שלום לכם - חברי פורום יקרים !

הפעם החלטתי, בעזרת חברים יקרים בפורום לעשות משהו קצת שונה.
זה עדיין מצריך מכולם, לחדד מחשבה, ולהביע את היצרתיות שלכם.
אבל הפעם משהו קצת יותר מובנה.

אנחנו נעלה יצירות כאן, שישתתפו כמועמדות למצול"ש,
שבנויות בצורת - אוקסימורון
"אוקסימורון הוא מבע לשוני המורכב משני אלמנטים מנוגדים אשר יוצרים משמעות פרדוכסלית שהיא מעבר להגיון ולמחשבה ההגיונית. האוקסימורון מעמיד שני הפכים או ניגודים בכפיפה אחת שיש לה משמעות , אף על פי שאין היא הגיונית. הוא מבטא יחס משותף בין שני ניגודים, היוצר רושם של ניגוד או פרדוקס. האוקסימורון ממזג דבר והיפוכו הסותרים לכאורה זה את זה ומביא אותם לידי אחדות ולידי צירוף מפתיע ומרשים במקוריותו."
לדוגמה הצירוף הלשוני: דממה רועמת היא אוקסימורון.

אתם מוזמנים להעלות שירים, קטע לא מוגדר, סיפור קצר, או פרק מסיפור ארוך.
העיקר שתשתמשו במבע לשוני מסוג אוקסימורון.
אני בטוחה שנראה כאן דברים יצירתיים ושנונים ...

מאחלת לכולנו השתתפות רחבה, והרבה בהצלחה !
האשכול ייסגר לכתיבה - ב - 27/5/07.
והעיקר לזכור - שהאור תמיד בעסק.

בהזדמנות זו - חג שבועות שמח !!!

אוהבת אותכם,

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

זה היה בטיול בעיר
שאת עיני תפסה כרעם ביום בהיר
עם תיק חום ובנדנה
הציגה את עצמה כאנה
ואני מסתכל עליה מרחוק
שומע את קול הצחוק
לפתע הוא מגיע ומתיישב לידה
את ידו שולח אל כף ידה
ואני כבר לא מסתכל
ומדוע זה קורה לי ממלמל

לְמֶלֶל שַׂרְעַפֶּיךָ

אוֹטֶמֶת אוֹזֶן

מִטַּעַם מָרִיר

עָדִיף

בְּלִי מִלִּים.

הטוב הרע והמכוער



המכוער,

יכול להיות גם טוב או רע.

והרע,

הוא בכלל

הרבה יותר מכוער

מהמכוער

פורום פרש הוא גיי משפיך!!!1

אני חושב-משמע אני קיים,

משמע אני שותל את זרע החיים והורס את העולם!
אני רואה-משמע אני עיוור,
משמע אני חירש לשמוע איך הכל נעלם...
בקול רעם שקט,אני מדליק את החושך,
בקול עמוק מבחוץ-אני ,מתחבא מבנפים.
דממה מוחלטת ושוב,מחריש אוזניי השקט
רוצה לסגור את עיניי,ולראות שוב חיוך על הפנים.
מחפש חתיכה מהפאזל,שעוד לא התחלתי לבנות,
אז אני מוציא את הסוללה מהשעון ומחכה לזמן
אני אוהב את עצמי כל כך–אני חייב להשתנות!
רוצה להיות פה תמיד-רק שיקחו אותי מכאן!!!
רוצה כל כך,לא לרצות דבר, להיות מעושר,
אבל אני עשיר,אם הריקנות שיש לי עכשיו בכיס.
רואה זריחה מעבר לחלון,מחייך בתקווה,
שאמשיך להסתכל לעד,וסוגר לאט את התריס...

MORIEL COHEN


בית א':
מישהו ברחוב זה בטח האילם
כשהוא איתה תמיד הוא תמיד דומם
משהו ברחוב זה בטח החירש
כשהוא שומע קצת קולות הוא מייד לוחש

פזמון:
הם מתחבאים בתוך התת מודע!
ולפעמים יוצאים בחשכה!

בית ב':
מישהו ברחוב זה בטח העיוור
כשעליי הוא מסתכל הוא תמיד אומר
שמשהו ברחוב וזה בטח רק אני
מטייל עם הכלבה שלי

פזמון:
הם מתחבאים בתוך התת מודע!
ולפעמים יוצאים בחשכה!

