או: כל התשובות נכונות?

בשנים האחרונות, הרבה תודות ל"מחדשי ההיסטוריה", יש לנו נסיגה מהנראטיב הציוני הוותיק שדיבר
על כך שערבים רבים עזבו בתיהם בגלל שנאמר להם ש"אין מי שיגן עליכם. צאו, נטפל ביהודים, ואז
תוכלו לחזור". הגירסא הזו נהדפה, לטובת סיפורי הגירוש ומעשי הטבח (האמיתיים והבדויים) שביצעו
היהודים בערבים.
מסמכים בריטיים רבים נפתחו בעשרות שנים האחרונות, ובמקרה גמור נתקלתי באחד שמחזק דווקא
את התיאורייה הזנוחה שאכן הובהר לכפריים שכדאי שייצאו זמנית, שכן אין דרך להגן עליהם מפני
היהודים.

המסמך הנידון, המופיע ברישומי הארכיב הממלכתי הבריטי (PRO) בתור FO 816/117, הוא מברק
ששולח הנציג הבריטי בירדן (ולמעשה המושל הבריטי הבלתי-מוכתר של ירדן) סר אלק קירקברייד,
אל משרד החוץ הבריטי, ובו הוא סוקר את עוצמת הכוחות הערביים המתמודדים כרגע עם היהודים.
בסעיף d (אותו הדגשתי באדום) הוא אומר במפורש שללגיון אין יכולת להפרס לצורך הגנה על כל
הכפרים, לקראת המתקפה הישראלית הצפוייה ב-15 במאי (המברק הוא מה-21.4.48). מצב זה
היה ידוע גם לשאר ההנהגה הערבית, ולכן סביר ומתבקש, שמתוך הנחה זו, תבוא בקשה
מהמקומיים לעזוב את בתיהם זמנית, עד לטיפול בבעייה בפלסטין (עליה ממליץ קירקברייד בהמשך
המברק).
מובן שאיני טוען שלא היה גירוש (היה גם היה - והפלמ"ח צדק לחלוטין בביצועו), ואני לא טוען שלא
הייתה בריחה יזומה של ערבים, מהפחד שנפל עליהם, בעקבות סיפורי זוועה שהופצו אחרי דיר
יאסין. מה שאני טוען, זה שיש בסיס אמיתי לסברה שלערבים רבים נאמר לעזוב בתיהם זמנית,
כדי שכוחות צבאות ערב לא יצטרכו להתפצל לצורך הגנה עליהם, ויוכלו להשיג את היעד המרכזי,
שאחריו בין כה יוכלו הכפריים לשוב הבייתה.
מצ"ב המברק הסרוק.

"במידה רבה, הודות למאמרי הארץ הוקמה ממשלת הליכוד הלאומי ונתמנה משה דיין כשר הבטחון. הארץ דרש תגובה צבאית על האיום המצרי שבועיים לפני המלחמה, ואף דרש את תפיסת הרמה הסורית ימים אחדים לפני הפעולה".
(הארץ מפרסם את עצמו, 22 ביוני 1967)


המדריך לשביל ישראל, מאת יגיל הנקין ויעקב סער. מהדורה רביעית, 2020
גלריית התמונות שלי

ההודעה הראשונה שלי הביאה מסמך בריטי מה-21.4.48, העוסק באי יכולתו של הלגיון לפעול
להגנתם הנפרדת של היישובים הערביים בא"י.
המסמכים הם מברקים שנשלחו ע"י וועדות לאומיות (לג'אן קומיה - הגופים המקומיים שהוקמו ,
בדר"כ בתיאום עם ההנהגה הערבית בא"י, לצורך ארגון היכולת הצבאיות של אותו יישוב) של
מספר יישובים ערביים בארץ, אל המלך עבדאללה – כולם נפתחים בהבעת צער על נפילת חיילי
הלגיון בהגנה על פלסטין, ונמשכים בבקשה ספציפית יותר להגן עליהם-עצמם.
להלן סריקה של המסמכים המקוריים (הקבצים הם מתוך הארכיונים ההאשמיים "אל-ות'איק
אל-האשמיה", שהם הארכיב הרשמי של ממלכת ירדן בשנותיה הראשונות. המברקים נלקחו מתוך
הקובץ "פלסטין 1948", מהשער השני של הקובץ - "המערכה").
מתחת לכל מברק, אני אביא תרגום שלי (צולע עד קיטע...) של הנאמר במכתב.




