבל בסזון נטלו חלק קבוצות
ייעודיות ששרון לא נמנה עליהן, מה לעשות...


אני לא חסיד של האיש, ובטח לא של מעשיו - אבל בסזון הוא לא השתתף.

אז אתעלם מהעדויות שלפיהן שרון נשלח ספציפית לרדוף אנשי אצ"ל בתקופה המכונה "סזון קטן". רק שתהיה צודק. ובכלל למען תהיה מרוצה, גם נגדיר מחדש ובאופן ייחודי מהו הסזון, כיצד מוגדר מי שהשתתף בו והאם יש בכלל הבדל עקרוני בין מי שמכה בזמן "סזון" ומי שמכה בזמן האחר. רק שתהיה צודק.

שלא הוגבל לעונות מסויימות...
להכות בהם תמיד נחשב לאיכותי. זה שאתה מחבר בין השניים, זה באמת עניין שלך, לא של
ההיסטוריה...

כל ספר היסטוריה מחבר ביניהם, בעיקר כאלו שנכתבו בידי אנשי ימין כגון יעקב לפידות. העדות שהבאתי מתרחשת בתקופה המכונה בהיסטוריה "סזון קטן" על אף ש...לא הוסגר אף אחד אז לידי הבריטים...

אתה יודע, לא חייבים להתווכח על כל דבר

יעקב לפידות מתאר בספרו את כ-ל התקופה, והוא אינו רואה בשרון תוצר ייחודי של הסזון. אנא מצא
לי ספר הסטוריה הטוען שמעשי שרון עם ידית הטוריה הוגבלו רק ל1947, ולא נהג בהם קודם לכן
במסגרת השעשוע המפא"יניקי הרגיל של התנכלות לבית"רים...

מעשי שרון הוגדרו חלק מהסזון הקטן. הסזון הקטן התרחש ללא הסגרות לבריטים-רק אלימות וחטיפות. טענותיך זהות לטענה שאין בעצם מלחמות בין ישראל לערבים שהרי יש כל הזמן אלימות ביניהם...אבל עזוב. אתה הרי חייב להיות צודק. אניח לך לומר את המיל האחרונה כאשר אהבת ואתן לאשכול למות מיתת נשיקה

ברגע שתמצא לי התנהלות שרון הוגבלה רק לתקופת הסזון, דבריך יהיו בעלי ערך כלשהו, ולא
יצטרפו לחבילת התעמולה-בגרוש, ששפכת בשאר חלקי האשכול...
מכיוון שאין לך שום תיעוד לגבי תאריכי ההתנכלויות האלימות - ומכיוון שהתנכלויות מהסוג שהפגין
שרון היו נפוצות כל העת - הרי שההקבלה הנכונה שלהם לעימות הישראלי-ערבי, היא לא למלחמות,
הגדולות שהתקיימו, אלא לטרור, שאכן נמשך כל העת.
עכשיו קח את הזמן ונסה פעם אחת להוכיח את טענותיך, במקום לשפוך ים תעמולה מפא"יניקית
שמתאימה לימי הזוהר של תקופת הצנע...

אני הייתי מציג את זה כמו שזה, שיתוף פעולה עם האוייב על מנת לחסל מתנגדים פוליטיים מבית.

קשה לשפוט את הדברים במונחים של היום. הייתה אז תהום של ממש בין הפורשים ובין מנהיגות הישוב השמאלית בראשות בן גוריון. הפורשים (בעיקר האצ"ל) נידמו בעיני בן גוריון וחסידיו כפשיסטים מסוכנים שינסו להשליט את מרותם על היישוב בכח. מובן כי בן גוריון וחסידיו הואשמו מנגד בקומוניזם סטליניסטי. האמת כמובן הייתה לא לכאן ולא לכאן, אך זאת בדיעבד. בעת ההיא הדימויים היו חזקים מאוד והרטוריקה והטקסיות של שני הזרמים אכן היה בה בכדי להזכיר את הפשיזם מזה והקומוניזם מזה.

מעבר לכך, הפורשים הואשמו בכך שהפיגועים שביצעו כנגד הבריטים סיכנו את גורלו של היישוב כולו ובן גוריון ראה הכרח לעשות לכך סוף. מדוע סיכנו את גורל היישוב? לא משום שפגעו במאמץ המלחמתי הבריטי נגד הנאצים .זו שטות תעמולתית. האמת היא שבאותה תקופה דווקא היו מעוניינים בהמשך ששלטון המנדט משום שבעשרים השנה הראשונות שלו היישוב היהודי נהנה מצמיחה אדירה, התפתח והתחזק מאוד. היה יסוד להאמין שמדינות הבריטים תחזור להיות תומכת ושפעולות טרור ישבשו זאת. היה לכך יסוד עובדתי מסוים-ידוע כיום שההתנקשות בלורד מוין פגעה מאוד מנעה צעדים פרו ציוניים שצ'רצ'יל התכוון לנקוט. מעבר לכך, הייתה תחושה שהישוב היהודי צריך עוד להתחזק בטרם יעזבו הבריטים ויהיה צורך להתמודד עם הערבים. בסופו של דבר, גם בן גוריון ואנשיו הבינו שמדיניות בריטים רק תהפוך יותר פרו ערבית, שהבריטים נחושים למנוע עליה יהודית לישראל של פליטי השואה ושמוטב להתחיל לפעול כלפיהם בכח. אבל אפילו אז רצו להשאיר את העימות בעצימות נמוכה מחשש לצעדים קשים של הבריטים מחד ולשיבוש מערכת התעמולה הבינלאומית המוצלחת מאוד של היישוב סביב מפעל ההעפלה. זה ,בתמצית, הרקע לסזון שבו השתתפו רבים וטובים מבני היישוב. ראוי לציין, עם זאת, שרבים גם סירבו להשתתף בפעולות האלו גם על רקע כל שתיארתי

