|
מאמר - טראומה או חישול חיובי.
במאמר זה אני מעדיף לשמור על אנונימיות. גם את שמות החברים/המפקדים/היחידה במאמר לא אחשוף, מכיוון ולא ארצה לגרום בעיות או אי נעימות כלשהי.
הכל התחיל ביום רגיל, כאשר הוחלט לקחת קבוצה מצומצמת בהדרכת מ' (בן היישוב בו אני גר, קצין ביחידה X), מתנועת הנוער הישובית. סה"כ כעשרה, לבסיס בדרום ע"מ לעבור "אימון קרב מגע".
הרעת התחיל לזרום בורידים שלנו ימים ספורים לפני האימון המיוחל שלו ציפינו בכליון עיניים. קיבלנו קצת הוראות על מה אסור ומה מותר, ממש דברים מינימליים כמו רצינות, ראבק, רעל ואש בעיניים וכו, אך למעשה לא ידענו מה עומד לפנינו.
במהלך הנסיעה הארוכה בוואן הספקנו לעבור פנצ'ר ולהגיע לבסיס באיחור. גם הכניסה לבסיס התעכבה, אך לבסוף נכנסנו, חבורת ילדים לבושים בבגדי מד"ס, עם שמותינו על החולצות, תמימים וקצת מפגרים סלחו לי, שלא ממש מבינים לאן באו. בבסיס היה קר וקיבלנו אוורית רעל חיובית, דווקא בשלב זה היה נראה כאילו הולכת להיות חוויה מטורפת כאשר אנחנו נמצאים בבסיס של יחידה מובחרת ועומדים לעבור אימון קרב מגע לכל דבר.
אנחנו כבר בתוך הבסיס, האמת מתחילים קצת לפחד, מתארגנים ונעמדים בח עם ידיים אחוזות באגרופים ומחכים למש"ק הטרור של היחידה. (בעבר שמענו עליו סיפורים שכל היחידה רועדת ממנו וכאלה, כמובן שלא ממש התייחסנו והעדפנו להתעסק בעיקר ולהתמקד באימון.) מחכים ומחכים כמה דקות עד שבסוף הוא מגיע.
"פול כולם מצב שתיים על האגרופים" - הוא אומר בקול שקט אבל ברור.
כולנו עוד בשקט מוחלט ולא מגיבים, לא בגלל שלא שמענו, אלא מחוסר הבנה, עוד לא היינו בקיעים בשפת מש"קי הטרור בשלב זה.
"פול מצב שתיים על האגרופים אמרתי!" - הוא מתחיל להתעצבן וכולנו מיד יורדים למצב של שכיבות שמיכה כאשר אנחנו על האגרופים, והאגרופים על חצץ. מרוב הפחד בשניות הראשונות התעלמנו מהכאב של האגרופים על החצץ, אבל לאט לאט זה החמיר. הוא התחיל לדבר לו בסבבה כשילדים מתחילים לרעוד כעבור 15 20 דק' וכבר מדממים על החצץ.
האמת שבשלב זה (אני לפחות), עודדתי את עצמי ואמרתי נו טוב, זה חישול, זה טוב, בטח עוד מעט זה ייגמר וניכנס לאולם קרב מגע, נעשה כמה קרבות ונגמור עם זה, מה כבר יכול להיות, אבל ממש לא כך היה. (כל הזמן הזה, שהוא סוג של עינוי, כחצי שעה בערך, אנחנו מחוץ לחדר קרב המגע של היחידה, על האגרופים, מתאמצים שלא ליפול.) בשלב מסויים התחלתי להרגיש שאני לא מסוגל יותר להחזיק את עצמי במצב שתיים, וגם דיממתי לא מעט מהאגרופים, אז באינסטינגט שמתי הוצאתי את הבוהן כתומכת מהאגרוף הקפוץ. מש"ק הטרור מתקדם לעברי, אני רואה את הרגליים הענקיות שלו עם נעלי הרים גדולות, והוא אומר לי "א', תעיף תבוהן שלך מהרצפה". אני מקשיב לו אבל לא ממש יכול לשנות פוזיציה מרוב כאבים. והוא חוזר "תעיך תבוהן שלך מהרצפה אמרתי!" ומיד אני מרגיש פצצה אדירה בחזה שלי, אני עף כמעט שתי מטר מהחטא, מתגלגל על הרצפה מתפתל מכאבים ובקושי מסול לנשום. הוא מגיע אליי ואומר לי "טוס מהר לחטא רק התחלנו תאימון". בשלב זה ה"אימון" כבר הפך מחוויה לסוג של טראומה, עבורי לפחות. אני, עם כאבים חזקים בחזה, הולך לח' וחוזר למצב שתיים. אני מסתכל סביבי על הח, כולם נראים המומים ולא מאמינים למה שראו הרגע. כמובן שזה רק הפחיד אותם עוד יותר וגרם להם למרות הכל להתעלם מהדימום בידיים ולא ליפול ממצב שתיים בכל מחיר. אני בשלב זה כבר התחלתי לאבד פוקוס ולא ממש הייתי יציב על המצב שתיים ורואה את הרגליים של המש"ק הולכות וחוזרות ורק מתפלל שזה ייגמר. אני רואה סביבי את החברים שלי מקבלים בעיטות לצלעות בלי הפסקה ובראש לא מאמין לאן נכנסנו, לפתע הוא עוצר - חשבתי לרגע שזה נס - ואומר "כולם לעלות על ציוד טוסו לוואן", שוב כולם כמו רובוטים חסרי