הבעתם עניין והבטחתי לכתוב, אז הנה. לא רציתי לכתוב זאת באשכול ההוא כדי לתת לו למות כבר. אני גם מצטער על האורך. יש דברים שקל וקצר להסביר בעל פה אבל ארוך ולפעמים מסורבל להעביר בכתב.

אני חושב שהסיפורים והשמועות ושלל המעשיות בקשר למסלול ביחידה מיוחדת (שאני מתעקש לקרוא לה "זרועית", אבל אף אחד לא יבין על מה אני מדבר) יחד עם מטודת הגיבושים הנוכחית, שבודקת כושר גופני, יצרו איזה מיתוס לגבי הקושי הפיזי שקיים במסלול. מיתוס שלדעתי מנופח למימדים הגדולים מהקושי האמיתי שבדבר (אני מתנצל מראש אם אני שובר פה איזה הילת גיבורים).

הקושי במסלול הוא לא פיזי. הוא קושי מנטלי.
הקושי הפיזי הוא רק אלמנט אחד בעומס המנטלי שנוצר ככל שעובר הזמן במסלול.
אם אני חושב על זה קצת, אני חושב שהייתי מגדיר את האלמנטים המרכזיים כך:
* אי ודאות.
* שחיקה מנטלית (יאוש)
* תחרותיות וביקורת עצמית
* קושי פיזי נטו.
המרכיבים האלה לא מסודרים לפי סדר חשיבותם או השפעתם כי זה מאוד אינדווידואלי, אצל כל אחד המינונים בתמהיל הם אחרים, אבל אני חושב שאלה בגדול הקשיים העיקריים. כל קושי הוא שילוב או פועל יוצא של האלמנטים האחרים..

אי ודאות - לא מדובר רק על אי הודאות לגבי הלו"ז, עם זה לומדים לעבוד מהר מאוד. האי ודאות האמיתית היא לגבי יכולותיך שלך, ויכולתך לעמוד באימון/יום/שבוע/חודש/שנה נוספים. אתה מתחיל להטיל ספק בעצמך, לא בטוח אם את האימון האחרון סיימת בזכות או בחסד. ומה יהיה באימון הבא?
ואלה מחשבות לא בריאות, הן מורידות את המורל באופן קבוע, ומהרגע שאתה מפסיק להיות בטוח באשר ליכולתך לעמוד במבחן- המבחן נהיה באופן טבעי קשה הרבה יותר.

שחיקה - ועובר חודש, ועוברים חודשיים, ושלושה. וחצי שנה. ושנה. ועוד חודש, ועוד חודש. אבל כשסופרים ככה זה נראה טוב- במציאות החודשים האלה עוברים בלא מעט מלחמות עם עצמך. עוד יום ועוד יום ועוד יום.. ואתמול היה קשה והיום אתה כבר כולך תפוס וחבול אז עוד יותר קשה, ומחר יהיה עוד יותר קשה.. וסוף השבוע עוד רחוק... ואחריו יתחיל שבוע נוסף, ועוד יום, ועוד יום. פשוט נמאס לך. ומתי יגיע היום שיהיה קשה מידי? (שוב החוסר ודאות..) ואז באות המחשבות הבלתי נמנעות (ולכל אחד יש אותן) "למה בכלל זה טוב לי כל הז*ן הזה? אני יכול לחתוך, פשוט לחסוך מעצמי את החרא* הזה. אני ממילא אפול למקום טוב, מה רע לי באמת איזה אגוז או פלס"ר כזה או אחר? אולי אפילו מדריך לוט"ר או משהו קל"ב? להתחיל מחדש ככה.. פה הרי אני אפילו לא מתבלט לטובה בכלום, שמה בטח יחזיקו ממני, בטח יהיו חיים טובים.. פה יש לי עוד שנה למסלול- שם הם כבר מסיימים עוד חודש-חודשיים.."
ולמי שבנה לו איזה תסריט הוליוודי מצועצע ומגניב של אימונים קשים או מודלים, וחושב שהמאמץ המדובר הוא סקסי ומלהיב: זה ח-ר-א, זה ליפול על הבירכיים ולהקיא בסוף העליה, לשמוע את העצמות שלך נוקשות כל ירידה, להוציא קיטור מהאוזניים ולירוק דם בשביל עוד איזה כמה צעדים שמובילים אותך לשום מקום.. לחזור הביתה בסופ"ש והיאנח כל פעם שאתה מנסה לקום מהספה.. זה ח-ר-א. ואז המודל נגמר, ומתחילים לדשדש ולהתארגן לאחד חדש.. ואתה כבר לא יודע אם לקלל או לבכות או לצחוק על עצמך.

תחרותיות - אין קשר לחברות, זה לא סותר. כולם חברים וכולם אוהבים אחד את השני (בדרך כלל, בסוף PEOPLE ARE PEOPLE) אבל תמיד יש תחרות סמויה או גלויה בין החבר'ה. אתה לא רוצה להגיע אחרון כמובן, כי אחרון זה לא לעניין- ואם כבר לא להגיע אחרון, גם להיות בינוני זה לא כזה שוס. אני זוכר את המנטרה של המפק"צ שלי: בינוני זה אחרון בהתהוות. אז אתה רוצה להיות ראשון. בהכל. זה מעצבן אותך שיש אנשים שכמה שלא תנווט מדוייק, וכמה שלא תלמד, וכמה שלא תיקרע את עצמך ותרוץ כל הציר, תמיד הם יחכו לך ליד האוטובוס, עם הפינג'אן כבר על האש, על אזרחי. ואם זה לא יהיה בניווט זה יהיה במשהו אחר: תמיד יהיה את זה שיוציא אחוזים יותר טובים משלך בכל מטווח, ותמיד יהיה אחד שירוץ יותר מהר או יהיה צלף יותר טוב או נהג יותר טוב או כל דבר אחר. בכל תחום, המרדף הזה אחר ה"הכי טוב" הוא אינסופי. רק היום, במבט לאחור אני יודע לשפוט את הדברים בצורה יותר בוגרת וכולנו צוחקים על זה, אבל במסלול הייתי יכול להסתובב עם פרצוף תחת יום שלם כי הגעתי שני במד"ס בוקר. וזה שוחק, המרדף הזה למקום הראשון. ואף אחד הוא לא באמת מקום ראשון, ולכן זה לא נגמר לעולם.

קושי פיזי נטו - המרכיב שמלווה כמו קרציה את כל שאר המרכיבים בקושי המנטלי הוא העומס הגופני. מה לעשות- הגוף האנושי הוא מכונה שלא אוהבת להתאמץ, וגם כשהראש כבר מתרגל למאמץ, והגוף כבר בונה את עצמו בהתאם, זה עדיין כואב. אני זוכר אימון אחד, דווקא בשלב די מתקדם, בערך חצי שנה או משהו כזה לפני סוף המסלול, שישבתי עם חבר בשישי כוננות ביחידה. מתאוששים עדיין מליל חמישי. סיימנו אימון קשה במיוחד ואמרתי לו (ולעצמי) "די. אני לא יוכל יותר. אני נשבע לך שאם יש עוד פעם דבר כזה, אני קם וחותך. זה קשה מידי. לא מסוגל, נקודה. תזכור מה שאני אומר לך- אני דבר כזה - לא עושה שוב בחיים שלי". הוא אמר לי "אני איתך. די, אי אפשר זה כבר לא הגיוני." ואני באמת הבטחתי לעצמי שהפעם אני אצא גבר, אני עומד במילה שלי. לא עושה את זה שוב.
בטח לא תופתעו לשמוע ש 24 שעות אחר כך, במוצאי שבת, קיבלנו הוראה להתחיל לארגן ציוד לירידה לשטח, אותו מודל במתווה מצומצם (כלומר פחות אנשים, כלומר יותר משקל), וההבטחה שלי לו ולעצמי התקפלה לה יחד עם שאר הציוד לתוך אחד הפאוצ'ים.. רק כדי להישלף שוב בשבוע הבא, ובזה שאחריו, עד שההצהרה הזאת הפכה לבדיחה הקבועה שלנו.

