לפני 3 שנים פורסם בפורום צבא וביטחון "ראיון פרישה עם תא"ל עיבל גלעדי", בתאריך 2.1.04.
http://www.fresh.co.il/dcforum/Army/7836.html

הנה כמה ציטוטים, חומר למחשבה ולהשוואה בין אז להיום:

"צריך להבין שיש אינטרס ישראלי ברור ביצירת שינוי דרמטי, גורף, ברחוב הפלשתיני. לא בהדרגה, לא בעצירות, לא בגרירת רגליים. בואו נלך על זה. שהם יראו את השינוי בן לילה. שיהיה חופש תנועה, חופש מסחר. שיוכלו להיכנס למכונית ולנסוע. שיהיה מה להפסיד''.
אתה מדבר על הורדת כל המחסומים?
''לא כולם. אבל בטח לא שניים-שלושה. עשרים-שלושים. לייצר אווירה כזו שאבו עלא, חרף מה שהוא מצהיר עכשיו, יקבל תמריץ ללכת לכיוון שלנו''.
ואז , כשיגיע הפיגוע, מה תגיד?
''זה תלוי. אם הם ניסו למנוע אותו, אני אתן להם קרדיט. תראה, כשאני רוצה לעצבן את הממונים עלי, אני מציין שבמקרה כזה גם אם נזהה טילי קסאם עוברים מפס הייצור למחסן, לא נתקוף אותם. נפעיל לחץ, נעביר מידע, עד הרגע שיהיה אירוע. ואז נעשה את החשבון. אם ניסו למנוע, מנעו ייצור, חסמו העברה אז ניתן להם לעבוד."

...

בואו נצהיר שלמרות שהצד השני לא מקיים את חלקו בנושאי הביטחון, אנחנו עושים כמיטב יכולתנו לקיים את חלקנו. אנחנו מייצרים מציאות מדינית ובטחונית טובה הרבה יותר כשבסך הכל מדובר באותן פעולות. אנחנו מבצעים את אותן פעולות חד צדדיות, כשבצד השני קמה מדינה ובאותו רגע אנחנו אומרים זהו, עכשיו המצב מוקפא. יש מדינה פלשתינית בגבולות זמניים, צה''ל ערוך בקווים נוחים, לפלשתינים אחריות, העולם מאחורינו. הרי לכולם ברור שאין בשלב הזה בשלות להליכה להסדר קבע ואני מחפש נקודה דמיונית בדרך להסדר הזה שבה כדאי לנו לחנות ולהמתין. מעין מגרש חניה נוח יותר, מרוצף יותר מזה בו אנו נמצאים היום. כך ניתן לחברה הפלשתינית את הזמן הנדרש לשינוי העמוק שהיא צריכה לעבור כשאנחנו במצב המתנה טוב. אם הם יעשו, אז טוב. אם לא, מצבנו טוב יותר מזה שייווצר כשיש גדר ובצד השני תוהו ובוהו. הנחתי תוכנית כזו, על כל מרכיביה, על כל השולחנות האפשריים''.

...

אמרתי שהמלחמה בשנת 2010 לא תוכרע על ידי טנקים ונגמ''שים וארטילריה וג'יפים ומשאיות. זו מלחמה אחרת. התחלנו בתהליך של הורדת אוגדות הטנקים, אסור להיכנס למספרים, אבל זה משמעותי. טנקים, ארטילריה, נגמ''שים, כל היכולות האלה, הרבה מאוד רכב חום, ואנחנו מבצעים הסטה דרמטית לכיוון יכולות בעומק האסטרטגי, חיל האוויר, מודיעין, לוויינות, לחימה נגד טרור וגרילה, מה שנקרא'העימות המוגבל'. צריך להמשיך את העמקת התהליך הזה.

...

