אתמול שמעתי את אמא מדברת בטלפון ואומרת שיש אזכרה ליואב
יואב הוא הבן של השכנים והוא נהרג במלחמה-כך אמרו לי ששאלתי
ואני שאלתי את אבא "אבא, למה יש מלחמות?" ואבא ענה בעצב "כדי שתוכל לגור כאן בלי פחד וחשש"
אבל אנשים מתים! הקשיתי, ואבא כבר לא השיב ורק הסתכל על אמא שהחלה לדמוע
אמיר? אמא שאלה אותי פתאום-אתה רוצה ללכת לשחק עם יוני?
לא, השבתי-אני רואה שאתם עצובים וגם אני עצוב
כולם אהבו את יואב ואני בכלל לא מכיר אותו-תספרו לי עליו!
ואז אמא אמרה לי שפעם היה לי אח
אח שקראו לו יואב והוא מת שהייתי בן שנה
אח שתמיד רציתי שיהיה לי: שילמד אותי לרכב על אופניים, שילמד אותי חשבון ושיבוא לשחק איתי שאבא ואמא בעבודה ואני לבד בבית
פעם היה לי אח שאם היה חי היום הוא בוודאי היה מהנדס או עורך דין ואולי בכלל טייס
פעם היה לי אח והיום יש לי את החדר הסגור בבית שאמא לא מרשה להכנס אליו
אבל פעם נכנסתי וראיתי תמונה של מישהו שנורא דומה לאבא
היו לו מדים ורובה והוא חייך
אז אבא אמר לי שזה הוא
עכשיו אני יודע שזה אחי שפעם היה לי ושלא זכיתי להכיר מעולם
הסיפור שלי בדוי אך עם כל הצער יש משפחות שהמציאות בה אנו חיים הפכה את זה לאמת
לזכרם של חללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה