היי.
אני ישמח לקצת עזרה או ייעוץ, כי אני לא בטוח מה אני הולך לעשות.
אז ככה..
הייתי חניך בשוטוקאן קראטה, למשך עשר שנים. הלכתי לזה במטרה ללמוד להגן על עצמי, וגם בעקבות כל הסרטים האלו של ברוס לי, ג'קי צ'אן [הייתי בן 6 אז].
עכשיו נאמר ככה.. במשך העשר שנים האלו, כשהייתי מגיע למצב של מכות, הייתי "נקניק".. עם כל הידע שלי בשוטוקאן, והשקעתי בבית, אומנם לא הרבה - לא ידעתי פשוט מה לעשות עם כל זה, בזמן מכות על אמת, בחוץ.

בנוסף לכל זה, הייתי כבר חגרוה חומה, והייתי סמפאי..
ילדים שלא מזמן הצתרפו לשוטוקאן, והיו בערך בגיל שלי רק מנופחים בשרירים או סתם גוף מוצק וגדול, היו מנצחים אותי בקרבות בתוך המכון!! חגורות לבנות!
שמתי לב לשאר המתאמנים בדרגה שלי, והגעתי למסקנה [אולי מוטעית] שרק אלו עם השרירים, או סתם גוף קצת יותר גדול מהרגיל, באמת מנצחים קרבות.
אני מדבר על המתאמנים, כי מצד שני רוב הסנסאים בשיטה זו, ושלי בפרט, הם רזים.

אחרי העשר שנים האלו החלטתי שזהו.. עזבתי בצער רב, הייתי ממש מקושר המתאמנים שם ועם המורה במיוחד, שכבר הפך לחבר משפחה... פשוט הרגשתי שאני חייב לצאת מהעדינות הזאת שסבבה אותי, ולהיות הרבה יותר אגרסיבי וחסר פחד, כמו אותם מתאמנים שציינתי קודם, עם גוף גדול.
הלכתי ל"גדי קונפו ג'יטסו" או משהו כזה, השם קצת מסובך לי.. התאמנית שם במשך חצי שנה, והחצי שנה הזאת נאמר... עשתה אותי "חיה" בקרבות. איבדתי כל צל של עדינות ופחד, קיבלתי את האגרסיביות שרציתי, עמדתי וחטפתי את הפיצוצים של אותם אלו מהסוג של גוף גדול, וכל פעם מחדש התגאתי בעצמי על שספגתי את כל זה והמשכתי להלחם ולפוצץ בעצמי.. לא האמנתי כמה התקדמתי בחצי שנה הזאת, שמיים וארץ..
אבל [חח זה היה ברור שהוא יגיע לא? אחרת איפה ההתלבטות] לא סבלתי את האווירה שם. אני די אוהב קטע של מסורת ורוחניות, ושני אלו שואפים לאפס איפה שאני הייתי. בנוסף לזה בקושי יש שם משמעת, זה יותר כמו גדוד גולני היה.. למשל כשיש רק זוג אחד שהמורה שם אותו לעשות קרב, והשאר צופים, אז אין את אותו השקט והמשמעת שאני הייתי רגיל אליהם 10 שנים.. כולם מסביב צורחים כמו מטורללים, קופצים שמחים, ולא מפסיקים לצעוק "יאללה תן לו!! קח אותו! קח אותו!!" והם חושבים שזה עידוד, אבל כל מה שבא לי לעשות זה להפסיק את הקרב וללכת לפוצץ את אותם אלו שצועקים ככה.. והמורה חינך אותם ככה, לעודד בצורה זאת. עוד דוגמא לחוסר משמעת? חניכים עושים "צחוקים" עם המורה פה ושם באמצע שעור, עד כדי כך שזה מגיע למצב שלפעמים חניך מסטלבט עליו וכולם צוחקים כמו קופים והמאמן מקבל את זה בטוב.... אתם יודעים מה המורה לשוטוקאן היה עושה לחניך שהיה מוציא ציוץ בלי אישור באמצע השעור? אם זה היה ילד הוא היה צורח עליו [וזה מפחיד], ואם זה היה אחד שיכול לספוג הוא היה מכניס לו איזה מכה. יש עוד המון דוגמאות לחוסר משמעת שהיו, אבל אני יפסיק לפרט כי הבנתם את הרעיון.

