למרות הרצון לא להיכנס לפוליטיקה (שהוא אני מניח הגורם לכך שעדיין לא עלה כאן נושא הועדה), לדעתי אין מנוס מדיון על מסקנות הועדה על יכולתו של הרמטכ"ל בניהול המלחמה.

ציטוט:

"הרמטכ"ל לא העלה בפני הדרג המדיני - למרות שידע כי אין לו ידע וניסיון - את המורכבות של הזירה, את תובנות הצבא לגבי מגבלות פעולה באש מנגד, ואת המגבלות הגדולות במוכנות הצבא. משהתקבלה המלצתו לצאת בפעולה צבאית חריפה, הרמטכ"ל לא נערך מייד לגיוס מילואים ולהשלמת החסרים לקראת מהלך קרקעי אם יידרש - ולא כלל את הפסקת ירי הקטיושות כיעד מרכזי. בכל אלה תרם הרמטכ"ל תרומה מכרעת לליקויים ולכשלים במהלך ההחלטות על היציאה למלחמה". חברי הוועדה התייחסו בדו"ח גם לתהליך קבלת ההחלטות לפני היציאה למלחמה. "אחריותו הפורמלית והמעשית של הרמטכ"ל להחלטות על היציאה למערכה היתה משנית לזו של ראש הממשלה מפני שהאחריות על החלטות מסוג זה היתה על אולמרט, ומפני שבפועל ראש הממשלה אכן פעל כך שהאחריות העיקרית היתה עליו. נוסיף כי לאורך כל הדרך עמדתו העקבית של הרמטכ"ל היתה שתפקידו של הצבא היה לפעול בהתאם להנחיות הדרג המדיני. יחד עם זאת, הרמטכ"ל שיחק אישית תפקיד מרכזי מאד, כמעט בלעדי, בהובלת היוזמה לפתיחת המהלך הצבאי, בשכנועו של ראש הממשלה ומרבית שריה ביכולותיו של צה"ל לבצע את המשימות שיוטלו עליו ולהשיג הישגים מרשימים במערכה, גם אם אלה יוגבלו לתקיפות אוויריות בעיקר נגד חיזבאללה". בהמשך הדו"ח ממשיכים חברי הוועדה למתוח ביקורת על הרמטכ"ל, אך הם מציינים כי האחריות מוטלת גם על מפקדי הצבא בעבר. "הרמטכ"ל היה גם אחראי ישירות למצב המוכנות וההיערכות של הצבא - אם כי אחריותו בעניין זה נחלקת עם קודמיו בתפקיד. מבחינת הדרג המדיני שפעל במלחמה בלבנון - הוא היה המקור המוסמך והעיקרי לתוכניות הצבא, להמלצותיו בפני הדרג המדיני, לתובנותיו, להערכותיו על מאפייני הלחימה בחזית לבנון ולמוכנותו לפעולה מבצעית בחזית זו. למרות זאת, הרמטכ"ל לא שטח בפני הדרג המדיני את מלוא המידע שהיה נדרש לצורך החלטות מסוג אלו שהתקבלו באותו יום, ובעיקר את מאפייני הזירה ואת מגבלות הכוח הצבאי בה". "עולה מן הדברים כי דווקא הרמטכ"ל היה חייב לדאוג להכנת תוכנית, העומדת במבחן הביקורת על סמך המידע הקיים, לתגובה מסלימה הסוטה ממדיניות ההכלה,ללא מעורבות של מהלך קרקעי רחב. כאמור, תוכנית שלמה כזו לא היתה קיימת ערב המערכה", כתבו חברי ועדת וינוגרד. "למרות שהרמטכ"ל היה מודע לתוכניות הצבא ולהנחות היסוד שלהן, כמו גם לעובדה שלא היה מענה צבאי אפקטיבי מן האוויר לירי הקטיושות, הרמטכ"ל לא נתן משקל הולם לנזקן של הקטיושות, וסבר - בניגוד להנחות היסוד של כל התכניות הצבאיות - כי אם יינתן לצבא די זמן, הוא יוכל לפגוע בחיזבאללה במידה ניכרת מן האוויר, ולהביא להישגים צבאיים ומדיניים בלי 'הסתבכות' בעניינים כגון השתלטות על שטח, חיכוך, ואבידות רבות". חברי הוועדה מותחים ביקורת גם על הביטחון העצמי המופרז של הרמטכ"ל. "נראה כי הרמטכ"ל אכן האמין כי כוחו העדיף של צה"ל היה כה גדול שעוצמת האש שלו תהיה מוכרחה להביא להישגים הנדרשים למימוש של עיקר יעדי המלחמה. אמונה בכוחו של צה"ל היא דבר נאה לרמטכ"ל. אולם אצל הרמטכ"ל חלוץ נראה שהיא שיקפה אמונת-יתר בכוחו של חיל האוויר ואי הערכה נכונה של כוחו והיערכותו של היריב עד כדי חוסר נכונות לבחון את הפרטים". http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3393947,00.html

אם לסכם, נראה כי חלוץ "חטא" במספר אספקטים :
1. בטחון עצמי מופרז, ואמונת יתר בכוחו של חיל האוויר להכריע את המערכה.
2. אי מתן משקל הולם לחשיבות של נטרול ירי הקטיושות והשפעתו על העורף.
3. אי גיוס מילואים בזמן, דבר שגרם לעיכוב ביציאה למהלך קרקעי, ויציאה למלחמה כאשר המילואימניקים לא מאומנים דים.
4. ניהול לא נכון של המלחמה.
5. לא יעץ נכון לדרג המדיני (הועדה ממש מתאפקת מלומר שחלוץ הטעה את הדרג המדיני).

וכיריית פתיחה לשאלות הרבות שצריכות להישאל :
אם נחזור שוב לדיון הישן על "רמטכ"ל כחול - צבא ירוק" האם אין בחלק מהסעיפים הוכחה לכך שישנה בעיה מובנית במינוי רמטכ"ל כחול ?

! This is Sparta

לא נעים לי להגיד (כי זה לא פופולרי ונוגד את הרוח העכשווית) אבל הועדה הזאת מאוד מאכזבת...
הרמטכ"ל, שר הביטחון ורוה"מ היו גרועים? וואלה איזה מזל שאתם כאן...
רוה"מ הפעיל שיקול דעת שגוי....ממש הערה לשיפור..ראש הממשלה הבא יודע בדיוק מה לעשות- להפעיל שיקול דעת טוב...
זה מזכיר את הבדיחה החיל אוירית: חוזרים מטיסה קשה ולא מוצלחת....יושבים ומתחקרים, צופים בקלטות ודנים...לבסוף עולה המוביל ומסכם: "בפעם הבאה צריך לטוס יותר טוב...."
וואלה- במלחמה הבאה נטוס יותר טוב...
וועדה לא רלוונטית....(הגם שאין לי ספק שהאשמות שהיא מגדירה הינן נכונות, אני ממש לא מפקפק בכך שההנהגה והרמטכ"ל כשלו...רק שהועדה הזאת עושה רושם של קצרנים היסטוריים לא רלוונטים ולא ועדה חושבת ומחוברת).
לגבי השאלה רמטכ"ל כחול צבא ירוק.. הצבא לא ירוק..לכן לא צריך רמטכ"ל ירוק...צריך רמטכ"ל טוב וכבר הרבה זמן שלא היה כזה, עוד הרבה לפני עידן חלוץ.
אמיל.

!Ya Gotta Believe

36 עמודים של מסקנות והמלצות ומדובר רק בדו"ח ביניים ללא נגיעה עמוקה ברמות הביניים והביצועיות בצה"ל.

"The Nation that draws too great a distance between its soldiers and its scholars
will have its children taught by cowards and its fighting done by fools." Thucydides

"When a true genius appears in the world, you may know him by this sign, that the dunces are all in confederacy against him."
John Kennedy Toole

כל מה שהיה להם לומר בסיכום המסקנות על שש שנים של תהליכים שהובילו למלחמה זה שאולמרט, פרץ וחלוץ היו לא בסדר? נו באמת...

מה בנוגע להפקרת מערך המילואים? מה בנוגע למדיניות מול לבנון מאז הנסיגה? מה עם התגובה הישראלית לחטיפה הראשונה ומה עם עסקת חילופי השבויים (בה שחררנו מאות אסירים תמורת 3 גופות וסוחר סמים)?

נראה על פניו (ובנתיים רק רפרפתי על הדו"ח אבל שמעתי את יו"ר הועדה מפרט את עיקר מסקנותיה) שהועדה עשתה עבודה שיטחית, פופוליסטית ומנותקת מהמציאות.

ראשית מדובר בדו"ח ביניים שדן אך ורק בדיונים שבהחלטה לפתוח במלחמה ובחמשת הימים הראשונים שלה, ומעט בשש השנים שקדמו למלחמה. וינוגרד פירט במהלך מסיבת העיתונאים מהם התחומים שבהם הועדה עדיין חוקרת (רשימה ארוכה ונכבדה של נושאים, שאת חלקם העלית), והדו"ח הסופי יפורסם בעוד מס' חודשים.

שנית, לומר שמסקנות הועדה שטחיות ופופוליסטיות שניה אחרי שכתבת ש"רק רפרפתי בדו"ח" זה לא כל כך רציני.


ולעצם העניין, אני לא מתכוון לדון כאן האם נכון או לא נכון להקים ועדה, והאם המסקנות לא היו "כתובות על הקיר". הרי מאז תום המלחמה (והאמת שעוד לפני כן) נכתבו תילי תילים של מילים על הכשלים ומה היה ניתן לעשות אחרת, אולם הכנסת המסקנות בקונטקסט מחקרי, ובפורמט של ועדה ממלכתית - לדבר יש פנים אחרות.

אני ביקשתי להתרכז רק בנושא הרמטכ"ל, בעיקר כדי לא לגלוש לפוליטיקה. הועדה הצביעה על כשלים בעבודתו של הרמטכ"ל - בעיות במקצועיות, בעודף ביטחון, בחוסר תכנית סדורה - הדברים הללו חמורים דיים על מנת לבדוק את אופן הכשרתו של רמטכ"ל, את מערכות האיזונים והבלמים במטכ"ל (אם בכלל קיימים כאלה). הועדה הצביעה על בעייתיות בהיות הרמטכ"ל בפרט, והצבא בכלל, בגדר יועץ יחיד לממשלה המחזיק בכל הידע, והועדה המליצה על הרחבת המל"מ, על בניית צוותי מומחים ועל הכשרת השרים, ודברים נוספים.

