לוגו אתר Fresh          
 
 
  אפשרות תפריט  ראשי     אפשרות תפריט  צ'אט     אפשרות תפריט  מבזקים     אפשרות תפריט  צור קשר     חץ שמאלה __ ברוכים הבאים לפורום מתגייסים וסדירים__ חץ ימינה  

לך אחורה   לובי הפורומים > חיילים, צבא וביטחון > מתגייסים וסדירים
שמור לעצמך קישור לדף זה באתרי שמירת קישורים חברתיים
תגובה
 
כלי אשכול חפש באשכול זה



  #1  
ישן 08-05-2007, 22:21
  gixxer gixxer אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 04.12.05
הודעות: 4,096
פרויקט הנצחה-גולשים מנציחים חללים

בעקבות יום הזיכרון האחרון עלה לי רעיון להתחיל בפרויקט הנצחה לזכר חללי מערכות ישראל.
מיד שיתפתי חבר ברעיון(משתמש בפורום בשם Eyalco88) ואת חתולים.
לדעתי הפרויקט יכול לתרום לכולנו רבות בכך שנכיר פרצופים חדשים שכבר אינם עימנו ובזכותם אנחנו חיים.
אם כל משתמש יחליט שהוא לוקח את הפרויקט ברצינות ויכין עבודה על חייו,שירותו הצבאי ועוד קצת רקע על החלל אנחנו נוכל ליצור פרויקט משמעותי מאוד:גולשים יוכלו להכיר ולזכור אנשים שבעצם היו בני גילנו או קצת יותר ונתנו את חייהם למען המדינה.
נוכל להבטיח שזכרם לא יעלם(כל מי שיחפש בגוגל שם של חלל שעשו עליו פרויקט כאן בפורום יוכל למצוא את העבודה) ובכך נוכל לזכור ולהזכיר לכולם.
הגיע הזמן שנשקיע במשהו רציני ומשמעותי...בפורום נמצאים חבר'ה איכותיים ואין בי שום ספק שכולם פה מבינים את החשיבות של העניין.
גם אני בתקופת בגרויות ועדיין מצאתי זמן(אני וeyalco88 כמובן) להכין את העבודה הזאת כי ישנם דברים שיותר חשובים מעוד שעה למידה לבגרות.
הגיע הזמן שכל אחד יתן קצת מעצמו כדי שכולנו נזכור ונזכיר את אותם חיילים שנתנו את חייהם בשביל המדינה כי הם הבינו את החשיבות!
אז יאללה חבר'ה אני סומך עליכם!



צחי איטח ז"ל

סמל צחי איטח, לוחם בפלוגת ההנדסה של חטיבת גיבעתי, נהרג ביום ו' 11/2/2000, מפגיעת טיל ישירה במוצב הבופור שבלבנון.
תחקירים העלו כי חוליית מחבלים זיהתה את החיילים בתעלת הלחימה במוצב, ושיגרו לעברם טיל ממרחק של למעלה מ-2000 מטר.


הטיל פגע במדויק בתעלת הלחימה אותה איישו שני חיילים. שני החיילים היו צחי איטח ורועי כהן. צחי נפגע קשה ומותו נקבע במוצב. רועי אושפז במצב קשה. צחי היה החלל הרביעי של הפלוגה בתקופה זו.
גם שניים מההרוגים הנוספים של חטיבת גיבעתי באותן בתקריות נפגעו מטילים נגד טנקים. סמ"ר רפאל זנגוויל מגרוד נהרג ב-25 לינואר, מטיל שפגע בעמדת האבטחה במוצב רותם (ראס – ביאדה) בגיזרה המערבית. ביום שלישי 2 לפברואר, שלושה ימים לפני מותו של צחי, נהרג סמל אמיר מאיר מפלוגת הקשר של החטיבה מטיל שפגע בעמדה במוצב דלעת, סמוך לבופור. ההרוג הרביעי, החובש סמל ראשון ידידיה גפן מגדוד רותם, נהרג ב-6 בפברואר מירי המרגמות וטילי הקטיושה על כוח שעלה על מטען חבלה ליד מוצב כרכום.


זה היה אחד מגלי האבדות הקשים ביותר שעברו על החטיבה במהלך השירות הממושך בלבנון.
אביו של צחי איטח, אריה איטח, אלוף משנה (מיל') היה ב-84' מבין מקימי יחידת פלחה"ן גבעתי – שבה שירת בנו – ואחד מקציניה הבכירים.




.תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה

צחי שוחח עם אביו זמן קצר לפני שנהרג מפגיעת הטיל ששיגר החיזבאללה, צחי אמר שעליו לקצר מפני שצריך הוא לעלות לעמדה.

צחי אמר שלום שלום, ואלה היו מלותיו האחרונות, אמר אריה.

זמן קצר מאוחר יותר , במהלך שהוביל ראש הממשלה אז – אהוד ברק – יצא צה"ל מלבנון והתמקם על הגבול הבינלאומי. צחי היה החלל האחרון על אדמת לבנון לפני נסיגת ישראל מאדמת לבנון.
תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה

לצחי היו כישורים רבים, אך הדבר שאהב מכל הוא נגינה. צחי יכול היה להמשיך בקריירה מוסיקלית גם בשירותו הצבאי ולהצטרף ללהקה צבאית, אבל העדיף להמשיך את דרכו של אביו.

צחי כתב שיר שמבוצע ע"י סינרגיה:

ליבי נשבר

ביצוע: סינרגיה
מילים: צחי איטח
לחן: איתן רז, רועי גפן, רון הופמן, בנואהנחייסי, עירון שבתאי



מתעורר לעוד בוקר חדש עם תקווה
מנסה לחפש ולא מוצא אהבה
אוסף אט אט אל חתיכות הייאוש
את תמונת חיי אני מרכיב בלי ריגוש

השמש קמה כבר הרבה לפני
שוטף פנים ופוקח את עיני
עכשיו כשהלכת, כשנשארנו לבד
חיפשתי סיבה ומצאתי אחת

עכשיו אני יודע
שהזמן הוא יקר,
מכסים עננים,
השמיים בוכים
כי זה ליבי נשבר



ניתן לשמוע את השיר באתר :http://mooma.keshet-tv.com/Discs.asp?ArtistId=24093&AlbumId=41057

וזוהי רק דוגמא ליכולתו המוזיקלית.
.
תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה


יהי זכרו ברוך.