''אני טוען, למשל, שאנחנו בשדה קרב ריק מול החיזבאללה. מי אחראי על הארגון הזה? ממשלת לבנון אומרת' לא אנחנו'. הסורים מתנערים. האיראנים מושכים יד. אז מי? מה נעשה עם כל העוצמה שלנו? אל מי נכוון אותה? ועכשיו אני חוזר למהפכה הטכנולוגית. תאר לעצמך את שדה הקרב רווי חיישנים, גלאים, לוויינים, מזל''טים, בלונים ומה לא, רואים ושולטים וחולשים כל הזמן על כל השטח, עוקבים אחרי כל מה שנע בתוכו, מבצעים דאטא-פיוז'ן אמיתי, מעבירים אותו מהר מאוד, בזמן מבצעי, למערכות תקיפה שיודעות לשגר חימוש מונחה כמעט מיד, אז מי ירצה להיכנס לשדה הקרב הזה? צריך להיות אידיוט כדי ללכת פנימה. גם במובן הזה, שדה הקרב יהפוך להיות ריק. אנחנו נראה הרבה מערכות משוחמות (שטח חיתוך מכ''מי נמוך - ב.כ), ממוזערות , לא מאוישות, חד פעמיות. זה שדה הקרב הריק, העתידי, וצריך לחבר אותו גם לחברה הישראלית, ללגיטימציה הפנימית שחשוב לשמר כל הזמן''.

...

''תראה, כשבאתי לתפקיד ראיתי בתוכניות את המונח 'להכריע את הפלשתינים'. שאלתי את עצמי, מה זה הקשקוש הזה, איזה מין שטויות אלה? את מי בדיוק מכריעים, מה זה להכריע, מה המשמעות של זה? ניסינו לייצר תחליפי הכרעה. בשלב הראשון דיברתי על'דימוי ניצחון', מעין מראית עין. אחר כך זה עבר לבימוי ניצחון, אבל לא ביום, אלא בימוי כמו סטייג'ינג, לא זיוף. "

מה קרה?
תא"ל עיבל הגלעדי מונה למנהל קרן השקעות בפלסטין, וייעץ למשרד רוה"מ בהינתקות.
וה-

ציטוט:

מערכות משוחמות (שטח חיתוך מכ''מי נמוך - ב.כ), ממוזערות , לא מאוישות, חד פעמיות.

שהיו אמורות למנוע מהחיזבאללה להסתובב בלבנון?
שימי הנשק כניראה השחים אותן בטעות לפני ביקורת חיל- חימוש.

אני זוכר את בן כספית ממעריב עושה לו לובינג שבוע אחרי שבוע בעיתון. טען שהוא אחד האנשים החכמים ביותר בצה"ל וביכה על כך שנותנים לו ללכת. עכשיו אנחנו מבינים למה נתנו לו ללכת...

כמשפט הביקורת האלמותי של ד"ר חיים גמזו על ההצגה "סמי ימות בשש": "לדידי יכול היה למות בחמש"...

אירוני שקצין שמטיף לגישה מערכתית שתכריע ברמה תודעתית ולא בשדה הקרב הופך לחביב התקשורת הישראלית. הרי לשיטתו הוא היה צריך לשלוח כל הזמן איומים מרומזים לאוייבינו ולזרוע בהם דמורליזציה- מה שהיה הופך אותו בעיני התקשורת הישראלית לחמום מוח מסוכן..

הוא מדבר על 'תחליפי הכרעה' ועל 'דימוי נצחון' ו'בימוי נצחון'.
כל אלה לא מחייבים אותך לעשות כלום.

"במידה רבה, הודות למאמרי הארץ הוקמה ממשלת הליכוד הלאומי ונתמנה משה דיין כשר הבטחון. הארץ דרש תגובה צבאית על האיום המצרי שבועיים לפני המלחמה, ואף דרש את תפיסת הרמה הסורית ימים אחדים לפני הפעולה".
(הארץ מפרסם את עצמו, 22 ביוני 1967)


המדריך לשביל ישראל, מאת יגיל הנקין ויעקב סער. מהדורה רביעית, 2020
גלריית התמונות שלי

זה נשמע כמו תבוסתנות.

חי חי חי ...

לחימה נגד גרילה?

קיצוץ אוגדות משוריינות?

Data fusion מבצעי בזמן אמת -זה לא מסכי הפלזמות והמחט"ים שהיו דבוקים לכסאות?