שוב, אם נתמקד ברמטכ"ל ובהיותו טייס (סליחה אמיל) - אני רואה בעייתיות בכך שהרמטכ"ל לא הבין מהם הכשלים האפשריים בגיוס מאוחר של מילואים (הזמן הנדרש לאימון והנעת אוגדת מילואים לדוג'), על כך שהרמטכ"ל הסתמך יותר מדי על יכולתו של חה"א, ועוד. אני טוען שבניגוד לברברת הרגילה שלנו, יש כאן ועדה ממלכתית שיוצאת בהגדרות שבעיני משתמע מהן שרמטכ"ל כחול לא יכול לפקד על צבא שרובו ירוק (ואני חוזר, לפקד לא לנהל).

! This is Sparta

להבדיל מועדת החקירה שנולדה אחרי מלחמת יום כיפור שהיה לה תפקיד מכריע בהבנת התהליכים, והמחדלים שהובילו להפתעה במלחמה, לועדת וינוגרד יש תפקיד אחר לחלוטין. הדו"ח הנוכחי, שאני מניח שכמוני, גם רוב רובם של משתתפי הפורום לא קראו במלואו, הוא לא יותר מאשר סיכום שיטתי ומאוזן (אני מקווה לפחות) של דברים שידועים לכל. מי שציפה לחידושים מפתיעים או תובנות מרחיקות לכת, פשוט פיתח ציפיות לא ראליות. להבדיל מימי ועדת אגרנט שבהם השיח הציבורי ונגישות הציבור למידע היו מוגבלים, הפעם כמעט כל חלקי הפאזל פרושים לפנינו, וכל תכלית הועדה היא לסדר אותם לכדי תמונה קוהרנטית.

הדו"ח הזה חשוב רק אם הציבור יצליח ליצור סביבו קונצנזוס לפעולה לתיקון ושיפור. בהקשר הצבאי המקצועי המלאכה פשוטה ברמה העקרונית, בהקשר הפוליטי העניין מורכב יותר, וכל נפגעי הדו"ח בדרג המדיני יפעלו לסדוק את הקונצנזוס עוד לפני שהוא יצבור מומנטום, להערכתי הם גם יצליחו בכך.

אני מכיר היטב את דני חלוץ עשרות שנים. בהתמודדות על תפקיד מח"א צידדתי באופן גלוי באבנר נווה והיו לי על כך ויכוחים רבים. טענתי, על סמך ההיכרות הארוכה עימו, שהוא מחליט לפעמים (ורק לפעמים) בפזיזות. ויכוח נוקב במיוחד היה עם נווט צעיר מ-"חוד החנית" שאני מעריך מאד כאחד מאנשי צ"א החכמים ביותר שפגשתי מעודי; גאון ללא כחל וסרק. הוא עבד עם חלוץ כשהיה בקדנציית מטה וחלוץ היה רמ"ט. הוא צידד במיוחד בחלוץ והכיר טוב את נווה.






סיכמנו לא להסכים וחלוץ התמנה לתפקיד מח"א. אני מוכרח לציין שחלוץ היה מח"א למופת. לא השאיר אבן לא הפוכה, מימש כמה שינויים דרמטיים והגשים כמה מהקיצוצים, תוך שליחת אנשים טובים ויקרים הביתה, רק אחרי שהשיג הסכמה והבנה עם האנשים האלה. הנווט מ-"חוד החנית" הזכיר לי את הוויכוח כמה פעמים ותמיד זה היה במשפט "אתה רואה?". נסתמו טענותי והנחתי שהבחור הזה פשוט רואה טוב ממני. אבל הכתובת הייתה על הקיר והבאג חיכה. ועדת וינוגרד ציינה במפורש שחלוץ נהג בפזיזות בניהול המלחמה.

אני שותף לדעתך שבנוגע לקריאת כל דני חלוץ הוועדה ואנשים רבים טועים. ההנחה שחלוץ יהיר ושחצן אינה נכונה. אנשים מפרשים את קור הרוח והשליטה העצמית שהוא מקרין כיהירות וניכור. הוא רחוק מזה, כמו שאתה יודע, כרחוק מזרח ממערב. הוא ישר, הוא הגון והוא מביע את דעתו גם אם תזיק לו. איך אמר עליו רגב (בטיסת הפרידה) - "אפילו סטוץ לא יצא לך מזה..."

טרם התפרסם הדו"ח המלא, אולם אם ועדת וינוגרד, שהמנדט שלה אומר מפורשות לחקור את כל המהלכים מאז היציאה מלבנון, לא תגיע למסקנה שהחטא הקדמון הוא הקיצוץ המתמשך בתקציב הבטחון, או אז אפשר להגיד שהיא מאכזבת מאד.

אני שותף לגמרי לדעתך "צריך רמטכ"ל טוב וכבר הרבה זמן שלא היה כזה, עוד הרבה לפני עידן חלוץ."

האם הדו"ח ישוחרר לציבור?
כאילו ממש בא לי לקרוא אותו...(זה פעם ראשונה בחיים שאני רוצה לקראו ספר).

[IMG][/IMG]
http://www.flickr.com/photos/denistsimbaluk
כִּי תֵלֵךְ בְּמוֹ אֵשׁ לֹא תִכָּוֶה וְלֶהָבָה לֹא תִבְעַר בָּךְ

http://go.ynet.co.il/vinograd/300407.pdf

דו"ח וינוגרד - תגובת פורום החפ"שים, הפורום למען החיילים המשרתים במילואים:

במהלך ששת השנים האחרונות, אנו בפורום החפ"שים היינו עדים להזנחה והניוון המכוון של מערך המילואים והפגיעה הקשה במעטים המשרתים בו. לצערנו, המלחמה האחרונה חשפה את המחדל לעיני כולם.

גם היום ולמרות המלחמה, משרד הביטחון וצה"ל מקדמים חוק אנטי-מילואים ליישום אולי ב- 2010, חוק שאינו נותנן מענה לכל צרכי המשרתים במילואים, כפי שבאו לידי ביטוי במלחמה האחרונה, ומנציח את המשך הניצול והעושק של המעטים הממשיכים לסכן את עצמם לטובת כל אזרחי המדינה. החוק מפלה ומקפח, ומפורר את הבסיס המוסרי והערכי של גיוס מילואימניקים על פי חוק שירות ביטחון.

אין לנו אמון בראש ממשלה ובשר ביטחון, אשר בדומה לקודמיהם בתפקיד, הוכיחו כי טובתם של אנשי המילואים אינה נכללת בסדר העדיפויות שלהם. גם לאחר מלחמה שנוהלה על ידם ברשלנות ובהפקרות, הממשלה והעומדים בראשה, ממשיכים לזלזל בכח המגן של המדינה ואינם מסוגלים לספק פתרונות מיידיים למצוקות חיילי המילואים ובני משפחותיהם.

הכתובת, לצערנו, שוב מתנוססת על הקיר.

פורום החפ"שים
נ.ב.: תקראו בעמ' 51 ומעלה - כל מה שידענו והצפנו, שם.

מי שכיהן כרמטכ"ל וכשר ביטחון אפילו לא מוזכר?

וכרגע אני רק בעמ' 55.

"במידה רבה, הודות למאמרי הארץ הוקמה ממשלת הליכוד הלאומי ונתמנה משה דיין כשר הבטחון. הארץ דרש תגובה צבאית על האיום המצרי שבועיים לפני המלחמה, ואף דרש את תפיסת הרמה הסורית ימים אחדים לפני הפעולה".
(הארץ מפרסם את עצמו, 22 ביוני 1967)


המדריך לשביל ישראל, מאת יגיל הנקין ויעקב סער. מהדורה רביעית, 2020
גלריית התמונות שלי

ציטוט:

במקור נכתב על ידי צנחן1 למרות הרצון לא להיכנס לפוליטיקה (שהוא אני מניח הגורם לכך שעדיין לא עלה כאן נושא הועדה), לדעתי אין מנוס מדיון על מסקנות הועדה על יכולתו של הרמטכ"ל בניהול המלחמה. אם לסכם, נראה כי חלוץ "חטא" במספר אספקטים : 1. בטחון עצמי מופרז, ואמונת יתר בכוחו של חיל האוויר להכריע את המערכה. 2. אי מתן משקל הולם לחשיבות של נטרול ירי הקטיושות והשפעתו על העורף. 3. אי גיוס מילואים בזמן, דבר שגרם לעיכוב ביציאה למהלך קרקעי, ויציאה למלחמה כאשר המילואימניקים לא מאומנים דים. 4. ניהול לא נכון של המלחמה. 5. לא יעץ נכון לדרג המדיני (הועדה ממש מתאפקת מלומר שחלוץ הטעה את הדרג המדיני). וכיריית פתיחה לשאלות הרבות שצריכות להישאל : אם נחזור שוב לדיון הישן על "רמטכ"ל כחול - צבא ירוק" האם אין בחלק מהסעיפים הוכחה לכך שישנה בעיה מובנית במינוי רמטכ"ל כחול ?

1. לא מן הנמנע שרמטכ"ל 'ירוק' יחשוב כך. לא מחוייב המציאות שרמטכ"ל 'כחול' יחשוב כך.
2. לא מן הנמנע שרמטכ"ל 'ירוק' יתעלם כך מהנחיות הדרג המדיני. לא מחוייב שרמטכ"ל 'כחול' יעשה זאת.
3. לא מן הנמנע שרמטכ"ל 'ירוק' יתעלם מפרק הזמן הנדרש. לא מחוייב שרמטכ"ל 'כחול' יתעלם ממנו.
4. לא מן הנמנע... טוב די.
5. אתה עומד בצומת, ישנו רמטכ"ל כחול ורמטכ"ל ירוק. הרמטכ"ל הכחול אומר 'רק אחד מאיתנו שקרן'. הרמטכ"ל הירוק אומר 'רק אחד מאיתנו שקרן'.

"אם זה נע - הצדע לו
אם זה לא נע - זרוק אותו לפח
אם אינך יכול לזרוק - סייד אותו!"
(Military Incompetence, הוצאת מערכות)

הרמטכ"ל הירוק שירת בבסיס ירוק, עם שער ירוק, ושומרים ירוקים. היתה לו פקידה ירוקה ושני סגנים ירוקים. בישיבות המטה הוא היה יושב עם המטכ"ל הירוק שלו וחולם על מבצעים ירוקים ירוקים.

