פורסם במקור בבלוג חת'יאר ביציע:
http://www.tapuz.co.il/blog/TrackBa...?EntryId=957691
כילד, אני זוכר שמעולם לא דברו בבית על השואה, אך היא רחפה מעל כמו צל כבד; ידענו שאסור אפילו לשאול את אבא. כשהיה מתקרב יום השואה אמי היתה דואגת "לצנזר" את העיתונים ועמודים שלמים שעסקו בשואה נעלמו מתוכם. הרדיו פתאום היה מתקלקל (אז עוד לא היתה טלביזיה) והרדיו טרנזיסטור יקר הערך שאבי קיבל מאחיו שהיגר לאוסטרליה ושמר עליו כעל בבת עינו, נעלם באורח מסתורי. אחרי יום השואה היה הכל חוזר לתיקונו – עד יום השואה הבא..


על פני הדברים, השואה לא הורגשה באבי שהיה בחיי יום יום אדם אופטימי ורגוע ואפילו מלא שמחת חיים. אבל דלת שהיתה נטרקת בחוזקה היתה מוציאה אותו מדעתו. לאחר רגע היה מתעשת כאילו לא אירע דבר. רק ממכרים שמעתי על כך שהיה חייל בצבא הפולני נפל בשבי והתגלגל במחנות עד השחרור. לאחרונה בזכות האתר החדש של "יד ושם" מצאתי אפילו את כרטיס ה"צ`ק אין" שלו למחנה הנורא מטהאוזן באוסטריה, שם שוחרר על ידי כוחות הברית

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://blog.tapuz.co.il/beholder/images/101227_8.jpg]

דבר אחד כן אכל אותו בשקט אבל ממש עד יומו האחרון; הוא התהלך בתחושה שהמדינה אליה עלה מבחירה לאחר השואה שדדה אותו. הוא ראה כיצד גיסו שירד מהארץ בתחילת שנות החמישים קיבל סכומים נאים ורנטה חודשית, כי בארה"ב הקונגרס היהודי דאג לו, ואפילו אחיו שהיגר לאוסטרליה ולא שהה כלל במחנות כי הצליח לברוח לרוסיה, זכה לפיצויים נאים יותר ממנו.



הוא שעלה לארץ, ולא היה יוצא גרמניה, נידון לקבלת הפיצויים ממשלת ישראל. בהסכם השילומים קבלה המדינה סכום פיצויים גלובלי מגרמניה לרבות בגין הנספים וקבלה על עצמה לשלם פיצויים לניצולים שחיו בתחומה (למעט יוצאי גרמניה להם התעקשו הגרמנים, למזלם,- לשלם פיצויים ישירות), על פי קריטריונים שהממשלה קבעה. בפועל פחות מ20% מכספי השילומים ששלמה גרמניה בכסף ובשווה כסף הגיעו לידי הניצולים. כל השאר נשאר בידי משרד האוצר.



אז נכון שבסכומים האלה השתמשו גם למימון עלית יהודי צפון אפריקה וכספים הושקעו בתשתיות ובפיתוח הארץ. אבל חלקים גדולים מאוד של הכסף הועברו ליוזמות כושלות של כל מיני יזמים מפוקפקים שהצליחו להקסים את שני החנוונים שניהלו את האוצר: לוי אשכול ופנחס ספיר, לחברת העובדים של ההסתדרות ולקיבוצים, כסף בעזרתו השתלטו על הכלכלה הישראלית וכמובן תרמו בכך לביסוס שלטונה של מפלגת השלטון, מפא"י .



ניצולי השואה נאלצו להתמקח עם פקידים קשוחים באוצר על כל גרוש, או להסתייע בצבא של "מאכערים", פקידי אוצר לשעבר וחברי מפא"י בכירים שהתפרנסו יפה מאוד מקידום קשריהם באוצר לטובת הניצולים תמורת עמלות נאות.



אבי קיבל כמה אלפי לירות. בתחילת שנות השישים זה כבר לא היה הרבה. אם בתחילת שנות החמישים ב5000 לירות ניתן היה לרכוש דירה בתל אביב, בסוף העשור בקושי ניתן היה לרכוש בסכום הזה חדר.



בכל אופן, כספי השילומים שזרמו לשוק בתחילת שנות הששים, הביאו להגברת הצריכה הפרטית והייבוא. כדי לספוג את הכסף חזרה מהציבור הגה שר האוצר דאז לוי אשכול רעיון "מבריק": ביום אחד פוחת המטבע לעומת הדולר ב67% מ1.8 לירות לדולר ל3 לירות. ואם לא היה די בכך, גם הוחלפו שטרי הכסף כאשר עבור כל 100 לירות במזומן או בבנק קיבלו האזרחים 90, כלומר, 10% פחות ..



אבי כמו ניצולי שואה אחרים, החזיק את כספו בבנק עד לרכישת הדירה המיוחלת, והמעט ששולם לו נשחק כמעט לחלוטין, בעקבות המעשה הזה. היינו צריכים להמשיך עוד כמה שנים לגור בשכירות עד ששב וצבר את הסכום הדרוש לרכישת דירה.