שימו לב למה שלא נאמר - זה יותר חשוב: עיבל שלנו מדחיק את בעיית הקטיושות והרקטות. או ההתמודדות עם מאגרי הטילים והחימוש האב"כי של היריב.

לחיזבאללה יש 12,000 קטיושות and counting? אל פחד: עיבל שלנו ידחיק גם את זה. הוא כבר ידאג לבצע בימוי / ביום/ דימוי נצחון מרשים מאד, עם טקס ודגלים והכל יהיה בסדר.

הוא גם מדחיק את נושא ההתמודדות עם הנ"ט המתקדם שקרע לצה"ל את התחת במלחמה האחרונה. בבחינת: מה שעיבל לא מודאג ממנו -לא קיים!
הוא לא אומר דבר על התמודדות עם בעיית מטעני הצד שמחסלת את צבא ארה"ב בעיראק ועשתה לנו אותו דבר בלבנון 1.

אותי מעניין לשאול את עיבל הגלעדי שאלה אחת:

איך מתמודדים עם בעיית שמורות הטבע שנמצאו מטרים מהגבול?

יש לך איזה פטנט לבימוי נצחון כזה?

איך מונעים חטיפות? ירי רקטות?

עימות דבריו מול המציאות מעידים כאלף עדים על עומק חשיבתו. שימו לב - האיש שותף סוד וידע בדיוק מה יש לחיזבאללה במחסנים - או לפחות ידע יותר מכולנו. אם הוא אומר את דברי ההבל הללו - כך יש להתייחס למשנתו בנושאים אחרים.
יש רק דבר אחד מסוכן יותר מקצין טיפש- קצין חוכמולוג שחושב שהוא חכם, ומשתיק כל ביקורת עם השכל "שנשפך לו מהאוזניים" והכרזימה שלו.
אוי לנו אם קציני הצבא ידברו ביוהרה כזאת על ענייני אסטרטגיה.

חידה: מיהם העיבל גלעדים שנשארו בצה"ל? גל הירש היה אחד כזה?
מי עוד?

המאמר הזה (שאני לא זוכר שקראתי אותו בשעתו) מהווה דוגמה מצוינת לתהליך ההסתאבות שעבר על (חלק מ-) מפקדי צה"ל בשנים האחרונות. קצין בצה"ל שמייעץ לא לפעול כנגד סכנות בטחוניות ברורות ומיידיות? שממליץ להסתפק בלחימה בשדה הקרב של התקשורת ("ביום ניצחון") תוך זניחה של שדה הקרב הממשי?? שטוען שאין פתרון צבאי לבעיות צבאיות???
והקצין הזה מקודם עד לדרגת תא"ל.
מפחיד.

על מג"דים אין שירים, רק כתובות בשירותים.

http://www.baking.co.il

כי לפעמים גם לי בא לטפוח לעצמי על האגו (הגם שבעריכה עידנו לי את זה קצת, או לפחות השאירו את העקיצה, אבל בצורה מרומזת יותר - את הערת השוליים השאירו בעינה, ואת המשפט על במאי התיאטרון הקרבי הורידו.
"מטעמים אלו משמיעים לעתים מדינאים ואנשי צבא הערכות עגומות למדיי בנוגע לסיכויי ההצלחה של מאבק צבאי בכוחות גרילה. "הגרילה מנצחת אם אינה מפסידה", אמר הנרי קיסינג'ר, "הצבא הרגיל מפסיד אם אינו מנצח".[i] וברוח זו קבע גם אמנון ליפקין-שחק, בעת ששירת כרמטכ"ל, כי "אי-אפשר לנצח גרילה".[ii] דעה זו נפוצה כל כך עד שכיום יש מצביאים – אותם אנשים האמונים על תורת המלחמה והשגת יעדים באמצעותה – השוללים כליל את המושג ניצחון. כך, למשל, התבטא בסוף 2003 תא"ל עיבל גלעדי, לשעבר ראש החטיבה לתכנון אסטרטגי במטכ"ל: "כשבאתי לתפקיד ראיתי בתכניות את המונח 'להכריעאת הפלסטינים'. שאלתי את עצמי [...] איזה מין שטויות אלה? אתמי בדיוק מכריעים, מה זה להכריע, מה המשמעות של זה? ניסינו לייצר תחליפיהכרעה. בשלב הראשון דיברתי על 'דימוי ניצחון', מעין מראית עין. אחר כך זה עבר לבימוי ניצחון[...] כמו סטייג'ינג, לא זיוף. אמרתי לרמטכ''ל, איפהאנחנו רוצים את הפלסטינים בסוף העימות? על הקרשים [...], אועל הרגליים עם אנשים שמסוגלים לדבר איתנו? האם אנחנו רוצים אותם בהתרוממותרוח, אחרי שהוכיחו שאנחנו נכנעים לטרור? איפה אנחנו רוצים את החברההישראלית? את העולם הערבי המתון? את האמריקנים? האירופים?"[iii] מדבריו של גלעדי אפשר להתרשם כי בעומדם מול אויב "שלא ניתן לנצח", עוסקים קציני צבא בכל דבר, ובכלל זה בהצגת אשליות תיאטרליות של הישגים , מלבד בתפקידם העיקרי – הכרעת היריב, תפקיד שאין ביכולתם לבצע משום ש"אין תשובה צבאית לעימותים לאומיים עממיים", כפי שהצהיר לפני שנים אחדות האלוף יעקב אור, מתאם פעולות ישראל בשטחים. [iv]