יום אחד, קם הרמטכ"ל הירוק בבוקר ירוק, נעל נעלים ירוקות, לבש חולצה ירוקה ומכנסיים ירוקים, על ראשו חבש כומתה ירוקה ויצא החוצה. הרמטכ"ל הירוק נכנס לאוטו הירוק שלו ונסע בכביש הירוק. מצד אחד של הכביש ראה הרמטכ"ל צבא ירוק ומצד שני המון אקליפטוסים ירוקים. זה היה יום יפה, והרמטכ"ל הירוק שמח ושר שירי מסייעת ירוקים, ועישן סיגריה ירוקה עם עשן ירוק. הוא חשב לעצמו, כמה טוב שהכל ירוק, משומן ויעיל, אין כמו החשיבה הירוקה: המקורית, הנועזת והמוצלחת תמיד. בכלל הירוק היום מאד באופנה. (גם על הפקידה הירוקה שלו חשב הרמטכ"ל הירוק וכמעט התגנב לפניו גוון אדום) ואז ראה הרמטכ"ל הירוק שעל שפת הכביש עומד רמטכ"ל כחול. הרמטכ"ל הירוק עצר את האוטו הירוק שלו ושאל את הרמטכ"ל הכחול: "הי, רמטכ"ל כחול, מה אתה עושה פה?"

"אני"? אמר הרמטכ"ל הכחול, "אני מצבא אחר".

איזה אכזבה..לא ירו ברמטכ"ל בפרץ ובאולמרט.טוב אני לא מתכוון להיכנס לפוליטיקה כי הפורום הזה הוא מעל הדבר הזה ברמתו וגם שונה באופיו. מבחינה צבאית הדו"ח הזה לא אמור לשנות דבר. הרמטכ"ל הקודם התפטר משום שהיה בוגר ובעל אחריות להסיק כי עבור הצבא התפטרותו הכרחית.
התמנה רמטכ"ל חדש והצבא בעיצומו של תהליך שיקום ארוך וממושך.היו תחקירים רציניים בצבא ולכן הדו"ח הזה אינו משנה כאמור דבר.חברי הועדה אף טענו כי הם לא ייכנסו לשיקולי ניהול המלחמה ברמה הצבאית.אלא רק ברמה הכללית .כך שהעיסוק בהאם היה צורך להכניס כוחות קרקעיים או להמשיך מהלך אווירי אינה שאלה מהותית לצבא.לצבא יש את היכולות הללו ואת העוצמה.הבעיה ,כפי שהיטיב להגדירה דן שומרון ,היא בהגדרת היעדים של המלחמה.
לא הופתעתי ממצאי הועדה .הדבר היחידי שאני חלוק עליו היא יכולתו של הצבא לחקור את עצמו .זוהי נקודה בעייתית בכל תאונה ,תקלה מבצעית ובטח ובטח בהפקת לקחי מלחמה.מצד שני האם מישהו מבין בצבא יותר טוב מעצמו על מנת לברר WWW What Went Worng?

עין הסערה..רואים הכל ..ולא מאמינים.

אין ספק שהועדה אינה אמורה לעסוק בסוגיות צבאיות פרטניות, אבל היא בהחלט עוסקת בנושאים צבאיים ובעיקר באינטראקציה של הדרג הצבאי הבכיר עם הדרג המדיני. טרם השלמתי את קריאת הדו"ח (שהוא דו"ח ביניים בלתי מסווג ולכן חלקי בהקפו), אבל אם טרם הזדמן לך, אני ממליץ לך לקרוא את המסמך עצמו ותמצא בו בהחלט גלישה לתחום הצבאי, מהסיבה הפשוטה שהמדיניות והצבא מתערבבים זה בזה בשעת משבר. אני מסכים איתך לחלוטין שהגורם המרכזי לכשלון היה בהגדרת המטרות. הדו"ח אולי לא מחדש דבר, אבל הוא מהווה רשומון של הרקע למלחמה, היציאה אליה וימיה הראשונים, ולכן הוא מספק כר נרחב לדיון בנושאים צבאיים ובטחוניים.מעבר לכך, הפורום הזה מכונה צבא ובטחון ולכן אין שום סיבה שהדיונים פה יתמקדו בשפצורים לנשק והחרשת מימיות. כל עוד הדיון לא הופך לדיון פוליטי לשמו, אין לדעתי שום מנוס מקיומו גם פה.

עין טרמית, מצטער אבל כנראה מחוסר הבנה שלי לא הבנתי למי התכוונת ב"רוקדים" ומהי טענתך. בכל אופן אני לא ציפיתי שועדת וינוגרד "תירה למישהו בראש" ציפיתי שתעשה את מה שעשתה - תסכם את כל הידוע על מהות הכשלים והסיבות להם, ותצביע על דרכים לתיקון. אם כתוצאה מהמלצותיה יחליט מישהו ללכת הביתה, מה טוב, ואם לא אז ציבור הבוחרים יצביע על הדרך עבורו (או חברי סיעתו ...).

לגבי רמטכ"ל "ירוק" ורמטכ"ל "כחול" (וחברים הרי כולנו יודעים שמילות התואר הללו באות לחסוך במילים כמו צבא יבשה ויוצא חיל האוויר, אז אפשר להפסיק עם הקונוטציות המוזרות או הליריות ...) - כאשר הרמטכ"ל לשעבר הגיע לישיבת הממשלה, לבוש מדים שעליהם מופיעים עיטורי המערכה של כמעט כל מלחמות ישראל (חוץ ממלחמת השחרור הוא היה בכולן), כאשר הוא מדבר על מלחמה הנוכחים אומרים לעצמם - "הוא יודע על מה הוא מדבר, הוא היה שם". לדעתי אין דין יוצא חי"ר או שריון שהשתתף בכל מערכות ישראל כחייל ואח"כ מ"פ, מג"ד, מח"ט וכן הלאה, כדין טייס שחווה את המלחמה מגובה כמה אלפי רגל, לא הוביל לוחמים, לא ניהג גייסות, לא ראה לאויב את הלבן שבעיניים (עכשיו אני הפכתי לירי).

כל הזמן ראיתי קושי בהיותו של טייס לשעבר רמטכ"ל, רמטכ"ל שחושב שתפקידו לנהל ולא לפקד ולהנהיג, ש"לא צריך להיות כבשה כדי להיות רועה" - כבשה שראתה את בית המטבחיים מקרוב, ושהייתה חברה בעדר שחברות ממנו נהרגו לידה הופכת לרועה מסוג אחר, ולוחם שחווה מלחמה מגובה הצריח לא כל כך מהר יצא למלחמה יזומה.

! This is Sparta

ציטוט:

במקור נכתב על ידי צנחן1 כל הזמן ראיתי קושי בהיותו של טייס לשעבר רמטכ"ל, רמטכ"ל שחושב שתפקידו לנהל ולא לפקד ולהנהיג, ש"לא צריך להיות כבשה כדי להיות רועה" - כבשה שראתה את בית המטבחיים מקרוב, ושהייתה חברה בעדר שחברות ממנו נהרגו לידה הופכת לרועה מסוג אחר, ולוחם שחווה מלחמה מגובה הצריח לא כל כך מהר יצא למלחמה יזומה.

אני רואה שאנו גולשים שוב לויכוח הישן "האם ניתן למנות רמטכ"ל מחיל האויר"... אני, באופן אישי, לא רואה את הבעיה דווקא בשיוך חיילי כזה או אחר - כל עוד ישנה הכשרה מתאימה (כולל ניהול תרגילים בשיגרה בסדרי הגודל הנדרשים) וכל עוד יש ממונה מקצועי על התחומים בהם הרמטכ"ל אינו אמון באופן "טבעי". עם זאת, אני חושש שהכשל של רא"ל חלוץ נבע יותר מהיותו דני חלוץ ופחות מהיותו טייס - כמו שהבעיה עם פרץ כשר בטחון אינה היותו "אזרח", אלא היותו מי שהוא.
צנחן1 ,רועה אכן אינו צריך להיות כבשה. אבל הוא חייב להבין בכבשים...

על מג"דים אין שירים, רק כתובות בשירותים.

http://www.baking.co.il

במחילה מכבודך, נדמה לי שיש אירועים רבים בהם פיקדו אנשים שגדלו בירוק על כשלונות מבצעיים מהדהדים שמקורם באי-מקצועיות פושעת או גרסאות אחרות של יוהרה ואי הבנת המציאות.

עבדך הנאמן צעיר בגילו ונסיונו, ולכן בסיס הידע שלי מוגבל, אך אנסה בכל זאת:

1.מלחמת ששת הימים- הקרב על גבעת התחמושת- הכנסת כוח חי"ר קטן (גדוד מוקטן?) כמעט בלא כל סיוע לקרב על מתחם מבוצר היטב (סד"כ הירדנים היה גדוד, אולי גדוד מוגבר?)הערוך להגנה סדורה ודרוך לקבלת התקפה. הערה- יום לאחר מכן, הוכרעה ונכבשה גבעת המבתר, המוצב האח למוצב גבעת התחמושת והשני לו באותו מגנן ירדני, לאחר הפצצה יעילה של חיל האויר, בקרב טכני נכון ויעיל, שהניב כלום צל"שים ומיעוט אבידות לכוחותינו. נכון שקרב זה הושפע מכיבוש מוצב גבעת התחמושת, ואפילו כך.

2.מלחמת ששת הימים- קרבות רפיח- כאן אני חוטא באי ידיעת מלוא הפרטים על דיוקם, אולם בקרבות אז צפו שוב לקחי קרב סכר הרואיפה ממבצע קדש (56) והם: הכנה ותצפית לפני ביצוע קרב התקפה, ביצוע טכני נכון של תרגולות וטכניקות קרביות, שיתוף פעולה בזמן אמת בין חי"ר לשריון (הקרב המשולב?!)
התוצאות היו אבידות גדולות יחסית לכוחותינו. יחסית מכוון ליחס בין סדרת קרבות זו לקרבות על מתחמים אחרים בסיני וברצועה.