מידע נוסף ניתן למצוא ב:http://tzachi.netvision.net.il/
http://www.nrg.co.il/online/1/ART/932/717.html
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3388522,00.html


.

נערך לאחרונה ע"י gixxer בתאריך 08-05-2007 בשעה 22:39.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #3  
ישן 09-05-2007, 12:53
  nir107 nir107 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 12.08.05
הודעות: 170
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי gixxer שמתחילה ב "פרויקט הנצחה-גולשים מנציחים חללים"

http://uri-binamo.ad-olam.co.il/Default.aspx
אורי בינמו ז"ל
השעה שש בבוקר, אורי והצוות שלו בדרכם לפרוש מחסום.,
יש התראה על מחבל מתאבד, פורשים מחסום בצומת עמוסה , משמאל משתלת פרחים, עלייה קטנה עמוסה עגלות מימין טור עמוס של מכוניות של פלסטינאים, מקדימה משאיות
על טורים גבוהים מחכות למעבר , מלפנים רכבים ומונית צהובה.
מסדרים את המחסום , אורי מבקש להכין קפה "אבל אין סוכר" פאבל אומר לו
"אפילו קצת סוכר" שואל אורי "אפילו קצת ... אין" משיב פאבל.
אין קצת סוכר להמתיק את היום , שותים קפה מר המנבא את הבאות,
בדרך צוות מהטלויזיה עושה דרכו לראיין את אורי לקראת השירותרום.
אורי בוחן את הרכבים ועושה בדיקה יסודית,וכך עד שמתקרבת לה המונית הצהובה,
אורי מרחיק את הסמל לאחור ומוודא שהצוות יודע מה לעשות במקרה שאורי ייפגע,
אורי מריח את הזיעה של המחבל ממרחק של 7 מטר... 2 מחבלים עם 30 ק"ג חומר נפץ .
...הדי הפיצוץ נשמעים מטול כארם עד בית ליד, בקשר מהומת אלוהים "אורי איננו".
אולי אם היה "קצת סוכר"...

עם גיוסו לצבא, עבר אורי מסלול מֵפַתֵּח ומבגר, ובין קורס מכים לחובשים
ובין קו מבצעי לאימון יצא אורי לקורס קצינים, שם בלט בנוכחותו,מקצועיותו ומנהיגותו.
בסיום הקורס הגיע אורי לפקד על מחלקה ותיקה
בגדוד נחשון בו גדל, אתגר כשלעצמו.
בכניסתו לתפקיד החדש חשב
רבות כיצד יוכל להביא לידי ביטוי את המקצועיות שרכש
והתכונות להן
נדרש לוחם בגיזרת הגדוד.
אורי הגיע למסקנה חותכת כי הסוואה היא
שם המשחק, הוא לא ביזבז רגע
ואימץ תחום זה בשם כלל מחלקתו,
ואף הדהים את הכל כאשר הגיע ברכבת
עם מכונת תפירה שרכש בכסף
שלווה, ולוּ כדי שיוכל לתפור לחייליו סֶמֵל - מהיום יקרא שמם "הזיקיות".
חייליו של אורי יודעים לספר על מעשי תבונה ורגישות שעימם השכיל אורי להתמודד, לתמוך ולהיות שם לצידם עם המנהיגות החדשה שהביא עימו .
סגן אורי בינמו נהרג ב- 29.12.05 כאשר הגן בגופו על חוגגי חג החנוכה

שבאותו ערב שיכולים היו להדליק נר חמישי של חנוכה .

אורי קיבל צל"ש לאחר מותו על תפקודו באירוע בו נהרג, אך יותר

מכל, יהיה הצל"ש סמל לפועלו למען משפחתו, חבריו וחייליו בעודו בחייו .

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://uri-binamo.ad-olam.co.il/Localization/He/Images/empty.gif]

נערך לאחרונה ע"י nir107 בתאריך 09-05-2007 בשעה 13:04.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #4  
ישן 09-05-2007, 13:13
צלמית המשתמש של chatulim
  chatulim chatulim אינו מחובר  
מנהלת בע"ח, מטיילים ותרמילאים
 
חבר מתאריך: 01.01.06
הודעות: 53,831
יואב מדר
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי gixxer שמתחילה ב "פרויקט הנצחה-גולשים מנציחים חללים"

יואב למד איתי בשכבה בביה"ס התיכון בקיבוץ יגור. הוא היה חייכן, עם רעמת תלתלים מטורפת ומבט שובה לבבות. הוא היה בחור (איזה בחור, נער!) חברותי מאוד, יוזם ונכון לעשות ה-כ-ל.



כחלק מהמוטיבציה הכללית שלו לתרום, התגייס יואב לצנחנים ושירת בפלנ"ט 5174.



ב- 3.2.2001 נסע יואב לכיוון ביתו ביקנעם המושבה. כתוצאה ממהירות מופרזת, כנראה, התהפך הרכב לתעלה והתנגש בקיר בטון. כתוצאה מההתנגשות נשרף הרכב, כשיואב בתוכו.