אכן היו ביישוב שחששו מפני תגובה בריטית ברוטאלית כנגד היישוב, בעקבות פעילות אצ"ל ולח"י,
אבל ב"ג היה ריאליסט גדול מזה, וציניקן גדול מזה.
ב"ג הבין היטב לאן נושבת הרוח בבריטניה (הוא לא סמך על צ'רצ'יל, ובהחלט קיווה לנצחון לייבור
בבחירות 1945...), וידע שהבריטים לא יתנדבו לתת לנו מדינה. הצורך במדינה (או לפחות בעלייה
חופשית), הפך בהול, בעקבות הידיעות החד משמעיות על המתרחש באירופה.
לב"ג היה עניין אחר, דחוף לא פחות מבחינתו: מניעת כל ערעור על אחיזת הברזל שהשיג על הסוכנות
ועל הנהגת היישוב. באותם ימים הוא הצליח לשבור סופית את כוחו של ויצמן והאיום היחיד שנשקף
על מעמדו, היה מצד הימין המתעצם, שצבר פופולריות עקב פעולות אצ"ל. כיצד יפתור זאת? יציג
את פעולות אצ"ל כסכנה ליישוב, יאיים על פרנסת תומכיהם, וידרוש הסגרת פעיליהם לבריטים.
הוא קיווה שזה יעצור את הסחף הציבורי, כשם שגל אלימות קודם נגד הימין, בלם את התעצמות
הרוויזיוניסטים ב1934.

האיש ידע להפעיל כוח ללא היסוס, כשזה השתלם לו. לא מקרה שהדרך היחידה להזיזו מלשכת ראש
הממשלה, יכלה לבוא רק מתוך מנגנון שהוא-עצמו יצר, ופתאום לא רצה לציית לו בכל (הם לא רצו
לכנות לבון בשם "זמרי"...

הביטוי "פורשים" היה הכינוי המקובל בזמנו ומשמש אותי לצרכי נוחות בלבד, מה עוד שהוא מלמד משהו על רוח התקופה והמנטליות של אנשי היישוב דאז. שאר דבריך לגבי מניעיו הם ספקולציות ויומניו שלו מעידים על הייפך (אני לא מכיר מקור אחר לצפונות נפשו).

מרגע שהשתמשת בו, חשפת את עמדותיך לגבי העניין, ועל כן ניתן לומר על המילה הזו הרבה דברים,
אבל "קטנות" - היא לא...
הדבר לא מלמד על "מנטאליות היישוב אז", אלא על מנטאליות קבוצה שתפסה את השלטון על
היישוב באותה עת. "היישוב", ברובו היה רחוק מאותה שנאה חולנית שיצרה כינוי מסוג זה.

באשר ל"צפונותיו של ב"ג": מי שמסתמך על יומני ב"ג כמקור היסטורי ראשוני בעל איזושהי מידה של
אמינות, אינו מכיר את האיש ואת אופיו.
ב"ג כתב את יומניו ל-מ-ע-ן ההיסטוריונים. הוא היה אובססיבי כ"כ בעניין זה, עד שכאשר בא שגריר
מערב גרמניה לבקרו בשדה בוקר, בעודו מלווה בשר החוץ, אבא אבן, לא יצא ב"ג לקראתם, מכיוון
שהיה עסוק, כפי שאמר לאבא אבן, בכתיבת יומנו. כששאל השגריר את אבן, מה עושה ב"ג שמונע
ממנו לצאת לקראתם, ענה לו אבן בחומה: "הוא כרגע עסוק בשכתוב ההיסטוריה"...

יומני ב"ג סותרים בתחומים רבים, כמעט כל מקור אחר - ומטרתם היא אפולוגטיקה נטו. הוא כתב
אותם כ-ד-י שיתפרסמו, ולכן קשה לקחת ברצינות את הנימוקים שהוא רשם למען ההיסטוריה, בקשר
להחלטה לעצור, לענות ולהסגיר פעילי אופוזיציה.
לעומת זאת, למרבה הצער, ידוע לנו מה הוא עשה ב-פ-ו-ע-ל, ומה הייתה שיטת ההתנהלות
הדמוקרטית הקבועה שלו (לאורך עשרות שנים, הרבה אחרי קום המדינה), והיא מאפשרת לנו
לטעון שהאיש באמת ובתמים האמין בזכותו המלאה לטפל באופוזיציה בכל דרך, העיקר שיישאר
בשלטון.
הסזון היה המשך להתפרעויות שהוא יזם ב1934, והיו קדימון לאלטלנה, ולפרעות שאיש אמונו,
אבא חושי, יזם כנגד אנשי ואדי סאליב ב1959 (שהעזו לא להתלהב מהברכה שהביא להם שלטון
מפא"י).

למרבה הצער, כיום ההיסטוריה אינה מונופול מפא"יניקי, ואנחנו יודעים על ב"ג לא רק מפי מעריציו
שבתאי טבת ומיכאל בר-זוהר.


לטעון שיומני ב"ג הם מקור אמין, זו ספקולציה פרועה בהרבה מאשר לקבוע מה היו מטרות ב"ג,
בהסתמך על התנהלות ארוכת שנים שלו...

האצ"ל פרש מההגנה והלח"י פרש מהאצ"ל ולפיכך שני הארגונים הם "פורשים". לא ברור לי מי צריך להעלב מזה, כן ברור לי מי חייב באופן כפייתי "לנצח" בויכוח ולכן נתפס לקטנות כשהוא מתקשה בגדולות. היו מספיק כינויי גנאי לאצ"ל וללח"י שהייתה סיבה ממשית להעלב מהם. הטיעונים שלך לגבי בני גוריון עלובים למדי. אין לך מקור ביחס למיניעיו וצפוני נפשו מלבד דבריו שלו. פעולות יכולות לבוא ממיניעים מגוונים. אדם יכול להכות כי הוא מפחד או להכות כי הוא אוהב להכות. הלך נפשי שונה ופעולה זהה. הטענה שדברי בן גוריון סותרים כל מקור אחר היא כמובן השמצה פרועה וחסרת כל בסיס עובדתי. עשיתי שימוש ביומניו לכתיבת עבודות במקביל למקורות אחרים וממש לא ראיתי ניגוד כזה. היסטוריונים רבים (חדשים וישנים) עשו שימוש דומה ביומניו. בן גוריון לא יזם שום התפרעויות ב-34 ובוודאי שלא יזם כלום בוואדי סליב-היו שם, למי שלא יודע התפרעויות של עולים יוצאי צפון אפריקה בעקבות תחושת קיפוח מתמשכת ואירוע אקוטי שבו נורה על ידי שוטרים שיכור שהשתולל בבית קפה. הניסיונות שלך לשכתוב ההסיטוריה הם פתטיים למדי.