3.מלחמת יום הכיפורים- הקרב השנוי במחלוקת של גדוד 890, שנקרא "הקרב על החווה הסינית" למרות שלמעשה לא הגיע אליה. יש כאן בפורום דיון מרתק ומאלף על הקרב הזה וקרבות נוספים של כוחות אחרים שלנו באותו האזור, כך שאינני מתחיל אפילו לפרט כאן כדי לא לחטוא. רק אציין שמרבית הטענות הן כלפי המג"ד איציק מרדכי ודרגי הפיקוד (הירוקים לחלוטין) שמעליו. לציין כי הטענות פרושות מן המישור המקצועי צבאי ועד למישור הפיקודי ערכי.

4. מלחמת יום הכיפורים- התקפת הנגד של אוגדת ברן, בבוקר ה-8 באוקטובר, ביום השלישי למלחמה. האוגדה קיבלה את המשימה באופן שהוכתב מנסיבות המלחמה, אך הורדת הפקודות בתוך האוגדה והפעלת יחידותיה במהלך הקרב גרמו לאפס הישגים ואבידות קשות לכוחותינו.

5.מלחמת יום הכיפורים- החלטותיו של אלוף שמואל גונן שנויות במחלוקת במקרה הטוב או הזויות במקרה האחר בכל הקשור לפיקוד על הלחימה, עד מצב שהוצמד אליו חונך-מפקד, רא"ל מיל' חיים בר-לב (אחד מאבות קו בר-לב שהכזיב). השניים ירוקים בנשמתם, ולאלוף גונן רקע קרבי-מקצועי-פיקודי עתיר הישגים בעיקר בפיקוד קרבי במלחמת ששת הימים.

6.מלחמת של"ג- אוגדות צה"ל והגייסים שלו לא הצליחו לבצע קרב התקדמות, או כל צורת קרב יעילה אחרת, מול קרב נסיגה והשהיה שניהלו הסורים מולנו. למעשה, יעדי המשימות לא הושגו ומסגרות הזמנים לא נשמרו ברוב המקרים. לאזני הגיע סיפור (ואין לי אימות לכך) על מפקד אוגדה או אולי גייס שהגיע במסוקו לצומת מסויימת כדי לכוון תנועה, וזאת על מנת שכח חי"ר יצליח להתקדם ולחבור אל כח שריון לצורך ביצוע משימות.

7.הקרב בקבר יוסף- מדרגי הביניים ועד לרמטכ"ל, לא קם מפקד שיניע הגעת כח מתגבר או מחלץ אל כיתת החי"ר שננטשה לעמוד לבדה על מתחם הקבר. היה חוזי, היה כח חילוץ ערוך, היתה מסגרת שליטה, היתה אספקה, היה קשר, היה מזג אויר טוב. אף אחד לא קם.
את מדחת יוסף, הלוחם שמת, אני זוכר, ומאמין שרובנו גם.

8.מדיניות מערכתית של ניהול צבא המילואים הישראלי- ?199- 2006 ככל הידוע לי כאזרח ומילואימניק פעיל חלקית (באשמתי), הנושא תחת פיקודו של סגן הרמטכ"ל, אך האחריות היא ללא ספק גם של המפקדים ברמת המסגרת היחידתית וגם, ובעיקר, בקודקודי היחידות ועד לשר הביטחון (מוכנות הצבא למשימות הליבה הינה לטעמי אחריות ישירה של שהב"ט, ואין לנתק בין השר לבין מצב עיקר כוחו של צה"ל).


זו רשימה חלקית, ללא הכנה קפדנית, שכתובה באופן לא אקדמי מספיק וללא נתונים מבססים מספקים. אני משוכנע שאם הכנה נכונה, היינו נחרדים מגילוי מופעים נוספים של כשלונות טקטיים ומערכתיים כולם פרי מוחם של אנשי השדה הירוקים.

באופן אישי, אני איש שריון מבחירה (כן, יש דבר כזה!) אבל גם רציתי וניסיתי לפני כן להיות טייס ואני משוכנע שבאופן ברור, לצבא היבשה יש יותר לאמץ מחיל האויר ממה שיש לחיל האויר לאמץ מצבא היבשה. וזאת מבלי להתעלם מליקויים שונים או אי-יעילויות שקיימים, כפי שנראה ונשמע כאן כבר, בחיל האויר.
ושנזכה לברך "ושבו בנים לגבולם" על שלושת הלוחמים שלנו, ו"ברוך דיין האמת" על הלוחמים של אויבינו.

אם אתה מחזיק ביד ענף זית דק, כדאי מאוד שביד השנייה תהיה לך חרב חדה וגדולה.
(הפרשנות שלי לרעיון שמאחורי סיכת המ"מ)

"שבעה דברים בגולם ושבעה בחכם. חכם אינו מדבר לפני מי שהוא גדול ממנו בחכמה, ואינו נכנס לתוך דברי חברו, ואינו נבהל להשיב, שואל כהלכה ומשיב כעניין, ואומר על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון, ועל מה שלא שמע אומר לא שמעתי, ומודה על האמת. וחילופיהן בגולם.;" מסכת אבות- פרק ה', משנה ז'

"כל הזמן ראיתי קושי בהיותו של טייס לשעבר רמטכ"ל"

אבל אתה לא רואה קושי בכיוון ההפוך: רמטכ"ל 'ירוק' שמתעדף למח"א משימות על בסיס הבנתו "הירוקה" את מהות הכוח האווירי, שמורה לו להתרכז בסיוע קרוב (שליחת מבנה מטוסים להשמדת שני טנקים) במקום לתקוף שיירות תיספוק בעומק.
אם ממשיכים את ההגיון שלך עוד קצת, הרי הזרוע הימית והזרוע האווירית צריכות להיפרד מצבא היבשה לשלום ולהתנהל, על כל מה שכרוך בזה, כזרועות עצמאיות; קובעות לעצמן את תקציבן, מנהלות רכש נפרד, מיון כ"א ואימונים נפרדים (לעולם לא משולבים) ובעת לחימה - קובעות לעצמן את המטרות ושיטת התקיפה.

טורקי טורקי.

ציטוט:

אני רואה שאנו גולשים שוב לויכוח הישן "האם ניתן למנות רמטכ"ל מחיל האויר"...

אנחנו לא "גולשים" לויכוח, זהו הויכוח שרציתי לעורר.

ציטוט:

אבל אתה לא רואה קושי בכיוון ההפוך: רמטכ"ל 'ירוק' שמתעדף למח"א משימות על בסיס הבנתו "הירוקה" את מהות הכוח האווירי, שמורה לו להתרכז בסיוע קרוב (שליחת מבנה מטוסים להשמדת שני טנקים) במקום לתקוף שיירות תיספוק בעומק.

בראש זרוע מקצועית עומד איש מקצוע - מח"א ומח"י - אשר הוא בעל הבנה עמוקה וידע מקצועי ביכולות הזרוע עליה הוא מפקד. המפקד העליון בצבא משתמש בו כיועץ מקצועי בבואו להחליט על שימוש נכון או מיטבי בכוחה של אותה זרוע. אני לא רואה מח"א או מח"י מבינים בהנעת אוגדות מתמרנות, כשם שלא אבקש ממז"י להבין בלוחמת צוללות או נתיבי הפצצה. אולם ... בצבא שמכוון ללוחמה קרקעית עם זרוע ים ואוויר בסיוע יש צורך במפקד עליון שמבין לוחמה קרקעית, ביום שבו המצב יתהפך אוכל לקבל מצב הפוך בראש הפירמידה. מצטער, שמרן.

ציטוט:

אם ממשיכים את ההגיון שלך עוד קצת, הרי הזרוע הימית והזרוע האווירית צריכות להיפרד מצבא היבשה לשלום ולהתנהל, על כל מה שכרוך בזה, כזרועות עצמאיות; קובעות לעצמן את תקציבן, מנהלות רכש נפרד, מיון כ"א ואימונים נפרדים (לעולם לא משולבים) ובעת לחימה - קובעות לעצמן את המטרות ושיטת התקיפה.

למעשה כל מה שכתבת נכון ומתבצע הלכה למעשה פרט לקביעת המשימות בלחימה, ובכלל זה נושא האימונים המשולבים שכמעט ולא מתבצע (ואני לא מתכוון לשילוב חה"א בהסקת כוחות בתרגיל, אלא לדוג' כיבוש יעד ע"י כוחות קרקעיים תוך סיוע צמוד של ירי מסק"רים או הפצצת מטוסי קרב).

ציטוט:

במחילה מכבודך, נדמה לי שיש אירועים רבים בהם פיקדו אנשים שגדלו בירוק על כשלונות מבצעיים מהדהדים שמקורם באי-מקצועיות פושעת או גרסאות אחרות של יוהרה ואי הבנת המציאות.

נכון, וכדאי לקרוא את הספר (שהוזכר כאן פעם באחד האשכולות) "הפסיכולוגיה של השלומיאליות בצבא" מאת נורמן דיקסון, יש שם כמה דוג' מאלפות. אולם ... הטענה שלי נובעת מכך שהיה כאן כשל ראשוני של מינוי אדם שאין לו את הכישורים המתאימים (מישהו אמר שר הביטחון ..) ולא מכך שהיה כאן אדם עם כישורים שעשה טעות שמקורה ביוהרה או חוסר הבנה.

! This is Sparta

יש לך 'קושי' עם רמטכ"ל 'כחול' אולם מדבריך עולות כמה נקודות דיסוננס שאיתן אתה דווקא חי בשלום:



1. אתה מקבל כמובן מאליו ש-'ירוק' צ"ל מפקד זרוע היבשה, אך הרמטכ"ל (נובע מתוארו) הוא בראש ובראשונה ראש מטה. אני מניח שאתה יודע מהו ההבדל בין מטה לבין פיקוד אך אתה חי בשלום עם האנומליה ('מדיניות/טקטיקה') הזו.



2. אתה רואה ברמטכ"ל 'מצביא-עליון' ('מנל"ח-על') הפוקד על כל דרג מתמרן/מסתער/תומך לחימה בקרב היבשה. בוזמנית נטרלת את אלוף-הפיקוד והפכת אותו לדרג-ביניים צייתן; מין 'מפקח לחימה' ברמת 'דיווח מהשטח'.