הניידת שהגיעה למקום התאונה לא הצליחה לזהות את הגופה, אולם נהג הגרר שהוזמן זיהה את הרכב כשייך למשפחת מדר מיקנעם.
_____________________________________
תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה


תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #5  
ישן 09-05-2007, 13:24
צלמית המשתמש של David_STI
  David_STI David_STI אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 18.01.07
הודעות: 525
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי gixxer שמתחילה ב "פרויקט הנצחה-גולשים מנציחים חללים"

סמ"ר רפי בללטי ז"ל בן אתי ומכלוף
נולד במגדל העמק
בכ"א בחשוון תשל"ז , 14/11/1976
התגורר במגדל העמק
שרת בחטיבת הנח"ל
יחידה: פלחה"ן נח"ל
תפקיד: מגיס"ט
התגייס במרץ 1995
נפל באסון המסוקים בדרך לפעילות מבצעית
בכ"ח בשבט תשנ"ז , 4/2/1997
מקום נפילה: שאר ישוב
באזור הגליל
מקום קבורה: מגדל העמק
הותיר: הורים, שני אחים-ניר וליעד ואחות- רינה
<LI style="LIST-STYLE-TYPE: none">
מ.א. 5198018
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.gal-ed.co.il/nachal/view_files/Nofel_Pic/023820/M_NP_023820_0.jpg]

בן 20 בנפלו קורות חיים:
בן אתי ומכלוף, נולד ביום כ"א בחשוון תשל"ז (14.11.1976) במגדל העמק. רפי היה הבן הבכור להוריו, ואחריו נולדו למשפחה שני בנים- ניר, ליעד ובת- רינה.
רפי היה ילד שובב, כזה שאינו יושב בשקט אף רגע קט. אבל לצד שובבותו היה לו "ראש גדול", ואת לימודיו בבית הספר היסודי 'שלום עליכם' סיים בהצלחה. המשיך ללמוד בבית-הספר התיכון אורט 'רוגוזין', במגמת חשמל, וגם שם היה מנהיג של קבוצת שובבים ועליזים כמוהו. היה תמיר, גבוה ורזה. החיוך לא מש משפתותיו ואת צחוקו המתגלגל היה אפשר לשמוע עד למרחקים. אסתי כהן, מי שהייתה מרכזת השכבה שלו, זוכרת אותו כמי שהוביל אחריו חבורה רועשת של בנים. "כמעט כל יום פתחנו להם דף חדש." ורפי אמר פעם שנגמרו כבר הדפים, ובעצם ב"ספר" של החבורה הזאת יש יותר דפים מאשר בספר התנ"ך. ולמרות הכול, הצליח רפי בלימודיו, ועם כל מעשי הקונדס שלו, היה בעל נשמה טובה. הוא היה בן מסור להוריו ואח אוהב ונאמן לאחיו.
רפי גדל והתחנך על אהבת האדם ועל אהבת המולדת. הרבה לטייל ברחבי הארץ עם משפחתו, וכל רגע פנוי נוצל כדי לבלות בחיק הטבע. לא הייתה מערה בארץ, או מפל או שביל, שרפי לא הכיר.
בסוף מארס 1995 התגייס רפי לצה"ל, וכבן לאיש צבא קבע, המשרת בגולני כ-23 שנים, היה לו ברור שגם הוא ישרת בחיל קרבי. רפי התנדב לשרת בפלוגת הנדסה של חטיבת הנח"ל, ומונה להיות המגיס"ט של היחידה. מילא את תפקידו על הצד הטוב ביותר. מפקדיו תיארו אותו כלוחם אמיץ, כמי שרץ קדימה ומסתער עם המאג שברשותו.
כבר בראשית דרכו בצה"ל הפגין רפי מוטיבציה גבוהה ושימש דוגמה ומופת לכל חבריו. כשהיה צריך, היה תופס פיקוד על צוות ומוביל אותו קדימה. רצה להיות קצין, אבל הגורל רצה אחרת.
בערב יום כ"ח בשבט תשנ"ז (4.2.1997) אירע אסון המסוקים, עת התנגשו שני מסוקי יסעור מעל למושב שאר ישוב, ו-73 הלוחמים שעשו את דרכם לפעילות מבצעית בלבנון נהרגו. ביניהם היה גם רפי. בן עשרים היה בנפלו. הובא למנוחת עולמים בחלקה הצבאית של בית העלמין במגדל העמק. השאיר אחריו הורים, שני אחים ואחות. לאחר מותו הועלה רפי לדרגת סמל-ראשון.
משפחתו של רפי תרמה ספרייה תורנית וספר תורה שנכתב לזכרו שהוכנסו לבית-הכנסת "נחלת הבנים" שבמגדל העמק. ביום השנה למותו נערך בעיר מירוץ הצדעה לרפי, והשתתפו בו עשרות מתלמידי התיכון 'רוגוזין' וחברים מפלוגת הנח"ל וגולני. לאחר מכן נחנך גן הנצחה לזכרו של רפי, בשכונת נוף העמק. באותו יום התכנסו בני משפחה וחברים והביעו את הגעגועים העזים שמלווים אותם מיום שנפרדו מרפי.
וכך כתב אחד החברים: "כדרך הטבע, הזמן מרכך מעט את עוצמת הכאב... אבל ככל שעובר הזמן הולכת ומתעצמת הרגשת הגעגוע".
חגית, מי שהייתה חברתו במשך כעשר שנים, הביעה את כאבה במילים אלה: "שמו חרוט אצלי בלב, / החיסרון הזה ממלא אותי כאב. / הוא הלך בדרך שממנה לא שב, / ילד, נער, איש - שאת החיים מאוד אהב. / איך ייתכן שכבתה כל שמחת החיים?! / אני בוכה ומרגישה חסרת אונים. / אתה היית סוד כוחי ונחמת נשמתי, / לו רק יכולת לחזור אליי, אהובי!".
_____________________________________
חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #6  
ישן 09-05-2007, 13:25
צלמית המשתמש של רון חומש
  רון חומש רון חומש אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 18.04.07
הודעות: 884
סמ"ר פיליפ מוסקו ז"ל, פאראמדיק שנהרג במלחמת לבנון השנייה
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי gixxer שמתחילה ב "פרויקט הנצחה-גולשים מנציחים חללים"

מתוך כתבה ב-ynet, מאחר שלחללי המלחמה האחרונה אין עדיין דפי יזכור.

