 |
19-05-2007, 20:30
|
|
|
|
חבר מתאריך: 02.11.01
הודעות: 5,463
|
|
m-hanan, אתה כותב "במקום לעשות מצעד עם תחתונים בחוץ תבואו ותראו שאתם כמו כולם-לומדים,חיים ואוכלים כמו כולם."
אני חושב ששאלה טובה תהיה: איך נוצר המצב שבו אנשים חושבים שהומואים זה "אנשים שעושים מצעד עם תחתונים" ולא "אנשים שלומדים, חיים ואוכלים כמו כולם"?
למרות שאולי יש רמזים במה שאנחנו רואים בתקשורת: כשאנחנו שומעים על סיפורי הצלחה בעתונות, או סתם סיפור על "האדם ברחוב", לרוב לא תשמע על הנטיה המינית שלו, אלא על מה שהוא עשה. ולהיפך: לרוב, כשאתה שומע על הומואים, לרוב לא תשמע עד כמה אדם זה או אחר תורם, אלא תראה את מה שהעתונאים מאמינים שמוכר: תמונות חצי-עירום ממצעד הגאווה (לרוב).
חלק מהותיקים יותר בפורום בטח יזכרו אותי. אבל יש כאלו שלא, אז אציג את עצמי:
קוראים לי גל
אני בן 29
אני חיי כמו כולם ואוכל כמו כולם (אבל את זה כבר ידעתם, נכון?)
אני כבר לא לומד, אבל למדתי בעבר (כולל תואר מאוניברסיטת ת"א).
שירתתי שירות מלא בצה"ל, ואני משרת במילואים. כולל במלחמה האחרונה.
כיום אני עובד בחברת היי-טק, ועוסק ב- VoIP למחייתי.
העבודה שבה אני עובד אינה משאירה לי זמן רב לתחביבים, וכיום אני קורא בפרש וכמעט לא כותב, אולם בעבר ביליתי פה זמן רב:
מעבר לגלישה בחלק מהפורומים, ניהלתי בפורום מדע, טכנולוגיה וטבע מספר שנים. וגם הייתי רכז הפורומים של פרש במשך כשנה.
אה, והפרט שכמעט אף אחד פה לא ידע עלי, עד כה: אני הומו.
מעטים מאד פה ידעו על כך. למעשה, עד לפני קצת יותר משנה (שנה וארבעה ימים, ליתר דיוק) גם אני לא הסכמתי לקבל את העובדה הזו. עד אז לא רציתי את זה, לא הסכמתי לזה, הדחקתי כל מחשבה בנושא, ובאופן כללי לחמתי בזה בכל מיני שיטות שונות ומשונות. אגב, איך "לוחמים" בזה? הנה דוגמה טובה למה שעבר עלי, ועל רוב ההומואים שאני מכיר. (אם כי אני אישית צריך להודות שלא השתמשתי בשיטה של ההרעבה העצמית. אבל הייתי די יצירתי  ).
לא הייתי מוכן לקרא לדבר בשמו, והדחקתי לחלוטין את כל מה שבאמת הרגשתי, מתוך תקווה שזה דבר שאפשר לשנות. כמו רבים וטובים ממני, שניסו דברים אלו ודומיהם בעבר (וכאלו שגם מנסים בהווה וינסו ללא ספק בעתיד), אני הומו. יש לי את המוגבלות הזו. וכן, אני מודה, בניגוד ללא מעטים, אני רואה בכך מוגבלות:
סביר להניח שלא יהיו לי ילדים משלי. למצא את ה"נפש התאומה" הופך להיות הרבה יותר קשה: לא רק שלהומואים אין שלטים מעל הראש שאומרים שהם הומואים (גם לנשים סטרייטיות אין, אבל בכ"ז אפשר להבדיל אותם מגברים... לרוב  ), אלא שמספרם יחסית לאוכלוסיה הכללית לא גבוה במיוחד. ואפילו לא הזכרתי את החלק של היחס החברתי (למזלי, דווקא אני חי בסביבה מאד פתוחה, אבל כבר נתקלתי באנשים... וגם בסיפורים קשים של אחרים). וכמובן, אפשר למצא עוד כהנה וכהנה חסרונות ובעיות שהנטיה הזו מעוררת.