היו כאלה שצמחו בתוכו כארגון נפרד. להגדירם "פורשים", משמעו לבטל את כל האידיאולוגיה שעמדה
מאחרי קיומו העצמאי של הארגון שלהם, ולהציגו כלא לגיטימי.
זה שקשה לך לקרוא ביקורת על מפא"י, וללמוד דברים שלא מופיעית בספרי ההסטוריה-מטעם, שהיום
כבר נחשבים לסוג של בדיחה תועמלנית, זה שוב, עניין שלך...
להציג את אירועי ואדי סאליב כ"התפרעויות של יוצאי צפון אפריקה", זה אפילו לא בדיחה, אלא סילוף.
האירועים שם החלו הרבה לפני שאותו שיכור מסכן השתולל - ונורה בלי אזהרה ע"י שוטרים. את
האירועים שם יזם השלטון מסיבה פשוטה: התעוררה שם קבוצה בעייתית שלא התלהבה מהשלטון.
אחד מאנשי השלטון דאז, מודה בכך כיום בלי להתבייש (כמובן שהוא מצמצם את חלקו שלו ל"הייתי
פיון ולא הבנתי שמשתמשים בי..."), שמו משה שחל...

תראה, קשה להאשים אותך על הרצון להגן על קדושי מפא"י בכל מחיר. אתה הרי יודע מה הם עשו,
ועל כן אתה תמיד תחפש סיבות להצדיק זאת, או שבעצם תטען שהכל הפוך והם לא אשמים בכלום...

ראשית, האצ"ל מקורו בקבוצה שפרשה מההגנה. נקודה. אולי אינך מבין זאת, אבל דבריך לא משנים עובדה זאת. היסטוריה, אתה בוודאי לא תלמד אותי.
לגבי ארועי ואדי סאליב, אלו הם כבר שקרים/סילופים ממיטב המסורת של הקשת המזרחית הדמוקרטית. איזה אירועים בדיוק יזם שם ה"שלטון"? קישקושי בעלמא. כשמדברים על אירועי ודי סליב מדברים על ההתפרצות האלימה שמקורה בירי ב"שיכור המסכן". למפא"י לא היה שום אינטרס בהתפרצות מחאה כזאת. ולגבי שחל-אתה בוחר לא להאמין לבן גוריון? אני בוחר לא להאמין לעוד פוליטיקאי שלמד לרחם על עצמו ולהאמין שדפקו אותו בגלל מוצאו. למי שרוצה ללמוד על האירועים, להלן לינק מויקפידיה (מקור בעל אמינות בינונית אך זמין).
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90...%9C%D7%99%D7%91
תראה, קשה להאשים אותך על כך שאתה חייב להיות כל הזמן צודק ובכל מחיר...אבל לא חייבים לסבול את זה. לכן, גם בנושא זה אשאיר לך את המילה אחרונה כאשר אהבת ואפרד ממך לשלום.

ארגון ההגנה ב' בראשון תהומי פרש מההגנה ב1931. ב1937 תהומי ורוב פורשי ההגנה חזרו אליה,
בין השאר בגלל שחשו ש"רוויזיוניסטים גונבים להם את הארגון". הארגון שנוצר אז, היה ארגון אחר
לגמרי עם מערכת פיקוד שונה לגמרי, ומערכת גיוס שונה לגמרי. להגדיר את הארגון שנוצר מחדש
ב1937, אחרי שכל מייסדיו עזבו אותו, כהמשך של אותו ארגון - זו בדיחה, אפילו במושגים הקלושים
של ה"היזטוריה" שכתבת בשאר חלקי האשכול הזה...
אירועי ואדי סאליב היו המשך ישיר להתנהלות השלטון לכל גילוי של חוסר שביעות רצון כלפי השלטון
מצידם של עולים חדשים. בחיפה ישב איש אמונו של ב"ג, אבא חושי, וניהל אותה ביד ברזל. כאשר
החלה להווצר שם תנועה פוליטית נגדית ("ליכוד יוצאי צפון אפריקה"), חיפש חושי תירוץ לטפל בהם.
אותו שיכור, אלקריף, נתן את העילה.
באשר לשטות הדבילית שכתבת כאילו הטענות הללו הן של הקשת הדמוקרטית המזרחית: את
הטענות העלה מפקח קרל יונגר (אני שאתה חושב שהוא ממרוקו או אלג'יריה...) שהיה קצין בילוש
במשטרת חיפה בימים ההם, ואומר בגלוי שההוראות היו "להכנס בהם".

אתה לא אשם בכך שכל מה שנטען על מפא"י גורם לך לאבד את הצפון. לפני 50 שנה היו המון שטופי
המוח מסוגך. למעשה אץה סוג של מוצג היסטורי בעצמך: אדם שעדיין רואה את מפא"י ככלילת
השלמות, ועדיין מחפש מתחת למיטה את בגין הטרוריסט הפאשיסט, כפי שלימדו את הילדים
בתנועת הנוער העובד והלומד...

וכל מי שהסגיר יהודי לידי אוייב, שעשה זאת מבצע כסף או ש"רק מילא פקודות", הוא פושע.

"אין טעם שהכבשים יקבלו החלטה בזכות הצמחונות, כל עוד הזאבים אינם שותפים להשקפה זו."
ויליאם ראלף אינג'

גלילי, יצחק נבון ועוד מאות אנשי פלמ"ח הם כולם פושעים. הבנתי. אבל בגין שהורה על פיצוץ מלון המלך דוד וגרם למותם של עשרות רבות , כולל 17 יהודים הוא צדיק.