"העברתי לבני את שם אבי, שנספה בשואה"



"כל המשפחה של אבא שלי נספתה בשואה. אבא שלי היה היחיד ששרד ולכן שמרתי את שם המשפחה שלי ושלו ונתתי אותו לבני כדי שיעבירו הלאה", סיפרה ל-ynet לובה, אמו של סמל ראשון פיליפ מוסקו, פראמדיק בצנחנים בן 21 ממעלה אדומים, שנהרג הלילה בחילופי אש עם מחבלים בכפר דבל שממערב לבינת ג'ביל. "מאוד חששתי ודאגתי, זו מלחמת חיים לעם ישראל ואני רוצה הצלחה במלחמה הזו", הוסיפה.

ההורים, לובה וזאב, עוזבים את ביתם, בו התרכזו חברים רבים, כדי להיפרד מבנם בפעם האחרונה בבית החולים בתל השומר "הוא היה ילד מאוד עצמאי כבר מגיל קטן. בעלי ואני חינכנו אותו שצריך להחליט החלטות ולהיות חזק. בגיל 15 הוא החליט ללמוד בקורס מד"א ולהתנדב. אלו היו החיים שלו ביום ובלילה. היו לו המון חברים. הוא נסע לפולין עם הקבוצה במד"א, זה היה מאוד חשוב לו בגלל שהוא ידע את הסיפור של המשפחה שלי".

פיליפ התנדב במשמר האזרחי לפני הגיוס, ונאבק במשקל יתר כדי להתחייל. "בהתחלה לא רצו לגייס אותו בגלל המשקל וזו הייתה מכה קשה בשבילו. הוא ירד 24 ק"ג, קיבל פרופיל 97 והלך לקורס פראמדיקים אותו סיים בהצלחה. הוא לא רצה להיות ג'ובניק".

מוסקו גוייס כבר בתחילת הלחימה. "הוא היה בלבנון עם מוטיבציה גבוהה, ידע למה הוא שם ורצה להיות שם", אמרה אמו. הפעם האחרונה שהשניים דיברו הייתה לפני ארבעה ימים, כשפיליפ היה בחרמון. "שמחתי שהוא שם, אבל בדיעבד אחרי זה הוא נכנס ללבנון. הוא היה ילד טוב, עדין, חכם ועם אהבת ישראל. בבית הספר המורה לכימיה אמרה לי 'את לא יודעת איזה ראש חכם יש לו, הראש הזה לא שייך לך אלא לעם ישראל'. עכשיו כל הגוף שלו שייך לעם ישראל. אנחנו אוהבים אותו לתמיד".

אביו זאב סיפר שפיליפ סירב לדבר על החוויות שעבר במסע לפולין משום שהיו קשות מדי, "וכך גם אחרי שהוא יצא פעם אחת מלבנון. לפני ארבעה חודשים ביקשו ממנו שיעביר קורס חובשים אבל הוא אמר שהוא לא מוכן הוא רוצה להיות קרבי".

משפחת מוסקו עלתה לארץ ב-91' ממוסקבה. האחות קטיה, בת 18, סיפרה ש"ההורים היו גאים בו והוא עשה הכל כדי לעזור. יש הרבה ללמוד מזה". פיליפ מוסקו יובא למנוחות בשעה 16:00 בבית העלמין הצבאי בהר הרצל בירושלים. הוא מוסקו הותיר אחריו את הוריו, זאב ולובה, ואת אחותו קטיה.





http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3288145,00.html
_____________________________________
מי אמר אני ולא קיבל?

You're going to reap just what you sow

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #7  
ישן 09-05-2007, 17:12
  תמיר20 תמיר20 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 29.01.07
הודעות: 1,090
שלח הודעה דרך ICQ אל תמיר20 שלח הודעה דרך MSN אל תמיר20
סמ"ר ניב יעקובי ז"ל
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי gixxer שמתחילה ב "פרויקט הנצחה-גולשים מנציחים חללים"

נולד וחי בתל אביב.
תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה [IMG]
למד בתיכון "הגמנסיה הרצליה, היה תלמיד טוב מאד.
ניב היה פעיל חברתית בביהס, השתתף בטקסים ובבאירועים. ניב גם היה מדריך בצופים, שבט דיזנגוף.
תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה

ניב ז"ל, שירת ביחידת 'דובדבן' והיה לוחם ביחידה, עבר קורס מכים, סמל והדרכת קרב מגע.
תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה
נפל בתאריך ה-26.08.00, כ"ו באב התש"ס. במהלך מבצע של יחידת 'דובדבן'.
באותה הפעולה נפלו גם: לירון שרביט ז"ל ורועי אבן ז"ל.



פרטים נוספים:
http://www.nivjacobi.co.il/last.html
(כל התמונות לקוחות מאתר ההנצחה של ניב זכרונו לברכה: http://www.nivjacobi.co.il/)
קישורים ממולצים:
http://info.smkb.ac.il/home/home.exe/2196/40732


לצפייה במקור באתר YouTube, לחצו כאן.
http://www.izkor.gov.il/izkor82.asp?t=515693

נערך לאחרונה ע"י תמיר20 בתאריך 09-05-2007 בשעה 17:22.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #8  
ישן 09-05-2007, 19:54
צלמית המשתמש של Dean
  Dean Dean אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 28.10.03
הודעות: 2,604
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי gixxer שמתחילה ב "פרויקט הנצחה-גולשים מנציחים חללים"

סמ"ר אלכסיי קושנירסקי ז"ל

אלכסיי בן איליה ומרינה נולד ב-27/05/85 באוקראינה. בגיל 5 עלה עם משפחתו לארץ באוגוסט 1990. בשנים הראשונות בארץ המשפחה גרה בקיבוץ נען, שם אלכס התחיל ללמוד בבית ספר. ב-1993 עברה המשפחה לגור באשדוד וב-1998 לנס ציונה. אלכס למד בבית ספר "שבח מופת" בתל אביב וסיים את לימודיו במגמת מדעים בשנת 2003. אלכס היה תלמיד מוכשר, התעניין בשפה העיברית ובתנ"ך, אהב לקרוא, התאמן בחדר כושר ובסקציית השחייה בנס ציונה. בגיל 15 הוא הצטרף לקהילת "מופע האימים של רוקי" בארץ. הוא היה חבר בצוות השחקנים "הולוקאסט" והשתתף בהצגות בקולנוע "כוכב" ברמת השרון. הוא היה יצירתי, כתב שירים וסיפורים ואהב לצייר.