כי בסוף אם אתה עדיין רוצה את זה, והמורל שלך עדיין גבוה אז קושי פיזי זה לא כזה ISSUE. אם מפרקים אותו למרכיביו מדובר בסך הכל בכאב פיזי. קצת עודף חומצת חלב ובחילות פה וקצת קוצר נשימה וכאבים מקומיים שם. ו..זהו. אין הרבה יותר מזה. אז אני לא אתיימר לטעון שזה פשוט, ואני לא אתיימר לטעון שזה מה שאמרתי לעצמי כשעלינו לתבור באחד על אחד בטירונות יחידה (ואת מה שכן אמרתי שם אז הנייר לא סובל ) או שרגעי הוקשי האחרים, אבל בראיה לאחור אני חושב שדווקא העובדה שהמסעות, הניווטים ומאוחר יותר הטקטיים והמודלים היו בתדירות גבוהה, כמעט יומיומית- דווקא זה מה שעזר לעבור אותם במובן מסויים, גם כי הגוף מטבעו מתחשל ומסתגל מהר לנדרש ממנו, וגם כי הראש לומד להיכנס למוד הנכון, האדיש הזה, ואז הכאב הפיזי בכתפיים או ברגליים כבר לא ממש מונע ממך לעשות דברים (אבל הוא כן מונע ממך לרצות לחיות ברגעים לפעמים )

אין מקום רחוק מידי.

כשחושבים על זה חוץ מהתחרותיות כמעט את כל הפקטורים האחרים אפשר למצוא גם במסלולים האחרים (כמובן שלא באותה רמת קושי אבל עדיין).
תגיד, שמת לב להבדל מיוחד בצוות שלך בין אנשים שהיו לפני השירות בקבוצות כושר לבין כאלה שלא? (אם היו כאלה)

רציתי לשאול אותך,איך אתה מציע להתמודד אם התחרותיות והאגו?
האם יש תרופה?

תודה רבה על ההשקעה והרצון הטוב...

הלוואי ולי יהיה הכוח הנפשי לעמוד במסלול הצבאי שלי(מה שהוא לא יהיה חח)... מה שכן טוב לדעת שגם אם אתם נראים ממש אבל ממש בכושר אתם לא נולדתם איתו חח אז יש תקווה.
קיצר תודה רבה לך שאתה משתף אותנו בנסיון שלך במטרה לעזור לנו

תודה רבה!
אני חושב שמילים לא יכולות לתאר את מה שבאמת עבר לך בראש באותם ימים, אבל אכן נתת לנו צ'אנס לנסות...
ת ו ד ה

יכול להיות שציינת בעבר אבל באיזה יחידה שירתת?

תודה רבה על המאמר..בהחלט מכניס לפרופורציות את הדברים שעוברים בשירות ולא סתם סיסמאות של הכל בראש..פירוט מעניין מאוד..
שוב תודה..

שים לב לשורת המומחים.

http://www.fresh.co.il/vBulletin/an...ouncementid=207

למה הייתי משוכנע שהוא שירת במגלן.....


בכל מקרה, קריאה טובה.

R.I.P.

ביחידה שכנראה אני אהיה בה אמרו לי שבמשך שנה כל יום קשה כמו יום סיירות ויותר
תודה רבה

סוד קטן - בטירונות החי"ר שלי, טירונות רגילה לגמרי, כל יום היה יותר קשה מיום סיירות.

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

ציטוט:

במקור נכתב על ידי ביטיס סוד קטן - בטירונות החי"ר שלי, טירונות רגילה לגמרי, כל יום היה יותר קשה מיום סיירות.

אבל האם הטירונות השתנתה?

R.I.P.

שהיתה טירונות חי"ר רגילה לגמרי - כל יום היה קשה יותר מהיום סיירות. גם מי שלא עבר או לא קיבל בכלל יום סיירות- שידע שאם הוא הולך להיות לוחם הטירונות (והאימון מתקדם) קשים יותר מהיום סיירות, ורוב השבועות קשים יותר מהגיבושים.

אני משוכנע שכל חי"רניק שעשה גם יום סיירות יסכים.

אין מקום רחוק מידי.

והפכה קלה יותר - הטירונות בעבר ביטיס היתה לבטח קשה עשרת מונים יותר משאני עברתי, והטירונות שהאבות שלנו היתה קשה הרבה יותר. אבל גם הימי סיירות והגיבושים השתנו בהתאמה אני מניח. בכל אופן, הצבא תמיד קשה יותר מכל גיבוש.

אין מקום רחוק מידי.

אחלה תיאור של הדברים. אני מאמין שהקושי הפיזי מגביר איתו גם את הקושי המנטלי.. שהרי כשהגוף כבר לא נותן הראש מחזיק אותך וכמה שהראש יותר חזק ככה אתה יותר חזק..

כל עניין המנטליות, ההשפעה של אישיות האדם על הצלחתו במשימות קשות והסיבה לכך שחלק מהאנשים חזקים יותר מנטלית מאנשים אחרים מאוד מאוד מסקרנת אותי. אני גם מכין עבודת גמר בפסיכולוגיה בנושא ההשפעה של רמת המסוגלות העצמית של המתבגר על השאיפה שלו להגיע ליחידה מובחרת... מאוד מעניין.

בכל מקרה, כל הכבוד ותודה על השיתוף.

"המנצח האמיתי הוא זה שמצליח להתגבר על כשלונותיו"


גדס"ר צנחנים, מרץ 08.

מאמר מעולה.
תיארת ופירטת את כל הדברים שרצים לי בראש בימים באחרונים (לקראת הגיבושים) באופן מסודר, עזר לי להכניס דברים לפרופורציה. בסך הכל אני מסכים איתך, אני מאמין שאם אתה חזק ברוחך ויודע שאתה לא תישבר - אז הרי ניצחת בקרב עוד לפני שהוא התחיל. ובאמת, הכל עניין של להסתגל.
כן. בהתחלה הגוף שולט על הראש, אבל בסופו של דבר זה מתהפך והשליטה עוברת לראש שלך.
שוב, אחלה מאמר

בתור אחד שהתחיל מסלול ונשבר[כן כן לא מפחד להודות בזה בניגוד לכמה מזויפים]ויצא לג'וב,אני אומר לך שעד שאתה לא שמה,אתה לא יודע איך זה,ובמהלך המסלול יש בעיה של הסתגלות למה יש מלא בלת"מים כל הזמן,כל הזמן הנפצות וחוסר וודאות[הפ"פית אמרה שיוצאים הביתה,אבל המ"כ אומר ש100% סוגרים שבת,והמ"מ אמר שאולי ואולי ואולי...ובכלל הסמל זרק לך מילה על שבת או שעות ביציאה ואתה כולך על קוצים עד למסדר פאקים]או זה שכל היום אונסים אותך בתרגילי פרט,חוליה,מחלקה,פלוגה מה שתרצה...אתה חושב שהנה יש לך איזה רבע שעה לנוח,אבל לא,יש מד"ס ווסט[היי,אפשר להוסיף עוד כמה קילומטר אלונקה אז למה לא]והחוסר וודאות הזה זה דבר שהפריע לי מאוד אבל זה חלק מלהיות ח"ירניק ומי שלא יכול לעמוד בזה[כמוני]לא מגלה את זה עד שהוא שמה,בטח שאם תילך ישר לג'וב לא תידע לעולם אבל אני לפחות מתנחם בזה שהלכתי וניסיתי ואני עדיין חושב שאני לא מסוגל להיות שמה
בהצלחה למתגייסים,ודבר אחד נכון,הכל בראש,השאלה זה ממש הוא עשוי

ציטוט:

במקור נכתב על ידי Pizza-Guy מאמר מעולה. תיארת ופירטת את כל הדברים שרצים לי בראש בימים באחרונים (לקראת הגיבושים) באופן מסודר, עזר לי להכניס דברים לפרופורציה. בסך הכל אני מסכים איתך, אני מאמין שאם אתה חזק ברוחך ויודע שאתה לא תישבר - אז הרי ניצחת בקרב עוד לפני שהוא התחיל. ובאמת, הכל עניין של להסתגל. כן. בהתחלה הגוף שולט על הראש, אבל בסופו של דבר זה מתהפך והשליטה עוברת לראש שלך. שוב, אחלה מאמר

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי הציוני האחרון בתור אחד שהתחיל מסלול ונשבר[כן כן לא מפחד להודות בזה בניגוד לכמה מזויפים]ויצא לג'וב,אני אומר לך שעד שאתה לא שמה,אתה לא יודע איך זה,ובמהלך המסלול יש בעיה של הסתגלות למה יש מלא בלת"מים כל הזמן,כל הזמן הנפצות וחוסר וודאות[הפ"פית אמרה שיוצאים הביתה,אבל המ"כ אומר ש100% סוגרים שבת,והמ"מ אמר שאולי ואולי ואולי...ובכלל הסמל זרק לך מילה על שבת או שעות ביציאה ואתה כולך על קוצים עד למסדר פאקים]או זה שכל היום אונסים אותך בתרגילי פרט,חוליה,מחלקה,פלוגה מה שתרצה...אתה חושב שהנה יש לך איזה רבע שעה לנוח,אבל לא,יש מד"ס ווסט[היי,אפשר להוסיף עוד כמה קילומטר אלונקה אז למה לא]והחוסר וודאות הזה זה דבר שהפריע לי מאוד אבל זה חלק מלהיות ח"ירניק ומי שלא יכול לעמוד בזה[כמוני]לא מגלה את זה עד שהוא שמה,בטח שאם תילך ישר לג'וב לא תידע לעולם אבל אני לפחות מתנחם בזה שהלכתי וניסיתי ואני עדיין חושב שאני לא מסוגל להיות שמה בהצלחה למתגייסים,ודבר אחד נכון,הכל בראש,השאלה זה ממש הוא עשוי

אני לא יודע איפה התחלת מסלול אבל אתה מתאר פה אורח חיים של טירונות ולא של מסלול. ואתה צודק - הטירונות היא מבחינה מנטלית אחד השלבים הקשים ביותר. כי היא ה"בום" האמיתי שאתה מקבל. שבירה של הרבה מוסכמות שאתה מכיר (ובעיקר של החופש שלך). וגורם הענישה בה הוא משמעותי ומשביז ביותר, הרבה יותר מלעשות עוד מד"ס אלונקות או פחות מד"ס אלונקות. ההרגשה שיש לך מינימום שליטה על החיים שלך והכל בידיים של איזה טמבל אחר - זאת הרגשה מחורבנת למדי. אבל זה לא נשאר ככה כל המסלול. אחרי הטירונות אין יותר מסדרי פאקים ונדיר מאוד שמישהו יקבל שבת מהמפק"צ (אצלנו דווקא קיבלו, מי שהקפיץ ניצרה ברימון. ובצדק ).

אין מקום רחוק מידי.

אז רואים שלא יישמת את מה שJR אמר. חבל מאד, ואל תלביש עליי את מה שעבר עליך - אתה לא מכיר אותי.

מבזבז זמן על מלש"בים חוצפנים..מטומטם שכמוני.

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

חח מה התכלית של ההודעה שלך? להראות לי שאני טועה ושיש סיכוי שאני אפרוש?
אני יודע שתמיד יש את הסיכוי הזה, ואני לא אדע מה יקרה עד אני אגיע לשם.
אני לא חוצפן, תודה שאתה חולק איתי את הנסיון שלך, אבל אם תשים לב, לא השתחצנתי ולא אמרתי שום דבר על עצמי במהלך השירות. רק אמרתי שאני מסכים עם JR זה הכל. לפי הטון של ההודעה שלך, ולפי הדוגמאות שהראת - זה נראה כאילו אתה מנסה לגרום לי לפקפק בעצמי. אם זאת לא היתה הכוונה שלך אני מצטער מראש.
אני גם מצטער שגרמתי לך לבזבז זמן על מלש"ב חוצפן שכמוני.
יום טוב

תודה רבה
נהנתי לקרוא

"כל הזין בשבת מקוצרת - יצחק רבין"
חח, ענק

תודה רבה על המאמר.

לפי המאמר אין דרך אמיתית להתכונן למסלול ביחידה, אני צודק?
העובדה שאני אלך 3 פעמים בשבוע לאימוני כושר קרבי שנתיים לפני הגיוס לא תתן לי שום דבר הרי שהקושי בזמן הפיזי והמנטלי בזמן המסלול הוא כלכך קשה ששעתיים אחה"צ לא באמת יחשלו אותי ויכינו אותי טוב יותר למסלול הצבאי. אשמח אם תחווה את דעתך.

אני לא יודע כמה אימוני הכנה לצבא יכולים להכין אותך למסלול- אני גם לא חושב שהם נועדו לכך. תכליתם של האימונים האלה (להוציא ערכים מוספים שאני מקווה שנלמדים שם כמו כלי מנהיגות, ערכי ציונות, טיולים וכו') היא להכין לגיבושים. להכין אדם לגיבוש נראה לי הדבר הקל ביותר שיש. בגיבוש אין כל המרכיבים שמניתי- יש רק שניים, קושי פיזי ותחרותיות.

הקושי הפיזי הוא כמובן קטן בהרבה ואם אתה בא במוכנות גופנית גבוהה אין סיבה שתתקשה לצלוח את הגיבוש.
אלמנט התחרותיות כן חזק בגיבוש אבל במתכונת שונה מבמסלול:
הגיבוש כולו הוא תחרות, אין אלמנט של צוותיות (ומה שמצחיק הוא ההצגה כאילו יש אלמנט כזה). אתם לא "צוות" בגיבוש- כל אחד שם נלחם על הצלחתו שלו ולא על הצלחתו של הצוות. זה בסדר- זאת המשימה שלכם. גם אם המשימה היא זהה- למשל להיצמד למפק"צ במסע אלונקות- בגיבוש המשימה שלך היא בעצם להיות מתחת לאלונקה כל הזמן. וזהו. תכל'ס ביננו- השאלה אם אתם עומדים במשימה הכללית לא מעניינת אף אחד - אתה יודע שמסתכלים עליך כפרט ולא על הקבוצה כצוות עם משימה אחת.

במסלול המפק"צ לא הולך מקדימה עם פנקסון ורושם חוו"דים על החיילים שלו- הוא רוצה לראות את הצוות עומד במשימה ונצמד עליו, ומצידו שארבעה יסחבו את האלונקה וכל השאר יסחבו אותם על הכתפיים. כמובן שההתנהגות האישית נבחנת גם לאורך זמן - כי המסלול הוא מסלול ממיין, אבל הדגש במיון הוא על הצוות- מי תורם לצוות ומושך אותו קדימה ומי פחות.

מה שאימוני כושר לפני גיוס כן יכולים לעזור בו הוא להכיר לך את התחושות של הגוף שלך תחת מאמצים שונים. אלה לא תחושות שכל אחד מכיר או חווה בחיים הארחיים ולרוב צריך אימונים כאלה כדי בכלל לדעת שהן קיימות. אתה לומד לשבור את המחסומים הואטומטיים שהגוף שם כשקשה לו (כאבים בצד, בחילה, כאבי בטן, קוצר נשימה). חשוב מאוד לשמור על ההיבט הבריאותי באימונים כאלה ולא לסכן את הגוף, ולכן מומלץ לדעתי להתאמן בקבוצת כושר מקצועית במקום לבד- וזאת הסיבה היחידה בעצם שאי תומך ברעיון הקבוצות האלה.

אין מקום רחוק מידי.