מברק ראשון [ממוספר כמסמך 33 (53-225)] :
קלקיליה 20.4.1948
הוד מלכותו המלך עבדאללה - עמאן
אנו משתתפים בצערכם נפילת חייליכם, ומצדיעים על הצהרתכם החשובה, ואנו מבקשים עזרה
מכבודכם להתגונן עד כלות הנשימה מול האוייבים.
מחמוד ברהם, ויחיא הלאל










מברק שני [ממוספר כמסמך 35 (53-236)] :
הוד מלכותו המלך עבדאללה - עמאן (אין תאריך)
הוועדה הלאומית בחברון מגישה לכבודו תזכיר נוסף בקשר לכך שדרושה לנו עזרתם של חייליכם
שימסרו נפשם בשדה הקרב בהגנה על פלסטין הקדושה מפני תחבולות התחבולנים ויחי צבאכם
מבצע הג'האד.

הוועדה הלאומית

חברון

או שמא מדובר בהוצאה רשמית של קובץ מסמכים?

"במידה רבה, הודות למאמרי הארץ הוקמה ממשלת הליכוד הלאומי ונתמנה משה דיין כשר הבטחון. הארץ דרש תגובה צבאית על האיום המצרי שבועיים לפני המלחמה, ואף דרש את תפיסת הרמה הסורית ימים אחדים לפני הפעולה".
(הארץ מפרסם את עצמו, 22 ביוני 1967)


המדריך לשביל ישראל, מאת יגיל הנקין ויעקב סער. מהדורה רביעית, 2020
גלריית התמונות שלי

שרובם עוסקים במלכותו של עבדאללה, במרד הערבי בחג'אז, ביחסי עבה"י סעודיה בין 25 ל-51,
וכמובן - במלחמת העצמאות שלנו...
הקובץ הרשמי הירדני, אגב, הרבה יותר ידידותי למשתמש ממקביליו הבריטיים. יש לו אינדקס מצויין
שמחולק עפ"י נושאים - ובתוכן העניינים שלו, מופיע תקציר בהיר של המסמך הנידון. לו רק כולם היו
כמותם...

בסדר, אז הלגיון הערבי ידע מראש שאין ביכולתו להגן על כלל הכפרים הערביים. אבל מכאן ועד לקריאה לכפריים לברוח חסרה חוליה, לא? האם אין מסמכים המעידים על כך ישירות? (כרוזים, דברי עדים, הקלטות, פקודות הערכות לקליטה... ).

על מג"דים אין שירים, רק כתובות בשירותים.

http://www.baking.co.il

יש כאן את הקביעה הבריטית לגבי הלגיון, שאינו יכול להגן על כל כפר וכפר. יש כאן מברקים ערביים
הזועקים לעזרה, מאותם הימים עצמם. חסרה ההבהרה של הלגיון למקומיים "איננו יכולים כרגע -
תצאו בינתיים". אני ממשיך לחפש, אבל אני בספק אם אמצא משהו כתוב כזה.
אם הייתה הוראה כזו (ועל סמך השניים מתוך שלושה מרכיבים, אני חושב שאפשר להניח בבטחון
שהייתה) - הרי שהיא הגיעה אל המוח'תארים באמצעות הטלפון, ואם היה משהו כתוב - הוא הושמד
מזמן...
בכל מקרה, אני ממשיך לחפש. למצוא משהו כזה, יהיה דבר נחמד, לקראת יום הנכבה ה59 הממשמש
ובא...

מה טוען בני מוריס בעניין? האם הוא מציג טענות בדבר עידוד ערבי לנטישה זמנית של היישובים?

