 |
04-04-2007, 18:17
|
|
|
|
חבר מתאריך: 10.10.06
הודעות: 4,904
|
|
פסל החירות
פסל החירות, סמלה המוכר ביותר של העיר ניו יורק - ואפילו של ארצות הברית כולה - מקורו, למעשה בשני תושבי פאריז. בשנת 1865 יצאו הפעיל הפוליטי אדוארד רנייה לפוור דה לאבולייה והפסל פרדריק אוגוסט בארתולדי לסעודה, והעלו את הרעיון לבנות מונומנט שינציח את הרעיון האמריקני של חופש פוליטי, ואותו יתרמו לארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות. עשרים ואחת שנים מאוחר יותר, ב-28 באוקטובר 1886, הוסר בנמל ניו יורק הלוט מעל פסל החירות מאירה את העולם, שהתנשא לגובה 45 מ', בנוכחות הנשיא גרובר קליבלנד, ונמל מלא סירות חוגגות. כדי להגיע אל ראש הכתר יש לטפס במעלה 354 מדרגות, פעולה המקבילה לטיפוס ברגל לגובה בניין בן 22 קומות; אם תרצו לעשות זאת, כדאי מאוד להגיע מוקדם, כדי להימנע מהצפיפות והתורים - קשה להתרשם מהחלום האמריקני כשאפך תקוע בגבו של האדם שעומד לפניך בתור.
האמפייר סטייט בילדינג
סמלו המקורי של קו הרקיע של ניו יורק, האמפייר סטייט בילדינג, הוא מבנה קלאסי שהוקם בתוך 410 ימים בלבד, בשיא תקופת המיתון הגדול. הבניין, המתנשא לגובה 102 קומות ו-436 מ' מעל פינת השדרה החמישית ורחוב 34, ניצב באתר בו שכן בעבר מלון וולדורף אסטוריה המקורי. האנטנה המפורסמת תוכננה במקור לשמש כתורן עגינה לבלוני צפלין, אולם אסון הינדנברג שם קץ לתוכניות אלו. ספינת אוויר אחת התנגשה בטעות בקומה ה-79 של הבניין ביום מעונן של יולי 1945, והביאה למותם של 14 אנשים. העלייה במעלית אל מרפסות התצפית בקומה ה-86 או ה-102 עלולה להצריך מעט המתנה בתור, אך הנוף הנשקף וחוויית הגובה המרשים מצדיקים זאת.
סנטרל פארק
קל להבין את חשיבותו הרבה של הסנטרל פארק כאשר עומדים בראש האמפייר סטייט בילדינג: אותו מלבן בן 3,370 דונם של שטח ירוק מהווה ניגוד מבורך לעומס האספלט והתנועה הגודשים את שאר חלקיה של מנהטן. כאשר נפתח סנטרל פארק באופן רשמי בשנת 1873, הוא יועד להיות מקום מפלט מסאון העיר. ואולם, המהומה הניו יורקית חודרת אל תוך השלווה הבוטנית בצורה של אצנים, מחליקי רולרבליידס, מוסיקאים ותיירים. האזורים השקטים יותר מצויים מצפון לרח' 72, שם מתדלדלת כמות האנשים, וקל יותר להבחין בתכנון המוקפד של הנוף. ישנו גן חיות קטן בתוך הפארק, משחקי ספורט מאורגנים וספונטניים (בעיקר בייסבול וצלחת מעופפת) שבהם תוכלו לצפות או להשתתף, בריכת שחייה ומגוון הופעות ללא תשלום.