אני כרגע חודשיים בלי אף אומנות לחימה, עזבתי את גדי קונפו ג'יטסו.
מצד אחד אצל גדי אתה הופך ללוחם נטו, בלי פארש מהצדדים.
מצד שני בשוטוקאן אתה מרגיש שאתה חי את זה, עולם שלם ואחר לגמרי שאתה לומד בו ונכנס אילו.
עכשיו לגבי המסקנה שציינתי קודם [לגבי הילדים המגודלים], רשמתי בסוגריים שהיא אולי מוטעית. אני מתחיל לחשוב שהיתרון היחידי שהיה להם הוא האגרסיביות והחוסר פחד, מה שאני קיבלתי רק אחרי 10 שנים, אצל גדי.
אני כל כך רוצה לחזור לשוטוקאן וכל מה שכרוך סביבו, ואני גם מאוד מתגעגע למורה [שד"א אנחנו עדיין בקשר טלפוני]. אבל אני מפחד להתעורר יום אחד כשאני יהיה גדול, כדי לגלות שאני פארש ברחוב, לא מסוגל לכלום. את האגרסיביות והחוסר פחד כבר יש לי, השאלה אם זה מספיק. יש פה אולי מתאמן שוטוקאן ומתאמן גדי קונפו ג'יטסו שיוכלים לתאר לי קצת חוויות מהרחוב ומה דעתם על כל אחת מהשיטות האלו?
אני כבר חודש הבא רוצה לחזור להתאמן, השאלה איפה.

אני למדתי שוטוקאן תקופה מסוימת, והשתתפתי בכמה תחרויות. בתחרויות האלו הרגשתי וראיתי שתכלס, רוב החברה לא עשו מהלכים מהשוטוקאן שמה, ובקושי ידעו מה לעשות עם עצמם בקרב של ממש.
זוהי ההתרשמות שלי ממה שהלך שם.
אני חושב שכדאי לך לנסות סגנון אחר של קרטה (למשל קיוקשין- שהוא סגנון קשה יותר משוטוקאן) או לעבור לאומניות אחרות- למשל נינג'יטסו.

And you've been so busy lately That you haven't found the time, to open up your mind, and watch the world spinning gently out of time

מה שאתה מתאר אינו מצב מסובך כלל ולא חדש לי ומאוד נפוץ בקרב מתאמנים באומנויות לחימה.
אתה מלא בשאלות שאתה מרגיש שאין לך דרך לענות אליהן וזה יוצר קונפליקט פנימי והרגשה לא נעימה בשל התהיות הרבות שיש לך.
אתה בעצם למדת שתי גישות שונות שקיימות בעולם הקראטה של תחרותיות ואומנותיות שמייצגת את השוטוקאן וגישת הזירה הקיקבוקס שמייצג הקנפוג'יטסו/הישרדות.
אתה צריך משהו כמו ג'ו ג'יטסו,קרב מגע,נינג'יטסו,לחימה משולבת.

גם לי הייתה הבעיה הזו של חוסר אגרסיביות ומאז שהתחלתי להתאמן בטאקוונדו זה רק הלך והשתפר. בהתחלה פשוט לא ראיתי מה הטעם לתת למישהו מכות בכל הכוח ובגלל זה לא מיצתי את עצמי בקרבות, אחר כך הבנתי שכדי לנצח בקרבות צריך להיות נחוש והכי אגרסיבי שאפשר, צריך פשוט להלחם מהלב.

המסקנה שלך שאלה עם הגוף הגדול מנצחים בקרבות באמת מוטעת. לפי מה שהבנתי ממך כנראה שהבעיה שהייתה לך היא פשוט חוסר אגרסיביות, הרבה פעמים אפשר לראות את זה שמי שיותר נחוש ונותן את עצמו מנצח בקרב, גם אם הוא ברמה נמוכה יותר מיריבו.

אני יכול לבין אותך ובאמת כשהאווירה יותר מדי חופשית כמו שתיארת (בקנפוג'יטסו), לפעמים זה לא הכי נוח להתאמן ועדו במיוחד בתור אחד שבא משיטה מסורתית - שוטוקאן.
אם אתה כל כך אוהב את השוטוקאן אולי אתה יכול להמשיך שם ולשמור על הגישה של האגרסיביות בקרב, תנסה לפתח את זה יותר גם בשוטוקאן, אם זה לא ילך כדי לך לנסות קראטה קיוקושין שזו גם שיטה מסורתית שתזכיר לך את השוטוקאן ויחד עם זה הקרבות מאוד אגרסיבים ואולי תמצא שם את מה שאתה מחפש...

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

תייעץ עם המורה שלך,הוא מכיר אותך 10 שנים אני בטוח שהוא יוכל לעזור לך.

