תודה לכם
לשאלתך (ולשאלת איתן) -
את רוב הצילומים אני מצלם ללא יצירת קשר עין עם המצולם, ככה שהסיטואציה תישאר טבעית (כמו בצילום השלישי או לדוגמה הצילום
הזה)
לפעמים נוצר קשר עין, אבל המצולם עוד לא מבין מה בדיוק קורה פה (כמו בצילום הראשון או בצילום
הזה)
לפעמים נוצר קשר עין שמתמשך לדיבורים קלילים, כמה שאלות קצרות ("למה אתה מצלם?", "לאן זה הולך?") ואז אני ממשיך לחפש פריים טוב (כמו באחרון או כמו בצילום
הזה)
ולפעמים הדיבורים מתפתחים לשיחה ("זה דיגיטלי?", "כמה זום זה?", "כשהייתי צעיר היתה לי מצלמת ריפלקס") ואז תוך כדי שיחה אני מנסה לתפוס רגע חזק (כמו
צחוק מתפרץ,
איזושהי מחוה מצד המצולם) או שאני מרשה לעצמי לדחוף לו את הפישאיי או את
ה10מ"מ בפרצוף (כמו בשני)
אני כמעט אף פעם לא "מבקש מאנשים לעמוד בתנוחות מסויימות"
רק במקרים מאוד חריגים שמתבקשת תנועה מסויימת, או אם הם עשו תנועה שאהבתי אז אני יכול לבקש שיעשו אותה שוב. (כמו
פה למשל)
כמובן שזה יכול לקרות רק במצב הרביעי עליו דיברתי - כשכבר היחס ביני לבין המצולם הוא חופשי.
אבל בגדול - אני מעדיף שלא יתיחסו אלי, התנועות הטבעיות הן הכי חזקות ומעניינות.