לפני שאסביר שירתתי בגדוד צבר גבעתי השתחררתי לפני חצי שנה...

9.5.05 סוף ההתנתקות כבר. אין תושבים בגוש, אין בתים, אין חשמל, אין מים. בלי מקלחת שבוע וחצי עם אותם מדים. רק חצי פלוגה של 40 לוחמים בגן נטוש בבדולח. המצלמות וגדר המערכת מנותקות. מי שיש לסמוך זה עלינו, על מה שאנחנו רואים ועושים. בלילה חושך מוחלט, האור היחיד זה הפנסים של הסופה. כל מארב ניהיה לך פתאום פחד אלוהים.. אין לך את המצלמה שתעשה את הסריקה.. רק העירנות שלנו. אם לפני שבוע היית אומר "בסדר המצלמה סרקה אין כלום" והיית הולך בכיף שלך עם 50 אחוז דריכות עכשיו אתה הולך למקום המארב עם 150 אחוז דריכות שהחושים שלך עובדים בצורה מטורפת.
8 בערב מארב יוצא.. בין הלוחמים עזרא מולו ז"ל.
8 וחצי - מוקי. מתמקמים במארב פותחים יובל תצפות ראשוני... נוהל מארב. מוכנים ללילה ארוך ודרוך. (התראה שהייתה על הנקודה שלנו לחדירה של 4 מחבלים). המארב היחידי שלא הצלחתי להירדם בסבב שלי. אז נישארתי עירני ומקווה לעבור את ההתנתקות המגעילה הזאת!.
לשמחתנו המארב נגמר בשלום ללא כל דברים חשודים.. ולא ידענו שיום כזה הולך להגרר לדבר נורא מאוד.!

חוזרים לבסיס כרגיל מסדר ציוד בודקים שלא שכחנו כלום, צוחקים קצת.. מעשנים את הסיגריה עם הקפה..

ניקוי נשקים. מנקים את הנשק אחרי המארב ממגלרים את כל החול .. שמים שמן וכרגיל צוחקים. והכי מצחיק? עזרא מולו ז"ל. מסדר ראשוני של המ"מ.. תקלות. נשקים לא מספיק נקיים. חוזרים לנקות.
אני יצאת לשבת בדשא בחוץ לנקות קצת עם חברה מהמחזור..
לפתע: בום! קול יריה מוזר. לא קול של יריה רגילה שאני מכיר. 5 שניות של שקט... ואז:
"חובששששש!! חובששש!! " מה שאמרתי בלב זה: "שיט מה הפעם?! צלף? "
לצערי הרב תוך כדי ניקוי נשק כדור נפלט לראשו של עזרא מולו ז"ל.. עזרא נהרג במקום.

סתם רציתי לשתף לפני יום הזיכרון.
חברה תיזהרו אם הנשקים שלכם! לא צחוק