אהלן J-R,ראשית רציתי להודות לך על ההשקעה ועל העובדה שאתה(ורבים אחרים בפורום)מקדישים במזמנכם החופשי בלעזור לצעירים לפני גיוס
שאלתי היא כזו:האם אחרי המסלול הקושי נשמר?אני בטוח שנוספות פריבילגיות,אבל בגדול-האווירה במהלך המסלול היא "שכונתית"?או שהדיסטנס נשבר רק אחריו?אין מצב שתקרא למפקץ "אחי" במהלך המסלול?אשמח לקצת הבהרות ממך,למרות שסוף המסלול רחוק ממני כמה שנות אור

ציטוט:

שאלתי היא כזו:האם אחרי המסלול הקושי נשמר?אני בטוח שנוספות פריבילגיות,אבל בגדול-האווירה במהלך המסלול היא "שכונתית"?או שהדיסטנס נשבר רק אחריו?אין מצב שתקרא למפקץ "אחי" במהלך המסלול?אשמח לקצת הבהרות ממך,למרות שסוף המסלול רחוק ממני כמה שנות אור

אם יש קונספציה שגויה בולטת בפורום מו"ס זה קידוש המסלול והפיכתו למטרה, לאייטם המרכזי. רוב הדיבורים פה, בהקשר של יחידה כזו או אחרת הם או על הגיבוש או על המסלול. אגב, זה די טבעי אני חושב. אבל חשוב לי להסביר לכם שהמסלול, הוא בסך הכל פרק הכשרה. הוא יכול להימשך שמונה חודשים או שנתיים במקומות מסויימים, והוא עדיין יהיה רק פרק ההכשרה. המסלול הוא לא הפואנטה ולא ה HIGHLIGHT של השירות ביחידה (בכל יחידה, כולל גדוד). אף אחד לא מתגייס בשביל לעשות מסלול (אני מקווה). מתגייסים כדי להיו לוחמים.

החיים אחרי המסלול (וגם במהלכו בהיבטים מסויימים) הם לא חיים רעים. במובן הזה חבריכם החי"רניקים חיים ספרטניים ו"קרביים" בהרבה. מכיוון שהיחידה אינה תופסת גזרה או עוסקת בבט"ש משום סוג, יש אפשרות לקיום תנאים טובים מאוד בבסיס הבית. אבל הקונספציה שדוברה באשכול הזכור ההוא, בה טען המשתמש DEVELOPED ש 90 אחוז מהזמן יושבים ומגרבצים הוא טעות.
האמת היא שהמסלול לא מסתיים אחרי שנתיים. אחרי שנתיים מקבלים סיכה, ואתה כשיר לצאת לפעילות ייעודית של היחידה (לכאורה). ההכשרה הייעודית שלך נמשכת, ובתחומים מסויימים רק מתחילה בנקודה הזאת. האימונים שלך אחרי המסלול הם לעיתים קשים יותר (פיזית) ותובעניים יותר מאשר במסלול (בעיקר בכל האמור למשקלים או תנאים אחרים) ונערכים בתנאי מציאות מקסימליים, כלומר כשעושים מודל אף אחד לא מדבר על סרגלי מאמצים או אחוזי משקל גוף. יש X-משימה שדורשת-X ציוד ואין מה לעשות, עם זה מסתדרים. מתאמנים קשה מאוד, יש הרבה אימונים שלא עשיתם במסלול ואתם נחשפים לדברים חדשים (אימונים עם צוותים אחרים מפלגות שונות). כשלא מתאמנים ואין פעילות מבצעית משום סוג- אז כן, יושבים ומגרבצים. מסתובבים בגופיות ותחתונים עם שניצלים בפה (אל תשאלו) או משחקים כדורסל או רצים על החוף או כל דבר אחר. ההבדל היחיד מהמסלול הוא שבמסלול היה לו"ז מסודר של אימונים מיום ראשון בבוקר עד יום שישי בבוקר. כשאתה לוחם הלו"ז שלך נקבע בעיקר ע"פ תכניות למבצעים, ואימוני לו"ז קבועים. מכיוון שהפעילות המבצעית היא דבר משתנה מיום ליום ושבוע לשבוע- נוצרים חורים, ובחורים האלה אתה חי טוב- לא מתבייש בזה.

אין מקום רחוק מידי.

ציטוט:

שאלתי היא כזו:האם אחרי המסלול הקושי נשמר?אני בטוח שנוספות פריבילגיות,אבל בגדול-האווירה במהלך המסלול היא "שכונתית"?או שהדיסטנס נשבר רק אחריו?אין מצב שתקרא למפקץ "אחי" במהלך המסלול?אשמח לקצת הבהרות ממך,למרות שסוף המסלול רחוק ממני כמה שנות אור

לגבי הדיסטאנס- צוות טוב לא מצריך דיסטאנס מלכתחילה. בטירונות יחידה הדיסטאנס די נשבר, אתה קורא לכל המפקדים בשמם הפרטי או בכינוי שלהם ביחידה ואין יותר הצדעות או "המפקד" או עמידה בשלשות.
לקרוא למפק"צ "אחי"? לא יודעץ לא עשיתי את זה גם אחרי המסלול.. זה פשוט לא מתאים ואתה תבין את זה בעצמך שיגיע זמנך. זה קצת מוזר לקרוא "אחי" למי שאחראי עליך. בוא נגיד שבטירונות אם תקרא לאחד המפקדים אחי אתה תזומבר קשות ובמסלול אם תקרא למפק"צ אחי תקבל מבט שיבהיר לך שאתה עדיין בצבא. אחרי המסלול אם תקרא לו אחי תקבל גבה מורמת ומבט משועשע.
כמובן שזה גם תלוי במפק"צ ובאישיותו. וגם בנרטיב של הצוות והמפק"צ ביחד.

אני פיקדתי על צוות לוחמים מבלי שהייתי המפק"צ שלהם במסלול, קיבלתי אותם כלוחמים בוגרים כך שלא היתה לי בעיה שיקראו לי אחי או כל דבר אחר והייתי מתקלח איתם וישן איתם (דברים שמפק"צ "מקצועי" לא נוהגים לעשות אלא בשטח). אין ממש חוקים מסודרים בעניין הזה, וזה הרבה עניין של אופי ושל דרכי עבודה שלומדים עם הזמן.

אין מקום רחוק מידי.

תודה רבה על המאמר.

בסוף הכול מסתכם בראש אבל כושר פיזי לא יגרע

Peior est bello timor ipse belli
הדבר הגרוע ממלחמה הוא הפחד ממנה.

התבור באחד על אחד אתה רציני
איזה פחד

באלונקה זה בדרך כלל אחד על ארבעה.

לעולם אשא דגלך בגאווה

או ליתר דיוק שלושה. זה תמיד היתה הסחיבה הכי קלה עבורי אבך במשך שנתיים לא הצלחתי להחליט מהי העמדה הנוחה והקלה ביותר, מלבד הנישא.

אין מקום רחוק מידי.

אז לבחור ששאל- "אחד על אחד" זה כינוי לסחיבת פצוע שאתה בטח מכיר. מעמיסים את הכתפיים את בן הזוג וציוד ומתחילים לעלות.
לבחור ששאל ראשון- את התבור עשינו בכמה הזדמנויות אבל הפעם הזאת בטירונות יחידה היתה הפעם המאוסה ביותר (שתי הפעמים האחרות דווקא היו נחמדות). עלינו דרך הכביש מצומת גזית למנזר. כמובן שלא אחד על אחד רצוף כל הדרך- מותר להתחלף רק העיקר שכל הדרך תהיה באחד על אחד. לפחות המזג אויר היה טוב.