הגיע הזמן להתבגר ולהבין שהסיטואציה אז הייתה שונה לחלוטין מהיום.

אין לי טענות על המאבק בין ההגנה ובין האצ"ל והלח"י - זה היה מאבק פוליטי בין שתי תנועות על ההגמוניה בהנהגת היישוב, גם אם התבצע בצורה מלוכלכת.
אבל ברגע שמסגירים לידי אוייב את היריבים הפוליטיים, אז זה כבר חורג מכלל מאבק פוליטי. הסגרה לידי אוייב היא פשע. בגידה.

ומי שפוצץ מפקדה צבאית של אוייב אינו קדוש - אבל אינו פושע כמו מי שהסגיר יהודים לידי אוייב.

"אין טעם שהכבשים יקבלו החלטה בזכות הצמחונות, כל עוד הזאבים אינם שותפים להשקפה זו."
ויליאם ראלף אינג'

רק אציין שמלון המלך דוד לא מפקדה צבאית כי אם מרכז אדמיניסטרטיבי ולכן שהו בו גם הרבה יהודים והדבר היה צריך להיות ברור למתכנני הפיגוע. לפני פיצוץ הרסני כזה הם גם חייבים היו לקחת בחשבון שמתן התראה חצי שעה טרם הפיצוץ עשוי לא לעבוד. אילו המטרה הייתה רק הרס הבניין, היו צריכים לפוצץ אותו בשעות אי פעילות. לכן מדובר בפשע חמור. מה עוד ששים לב שאף אחד מהמוסגרים לבריטים לא הוצא להורג (כנראה שהיה כאן הסכם מסוים). לכל היותר ישבו בכלא 3 שנים.

ראשית, מלון המלך אכן היה ג-ם מפקדה צבאית ראשית, אבל יותר מכך - הוא היה באמת מטה
המזכירות הראשית של ממשלת המנדט. הוא היה יעד לגיטימי, והתרעה בת 30 דקות, אמורה להספיק
לפינוי כל בניין. אכן נהרגו בפיצוץ 17 יהודים למרבה הצער, וכמובן שאתה מנסה עקב כך, להפוך זאת
לפשע. מוזר, אבל כשההגנה פוצצה את ספינת הגירוש פטריה, והרגה בטעות 200 מעפילים, איש
לא קם לטעון שההגנה ביצעה פשע חמור (ההגנה גם לא נתנה התרעה שהספינה מולכדה, בניגוד
לאצ"ל). יודע למה לא חושבים שההגנה ביצעה פשע? כי לא היה רצון מצידה להרוג איש, בדיוק כמו
אצל האצ"ל, אלא שתפיסות המפא"י-קדושה-אצ"ל-פושעים שלך, מונעת ממך להבין עובדה פשוטה
זו.
באשר לתיאוריה המופרכת שאיש מומסגרים לבריטים לא ישב יותר משלוש שנים: ההסגרות
החלו ב1944 והמחנות נסגרו ב1948 (ולבריטים לא היה עניין להחזיק יותר באסירים בקניה), כך שבכל
מקרה לא היו יותר מארבע שנים שבהן יכלו לשבת האסירים - ורוב האסירים לא הגיעו ב1944, אלא
ב1945, כך שישיבתם במשך שלוש שנים, נבעה לא מתוך הסכם סודי (שמשום-מה לא נחשף במשך
60 שנה...) שהמצאת, אלא מתוקף העובדה שברגע שקמה המדינה, שחררו הבריטים את האסירים
שהיו ברשותם, כמו-גם את המעפילים בקפריסין...

ראשית, כמוקד אזרחי ברובו, מלון המלך דוד לא היה יעד לגיטימי.
שנית, התרעה תספיק כאשר היא מתקבלת ברצינות, בזמן וכו'. מי שבאמת לא רוצה להרוג לא מפגע בשעה שהבניין עמוס. לבריטים לא היה אינטרס להתעלם מהאזהרה והעובדה שהאחראי התעלם בכל זאת.
למרות שלא מדובר כאן בתקלה טכנית כמובפטריה, עבורי בשני המקרים מדובר בפשע חמור. אני לא אחראי למה שאחרים כתבו או לא כתבו, אך אני מניח שכאן באה לידי ביטוי העליונות התעמולתית של מפא"י. ממש כשם שמעשי הטבח של הפלמ"ח ב48 הושתקו בעוד שהועצם הטבח שלא היה בדיר יאסין. מפא"י ממש לא קדושה בעיני אך אני מודה שאני סבור שכיום לא היה מזיק כלל אם היתה בישראל מפלגה שהיו לה העוצה המדינית, המנהיגות והעמדות הביטחוניות והחברתיות של מפא"י ההיסטורית.
באשר ל"תיאוריות" שלי... שום תיאוריה. ציינתי עובדה פשוטה שבפועל המוסגרים לא ישבו יותר משלוש שנים (למעשה, קרוב יותר לארבע כפי שכתבת) בכלא הבריטי. לא התכוונתי ולא רמזתי לשום הסכם סודי בעניין זה. הכוונה הייתה רק לשים את התוצאות בפורפורציה במבחן התוצאה. חשבתי שזה ברור אבל אולי לא התנסחתי כראוי. אני כן בהחלט סבור שהיה הסכם באשר לאי הוצאה להורג .אין זה מקרי בעיני שכל המוצאים להורג על ידי הבריטים נתפבו או במהלך פעילותם המבצעית (כגון דב גרונר) או בעקבות חקירה משטרתית רגילה (כגון שלמה בן יוסף) ולא בעקבות הסגרה של מוסדות היישוב, וזה למרות שבין המוסגרים היו דגים שמנים בהרבה משלמה בן יוסף או דב גרונר (שבפועל לא הרגו או פצעו איש). אתה מוזמן להציע תיאוריה חלופית בעניין זה.

כאשר הורו על ביצוע הפעולה במסגרת תנועת המרי העברי. הם אפילו לחצו להקדים אותה ככל
האפשר, כדי לשבש את איסוף המודיעין שהובא לבניין, בעקבות השבת השחורה.
שנית, היעד היה גם אדמיניסטרטיבי וגם צבאי - מטרה שלטונית מובהקת, וזה מה שגרם להסכמה
מקיר לקיר, על הפגיעה.
שלישית, כפי שעדיין לא קלטת, ניתנה התרעה ארוכה למדי לפינוי האנשים מהבניין.