בנובמבר 2003 אלכס התגייס לצבא והביע רצון עז לשרת כלוחם ולהגן על המדינה. הוא שירת בגדוד 82 של חטיבה 7 בחיל השיריון בהתחלה כתותחן ולאחר מכן כמפקד טנק. אלכס הוביל כמפקד פעילויות מבצעיות אינטנסיביות בחבל עזה, השתתף בהגנה על ישוביי הצפון ורמת הגולן ולקח חלק בפעילות ביטחון שוטף ופעילות מבצעית בגבול לבנון. ביום העצמאות ה-58 למדינת ישראל הוכרז אלכס כמפקד צוות טנק מצטיין פלוגתי, היה מוערך מאוד על ידי מפקדיו וחבריו לפלוגה שסיפרו כי היה לו חשוב להיות לא רק מפקד אלא גם מחנך. הוא היה מפקד רציני ושקט, בולט בצניעות ובענווה, הפגין תעוזה ויכולת פיקוד ומנהיגות. אחד מהחיילים בצוות שלו אמר: "אלכסיי היה מפקד רציני, אינטליגנטי מאוד, קפדן עד הפרטים הכי קטנים, מפקד שסמכתי עליו בעיניים עצומות. הוא לעולם לא הסכים לוותר על העקרונות שלו".

לאלכס נותרו ארבעה חודשים לשרת בצבא. הוא תיכנן ללמוד הנדסת מכונות, להתחתן עם ארוסתו שיר ולשכור עימה דירה בתל אביב. ב-12 ליולי 2006 הוא היה במוצב נורית וביצע חפיפה לקראת כניסתו לתפקיד מדריך מפקדי טנקים. באותו יום החלה מלחמת לבנון השנייה לאחר חטיפת שני חיילי מילואים. אלכס וצוות הטנק נכנסו לשטח לבנון במטרה להחזיר את החיילים החטופים. הטנק עלה על מטען רב עוצמה וכל אנשי צוות הטנק נהרגו.






תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה

תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה

תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה


למידע, תמונות וקטעי וידיאו נוספים ניתן לבקר באתר לזכרו של אלכס.

למדתי עם אלכס באותו בית-ספר כמה שכבות מתחתיו, אחותו למדה איתי בכיתה. הפעם הראשונה (ואני מקווה שהאחרונה והיחידה) שהייתי בהלוויה צבאית הייתה ההלוויה שלו.
יהיה זכרו ברוך.
_____________________________________


תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה
______________כל אישה אוהבת את אנשי הרמפה היורדת. ______________

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #9  
ישן 14-05-2007, 16:00
צלמית המשתמש של chatulim
  chatulim chatulim אינו מחובר  
מנהלת בע"ח, מטיילים ותרמילאים
 
חבר מתאריך: 01.01.06
הודעות: 53,831
רס"ן לירון יוגב ז"ל
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי gixxer שמתחילה ב "פרויקט הנצחה-גולשים מנציחים חללים"

בחטיבת הביניים למד לירון בביה"ס בכפר יהושוע והמשיך לימודיו בתיכון אורט ע"ש יגאל אלון ביוקנעם.
בנערותו שיחק כדורגל וכדורסל בקבוצת הנערים ביוקנעם ואהד את קבוצת הכדורגל "מכבי חיפה". לירון היה נער יפה תואר, 'חביב הבנות', חכם, ברוך-כשרונות, שובב ורגיש, בעל אישיות כריזמטית וסוחפת אשר הקסים ושבה את לב כל מי שנקרה בדרכו.
חבריו לכיתה מספרים שהיה מגיע לביה"ס עם עט ומחברת אחת "לכל המקצועות" וזו שימשה אותו בעיקר לכתיבת שירים.
למרות זאת הישגיו הלימודיים היו טובים מאוד וסיים בגרות במגמה ריאלית בהצטיינות יתרה. בתקופת התיכון שר כסולן בלהקה שהקים עם כמה מחבריו לכיתה ובמסגרת זו ביצעו, בן השאר, שירים שנכתבו על-ידי לירון והולחנו על ידי חברי הלהקה. הלהקה הופיעה בפני תלמידי ביה"ס ביוקנעם וקיימה את הופעתה האחרונה במסיבת מתגייסים ביולי 1994, ערב גיוס חברי הלהקה לצה"ל. לפני הגיוס יצא לטיול בקפריסין עם חבר לכיתה והשתתף בקורס צלילה באילת.
בגיל 17 הפכו לירון וסיגל, בת כיתתו, לבני זוג. אהבת הנעורים צמחה ובמהלך 7 שנות זוגיות וחברות הפכה לאהבת אמת.
לירון וסיגל ידעו להעריך את ההזדמנות שלא רבים זוכים לה- לחוות אהבה מיוחדת ובמשך שנות זוגיותם ניצלו כל רגע וזמן פנוי להיות יחד, תוך התבגרות משותפת, נתינה הדדית חסרת גבולות והתגברות על המכשולים אשר עמדו בדרכם.
לירון וסיגל- שני חלקים אשר כל אחד הביא את אישיותו המיוחדת ותמיכתו ללא תנאי באחר ויחד הפכו עם השנים לשלם שלא ניתן להפריד. באוקטובר 2000 עברו לירון וסיגל להתגורר יחד בירושלים, צעד שהיה עבור לירון הגשמת חלום ומקום אשר קרא לו בית, תכננו להינשא בקרוב ולהמשיך לבנות עתידם יחד. השניים רקמו חלומות משותפים תוך כוונה לקשור גורלותיהם לעד,
אך חלומות אלו שנרקמו בסבלנות ובאהבה רבה נגדעו בטרם עת. לחתונה המיועדת הבטיח לירון לסיגל הפתעה מקורית ומיוחדת אשר לא תדע מהי עד לרגע המיוחל ולא הסכים לגלותה לאיש וזו תישאר בגדר "הפתעה" לעד. "לירון וסיגל"- קשה לומר לחוד וקשה עוד יותר לראות בנפרד.