אני מבין את הרגשתך...אתה התאמנת 10 שנים בשוטוקאן ובאיזו שלב שאלת את עצמך "מה אני עושה פה ולמה אני מתאמן כל כך הרבה ולא רואה תוצאות" (במקרה שלך, בקרב רחוב).זה דבר נורא רלוונטי ובכלל שאתה רואה את המכונים האחרים ששמה נותנים פיצוצים ומכות רצח.

"ילדים שלא מזמן הצתרפו לשוטוקאן, והיו בערך בגיל שלי רק מנופחים בשרירים או סתם גוף מוצק וגדול, היו מנצחים אותי בקרבות בתוך המכון!! חגורות לבנות!
זה שהם ניצחו אותך זה זה לא אומר כלום...הם פשוט היו כנראה חזקים מאוד ולכן חשבת שהם ניצחו אותך אבל בעצם הם לא השתמשו בשום טכניקה, בעוד שאתה (חגורה חומה) בטוח השתמשת בטכניקות שלמדת...הניצחון בקרב הוא לא בהכרח "נוק אאוט" זה שהצלחת ליישם את מה שלמדת זה בעצם ניצחון.
גם אל תחשוב שחגורה חומה צריכה לנצח כל אחד. בקראטה ההתקדמות היא איטית אך בסוף רואים תוצאות..תסתכל על הסנסאי שלך.
שמתי לב לשאר המתאמנים בדרגה שלי, והגעתי למסקנה [אולי מוטעית] שרק אלו עם השרירים, או סתם גוף קצת יותר גדול מהרגיל, באמת מנצחים קרבות.
אני מדבר על המתאמנים, כי מצד שני רוב הסנסאים בשיטה זו, ושלי בפרט, הם רזים."
זה ממש לא נכון. יש אצלנו בקרבות אחד שהוא נורא חזק אבל אין לו ממש טכניקה אבל האחרים שהם לעומתו לא כל כך חזקים לעומתו מצליחים להתמודד נגדו בצורה יפה מאוד, כי יש להם טכניקה. אז מה אם רק החזקים והשריריים מנצחים זה לא אומר שהם יותר טובים מאחרים,כדי להיות שרירי אפשר רק ללכת לחדר כושר (ומה יקרה הם הם ילחמו אם אנשים יותר חזקים מהם...)

"הלכתי ל"גדי קונפו ג'יטסו" או משהו כזה, השם קצת מסובך לי.. התאמנית שם במשך חצי שנה, והחצי שנה הזאת נאמר... עשתה אותי "חיה" בקרבות. איבדתי כל צל של עדינות ופחד, קיבלתי את האגרסיביות שרציתי, עמדתי וחטפתי את הפיצוצים של אותם אלו מהסוג של גוף גדול, וכל פעם מחדש התגאתי בעצמי על שספגתי את כל זה והמשכתי להלחם ולפוצץ בעצמי.. לא האמנתי כמה התקדמתי בחצי שנה הזאת, שמיים וארץ..
אבל [חח זה היה ברור שהוא יגיע לא? אחרת איפה ההתלבטות] לא סבלתי את האווירה שם. אני די אוהב קטע של מסורת ורוחניות, ושני אלו שואפים לאפס איפה שאני הייתי. בנוסף לזה בקושי יש שם משמעת, זה יותר כמו גדוד גולני היה.. למשל כשיש רק זוג אחד שהמורה שם אותו לעשות קרב, והשאר צופים, אז אין את אותו השקט והמשמעת שאני הייתי רגיל אליהם 10 שנים.. כולם מסביב צורחים כמו מטורללים, קופצים שמחים, ולא מפסיקים לצעוק "יאללה תן לו!! קח אותו! קח אותו!!" והם חושבים שזה עידוד, אבל כל מה שבא לי לעשות זה להפסיק את הקרב וללכת לפוצץ את אותם אלו שצועקים ככה.. והמורה חינך אותם ככה, לעודד בצורה זאת. עוד דוגמא לחוסר משמעת? חניכים עושים "צחוקים" עם המורה פה ושם באמצע שעור, עד כדי כך שזה מגיע למצב שלפעמים חניך מסטלבט עליו וכולם צוחקים כמו קופים והמאמן מקבל את זה בטוב.... אתם יודעים מה המורה לשוטוקאן היה עושה לחניך שהיה מוציא ציוץ בלי אישור באמצע השעור? אם זה היה ילד הוא היה צורח עליו [וזה מפחיד], ואם זה היה אחד שיכול לספוג הוא היה מכניס לו איזה מכה. יש עוד המון דוגמאות לחוסר משמעת שהיו, אבל אני יפסיק לפרט כי הבנתם את הרעיון."
אם זה באמת מה שהולך במכון הזה זה נכון (הצעקות והשטויות) אז זה באמת לא בסדר.אסור שיהיה חוסר משמעת כזה בכל בית ספר לאומניות לחימה.גם אצלי המאמן מעניש על כל חוסר משמעת וככה צריך להיות.זה ששמה כולם חיות זה לא אומר כלום....בכל מקום יכולים ללמד אחד את השני לפוצץ אחד את השני מכות (גם בצבא) וזה לא ישנה כלום כי מכות אפשר לחטוף בכל מקום ולא חייבים לשלם על זה .