לעומת זאת הפעם השניה שעלינו לתבור, קצת אחרי הטירונות יחידה, היתה מדהימה. ניווטנו מאזור נחל קשת (טיפה צפונית לבית קשת) טופו' ואז בתוך אחד הכפרים הערביים באזור. הנ"ס למי שהביא את כל הבתים היה צומת גזית והניווט היה אמור להסתיים בסביבות ארבע וחצי בבוקר. בנ"ס מילאנו מים וקיבלנו בלת"מ הדורש כושר ניווט גבוה במיוחד: התבור. הנ"ס: הכניסה למנזר. האזימוט: למעלה.
והפעם עלינו דרך השטח- שזה חורש יפיפה של אורנים ואלות (אלה) והטיפוס קשה (הרבה משקל) אבל יש אחלה בריזות והנוף לכיוון כדורי וכפר תבור ממש מרהיב (אני ממליץ למי שיש לו שבת פנויה להשקיע נסיעה לאזור). הגענו למעלה סביב רבע לשש ועשינו תה מחוץ למנזר מול הזריחה, ושמענו שיעור קצר על ההיסטוריה של המקום מהמפק"צ וירדנו בריצת שחרור למטה (הטנדר לקח את המנשאים). אין מה להגיד- טיול של החברה להגנת הטבע.

אין מקום רחוק מידי.

אז ככה, מדובר ב"נקודת סיום"- נקודת הסיום של הניווט. נבטאים זאת "נו"ן סוף" (בתותחנים לפחות).
בשפת הארטילריה למושג נ"ס יש פירוש שונה לחלוטים- נגד סוללה, לרוב עם המילה אש לפני כן (אש נ"ס).

לעולם אשא דגלך בגאווה

נשמע שווה ביותר
ותכלס עם החלפות זה אפשרי, זה פשוט לוקח איזה שעתיים.

יצא לי לטייל שם וזה מקום ממש ממש יפה .
אני מניח שיצא לי להגיע לשם מתישהו בצבא ויהיה מגניב להגיע לשם שוב

ובאמת כתבה מעולה


נ.ב.

כושרי ניווט... נורא קשה למצוא את התבור

מאמר יפה ומושקע.

באופן אישי , סבלתי בעיקר מנושא האי-וודאות והבלת"מים החוזרים ונשנים

כושר גופני מעולה מעולם לא היה לי כך שגם בנושא זה חרקתי שיניים יום יום- שעה שעה.

אגב , שאלה שחוזרת ומעניינת מלש"בים ואולי כדאי להקדיש לה כמה שורות - איך נראה השבוע האחרון במסלול בדגש על מסדר הסיום ("מסדר האבירים...") .

רגע, אתה גם שירת שם?
מצטרף לשאלה על מסדר האבירים...

ציטוט:

במקור נכתב על ידי תמיר20 רגע, אתה גם שירת שם? מצטרף לשאלה על מסדר האבירים...

לא. לא שם.

אגב , לשאלתך - לא קוראים לי אמיר...

אהה... טוב זה יכל להיות מוזר
אם אני מבין את דבריך שירתת במקום דומה, אז אולי תביא לנו גם אתה מאמרון?
|אם לא, אתה כבר חייב לי שתי כאפות|

ציטוט:

במקור נכתב על ידי תמיר20 אהה... טוב זה יכל להיות מוזר אם אני מבין את דבריך שירתת במקום דומה, אז אולי תביא לנו גם אתה מאמרון? |אם לא, אתה כבר חייב לי שתי כאפות|

חשבתי על זה פעם , אבל עקרון 'מינימום אנרגיה' ניצח שוב .

בשלב זה של התפתחותי האינטרנטית אני מעדיף להיות פרזיט - להיות כאן, לקרוא ולהנות , אך לא ממש לתרום ולהשקיע...

אממ... סחטיין(?)

מדוע??? אתה הרי לא יכול. נפלת רפואית

ציטוט:

במקור נכתב על ידי צביקה. מדוע??? אתה הרי לא יכול. נפלת רפואית

פנית אליי? כנראה שלא...

תודה רבה על המאמר

מאמר טוב ויפה- בדיוק מה שהייתי צריך כדי להיכנס לפרופורציות
תשובות טובות- אני מתחיל לתפוס ממך j-r (חדש פה)

"שום עם לא יכול לנצח במאבק על קיומו,
ללא נכונותם של אחדים להקריב את חייהם למענו"

בקושי פיזי נראה לי שאפשר להוסיף גם "קרב מגע", כי זה לא נוצץ כמו שזה נשמע...

גם הקרב מגע- אין מה לפחד ממנו. זה כואב, זה חרא, אבל זה מסתיים תוך איזה 1/2/3/4/5/6 שעות מקסימום...

אם יש דבר אחד שאני באמת לא מהסס לתת לו את הכותרת הקלישאית "הכל בראש" זה קרב מגע.
הבעיה היחידה באימונים האלה זה הפציעות, שזה באמת מכה, אבל אין יותר מידי מה לעשות זה חלק מהעניין.

אין מקום רחוק מידי.

האם בסוף כול זה היה שווה את זה?

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

בדיוק מה שחשבתי...

אם היא כוונה אלי..

אתם שואלים אם היה שווה לעבור את המסלול כדי להיות לוחם? כמובן אין שאלה.

אין מקום רחוק מידי.

שאלות נוספות:

1. העיפו חבר'ה מהמסלול שלא היו תחרותיים מספיק (לא שאפו להגיע תמיד ראשונים ולעקוף את כולם)?
2.ברגעים כמו שאתה מתאר איך בכל זאת מצליחים לשרוד את הקושי ולהמשיך הלאה?
3.התמונה שאתה מתאר מבחינת העצימות הפיזית היא גיבוש אשר נמשך שנתיים שלמות. העומס הוא באמת כזה? לניווטים יש מטרה מבצעית או שסתם מנווטים עם משקלים עצומים לשם האימון? בזמן המסלול כל יום שעובר הוא יום קשה שבו בוחנים אותך מחדש או שיש תקופות רגועות?

1.

ציטוט:

העיפו חבר'ה מהמסלול שלא היו תחרותיים מספיק (לא שאפו להגיע תמיד ראשונים ולעקוף את כולם)?

לא. לא מהסיבה הזאת.

2.

ציטוט:

.ברגעים כמו שאתה מתאר איך בכל זאת מצליחים לשרוד את הקושי ולהמשיך הלאה?

חדד את השאלה- לאיזה רגעים אתה מתייחס.

3.

ציטוט:

התמונה שאתה מתאר מבחינת העצימות הפיזית היא גיבוש אשר נמשך שנתיים שלמות. העומס הוא באמת כזה?

יש הבדלים מנטליים שכבר הזכרתי בין גיבוש לבין מסלול (הגיבוש הוא לא הכשרה, הוא סתם אוסף תחרויות ומבחנים), ומלבד זאת, אם אתה מדבר על הרמה הפיזית אל תשכח שהגוף שלך לא נשאר אדיש למה שעובר עליו- אתה מפתח יכולת גופנית יותר ויותר גבוהה עם הזמן. בשבוע של גיבוש הכושר שלך לא משתפר.

ציטוט:

ניווטים יש מטרה מבצעית או שסתם מנווטים עם משקלים עצומים לשם האימון?

הניווטים הם הבסיס ללוחם ביחידה. אם אתה לא יכול להביא את עצמך עצמאית ליעד אין טעם ללמד אותך דברים אחרים. הניווטים הם א'-ב' של פעילות מבצעית. המשקלים בזמן הניווט הם גם כדי להקשות ולפתח את היכולת, וגם כי במציאות אתה לא תצא למשימה בלי ציוד נכון? אז מה הטעם להתאמן "על ריק"?

ציטוט:

בזמן המסלול כל יום שעובר הוא יום קשה שבו בוחנים אותך מחדש או שיש תקופות רגועות

תראה זה לא בדיוק כמו שאתם מדמיינים את זה.. זה סוג של שיגרה ללא שיגרה.. כלומר, אלה החיים שלך, אתה לא סופר את הימים לסוף ולא עסוק בלנתח את היום שעבר יותר מידי.. יש אימונים קשים יותר ויש אימונים קשים פחות. יש גם אימונים שביחס לרמת הכושר שפיתחת בשלב שלהם הם כבר לא קשים לך פיזית יותר מידי. ויש גם ימי התארגנות, ימי ספורט, ימי לימודים וכו', שבהם בכלל לא עוסקים באימון לחימתי ויותר נותנים לגוף לנוח.