3. לתפיסתך שרמטכ"ל חייב להיות 'ירוק', דרדרת מפקד-זרוע לתפקיד 'יועץ הרמטכ"ל'. סמכות הפיקוד לדידך, נשארת תמיד בידי הרמטכ"ל. המשך הגיון זה הוא שלא יתכן רמטכ"ל 'ירוק' שמוצאו סיירת מטכ"ל כי "מה הוא מבין בשריון". לא עולה על דעתך שהגיון זה עובד גם בכיוון הפוך - רמטכ"ל 'כחול' (או 'לבן') מוקף 'יועצים ירוקים'.



על כן אני חוזר ושואל אותך את השאלה הקודמת ממנה התחמקת. בקרב יבשה נעצר כוח (צנחנים, לטובת הוויכוח) ע"י כוח סורי בן שני טנקים מחופרים היטב. הרמטכ"ל רוצה לתת להם 'אוויר' ו-'מתייעץ' עם מח"א. מח"א מסביר שהאזור מוכה טק"א ושכרגע התקבל מודיעין שחטיבה משוריינת עוינת מתספקת 70 ק"מ מזרחית לאזור המגע והוא מתכונן להשמיד אותה עם מרבית הכוח האווירי העומד לרשותו. הרמטכ"ל, שמבחינתך הוא 'מ"כ-על' שומע ב-'תוכי-מוקי' את צרחות החיילים ומשתמש בסמכותו כמפקד העליון ופוקד על מח"א לעזוב הכול ולשלוח שמינייה (400 מיליון דולר לפני חימוש, דלק ואנשים) להשמיד שני טנקים (מיליון דולר). עם הדיסוננס הזה אתה חי בשלום.



לא התעכבתי כמובן על משימות ארוכות-טווח (השמדת כור בעיראק, תקיפת מפקדות מחבלים בטוניס, הבאת בי"ח שדה להודו) בהן, לדידך, 'הפקיד לענייני אוויר' נשאר ת.פ של הרמטכ"ל ואינו מנהל עצמאית את הלחימה כולה.



קראת לעצמך 'שמרן' אך אני חושש שזו לא מחמאה כלל ועיקר. בשגיאת יסוד זו נכשל גם הרמטכ"ל יגאל ידין שגרס שח"א הוא 'חיל מסייע' כמו תותחנים, כמו הנדסה. על כן יכול 'ירוק' (כמו חיים לסקוב ז"ל) להיות מח"א, אבל מח"א לא יכול להיות רמטכ"ל.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי knight1 יש לך 'קושי' עם רמטכ"ל 'כחול' אולם מדבריך עולות כמה נקודות דיסוננס שאיתן אתה דווקא חי בשלום: 1. אתה מקבל כמובן מאליו ש-'ירוק' צ"ל מפקד זרוע היבשה, אך הרמטכ"ל (נובע מתוארו) הוא בראש ובראשונה ראש מטה. אני מניח שאתה יודע מהו ההבדל בין מטה לבין פיקוד אך אתה חי בשלום עם האנומליה ('מדיניות/טקטיקה') הזו. מפקד מז"י (אותו יציר כלאיים מוזר ...) הוא איש מטה ולא מפקד, למז"י לא אמורים להיות גייסות לוחמים, ומפקדה לא מוביל בראש שום כוח. הרמטכ"ל הוא המפקד העליון בצבא - מכוח חוק, העובדה שהחליטו לכנותו "ראש המטה הכללי" היא סמנטיקה. 2. אתה רואה ברמטכ"ל 'מצביא-עליון' ('מנל"ח-על') הפוקד על כל דרג מתמרן/מסתער/תומך לחימה בקרב היבשה. בוזמנית נטרלת את אלוף-הפיקוד והפכת אותו לדרג-ביניים צייתן; מין 'מפקח לחימה' ברמת 'דיווח מהשטח'. אלוף פיקוד הוא היום איש מטה, הוא אחראי על מרחב הפיקוד בשעת שגרה וחירום. בצה"ל נהוג לעבוד באוגדות וגייסות, עד לדרגת "מפקד חזית" (ע"ע דדו, מפקד חזית הדרום). 3. לתפיסתך שרמטכ"ל חייב להיות 'ירוק', דרדרת מפקד-זרוע לתפקיד 'יועץ הרמטכ"ל'. סמכות הפיקוד לדידך, נשארת תמיד בידי הרמטכ"ל. המשך הגיון זה הוא שלא יתכן רמטכ"ל 'ירוק' שמוצאו סיירת מטכ"ל כי "מה הוא מבין בשריון". לא עולה על דעתך שהגיון זה עובד גם בכיוון הפוך - רמטכ"ל 'כחול' (או 'לבן') מוקף 'יועצים ירוקים'. מה שאמרתי הוא שצבא שבמהותו בנוי בעיקר על קרב היבשה בסיוע אוויר וים (ולא הפוך) צריך להיות מונהג ע"י איש חילות היבשה הנעזר במפקדי זרועות האוויר והים. לוחם של סיירת מטכ"ל שמתקדם במסלול פיקוד "ירוק" יהפוך למג"ד ואח"כ מח"ט (ואוכל לתת לך כמה דוג'), יעשה הסבת שריון ויגיע לפקד על אוגדה, וכאשר יגיע להיות רמטכ"ל (לדוג' ברק/מופז/יעלון) הוא ידע דבר או שניים גם בלוחמת שריון. על כן אני חוזר ושואל אותך את השאלה הקודמת ממנה התחמקת. בקרב יבשה נעצר כוח (צנחנים, לטובת הוויכוח) ע"י כוח סורי בן שני טנקים מחופרים היטב. הרמטכ"ל רוצה לתת להם 'אוויר' ו-'מתייעץ' עם מח"א. מח"א מסביר שהאזור מוכה טק"א ושכרגע התקבל מודיעין שחטיבה משוריינת עוינת מתספקת 70 ק"מ מזרחית לאזור המגע והוא מתכונן להשמיד אותה עם מרבית הכוח האווירי העומד לרשותו. הרמטכ"ל, שמבחינתך הוא 'מ"כ-על' שומע ב-'תוכי-מוקי' את צרחות החיילים ומשתמש בסמכותו כמפקד העליון ופוקד על מח"א לעזוב הכול ולשלוח שמינייה (400 מיליון דולר לפני חימוש, דלק ואנשים) להשמיד שני טנקים (מיליון דולר). עם הדיסוננס הזה אתה חי בשלום. המצב שתארת הוא "קצת" קיצוני, ולעולם לא יקרה במציאות, אבל קח את מלחמת יום הכיפורים כדוג' טובה יותר, ותראה מה קרה שם. לא התעכבתי כמובן על משימות ארוכות-טווח (השמדת כור בעיראק, תקיפת מפקדות מחבלים בטוניס, הבאת בי"ח שדה להודו) בהן, לדידך, 'הפקיד לענייני אוויר' נשאר ת.פ של הרמטכ"ל ואינו מנהל עצמאית את הלחימה כולה. אני חושב שיש לך בעיה בהבנת הצבא ופקודות הצבא. בו ניקח משימה כמו הפצצת הכור בעיראק. המשימה היא בראש ובראשונה פקודה שמגיעה מהדרג המדיני, אשר לו מייעץ הרמטכ"ל. כאשר מתכננים את המשימה יושב הרמטכ"ל עם אלופי המטכ"ל ומפקדי הזרועות הרלוונטיות, ובסופו של דבר כאשר יש פקודת משימה לחיל האוויר מח"א מוציא אותה לפועל. איפה הדיסוננס ? קראת לעצמך 'שמרן' אך אני חושש שזו לא מחמאה כלל ועיקר. בשגיאת יסוד זו נכשל גם הרמטכ"ל יגאל ידין שגרס שח"א הוא 'חיל מסייע' כמו תותחנים, כמו הנדסה. על כן יכול 'ירוק' (כמו חיים לסקוב ז"ל) להיות מח"א, אבל מח"א לא יכול להיות רמטכ"ל. ידידי, בקרב שבמהותו הוא קרב יבשה חיל האוויר הוא "חיל מסייע", בקרבות אוויר חיל היבשה הוא ה"חיל המריע". אני באמת לא הצלחתי להבין איפה אני טועה ואתה צודק, ומהו הדיסוננס.

! This is Sparta

אתחיל מהסוף:

אני באמת לאהצלחתי להבין איפה אני טועה ואתה צודק, ומהו הדיסוננס.

ניכר מדבריך שמעולם לא עשית קורס פו"מ. אתה לא מבין במדויק מהו ההבדל בין פיקוד ובין מטה.

ניכר מדבריך שמעולם לא היית ב-"בור" כלשהו בזמן מבצע מתגלגל. אינך יודע במדויק איך קצין בכיר (לא חשובה כרגע דרגתו) מנהל מערכה. אתה מכיר איך קצין בכיר אחר (לא חשובה כרגע דרגתו) פוקד על כוחותיו ומשליך מידע זה כלפי מעלה, לעבר הרמטכ"ל.

ניכר מדבריך שאתה לא נמצא כאן להחלפת מידע. אתה מונע מאג'נדה פוליטית/צבאית כלשהי וכשהיא לא מסתדרת עם המציאות, אתה 'אונס' את המציאות, מתאים אותה להשקפתך, מעמעם עובדות שלא מתאימות לתפיסתך השגויה איך פועל צה"ל, ולבסוף – 'ממציא' מונחים/עובדות כדי לדחוף את האג'נדה שלך קדימה.

באופן שיטתי אתה מתחמק מנקודות שכתבתי ועונה לשאלות שלא נשאלת. הכול כדי להצטייר כאילו ענית כשבפועל לא עשית כך.

ועכשיו לדיאלוג בינינו:

להערתי:

1. אתה מקבל כמובן מאליו ש-'ירוק' צ"ל מפקד זרוע היבשה, אך הרמטכ"ל (נובע מתוארו) הוא בראש ובראשונה ראש מטה. אני מניח שאתה יודע מהו ההבדל בין מטה לבין פיקוד אך אתה חי בשלום עם האנומליה ('מדיניות/טקטיקה') הזו.

ענית:

מפקד מז"י (אותו יציר כלאיים מוזר ...) הוא איש מטה ולא מפקד, למז"י לא אמורים להיות גייסות לוחמים, ומפקדה לא מוביל בראש שום כוח.

א. לא נשאלת על מז"י. אזכור מז"י בהקשר לציר הוויכוח ("האם 'כחול' יכול להיות רמטכ"ל) היא לא יותר מפיזור מוץ-נורים.