על מג"דים אין שירים, רק כתובות בשירותים.

http://www.baking.co.il

הערבים התחילו במלחמה ושילמו את מחיר התבוסה. בדיוק כמו הגרמנים בפולין ובצ'כיה. הצורך להוכיח נקיון כפיים יהודי אינו צריך להנחות אותנו בכל ויכוח. היו מקרים של גירוש ואולי גם מקרים רבים. אני לא הייתי מוכן, כמפקד, להתקדם עם הכוחות כאשר בעורפי אני משאיר כוחות אויב. זוהי איוולת צבאית שאין כדוגמתה. בהזדמנות זו אני רוצה להזכיר לחברינו כי באותה תקופה הפעלת טירור נגד אזרחים לא הייתה מונופול ערבי. גם ההגנה, האצ"ל והלח"י הפעילו טירור נגד אזרחים ערבים. טירור זה עשה את פעולתו והפחיד את האוכלוסיה הערבית עד מוות. יתכן ואפשר לזקוף חלק מהבריחה לפחד שהטחל הטירור היהודי.
בנוסף, ואת זאת אסור לשכוח, הערבים שברחו חששו שהיהודים יעשו להם מה שהם התכוונו לעשות לנו. בסופו של דבר כל תרבות מפרשת את המציאות דרך עיניה שלה. כיוון שלערבים הייתה תכנית סדורה בקשר למה לעשות ליהודים לאחר הנצחון, הם הניחו שגם ליהודים הייתה תכנית כזאת.
רק בשנות ה- 60 הבינו הערבים כי ליהודים לא הייתה תכנית מגירה בקשר אליהם ואז הם החלו לפעול בגלוי נקדה המדינה.

כל זמן שלא היה ספק שיש לנו, בעיני המערב, זכות לגיטימית להתקיים, לא היהע צורך להתחיל לנבור
בנושא הזה. מי שפתח את הויכוח מחדש הם אותם גורמים המנסים להפוך את מלחמת העצמאות
למלחמת שמד אימפריאליסטית, שביצעו הקולוניאליסטים הציונים, כנגד העם הפלסטיני השלו.
אותם ארגונים אינם זורקים סיסמאות באוויר, והם נשענים על מחקרים פסאודו-אקדמאיים, שנועדו
להוכיח שאכן היה גירוש יזום מהדקה הראשונה.
אילן פפה "יושב" כבר שנים על תכנית ד' ומנסה להציגה כמזימה ציונית לגרש.
תכנית ד' היא הפעולות שיזמה ההגנה באפריל 48', והשאלה אם היה גירוש יזום אז, היא עניין אקוטי
לאותם אנשי שמאל חדש, בכל הנוגע לשאלה, האם לפני הפלישה של צבאות ערב, היה גירוש יזום
(אין עוררין על כך שאחרי הפלישה, אכן היה גירוש יזום, בהיקפים גדולים - לא גדולים מספיק,
לטעמי...).
המסמכים שהבאתי מראים שבחודש אפריל 48' הפיקוד של הצד הערבי (ושלא יהיו אשליות, הפיקוד
על הלגיון היה בידיים בריטיות, הרבה יותר ממה שנוטים לחשוב...), חשב שאי אפשר ואין טעם, להגן
על כל כפר בנפרד. במקביל הגיעו קריאות לעזרה ממנהיגים ערביים בכפרים וערים ברחבי א"י.
דבר זה מחזיר אותנו לנראטיב ציוני ישן שכמעט ונשכח (או הושכח) - האם לא נאמר/נרמז לערבים
רבים שברחו לפני קום המדינה, לעזוב את בתיהם באופן זמני, עד שהצבאות הסדירים יסיימו
לטפל בבעייה הציונית...

הויכוח הזה כיום חי יותר מאי-פעם, וגם אם הניאו-שמאל אינו נוח להשתכנע (מסיבות הרבה פחות
אציליות ממה שנוטים לחשוב) ראוי שלפחות אצלנו יחפשו את האמת, שמראה, שוב, שאנחנו
אפילו יותר בסדר ממה שחשבנו קודם (יותר מדי בסדר, לטעמי - מה שגורם עדיין לבעיות בגליל,
בנגב ובמשולש/ואדי ערה)....