בשביל לשאול עם כל יום הוא קשה אתה צריך להגדיר מה זה "קשה".. פעילות פיזית לכשלעצמה היא לא דבר "קשה" במובן הרע של המילה.. בוחן לוחם זה דבר קשה? כן, מאוד. אבל הרי כל הבוחן לוקח כעשר דקות, ואחרי שאתה מתאושש אתה כמו חדש- הדופק חוזר לנורמלי, הנשימה מסתדרת, הזיעה מתייבשת, הגוף מזדקף - וזהו. עבר. היה קשה? כן, לעשר דקות בקושי... זה לא כזה דבר נורא. העניין עם אתרגים פיזיים זה לסיים אותם. גם מסע מרובע, בראיה לאחור לא היה כזה נורא. כמובן שתוך כדי זה גיהנום, אבל תוך כדי זה תמיד גיהנום, לכן צריך לסיים ואז רואים שאחרי קצת מנוחה, הדברים נכנסים לפרופורציות.

אין מקום רחוק מידי.

J-R אתה כותב יפה, אבל יש בעיה, אני לפחות לא מבין הרבה מהדברים כמו: 'בוחן לוחם' אשמח אם תפרט יותר (אם ניתן).

ששונה מיחידה ליחידה. לוחמים (וגם מסלולניקים משלב מסויים והלאה) צריכים לעבור את הבוחן לפחות פעם בחודשיים. מה שניסיתי להגיד הוא שמדובר בפעילות עצימה (אני מקווה שאתה מכיר את המושג) ואינטנסיבית מאוד לגוף אבל גם היא נגמרת אחרי 10 דקות קשות, ועשרים דקות אחרי שסיימת אתה כבר שוכח מזה ואתה כמו חדש (במידה ועברת. במידה ולא יש לך סיבה טובה להתבאס)

אין מקום רחוק מידי.

אין צורך בעקיצות. אני לא חושב שהייתי אמור לדעת מה זה. אבל ניחא.
תודה

עקיצות?
אם התכוונת ל"אני מקווה שאתה מכיר את המושג" לא היתה פה אפילו חצי עקיצה- זה מושג שלא כל אחד מכיר..

אני מצטער אם חשבת ש"עקצתי" אותך, ממש לא זאת היתה הכוונה.

אין מקום רחוק מידי.

אהה מצטער, שכחתי לקחת כדורים היום...

ציטוט:

במקור נכתב על ידי J-R ששונה מיחידה ליחידה. לוחמים (וגם מסלולניקים משלב מסויים והלאה) צריכים לעבור את הבוחן לפחות פעם בחודשיים. מה שניסיתי להגיד הוא שמדובר בפעילות עצימה (אני מקווה שאתה מכיר את המושג) ואינטנסיבית מאוד לגוף אבל גם היא נגמרת אחרי 10 דקות קשות, ועשרים דקות אחרי שסיימת אתה כבר שוכח מזה ואתה כמו חדש (במידה ועברת. במידה ולא יש לך סיבה טובה להתבאס)

אם לא עוברים את הבוחן הזה יכולים "להפריש" אותך מהמסלול?

עד שיימאס לך מספיק כדי שתעבור.

אין מקום רחוק מידי.

מצטער שאני מפציץ בשאלות פשוט לא כל יום יש לי אפשרות לשאול את השאלות האלה ולקבל תשובה מאחד שעבר את כל התהליך...

לגבי השאלה על הקושי: אתה מתאר מצב שמוציאים אותך למסעות יום אחרי יום, המטרה של אותם מסעות לא ברורה כלכך ואתה צריך להשקיע את כל כוחותייך בכדי לתת עוד כמה צעדים עם 80 קילו על הגב שלא מביאים אותך לשום מקום... אגוז זה אחלה מקום עם אחלה אנשים והקושי שם (יש קושי) לא מטורף כו התמונה שאתה מתאר. מה בעצם גורם לך לעלות את התבור באחד על אחד ( ) ולא להגיד שי*דיינו כולם, לא צריך את זה.

אני חושב שלאנשים עם מניע אידיאולוגי יותר קל לנשוך שפתיים ולהמשיך אבל דיברתי בזמנו עם חבר שמשרת בשלדג (מסלולניק) והוא אמר לי שזה חרטא והוא ורוב החבר'ה לא הגיעו ליחידה ממניעים אידיאולוגיים אלא כדי לבחון ולאתגר את עצמם.

מקווה שאני יותר ברור...

תודה רבה על התשובות!
תשקול להוציא ספר בנושא, ברצינות... הוא ימכר כמו לחמניות חמות.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי e13290 תשקול להוציא ספר בנושא, ברצינות...

ואוו, טוב שלא הגזמת.

R.I.P.

הבעיה היא שהוא צודק... תסתכל על האנשים פה... כמעט גומרים מלקרוא כמה מילים על המסלול שלו. עם כל הכבוד וההערכה שיש לי לאנשים ביחידות האלה (אני בכלל רציתי ועדיין רוצה להגיע ליחידה כזאת) אני חושב שאנשים כאן צריכים להירגע ולהפסיק לראות בכל שלדגיסט או מטכ"ליסט אלוהים...

ילדים פעורים כמוכם מורידים כאן את רמה וחבל.

אף אחד לא סוגד ומעריץ שלדגיסטים מטכ"ליסטים וכו'...

אעני שואף להגיע ליחידה מובחרת. שלוש פעמים בשבוע אני קורע את עצמי באימוני כושר קרבי (למרות שהגיבוש שלי הוא רק עוד שנה) וקורא המון על הנושא. תשאל אותי למה אני רוצה להגיע ליחידה קרבית, וואלה לא יודע להגיד לך. הכל כלכך סודי ולא ברור. אז הנה בא בנאדם שמוכן לדבר ולספר מה מחכה לי מעבר לשם ולכבוד של להתשייך ליחידה מובחרת. אני לא מעריץ אותו או סוגד לו - אבל מאוד מעניין אותי מה יש לו להגיד.

המון חבר'ה רוצים להגיע ליחידות האלה בצבא מבלי לדעת מה באמת מחכה להם. אולי אם הם ידעו יותר הם יוכלו מראש להחליט אם מתאים להם או לא.

אני לא רואה איך השאלות ששאלתי מביעות ההערצה לשלדגיסטים ומטכ"ליסטים - ובחייאת היה פה שרשור מעניין וחיובי, לכו תהרסו אחד אחר!!!

בוא באמת לא נהרוס את השרשור - לא רוצה להרוס, למה להיכנס להערות כמו "יא ילד פעור" אני לא אגיב על זה כדי שלא ניכנס פה למריבות סתמיות בפורום שיאלצו את המנהלים לנעול, רק קח את עצמך בפרופורציות ואל תקרא לבנאדם פעור כשאתה עושה גיבוש רק עוד שנה...

אף אחד לא דיבר עליך אישית, פשוט הוא ואני הגבנו למה שכתבת על זה שכדאי שהוא יכתוב ספר בנושא. גם לפי דעתי הוא ימכר כמו לחמניות רק חבל שזה יהיה בגלל הסיבות שציינתי... כל הסגידה הזאת לשלדג/מטכ"ל/שייטת היא מוגזמת ומנופחת ובגלל זה יהיה לספר כזה ביקוש רב. ותגיד לי שאני טועה... תגיד לי שזה לא ככה אצל המלש"בים... אשכרה תכף יקומו מועדוני מעריצים ליחידות האלה.

*אם בא לך להגיב אז תעשה את זה באשכול נוסף או בפרטי... כי באמת אני לא רוצה להרוס את השרשור ומצטער אם חשבת שהתכוונתי אליך אישית. דיברתי כללית...

ציטוט:

במקור נכתב על ידי e13290 ילדים פעורים כמוכם מורידים כאן את רמה וחבל... ...הגיבוש שלי הוא רק עוד שנה

גדול, פשוט גדול!