אני שמח לראות שגם בפטריה אתה רואה פשע חמור. מסתבר שבעיניך אסור לטעות בשום מצב,
שכן מי שטועה הוא פושע בעיניך (לפחות מפא"י לא לחלוטין מושלמת בעיניך - גם זה משהו...).

באשר להסכם הסודי שלך: אנשים ישבו בכלא ארבע שנים, כי הבריטים עזבו. לולא עזבו - היו יושבים
יותר. מי שהסגיר אותם לידי הבריטים, לא ידע כמה יישבו המוסגרים, וזה בכלל לא עניין אותו. אנשים
נאסרו בעקבות הסגרה ונשלחו לאמצע אפריקה. בעיניך זה לא מקרי שאיש לא הוצא להורג בעקבות
ההסגרה, ואתה מחבר זאת להסכם הדמיוני שלך, אלא שהסיבה לכך אינה סודית, ואינה קשורה בכלל
בהגנה/מפא"י ובדאגתה המופלאה ללוחמים שהסגירה: הסיבה לכך שאיש מהמוסגרים לא הוצא
להורג, קשורה בכך שהבריטים העדיפו בשלב ההוא להשתמש בפקודה לשעת חירום שאפשרה
להם ביצוע מעצר אדמיניסטרטיבי (מינהלי), שאורכו שנה אחת (שניתן להאריכה בצו פשוט, מבלי
לשחרר את העציר), וכך לחסוך את הסרבול שבמשפט. ההסגרות הביאו לבריטים "שלל" של מאות
אנשים, ומאות משפטים היו תהליך ארוך ובזבזני. ההוצאות להורג הגיעו אך ורק כאשר אנשים
נתפסו כבודדים בפעולות צבאיות, והדבר היה בשלב מאוחר בהרבה בלחימה, שבו כבר לא היו מעצרים המוניים, והופסק השימוש בכלי הטכני של מעצר אדמיניסטרטיבי.
הקרדיט שנתת למפא"י בהקשר זה - הוא פנטזיה נוספת...

ישראל גלילי יגאל אלון ויתר אנשי "אחדות העבודה" או כפי שנקראו לפני כן "פועלי ציון שמאל"-סרבו בכל תוקף להסגיר לוחמים של האצ"ל והלח"יי לידי הבריטים.
הם חטפו, כלאו בקיבוצים וגם עינו לוחמי חירות אך לא הסגירו אותם לבריטים, בניגוד לגמד הרשע שהיה שטינקער - הוא וחבר מרעיו ועושי דברו הנפשעים כמו קולק.

"אל כובשי כנען בסופה - ואסרוהו ברצועות של תפילין.."
טשרניחובסקי, אל מול פסל אפולו

מערכת הסזון הקפידה על יצירת הפרדה בין המערכת שחוטפת וחוקרת את אנשי האצ"ל (מטה הסזון,
שכלל את המחלקה הרלוונטית בש"י, ומתנדבים מהפלמ"ח, שהובאו לעיר למטרה זו), לבין מי שביצע
בפועל את ההסגרה לבריטים (אנשי המחלקה המדינית של הסוכנות - כשקולק תפקד כאיש הקשר
המרכזי).
הסיבה להפרדה הייתה חוסר שביעות הרצון ב"שטח" (הגנה/פלמ"ח) מהסגרה פיזית של לוחמי
מחתרת יהודיים, לידי הצד השני. לשם כך יצרו את ההפרדה המלאכותית וחסרת המשמעות הזו.
קולק אינו רשע גדול יותר מאותם רעולי פנים גיבורים שעינו את יעקב תבין במשך חצי שנה במערה
בעין חרוד. הוא לא שונה מרעולי הפנים שעינו עשרות צעירים במערות במשמר העמק, בעין חרוד
ובקיבוצים נוספים. הוא לא שונה מרעולי הפנים שעינו למוות את ידידיה סגל והשאירו גופתו ליד כפר
ערבי, בתקווה שיחשבו שערבים רצחו אותו...

פרשת הסזון היא כתם, אבל לכתם יש שותפים בכירים בהרבה מטדי קולק, שחלקו מעולם לא הוסתר,
וגם אצלם ראוי להשאיר את הפרשה מאחור.

בחמש דקות מגומגמות במיטב הסגנון הפעילי המחפף של "אני הייתי שם ואני יודע וזה מספיק", הוא חזר שוב ושוב (גל"צ אצל אילנה דיין) על המאנטרה ש"הבריטים היו אז הכוח היחיד שנלחם לבדו נואשות אל מול הצורר הנאצי ואסור לשכוח את זה". מה לעשות וחלקינו אשכרה מעדיפים לבדוק עוד מקורות מעבר להיסטוריונים של מפא"י, ויודעים אנו שמרגע פרוץ המלחמה האצ"ל לא רק שלא נלחם בבריטים, אלא אף שיתף פעולה עמם. פעולות האצ"ל נגד הבריטים התחדשו רק בקיץ 1944, ואז, כמה מבעס למאירק'ה, הבריטים לא היו לבד מול הצורר הנאצי, ואפילו לא היו כוח עיקרי. כשנתן טדי טיפ לבריטים על בסיס שוני, כבר היה אוגוסט 1945 ואז לא היו נאצים ולא מלחמה.

ב-5 דקות בהן היה אמור פעיל להגן על טדי, כל שהוא הספיק זה לתת הסבר מביך וכרגיל איזכור אקראי לפיו הסיפור כבר הוזכר בספר שאיך לא, כתב אותו מאיר פעיל.

.

הרי הסזון "הקטן" התרחש הרבה אחרי שנסתימה מלחה"ע השניה...נו טוב, למה אפשר לצפות מתעמולן סוג ז' כמו פעיל.

