03-05-2007, 13:28
|
|
|
|
חבר מתאריך: 20.02.07
הודעות: 1,153
|
|
|
מאמר צנחנים\דובדבן 2.5.07
אהלן בדיוק חזרתי ואני מותש לחלוטין זה היה הדבר הכי קשה שעשיתי בחיים מבחינה פיזית ומנטלית כאחד.
לא האמנתי שסיימתי .. עד עכשיו קשה לי לעכל...באמת הגיבוש הזה גילה לי דברים על עצמי שלא האמנתי שאני מסוגל אליהם..
אז בלי הרבה טחינה הנה המאמר :
קמתי ב5 וחצי בבוקר , תפסתי רכבת מרחובות לתל אביב ומשם אוטובוס לתל השומר. הגעתי לבסיס ונכנסתי להיכל גדול כזה שבו ריכזו את כולנו ואימתו פרטים אחר כך כל מיני הסברים שקבלנו מהרופא , מהמפקדים ונציגי בקום וזהו. חילקו אותנו לקבוצות של 40 איש ומשם הלכנו לרופא למדוד חום ודופק ושאלות שלהם אם לא חשתי בטוב בשבוע האחרון.
אחר כך הביאו לנו מדי ב' משם הלכנו למטבח ולא אגזים שאומר שאיזה 4 שעות היית עסוק בשטיפת כלים והכנת סנדויצים. היה מתיש אבל היה צחוקים .
אכלנו ארוחת צעריים ועצה שלי אל תאכלו הרבה כי תרגישו תעומס ב2000 יהיה לכם את ארוחת הערב למלא את עצמכם...
אחרי הארוחה הלכנו לאוהלים שמנו ציוד , התמקמנו וב4 בצעריים רצנו 2000 . הריצה היתה קשה היה מסלול של עליות וירידות וחול שלי ים, אבל המפקדים צעקו לנו לתת ראבק ועודדו אותנו. ותזהרו ב2000 בהתחלה בפתיחה מתנהגים כמו חיות דוחפים ורומסים אחד תשני אחד מסכן נפל בהתחלה וחלק דרכו עליו...
טוב היה מסדר וניפו איזה 20. לא היה כמעט דיסטנס ביום הראשון, המפקדים היה ממש בסדר איתנו והעבירו צחוקים חח, ג'ינגי אחד מצנחנים צעק לנו "עד מתי?!" וכולנו השבנו בשאגה "אוגוסט 04" חחח זה היה משחרר או בלילה חח אותו ג'ינגי שאל אותנו במסדר "מי רוצה לראות את המשחק כדורגל של מנצ'סטר?" וכולם הצביעו ואז הוא אמר "חבל" והלך חחח זה היה קורע.
טוב אז אחרי ה2000 מסדר, מיינו אותנו לקבוצות בהתאם לתוצאות ועוד קרטריונים שונים.. הצטוותי ל"צוות 9" קבוצה של 25 איש בערך התמקמנו באוהלים והלכנו לישון, ועכשיו אספר לכם משהו היה לנו אחד באוהל שתפס מעצמו חש שהוא המפקד של הצוות וכל הלילה אמר שהוא יעבור והוא לא פורש ובירבר ובירבר ואז הוא אמר "מי שפורש אני יכניס לו מכות" ואז עניתי לו "אני יפרוש רק בשביל לראות את זה תפסיק לתפוס מעצמך, עדיף שתשתוק" והוא סתם תפה שלו כמו ילד טוב והפסיק להטריד אותנו .
המיטה היתה אחלה לא צריך להביא שק"ש המיטה ממש בסדר נירדמתי מהר.
קמנו ב3 וחצי אירגנו ציוד קיפלנו תמיטות והיה מסדר, קיבלנו מפקד במיל' ועוד איזה 5 מילואימניקים שהיו איתנו בגיבוש ורשמו כל מיני דברים עלינו. שתינו כוס תה עם סנדויץ שוקולד הרמנו תציוד ורצנו אחרי המפקד כמה מאות מטרים לנקודה של השקי חול עכשיו זה היה אחד הקטעים הקשים בגיבוש אתה לוקח שק רץ בספרינט איזה 50 מטר קדימה עוקף תתיק שהיה שם וחוזר בספרינט . איך שאתה חוזר אתה עוד לא מספיק לנשום והמפקד צועק "אפ" ויצאתי לעוד סיבוב.
ככה סיבוב אחרי סיבוב למשך שעה בערך. רוב הסיבובים הגעתי באמצע ובין האחרונים אבל לא הלכתי לרגע ולא הנחתי תשק לרגע פעם אחת, נתתי ראבק והגעתי ראשון שירשמו אותי. זה היה הקטע שהייתי הכי קרוב לשבירה אבל נתתי ראבק ולא ויתרתי כי הצבתי לעצמי מטרה : צנחנים. ואמרתי לעצמי שאני חיב לסיים לא לפרוש כי לא אסלח לעצמי אחר כך.
אה והילד שהתלהב והתברבר אחרי 10 דק' , 10 דק'! הוא פרש הרכין ראש ולא היה מסוגל להסתכל לנו בעיניים, לא רק הוא עוד שתי רברבנים בקבוצה פרשו בשקים. בערך 10 אנשים מהקבוצה פרשו בשקים .בקיצור אנשים אל תתפלצפו יותר מדי אנשים לא אוהבים טיפוסים כאלה..