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

ובגלל שאני לא סתם רע (או סתם לא רע, או רע אך לא סתם), אני אתן לך גם תגובה עניינית.

(הדברים הבאים נאמרים בלי שום כוונה לפגוע בהתעשרותו העתידית של עומר מספרות SOF).

אם אתה רוצה לקרוא ספר על יחידת שלד"ג בגלל שמעניין אותך לשמוע על מבצעים בעורף האוייב ואתה אוהב מתח, סבבה. אם אתה רוצה ספר על המסלול בש' 13 בגלל שמעניין אותך לקרוא על איך בחורים צעירים מתמודדים עם הקושי, go ahead. אבל אם אתה רוצה לקרוא ספר על מטכ"ל בשביל לדעת אם זה מתאים לך או לא? עזוב, וותר. ישנם דברים יותר טובים להוציא את הכסף של אבא ואמא עליהם.

כשאבא שלי התגייס לא היה לו מושג מה זה צבא. כשאני התגייסתי לא היה לי מושג מה זה הקורס שאני הולך אליו. כשאתה תתגייס כבר יהיה לך כתוב באינטרנט לאן אתה הולך. מתחיל להיראות לי שכל הנהייה הזאת אחר מידע לקראת גיוס, לצד חופש המידע והביטחון שיש לנו היום שאנחנו יודעים הכל רק עוזרים לצה"ל לעשות "קידום מכירות" על הגב שלכם. חלק ממה שיוצא מזה זה חיילים בני יומם בלי כל משמעת, שבטוחים שהם מחזיקים את הצבא בביצים ושהם שמו את ה-צ' בצה"ל ("הם לא יכולים לעשות לי כלום על זה..."). אני לא מדבר עליכם- אתם לא התגייסתם, אני מדבר על חבר'ה מהשירות שלי.
אז אולי אתם יודעים היום יותר, ואולי זה באמת עוזר לחלק מכם לקבל החלטות מושכלות יותר. אבל אם אתה רוצה עצה ממני הקטן (שלא שירת ביחידה מובחרת, שכל חורף מושבת לתקופות ארוכות בגלל התקפי אסטמה קשים ולכן היה ברור תמיד שלא יהיה קרבי (לא שזה הפריע לי לפנטז על ערעור פרופיל), ושכל זאת לא הפריע לו להתאמן בקבוצת כושר קרבי (בשביל הכושר, אם בכלל אפשר לקרוא לאלתור ההוא קבוצת כושר קרבי), ולהכיר את דרכי המיון ליחידות המובחרות, אלוהים יודע למה), אז הנה העצה- ישנם שני דברים חשובים מאד להשקיע בהם בתקופת התיכון- לימודים ובילויים. ההתמסרות לנושא הצבא תקרה בכל מקרה כשתהיה בצבא...

ויודע עוד דבר- אולי אתה באמת יכול לדעת היום הכל על מטכ"ל, קורס חובשים, קורס תכניתנים ופלס"ר גולני. אבל הרבה חבר'ה בגילך לא יודעים עדיין הכל על עצמם, ולא יודעים מה מתאים להם ואיך הם יחזיקו אפילו בטירונות 02.

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

אל תגיע לפורום מתגייסים וסדירים ותקרא לי צעיר. אם אני צעיר עבורך - זה לא הפורום המתאים בשבילך.

דבר שני, לקחתם קשה מדי את היציאה בקשר לספר - זאת הייתה דרך להמחיש שהנושא שהבחור העלה מעניין מאוד... לא מעבר לכך - עדיין לא הצעתי לו חוזה הפצה.

שאבא שלך התגייס לצבא לא הייתה טלויזיה - זה אומר שטלויזיה זה דבר שלילי!? צה"ל הבין שכדי להפיק את המיטב מכל מלש"ב יש לקיים תהליכי מיון לפני הגיוס ואני חושב שזה דבר נכון. לפני 20 שנה היו שני מסלולי קדם גיוס: עתודה וטייס.
אם לא התמיינת באחד משני אלה לא ידעת לאן אתה הולך בצבא והפרופיל היה הדבר היחיד שקבע את יעד גיוסך. אי - וודאות כמו זה יכול לשגע ילד... למה אתה כלכך חושב שזאת הדרך הנכונה? כי זה מה שהיה פעם?

והאמן לי שאני לא אלך ליחידה מובחרת כי אני אוהב אקשן. אל תעשה ממני אידיוט, בחייך.

תבין, מה שהם אומרים זה בסך הכל, שאתה לא יכול לקרוא להם פעורים!
אתה רק בן 17, לפני גיבוש. דיברת עם חבר'ה בני 18, אחרי גיבוש או שניים. מבין?
הם לא באו להכנס בך או משהו כזה.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי e13290 אל תגיע לפורום מתגייסים וסדירים ותקרא לי צעיר. אם אני צעיר עבורך - זה לא הפורום המתאים בשבילך. ראשית, אתה לא האדם שיקבע לאיזה פורום אני אכנס ואיזה לא. שנית- עובדות ברורות: עובדה מספר 1- לא קראתי לך צעיר. (אתה בכלל לא צעיר במובן הצבאי- עוד לא התגייסת). עובדה מספר 2- אתה קראת לחבר'ה, מלש"בים כמוך, פעורים. אז מי כאן עשה עוול למי? דבר שני, לקחתם קשה מדי את היציאה בקשר לספר - זאת הייתה דרך להמחיש שהנושא שהבחור העלה מעניין מאוד... לא מעבר לכך - עדיין לא הצעתי לו חוזה הפצה. שאבא שלך התגייס לצבא לא הייתה טלויזיה - זה אומר שטלויזיה זה דבר שלילי!? אני לא יודע אם זה אומר שטלוויזיה זה דבר שלילי, אבל בגדול אני חושב שהיא כן- אני לא צופה בכלל בשידורי טלוויזיה (פרט למשחקי הצ'מפיונס, כמובן!). צה"ל הבין שכדי להפיק את המיטב מכל מלש"ב יש לקיים תהליכי מיון לפני הגיוס ואני חושב שזה דבר נכון צה"ל גם הבין שצריך להכשיר את החיילים שלו רק לעימו"ג, שמלחמה מנצחים ע"י יצירה של סדרה של אפקטים מרהיבים במרחב (או משהו כזה), שאורז צהוב בשמן עם המון כמון זה מאכל לגיטימי ועוד כל מיני דברים. אז מה? וכשזה נאמר- מתי בכלל אמרתי שמיון קד"צ זה רע? אמרתי שהנהייה אחרי כל פיסת מידע והפרסומות ליחידות השונות זה מה שרע. . לפני 20 שנה היו שני מסלולי קדם גיוס: עתודה וטייס. אם לא התמיינת באחד משני אלה לא ידעת לאן אתה הולך בצבא והפרופיל היה הדבר היחיד שקבע את יעד גיוסך. אי - וודאות כמו זה יכול לשגע ילד... למה אתה כלכך חושב שזאת הדרך הנכונה? כי זה מה שהיה פעם? למה אתה חושב שזאת לא הדרך הנכונה? כי זה מה שהיה פעם? אתה יודע מה עוד יכול לשגע ילד? שמירה של 6 שעות לבד, שבועות שלמים לא לישון 6 שעות בלילה, להשתין בבקבוק ולחרבן בשקית במשך יומיים, שאיזה אפס בגילו שבאזרחות הוא לא היה רואה ממטר מחלק לו פקודות ושולל לו חופשות. אני לא רואה שצה"ל נמנע מכל אלה. אז תשתגע קצת. זה חלק מהעניין. חוץ מזה, סיכוי טוב שמיון אחרי הטירונות (כמו ב USMC) יהיה יותר טוב, אבל נושא כמובן בחובו צרות משלו (לא כולם יוכלו לעבור את הטירונות, תהיה ירידת מוטיבציה לעומת לפני הגיוס וכו'). והאמן לי שאני לא אלך ליחידה מובחרת כי אני אוהב אקשן. אל תעשה ממני אידיוט, בחייך. אני נשבע בסיינט פטריק, אלוהי הבירה האירית (או שאולי רק ה-Irish stouts?) שלא אמרתי שאתה הולך ליחידה מובחרת כי אתה אוהב אקשן.