צבא


לירון התגייס לצה"ל ב- 22 במרץ 1995 ועשה דרכו בחיל השריון. לירון רצה להתגייס לסיירת גולני והתאכזב מהשיבוץ לשריון, אך עד מהרה דבקה בו האהבה לחיל השריון וגאוות היחידה אשר הוסיפו והתעצמו עם השנים.
כבר במהלך ההכשרה החיילית הבחינו מפקדיו בהיותו אדם איכותי, בעל פוטנציאל ויכולת לתרום לצבא בעתיד ולכן המליצו להוציאו לקורס מפקדי טנקים בזימון ישיר. בסיום הקורס נשאר לירון להדריך ולהכשיר את דור המפקדים הבא. לאחר ההדרכה יצא לקורס קציני שריון ובסיומו יועד כמדריך בקורס קציני שריון (גנן קק"ש), תפקד כמ"מ צמ"פ בחטיבה 7 ,גדוד 77 , וחזר להדריך בשיזפון. שירותו כמדריך בקורס מפקדי טנקים ושיבוצו הישיר לקצונה מנע ממנו שרות מבצעי, דבר שרצה מאוד, לכן על מנת לעודדו להמשיך במסלול ההדרכה קיבל צ'ופר ממפקדו והשתתף בקורס צניחה. אחרי שהדריך 3 מחזורי קורס קצינים מונה לתפקיד קצין פיתוח הדרכה בגדוד הקק"ש ובמקביל מילא מקומו של סגן מפקד המפקדה. זמן קצר לאחר כניסתו לתפקיד קפ"ה מונה לירון לתפקיד מ"פ מפקדה וקיבל לידיו פלוגה בעייתית אשר תפקודה היה טעון שיפור. מפקדיו סברו כי לירון הוא הקצין/האדם המתאים ביותר שיוכל לשקם את הפלוגה ולהחזירה למסלול פעילות תקין. ואכן כך היה, לירון ללא הכשרה לתפקיד ובמלוא המוטיבציה והנחישות למד וביצע אותו באחריות וביסודיות ורכש את האמון, ההערכה, וההערצה של פקודיו ועמיתיו לעבודה ואותה הפלוגה שיום לפני הייתה מפולגת ו"שבוזה"הפכה ל"משפחה" מאוחדת ומלאת מוטיבציה ועלתה על דרך המלך.
על כך הוענק לו במרץ 1999 התואר קצין מצטיין וקיבל את האות בטקס מידי נשיא המדינה דאז, עזר ויצמן.
ביולי 1999 יצא לטיול קצר בקניה אשר הותיר בו רושם רב וטעם של עוד והוא תכנן לחזור לאפריקה לטיול נוסף.