[i] Henry Kissinger, “The Viet Nam Negotiations”, Foreign Affaris 47 (2) (January 1969), p. 214

[ii] הדברים נאמרו לחניכי קורס מ"פים ומג"דים בסוף 1997; המחבר שמע זאת במו אוזניו.


[iii] בן כספית, "תכנית גלעדי", מעריב, 2 בינואר 2004.


[iv] יהודה וגמן, "הישגי צה"ל נמחקים על ידי הקונספציה", מקור ראשון, 15 בספטמבר 2004. התיאוריה של ניצחון הרצון זוכה לפופולריות, כיוון שדומה כי היא מסבירה 'מלחמות קטנות' רבות בזמננו, שבהן עמדו התוצאות בניגוד לאימרה הנפוליאונית הידועה "אלוהים ניצב לצד הגדודים הגדולים". היא פופולרית גם בקרב אנשי צבא רבים, ולו מפני שהיא מפחיתה למינימום את מה שניתן לדרוש מהם: אם אי-אפשר לנצח התקוממות, אין הם יכולים לשאת באחריות לאי-הצלחה.

"במידה רבה, הודות למאמרי הארץ הוקמה ממשלת הליכוד הלאומי ונתמנה משה דיין כשר הבטחון. הארץ דרש תגובה צבאית על האיום המצרי שבועיים לפני המלחמה, ואף דרש את תפיסת הרמה הסורית ימים אחדים לפני הפעולה".
(הארץ מפרסם את עצמו, 22 ביוני 1967)


המדריך לשביל ישראל, מאת יגיל הנקין ויעקב סער. מהדורה רביעית, 2020
גלריית התמונות שלי

בתור חסיד גדול של האוגדה המשוריינת המתמרנת, ומאמין בכך שהנייר סופג (כמעט) הכל, אני מרשה
לעצמי לבחון את הציטוטים של תא"ל גלעדי.

ציטוט:
"ואז , כשיגיע הפיגוע, מה תגיד?
''זה תלוי. אם הם ניסו למנוע אותו, אני אתן להם קרדיט. תראה, כשאני רוצה לעצבן את הממונים עלי, אני מציין שבמקרה כזה גם אם נזהה טילי קסאם עוברים מפס הייצור למחסן, לא נתקוף אותם. נפעיל לחץ, נעביר מידע, עד הרגע שיהיה אירוע. ואז נעשה את החשבון. אם ניסו למנוע, מנעו ייצור, חסמו העברה אז ניתן להם לעבוד."
תגובתי- כרגע אנחנו במין מדיניות חסרת צורה ולא עקבית של גירוי-תגובה, ועובדתית סופגים התקפות. כחלופה, נדמה לי שזה לא נורא להציג רעיון של "אם פעלו, יופי, שימשיכו, אם לא- נעשה את החשבון". הרי היום גם הם לא פועלים וגם אנחנו לא "באים איתם חשבון".


