והפעם- בשונה מאשכולות הברכות שלנו אליכם- לרגל החג, האשכול יכיל קצת נגיעה אישית .

לי, בתור בת לאם שאיבדה את אחיה במלחמת יום הכיפורים, קשה לשים את החיץ בין יום הזכרון לחללי מערכות ישראל לערב יום העצמאות- החלים באותו היום . בבוקר, כמדי שנה ביום זה, אנו פוקדים את קברו של דודי ז"ל, שנפל בתחילת המלחמה ולצערי, לא זכיתי להכירו. יש דמעות, עצב והזכרונות פוקדים את האחים שהכירו ואיבדו ופתאום כל השכול עולה מחדש - איך לא אמרו להם שיהודה יוצא למלחמה, איך סבתי ז"ל חלמה שהיא לא תראה אותו יותר ואיך רצו לקבור אותו ואת חבריו לנגמ"ש שעלה באש, בקבר אחים .
בכל שנה, במהלך הצפירות, אני מאמצת לתוכי את שיירי הסיפורים שנותרו ומנסה לגבש לי דמות במוחי - כיצד היה והתנהג דודי, איך היה משתלב בנוף הלא- אחיד של אחיו ואחיותיו ומה היה קורה, אילו היה בחיים ?
-ישנן הרבה שאלות מהותיות שעולות מכל השכול שמסביבנו בבוקר זה, כמו לכל אחד ואחת בראש ולאלו שחוו מקרוב - יותר; אבל כשנזכרים שבערב המדינה משנה פאזה, לא יכולה שלא לעלות השאלה - האם זה היה שווה את זה ? האם המדינה הזו שווה את כל האנשים הנפלאים שקיפחו חייהם למענה ?
והתשובה היא אינה לחיוב או לשלילה, כי חיי אדם הינם בעלי ערך שאינו נמדד . אני חושבת שברגע בו אנו נולדים לתוך המציאות הזו- של מדינת ישראל, אנו חלק ממנה לטוב ולרע; ולצערנו - זו אינה מציאות שמאפשרת לנו לחיות בשלום עם הסובבים אותנו, אלא מציאות שמחייבת אותנו להילחם על המקום שלנו, על החופש ועל החירות - עד שנגיע לנחלה .

לסיום, ברצוני להגיד שאמנם לי אישית קשה מנטאלית להכיל את השינוי המהיר הזה בין העצב הרב שפוקד אותי בבוקר למעטה של שמחה בערב, אך ביום העצמאות, אני גאה בכך שיש לנו מדינה . אני גאה בכך שיש לנו צבא ושאני חלק ממנו, אני גאה להצדיע בצפירה וללבוש את מדי צה"ל ומעל לכל, אני גאה שיש לנו חלקה שהיא שלנו, שאנו משוייכים לה כי אין לנו ארץ אחרת .

ובנימה זו אני רוצה לאחל לנו - ביום חגה ה-59 של המדינה, שהנחלה המיוחלת תגיע ושבנינו החטופים יחזרו במהרה, בריאים ושלמים לחיק משפחותיהם .



קישורים שימושיים :
יום העצמאות - מתוך "ויקיפדיה"
יום העצמאות - מתוך אתר הכנסת

"Beauty is in the eye of the beholder..."

ולהוסיף חג עצמאות שמח

ומזל טוב למדינת ישראל...

לא קל המעבר הזה שפתאום לפני שסיימנו לנגב את הדמעות שומעים את הזיקוקים.
לומר את האמת? השנה עולות לי ספקות לגבי הסיבה למסיבה
עד כמה אנחנו עצמאים?
ארה"ב מנהלת לנו את העניינים מצד אחד ומצד שני הנהגה שלא יודעת לקבל החלטות ואם היא מקבלת אז לרוב אלו החלטות שגויות.
איזו עצמאות זאת שניצולי שואה שניצלו מהמפלצתיות הגרמנית צריכים למות פה בארץ חמדת אבות כשהם צריכים לבחור בין אוכל לתרופות?
איזו עצמאות זאת שאת המנהיגים מעניינת התגובה בעולם יותר מאשר לתת פתרון לבעיות קיומיות שלנו כאן?

עצמאות - שלא יכול להיות מצב שבו צורר כלשהו מחליט להשמיד את העם היהודי בלא תגובה הולמת ומוחצת מצד העם היהודי (לא, נסראללה לא יכול להשמיד אותנו).

עצמאות - שאתה יכול ללבוש חולצה של סוף מסלול בעברית, לדבר בעברית, לקנות עיתון בעברית וללכת לבית הכנסת ביום כיפור עם כיפה על הראש. כל מי שהיה בפולין - יודע על מה אני מדבר.

עצמאות - שאתה יכול לבחור את חינוך ילדייך. עזוב איך זה מתבצע. אתה יכול לבחור.

עצמאות - שאתה יכול לבחור במה לעסוק למחייתך.

עצמאות - זה גם לדעת שאתה יכול לנסוע לכל מקום שתרצה. שיש לך דרכון של המדינה שלך. שיש שגרירויות.

עצמאות - זה שאתה יכול... וובכן... אם יש לך כסף... לקנות מחשב. ולהתחבר לאינטרנט. ולגלוש בו. לפרש. ולענות על מה שבא לך, למי שבא לך.

אז מה היו החסרונות? מנהיגות ירודה? סליחה, אבל, זאת דמוקרטיה. מי שהעלה את המנהיגות הזאת למעלה זה הרוב. רוצים שהיא תרד? אל תצביעו לאנשים האלה בפעם הבאה. מי שאשם, זה אנחנו.

שיעבוד לארה"ב? עוד אין לנו 60 שנות קיום. ההישגים שלנו מעוררי קנאה יחסית למדינות אחרות ויחסית למדינה כל כך צעירה בפרט. וגם שאנחנו משועבדים לה... בתכל'ס... אז? אז מה זה מנע מאיתנו? פיתוח הלביא? אז חיכינו כמה שנים וקיבלנו את הf-16i וה f-15i וכיום, יש דיבורים על הf-22. כולם, עולים על הלביא (שהטכנולוגיות שפותחו עבורו, אגב - הכנסנו למטוסים שקיבלנו. לכן התוספת i בשם. israel. ).

בנוגע לניצולי השואה - אני מסכים איתך. אבל, זה כבר לא קשור לעצמאות. זה קשור לטעות כלל-ממסדית. אבל, ללא עצמאות - לא היה ממסד בכלל...

אז, כן, עצמאות. ואם אתה לא חושב שאנחנו עצמאותיים (אחלה מילה) מספיק - וובכן... אתה יודע היסטוריה. 1933-1945. אני לא חושב שיש צורך להרחיב. המצב הזה לא יכול לחזור על עצמו.

אז, כן. עצמאות. שילמנו מחיר לא זול בשביל זה. לטעמי, השמחה שלנו ביום העצמאות זאת עוד דבר לכבד את קורבנם של יום הזכרון לחללי מערכות ישראל ופעולות האיבה. במותם - הם לחמו בדיוק למצב הזה. לעצמאות. של המדינה ושל הפרט.

כשמדינת ישראל הוכרזה הערבים אמרו שהיא תהרס בעוד כמה ימים ואנחנו כאן כבר 59 שנה אומנם 59 שנה זה לא הרבה זמן פחות מחיים של אדם אבל בכול זות זה משהוא.
ואני מקווה שבעוד 59 שנה מצבינו יהיה טוב יותר.

הרב כהנא צדק!