טל, אישה שקרבה לשנות השלושים וחמש לחייה. גבוה, מתולתלת,שערה מוזהב.

ארוך ושופע. מגיע קמעה עד לקו רגלייה. באפה מונחות להן משקפי ראיה. אחות תאומה לגל .




עוסקת באומנות , מציירת ,מפסלת , מצלמת, ובעלת תואר שני בסיחולוגייה בהתפתחות הילד . נושא שעליו החליטה ללמוד . בעקבות בעיות מוקדמות שהתאספו באחיה גל בשנותיו הראשונות .

ופתחה לאחרונה סטודיו . בו מלמדת ארבע פעמים בשבוע ילדים עם מגבליות . ורואה איך האומנות . פותחת להם צוהר שמעולם לא הכירו .

כשהילדים גומרים יצירה . הברק בעיניהם . חיוך בשפתיהם וחדוות היצירה מורגשת בהם . על אף המגובלות של כל ילד וילד .

אך אם האהבה שלה אליהם . והחסר והמרחק שלה מאחיה .

הם שנתנו לה הכוח הרעיון , לפתוח סטודיו מיוחד שכזה .

שנקרא , כולנו ילדים של החיים .



יושבת לה כעת באוטו האדום , ממתינה לגל שירד מהמטוס . אותו לא ראתה מהחופשה האחרונה של פורים . שקיבלה מעט חופש . במהלך החופש הזה . גילתה לפתע גל אחר . לאורך השנים . במסגרות המיוחדות בהן נמצא גל . הכלים שנתנו לו הגננות . אחר כך המורות בבית הספר . פיתחו אותו יפה . גל למד מהר . להתגבר על הקשיים . הרהרה לעצמה ביושבה באוטו . כשברקע מתנגן שירו של אריק איינשטיין ילדים של החיים .

עוד נזכרה איך הכל התחיל .




כשהם היו בני ארבע , גל הפסיק להיות מתוקשר עם הסביבה , אך איתה היה לו קשר .

בהבעת חיוך ועיניו שברקו . אימה שהיא אחות במקצועה, גילתה ישר שיש לגל בעיה . כשהייתה קוראת לו הוא לא היה מופיע . היה בוהה שעות בחדר . מכונס בעצמו ובעולם שיצר לו .




כשפנתה לגננת המטפלת בשניהם , אמרה כי אכן יש לו בעיה .

ואימה החליטה . שלא לדחות שום דבר על הסף. עוד באותו ערב זכרה איך ישבה עם אביה מנהל חנות למוצרי ים . ולמוכרם . לתיירים הבאים מח"ול . כי ישנה בעייה עם גל . וצריך לעזור לו . אביה . שלא הבין מה הבעיה .













אמר ל ה איך נוכל לעזור לו אם הוא לא מתקשר.

ניקח אותו לבריאות הילד , נראה מה יש להם להגיד בנושא . אני אהפוך עולמות בשביל הילד הזה . זה הבן היחידי שיש לי .










הגננת אומרת , שעם טל הוא מתקשר יותר . הוא רץ אחריה ,

משחק לידה . אך לא מדבר . ויש פעמים שהוא יושב בפינה .

לעומת אחותו טל , שהיא מדברת , מציירת , משחקת ,מקשיבה לסיפורים יפה יפה .




עוד נזכרה טל , שכבר למחרת , אימה ניצבה בפתח דלת בריאות לילד . ששם אמרו לה שאכן יש לו בעיה רצינית . וחזרה הביתה, בפנים נופלות ומחווירות . נזכרה איך כילדה ישבה באותו היום בחיכה ויד אימה מלטפת אותה . ואביה מתבונן בהן מהצד . שותק. אך גם בניו נרא העצב .




צלצול הפלפון והרינטוג החדש , שהורידה לא מזמן . קטע את משחבותיה . אימה הייתה מצדו השני של הקו .

גל הגיע .

טל לרגע נבהלה שמרוב הרהורים , אולי לא התבוננה מ ספיק לראות אותו יוצא משער היציאה של השדה .

לא לא ראיתי אותו , אולי הוא עוד לא הגיע .

טוב כשהוא יגיע תני לי צלצול .

בסדר .

ביי בנתיים .




היא יצאה אל עבר אולם הנושאים , ושאלה את אחת הפקידות שם

בקבלת התיקים , אם תיסה חמש חמש שלוש . כבר נחתה . הפקידה ורד שיחשקה בשערה , התבוננה בצג המשחב . ואמרה עדיין לא .

נשמה טל לרווחה ושבה אל האטו שלה .ושבה להרהוריה .




לאותו היום , בו ראתה את אביה , מתבונן בהן מהצד . והעצב היה גדול אבל אחר כך שום דבר לא היה אותו הדבר . הבעיות של גל החריפו . גל היה משתולל בוכה בלי סיבה . ורק אימו יכלה להרגיעו .

או שהיה בוהה בחדרו .
















אביה שהיה יותר נוקשה , היה רב עמה תרגיעי אותו מה יש לו .

מדוע הוא כך וכך .

