לפני מספר חודשים פורסם מסמך שע"פ מחבריו, מהווה את 'החזון העתידי לערבים הפלסטינים בישראל'. לאחר שקראה בעיון, פוסקת גלית ינאי: "הנציגים הערבים שחתמו על המסמך מפיצים רעיונות שטנה נגד המדינה"


החזון העתידי לערבים הפלסטינים בישראל, שחובר בין היתר על ידי הוועד הארצי לראשי רשויות ערביות, פורסם לפני מספר חודשים בישראל ועורר הדים רבים. הפרק שהעלה את חמתם של רבים בקרב גורמי הביטחון, דן בקבלת חוקים למניעת אפליה. מחברי המסמך דרשו הבטחת ניהול עצמי לערבים הפלסטינים בתחומי החינוך, הדת ותרבות שיתקשרו להגדרה עצמית בכל הנוגע לעניינים שיש בהם ייחוד קולקטיבי. זאת באופן שידגיש את השותפות במרחב הציבורי במדינה.

המסמך הציג את הערבים הפלסטינים בישראל ויחסם עם המדינה. מעמדם המשפטי, מדיניות הקרקע התכנון והבנייה, אסטרטגיית הפיתוח הכלכלי והחברתי, תכנון אסטרטגי וחזון חינוכי למערכת החינוך הערבי בישראל, התרבות הערבית הפלסטינית בישראל, העשייה הציבורית והפוליטית ועוד.

ההגדרה "ערבים פלסטינים בישראל" היא של המחברים. הם אינם מגדירים את עצמם כערביי ישראל וגם לא ערביי 48'. הם פלסטינים בישראל. במסמך כתבו המחברים: "אנו הערבים הפלסטינים החיים בישראל, ילידי הארץ ואזרחי המדינה, חלק מהעם הפלסטיני והאומה הערבית ומן המרחב התרבותי ערבי, האיסלאמי והאנושי. מלחמת 1948 הביאה להקמת מדינת ישראל על 78% משטח פלסטין ההיסטורית. אנו שנותרנו במולדתנו, מצאנו עצמנו בתוך גבולות מדינה יהודית, מנותקים משאר בני עמנו הפלסטיני ומהעולם הערבי, נאלצנו לשאת אזרחות ישראלית והפכנו למיעוט במולדתנו ההיסטורית.

"מאז הנכבה ותקומתה של מדינת ישראל, סבלנו ממדיניות מובנית של אפליה קשה ודיכוי לאומי. מממשל צבאי שנשאר עד שנת 1966, ממדיניות של נישול קרקעות, אפליה בחלוקת משאבים, דיכוי זכויות אזרחיות בסיסיות עד כדי חיים בצל איום בטרנספר ומהתקפות אלימות בהן הרגה המדינה אזרחים פלסטינים".

"הגדרתה של המדינה כמדינה יהודית והשימוש שנעשה בדמוקרטיה לשירות יהדותה, מדיר את רגלינו משורותיה ומציב אותנו בעימות עם טבעה ומהותה של המדינה בה אנו חיים. על כן אנו דורשים משטר של דמוקרטיה הסדרית, שיאפשר לנו שותפות אמיתית בקבלת החלטות ובשלטון כדי להבטיח את זכויותנו הלאומיות, ההיסטוריות והאזרחיות, האינדיווידואליות והקולקטיביות".

הוועד הארצי של ראשי הרשויות המקומיות הערביות בישראל החליט ליישם את התכנית בשני שלבים עיקריים. בשלב הראשון הוקמה ועדת היגוי, שתרמה לביאור הכלים אשר באמצעותם יבואו לידי ביטוי המטרות והאסטרטגיות של התכנית, על מנת להבטיח את יישומן בפועל ולבחון את מידת התאמת הכלים למטרות. בשלב השני גובש חזון עתידי על ידי קבוצה של הוגים ופעילים ערבים. שלב זה יבוא על סיומו בקיום ועידה כללית ובהוצאת ספר שיציג את החזון העתידי בנוסח הסופי ותהליך העבודה.

המעמד המשפטי: מחברי המסמך קובעים כי הערבים הפלסטינים בישראל הם בעלי הארץ המקוריים, ויש קשר אינטגראלי והיסטורי בינם למולדתם מבחינה רגשית, לאומית, דתית ותרבותית. במקביל הם חלק חי ובלתי נפרד מן העם הערבי הפלסטיני.

המסמך - מפיץ שנאה

לדעתי, מחברי המסמך מנצלים את הדמוקרטיה הישראלית עד קצה הגבול החוקי, מפיצים בקרב בני עמם ובתקשורת הישראלית דעות ששום משטר דמוקרטיה אחר לא היה מסכים שקבוצה אתנית כמו הערבים, היו מפיצים בתוכה. למעשה הם קוראים לביטול כל הזכויות של העם היהודי ומדגישים את זכויותיהם כערבים על בעלותם על הארץ. הם נמנעים מלדבר על חובותיהם ורואים עצמם כל הזמן הכבשה השחורה שנרדפת ע"י הרב היהודי.

הם גם מציגים תיאוריה חסרת בסיס מדעי על היותם בני הלאום הפלסטיני שנכבשו ע"י העם היהודי בעוד שידוע לכל אחד שלא היה קיים שום לאום פלסטיני בזמן השלטון הטורקי במזרח התיכון, והסיפור הפלסטיני התעורר בעת הלשטון האנגלי במחצית המאה הקודמת. אין שום הבדל בין הערבים החיים בא"י, סוריה, ירדן ועיראק. יצירת המדינות והגבולות היא יוזמה של האנגלים והצפרתים, בסוף מלחמת העולם הראשונה. כל הגבולות במזרח התיכון מלאכותיים ונקבעו ע"י זרים (אנגלים וצרפתים).

הנציגים הערבים שחתמו על המסמך מפיצים באופן שיטתי רעיונות שטנה נגד המדינה, מפיצים בעולם את דיבת ישראל. למעשה, היה לצריך להעמיד את כולם לדין על בגידה במדינה ובערכיה. המסמך לא באמת מכיר במדינה ובחוקיה, והם מנצלים כל פירצה בחוק הישראלי, בתקשורת ובעמת הקהל כדי להפיץ את רעיונותיהם. בשום מקום הם לא מדברים על חובותיהם, על נאמנותם למדינה, על שירות למען המדינה. רוב התושבים הערבים מתחמקים מתשלום מיסים ומפרים את חוקי התכנון והבניה ככל שניתן.

לדעתי, יש להעמיד לדין את כל מחברי המסמך, הגיע הזמן ששירותי הביטחון יפעלו ביד קשה במגזר הערבי. אחרת...אחרת אנחנו רק עניין של זמן פה...

http://scoop.co.il/article.html?id=7408