טיימס סקוור
הכיכר, המכונה 'הדרך הלבנה הגדולה' על שום אורותיה הבהירים, נחשבת מזה זמן לצומת הדרכים המפורסם והמהולל של ניו יורק. הכיכר הידרדרה מאוד במהלך שנות ה-60, אז הקרינו אולמות הקולנוע סרטים למבוגרים בלבד, והאזור נודע כמקום מפגש לכל הטיפוסים הצבעוניים, המטורפים והמסוכנים של המידטאון. מבצע 'ניקוי' יסודי הסיר את מרבית העזובה וההזנחה, וכיום השילוב של צבעים, לוחות מודעות מתחלפים ומסכי טלוויזיה ענקיים, הופכים את טיימס סקוור לאתר מרשים למדי. עד מיליון איש נאספים כאן מדי שנה בערב השנה החדשה, כדי לראות את הכדור המואר יורד מגג הבניין בטיימס סקוור מס' 1 בדיוק בחצות, אירוע שנמשך כ-90 שניות, ומותיר את מרבית החוגגים בתהייה מה יעשו עם עצמם הלאה, בשארית הלילה.
מוזיאון מטרופוליטן לאמנות
אפר איסט סייד הוא ביתו של הריכוז הגדול ביותר בניו יורק של מרכזי תרבות: הקטע של השדרה החמישית שמצפון לרח' 57 ידוע בכינוי 'מייל המוזיאונים'. האבא הגדול של כל אותם מוזיאונים הוא מוזיאון מטרופוליטן לאמנות (ה'מט'), אתר התיירות הפופולרי ביותר בניו יורק, אשר מתפקד כמעין מדינת תרבות עצמאית, עם שלושה מיליון מוצגים באוסף. הטוב ביותר יהיה לקבוע לעצמכם מראש מה אתם רוצים לראות, ולגשת לשם תחילה, לפני שתהיו מותשים מדי מעודף-תרבות ועודף-צפיפות. התצוגות כוללות החל ממומיות מצריות ועד כרטיסי בייסבול, כך שגם אם (או כאשר?) תלכו לאיבוד, קרוב לוודאי שתתקלו במשהו מעניין.
מוזיאון האמנות המודרנית
ה'מומה' הוא אחד המוזיאונים הגדולים והטובים ביותר בניו יורק, כמו גם אחד המבנים החשובים ביותר בה מבחינה אדריכלית. מוזיאון האמנות המודרנית שוכן ברח' 53 מערב מס' 11, ומוצג בו אוסף מצוין של מוצגים, וכן רטרוספקטיבה חשובה המתחלפת כל שנה. ה'מומה' מתגאה באוסף קבוע הכולל יצירות מופת כגון העלמות מאביניון של פיקאסו, שמי כוכבים של ואן גוך וברודוויי בוגי-ווגי של מונדריאן. חבצלות המים של קלוד מונה זוכה לגלריה שלמה משל עצמו. מוצג כאן גם אוסף צילומים יוצא מכן הכלל, ויש פה חנות מתנות מדליקה.
מוזיאונים אחרים
בנוסף למוזיאונים ה'כבדים' של העיר, יש בניו יורק עוד עשרות מוזיאונים שבכל עיר בגודל בינוני היו נחשבים לפאר היצירה ולאתרי התיירות המובילים. מוזיאון גוגנהיים ב'מייל המוזיאונים' הוא מבנה ספיראלי ייחודי שתוכנן על-ידי פרנק לויד רייט על מנת להכיל את אחד האוספים הפרטיים הגדולים של המאה ה-20. מוזיאון וויטני לאמנות אמריקנית, המתמחה באמנות בת-זמננו, נמצא בסמוך לו.
מוזיאון ההיסטוריה של הטבע, בפינת סנטרל פארק מערב ורח' 79, מפורסם בעיקר בשלושת אולמות הדינוזאורים הגדולים, אך לא כדאי להחמיץ גם את שאר התצוגות הקבועות (הכוללות כ-30 מיליון מוצגים). בתערוכות הקבועות מושם בדרך-כלל דגש על תצוגות אינטראקטיביות, שמזמינות את הצופים לגעת ולהשתתף, דבר ההופך את המוזיאון לפופולרי מאוד בקרב ילדים. חובבי הכורסה ייהנו מאוד במוזיאון הרדיו והטלוויזיה, מקום נהדר לבלות בו יום גשום, או סתם כאשר נמאס לכם מההליכה. למעלה מ-75,000 תוכניות רדיו וטלוויזיה אמריקניות כלולות בקטלוג הממוחשב של המוזיאון, ותוכלו לשבת וליהנות מהן באחד מ-90 העמדות.
