אני מתעורר, רק כדי לגלות שזה היה אך חלום. חזון תעתועים בעל ערב-רב של רגשות וחוויות, אך אמנם, רק שיגיון כסוף.
לעיתים אני מוצא את עצמי מתבונן בשחור הלילה של האופק. אין זו עלטה נחרצת, אם כי באותה אפלה נסתרת קיימים חיים. על אותו רכס חשוך בו אני מתבונן קיימות נקודות אור; בתים מוארים בהם מתכנסות משפחות, תאורות רחוב המציפות באור את דרכי המשוטטים ופנסי מכוניות מחוממות בהן ישובים חבוקים אוהבים צעירים.
מנסה לעמוד על טיב אותן נקודות ויכול אך לשער בליבי מה טמון בנדבכי חודי הסיכה המאירים, המרוחקים.
האפשר שהאֶם העמלה במטבח, מדירה מדי פעם את פרצופה המחייך משקידת העבודה, אל החלון כדי לבהות בעמימות המרחק המבטיח?
האם יצורי הלילה, חובבי המשתים והחיים הטובים, נותנים מדי פעם מנוחה לפיהם ואוזניהם ויוצאים אל שקט הליל על מנת לאפשר לעיניהם לתור אחר מקום שליו באופק?
הייתכן כי אף בחמימות החיבוק ומשען ראש על כתף, מבטה של האהובה הצעירה נע ונד בחשאי אחר דבר שרק ליבה ידע?
כוח אדיר טמון במבט. עוצמה המסוגלת להעניק או לגזול חיים. בהתבוננותו של האדם בלבד, ירכיב הוא את עולמו.
ישנה עייפות בגשם. משהו בצורה בה הוא מחלחל באיטיות במורד לחיה הסמוק של נערה יפה.
התנפצות כבדה של טיפות מאובקות על זגוגית המכונית, מותירה אחריה נתזים המרמזים על דבר אחר לגמרי – רסיסים מעוותים מתקופה עתיקה, ממקום שונה, ללא מכוניות או נערות יפות. מקום בו התרחשות בלתי פוסקת של מלחמת דמים מיוגעת מטלטול חניתות וכריתה של ראשים.
חורף מקפיא וגשם ממטיר, והרי עוד ברייה מתהלכת בעיר.
והנה הטיפות מן על אל הן יורדות, לאט אך לבטח על שיער הבריות.
מזקיק ועד חוד שם שלטון הלחות, ראש נשמט לפנים – רטיבות או עייפות?
ישנה עצבות בעצם. משהו בגימוריה שיוצר מחזה עגום. קימור הבעת הפנים המדוכדכת של ילד קט, נושא שפתיים מעוגלות לכיוון ליבו, שכן משם חושבים הילדים. לא עולה על דעתם לשאת חיוך מזויף המתקמר אל המח, הרי משם חושבים המושחתים.
ניגוד צבעה הבהיר, שלעומת אדמת קבורה אפלה, מחוויר.
הלך רוח שחור בעת צפייה באיבר, מחוסר גידים ועור.
מחשבה כה קודרת על תפקידה של העצם בתקופתה האחרת.
ההוכחה לאמיתות המוות. היא נמצאת בבסיס גופנו.
ישנו חושך באור. אותן נקודות שחורות שנראות לעתים בעת הסתכלות ממושכת על מנורה מאירה.
פינות אפלות אליהן האור לא מגיע, זוהרו הנצחי מעולם לא פגש בהן. פינות בהן איש מכה את רעהו, בן על אמו ואב על בנו.
טיפות הגשם המאובק, הותירו חותם מוכתם ולא מוגדר על חלון המכונית. זהו כתם עיקש, אשר לא מותיר לקרני השמש לחדור במלואן מבעד לזגוגית. יד הנערה היפה, שעתה אוחזת בהגה, מוצלת על ידי אותם כתמים ונראית כמנוקדת. אילולא פניה היו כה זכות, עורה כה צחור ושיערה כה חלק, ניתן בקלות היה לדמות שידה, יד אישה זקנה היא. כחושה, מובלטת עצמות נושנות ומלאה כתמי זקנה. ישנם כאלה, אשר חוכמת השיבה קיימת בהם מינקות.
אני עוצם את עיני ונותן מנוחה למוחי. עת סגירת המאור החיצוני ופתיחת המאור הפנימי – כאן הכול אפשרי, אם רק ארצה.
בשעה בה עפעפיי עצומים, אוכל לדמות מולי את כל משאלות ליבי. כל עוד לא אפקח עיניי, התשוקות הללו יתגשמו.
נותן למוחי להיסחף, להתערפל, להירדם. בחלומותיי, אני מדמיין שאקום אדם מאושר.

"They'll talk to ya and talk to ya and talk to ya about individual freedom. But they see a free individual, it's gonna scare 'em. "

הכתיבה שלך ממש מעוררת התפעלות, התאורים ממש יפים, אהבתי במיוחד את הקטע שבו אתה מתאר את טיפות הגשם המאובק שהותירו חותם מוכתם על חלון המכונית. כתם עיקש שלא מותיר לשמש לחדור ויד הנערה מוכתמת ונראית כמנוקדת.

וואו כל כך יפה. אהבתי את הסיפור מתחילתו ועד סופו

שמח שאהבת.

"They'll talk to ya and talk to ya and talk to ya about individual freedom. But they see a free individual, it's gonna scare 'em. "

התחלתי לקרוא. לא התחברתי. דילגתי לסוף. וואו.
יש משפטים שפשוט ננעצים בו זמנית בלב ובמחשבה ובאוזן ופשוט מסרבים לצאת משם. אני מכנה אותם "משפטי עוצמה". והמשפט הזה-
בחלומותיי, אני מדמיין שאקום אדם מאושר.
זה שירה. זה אדיר. זה עוצמתי. זה פשוט משפט מושלם.

אבל אני מרגישה שהסיפור שקודם למשפט הזה צריך להיות פשוט יותר, מובן יותר, קולח יותר ופרטי יותר, תיאור של יום אחד ולא קטע שמתחיל ב"לעיתים".
אולי לא אהבתי כי לא הבנתי.

אפשר להשתמש במשפט האחרון?

תודה על הביקורת.
ה"סיפור" שקדם למשפט לא יכול היה להסתכם בתיאור יומי, כיוון שמטרת הקטע היא אחרת - להעביר התבוננות ארוכה וממושכת.
לגבי בקשתך - צרי עימי קשר בה.פ.

"They'll talk to ya and talk to ya and talk to ya about individual freedom. But they see a free individual, it's gonna scare 'em. "

בוקר טוב,

חכיתי לרגע פנוי, כדי לשבת ולקרוא לעומק.
הכתיבה שלך מאוד מעניינת, הסגנון המילים מראה, לדעתי, על עומק פנימי.
על התבוננת אחרת על החיים ועל דברים.
אך לא הצלחתי להתחבר לקטע הנוכחי שלך - יש בו אנרגיה אפלה. משהו שגרם לי להרגיש את המחשבות הפנימיות שלך ... מוזר. כתיבה משקפת את המחשבות, וכאן הרגשתי קודר וקר.
הסוף בעיני לא שיקף אושר. נהפכו - רק בניתוק שכזה אפשר לגלות אושר ... ?

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.