אפשר ללמד זכות על מעשי המדינה דאז, לטעון שהמדינה הייתה צעירה וענייה ומנהיגיה חסרי נסיון, והצרכים היו מרובים וגם אם נעשו שגיאות, הן נעשו למטרות טובות וכו` וכו`.



היום, טענות כאלה לא עומדות. כשאנחנו יודעים שיש לא מעט ניצולי שואה שחיים בדוחק, שנזקקים לעמותות כדי לשרוד, לחסדי עמותות כדי לתקן שיניים פגומות, לתרופות, פשוט אסור לשתוק. נכון שיש עוד עניים רבים שאינם ניצולי שואה וביניהם קשישים רבים אבל לניצולים יש למדינה חוב ממשי. אחרי שעונו ונשדדו בידי הנאצים באה מדינת ישראל ועשקה את כספי השילומים ששולמו בדמם ובבריאותם. מדובר באנשים שרובם מעל גיל 80. הם לא צריכים לחכות אפילו יום נוסף. במקום כל הדיונים והועדות שהאוצר מקים כדי למשוך זמן צריכה להיות דרישה אחת פשוטה: להשוות מיידית את תנאיהם של כל הניצולים שנותרו בחיים לאלה של הניצולים יוצאי גרמניה. אחד לאחד. ובלי חוכמות ובלי ועדות. זה יעלה מיליארדים זה נכון. אבל זה כספם והוא מגיע להם.



כל עוד המדינה ממשיכה בעושק הניצולים, אני בז לאירועים הממלכתיים של הנצחת השואה. אני לא מתכוון לעמוד דום השנה עם הצפירה ואני קורא לכל הניצולים לסרב להשתתף בטקסים, או להופיע לפני בני נוער, ולכל בני הנוער שישתתפו בטקסים (אם שביתת המורים תיפסק עד אז) להישאר לשבת בכיתה בזמן הצפירה ולא להשתתף בטקסי יום השואה במחאה על היחס המחפיר של המדינה לניצולים. לפני שמנציחים את המתים – שידאגו לשלם לחיים את מה שמגיע להם. בזכות!

</FONT></FONT></FONT></EM></EM></EM>

ושוב באה לידי ביטוי אותה תכונה מאניה-דיפרסית של היהודי, ירושת הגלות: "עשה כל דבר, אפילו שטות גמורה, אבל שלא תעיז להתפס בחוסר מעשה/שתיקה".

חבל שמעבר לכל ארון הספרים היהודי שפעם עוד היו מלמדים/מחנכים ברוחו, שכחו לאמץ כמה הלכות של הגויים ימ"ש, שגם הם למדו דבר או שניים במהלך מאות שנות ציוויליזציה:

silence is golden היא אחת מאותן הלכות.

זה עוד בלי לדבר על כך ש"החרמת" הטכסים ה"רישמיים" (כאילו שהמדינה מנוהלת ושייכת לעכבישים ממרס ולכן על מה שהיא מארגנת הוא שלה ושלה בלבד), ביחד עם השתתפות בטכסים "אלטרנטיביים", מריחה מזק מאוד מטרנד אופנתי ותו' לא. מחר ידובר על ילדי תימן, ואז איזה טכס נחרים?

* סבתא וסבא שלי היו בדיוק ניצולי השואה מהסוג המתואר למעלה: הם הגיעו לישראל בשנות ה-60, קיבלו כמה מארקים על בעל/אשה וילדים שנרצחו (אשה ו-3 ילדים לסבא שלי ובעל ו-2 ילדים לסבתא שלי) כמענק חד פעמי וזהו... את כל השאר: פיצויים, רנטות ופנסיה על עבודות פרך בגטאות ומחנות (שניהם היו בגטאות החל מאוגוסט 1941 וסיימו במחנות באפריל 1945! - אלה כמעט 4 שנים של עבודות ופחד יומיומי) לקחה בשמם המדינה בשנות ה-50. כששאלתי את סבא שלי בערוב ימיו על העניין, הוא ענה שמדינת ישראל נבנתה מכספים אלה, ואין לו בעיה עם זה. אני מאמין שהיתה לו בעיה הרבה יותר גדולה עם הבעל בית הח*א שלו - אשכנזי ותיק ודובר אידיש - שלמרות שאמר לו שכן, במשך שנים רבות פשוט לא שילם עבורו ביטוח לאומי. כשסבא שלי יצא ל"פנסיה" בגיל 73, לא היה לו כלום! הגיע הזמן להכיר בעובדה: דווקא מדינת ישראל אינה מדינה מעמדית או בעלת חברה מרובדת: זו מדינה שבה כל אפס, ורצוי אפילו שיהיה בו משהו משל האפס, יכול להיות מישהו. המסלול ל"להיות מישהו" קצר מאוד ועיקרו עמידה בתלאות המערכת שהן כלום עבור מי שיש לו עור של פיל. ולכן:

פני המדינה, כפני אזרחיה!

