לוגו אתר Fresh          
 
 
  אפשרות תפריט  ראשי         אפשרות תפריט  מבזקים     אפשרות תפריט  צור קשר     חץ שמאלה ●●● ברוכים הבאים אל פורום צבא וביטחון ●●● לפני הכתיבה בפורום חובה לקרוא את דבר המנהל ●●● עקבו אחרינו! ●●● חץ ימינה  

לך אחורה   לובי הפורומים > חיילים, צבא וביטחון > צבא ובטחון
שמור לעצמך קישור לדף זה באתרי שמירת קישורים חברתיים
תגובה
 
כלי אשכול חפש באשכול זה



  #1  
ישן 26-04-2007, 01:08
  meir52 meir52 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 20.04.07
הודעות: 2
מוצב 104\רמת הגולן\מלחמת יוה"כ\שמריהו ויניק

לכ'
צבי ויניק
רמת השרון




נובמבר 2003






צבי היקר,

אני מוצא לנכון להעביר אליך מסמך אישי, שכתבתי בנושא מוצב 104
במלחמת יום כיפור.
מסמך זה נכתב לאחר פגישה שהיתה לי אתך צביקה ויניק, אחיו של שמריהו ויניק ז"ל. הפצרת בי לעלות בכתב את סיפור הקרב במוצב 104. נענתי לבקשתך.


במשך השנים קראתי ושמעתי תיאורים שונים על הקרב שהתנהל במוצב 104 בצפון רמת הגולן.


הגיע העת, שאני העלה על הכתב את סיפור הקרב מנקודת הראות שלי.


המתים, לא תמיד יהיה מי שיספר את סיפורם.

החיים ,לעיתים מנכסים לעצמם את סיפורי המתים.

מצאתי לנכון להיכנס לתוך וואקום זה.


חשוב היה לי להבהיר במסמך זה, מעבר לתיאור הקרב, את הערכתי הרבה לשמריהו ויניק, המפקד הלוחם והמנהיג.




שלך בהערכה,
מאיר לויתן




לזכרו של סרןשמריהו ויניק


מוצב 104 במלחמת יוםכיפור










בעשרה לחמש אחר הצהריים אחדהחיילים אמר "בוא נפתח רדיו"


מישהו הגיב "איו מה לפתוח, יוםכיפור". בכל זאת בשעה חמש פתחנו. לפתע שומעים את הפיפסים של החדשות.


אחרי שלש שעות של הפגזה איומהעל המוצב, "גולדה" מספרת לנו שיש מלחמה!!! לנו, לנו. טוב שיש רדיו.


מאז יש לי פינה חמה בלב "לגולדה".




שבועיים קודם, תפסנו את המוצבמח' 7 פלוגהג' גדוד13 גולני.


ביום ב', 8.10, יומייםלאחר יום כיפור, היינו אמורים לרדת מהקו. תחילה לכנס חטיבת גולני בגני יהושע, ולאחרמכן לאימון חורף בבקעה.




אתם יודעים מה זה אימוןחורף/קיץ בגולני? שיא השיאים.


היכן יכול היה "מגיסט" לירות1500 כדוריםבאירוע אחד? איפה אפשר היה לשפוך קנה של מא"ג? שלא לדבר על בוחן פלוגה, בוחן גדוד, וכל ההווי שמסביב.




הנשק של הגדוד הגיע למוצב ביוםג' 2.10 ארבעה ימים לפני פרוץ המלחמה: "באתי לקחת את המאג"ים שלכם". היו לנושלושה.


"למה מה?" "מה קרה?" "מורידיםאת המאגים לאימון בבקעה"


"צריך לטפל בהם, לנקות, לאפס, ולהכינם לאימון"


"מי אמר?" - "אילן הסמ"גד". אםהסמ"גד נתן פקודה בודאי הוא מבין מה הוא עושה! התקשרתי לפלוגה. אישרו לי למסור אתהמאג"ים.


שלחתי את אחד החיילים לפרק אתהמא"גים מהחצובות ולהוריד אותם


לנ"נ של הנש"ק. אחד החיילים זרקלעברי באדישות "שטויות, יהיה פחות לנקות".


נשארנו בלי מאג"ים.