ב. מאחר ואינך יודע מהו תפקידו של אלוף-פיקוד בזמן מלחמה, נחלצת איכשהו בהסבר שראש (כך הוא מכונה) מז"י הוא איש מטה שאינו מוביל כוח כלשהו. אבל כך גם היו קצין שריון ראשי, קצין תותחנים ראשי ומפקד חיל הנדסה, אז מה הרבותא?

המשפט הבא שלך הוא פלא ניסוחי:

הרמטכ"ל הוא המפקד העליון בצבא - מכוח חוק,

מאחר ואין חוק האוסר על 'כחול' (או 'לבן') להיות רמטכ"ל, ירית לעצמך ברגל.

המשפט הבא שכתבת מבהיר מהו הדיסוננס עימו אתה חי בשלום:

העובדה שהחליטו לכנותו "ראש המטה הכללי" היא סמנטיקה.

א. מאחר ואינך יודע איך מפקד ראש מטה על צבא 'המצאת' פתרון קל – סמנטיקה.
אתה מניח שבן גוריון וראשי הצבא דאז לא שלטו במכמני השפה העברית, לא הבינו ברזי תורת המלחמה ולכן הם 'שיחקו במילים'.

ב. לא הצלחת עד כה להוכיח מדוע 'כחול' אינו יכול להיות ראש המטה הכללי של צה"ל משום שאתה יודע רק במעומעם שיש הבדל בין פיקוד ובין מטה, שיש הבדל בין ניהול מערכה ופיקוד עליה, אך לא יודע את יחסי הגומלין בין הדרגים השונים בצה"ל, איך פועל כל דרג ומהן סמכויותיו. על כן, התחמקת בתירוץ 'סמנטיקה'.

היות ונתונים אלה היו ברורים לי מההתחלה, כתבתי לך את המשפט הבא:

2. אתה רואה ברמטכ"ל 'מצביא-עליון' ('מנל"ח-על') הפוקד על כל דרג מתמרן/מסתער/תומך לחימה בקרב היבשה. בוזמנית נטרלת את אלוף-הפיקוד והפכת אותו לדרג-ביניים צייתן; מין 'מפקח לחימה' ברמת 'דיווח מהשטח'.

על כך ענית בשני משפטים נפלאים, שניהם פרי דמיון.

אתחיל מהסוף (מהמשפט המוסגר):

(ע"ע דדו, מפקד חזית הדרום)

'דדו' (אני מניח שאתה מתכוון לדוד אלעזר) מפקד חזית הדרום?! תזכיר לי באיזו מלחמה?
במלחמת 'ששת הימים' היה אלוף-פיקוד וניצח על מערכה – אולם זה היה פיקוד צפון.
במלחמת 'יום הכיפורים' היה כבר רמטכ"ל.

המשפט הפותח שלך הוא:

אלוף פיקוד הוא היום איש מטה, הוא אחראי על מרחב הפיקוד בשעת שגרה וחירום. בצה"ל נהוג לעבוד באוגדות וגייסות, עד לדרגת "מפקד חזית".

א. אמרת 'סמנטיקה'? מה מסתתר מאחורי המושג "חירום" כשכתבת "בשעת שגרה וחירום"?

ב. אמרת 'סמנטיקה'? מה מסתתר מאחורי המילה "אחראי"?

ג. לקובץ המילים אלוף פיקוד הוא היום איש מטה אעלה את הנקודות הבאות.

הראשונה עוסקת בתפקודו של אלוף-פיקוד דרום, שמואל גורודיש במלחמת 'יום הכיפורים'. הרי לך ציטוט מהמקור הקל ביותר: 'ויקיפדיה' (ע"ע 'דוד אלעזר'):

"בשלב מסוים במלחמה נאלץ דדו, עקב תפקודו הכושל של אלוף פיקוד הדרום שמואל גונן ("גורודיש"), למנות את הרמטכ"ל לשעבר, חיים בר לב, כמפקד חזית הדרום."

לאור המשפט הזה (אל תגיב ב-"ויקיפדיה היא תקלה") האם:

1. מפקד חזית הוא אלוף פיקוד, או שאלוף פיקוד הוא איש מטה, הוא אחראי על מרחב הפיקוד כדבריך?

2. האם ראש המטה הכללי מפקד במישרין על חזית (דרום, במקרה זה) או שמפקדה של החזית הוא אלוף הפיקוד?

3. אם התשובה לשאלה 2 היא "אלוף הפיקוד היה מפקד החזית", מה היה תפקידו של הרמטכ"ל?

אתה יכול כמובן להתחמק ב-"זה היה פעם. היום זה אחרת". אבל אז, הבה ניזכר באירועי המלחמה האחרונה. דווקא מהתקופה בה דני חלוץ 'הכחול' היה רמטכ"ל.

זמן מה אחרי תחילת הלחימה הגיע הרמטכ"ל 'הכחול' דני חלוץ למסקנה שאלוף-פיקוד צפון (אודי אדם 'הירוק') אינו מתפקד כהלכה והצניח את סגנו, משה קפלינסקי ('הירוק') לפיקוד.

עד כאן עובדות מתועדות היטב. אירוע כמעט זהה לאירועי מלחמת 'יום הכיפורים' בפיקוד דרום. האם לאור עובדות אלה אתה חוזר בך מהטענה ש- אלוף פיקוד הוא היום איש מטה?

המשך הדיאלוג:

כתבתי:

3. לתפיסתך שרמטכ"ל חייב להיות 'ירוק', דרדרת מפקד-זרוע לתפקיד 'יועץ הרמטכ"ל'. סמכות הפיקוד לדידך, נשארת תמיד בידי הרמטכ"ל. המשך הגיון זה הוא שלא יתכן רמטכ"ל 'ירוק' שמוצאו סיירת מטכ"ל כי "מה הוא מבין בשריון". לא עולה על דעתך שהגיון זה עובד גם בכיוון הפוך - רמטכ"ל 'כחול' (או 'לבן') מוקף 'יועצים ירוקים'

על כך ענית:

מה שאמרתי הוא שצבא שבמהותו בנוי בעיקר על קרב היבשה בסיוע אוויר וים (ולא הפוך) צריך להיות מונהג ע"י איש חילות היבשה הנעזר במפקדי זרועות האוויר והים.

במשפט הזה קבורה תפיסת היסוד השגויה שלך המורכבת משני חלקים:

א. צבא שבמהותו בנוי בעיקר על קרב היבשה בסיוע אוויר וים – לא נכון. אין קרב ללא התערבות אווירית. לצורך ההוכחה הרשה לי לצטט לך, מתוך 'משימות זרוע האוויר', את חציה השני של משימה מס' 1 (עדיפות עליונה): "להגן בתווך האווירי...על מרחב הפעולה של צה"ל". אין קרב יבשה ללא הגנת שטח של ח"א. מרכז הכובד בין פעילות קרקעית אינטנסיבית לפעילות אווירית אינטנסיבית, באותו תא שטח, יכול לנוע בכל רגע נתון מקצה לקצה, כך שבשום פנים ואופן לא ניתן יותר להשתמש במושג המיושן "קרב היבשה".

ב. צריך להיות מונהג ע"י איש חילות היבשה – לא נכון. שוב אתה חוזר לאותה נקודת יסוד שגויה איך רמטכ"ל פועל.

לדידך רמטכ"ל הוא איש מאובק, לבוש דגמ"ח מאובק ודרגות שדה מאובקות, יושב על ספסל עץ מאובק באוהל הודי מאובק, מתבונן במפה טופוגרפית מנוילנת (מאובקת) כשקצין המטה שלו מעלה ומוריד עליה כל הזמן (בטוש 'לורד') סימולים טקטיים. מפעם לפעם לופת הרמטכ"ל שפופרת מם-קוף והוא שואג פנימה: "ראובן ושמעון, אתם ברתק! זבולון ויששכר קחו כבר את עמדת המק"ב המחורבנת הזאת! יעקב – תוריד כבר מהעפיפון שלך איזו מרק-שמונים-וארבע על בית 325 בבינת ג'בל!" (פלזמות ומערכות ממוכנות מחליפות כיום את התיאור הפלסטי הזה). זה מה שאתה מכיר מהדרג שלך בצה"ל וזה מה שאתה משליך על עבודת הרמטכ"ל והכישורים הנדרשים לביצוע משימתו.

ג. כשהערתי לך (ציטוט מדברי):

"בשגיאת יסוד זו נכשל גם הרמטכ"ל יגאל ידין שגרס שח"א הוא 'חיל מסייע' כמו תותחנים, כמו הנדסה".

התחמקת (לא השבת). עובדה לא נוחה לך היא שידין היה רמטכ"ל ('ירוק') המתמודד בהצלחה על תואר 'הרמטכ"ל הגרוע ביותר בתולדות צה"ל' ושכהונתו הסתיימה באקורד בו זכה ח"א לעצמאות המיוחלת (למונח 'זרוע' היה צריך להמתין עוד הרבה שנים) כמו חא"א, כמו הרא"פ ולצאת מהמקובעות של 'חיל מסייע' (כמו שידין ואתה גורסים).

עכשיו ענית דבר נכון (נקודת אור שנייה):

לוחם של סיירת מטכ"ל שמתקדם במסלול פיקוד "ירוק" יהפוך למג"ד ואח"כ מח"ט (ואוכל לתת לך כמה דוג'), יעשה הסבת שריון ויגיע לפקד על אוגדה, וכאשר יגיע להיות רמטכ"ל (לדוג' ברק/מופז/יעלון) הוא ידע דבר או שניים גם בלוחמת שריון.

היות וקראתי את אופן חשיבתך הכנתי לך מראש את הדיסוננס הבא. ציטוט מדברי:

"על כן יכול 'ירוק' (כמו חיים לסקוב ז"ל) להיות מח"א, אבל מח"א לא יכול להיות רמטכ"ל".

מסלול ההכשרה של 'קצין בוגר סיירת מטכ"ל' בדרכו לרמטכ"ל (כפי שתיארת) קיים גם בח"א, בדרכו של טייס קרב להיות מח"א. אני מניח שאתה מכיר (פחות או יותר) את המסלול ולכן לא אפרט.

השאלה היא: מה היה בהכשרתו של חיים לסקוב שעשה אותו מתאים להיות מפקד חיל אוויר?