והוא כנראה מובנה בגנים (תוצאה של 2000 שנות גלות?).
את הפוסט ציונים (האנטי ציונים) קשה/ בלתי ניתן לשכנע, כיון שהעקרון המנחה אצלהם (בד"כ) הוא השאיפה לקוסמופוליטיות אנטי לאומית. השאיפה להיות אזרחי העולם (שאיפה ראויה בהחלט אך נראית אוטופית במציאות העולמית והאזורית, בעבר ובהווה...) היא אבן יסוד, שלא תמיד מקבל את הגילוי הנאות בכתבים המלומדים והפסאודו מלומדים של מתקני העולם האנטי ציונים, שמבקשים ליישם התיקון, קודם כל עלינו בלי קשר למציאות העגומה הכללית.
ההוכחה לבסיס הערכי הרעוע של מקברי הציונות, היא בחוסר היושרה המינימלי בדרישתם להתנהלות מוסרית חד צדדית מצידנו, תוך התעלמות (במקרה הטוב) או גילויי הבנה (במקרה הרע ) שמגולמים בהם לא מעט זלזול והתנשאות, לגבי ההתנהלות הברברית של "המקופחים העשוקים" עפ"י השקפתם.

אֵין עַם אֲשֶׁר יִסּוֹג מֵחֲפִירוֹת חַיָּיו - נתן אלתרמן (זמר הפלוגות).

"טוב קצר וקולע מארוך וצולע" - (ש.ר.)

בכל מקום שבו היו לי וויכוחים עם גויים למינהם לא נסיתי לחפור בכל מיני הוכחות שבמקרה ספציפי הרג של ערבי בן 14 או 70 היה נחוץ או מוצדק בהתאם לנסיבות, הסברה ישראלית צריכה להישען על העובדה שהערבים רצו במלחמה ופתחו בה, ולהשוות אותה לדברים שהאירופאים מכירים, אין צורך להוכיח שמחמוד אדורה נורה מאש פלסטינים ולא מאש צה"ל, כי בין אם זה נכון או לא אין לזה משמעות.

בין אם הערבים ברחו או גורשו - ממש לא משנה, בכל מקרה גירושם מוצדק ע"פ ההגיון והמוסר, עקב העובדה שהם פתחו במלחמה.

ציטוט:

בין אם הערבים ברחו או גורשו - ממש לא משנה, בכל מקרה גירושם מוצדק ע"פ ההגיון והמוסר, עקב העובדה שהם פתחו במלחמה.

אותי, במקרה הזה, מעניינת האמת ההיסטורית הרבה יותר מאשר ההצדקה המוסרית לפעולות צה"ל. זאת, לא משום שהצדקה שכזו אינה חשובה - היא חשובה מאוד, וטענותיכם בדבר צדקת דרכנו מקובלות עלי לחלוטין - אלא משום שמעניין אותי לדעת מה קרה ואיך קרה.

על מג"דים אין שירים, רק כתובות בשירותים.

http://www.baking.co.il

העוברים יחד דרך ארוכה...) הוא ש"מי שלא מכבד את עצמו, אין מכבדים אותו". הנטיה לאמץ תכונות אופי (או מראית עין שלהן=הסברה) של מתינות, פשרנות והתנצלות כמין גישה שיטטית, אינה משיגה את התוצאה המקווה (הערכה מצד הסובבים להקרבה) אלא לרוב מביאה את הפשרן להראות כמי שפשרנותו היא סטטוס קוו ומצב נתון וטבעי ולכן הוא ישפט לחומרה על כל מעשה שאין בו הליכה אפילו רחוק יותר.

לא מזמן היה לי ויכוח (שהתגלגל מויכוח הסטורי אחר ומטופש באותה מידה) עם כמה בריטונים, שכמה טיפוסי, חשבו שהם השופטים ואני הנאשם. הנושא בכלל לא היה קשור ליהודים אלא למעשה טבח שעשו חיילי אנז"ק בכפריים ערבים בסוף מלחמת העולם, לאחר שאחד מהם (מאנז"ק) נרצח בידי שודד ערבי (וזו לא הייתה הפעם הראשונה). העמדה הבריטית (של הבריטים דהיום) הייתה מתנשאת כלפי האוסטראלים וכוללת טיעונים ואיזכורי הרקע של החיילים האוסטראלים (בני אסירים לכאורה), בעיות המשמעת שלהם ובכלל יחסי הציבור שעשו לעצמם כחיילים, לעומת הבריטים שלחמו כמקצוענים ולא שחקני הוליווד. בלי להרחיב יותר מדי הבאתי ציטוטים, מובאות ותמונות על מעשים של חיילים בריטיים - בתפקיד ולא בתפקיד - בכפריים ערבים באותה פלסטינה אך 20 שנה מאוחר יותר (סוף המרד הערבי). רצח של גברים בכפרים שלמים, הפגזת כפרים והוצאות להורג ללא משפט היו תופעה מאוד נפוצה ב-1938/9... לא באתי מעמדת התנצלות, אלא פשוט הבאתי את ההוכחות בהרחבה ומתוך טענה כלפי הבריטים. הויכוח התהפך, הבריטים עברו למגננה (סה:כ היו 6-7 משתתפים מאוסטרליה ובריטניה שהתכתשו במשך כמה ימים) והדיון - איך לא - גלש לאקטואליה של ימינו: עיראק, ישראל-"פלסטין" וכו': לי אישית אין הוכחה טובה מזאת לכך שהבריטים במקרה זה (אלא שנקטו בעמדה האנטי אוסטראלית) הבינו ש"הובסו" משום שבריחה לאקטואליה "בוערת" היא תמיד סימן לכך.