ציטוט:
"כשבצד השני קמה מדינה ובאותו רגע אנחנו אומרים זהו, עכשיו המצב מוקפא. יש מדינה פלשתינית בגבולות זמניים, צה''ל ערוך בקווים נוחים, לפלשתינים אחריות, העולם מאחורינו. "
תגובתי- אני מבין את המשפט הזה והפסקה שבה הוא נמצא כהמשך של אותו ההגיון, אם יעבדו טוב, יופי להם ולנו, אם לא, אז יש להם מדינה ומוסדות ואפשר לדפוק להם באותו העקרון (אך רצוי ששיטת הביצוע תהיה טובה יותר) שדפקנו ללבנון והחזבאללה בקיץ האחרון, ורק אזכיר שבפתיחת המלחמה העולם היה איתנו, מצב לחלוטין לא שכיח.

ציטוט:
"ואני מחפש נקודה דמיונית בדרך להסדר הזה שבה כדאי לנו לחנות ולהמתין. מעין מגרש חניה נוח יותר, מרוצף יותר מזה בו אנו נמצאים היום"
תגובתי- גם זה, ההכרה בכך שבצד השני לא באמת אוהבים אותנו ולא ממש רוצים להגיע איתנו לדו-קיום אמת היא הכרה שמקובלת עלי, ולחפש ליצור ולעצב מצב נוח יותר וטוב יותר לעם ישראל זו מטרה שאני בהחלט מצדד בה.

ציטוט:
" תאר לעצמך את שדה הקרב רווי חיישנים, גלאים, לוויינים, מזל''טים, בלונים ומה לא, רואים ושולטים וחולשים כל הזמן על כל השטח, עוקבים אחרי כל מה שנע בתוכו, מבצעים דאטא-פיוז'ן אמיתי, מעבירים אותו מהר מאוד, בזמן מבצעי, למערכות תקיפה שיודעות לשגר חימוש מונחה כמעט מיד,"

תגובתי- אני מצהיר כאן שאם ההיגד הזה יתקיים, ולא רק כמשפט במצגת של קצין שתפישת תפקידו התבלבלה לה במקצת, אלא ממש יתקיים בחוץ, ואפילו מעבר לגבול, אז אני תומך גם בזה. שימו לב שגם תא"ל גלעדי הקפיד בניסוחו לכתוב "רואים ושולטים וחולשים כל הזמן על כל השטח, עוקבים אחרי כל מה שנע בתוכו, מבצעים דאטא-פיוז'ן אמיתי, מעבירים אותו מהר מאוד, בזמן מבצעי, למערכות תקיפה שיודעות לשגר חימוש" המושגים כאן חדים וברורים ולא נתונים לפרשנות, ולטעמי אחרי משפט כזה רק נותר לשאול- האם עמדנו במה שמוצג כאן, או שלא עמדנו.
על פי הבנתי, פשוט לא עמדנו במה שמיוצג במשפט הזה, כי המידע לא עובד (דאטא-פיוז'ן- אפשר להגיד היתוך נתונים או עיבוד נתונים, או ניתוח נתונים, העברית כן מצליחה לספק פתרונות, לא חייבים להיכנע למילים לועזיות), המידע לא הועבר בזמן מבצעי, ואנא תשומת לב למינוח המדייק כאן, ולהבנה שגלומה כאן שזמן מבצעי הינו משהו השונה מזמן אמיתי (כשהדבר קורה) אך גם שונה ממינוחים כמו "זמן סביר" או "זמן קצר", שיכולים להיות עמומים. זמן מבצעי, להבנתי, הוא זמן שמאפשר ביצוע פעולה על ידי כוחות כלפי המצב\מטרה הנדונים.
"מעבירים... למערכות תקיפה שיודעות לשגר..." גם כאן, ניסוח בררני ומוקפד, שאומר- אתה שם במערך החוזי (למשל), תייצר מידע שיספיק לעבור את התחנות שישנן בדרך, ויגיע לצורך העניין עד למ"פ שריון (לדוגמה) באופן שיסייע לו בצורה מוחשית לאתר ולהשמיד מטרות או להימנע מהיפגעות.
נכון ששריון זה לא מערכת החימוש המונחה שתא"ל גלעדי מדבר עליה, אבל קיום שרשרת עיבוד מידע שכזו הוא מן הסתם היעד הנכסף של כל מערכת צבאית.