באוקטובר 1999 , כ- 9 חודשים לאחר ששרת כמ"פ מפקדה, יצא לקורס מ"פ מפקדה וסיימו בהצלחה. במהלך הקורס המשיך לפקד על פלוגת המפקדה ופיקח בשלט רחוק על ניהולה ותפקודה התקין גם בהעדרו. בהקשר לכך אמר לירון לסבו: "סבא, מפקד טוב נמדד בזה שגם כשהוא איננו הפלוגה מתפקדת כרגיל" ולירון היה גאה בעצמו ובחייליו על שעמדו במשימה.
במכתב לסיגל כתב: "כל כך מוזר לי לבוא ולהסתכל מהצד על עבודת הגננים ולא להיות חלק מזה- בודקים מבחנים, ממלאים תיקי צוער, ישיבות עד מאוחר, יום חמישי לא ישנים, כל הבלגאן שאת מכירה. יצא לי לחשוב על זה שאם אני אשתחרר אחרי התפקיד הנוכחי, זה אומר שהמסלול האחרון שגיננתי היה בעצם הפעם האחרונה שלי על טנק- את קולטת?!
בסוף אני בטוח אסכם את תקופת השירות שלי כתקופה יפה ואין לי ספק שאני אתגעגע למכונה ה"מסריחה" הזאת". געגועיו לעבודת השטח ושיקולים נוספים הביאו אותו להמשיך בשרות הקבע וכשסיים תפקידו כמ"פ מפקדה בשיזפון יצא לקורס מפקדי פלוגות (מפ"ים). מיולי 2000 - פברואר 2001 תיפקד כמפקד פלוגת צמ"פ בחטיבה 7, גדוד 77. לקראת סיום מחזור הצמ"פ השני עליו פיקד, יצאה הפלוגה לניווטים באיזור רמות מנשה. ב- 1.2.01, יומו האחרון של התרגיל, החלו לירון ושני אנשי סגל נוספים לטפס בג'יפ הסופה על אחת הגבעות על מנת לתצפת על כל צוותי הניווט, במהלך הטיפוס החלו להתדרדר ונפלו לתהום בגובה של כ- 9 מטרים. לירון נפצע באורח אנוש, הובהל לביה"ח רמב"ם בחיפה וב-12:40 נפטר מפצעיו. שני אנשי הסגל האחרים נפצעו באורח בינוני, פונו לביה"ח ולאחר טיפול חזרו לבתיהם בשלום.
בתפקידו האחרון, לדברי מפקדיו, הפגין לירון מנהיגות, מקצועיות, ויסודיות ובלט באחריות שנטל על עצמו בכל אשר עשה. על כך היה מועמד, פעם נוספת, להיות מפקד הפלוגה המצטיין של החטיבה, כאחד ממצטייני הרמטכ"ל ביום העצמאות 2001.
עם סיום תפקידו כמ"פ צמ"פ אמור היה לפקד על פלוגה מבצעית ובכך להגשים את שאיפתו ולבצע לראשונה בשרותו הצבאי תפקיד מבצעי.
לאחר לבטים רבים לירון ראה עצמו ממשיך בשרות הקבע והצטרף לתוכנית "אופק", כך שמיד בסיום השרות המבצעי אמור היה לצאת ללימודי תואר ראשון.
בהחלטה זו ויתר לירון על חלומו ללמוד רפואה בתחום האונקולוגיה ולתת מזור לילדים החולים במחלת הסרטן.לירון הוגדר ע"י מפקדיו כ"מפקד וקצין מקצוען, איש חיות ורוח שהיווה מודל להערצה ולחיקוי".
לירון עמל עד השעות הקטנות של הלילה לביצוע משימותיו בשלמות, דאג והיה קשוב לחייליו כאב לילדיו ויצא מגדרו על מנת לתת מענה ראוי לבעיותיהם. ידע לסחוף אותם אחריו ולרכוש את אמונם בו, כך שמילאו את המוטל עליהם במלוא המוטיבציה, ההערצה ויראת הכבוד. עבורם היה תמיד דמות מוערכת שאפשר ללמוד ממנה וכל אחד לקח עמו חלקיק מאופיו של לירון. יכולת לדעת מי חייליו כי בכל אחד מהם היה טבוע משהו מלירון, אם בכך שחיקו את סגנון הדיבור השנון והייחודי כל כך שלו
ואם באימוץ קוים מהתנהגותו וערכיו. לירון היה מסוג האנשים הנדירים העוברים בחיי אדם ומשארים חותמם גם אם עברו לרגע קט בלבד. לירון הפך לעלם יפה תואר, בעל אישיות מדהימה, עם לב רחב ונשמה, עניים שופעות טוב המקרינות אופטימיות, חיוך תמידי נסוך על פניו, בעל שמחת חיים והסתכלות בוגרת על החיים. למרות הרצינות שבה התייחס לתפקידיו בצבא לא איבד את השובבות וחוש ההומור ובטח שלא את אהבתו לכדורגל.
תחת המעטה הרציני והקשוח שכן אדם מקסים, יחיד ומיוחד במינו, רגיש, אכפתי ואוהב הניחן בתכונות נעלות. לירון אהב את החיים והיה בעל שאיפות וחלומות רבים ורצון עז להגשימם.
בשנות חייו הביא לבני משפחתו אור והשרה שלווה, נחת וגאווה. היה הדמות הדומיננטית במשפחה ועשה את שביכולתו לשמור על אחדותה. לירון בעל האישיות האצילית רקם קשרים מיוחדים עם סבו סבותיו ובני דודיו ושימש לקטנים דמות לחיקוי ולהערצה.
למרות שזמנו הפנוי היה מצומצם הקפיד להקדיש מעצמו לאחיו התאומים צליל ועומרי. לירון נתן באהבה את כל כולו למשפחה, לצבא, לחבריו ולאהובתו סיגל. לירון האמין שיזכה לחיים ארוכים ובשנה האחרונה לחייו הרגיש שהוא מצליח לגעת ולהגשים חלק מחלומותיו.
הוא נהג לומר שאין צורך לדאוג לו כי יש לו שבע נשמות והאמין שאמו, שושי ז"ל, משגיחה מלמעלה שהכל בסדר ושומרת עליו. למרות שהחיים לא הקלו עמו הוא לא ויתר, אזר כוחות,
האמין בעצמו, הציב לעצמו מטרות ויעדים והגשימם בהצלחה מרובה- באופן הראוי לחיקוי ולהערצה. במהלך 24 שנות חייו הצליח לירון להטביע חותמו המיוחד על החיים באופן שמעטים בלבד מצליחים.
קריאת סיפור חייו של לירון מטרתה איננה רק לעבור בו אלא לחיות בתוכו, לקחת איתך משהו יקר, רסיס של אופי אשר יאירו לך את הדרך ברוחו של לירון ובכך להחיותו בלבבך.


" נבראנו לך ונמשיך בדרכך ".









תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה
_____________________________________
תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה


תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #10  
ישן 15-05-2007, 12:23
צלמית המשתמש של chatulim
  chatulim chatulim אינו מחובר  
מנהלת בע"ח, מטיילים ותרמילאים
 
חבר מתאריך: 01.01.06
הודעות: 53,831
רב"ט אליהו לוי ז"ל
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי gixxer שמתחילה ב "פרויקט הנצחה-גולשים מנציחים חללים"

נולד באלרואי (ליד טבעון) ובגיל רך נתייתם מאביו. הוא גדל בסביבה שומרת מסורת ולמד בבית-הספר היסודי בקרית טבעון. בשנות בגרותו הצטרף לתנועת "הנוער העובד" ולמרות שהיה קשור לבית-כנסת, כבן למשפחה מסורתית, היה משקיע זמן רב כחניך התנועה ואחרי כן כמדריך הנוער המקומי. הוא הפך למדריך קבוצה בקרית טבעון וחניכיו העריצוהו ורחשו לו כבוד כאל "כל-יכול". אמי היתה חניכה שלו. עוד בהיותו בתנועה חלם תמיד על הצנחנות. הוא קנה נעלי צנחנים, ששימשו אותו במסעות התנועה, ורכש ציוד צבאי. הוא היה קשור לטבע, לשדה ולצומח, והיה מנצל כל רגע פנוי לטיולים מפני שאהב לטייל ולסייר.

אלי גויס לצה"ל בסוף מאי 1968 והתנדב לשרת בחיל הצנחנים למרות שהוסבר לו שחיי הצנחנים קשים ומפרכים. אלי הקפיד לקיים הבטחה והרי הבטיח לחבר'ה: "אני אהיה צנחן - וצנחן טוב". מעולם לא שמעה המשפחה מפיו תלונה, דרישה או דברי התמרמרות. פיו היה מלא תמיד תהילות ותשבחות לצה"ל וליחידתו. הוא עבר קורס חבלה והצליח בו. ביום ב' במרחשון תש"ל (14.10.1969), נפל בעת מילוי תפקידו והובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי באלרואי.