יש לנו משטרה שמגיעה לנו (יוצאת מתוך הנחה שממילא אנו לא צריכים אותה), יש לנו רשות מיסים שמגיעה לנו (יוצאת מתוך הנחה שכל העצמאיים הם מעלימי מס, ולכן פשוט מעלימה מאיתנו כספים...), יש לנו מערכת חינוך שמגיעה לנו (אנחנו רומסים ומשפילים את המורה (ההורים) ולכן מקבלים מורים שאינם ראויים להיות כאלה) וכמובן שיש לנו גם מערכת רווחה וסעד שמגיעה לנו (ואני לא מדבר על תקציבים, אלא על כך שצריך לרדת על הבירכיים או להפוך שולחנות כדי לקבל את מה שמגיע לך).

פעם, כשהייתי סטודנט ו"זוג צעיר", הלכתי למחלקת הארנונה של עיר נולדתי ומגורי. באמת שלא היה לי כסף פנוי, לא נסעתי לטייל אחרי צבא, לא היה לי רכב, לא אכלתי במסעדות, אבל גם לא היה אוברדרפט, לא ביקשתי מלגות שלא מגיעות לי - פשוט רציתי לעבור את השלב הזה בכבוד. מבחינת המדיניות הרישמית: עמדתי בקריטריונים לתשלום מופחת של ארנונה, וכמובן שהיו לי המסמכים. מה הבעיה עם כן? אני נראה מאוד אשכנזי, מסודר, רהוט ולא מתחמם. הפקידה, ואחריה המנהלת שלה, פשוט התייחסו בזילזול לבקשתי, אמרו לי שאין הנחות ואחרי שהתעקשתי, ביקשו ממני ללכת לנוטריון ולהצהיר שאין לי כסף!!! להוציא מאות שקלים בשביל הנחה של 200 ש"ח לחודש!

זו לא בעיה שמקורה במגילת העצמאות, זו לא בעיה שמקורה במנהל הכביר או בראש העיר - זו בעיה של אדם רגיל ופשוט: יכל להיות נכדו של אותו ניצול שואה חסר כל! אדם פשוט שיושב על כסא במחלקת הגביה ופשוט מנהל את המקום לפי איך שבא לו, ולא לפי חוק. בעצם, המערכת הייתה די בסדר - מי שלא בסדר היה הישראלי! זה בטח הישראלי שמחר יחרים איזה טכס כי סבתא שלו לא נענתה בביטוח לאומי.

.

גם אני לא אעמוד דום.

מה קרה, אמרו לך שם במשרד היח"צ שאתה צריך לטקבק בעוד שניים שלושה אשכולות כמה תגובות נבובות מידי פעם ולא רק להציף כאן באשכולות אנטי-ביבי מסכנים (שנראים כאילו ילד בכיתה ה' עשה אותם) כדי שלא כולם יהיו בטוחים שאתה שתול פתאטי? (כי כרגע רק 97% בטוחים בכך) עשה טובה, ממילא כולם יודעים שאתה טוקבקיסט בתשלום, אתה יכול לוותר על השפרצת זבל בשאר הפורום ולהסתפק רק באשכולות "המיוחדים" שלך.

שבת שלום.

זה אני! אני לא חושב שהוא טוקבקיסט בשכר אלא סתם ילד איטי.

.

לגמרי לא במקום!!!

אנחנו,העם,בחרנו את ממשלותינו כל השנים ולמרות שהם הפרו את כל הבטחותיהם המשכנו
לבחור בהם.
הסיפור הזה אינו חדש.בשעתו היוו עולי אירופה כוח אלקטוריאלי משמעותי,אולם הם היו שבויים
בקו פוליטי שנגד את האינטרס שלהם ולא הבינו שיום התשלום יבוא וכמובן היום הם משלמים
את המחיר וכמובן מאשימים אחרים.
במקום להאשים את המדינה ולא לעמוד דום,שארית הפליטה וצאצאיהם יתארגנו ויצביעו רק עבור
מפלגה שתבטיח את הזכויות של ניצולי השואה.
קשה לי להאמין שזה יקרה מאחר שאנחנו העם"לוזרים" מטבענו. כל שנתיים,בממוצע, אנו מצביעים
למפלגות שמפרות את מצעיהן מיד לאחר הבחירות ואנחנו ממשיכים להצביע עבור ראשי המפלגות
ללא מצמוץ עין.
דוגמאות לא חסרות:בגין והצהרותיו.שמיר והצהרותיו.רבין והצהרותיו.שרון והצהרותיו והרשימה
ארוכה.
מה הקשר בין התנהגות הממשלות לעמידת דום?

כשאתה עומד בצפירה אתה לא עומד בישביל המדינה שלנו.
אלה בישביל זיכרון של אותם 6 מיליון שאינם עוד כאן.
וגם זיכרון של עוד כ-1.5 מיליון איש בקירוב שרק מאט מהם חיים עכשיו שסבלו בשואה וניצחו.

הרב כהנא צדק!

האם הם נרצחו בעבור כסף?

האם כבודם הוא כסף ?

אוי יהודים כמה שאתם מטומטמים ! ! !