ואגב: הסזון כוון בעיקר כלפי האצ"ל ולא לח"י, עובדה שנוטים לשכוח. זה מעניין כי בעוד לח"י אכן היו קבוצה הזוייה ולטעמי אירוע די מביך, האצ"ל היו ארגון סדור מבחינה אידאולוגית, צבאית ואופרטיבית. העובדה שבהיסטוריה הרישמית הם נזכרים כפורעי חוק, היא עוול לשמו. בסופו של דבר המוסדות הרישמיים, ההגנה והפלמ"ח עשו את אותם הדברים בדיוק כשהיה נוח להם.

.

העובדה שהלח"י לא עמד במוקד הסזון נבעה ככל הנראה ממספר סיבות:

• באופן תמוה הלח"י היה אהוד על רבים מאנשי הפלמ"ח
• היה ברור שהלח"י יגיב באופן קשה על ניסיונות פגיעה בו
• הלח"י לא זוהה בהכרח עם הימין. היו בלח"י פעילים שדווקא היו אנשי שמאל (ואפילו שמאל קיצוני). למשל, עמוס קינן. בגלל גודלו המצומצם הלח"י לא נתפס איום פוליטי. גודלו המצומצם גם איפשר יתר מידור ולכן היה טכנית קשה יותר לאתר ולזהות את אנשיו. בנוסף, דומני (אינני בטוח) שבשיא הסזון הלח"י היא במשבר ולא פעיל במיוחד אחרי הרצח של שטרן.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי קגנס הלח"י לא זוהה בהכרח עם הימין.

לדעתי זו קביעה הנסמכת על המשך דרכם הציבורית של אנשים כגון נתן ילין מור לאחר קום המדינה. עד 48 הלח"י נתפסו במקרה הטוב כארגון אנטי אימפריאליסטי ולכן אולי "שמאלני".

.

פעילי הלח"י תפסו את הבריטים כפולש זר אמפריאליסטי ולכן סברו שכמעט הכל כשר לגירושו. חלקם אף תפסו את הערבים כשותפים פוטנציאלים למאמץ זה (היו ביניהם כאלו עם תפיסות כנעניות). היה לכך יסודות משותפים עם מה שנחשב אז לשמאל העולמי. אינני חושב שמקרי שמתוך הלח"י יצאו אנשי שמאל מובהקים ואף קיצונים (ילין מור, קינן ואחרים) ומהאצ"ל הגדול יותר כמעט ולא (אורי אבנרי הוא דוגמא לא מייצגת ופתולוגיה בפני עצמה).

כל כיתה ד' הייתי בצופים. אני חושב שאפילו המשכתי אחרי "מחנה פסח" המיתולוגי ביער נחשון...

ברצינות: הוא היה ילד... מה שכן הנטייה שלו לפאשיזם רעיוני בלתי מתפשר ורקציונריות מהפכנית רומנטית עד כדי אינפנטיליות (ולא משנה אם מימין או משמאל) בהחלט מסתדרת עם זה שהוא היה כנער "באצ"ל".

.

הוא לא היה קשור לבריטים ולמלחמת העולם, כפי שמתרצים זאת רבים מהמפא"יניקים. מדובר היה במאבק פנימי: למי יהיה המונופול על האלימות. להבדיל אלפי הבדלות, אם פת"ח היו עושים לחמאס מה שעשו המפא"יניקים לרוויזיוניסטים, מצבם של הפלסטינים היה טוב יותר. לאצ"ל וללח"י היה תפקיד בסילוק הבריטים ותפקיד לא פחות בהברחת הערבים ב-48'. אבל הן היו תנועות טרור/תנועות מיליטנטיות (תלוי בעיני המתבונן) והנהגת היישוב השכילה לרסנן.

ע"י הסגרת בני העם שלך לידי האוייב,
ואח"כ, עם הקמת המדינה, רדיפה של השב"כ אחר כל מי שנחשד חלילה באהדה,
או גרוע יותר בהצבעה לימין...

אני חושב שאנחנו קצת חלוקים בינינו אם הם אכן "השכילו"...

אם לא שמתם לב, החיים כבר התחילו...

(טליה שפירא)

תפילת הטוקבקיסט הישראלי:

''אלוהים - אנא תן לי את הכוח לא לקשקש במקלדת כאשר אני לא מתמצא בנושא הכתבה''

הדבר היחיד שפעילות ההסגרה הצליחה להשיג, זה להוכיח להיסטוריונים שמנחם בגין הוא דמות
חריגה לחלוטין בתולדות התנועה הציונית, שעצם קיומו היה בו בכדי למנוע מלחמת אחים.
כמעט כל מנהיג אחר בראש אצ"ל, היה מגיב בטרור נגדי, וכפי שאמר נתן ילין-מור (חבר מרכז הלח"י)
לאליהו גולומב שבא לאיים עליו: "אתם גדולים יותר וחזקים - אבל דווקא בגלל זה אתם חשופים יותר
ופגיעים יותר. אנחנו יכולים להוריד את כל המערכת במחתרת, בזמן שההנהגה שלכם כולה גלוייה".
האיום הזה היה שווה ללח"י שקט נפשי רב, כיוון שההגנה ידעה שבלח"י לא יהססו לפני שיחזירו
מנה אחת אפיים על כל חטיפה ועינוי, מהסוג שעבר יעקב תבין (ראש "הדלק" - מודיעין האצ"ל).

הסזון היה אקט פוליטי נטו של גורם שרצה שלטון חד מפלגתי, ולא נתנו לו. איש לא בחר בב"ג לעמוד
בראש היישוב ואיש לא נתן לו קארט בלאנש לנהל את היישוב, אבל ב1934, כשכוח הרוויזיוניסטים
ביישוב התקרב לזה שלו, ומהפך ימני (42 שנה לפני 1977) עמד בפתח, ניצל ב"ג את רציחת
ארלוזורוב בידי ערבי, כדי לפתוח בקמפיין אלים מספיק שהצלחתו ההיסטורית היא ללא עוררין. הוא
שבע נחת מהצלחתו זו, וכשהארגון המחתרתי שינק מאותה מפלגה שנואה, החל לצבור כוח ואהדה,
מיהר ב"ג להפעיל כוח ולרסקו, בטרם יצבור כוח פוליטי בתוך היישוב, וינשל את ב"ג מהשלטון,
שניתן לו ע"י אלוהים...