"מצד שני בשוטוקאן אתה מרגיש שאתה חי את זה, עולם שלם ואחר לגמרי שאתה לומד בו ונכנס אילו.
עכשיו לגבי המסקנה שציינתי קודם [לגבי הילדים המגודלים], רשמתי בסוגריים שהיא אולי מוטעית. אני מתחיל לחשוב שהיתרון היחידי שהיה להם הוא האגרסיביות והחוסר פחד, מה שאני קיבלתי רק אחרי 10 שנים, אצל גדי.
אני כל כך רוצה לחזור לשוטוקאן וכל מה שכרוך סביבו, ואני גם מאוד מתגעגע למורה [שד"א אנחנו עדיין בקשר טלפוני].
אבל אני מפחד להתעורר יום אחד כשאני יהיה גדול, כדי לגלות שאני פארש ברחוב, לא מסוגל לכלום. את האגרסיביות והחוסר פחד כבר יש לי, השאלה אם זה מספיק.

באומניות המסורתיות (ושוטוקאן בפרט) מקבלים דברים אחרים שלא מקבלים באומניות האחרות כמו מסורתיות,רוחניות,אנרגיה פנימית ולא רק חיצונית ואני בטוח שהמורה שלך גם היה לך דמות לדוגמא וגם מורה לחיים בשונה מהמורה השני שאפילו התלמידים שלו לא נותנים לו טיפת כבוד.אני מציע לך לחזור להתאמן אצל המאמן הקודם שלך כי כבר התקדמת כל כך הרבה אצלו וחבל לעזוב את זה עכשיו.אם אתה רוצה להתחזק קצת יותר פיזית אתה גם יכול להרים משקולות או משהו וזה שאתה חושב שאתה לא תוכל להשתמש ברחוב- ברחוב אתה בכלל לא צריך ללכת מכות כי שמה זה משהו שונה לגמרי מקרבות בתוך הבית ספר. אתה לא יודע אם תלחם מול איש אחד או רבים ואם אותו אחד יוציא עליך סכין או נשק אחר.

הבעיה שלך כנראה באמת הייתה חוסר אגרסיביות, אחרי 10 שנים בקראטה אני משער שכוח לא חסר לך, אולי הבעיה היא שלא השתמשת בו, אתה צריך מה לעשות גם להיות טיפה אגריסיבי כדי לנצל את מה שלמדת.

הבעיה שתיארת מוכרת... אבל זו לא בעיה, תלוי מה אתה מחפש, אני יכול להמליץ לך לשלב בין שיטה יפנית מסורתית (כמו השוטוקאן שאתה למדת או כל שיטה אחרת שבה מתנהגים ומתנהלים לפי מסורת יפנית/סינית או אחרת) ושיטה מודרנית שבה יותר שמים דגש על התכלס, לחימה, אגרסיביות וכו' או שיטה תחרותית לזירה שבה גם כן שמים דגש על הדברים הללו.
תמשיך בקרטה, פעם, פעמיים בשבוע ותלך לשיטה אחרת פעם, פעמיים בשבוע... סך הכל שני אימונים בשבוע מינימום ויש לך גם את זה וגם את זה...

תחפש מכון שיהיה אגרסיבי ועם משמעת, יש הרבה כאלה.

אבל לקארטה / קונג פו וכו' יש מן חרטא כזה ..

לדעתי קרטה זה בזבוז .. זמן כסף ואנרגיות ..

אני לא מכיר מישו שהמשיך קראטה יותר מכמה חודשים והפסיק ..

קארטה קונג פו וכאלה זה יותר משו שצריך להשקיע בו מגיל ממש קטן עד 20 שנה כדי להיות משו

לדעתי זה סתם ..

אתה רוצה להיות אגרסיבי לך לאיגרוף תאילנדי

משלבים שוטוקאן ומואי טאי וגם את מה שבאופנה ( בושידו , MMA וכ'ו)

יוסי