השורה התחתונה הייתה שכל נסיון להסביר את מניעי האוסטרלים ב 1918 (היו בהמתנה לחזרה הביתה אחרי 3-4 שנים של מלחמה, אבדן חבר לאחר תום הלחימה נראה תמיד קשה יותר, הערבים והבדואים גנבו, שדדו וחפרו את קברי חבריהם בדרך קבע, הייתה להם תחושה שערביי חיגאז בגדו בהם מספר פעמים (עובדה היסטורית!) אבל קיבלו את התהילה על כיובוש דמשק: ויותר מכל: שהאנגלים עצמו עיניים משיקולים של פוליטיקה פוסט מלחמתית) נכשל עד שלא הובאה דוגמא חותכת הרבה יותר מהצד המאשים. אני אישית השתמשתי בלעג בביטוי "The brave British boys have massacred 40 arab villagers at the village of Breika" לדוגמא... לא ממש הסגנון שלי ביום יום, אבל לפעמים אין מניעה אלא לשחק את המשחק המלוכלך (וכמובן שאני מבין את החיילים הבריטים!).

.

אני משוכנע בדיוק כמוך שגירוש היה מוצדק, אבל השאלה שהעליתי היא האם הייתה פנייה ערבית
לכפריים לעזוב את בתיהם לפני הפלישה.
זו שאלה היסטורית שיש לה רלוונטיות, במיוחד כשמישהו מתווכח איתך על עצם זכותך להתקיים,
תוך שהטיעון שלו הוא שמראש חלמת לגרש - דבר שאינו נכון (אנחנו קיבלנו את החלוקה...).

ציטוט:

במקור נכתב על ידי ציבי הערבים התחילו במלחמה ושילמו את מחיר התבוסה. בדיוק כמו הגרמנים בפולין ובצ'כיה. הצורך להוכיח נקיון כפיים יהודי אינו צריך להנחות אותנו בכל ויכוח. היו מקרים של גירוש ואולי גם מקרים רבים. אני לא הייתי מוכן, כמפקד, להתקדם עם הכוחות כאשר בעורפי אני משאיר כוחות אויב. זוהי איוולת צבאית שאין כדוגמתה. בהזדמנות זו אני רוצה להזכיר לחברינו כי באותה תקופה הפעלת טירור נגד אזרחים לא הייתה מונופול ערבי. גם ההגנה, האצ"ל והלח"י הפעילו טירור נגד אזרחים ערבים. טירור זה עשה את פעולתו והפחיד את האוכלוסיה הערבית עד מוות. יתכן ואפשר לזקוף חלק מהבריחה לפחד שהטחל הטירור היהודי. בנוסף, ואת זאת אסור לשכוח, הערבים שברחו חששו שהיהודים יעשו להם מה שהם התכוונו לעשות לנו. בסופו של דבר כל תרבות מפרשת את המציאות דרך עיניה שלה. כיוון שלערבים הייתה תכנית סדורה בקשר למה לעשות ליהודים לאחר הנצחון, הם הניחו שגם ליהודים הייתה תכנית כזאת. רק בשנות ה- 60 הבינו הערבים כי ליהודים לא הייתה תכנית מגירה בקשר אליהם ואז הם החלו לפעול בגלוי נקדה המדינה.

לא הייתי מנסח את זה טוב יותר!

