01-02-2005, 01:49
|
|
|
|
חבר מתאריך: 09.12.03
הודעות: 1,870
|
|
|
תראה אני לא אתחיל לפרסם לך פה
למרות שגם אני בא מרקע של מכינות כאלה אני פשוט לא חושב שזה מתאים להגיד זה יותר טוב זה פחות טוב, תלך תבדוק תחליט.
אני רק יכול להגיד לך שזה מאוד מאוד מומלץ כי אתה לומד שם המון על עצמך אתה מתפקד טוב יותר במצבי לחץ ,מקבל משמעת עצמית ואני יכול להגיד לך שהמכינה הזאת והמאמן שלי במיוחד תרמו חלק נכבד לאישיות שלי כיום למה שעשיתי והגעתי אליו ולזה שאני שלם עם עצמי בכל צעד שאני עושה וזה לא דבר שבהכרח חשוב לצבא זה חשוב לחיים.
אני יכול להגיד לך שעוד לא ראיתי בן אדם אחד שאמר שזה לא עזר לו (שניסה תקופת זמן ממושכת זאת אומרת והשקיע ממש).
כמו כן אם בצבא עסקינן אז כן, התוצאות בגיבושים טובות יותר המון אנשים אצלנו עוברים ומתקבלים ליחידות הכי מובחרות.
אבל זה לא מה שמשנה מה שמשנה זה שאיפה שהחברים שלי בצוות לא יהיו הם יעשו את המקסימום כדי לתרום לבטחון המדינה וישקיעו מאמץ עילאי כי ככה חינכו אותנו..
גם הכושר משתפר פלאים (למרות שלדעתי האישית אתה צריך בגיבוש יותר רצון מכושר כי אחרי מסע של אלונקות של 16 ק"מ הרגליים כושלות ומתחילות לצוץ כל מני מחשבות על פרישה זה רק הראש שמחזיק אותך על הקרקע..).
אני יכול להביא כדוגמא חבר שלי שירד יותר מ 25 קילו (ועדיין יורד) הוא היה במצב שלא רצו לגייס אותו היום הוא עם פרופיל 97 ללא סעיפים...
וזה גם קטע של רצון כי כאחד שראה שנה שלמה את הסבל שלו (תחשבו רק מה זה לאדם עם המשקל שלו שבקושי היה רץ לרוץ בתיזוזים שוב ושוב ושוב ולהיות בקצב של כולם).
היום הוא לוקח הרבה אנשים בריצה...ואנשים בבית ספר שהיו צוחקים על חשבונו היום הוא מאכיל אותם אבק...
אני יכול גם להגיד שאני השתפרתי הרבה בזכותו... כי עד אז לא הייתי כזה אכפתי למה שהולך מסביבי הייתי עוזר אבל לא מחפש לעזור, ויכול להיות שזה מה שהעביר אותי בגיבוש לא יודע מה עבר למילואימניק בראש אני יודע שהוא העריך את זה שעזרתי למישהי מסויימת שם... אני לא ראיתי בזה משו מיוחד, זו הייתה פעולה טבעית בשבילי...
וזה היה משהו שהם חיפשו, כי היה קטע שהמילואימניק אמר לנו אם אתם לא מצטרפים לקבוצה כולכם תוך חצי דקה אני מעיף אותכם מהגיבוש, לא עזבתי אותה כי חינכו אותי שם... לא לעזוב חבר מהצוות.
כל השאר חוץ מאחת שגם נשארה (ובסוף עברה יחד איתי) עזבו המשיכו הוא אמר לי 20 אתה יודע שאתה מסכן את העתיד שלך בגיבוש אמרתי שכן בלי לחשוב פעמיים... ויודע מה גם אם לא הייתי עובר,ובאותו מסע באמת חשבתי שאין לי סיכוי לעבור.
לפחות הייתי מסיים כשאני שלם עם עצמי.
וזה ההבדל הקטן בין מי שהיה במכינות האלה למי שלא היה כי מי שלא היה זה אותם אנשים שברגע שזה סיכן אותם עזבו חברה מהצוות מאחור...
אז אם תשאל אותי אתה הופך שם לאדם טוב יותר וזה הכל ...
כמו כן, יש לך את האוירה של הצוות שזה אנשים שאתה בקשר ממש חזק איתם אנחנו עדיין נפגשים ומריצים צחוקים למרות שחלק כבר באמצע השירות הצבאי שלהם והעובדה שאנחנו מתראים פעם בחודש אולי...
ועוזרים אחד לשני כשצריך ואני יודע שאם אני צריך עזרה במשו תמיד יהיה לי למי להתקשר..
אני סומך על הצוות שלי בעיניים עצומות .
חוץ מזה שהמאמן מושך אותך עד סף היכולת דבר שאתה לבד לא תעשה... אני אתן לך דוגמא... המאמן נותן לך 10 דקות לעשות מקסימום סיבובים, מישהו עקף אותך נשארה דקה וחצי לסיום אתה שני יש פער גדול מאוד (100 מטר לפחות..) ואתה מרגיש שאתה לא סוחב ושהרגליים לא מסוגלות לקחת אותך במהירות שאתה רוצה שהן תיקחנה אותך, אבל הוא זורק לך איזה משפט כמו "מה אתה מוותר לו" או "תראה איך הואבורח לך", ופתאום אתה שם את הספרינט של החיים שלך .. זה לא בהכרח מפתח את הכושר הספרינט בסוף אבל זה נותן לך אמונה שלא משנה מה יטילו עליך אתה תהיה מסוגל לבצע את זה...
חוץ מזה שזה פיקוח צמוד של מאמן שגם דואג שאתה תתאמן לפי סרגל מאמצים וזה מונע ברוב הפעמים פציעות למרות שיש חריגים אבל כשאתה מתאמן לבד אין לך שום פיקוח.
אז אם זה שווה את זה כן... |
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