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

דוגרי, בדיוק מה שרציתי לצטט.

R.I.P.

מעבר לכך, ההכשרה (בכל מקום) בנויה בצורה כזו שהגוף יתאושש ויתחזק. רצף ארוך של קושי פיזי ללא הפוגה לא משרת את המטרה הזו.

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

קודם כל,תודה.

יש לי שאלה בנוגע לכושר הנדרש לפני תחילת הטירונות/מסלול וכו'.


צריך כושר שהוא "טוב" [נאמר למשל ריצת 2000 ב 8:30 דקות [בערך] וכ20 עליות מתח] או צריך להיות ממש "סוס" ? [כלומר, 2000 ב 7 ומשהו דקות ואיזה מיליון מתח];הדוגמאות הם רק בשביל שתבין לאן אני מכוון.

מקווה שאני לא נשמע צעיר מדי.

אפשר להיות גם בינוני ומטה.

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

כוונתי הייתה ליחידות "עילית" [שלד"ג,דובדבן,פלס"רים וכו']. [אלא אם כן התכוונת גם ליחידות אלה],

כי בוא נהיה מציאותיים, כוח רצון יביא אותך רק לנקודה מסויימת.

הוא יביא אותך לנקודה שצריך. את הכושר יבנו לך בטירונות - כושר רצון, לא.

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

אליו הכושר שלך (עם דקה יותר או דקה פחות באלפיים) יביא אותך.

אין מקום רחוק מידי.

הדוגמאות שנתת לא אומרות שום דבר על איזה מין בנאדם אתה וגם לא יותר מידי על היכולת הגופנית שלך. עזוב, שזה לא מה שצריך להפחיד אותך. לשפר ביצועים במתח וריצת אלפיים ושאר תרגילים זה כסף קטן. באמת.

אין מקום רחוק מידי.

תודה על התשובות [ביטיס ו JR].

וד"א, הדוגמאות לא קשורות אליי בכלל. מתח אני עושה רק 1 ו2000 ב 10:36 [בנתיים,לפחות]

תתחיל להתאמן, אמנם יגידו לך שזה כושר וזה רק ראש, אבל למי שאין כושר סביר (ואל תעלב, אבל שלך לא סביר) אין הרבה סיכוי.
*גם הכושר שלי בקנטים*

אני יודע, בגלל זה אמרתי שכוח רצון יביא אותך רק לנקודה מסויימת.

אם אתה לא בסיירת ואתה איזה גדודניק רגיל אז וואלה אתה לא צריך כושר התחלתי בכלל[כן כן].
אם חבר שלי התחיל מסלול שהוא שקל 120 קילו וסיים אותו ואני עם כושר שיא נפלתי
אז הכושר לא אומר כלום רק הראש

ציטוט:

במקור נכתב על ידי תמיר20 תתחיל להתאמן, אמנם יגידו לך שזה כושר וזה רק ראש, אבל למי שאין כושר סביר (ואל תעלב, אבל שלך לא סביר) אין הרבה סיכוי. *גם הכושר שלי בקנטים*

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

אבל דיברנו על סיירות ולא על גדודים.
אגב מדובר על רק להתקבל ליחידה, לא על המסלול עצמו כי כמו שJR כתב...

תודה רבה!
הייתי בגיבוש ל''יחידה'' והופרשתי רפואית.
גם בגיבוש מצאנו את עצמנו(אני וחברים)אומרים ש''אנחנו לא צריכים את זה'',אבל נושכים שפתיים וממשיכים.
אני חתמתי גיוס למרץ כדי לעבור את הגיבוש הזה עוד הפעם(ה' יודע למה)

העלת את המוטיבציה!
בהחלט תחשוב על כתיבת ספר.

אני נכנס לפורום הזה כבר כמה זמן אבל רק עכשיו החלטתי להרשם לשבח אותך על כתיבה מעולה. אני עומד להתחיל מסלול של אחת מהיחידות המובחרות והעניין של חוסר הוודאות כבר מתחיל לחלחל בתוכי. עוד לא התחלתי את המסלול ואני כבר תוהה האם אני אעמוד בזה? האם זה מתאים לי בוודאות? כמה רחוק אדחק את הגוף שלי וכמה קשה זה יהיה לי?
מהתרשמות חיצונית מעמיתי עוברי הגיבוש- אני ללא ספק אחד הבחורים הקטנים והעובדה הזאת מדאיגה אותי מאוד.
המאמרון שלך קצר ככל שהיה, קצת הכניס דברים לפרופורציה.
רק מספר שאלות בקשר לדברים שלא היו ברורים כל כך.
השתמשת פעמים רבות במושג יחידה. האם התכוונת ל"יחידה" (מתאר לעצמי שלא) או שהכוונה היתה לסיירת עילית מסוימת.
אני מניח שזה מסווג אבל תוכל לתת כיון על מעמדך כרגע. סיימת כבר את המסלול, אתה בקבע כרגע? כבר אזרח? האם שירתת במטכ"ל\שייטת 13\שלדג\669 או ביחידה בעל הכשרה קצרה יותר?...
בתודה מראש
...

צודקים
מטכל
מדי פעם בורח לי...

כמו שהוא כבר כתב- הוא שירת בשלדג... עכשיו הוא משוחרר

*אגב, זה מטכ"ל ולא מתכ"ל...

על כל מומחה (גולש שליד שמו יש כוכב) כתוב בדבר המנהל מה הוא עשה בצבא.

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.yarntomato.com/percentbarmaker/button.php?barPosition=90&leftFill=BBC7CE]

באמת תודה רבה J-R , אחלה מאמר

כשאתה רושם על המשקלים במסלול... מהו טווח המשקלים שנעים איתם במסלול??
ואחרי מסלול? (כשאמרת שהמשקלים עולים)

J-R:

תודה על הכתיבה הטובה והמעניינת.

רציתי לשאול אותך בתור אחד ששירת בשלדג ובטח יודע קצת על האנשים ביחידה,
יוני הזה המפורסם לכאורה בכתב מלא כתבות על שלדג ויחידות עילית בתפוז -
הוא מתחזה או שהוא שירת ובעקבות הדברים שהוא כתב באמת העיפו אותו משלדג?

http://www.fresh.co.il/dcforum/Recruits/2619.html#0

תהנה

סיקור מצויין כתיבה מצויינת..

הרבה אומרים שמהיחידה הזאת יוצאים עם בעיות גב ?
על סמך נתונים מחברייף למסלול/שירות כמה נפלו על בעיות גב ?
ואם אפשר עוד קצת מידע על המשקלים כי לדעתי אדם שסוחב מעל 60 קילו זה כבר יותר מידי והוא פשוט הופך למכונה וממש קשה לתפקד במצב כזה

אני אומר לך על משהו ששמעתי מבחור ביחידה אחרת הוא אמר שכמעט כל הקרביים במיוחד אלה עם המסלולים הארוכים יוצאים עם בעיות אורטופדיות כלשהן, ברמות שונות כמובן אך עדיין אם זה פתאום כאבי ברכיים לחץ בחוליות ועוד... (ככל שעוברות יותר שנים הבעיות מתחזקות בדר"כ)

דווקא הצלחת להעביר את התחושות בצורה מדויקת!!
שנזכה גם לסיים את המסלול הזה...
אבל מה עם סוף טוב? מה עם לספר על הרבאק והרגעים הטובים שדווקא כן גרמו לך להמשיך, כמו למשל אחרי ה'הבטחה' שהבטחתם לעצמכם ומהר מאוד נשכחה....?
תוציא אותנו עם הרגשה טובה, עם מאמר המשך.....
תודה ובהצלחה!!
ערן

החלטות טובות נובעות מניסיון,
ניסיון נובע מהחלטות גרועות