באופן כללי יש גם לראות את מלחמת השחרור ברקע התקופתי שלה: שנות ה-40. בדיוק כפי שתחילת המאה ה-20 ועד שנות ה-20 אופיינו במלחמות אזוריות ומלחמות אזרחים שדחפו לכוון של פתרונות לאומיים לכל עם שיש לו משהו מהשאיפה להגדרה הלאומית, כך אופיינו שנות ה-40 במלחמות שדחפו לפתרונות חדים ברמה האתנית. תזוזות האוכלוסיה בקנה מידה גדול ומוחלט היו דבר שגרתי במלחמות שנות ה-40. מכיוון שהדיון הוא לא על המוסריות (ומה עוד שהוא אקדמי) אין אפשרות לנתק את אירועי תש"ח מאירועי שנות ה-40.

ולגבי פפה ותכנית ד': גם אם תכנית ד' לא הייתה בעלת סעיף נסתר או גלוי של גירוש אוכלוסיה ערבית כשיטה, אין זה משנה בתמונה הכללית: מבצעים מאוחרים יותר (ובמיוחד דקל, חירם, יואב, יקב ודני) היו בהחלט בעלי סעיף שכולם ידעו עליו והוא לדאוג לכך שפחות ככל האפשר ערבים יוותרו תחת שליטתינו. אני מניח שהקלות שבה תנועת אוכלוסיה כזאת בוצעה בשילוב עם שיקולים צבאיים ומדיניים מרחיקי ראות (יחד עם אדישות ורגשי נקם שהם תחושות טבעיות אצל מי שלוחמים מזה זמן לא קצר), דחפה עוד יותר - גם את המפקדים והמנהיגים המתונים וה"ערביסטים" - להסכים עם צעדים כאלה.

ישנם סיפורים רבים על צעדים שנקטו כוחות צה"ל לגרום לעזיבת כפריים שהיו שקטים לחלוטין (מאז ומתמיד) או אף משתפי פעולה (כמו הכפרים הוג, בית נקובא ועוד) על רקעים שונים ומשונים. כמו שכתבתי למעלה: השאלה "למה מפקדי מבצע דקל עשו ככה וככה" אינה יכולה להשאל בלי לראות את התמונה הכוללת של מלחמת העצמאות ומלחמות פוסט מלחמת העולם בכלל. דיון כזה הוא מתחסד ובעל אג'נדה שזרה למחקר אקדמי אתי.

.

העניין הוא בדיקת סוגייה שנדחקה לשוליים - האם היו ערבים שעזבו בגלל שמלמעלה אמרו להם
לעזוב זמנית, עד שיסיימו לטפל בנו...
הדבר הזה הופיע בנראטיב שלנו במשך שנים, ואז, מתישהו, נדחק הצידה - והפך לסוג של בדיחה
בעיני האילן פפאים ודומיהם, בסגנון "והציונים טוענים שהפלסטינים בכלל לא גורשו, אלא עזבו
מרצונם. ודאי ודאי...".
המסמכים הנ"ל, שכאמור מכתרים את הסוגייה הן מכיוון הבריטים והן מכיוון הכפריים, בהחלט מצביעים
ש"השקר הציוני" הוא אמת...
לבוא ולטעון מחדש לגבי אמיתותו של טיעון היסטורי ישן, שניסו להפריכו - זו אינה הצטדקות. זהו
מחקר נטו, שהערך המוסף שלו הוא בכך שהוא מראה שלמרות שיש לנו הצדקה מלאה לגירוש, לא
נקטנו בצעד זה מהדקה הראשונה...

מבצע דני, דקל, חירם ושות' - באו כולם א-ח-ר-י קום המדינה ופלישת צבאות ערב, ואז אכן הייתה
מדיניות של גירוש (שלצערנו לא יושמה בחירם, והותירה אותנו עם מאות אלפים בגליל). הסוגייה היא
לגבי מדיניות של גירוש פלסטינים לפני קום המדינה, והעובדה היא שלא הייתה מדיניות כללית כזו,
הגם שאיש לא החזיק להם את היד ואמר "בבקשה תישארו"...

לגבי שאר הדברים אני מסכים אתך בעקרון. בפועל לא מעטים מבין אלה הטוענים כמו אילן פפה - לדעתי האישית - המציאות אינה זרה להם אולם שיקולים אחרים מניעים אותם.

.

http://www.palestineremembered.com/.../Story1774.html

האתר שלי :
http://sites.google.com/site/amotisrael/home