למרבה המזל של עם ישראל כולו, הניסיון ללכוד את בגין כשל, וכך נחסכה מאיתנו מלחמת אחים
ב1944...

ראשית, ארלוזורוב נרצח ב-1933 ולא ב-1934.

שנית, הוא נרצח כשהיה בחברת אישתו. זו זיהתה את איש ברית הבריונים, אברהם סטבסקי כרוצח במסדר זיהוי. האיש הורשע ונידון למוות אך זוכה בערכאת עירעור משום שלפי חוקי המנדט עדות ראיה אחת בלבד לא הייתה מספיקה. לפיכך, כובד הראיות כאן ממש לא מצביע על קונספירציה של בן גוריון נגד הימין (מזכיר למישהו את קונספירציות רצח רבין?) או שהרוצח היה ערבי (הניסיון לטפול את הרצל על ערבי ספציפי נקבע על די הבריטים כניסיון להדחה לעדות שקר( אלא לכל היותר על אי וודאות מספקת שאכן סטבסקי היה הרוצח (למרות עדות הראיה ולמרות שהדבר הגיוני לאור הביקורת החריפה של ברית הבריונים על ארלוזורוב).

שלישית, ב-1934 שליטת גוש הפועלים על המוסדות הציונים לא הייתה בשום סכנה.

רביעית, בן גוריון לא נקט בשום אלימות כלפי גוש הימין בתגובה. הייתה ביקורת מילולית בלבד. הימין דאז הסב לעצמו את מירב הנזק בגלל הקיצונים מבתוכו שהביעו בשנות השלושים אהדה לא מוסתרת לפשיזם. מעבר לכך, היתרון של מפלגות הפועלים לא היה בהפעלת אלימות אלא במנגנון המפותח שפיתחו (החל בקופת חולים, המשך ב"הפועל" וכלה בשקם).

חמישית, בגין היה איש פחות קיצוני ויותר חששן מילין-מור. אינני יודע אם היה קדוש או פחדן שידע כי יפסיד בעימות או שילוב של השניים. וגם אתה אינך יודע.

אז גם מנע ב"ג כל הסכם רגיעה עם הרוויזיוניסטים...
זה הגיע לשיא במצעד של ילדים מבית"ר (בני 12-14) ברחוב אלנבי, שנותץ באמצעות אלות ע"י
גיבוריך מ"מפלגות הפועלים"
שנית, שלטונן של "מפלגות הפועלים" עמד בסכנה נוראית - התחילה אז עלייה ענקית (העלייה
החמישית, שהכפילה את היישוב בתוך 6 שנים) שכמעט כולה הייתה "בורגנית" ועירונית - בדיוק
הציבור שהצביע למפלגות ה"אזרחיות" וה"ימניות"...
שלישית, ב"ג בעצמו אכן לא הרים יד על אף איש ימין. הוא שלח אלפי אחרים לעשות כן, והם עשו כן
במשך שלושים שנה (עד שהזקן פינה מקומו). לקבוע שהוא לא עצמו לא נקט אלימות, מקביל לטענה
שמג"ד שגדודו חיסל גדוד אוייב, לא חיסל גדוד אוייב, שכן הוא עצמו לא ירה אף ירייה...
רביעית, אני מבין שהמפא"יניק האמיתי יימנע בכל מחיר מלשבח את בגין, אבל מה לעשות שלולא
הבליג - היה נגרם ליישוב נזק נוראי? האצ"ל אכן היה חלש מההגנה, אבל לו נקלע עימה למלחמה,
שני הצדדים היו ניזוקים במידה כזו, שכל מטרות היישוב היו נפגעות. מי שמונחה רק ע"י השאיפה
לשלוט, ולעזאזל הכל, אכן לא יוטרד מכך (גם אם לא כתב זאת ביומנו...), אבל בגין, כפי שהוכח
גם בהמשך (כשניסו לחסלו על האלטלנה), קורץ מחומר אחר.

בקיצור, נא לדייק...

כתבת דברים מסוימים מאוד ביחס לפרשת ארלוזורוב ואני סתרתי אותם. במה לא דייקתי?

שנית, לטעון שמפלגות הפועלים גייסו תמיכה בקרב העולים החדשים דרך שימוש באלימות זו בדיחה. האמת היא כמובן שהם גייסו תמיכה דרך שליטתם במגוון ארגונים שהקימו ושתושבי היישוב נזקקו לשירותיהם ועוד כמה יתרונות ארגוניים מובהקים. נכתבו על כך ספרים שלמים בידי אנשי מקצוע בתחום ההיסטוריה ומדעי המדינה שאינם בדיוק מאוהדי מפא"י. אבל מה זה לעומת הדמגוגיה חסרת הבסיס שלך...

שלישית, אני מכיר תיאורים קצת שונים לגבי המאורעות ב1934. אבל, אם אתה רוצה להאמין שבן גוריון הבטיח את אהדת הישוב היהודי דרך התנפלות אלימה של בריונים על ילדים רכים, מי אני שאפריע לך.

כפי שאתה לא מאמין לבן גוריון, אני מרשה לפקפק גם במניעים של בגין מודל שנות הארבעים. העובדה שסביב הסכם השילומים (אחרי שכבר קמה המדינה והוא יכל לקחת את הסיכון...) הוא ללא היסוס הסית את אנשיו לניסיון למנוע באלימות את מימוש ההכרעה הדמוקרטית ("ביום ההוא, אתן את הקריאה, דם!") ואף הוביל את ההתנפלות האלימה על הכנסת שכללה השלכת אבנים על הבניין ופציעת אנשים בתוכו, גורמת לי לפקפק במידת הדמוקרטיות וקנאותו למנוע מלחמת אחים. בייחוד בהתחשב בכך שהוא עצמו התרעם על כך שאין דורשים פיצויים מגרמניה (טרם החלו הדיונים על הסכם השילומים והוא תפס טרמפ פוליטי על העניין). בקיצור, אני לא ממהר לקשור כתרים לבגין ולבטל את בן גוריון ולא ההיפך. קשה לדעת מה היו המניעים האמיתיים וקשה לשפוט מנקודת המבט של היום. נו טוב, לפחות זה קשה למי שלא ברור לו כל העת שהוא כל כל, אבל כל כך, צ-ו-ד-ק.