אחרי השקי חול שתינו ורצנו לעמדה הבאה - זחילות זה היה באמת קשה אתה זוחל איזה 50 מטר לאבן ונוגע בה ורץ חזרה וכך הלאה . אתה זוחל על האבנים ונחבל ונשרט כולך. כל אבל כל הסיבובים הייתי בין ב3 הראשונים , מקום שני בד"כ. חח לא האמנתי אני נוגע באבן , קם , מסתכל אחורה ורואה שכל הקבוצה מאחורי .
אחרי הזחילות היה לנו אלונקה סוציומטרית שזה היה גם ספרינטים (החלק שבו אני חלש) הצלחתי להגיע בין הארבע הראשונים לאלונקה רק פעמיים.. אחר כך היה דיון קבוצתי על האם בנות אמורות לשרת כלוחמות ובזה רוצים לראות את כושר ביטוי שלך והביטחון שלך ליד אנשים.
טוב, אחר כך היה מין מסלול כזה של 10 שכיבות צמיחה ואז ספרינט 10 מטר , 10 כפיפות בטן עוד פעם ספרינט ,10 קפיצות לחזה ולרוץ חזרה. זה התפצל- חצי מהסיבובים זה היה ספרינטים וחצי זחילות ובכל הסיבובים היית בין ה5 הראשונים.
אחרי זה היה לנו מסע אלונקה ששם הכי מסתכלים עליך שם, ח'ברה תתנו הכי ראבק כי שם שאתה על סף שבירה ומותש לגמרי שם הם רוצים לראות כמה אתה נותן ועוזר באלונקה.
היו כמה חבר'ה מהצוות שכל הזמן התחבאו מאחורה ואנשים מבקשים חילוף והם לא נקפו אצבע וסתם בהו בהם והמשיכו בשלהם. אז נכון, כולנו עייפים ומותשים אבל לראות את חבר שלך לקבוצה מותש בדיוק כמוך, רץ עם אלונקה ואתה לא עוזר לו? איזה מין דבר זה?! אני ועוד איזה 4 ח'ברה היינו כל הזמן מקדימה עשינו חילופים כל הזמן לא נתנו לאף אחד שביקש חילוף להיגמר מתחת לאלונקה.
החלפנו והם החליפו אותנו ככה בעבודת צוות. נתינה לזולת ואכפתיות זה הסוד להצלחת המסע.
זהו סיימנו תגיבוש הגענו מלוכלכים , מסריחים , שרוטים וחבולים התחבקנו כולנו ונתנו צעקת אנחה כזאת "צוות 9 כבוד" חחח כל האיכותיים נשארו. באמת היה לי צוות טוב.
אחר כך קצת עבודות ניקיון ומחכים לתור בראיון חיכיתי שעתיים וקצת עד שהגיע התור שלי . הגיע תור והראיון היה יותר מעמיק מהצו ראשון חח אני לא צוחק שאלו אותי על הכל מי אני , מי החברים שלי ולמה צנחנים.
הראיון באמת היה מעמיק ולא הכי קל כי ממש תיחקרו אותך מהשורש. זהו אני ועוד שלושה חברים מהשכבה שלי סיימנו חח וחבר שהיה איתי סיים ובראיון חתם ויתור למה? כי הוא עשה תגיבוש בשביל "החויה" חח איזה גמור.
זהו עכשיו אני בבית אחרי שלקחתי איתי הרבה מהגיבוש הזה ומחכה לתוצאות נקווה שהכינוי שלי "צנחן לעולם" יצדיק את עצמו
תוספת- בקשר לראיון:
אני לא אומר שתתכונו אליו, אבל תהיו עצמכם ואל תצפו שיהייה קל. המפקדים ישאלו אתכם שאלות נוקבות וקשות שעליהם יהיה קשה לענות. אביא דוגמה לשאלה כזאת ששאלו אותי המפקדים:
לקראת סוף הראיון המפקדים שאלו אותי "אם צה"ל מודיע לך שיש מחסור חמור בלוחמים בתותחנים ובשריון מה תעשה?" וזאת שאלה ממש קשה, כי זאת דילמה איך לענות להם. מצד אחד אתה חושב שאם תגיד "לא זה לא בשבילי", אז הם עלולים לחשוב שיש לך חוסר מוטיבציה, חוסר רצון לתת מעצמך לצבא, שאתה מאלה של "סיירת או ניירת ", "מה שאני רוצה או כלום".
ומצד שני אתה חושש שאם תגיד "כן אעזור לצבא שלי", הם עלולים לחשוב שאתה לא מספיק מורעל על צנחנים, כי אם באמת היית רוצה אז לא היית מתפשר ולפיכך אתה לא מתאים...
בקיצור, תבינו- המפקדים שבאמת עושים עבודה מעולה בראיון ושואלים אתכם כמה שאלות נוקבות וממש עוקצניות שקשה להשיב עליהם...אז תהיו מוכנים...
מקווה שעזרתי, בהצלחה לכולם!
_____________________________________
נערך לאחרונה ע"י עידו403 בתאריך 03-05-2007 בשעה 23:41.
סיבה: רווחים בין השורות, כדי שאפשר יהיה לנשום במהלך הקריאה :)
|
ראשי
צ'אט
(רק לא יזיק לעשות קצת פסקאות)
מצב כלאיים