ציטוט:
"התחלנו בתהליך של הורדת אוגדות הטנקים"
כאן יש מוקש, זה כבר לא חד ומובן כמו הפסקאות הקודמות, ואינני יודע כיצד לאכול את הרעיון הזה. ברור לי שהורדה מלאה של אוגדות היבשה המשוריינות המתמרנות היא מהלך לא נכון, ואינני מבין מן הכתוב עד לאן בכוונתו לעמיק עם המהלך הזה, אף שהוא עצמו קורא לו "הסטה דרמטית".


לסיכום- אני חושב שלא ממש היינו במצב שבו גישתו של תא"ל גלעדי יושמה, נבחנה וכשלה. היינו במשהו שנראה כמו נסיון לא גמור לנוע בכיוון שנראה קצת דומה, לדעתי, אך לא באמת הגענו לשם.

אם אתה מחזיק ביד ענף זית דק, כדאי מאוד שביד השנייה תהיה לך חרב חדה וגדולה.
(הפרשנות שלי לרעיון שמאחורי סיכת המ"מ)

"שבעה דברים בגולם ושבעה בחכם. חכם אינו מדבר לפני מי שהוא גדול ממנו בחכמה, ואינו נכנס לתוך דברי חברו, ואינו נבהל להשיב, שואל כהלכה ומשיב כעניין, ואומר על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון, ועל מה שלא שמע אומר לא שמעתי, ומודה על האמת. וחילופיהן בגולם.;" מסכת אבות- פרק ה', משנה ז'

ציטוט:
"ואז , כשיגיע הפיגוע, מה תגיד?
''זה תלוי. אם הם ניסו למנוע אותו, אני אתן להם קרדיט. תראה, כשאני רוצה לעצבן את הממונים עלי, אני מציין שבמקרה כזה גם אם נזהה טילי קסאם עוברים מפס הייצור למחסן, לא נתקוף אותם. נפעיל לחץ, נעביר מידע, עד הרגע שיהיה אירוע. ואז נעשה את החשבון. אם ניסו למנוע, מנעו ייצור, חסמו העברה אז ניתן להם לעבוד."

רק לי זה מזכיר את מדיניות ההכלה הארורה מול חיזבאללה? דהיינו, מה שהגלעדי אומר לנו הוא בעצם: אם לחמאס מתחשק לייצר עוד 2000 קסאמים, לייבא עוד 7000 קטיושות קורנטים ומה לא - שבו בשקט, תעבירו את המידע...כל עוד הם לא יורים את זה עלינו - אשרינו ומה נעים חלקנו ומה טוב גורלינו. דבש וחלב נאכל כל ימינו!
זה מה שהוא אומר? שמפוטנציאל של אויב נחוש ושטוף שנאה כזה יש להתעלם?

ציטוט:
"כשבצד השני קמה מדינה ובאותו רגע אנחנו אומרים זהו, עכשיו המצב מוקפא. יש מדינה פלשתינית בגבולות זמניים, צה''ל ערוך בקווים נוחים, לפלשתינים אחריות, העולם מאחורינו. "
ומי לידינו יתקע שהעולם יהיה אחרינו בעימות מול הפלשטנים? מתי הוא היה? מישהו הבטיח את זה לאדון הגלעדי או שהוא שוב רואה מהרהורי ליבו?

ציטוט:
"ואני מחפש נקודה דמיונית בדרך להסדר הזה שבה כדאי לנו לחנות ולהמתין. מעין מגרש חניה נוח יותר, מרוצף יותר מזה בו אנו נמצאים היום"
חשבתי שבאוסלו מצאו את הנקודה הדמיונית הזאת. לא? לא נסוגונו כבר מהערים? ומה קיבלנו? מלחמה!
אין דרך אחרת לעצור מטענים מתאבדים חגורות ווירי בדרכים - חייבים להיות שם. אם "נחנה" באיזה מקום יותר נוח- רק נזמין את האויב לתקוף אותנו במקומותניו החדשים.
בלוחמה נגד גרילה אסור להחנות ולנוח. אסור ליצור מצבים סטטיים. נקודות קבע. זהו כשל מחשבתי עמוק.