צלם אנוש עם דמעות בעיניים כמו חבורת רוצחים טסים לוואן עם ציוד מסורבל. בתוך הוואן (לעומת האווירה של הצחוקים בהלוך, הייתה אווירה של פחד באוויר, המש"ק ישב מקדימה וכיוון את הנהג לאיזה יישוב קרוב לאולם ספורט כשכולנו מאחורה לבושים בציוד קרב מגע מלא). הגענו ליישוב הקרוב ואמרתי לעצמי כל הזמן בראש "זהו, אני לא מוותר לעצמי פה, כבר קיבלתי מכות, יאללה מה יש להפסיד, אני יצא גבר ולא יפסיק לא משנה כמה מכות אני יחטוף, זה רעל, זה חישול, סה"כ אם זה מה שעובירם ביחידות מובחרות, אני חייב לעבור את זה כי אני חולם להגיע לאחת כזאת". הגענו לאולם, ושוב בפתח האולם, מה שהפחיד את כולנו. - "פול שוב כולם מצב שתיים על האגרופים", בשלב זה האגרופים של כולנו כבר מדממים וכואב אפילו לגעת בזה, כולם מבועתים כמובן יורדים מהר למצב שתיים ומתחילים לפמפם ע"פ הוראת המשק. כאן ילדים כבר התחילו להקיא תוך כדי מצב שתיים וכשקמו לרוץ להקיא בצד המשק צועק "מישהו אישר לכם לקום?" והם חוזרים מיד ומקיאים בח'. בשלב זה אני כבר מקיא את נשמתי ומבקש לצאת מאימון, אני אכן יוצא ורואה את חבריי סובלים (הרגשה נוראית של הפקרה כמו שלא הרגשתי בחיים חשבתי באותם רגעים), עברו כמה דקות, איכשהו מרחוק אני רואה את המש"ק מכניס את כולם לאולם פעם אחר פעם, ע"מ שזה יהיה מושלם, כשהכל מלווה בעונשים ומכות. לבסוף כשנכנסו לאולם הצטרפתי אליהם לאימון, שמה עברנו כמה אימוני קרב מגע בסיסיים של אגרסיביות וכו' לא דברים שיש צורך מיוחד לפרט עליהם.
האימון התחיל להיות כייפי, (כמובן הכל בהשוואה למקודם), וראינו את האור בקצה המנהרה. ממש לקראת הסוף המש"ק אומר - "יש עוד תרגיל אחד, אני רוצה שתעשו אותו בטירוף, רעל בעיניים", קוראים לו "בן ערובה" - המש"ק זורק כדור על הרצפה, ואנחנו צריכים להביא לו אותו (המטרה של כל אחד היא להביא את הכדור אל המש"ק ואם תריך לפרק את כל מי שנמצא בדרכו, לאמשנה באיזו דרך.) להזכירכם אנחנו עם מדי קרב מגע מסורבלים וממש קשה לתפוס כדור עם כפפות, כמובן שאף אחד לא הצליח ונוצרו "ערימות ילדים" סביב הכדור בכל פעם שהמש"ק זרק את הכדור (בן הערובה). באחד הסבבים, תוך כדי קפיצה על, אני מרגיש הצלפה בעוצמה מטורפת ברגל בצד האחרי מתחת לתחת. אני ממשיך וסופג בשקט, אני קולט מסביבי את כולם בערימת ילדים מטורפת כמו חבורה של חיות בלי רחמים מפוצצים אחד לשני את הצורה הכל בשביל אותו כדור "בן ערובה" שצריך חהביא למש"ק, כשהוא מצידו ממשיך להצליף בחבר'ה בעוצמה בעזרת מין מקל פלסטיק עבה, שרק הולכת וגוברת ומי שצועק מקבל יותר חזק, אולי בשביל להחדיר בהם רעל או משו.
בזה פחות או יותר נגמר לו האימון. כמובן שהיו עוד כמה 6 על 6. (למי שלא יודע ריצות הלוך ושוב). אני מוריד את הקסדה ומרגיש הקלה עצומה בדרך לוואן. מעביר לעצמי מחשבות בראש, האם כל זה היה נחוץ? אנחנו סה"כ מלשב"ים (חלק בכיתה יא' וחלק ביב'), הביאו אותנו לפה בשביל להרביץ לנו? מצד שני, אולי זהו חישול ווואלה קיבלנו טעימה מקורס טרור שעוברים ביחידות מובחרות, אולי יש לי יתרון על חברה שלא עברו את זה וזה יקל עליי בהמשך להגשמת חלומי כלוחם ביחידה מובחרת, לא ברור, בכל אופן אין לי דרך אחרת לסכם את החוויוה המוזרה שעברתי במשותף עם 10 מחבריי הטובים ביותר, לטוב ולרע, זאת הייתה חוויה. הגעתי הביתה מלא כחולים ודם, מזל שאמא לא ראתה כי היא הייתה הורגת אותי. עד היום אני לא מרבה לספר את הסיפור והוא מתגלגל מדי פעם בחבר'ה בצחוק ובחיוב, היה לי חשוב לספר את זה (כמובן הכל בעילום שם מוחלט), ולשפוך את מה שיישב לי הרבה זמן. מקווה שלא חפרתי יותר מדי ולא פגעתי בדרך כזו או אחרת במישהו.
-סוף-
נערך לאחרונה ע"י Shiss10 בתאריך 11-05-2007 בשעה 20:59.
|
ראשי
צ'אט
11-05-2007, 20:35
.
מצב כלאיים