ביום ד' 3.10 נוצרהלפתע "בעיה" ברשת הקשר הפלוגתית. לא יכולנו לשדר על תדר הפלוגה. אפשר לדבר רק עלתדרים של יחידות אחרות.


הודעתי לפלוגה טלפונית, שלחוקשר מהגדוד לנסות לפתור את הבעיה, ולאחר מכן שלחו קצין קשר מחטיבת נפח לבדוק, אךשום דבר לא עזר.



ביום הרביעי של המלחמה10.10 בסיוםשלב הבלימה, ותחילת הפריצה לכיוון סוריה, נפתחה הרשת. בדיעבד התברר שזאת היתה חסימהע"י הסורים.




יום ו' 5.10 הוכרזהכוננות ג'.


למוצב הגיעו שני קצינים צעירים, אודי הקת"ק, ושמיר ישר מבה"ד 1.


אודי הקת"ק הגיע מסוללה שישבהבמרכז הרמה. הוא היה אמור לטווח את הסוללה לטובתינו. בנוסף הוא סחב איתו מכשיר קשרמוזר. לשאלותינו הסקרניות הוא ענה" זה מכשיר מדבר עם מטוסים" למותר לציין שבמהלךהמלחמה האפשרות היחידה לדבר דרך המכשיר היתה עם "הלמפה".



יום כיפור בבוקר הודיעו לנו עלאפשרות ליום קרב. אירגנו את המוצב.


סידרנו את התחמושת בעמדות, הורדנו את הציודים לבונקר לוחמים,


וחיכינו לבאות.



לקראת השעה 12 הודיעו לנו עלכוננות ספיגה.


לפי הפקודה והתרגולת יוני המ"מוחייל נוסף עולים לעמדת המ"מ, לצורך תצפית. בעמדה נוספת הצופה לכיוון דרום מזרח מתמקם אודיהקת"ק. אני נכנס עם חיילי המוצב לבונקרלוחמים. חיילנוסף,


שאני שולח להביא ליוני אוכל, נתקע שם עם תחילת ההפגזה על המוצב.


ההפגזה כבדה, בעיקר ירישטוח-מסלול מטנקים ותותחי נ"ט.


כוח טנקים סורי נע על ציר "צין" ממזרח למערב לכיוון שטח ישראל, הכח נבלם ע"י פלוגת הטנקים מגדוד74, בפיקודהמ"פ אייל שחם, שהייתה פרוסה למרגלות המוצב.


בשלב זה המוצב מופגז, אך לאמותקף ע"י כוחות חי"ר סוריים.


עם תחילת ההפגזה נפגע יוני המ"ממהדף של פגז שפגע בעמדה בה שהה. הוא נשכב בשפנייה.




אני והלוחמים לא מודעים למהשמתרחש למעלה בעמדת התצפית.


קווי הטלפון בין העמדות נקרעובהפגזה, כך שלא היה קשר עם


עמדת המ"מ. בנוסף, נותק הקשרהטלפוני, שהיה קיים עד תחילת האש עם מפקדת הפלוגה ב"מסעדה".




יעקב שמחון קשר המ"פ ישב בחמ"לבמסעדה. "עם תחילת ההפגזות והלחימה נותק הקשר עם מוצב 104. היינו בטוחים שהמוצב נפלולא נישאר אף אחד. היה קשר עם מחלקת הטנקים שישבה באיזור המוצב,


אבל הם לא ידעו לספר לנו מהקורה עם החברה במוצב.


בשלב זה התחלנו לדבר על החברהבמוצב בלשון עבר. הזכרנו שמות וסיפרנו עליהם סיפורים בהרגשה שהם כבראינם."




עם תחילת ההפגזה אני מארגןשמירה על שני הפתחים של הבונקר המרכזי, בו אנו שוהים.


יש תחושה של מתח וחוסר ודאותלגבי מה שבאמת מתרחש בחוץ.


החיילים מכונסים בעצמם, איש אישבתחושותיו, חששותיו, ומחשבותיו.




עקב חסימת רשת הקשר הפלוגתיתאני מאזין בקשר לרשת הטנקים ומנסה ללמוד דרכה את המתרחש בחוץ.



אחרי השעה חמש מתקרב בצעקות אלפתח בונקר הלוחמים החייל ששהה עם יוני בעמדה, הוא צועק כדי שלא נירה בו.