ציטוט:
" תאר לעצמך את שדה הקרב רווי חיישנים, גלאים, לוויינים, מזל''טים, בלונים ומה לא, רואים ושולטים וחולשים כל הזמן על כל השטח, עוקבים אחרי כל מה שנע בתוכו, מבצעים דאטא-פיוז'ן אמיתי, מעבירים אותו מהר מאוד, בזמן מבצעי, למערכות תקיפה שיודעות לשגר חימוש מונחה כמעט מיד,"

באמת? כאן זה כבר מגיע לאבסורד.
הלא האויב , קרי איראן חיזבאללה וסוריה יודעים בדיוק מה היכולות של ח"א בתחום החיישנים, מזלטים מצלמות וכו'. הם יודעים - ונערכו לכך זה מכבר! הם כבר נתנו את התשובות שלהם -הפשוטות, היעילות, שהוכחו בקרב: שמורות הטבע, חוליות ירי הנ"ט המתקדם, מטעני הצד והגחון, מספר עצם של קטיושות ורקטות כבדות, טילי יבשה-ים, ועוד מעט נראה טילי כתף נ"מ, לוחמת מנהרות מערות ובונקרים מחופרים.
אז מה יעזרו חיישנים פה, לכל הרוחות? על מה הוא מדבר?
זוהי מלחמה באויב נעלם: אויב מסתתר, מוסווה, שהתאים את שיטות התקיפה וההגנה שלו ליכולות של צה"ל.

ולגבי הזמן המבצעי/זמן אמת- הכוונה שלו והפרשנות שלך לכוונתו בהחלט נכונה...בתנאי שמאתרים את המטרות בזמן. "זמן אמת".
ובלבנון 2 הוכח ששיטת הפגע וברח הובאה לשכלול רב,גאוני ממש, על ידי חיזבאללה: חוליות קטנות, קשר פשוט ויעיל, פקודות פשוטות, אמצעי לחימה יעילים, אימון רב, הכרת השטח, הסתוות, מיגון. לוחמה מבוזרת וגרילה בשיא היעילות שלה.
לא צריך פלסמות, מטוסים ועניינים.

כתבת:
"לסיכום- אני חושב שלא ממש היינו במצב שבו גישתו של תא"ל גלעדי יושמה, נבחנה וכשלה. היינו במשהו שנראה כמו נסיון לא גמור לנוע בכיוון שנראה קצת דומה, לדעתי, אך לא באמת הגענו לשם."

אם אכן לא נוסתה - מזלינו הטוב.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי שטורס ציטוט:אם אכן לא נוסתה - מזלינו הטוב.

אז זהו שהיא נוסתה, נכשלה, וספגנו מאות הרוגים בגלל תפיסותיו ששלטו בכיפה מאז 1992 ועד היום.

ביטול ערפל הקרב ושליטה מיידית של 100% בכל מה שקורה בשטח, פשוט לא תושג.
(ומומלץ מאוד בנושא הספר של דייויד לונסדייל שבוחן את ההיתכנות התיאורטית של חלק ניכר מהקונספטים האלה, ומסביר היטב אילו מתוכם ריאליים ואלו לא ריאליים גם לו הייתה לך טכנולוגיה שאין לך כיום).

"במידה רבה, הודות למאמרי הארץ הוקמה ממשלת הליכוד הלאומי ונתמנה משה דיין כשר הבטחון. הארץ דרש תגובה צבאית על האיום המצרי שבועיים לפני המלחמה, ואף דרש את תפיסת הרמה הסורית ימים אחדים לפני הפעולה".
(הארץ מפרסם את עצמו, 22 ביוני 1967)


המדריך לשביל ישראל, מאת יגיל הנקין ויעקב סער. מהדורה רביעית, 2020
גלריית התמונות שלי