רב-טוראי תמר שפירא גדלה בשכונת קטמון בירושלים, והתחנכה ככל הבנות. אביה היה ירושלמי גם הוא, ואף התמקצע בהיותו צעיר כשחקן בקבוצת הפועל ירושלים. לאחר שהתחתן עם אימה של תמר, הוא פתח חנות לציוד בית-ספר במושבה הגרמנית בירושלים. בשנת 1992, כשמלאו לתמר שבע שנים, החליטו הוריה להגר לפלורידה שבארצות הברית, המקום שממנו באה אימה במקור.

על אף היותה רחוקה מביתה בארץ, תמר לא הפסיקה לחשוב על מקום מולדתה. "כל שנה מחדש חשבתי שנחזור", מספרת רב"ט שפירא. "היה לי חלום שאחזור לארץ בגיל 18, ואתגייס. רציתי להיות ככל הישראלים". אך עם התבגרותה, היא התחילה להרגיש יותר ויותר כחלק ממערכת החיים במקום. היא מצאה את עצמה בתיכון, עם תכניות מנוגדות לשאיפותיה הקודמות לחיים. כל חברותיה היו בדרך לאוניברסיטה, והיא לבדה רצתה להתגייס. ההבדלים התהומיים בין שתי האפשרויות רק הקשו עליה להחליט.

בתחילה היא ראתה לנכון להצטרף אל יתר האוכלוסייה, ונרשמה לשנת הלימודים הבאה ב-University of Central Florida. אולם לאורך התקופה באוניברסיטה הרגישה שמשהו חסר לה. "במהלך השנה ההיא לא הייתי מרוצה ב-100 אחוז עם ההחלטה שלי, אז החלטתי להודיע להורים שלי ששנת הלימודים השנייה שלי תהיה בארץ", היא נזכרת. היא ידעה שהוריה יתמכו בה, ובהיותה בארץ תחליט לאן להמשיך.

במסגרת הלימודים באוניברסיטה העברית, הבינה תמר שהגיוס הוא חלק בלתי נפרד מהחיים בארץ. כאשר הגיע, למשל, לשיעורים המתקדמים, הפרופסורים הכירו את ראשי המחלקות כ"קצינים". המקרה הזה, ועוד רבים שדומים לו, הבהירו לתמר מה צריך להיות הצעד הבא שלה. לאחר התחבטויות של השנים, הכיוון כעת היה ברור - גיוס לצה"ל.




להמשך קריאה לחץ כאן

ידידה שלי שגרה בארה"ב עמדה להתחיל לימודים באחת המכללות המובילות במדינה, אך לפני תחילת הלימודים הבינה שמשהו חסר לה והחליטה לעלות ארצה בכדי להתגייס.
כמה שחסרים אנשים כאלו.

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

בחור במתאמן איתי עלה לפניי שנה וחצי לארץ מסן דייגו בכדי להתגייס
היום הוא מסיים י"ב ובעיצומם של מייונים ל669 ויחידות נוספות.
חסר כאלה, אבל יש ויש.