ומה עם הבריונים הקבוצניקים?

כולל את פלוגות בית"ר שתקפו את החבר'ה של סבא שלי שעבדו במקום הפועלים הערבים השובתים בזמן "המרד הערבי" בכרמים של ראשון. הגיע הזמן להבין שהעוינות הייתה הדדית.

כתבת שטויות על פרשת ארלוזורוב, ולכן תיקנתי אותן שוב.

שנית, לא כתבתי ש"מפלגות הפועלים" גייסו תמיכה מעולים ע"י הפעלת אלימות - אלא מנעו הזדהות
שלהם עם אחרים, באמצעות הסתה כנגד ואחרים, והצגת אלימות כנגד האחרים כ"מלחמה
בפאשיזם". רוב עולי העלייה החמישית בין כה לא הגיעו לכלל תמיכה במפא"י - העניין היה להרחיקם
מאפשרות תמיכה ברוויזיוניסטים, ואת זה השיגו ההסתה והאלימות כנגד הרוויזיוניסטים.

שלישית, אין לי ספק שאתה מכיר סיפורים רבים ומרגשים אודות מפא"י הרחומה ופלוגות הפועל
העדינות, אבל מה לעשות שאני מתעסק פה עם עובדות היסטוריות, ולא עם הסיפורים ששמעת על
מפא"י המתגוננת מפני ז'בוטינסקי האכזר...

רביעית, הפקפוק שלך בבגין (שנשען על אותו שיבוש מסית של דבריו מהפגנת השילומים - שכבר
ארבעים שנה ידוע כפברוק, שכן דבריו היו "הפעם אתן הפקודה: כן!", ולא "דם"), הוא עניין פוליטי
שאין לו ולא כלום עם העובדות. מעטים מהמחנה שלך מטילים ספק באיפוק המופלא שנקט בו
בגין מול רדיפות אלימות של שנים, כשרוב מפקדתו דרשה ממנו לתת הוראה להגיב.

לא כ"כ קשה להיות כ"כ צודק כשאתה מתווכח עם מישהו שכל טיעוניו הם סיסמאות פוליטיות,
בנוסח "ארגוני הפורשים", וסילופי נאומים שהוחכחו בפברוק כבר לפני 40 שנה...

"תיקנת" אותי ביחס לפרשת ארלוזורוב? וואלה?חשבתי שקרה בדיוק ההיפך אבל מילא...אתה תמיד צודק.
יש הבדל גדול בין הסתה/תעמולה ובין אלימות. אתה דיברת על אלימות. גם תעמולה וגם אלימות היו בשני הצדדים. רוב עולי העלייה החמישית תמכו במפא"י בהיבטים כאלו או אחרים משום שהיו תלויים בהם לצרכים שונים ומשום שמנגנון התעמולתי והארגוני שלהם היה פשוט יותר מפותח ויעיל.
בהיסטוריה מתועדת אלימות משני הצדדים, כולל, אגב בזמן הסזון .בגין מעולה על נס כמי שמנע נלחמת אחים .בפועל ,אנשי אצ:ל עסקו בהכאות וחטיפות שכנגד (גם זה מאוזכר בספרו של לפידות). נכון, בגין לא התיר שימוש בנשק חם, אך גם אנשי הסזון לא עשו בכך שימוש.
הפקפוק שלי בבגין נשען לחלוטין על עובדות (לא רק הציטוט אלא התנהגותו האלימה של בגין בפועל בזמן הפרשה) ועל הגיון ולא משנה לי כזית מהחושבים ב"מחנה שלי". הציטוט שנתתי לא ידוע כלל כ"פיברוק" אלא יש הטוענים שאמר "כן" ואין הוכחה חד משמעית לכאן או לכאן. מה שבטו הוא שה"כן" התייחס לשימוש באלימות ואיום במלחמת אחים אלימה (בגין טען שבזמן הסזון אמר לא ועכשיו יגיד "דם" או "כן"). העובדה שהיה נכון לאיים במלחמת אחים אלימה ובמידה מסוימת גם להוביל כזו (ע"ע רגימת הכנסת) סביב ענין השילומים שהוא למעשה תמך בו בטרם הפך נושא לניגוח מפא"י, מלמדת שלא הרצון למנוע מלחמת אחים בכל מחיר היה בהרח הסיבה להתנהלותו המקודשת בזמן הסזון.
ושוב, אכן קל לך להיות צודק, תמיד היית ותמיד תהיה (לא חשוב שאינך מביא ביסוס אחד בודד לטענותיך וטועה בעובדות בסיסיות כמו עיתוי רצח ארלוזורוב). כה לחיי, תן את המילה אחרונה כאשר אהבת וחג חירות שמח.

ההסטוריה המתועדת שלך (יומני ב"ג...) אמנם מרשימה מאוד, אבל כמובן שאין לה שום קשר
למה שהתרחש בפועל...
הפקפוק שלך בבגין נשען על סילופים שחונכת על פיהם (כמו אותו דקלום של דברים שלא נאמרו,
וש40 שנה ידוע שלא נאמרו - ואיכשהו אתה הצלחת לפספס זאת...).
האמת היא נורא פשוטה: ההסטוריה שאתה מכיר היא תעמולה מפא"יניקית, והצלחת באופן מופלא
לסנן כל דבר שיסתור את "האמת הקדושה הזאת". לאור מה שנודע ב50 השנה האחרונות על מפא"י
ועל בגין, לא נותר אלא להניח שלא טרחת להתעדכן בשום מידע שנחשף אחרי שצומצמה שליטת
מפא"י בכל המקורות ההיסטוריים...
וכאן אסיים, "כאשר אהבתי"...