הוא מספר לנו שיוני נפגע מהדףושוכב בשפניה.




אני אומר לנסים שורש המש"ק, שאני עולה למעלה, שם עלי שכפ"ץ ורץ לעמדת המ"מ.


במסדרון המוביל לעמדה אני מבחיןביוני שוכב בשפניה. הוא לא רגוע גונח וממלמל לעצמו. אני כורע לידו ומנסה לדובבאותו.




יוני ממלמל שיש לו סחרחורתומיחושים לא ממוקדים. יש לי הרגשה שהוא חטף זעזוע-מח וקיויתי שהעסק לא רציניבמיוחד.




אני יוצא החוצה לעמדה. העמדההרוסה כמעט לחלוטין.


מתחיל להחשיך. אני מתצפת מסביב, אך לא מבחין בשום כוח סורי בקרבת המוצב. החשכה יורדת. משתרר שקט מתוחבגיזרה.




אני משאיר שני חיילים בעמדהויורד למטה לארגן את הלוחמים לאייש את העמדות. בכל עמדה ארבעה חיילים. שניים שומריםושניים ישנים בשפנייה עם הבגדים והנעליים.




יעקב שמחון הקשר: "ישבתי בערבבקשר, ולפתע מאחד המכשירים


-לא מהרשת שלנו- קיבלנו קריאהמהמוצב. רצתי החוצה וצעקתי בטירוף לגבי המ"פ שיש קשר עם המוצב."




בסביבות השעה20.00 הצלחתילייצור קשר עם גבי המ"פ דרך רשת הקשר העמוסה של פלוגת הטנקים. דיווחתי לו שהכל בסדראיתנו, למעט יוני שנפגע מהדף, ואני מאמין שהוא יתאושש,




בערב חוטף הטנק של מ"פ הטנקים - אייל שחם - פגז מרגמה ישיר.


אייל, וצוות הטנק נהרגו. הנהג, היחיד שניצל, מניע את הטנק ושועט כאחוז אמוק עד "מסעדה" למפקדת הפלוגה. הטנק שלאייל היה ממוקם על הגבעה מאחורינו, כך שלאחר שנפגע, שער המוצב וכל החלק האחורי היהחשוף.




במשך כל הלילה עד לסביבות השעה7.00 בבוקרשל יום ראשון7.10 שרר שקט בגיזרת המוצב.




בסביבות השעה 11 בלילה אני נמצאבעמדת המ"מ. מסביב שקט


מוחלט. לפתע אני שומע תנועה שלטנקים. במרחק של כמה מאות מטרים מדרום מזרח הגיע מיכליות דלק, ומשאיות תחמשת, למלאאת הבטן לטנקים של המח' מגד' 74. הטנקים שמסביב למוצב נעו אחורה כל אחדבתורו.


היה כל כך שקט שיכולתי לשמועאותם צועקים מכלי לכלי בשעה שדיממומנועים.




בסביבות השעה7.00 בבוקרהסורים החלו לטווח את המוצב. בירי שטוח-מסלול של תותחי נ"ט . בחסות ההפגזה התקדםכוח של חיילים סורים לקירבת המוצב. הם התמקמו בשרידי תעלות של המוצב הישן בכיווןדרום מזרח כ- 100 מ' מעמדות המוצב.


החיילים הסורים החלו לצלוף בנועם מקלע כבד "דשקה", והיה מסוכן להרים את הראש. החוליה הזאת היתה כוח רתק לכוח סורינוסף, שהתקדם לעברנו מכיוון מזרח.




עם בוקר, יוני המ"מ התאושש קצתועלה למעלה לתעלה.


הרגשנו מבודדים. היינו מעטחיילים, וחששנו שאנו עלולים להיות מותקפים בצורה מסיבית בהמשך. על נפילת מוצבהחרמון יום קודם


נודע לנו מהאזנה לרשת הקשר שלפל' הטנקים. - "אמקור נכבש"-


התחושה היתה קשה. אם החרמוןנכבש אז כנראה שנכון לנו קרב קשה. יחיאל צובארי אחד החיילים הוציא אולר ואמר "אניבשבי לא נופל"




יום א' בבוקר בסביבות השעה10.00 הבחנתיבמספר זחלמים של כוחותינו, כ- 2 ק"מ מערבית למוצב. הרמתי את משקפת 20/20שהיתה


זרוקה על הרצפה לאחר שעמדתהתצפית נפגעה, ירדתי למדרון אחורי, שמתי אותה על שקי החול והשקפתי לכיווןהזחל"מים.