הוא לא היה טייס, הוא לא היה סמ"ט ב' או א'. הוא לא היה מפקד טייסת, הוא לא היה רע"נ במטה ח"א, הוא לא היה מפקד בסיס ח"א, לא היה רמ"ח או ראש-להק ובכל זאת היה משהו בכישוריו (ניהול? פיקוד?) שעשה אותו מתאים להיות מח"א. לידיעתך, 'זקני ח"א' והיסטוריונים שונים חושבים את חיים לסקוב למח"א טוב מאד ואני מצטרף בשתי ידיים להערכות שהיה רמטכ"ל מצוין. אין לי ספק שהיה אחד האנשים הישרים, ההגונים והמזהירים שזרחו במדינת ישראל ואני מצטער שפועלו אינו מוזכר לעיתים קרובות יותר. האם לתפיסתך היה 'ירוק' שעקב כישורים פלאיים התאים להיות 'כחול' מוצלח, או שהיה 'כחול' מוצלח שכן התאים להיות רמטכ"ל מוצלח?

תשובה לשאלה זו לא קיבלתי ממך והסיבות מדוע התחמקת די ברורות.

הצבתי בפניך דילמה:

"על כן אני חוזר ושואל אותך את השאלה הקודמת ממנה התחמקת. בקרב יבשה נעצר כוח (צנחנים, לטובת הוויכוח) ע"י כוח סורי בן שני טנקים מחופרים היטב. הרמטכ"ל רוצה לתת להם 'אוויר' ו-'מתייעץ' עם מח"א. מח"א מסביר שהאזור מוכה טק"א ושכרגע התקבל מודיעין שחטיבה משוריינת עוינת מתספקת 70 ק"מ מזרחית לאזור המגע והוא מתכונן להשמיד אותה עם מרבית הכוח האווירי העומד לרשותו. הרמטכ"ל, שמבחינתך הוא 'מ"כ-על' שומע ב-'תוכי-מוקי' את צרחות החיילים ומשתמש בסמכותו כמפקד העליון ופוקד על מח"א לעזוב הכול ולשלוח שמינייה (400 מיליון דולר לפני חימוש, דלק ואנשים) להשמיד שני טנקים (מיליון דולר). עם הדיסוננס הזה אתה חי בשלום"

על כך ענית (צריך לקרוא פעמיים כדי להאמין):

המצב שתארת הוא "קצת" קיצוני, ולעולם לא יקרה במציאות,

לא רק שמצב כזה (או זהה, או דומה) אירע, הוא חזר ונשנה אינספור פעמים. רק בגללו הקים צה"ל גופים כמו קס"א, קשק"א ויחשת"פ.

אבל אתה התחמקת במילים "קצת" קיצוני ופטרת את עצמך מהצורך לענות לבעיה שאין לך תשובה המסתדרת עם האג'נדה שלך. אם היית קצין בצה"ל היית חייב לדעת שלשאלה כגון זו אסור לענות במילים לעולם לא יקרה במציאות. אם היית בקורס קצינים, היית מודח על תשובה כזו. אם היית באג"מ וזו הייתה 'תוכנית המגירה' שהכנת – היה לך יותר זמן לשבת ב-'פם פם' לבלוס סטייק.

נקודת אור שנייה בדבריך הייתה:

אבל קח את מלחמת יום הכיפורים כדוג' טובה יותר, ותראה מה קרה שם.

דוגמה מצוינת. אלא ששוב ירית לעצמך ברגל. תיארת מצב בו רמטכ"ל 'ירוק' נכנע ללחצי הדרג המדיני וזעקות כוחות הקרקע ומתעדף לח"א משימות שח"א מבהיר לו שביצוען יעלה בשחיקת סד"כ ניכרת שאח"כ לא יהיה זמין ל-'השתתפות בקרב היבשה' (משימה מס' 3 בקובץ 'משימות ח"א' בתקופת מלחמת 'יום הכיפורים'). על זה בדיוק אמרתי לך שאתה חי בדיסוננס עם העובדה שאתה מציין ש-'כחול' לא יכול להיות רמטכ"ל, אך מקבל כמובן מאליו ש-'ירוק' יכול להיות מפקדו של מח"א.

המשכתי הלאה לנקודה יותר 'פרטיקולרית':

"לא התעכבתי כמובן על משימות ארוכות-טווח (השמדת כור בעיראק, תקיפת מפקדות מחבלים בטוניס, הבאת בי"ח שדה להודו) בהן, לדידך, 'הפקיד לענייני אוויר' נשאר ת.פ של הרמטכ"ל ואינו מנהל עצמאית את הלחימה כולה".

על כך ענית בפנינים הבאות:

אני חושב שיש לך בעיה בהבנת הצבא ופקודות הצבא.

אני מסתפר פעם בחודש וכשאני ממתין בתור אצל הספר, אני קורא את הטור הצבאי בשבועון 'לאישה' ממנו אני שואב את הבנתי את צה"ל...

נמשיך במשפט הבא:

בו ניקח משימה כמו הפצצת הכור בעיראק.

האם אחשב בעיניך כ-'נודניק' אם אגיד בוא במקום בו?

המשימה היא בראש ובראשונה פקודה שמגיעה מהדרג המדיני,

שוב הסגרת שגיאת יסוד בהבנתך את מהות היחסים בין הדרג המדיני לדרג הצבאי ויחסי הגומלין בין דרגי הצבא בהירארכיות הפיקוד.

הדרג המדיני לעולם לא מוריד/מעביר פקודה לדרג הצבאי. הדרג המדיני מעביר לדרג הצבאי מדיניות. קיים הבדל תהומי בין מדיניות לבין פקודה; הן בשפה העברית והן בתורת הלחימה של צה"ל.

אשר לו מייעץ הרמטכ"ל.

כתבת נכון. אלא שכעת הפכת את הרמטכ"ל ל-יועץ לדרג המדיני'. מה קרה ל-'מפקד'? האם רמטכ"ל 'ירוק' מסוגל ל-'יעץ' נכון לדרג המדיני משימה אווירית? האם הוא יודע להעריך נכון את סיכוייה מול אפשרויות אחרות (יבשתיות, משולבות) להשגת היעד? מה הופך רמטכ"ל 'ירוק' למתאים יותר מרמטכ"ל 'כחול' בתפקיד 'יועץ לדרג המדיני'?

כאשר מתכננים את המשימה יושב הרמטכ"ל עם אלופי המטכ"ל ומפקדי הזרועות הרלוונטיות, ובסופו של דבר כאשר יש פקודת משימה לחיל האוויר מח"א מוציא אותה לפועל. איפה הדיסוננס

הדיסוננס מצוי במה שכתבי לך קודם. אתה לא מבחין בהבדל בין תפקוד הרמטכ"ל ככזה המתרגם מדיניות דרג מדיני לפקודת משימה, לבין הסמכות הצבאית המפקדת בפועל על משימה (האיש המאובק).

עכשיו הייתי רוצה לדבר לרגע על שדה הקרב המודרני. זה, לא רק מאופיין בנפחי אש גדולים, אלא גם בדינאמיקה גדולה. הרבה יותר מכל מלחמות העבר. מציאות זו מתנגשת בהרבה מקרים מול דוקטרינת הלחימה של הצבא. דוקטרינה היא מילה לועזית למונח 'חו"ל' שצה"ל טבע. צבאות מאופיינים ככאלה שפועלים על פי דוקטרינות ומובן, אם כך, שצבא מצטיין צריך להיות מסוגל לבנות, לגבש ולהתאמן על דוקטרינה שאינה מבוססת רק על מלחמות העבר, אלא להכין דוקטרינה גמישה מספיק המותאמת לדינאמיקה של מלחמות העתיד.

טייס-קרב הוא אדם הממוין ככזה שמחשבתו גמישה מאד. כאדם המסוגל לזהות במהירות השתנות נתונים עקב מהלכי אויב ושאינם מתאימים יותר ליוזמה בה נקט עד כה. הוא זה המסוגל לעכל במהירות את השינוי, לגבש תפיסה חדשה ולנקוט בטקטיקה המתאימה לשינוי. דווקא לפי תפיסתך ("רמטכ"ל הוא הטקטיקן העליון של צה"ל") אין כמו טייס-קרב להיות רמטכ"ל.

מחקר בינלאומי זיהה תופעה סטטיסטית מעניינת. ה-'אייסים' הגדולים בתולדות מלחמות העבר לא היו אלה שעקבית תמרנו טוב יותר מיריביהם, שהטיסו מטוסים ו/או אמל"ח טוב יותר, אלא אלה שניהלו את הקרב טוב יותר. משמע, הלוחם האווירי המוצלח הוא יותר מנהלן מאשר טקטיקן.

ולבסוף עוד משהו. אני ער לכך שבשנים האחרונות הולכת ותופסת תאוצה מין תופעה של אנשים המונעים ע"י אג'נדה כלשהי, שמנסחים עובדות בערימת מלל קוהורנטית שלכאורה יש מאחוריה 'הגיון' אך מעשית זוהי דמגוגיה המסתירה כוונה אחרת לגמרי מהכוונה אותה מצהיר הטוען והמבוססת על שורת טיעונים שגויים.

לפיכך, אני מתכוון להשתמש בשורת טיעונים כוזבים מהסוג הזה, כדי "להוכיח" שלא רק שמלחמת לבנון השנייה הסתיימה בניצחון כביר לצה"ל, אלא שדני חלוץ היה "הרמטכ"ל המזהיר ביותר בתולדות מדינת היהודים".