אמי מספרת על מדריך מדהים, בעל תכונות נעלות, שההתמודדות עם מותו היתה כמעט בלתי אפשרית. משך כל כיתה י' שלה היא בקושי הצליחה ללמוד ולתפקד, ותמיד ביום הזכרון עולה לה חיוך קטן של עצב על השפתיים.
מפקד הגדוד כתב במכתב תנחומים למשפחה: "אלי היה גאה במשפחתו, גאה בכך שזה דורות גרים אתם בארץ, גאה באמו ובמשפחתו הגדולה. כזה היה אלי. אף בצבא היה אלי מסור ונאמן וחייל למופת. ביקשתי את חבריו הקרובים שיספרו לי עליו, והם סיפרו לי כי בלילות הארוכים של שמירה ופטרול היה מסתובב כל הלילה ושר לעצמו; בחור שמח היה ומלא שמחת-חיים. תחושה עמוקה של צדק הייתה בו. אם חשב שאחד המפקדים טועה היה אומר זאת ונלחם על דעתו. כאשר הוטלה עליו משימה היה מבצע אותה בקפדנות, שהפתיעה אפילו את חבריו. יכול היה להיות עייף ורעב, אך לא הפסיק עד אשר סיים את המוטל עליו - - - חבר טוב היה ובמסעות עזר לנחשלים ולחלשים ותמיד עודד את חבריו לא להישבר ולעבור את קשיי הצבא".

משפחתו הכניסה ספר תורה על-שמו ולזכרו לבית-הכנסת "אליהו הנביא" באלרואי.


[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.izkor.gov.il/korot/image/047113.jpg]
_____________________________________
תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה


תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #11  
ישן 16-05-2007, 19:01
  asharuf asharuf אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 06.02.06
הודעות: 305
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי gixxer שמתחילה ב "פרויקט הנצחה-גולשים מנציחים חללים"

סרן כהן שי (שלום)

נפל י"ח בתמוז תשס"א (9.7.2001)
בן 22 בנופלו
חיל רגלים
היה מפקד פלוגה ביחידת "שמשון". בפעילות מבצעית באיזור הר חברון עלה שי עם הג'יפ שלו על מטען נפץ ונהרג.
http://www.kan-naim.co.il/artical.asp?id=4584&cid=244
אני מעדיף שתכנסו ותקראו עליו מכאן כי אני לא רוצה להרוס דברים שעשו יותר טוב ממני
שי היה המ"פ שלי .(ולמרות שהייתי צעיר בפלוגה הוא נתן לנו את ההרגשה של שווים בין כל החיילים בפלוגה)


סמ''ר עופר שרעבי

בן 21, תושב גבעת שמואל, נהרג ב-10.04.2003 בבקעות, נהרג מאש שני פלסטינים חדרו למוצב ליד בקעות נהרג שהיה ישן
למד איתי בכפר הרא"ה חתם קבע כדי להיות רס"פ ונהרג כחודש בתוך הקבע.
בן אדם זהב. (קישור לתמונה ועוד פרטים)


סמ"ר שחר וקרט

בסוף השבוע נפטר מפצעיו סמל שחר וקרט מיחידת שמשון, שנפצע ליד קבר רחל. מתחקיר ראשוני של צה"ל לבירור נסיבות הירי עולה כי הוא נפגע מירי של צלף, שירה מחלון חדר במלון פרדייז הסמוך .
ההרוג הראשון של הגדוד היה סמל בנוב' 9 כשהתחיל הארוע היה עם החיילים בפעילות ושהתחיל הירי דאג שאחרון חייליו יחזור לבסיס ובזמן שסגר את השער קיבל את הכדור.

http://www.izkor.gov.il/izkor86.asp?t=515749


סמל דני דראי, בן 20, מערד

נולד בכ"ג באלול תש"מ , 4/9/1980
התגורר בערד
שרת בחיל רגלים
יחידה: גדוד שמשון
התגייס ב27.7.1999
נפל בעת מילוי תפקידו
בט' בניסן תשס"א , 2/4/2001
מקום נפילה: סמוך לקבר רחל
באזור ירושלים והסביבה
מקום קבורה: ערד

יש לציין שהוא לא היה אמור להיות במשמרת אבל בחר להיות כדי להיות עם חברים שלו
למרות שהיה צלף ויכל להיות בעמדה עם צלפים וותיקים יותר
נהרג בדרכו חזרה מהעמדה למוצב בכביש
יש פתח שרק הוא לא ממוגן ועוברים אותו בריצה והוא נפגע מצרור שנורה לכיוון
בדיעבד אנו יודעים שהייתה התערבות בין כמה מחבלים
וזהשמפסיד צריך להרוג חייל או משהו כזה.


אני יוסיף בהמשך עוד
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
תגובה

כלי אשכול חפש באשכול זה
חפש באשכול זה:

חיפוש מתקדם
מצבי תצוגה דרג אשכול זה
דרג אשכול זה:

מזער את תיבת המידע אפשרויות משלוח הודעות
אתה לא יכול לפתוח אשכולות חדשים
אתה לא יכול להגיב לאשכולות
אתה לא יכול לצרף קבצים
אתה לא יכול לערוך את ההודעות שלך

קוד vB פעיל
קוד [IMG] פעיל
קוד HTML כבוי
מעבר לפורום



כל הזמנים המוצגים בדף זה הם לפי איזור זמן GMT +2. השעה כעת היא 21:25

הדף נוצר ב 0.08 שניות עם 10 שאילתות

הפורום מבוסס על vBulletin, גירסא 3.0.6
כל הזכויות לתוכנת הפורומים שמורות © 2024 - 2000 לחברת Jelsoft Enterprises.
כל הזכויות שמורות ל Fresh.co.il ©

צור קשר | תקנון האתר