אבל בשלב מסויים, הגעתי למסקנה שאני יכל להמשיך לחכות לנס... או להרשות לעצמי להיות מי שאני.
אני גם מבין איך זה שאנשים רואים את ההומואים כדבר "לא טבעי", מאחר ואני הומו, אני מרגיש את אותן ההרגשות, הפוך. כלומר, כשאני רואה שני גברים מתנשקים, למשל, אני מרגיש שזה הדבר הנכון, הטבעי והיפה. אני מרגיש ש"משהו לא בסדר" דווקא כשזוג סטרייטים עושים את אותם הדברים. וזה עוד כשאני יודע שדווקא היחסים בין בני אותו המין הם הלא פרודוקטיביים מינית.
אז אני די מבין את אלו שמרגישים את אותו הדבר מה"צד השני". אבל - וזה אבל גדול - בין הרגשה למעשה יש פער גדול. הפער הזה נובע מכך שלכולנו יש שכל (טוב, לרובנו ), וגם קצת שליטה עצמית. אז אני יכל להמנע מלעשות דברים פוגעים במצב כזה. די בקלות, אפילו.
אני מצפה שגם אחרים יגלו סובלנות לשונים מהם.
והעניין פה הוא סובלנות, וסובלנות בלבד. בניגוד לדברים אחרים שהוזכרו כאן, כמו פדופיליות, אף אחד לא באמת נפגע מקשר מהסוג הזה. שני הצדדים יוצרים את הקשר מרצונם החופשי, ללא כפיה, ומתוך מחוייבות הדדית.
עכשיו, נכתב גם שאין טעם במערכת היחסים הזו. אני מניח, ותקנו אותי אם אני טועה, שהכותבת התכוונה לחוסר היכולת להביא ילדים לעולם. ובכן, מערכת יחסים לא נמדדת רק ביכולת הזו. קיימים הרבה מקרים של זוגות, אפילו סטרייטים, שלא יכולים להביא ילדים לעולם. ובכל זאת, אנשים מעדיפים שלא להיות בודדים.
זה לא כאילו להומואים יש את האופציה של להפוך לסטרייטים (בדיוק כפי שסטרייטים לא "ידבקו" ויהפכו להומואים אם יסתובבו עם מישהו "כזה"). האופציות הן להיות לבד... או לא.
היום, אגב, לזוגות סטרייטים יש את האפשרות של אימוץ, וללסביות ישנה אפשרות להשתמש בתרומת זרע. מה שכן מאפשר לפחות להם להיות "פרודוקטיביים" מבחינה ביולוגית.
אבל כמו שכתבתי, חיי השיתוף והזוגיות הם הרבה יותר מהיכולת הביולוגית להוליד ילדים. איכשהו יש סטרייטים שכאשר הם חושבים על הומואים (ולסביות, וביסקסואלים וטרנסקסואלים), ישר חושבים על סקס. רק סקס. איכשהו נעלם כל הנושא הרומנטי, הזוגיות, החברות, השיתוף, וכל מה שמקיף אותם. כאילו רק לסטרייטים יש אהבה אמיתית, ורק אצל סטרייטים יש משהו שהוא מעבר לסקס.
אגב, עוד משהו ששמתי לב אליו, הוא שרבים גם מניחים שהומואים = סקס אנאלי. ול זה מתבטאת עוד יותר סלידה (שהופיעה גם באשכול זה) אז יש לי חדשות בשביל אותם אנשים: יש לא מעט הומואים שלא ניסו את זה אף פעם. לפעמים כי זה מגעיל אותם, לפעמים מסיבות אחרות. למשל, עפ"י ההלכה, החדירה האנאלית היא בגדר יהרג ובל יעבור, אז הומואים דתיים נמנעים מזה מטעמי אמונה. בכל מקרה, אני בטוח שהיצירתיים מביניכם (כן! אפילו הסטרייטים! ) יכולים לחשוב גם על דברים אחרים חוץ מסקס אנאלי. ובכלל, סקס זה לא הדבר היחיד שמעניין הומואים, בדיוק כפי שהוא לא הדבר היחיד שמעניין סטרייטים.