לשמחתי זיהיתי את הזחל"ם שלמח"ט גולני, אמיר דרורי, לפי סימני הזיהוי שהיו על הזחל"ם . כמו כן, זיהיתי שמספרחיילים עומדים על הזח"למים עם משקפות ומתצפתים לכיווננו.




אמירהמח"ט קרא את המצב. לא היה קשר איתנו. היינו מספר קטן של חיילים במוצב, ובנוסף, המוצב שלנו היה המוצב הצפוני ביותר לפני הר החרמון, ושלט על המפגש בין ציר "צין" שהוביל מסוריה לכביש המערכת, ומשם ל"ברכת רם" "ומסעדה", וצפון רמת הגולן.



לפתע אני רואה 3 זחל"מים עוזביםאת הקבוצה ומתחילים לנוע במהירות רבה לכיוון המוצב. יש! הבנתי, סיועבדרך.




קראתי לעוד חייל - רוניניסנבוים - ורצנו לשער המוצב. פתחנו את השער. 3 מוקשי נ"ט היו מחוברים לקרש ארוךשהיה מונח לרוחב הכביש לצד השער. המכסים שלהם עפו בהפגזה, והנוקרים בלטו בצורהמפחידה. תפסנו כל אחד בקצה הקרש, והזזנו אותו בזהירות הצידה כדי לפנות דרך לזח"למיםהקרבים, וחזרנו לחצר המוצב.




תוך מספר דקות נכנסו שלושתהזחל"מים במהירות לחצר המוצב.




מהזח"לם הראשון קפץ בחור ענק עםדרגות סרן על הכתפיים.


שאלתיו, מי אתם מלאכים ? והואהשיב לי אני ויניק מ"פ הסיירת,


תראה לי איפוא עמדת המפקד. הריאתי לו את הכיוון.


חייל נוסף צעק לי מהזחל"ם בשאלהאם יש לנו תחמושת של מא"ג? השבתי לו: "יש תחמושת אין מאג"ים". הוא חייך ואמר "שיגעון , יש לנו מאגים ואין תחמושת".




ויניק עלה לעמדה, עשה חפיפהקצרה עם יוני המ"מ, ותפס פיקוד.


רוני ניסנבוים חייל מהמוצב "ויניק עמד זקוף בתעלה הכדורים שורקים, והוא מחלק פקודות לאנשים, מחלק לאנשים 'גזרות אש' ומורה לחיילים היכן להתמקם. תמונה בלתי נשכחת"




ויניק חזר לחצר המוצב לאחרכמחצית השעה , עשה סיבוב בין שתי העמדות הנוספות מיקם את החיילים וחילקפקודות.


הגיעו איתו כ- 30 איש. מארבעלוחמים שמאיישים עמדה גדלה הכמות ל- 14 איש.


הרגשתי תחושת הקלה עצומה. "ישבעל בית". מקבוצה קטנה של לוחמים שמפוזרים בעמדות בלי קשר בינהם ובלי קשר עין, ללאמא"גים, ובלי קשר חוץ, הפכנו ל"גדוד" עכשיו מי יכול לנו!!!



גבי המ"פ הגיע למוצב פעם ראשונהביום א' אחר הצהריים, לזמן קצר.


הוא הגיע עם שני זחלמים הביאאספקה, אוכל ותחמושת.


בהמשך, הוא הגיע פעם ביום והביאאספקה ופינה את הנפגעים לפי הצורך.


האוכל לא היה בשפע וגם לאהסיגריות והיה צריך לארגן ולחלק את האספקה על מנת שתספיק לכולם.


ביום שני אחד מנהגי המילואים, שהגיע עם הסיירת נפצע בליסתו, מירי של צלף. בעודו נישא על האלונקה לזח"לם הפינוי עםפרצוף מרוטש, הוא הפנה מבטו אלי ומלמל לעברי "עכשיו תוכלו לחלק גם את מנת הסיגריותשלי לחברה" ליבי נצבט.