היא הפסיקה לרגע שוב את הרהוריה . שלחה מבט נוסף אל עבר אולם הנוסעים .




לראות עם גל יצא . משראתה שזה כך לא הרשתה לעצמה שוב להרהר . והפעם אל היום בו לקחו אותה, הוריה והסבירו לה לפי מידת הבנתה . מה קורא לגל מעכשיו .




אימה אמרה לה , שגל צריך לעזוב . למקום שיעזרו לו . לצייר כמוך

לשחק . ולהבחן את אופי התפתחותו . בסביבה של ילדים .

דמעה נשרה מעיניה , ולכלכה קלות . גוון איפור שהידר את עיניה .

זכרה איך התבוננה שעות בגל . ליטפה בידה הקטנה שערו המוזהב כמוה . וקראה לו גל גל .

ובלילה , התבוננה בו . עד שנעצמו עיניה ונרדמה . בתחושה שגל על ידה.




למחרת בבוקר , לפני הלכתם לגן . זכרה את אימה מדברת עם סבתה מסבירה לה מה מצבו של גל . וצריך לעזור לו . ואם הוא יוכל לגדול אצלה . כשכל הזמן . בכתה שסיפרה הדמעות צפו בעיניה .

ואימה הרגיעה אותה ואמרה שיהיה בסדר שהיא תעזור לה .




לקראת הערב , היא ארזה לגל תיק קטן בדברים שהוא הוא אוהב.

צילצלה לאימה . ושניהם נסעו במכונית . אל המקום שנקרא אורים .

מקום שהציעו לה בה לעזור לגל להתפתח .




היא התבוננה בשעון שבידה , שהראה כבר חמש ושלושים . גל כבר צריך לנחות מה קרה כאן . שוב נכנסה אל אולם הנוסעים . שוב דיברה עם הפקידה ורד . ורד שראתה שהיא חרדה . התבוננה בצג המחשב .

וסיפרה לה שיש עיקוב בטיסה הזו חמש שלוש חמש .

שזה יקח לפחות כשעה .




שעקה בזיכרונות , הללו שכבר שנים צפים בתוכה כל פעם מחדש.

בהראותה את גל . אביה ביום שגל עזב עזב גם הוא . לא יכל להתמודד עם הבעיה שלו . לא יכל לראות איך הילד שחלם עליו שיהיה היורש שלו המפעל שלו ילד חריג .

























עוד זכרה שכל ימי הולדת שלה , הייתה עושה השוואות , גיל עשר שלה . שהוא גיל פורה , מחברים ציורים טיולים עם הכיתה . לגיל עשר שלו . מעט חברים, לפרקים התבודדויות לא מובנות .




אחר כך בנעורים , חבר ראשון לה , והוא לבדו . התרחשויות רגשות שמעצימות את הלב . שאולי גל לא מבין אותם ולא יוכל לחוותם .

באותם עוצמות שהיא חווה כנערה רגילה לכל דבר .

אך תמיד בהגיעה לשם לביקור . הייתה רואה בגל מעט שיפור .

אבל זה לא אותו השיפור שהיא ואימה יכלו לו .




אחר כך בגיל הצבא , סופגת חוויות נהנת מהשירות , ואילו אחיה לא,

הוא ממשיך לעבור עוד מסוכה בשלבי החיים .

אך היא אינה מוותרת . תמיד באה לבקרו עם אימה ובלעדיה .

בין חופש לחופש רואה איך הוא גדל אבל בדרך אחרת .איטית מאוד.




ובכל ביקור שכזה , עיניה היו דמועות , שואלת בליבה אלפי שאלות ,

אילולי גל , היה ילד רגיל, אחר כך נער רגיל , ועכשיו איש .

מחופשת פורים בה צייר לה ילד מפריח עפיפון . לא ראתה אותו .

עכשיו הוא בא לביקור, לחג הפסח שיהיה במחצתן עד סוף החג .




לו אביה שהיה רואה איך גל מתפתח לאט אבל יפה , הוא מדבר יש לו מעט חברים . אומנם לא בכל הימים הוא רגוע . הוא עדיין . מתעצבן מדברים קטנים . מתבודד אבל בכל זאת יצא איש יפה .

היה בו קצת חמלה ולא היה עוזב .




אך את הנעשה אי אפשר להשיב , הרהרה לעצמה , הוא עזב . נגבה את דמעתה האחרונה , ויצאה לקראת גל . הבא אליה בשמחה . וקרא לה טל התגעגעתי בחצאי מילים שבורות ובקול עמוק . אבל זה אחיה.

לאחר הפסח החליטה כי זהו . הוא לא ישאר במוסדות חינוך מיוחדות. דרך האומנות , והסטודיו שפתחה והתואר שהעניק לה זאת . מעכשיו היא תתפל בו ותיתן קצת רוגע לאימה . שהלהכה איתו קירבת דרך עתה הזקנה מראה סימיניה בגופה . ואילו טל . צעירה תוססת מלאת חיים . מחזירה הביתה . את אחיה האהוב גל .




29/3/2007

@כל הזכויות שמורות לעינת