הקיבוץ מדהים, אבל הבאסה היא שליל-הסדר לא היה בקיבוץ. הוא היה בפנימיית נחלים. וזה המקום הכי חרא שנברא עלי-אדמות.

א. החדרים שם כמו בונקרים: מקום ל-3 מיטות (אני לא מאמין שהצלחנו לדחוף עוד 2), אין מסדרון, יש ארון ברזל מסכן עם מדף וחצי, חדר שרותים בלי ידית, מקלחון דפוק וכיור קטן יותר מזבוב. הכי מעצבן היה שבאמצע החדר, תלוי לו על הקיר, היה תלוי מדף בגובה 1.45 מ' מעל פני הקרקע - כלומר, כל הזמן נתקלנו בו, איזה 7 פעמים ביום, וזה מעצבן נורא.

ב. הסדר היה בחדר האוכל של הפנימייה, כלומר היה לנו שולחן מרווח משלנו, ועוד היו איזה 6 משפחות שלכל אחת מהן שולחן מרווח וגדול משלה, שישבו במרחקים של 5 מ' מאיתנו. כלומר, היה רעש ובלאגן לא נורמאלי, ואי אפשר היה לעשות כיף וצחוקים כי כולם היו שומעים ואנחנו היינו מתפדחים.

והכל בגלל שסבא וסבתא שלי התעצלו השנה לקנות מוצרים (הם אף פעם לא מבשלים) לליל-הסדר ולארח את כולם, אז שילמו לנו על בונקר משנות השלושים ודחפו אותנו בחור של המדינה.

אני יודע שזה ממש לא יפה מה שאני אומר על סבא וסבתא האהובים שלי, שעוזרים לי ומגדלים אותי ומזמינים אותי לפסח כל שנה (ונותנים לי את האפיקומן), אבל זה נכון, המקום חור יותר גרוע מכל דבר אחר והם ידעו את זה, ובכל זאת הזמינו אותנו. אולי המטרה הייתה שנתגעגע לסדר-פסח אצלהם =/