ביום כיפור הסורים ניסו לפרוץלשטחנו עם כוח טנקים בסד"כ של גדוד בליווי ריכוך ארטלרי דרך ציר "צין" שהיה למרגלותהמוצב. במידה והיו מצליחים הם היו מנסים כנראה לעלות על המוצב בצורה יותר מסיבית. פלוגת הטנקים שהיתה פרוסה בשטח בלמה את ההתקפה.


בסיום הקרב נראו כ15- טנקיםסוריים בוערים. למעשה, לאחר היום הראשון הסורים לא ניסו להתקדם עם טנקים פעם נוספתלגיזרה שלנו.




כ- 2 ק"מ מזרחית לנו על ציר "צין" היה עיקול בדרך וסוללת עפר שנבנתה ע"י הסורים. מאחורי הסוללה התרכז כוח סורישניסה להתקדם מפעם לפעם. בעיקר עם זחל"מים וכלי רכב רכים.




אודי הקת"ק ניסה במהלך ימיהלחימה לקבל סיוע ארטילרי מהסוללה שלו, לטובת המוצב. קריאותיו ותחנוניו אליהם בקשר, נמשכו ללא ליאות והפכו פטטים. פגז אחד שהסכימו לירות לטובתינו, יצר את הרשם שהואלמעשה כוון לעברו על מנת להשתיקו ובטעות פוספס.




צוות המרגמה81 במוצבוהטנקים לידינו היוו תחליף לא רע בכלל לסיוע האטילרי שבושש להגיע. הם טיווחו אתעיקול הדרך וירו לשם בכל פעם שהיה נסיון של רכבים סורים להתקדם.




בעמדה2 המש"ק היהניסים שורש. העמדה היתה ממוקמת לכיוון דרום מזרח ושלטה על ציר "צין". בכניסה לשכפ"ץהעמדה, היתה עמדת המרגמה. בכל פעם שניסים זיהה תנועה של רכבים בעקול הדרך בציר "צין", הוא היה צועק לרגמים לירות לעבר העיקול. שהיה מטווח באופן קבוע. מספר פגיעותזוהו בבירור וגרמו לקורת רוח רבה. בשאר המיקרים כלי הרכב הסוריים היו נסוגיםלאחור.




במהלך שלושת ימי הלחימה, החלמיום א', 7.10 ירהצוות המרגמה-


המש"ק פרינץ, והרגם גיזסטר-, מאות פגזים לנקודות "ש" - "אש סכנה" של המוצב, ולכיוון העיקול. ירי זה אילץ אתהסורים להתקדם לכיוון המוצב ברגל, ובכוח לא גדול, בדילוגים לאורך של קילומטרוחצי.




למרגלות המוצב בשטח מת, התרכזהכוח הסורי שניסה לתקוף מפעם לפעם.




כפי שציינתי קודם, כוח סורישהתמקם בבוקר יום א' בתעלות ההרוסות של המוצב הישן, במרחק של כמאה מטר מאיתנו בכווןדרום מזרח צלף עלינו במשך ימי הלחימה.




לוחם הסיירת, אודי אלחנני, נהרגמפגיעת צלף. בנוסף נפצעו 3 חיילים נוספים מכוח התגבורת.




נסיונות ההתקפה של החי"ר הסורינמשכו שלושה ימים, מיום א' בבוקר ועד ערבו של יום ג', היו מספר נסיונות כאלו ביום. בדרך כלל לפני כל נסיון התקדמות שלהם, היינו חוטפים מספר פגזי נ"ט.



ברגע שהיינו מזהים חיילים סוריםעולים מכיוון המדרון המזרחי, שהיה כאמור שטח-מת, החיילים בעמדות היו יורים לעברם, ומונעים מהם להתקדם.



ביום השני, מספר חיילים סורייםהגיעו למרחק של כעשרים מטר מכיוון מזרח. הם תפסו מחסה מאחורי בונקר נטוש והחלולירות לעברנו.




ויניק החליט לעצור את הסיפורבאיבו.