הסוהו
הסוהו (השם הוא ראשי תיבות של הביטוי 'מדרום לרח' האוסטון') הוא האזור המוביל בעיר של גלריות אמנות, חנויות בגדים ובוטיקים המוכרים שלל שטויות ודברים-כל-כך-מקסימים. האזור הוא דוגמה מובהקת להתחדשות עירונית ספונטנית, אחרי שהפך מהאזור המסחרי המוביל של העיר בתקופה שאחרי מלחמת האזרחים, למושבת אומנים בשנות ה-50 של המאה הנוכחית, ועד לאזור היוקרתי שהוא כיום. בנייני הברזל היצוק ששוחזרו בצורה נפלאה הם כמה מהדוגמאות הטובות ביותר לסגנון זה בעולם. יש מבקרים הטוענים שזה כבר הסוף של הסוהו - יותר מדי מודעות-עצמית, יותר מדי אופנתיות, יותר מדי יקר - אבל הגלריות עדיין טובות, ואף אחד לא מכריח אתכם לקנות תחתיות לכוסות חתומות בידי האמן המעצב.
טרייבקה
אף כי איינו תיירותי או בעל חשיבות אדריכלית רבה כמו הסוהו, טרייבקה נהנה לפחות מאטימולוגיה מעניינת יותר לשמו: זהו ראשי תיבות של ההגדרה הגיאוגרפית לשטחו, 'המשולש שמתחת לרח' קאנאל' (טריאנגל בילואו קאנאל). שכונה זו של מחסנים ישנים ודירות לופט היא גם זירה של מסעדות וברים, השוכנים לצד משרדי חברת ההפקה טרייבקה פילמס, השייכת לרוברט דה נירו. אין זה נדיר לפגוש כוכב בבר או מסעדה מקומיים, והשיק הייחודי של טרייבקה הפך אותה לאזור חביב על צלמי אופנה. לעת עתה, השכונה עדיין לא עמוסה לחלוטין בבוטיקים וחנויות של הרשתות הגדולות, וכמה מהמחסנים עדיין נותרו מוזנחים. הדבר לא יימשך לאורך זמן - הצלילים של טרייבקה כיום הם קולות הקופות הרושמות המצלצלות באוזניהם של היזמים.
גריניץ' וילג'
הווילג' (כפי שהוא מכונה על-ידי הניו יורקים) הוא אחת השכונות הפופולריות ביותר בעיר, ומהווה סמל בכל העולם לכל הדברים שהם בוהמיינים ומוזרים. המוניטין של האזור כמובלעת יצירתית מתחיל עוד מראשית המאה ה-20, כאשר אומנים וכותבים עברו לכאן, ובעקבותיהם הגיעו מוסיקאי ג'אז שניגנו במועדונים מפורסמים (שעדיין פעילים) כגון הבלו נוט וה'ווילג' ואנגארד'. עד שנות ה-40 כבר נודעה השכונה כמקום המפגש של קהילת הגייז. בתי הקפה ברח' בליקר משחזרים את התקופה הביטניקית של שנות ה-50 וההיפית של שנות ה-60. בוב דילן, כך אומרים, עישן את הג'וינט הראשון שלו בווילג', ג'ימי הנדריקס חי כאן, והאבנים המתגלגלות הקליטו כאן. גריניץ' וילג' הוא עדיין אזור תוסס ומגוון, עמוס באתרים היסטוריים, בתי קפה, חנויות וברים להומואים, וכולל את וושינגטון סקוור פארק, שאמורה להיות אזור הבילוי הצפוף ביותר בעולם.
(מדריך לונלי פלנט של ynet)
אם אתה רוצה עוד מקומות / לא אהבת את המקומות תרשום ואני אביא עוד
_____________________________________
|
|
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