א. מלחמת השחרור הסתיימה בכ-6,000 אבדות; כ-2,000 אזרחים וכ-4,000 חיילים. אני בא לקראתך וקובע שהמלחמה נמשכה 450 ימים (למרות שבפועל המספר קטן בהרבה). ממוצע האבדות הוא 4.4 אזרחים ו-8.9 חיילים ליום ובסה"כ – 13 אבדות בנפש ליום. זאת, מאוכלוסיה של כ-650,000 נפש (0.9% מכלל האוכלוסין).
במלחמת לבנון 2 איבדנו 52 אזרחים ו-118 חיילים ב-34 ימי לחימה. ממוצע האבדות הוא 1.5 אזרח ו- 3.5 חיילים ליום ובסה"כ 5 אבדות בנפש ליום. זאת מאוכלוסייה של כ-7 מיליון נפש (0.002% מכלל האוכלוסין).
מלחמת השחרור לא הסתיימה בהבסת הצבאות העוינים ומיד לאחריה החלה תופעת "המסתננים", ה-"פדאיון" וכו'. מלחמת לבנון השנייה הסתיימה כאשר נסראללה עדיין מתחבא בבונקר ואילו ראש ממשלת ישראל מטייל בסין חבוש כובע מצחיק.
מלחמת השחרור הסתיימה כשגבולות מדינת ישראל הם 'גבולות אושוויץ' (כפי שטוען הימין הקיצוני) ואילו מלחמת לבנון השנייה הסתיימה כאשר החיזבאללה מסולק מגבול הצפון, כוח בינ"ל וצבא לבנון חוצצים בינו לבין ישראל.
מסקנה – יעקב דורי ויגאל ידין היו רמטכ"לים 'ירוקים' לא מוצלחים.

ב. מבצע 'קדש' הסתיים בממוצע של כ-21 הרוגים ליום, 0.009% מכלל האוכלוסין. האם היית אומר שהתוצאה גרועה יותר ממלחמת לבנון השנייה?
צה"ל סולק בבושת פנים מתעלת סואץ והתקפל מכל הישג טריטוריאלי שהשיג. בתמורה, קיבלה מדינת ישראל פיסת נייר מנשיא ארה"ב (אייזנהאואר) שמחליף-מחליפו (ג'ונסון) סירב לכבד בתקופת ההמתנה למלחמת 'ששת הימים'.
הערבים ממילא תירצו את מפלת מצרים עקב השתתפות המעצמות צרפת ואנגליה. מבחינת ישראל הושגו אפס הרתעה, אפס נכסים טריטוריאליים ואפס הישג מדיני.
מסקנה – משה דיין היה רמטכ"ל 'ירוק' לא טוב.

ג. מלחמת ששת הימים הסתיימה בממוצע של כ-129 הרוגים ליום, או יותר מכל הרוגי מלחמת לבנון השנייה, לכל אורך המלחמה.
חודש אחרי המלחמה, יולי 1967, חידשו המצרים את ההפגזות על כוחותינו (על גדות התעלה), גררו את ישראל להקמת 'קו ברלב' ולמלחמת 'ההתשה'.
הושגה אפס הרתעה וגרמנו להעמקת המעורבות והמחויבות הסובייטית במדינות ערב.
מסקנה – יצחק רבין היה רמטכ"ל 'ירוק' לא טוב.

ד. בסיומה של מלחמת 'ההתשה' ישראל נשמה לרווחה כשהושגה הפסקת אש. 127 אזרחים ו-594 חיילים נפלו במערכה זו, או ממוצע של 1.6 נפש ליום. לא רע, הא?
לא הושג דבר זולתי שמירה על נכסים קיימים וסוללות טק"א מצריות קרובות לתעלה, שגבו מחיר במלחמה הבאה.
מסקנה – חיים ברלב היה רמטכ"ל בינוני.

ה. מלחמת 'יום הכיפורים' הסתיימה, כפי שאתה יודע, במפלה מוחצת; גם 'עבדו' עלינו וגם ממוצע ההרוגים היה כ-122 ליום. הפכנו למשועבדים לארה"ב ותלויים ברכבת אווירית כדי להשיג ניצחון דחוק.
מסקנה – דוד אלעזר היה רמטכ"ל 'ירוק' לא מוצלח.

ו. ממלחמת לבנון הראשונה יצאנו עם שתי ידיים על הראש ועם ממוצע של 0.6 חיילים הרוגים ליום. סילקנו את אש"פ מלבנון רק כדי שנאלץ לתקוף אותו בטוניס כעבור 4 שנים.
אפס הישג טריטוריאלי, אפס הרתעה וגרמנו למפלה מדינית ברורה בדעת הקהל הבינ"ל.
מסקנה - כל הרמטכ"לים במשך 18 שנים היו הן 'ירוקים' והן גרועים.

ז. ממלחמת לבנון השנייה יצאנו עם ממוצע הרוגים ליום קטן מאד, עם ההישג המדיני הגדול ביותר ועם ההבנה הרבה ביותר בעולם המערבי (והערבי) לצדקת דרכנו. את כל זה השיג רמטכ"ל 'כחול'.

האם עד כאן בעניין 'דמגוגיה'?

הטיעונים שלך מרתקים, ודרך הצגתם מעוררת מחשבה וגם חיוך.

אני, צעיר ודל נסיון מעשי, עוקב זה זמן אחר כתיבתו של "צנחן1" כאן. אני משוכנע שלא מגיע לו טון כזה. אני גם מאמין שעם צורת הכתיבה שהפגנת, יכולת לבחור להתנסח באופן שוויוני יותר ולקמץ במשפטים המושחזים.

סלח לי שאני נוטל את החופש לבקר אותך באופן כה ישיר, אבל מפריע לי ואני משתדל להתערב ולהביע דעה היכן שחשוב לי.

בקשר ל"בו" לעומת "בוא", נדמה לי שמתוך X הודעות והקלדות, מותר להתעלם ממקרה שאפשר שנבע מתקלת הקלדה.

אני מצהיר כאן, למען הסר ספק, שאין לי מושג מיהו "צנחן1" ויכול להיות שטעיתי ומגיע לו בדין לחטוף את הטיל שכיוונת אליו.

ציטוט:
"ניכר מדבריך שמעולם לא עשית קורס פו"מ. אתה לא מבין במדויק מהו ההבדל בין פיקוד ובין מטה.

ניכר מדבריך שמעולם לא היית ב-"בור" כלשהו בזמן מבצע מתגלגל. אינך יודע במדויק איך קצין בכיר (לא חשובה כרגע דרגתו) מנהל מערכה."

לטעמי, אלה כמה הנחות, שאולי הן אמיצות וקולעות, ואולי לא. אני לא הייתי מתנסח כך מחשש שדברי יתפסו כהתפלצנות, חס וחלילה. כשלעצמי, הייתי אולי בוחר לנסח את ההנחות הללו כשאלות כלפי מישהו, ומותיר בידיו את חובת ההתיחסות.

שתי האגורות שלי.

אם אתה מחזיק ביד ענף זית דק, כדאי מאוד שביד השנייה תהיה לך חרב חדה וגדולה.
(הפרשנות שלי לרעיון שמאחורי סיכת המ"מ)

"שבעה דברים בגולם ושבעה בחכם. חכם אינו מדבר לפני מי שהוא גדול ממנו בחכמה, ואינו נכנס לתוך דברי חברו, ואינו נבהל להשיב, שואל כהלכה ומשיב כעניין, ואומר על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון, ועל מה שלא שמע אומר לא שמעתי, ומודה על האמת. וחילופיהן בגולם.;" מסכת אבות- פרק ה', משנה ז'

תודה רגב06.

ידידנו אביר השחקים מס' 1, אני לא קצין ולא בוגר פו"מ, אני בסה"כ מלש"ב שלא יודע לאיית ומתבלבל בין דדו לבר-לב. אין כמו חיל האוויר. כשאני אהיה גדול אני רוצה להיות טייס, אצל הכחולים אף פעם אין טעיות כתיב, אין בעיות תחביר, ואנחנו תמיד מנצחים.

אני מתנצל אבל אני עדיין מאובק מארגז החול, ואין לי סבלנות למקלדת. דיסוננסים זו מילה קשה, וגז הראדון בחפירות קצת טשטש לי את המוח (מזל שטייסים נושמים אוויר נקי ... איזה כיף להיות טייס).

אני מצטער אדוני האביר שהטרחתי אותך כל-כך במחשבות על איך לטמון לי פחים אינטלקטואליים, והכנת שאלות שיכניסו אותי למלכודות לוגיות, זה לא יחזור שוב על עצמו, אני פשוט אחזור לי נזוף ומושפל לשחק בפלסטלינה.
לילה טוב חבר, ד"ש לדני בהרווארד, ותגיד לו שאנחנו לא מתגעגעים.

! This is Sparta

רוקדים על הדם אינו ביטוי הולם..אני פשוט רואה כאן מצב בו נחשפה העובדה שהמלך הוא עירום .וצריך לשקם את הצבא ומערכות קבלת ההחלטות הציבוריות כמה שיותר מהר. והשמחה לאיד או אופן ההתבטאות של כמה אנשים במדינה מראה על חוסר אחריות וחשבונאות אישית שלא נכונה לשעה זו. באשר ליחסי הצבא והדרג המדיני המלחמה ,אני לא חושב שלחלוץ הייתה כוונת זדון אישית או שבשל אישיותו הוא כשל.

בכל ממשל מתקיים שילוש קדוש:המצביא המדינאי והעם (קלאוזוביץ' )הצבא תמיד שואף לפעולה וכאיש של חיל האוויר חלוץ תמיד ידחף לפעולה אווירית .באין איש בעל ניסיון ביטחוני שינטרל את כווונותיו ויבחן את המצב בזוויות מדינית ואזרחית הרי שהאג'נדה הצבאית תהיה דומיננטית בקב"ה. תוסיפו את פרץ למשוואה הזו ותבינו למה השופט וינוגרד דיבר על כך שחלוץ הטעה או ניצל את חוסר ניסיונם של אולמרט ופרץ .לטעמי חלוץ עדיין לא נפרד בליבו מחיל האוויר ולא בחן את המצב בראייה צבאית כוללת .

עין הסערה..רואים הכל ..ולא מאמינים.

ומלבד הסגנון הדי-מעצבן, יש לציין שזו קריאה מעניינת מאוד *אחרי* שקוראים את דו"ח וינוגרד; אפשר לראות בדיוק ממי שלח ולימור קנו אילו לוקשים, ואיפה עברה המסננת אצל כל מקור בדרכו להותיר פרטים החוצה.

"במידה רבה, הודות למאמרי הארץ הוקמה ממשלת הליכוד הלאומי ונתמנה משה דיין כשר הבטחון. הארץ דרש תגובה צבאית על האיום המצרי שבועיים לפני המלחמה, ואף דרש את תפיסת הרמה הסורית ימים אחדים לפני הפעולה".
(הארץ מפרסם את עצמו, 22 ביוני 1967)


המדריך לשביל ישראל, מאת יגיל הנקין ויעקב סער. מהדורה רביעית, 2020
גלריית התמונות שלי