הוא לקח עוד שני חיילים, ובסיוערתק וזריקת רימונים הוא קפץ מהתעלה הסתער לעברם במורד המידרון, באומץ לב וחיילותלמופת, וחיסל את השניים הקרובים. צפינו בהם מתוך התעלות בדאגה והערצה. האירוע נמשךדקות מעטות. ויניק חזר לעמדה עם קלצניקוב חדש.




המורל במוצב היה טוב. המועקה שלהיום הראשון, בעקבות הידיעה על נפילת מוצב החרמון, חלפה עם בוא הסיירת. הדאגהוהדריכות נשארו כמובן.



ביום שלישי9.10 בשעותהבוקר הופתענו מאש נק"ל שנורתה לעברנו מכיוון מערב. לאחר התעשתות קצרה התברר, שחוליה סורית עשתה איגוף דרך תצפית האו"ם צפונית לנו והתמקמה על "הסחייטה" - גבעהששלטה על המוצב מכיוון צפון-מערב.


מכל העמדות ירו אש לכיוונם כוללהמרגמה 81. החולייה חוסלה.




בכל ארבעת ימי הלחימה עם רדתהחשיכה השתרר שקט בגיזרה.


"הסורים לא אהבו אתהחושך."






ויניק היה יורד לבונקר כל ערבלשעה של מנוחה. הייתי מכין לשנינו מנת אוכל וכוס קפה. יושבים ומשוחחים.




שלב הבלימה הסתיים. צה"ל עברלהתקפה.


ביום ד' 10.10 בצהריםשני מטוסי סוחוי חגו באויר וניסו לתקוף שיירה של כוחותינו שנערכה על כביש המערכתלמרגלות המוצב. השיירה התארגנה לקראת כניסה פנימה לתוך שטח סוריה דרך ציר "צין",


שכידוע הוא ציר "דו - סיטרי".


מטוס אחד הופל על ידינו מאששנורתה מהקרקע. המטוס השני הצליח לפגוע במספר חיילים שהיו בשיירה, ונמלט לאחר מכן. גבי המ"פ, שעמד ליד השיירה נפגע ברגליו, ופונה לבית חולים.




יום ד' אחה"צ נפרדנו בהתרגשותמויניק ואנשי הסיירת שעזבו אותנו


לכיוון החרמון.






שלושים שנה עברו.


כל יום כיפור וכל יום זיכרון, וגם בימים אחרים שנושא המלחמה צץ ועולה אני נזכר ומתרגש מחדש מרגע הכניסה של ויניקוהסיירת למוצב.




דמותו החסונה והסמכותית, קורהרוח והמנהיגות, אומץ ליבו, וההרגשה שהעניק לנו אנשי המוצב - "אני פה הכל יהיהבסדר" - בלי להגיד זאת במפורש, כל אלה עולים וצפים לנגד עיני.




סרן שמריהו ויניק נהרג בקרב עלהחרמון.


לאחר מותו הוענקה לו דרגתרס"ן


כן הוענק לו עיטורהמופת.






מאמר זה נכתב לזכרו, יהי זכרוברוך!






מאירלויתן.

קיסריה, נובמבר 2003

נערך לאחרונה ע"י Humbug בתאריך 11-05-2007 בשעה 15:43. סיבה: נערך לבקשת המשפחה.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
תגובה

כלי אשכול חפש באשכול זה
חפש באשכול זה:

חיפוש מתקדם
מצבי תצוגה דרג אשכול זה
דרג אשכול זה:

מזער את תיבת המידע אפשרויות משלוח הודעות
אתה לא יכול לפתוח אשכולות חדשים
אתה לא יכול להגיב לאשכולות
אתה לא יכול לצרף קבצים
אתה לא יכול לערוך את ההודעות שלך

קוד vB פעיל
קוד [IMG] פעיל
קוד HTML כבוי
מעבר לפורום



כל הזמנים המוצגים בדף זה הם לפי איזור זמן GMT +3. השעה כעת היא 07:20

הדף נוצר ב 0.24 שניות עם 10 שאילתות

הפורום מבוסס על vBulletin, גירסא 3.0.6
כל הזכויות לתוכנת הפורומים שמורות © 2019 - 2000 לחברת Jelsoft Enterprises.
כל הזכויות שמורות ל Fresh.co.il ©

צור קשר | תקנון האתר