ואם נחזור לנושאים הרציניים יותר:
הוזכר פה מספר פעמים נושא ההחצנה. למזלי, אני לא מהמוחצנים. ההתנהגות שאני מרגיש שהיא הטבעית בשבילי, היא התנהגות גברית די טיפוסית, ואם אני לא אספר למישהו במפורש שאני הומו (או שהוא ישמע את זה מצד שלישי) הוא לא ידע. לא לכולם יש את המזל הזה. מתברר שיש אנשים שהמגדר שלהם שונה מהגוף הביולוגי. אדם שמרגיש כאישה כלואה בגוף של גבר, או להיפך, למשל. או סתם כאלו שההתנהגות ה"טבעית" שלהם היא בניגוד למקובל. מביניהם, יש גם כאלה שיש להם את האומץ להתנהג בהתאם להרגשתם. האם זה פוגע במישהו באופן מוחשי? לא נראה לי.
אבל יש אנשים שכשהם מדברים על החצנה, הם מדברים על הרבה פחות. איכשהו, לסטרייטים יש את הפריוילגיה להזכיר את בני הזוג שלהם, ול"אחרים" לא תמיד. "החברה שלי לא אוהבת שוקולד" הוא משפט לגיטימי לחלוטין אצל סטרייטים שאיכשהו הנושא של שוקולד עלה בשיחה ביניהם. אם אני אעז להתחיל את המשפט, ולהגיד בקול את שתי המלים "החבר שלי", יש מי שינעץ בי מבטי נזיפה קשים, כאילו פירטתי בצורה בוטה מעשים מחדר המיטות.
למה לזוגות סטרייטים מותר להחזיק ידיים ברחוב, והומואים צריכים לפחד מאלימות אם הם עושים את אותו הדבר? איך זה שלסטרייטים מותר להביע את אהבתם, ולהחצין את הקשר הרומנטי ביניהם ע"י איזכור בן/בת הזוג, החזקת ידיים בפומבי או, חלילה, נשיקה, ולאחרים אסור?
לפעמים נדמה לי שיש אנשים, שכשהם אומרים "שלא יחצינו", הם בעצם מתכוונים "שיעלמו".
אני אסיים תוך התייחסות למצעד הגאווה ולעירום בחלק מהמצעדים. זאת בניגוד למצעד הגאווה בירושלים, למשל, שהוא הרבה יותר סולידי, ואני חושב שאפשר להגדיר אותו בהחלט כמצעד מחאה (אם תסתכלו בתמונות משם , מהשנים האחרונות, תתקשו לזהות עירום).
המצעדים מביניהם, שהפכו ל"קרנבלים" עם עירום (כמו המצעד בת"א), לא ממש לטעמי האישי, ומעולם לא השתתפתי בהם. אבל זה עניין של טעם. ובכל זאת, יש משהו שחשוב להגיד בנושא, ואני אצטט כאן את טל איתן, עורך בכיר ב- ynet, במאמר שהתפרסם שם ב- 2/11/2006:
הרבה פעמים אני שומע אנשים אומרים "בבית שלכם תעשו מה שאתם רוצים", או "אחלה שאתם הומואים, אבל למה אתם צריכים לצעוד?" ולאלה יש לי רק תשובה אחת - אני אעשה מה שאני רוצה, איפה שאני רוצה. אם כל סטרייט יכול לעשות לחברה שלו משטח גרון מול הפרצוף שלי בעזריאלי, גם אני מרשה לעצמי לנשק את החבר שלי (טפו! על השפתיים!) לפני שהוא עולה לאוטובוס בדרך הביתה. אף אחד לא שואל את עצמו למה הסטרייטים צריכים את "מצעד האהבה" ולמה הם מתעקשים לצעוד בביקיני על קו החוף בת"א. אז למה אני צריך לענות לשאלה הדבילית הזו?
תודה למי שהשקיע וקרא את כל המגילה :-)
|
|
ראשי
צ'אט
)
),
, במה לעזאזל יש להם להיות גאים?? גועל נפש...
מצב כלאיים