בא לי עוד אחד לשים חחחח זה מגדיל לי את הסיכויים

קטע קטן, לא יודע למה רשמתי את זה חח פשוט זרמתי ..

"אני נצחתי את ההפסד אחרי שנה שהם ביחד,
יותר אני לא מפחד להיות אמיץ".
כאב לי הלב, אני מודה.
ניסיתי לקחת אקמול, אבל הפסיכולוג אמר לי שזה לא יעזור,
אני זוכר שהוא אמר לי "זה רק לכאב ראש!!!".
צחקתי עם דמעות ושאלתי "אז איך תוכל לעזור לי, יפסיכי-כולוג".
כעסתי נורא, אבל הבנתי שכבר עברה שנה ולא אתן שוב לחולשה שלי להתחזק.
אז פשוט קמתי, לקחתי את הסיגריות ואמרתי לו "שנה הבאה אני מביס אותו, לא מנצח, מביס!"
חזרתי הביתה, הבנתי שההפסד כבר הפסיד אך לא השלמתי עם העובדה שניצחתי אותו.

אולי באמת לא ניצחתי.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי stolen זה מגדיל לי את הסיכויים

זה לא,

בסוף האתגר כל גולש יכול להצביע ליצירה האהובה עליו... לא עושים בחירה "רנדומלית" ומה שיוצה זה המנצח

אמנם כבר פירסמתי את היצירה, אך אני חושב שהיא מאוד מתאימה לכאן ולכן אני מעלה אותה כמועמדת




27.4.2007

Borining Love

יד מוטלת, שרועה,
שיערות פזורות על
הכר.
הגוף נח על הסדין
הלבן, פרחים אדומים
על השידה.

אף אחד לא
שומע את הגשם מחוץ
לחלון, וגם כשדופק
הגשם פוסק - -

איש לא שומע
את הנחירות - -

מצולות


צרחה דוממת,
אין איש שומע
בוכה ומתחנן,
איש לא יודע
נשמתי עולה אל-על,
גופי שוקע
רוצה לחיות!
אך עודני טובע



מצטער שאני לא מגיב הרבה בפורום, אני עמוס בדברים.

דומיית הלילה

את שוב הדמויה
השבה אל העיירה
אם בוא הלילה
ואני מחפשת להיות בתוכה
כה שלווה
בכדי לעלות על הנייר
את מה שבלב נסתר

עינת

כעקרון לא כל ה'שיר' הוא אוקסימורון, אבל חלק ממנו. האוקסימורון הכי טוב לדוגמא זה ברומאו ויוליה, אז אם בא לכם, תסתכלו קצת על הספר...
בכל מקרה, זה ה'שיר' שלי... (ואין לו שם)



הוא שנא אותה כל כך הרבה, עד שהוא אהב אותה
היופי שלה והכיעור שלו
האור שבקצה המנהרה,
כשהוא ראה אותה-
הכל השתנה.
הניחוח המתוק של העצב

עיניו הגדולות ראו דבר חוץ מאשר אותה
אוזניו הגדולות לא שמעו דבר חוץ מאת קולה
ידיו הגדולות לא נגעו בדבר חוץ מבשיער ראשה

השקט המרעיש ששכן בליבו
שעיוור אותו מלראות את החיים
השמחה העצובה שליוותה אותו
כל חייו ומותו

הוא נשם ונחנק
הוא חייך ובכה
הוא דיבר ושתק
הוא חיי רק בשבילה

והיא לא ידעה דבר
היא הייתה גדולה אך קטנה
היא הסתכלה אך לא ראתה
את אשר הציף את ליבו של אהובה

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

לא אגיד רק מה כואב
לא אחפש מילים שיחזקו את מכאוביי
אצמח מן השתיקה הרועמת
שסובבת את כולי
אצעק מילים שיחזקו אותי
עתה
גם חצאי דברים יקבלו משמעות
לא אפול שבי
בחולשה שלא נגמרת
לא ארכין ראשי לנוכח הצער
אתרומם
ואוהב
את כל הטוב, את כל הרע
את הגשם היבש
את ימי הקיץ הקרים
את הרוע המתוק
ואת השברון הבונה
אלמד לקבל את השנאה
אפילו אם לא לבושה בלבן

אני אהיה לי אש מאנשים קרים

עיניים כחולת, כמעיינות ניצחיים.
מראות של קריסטל, כבריכות יהלומים.
מה כבד על ליבה, הוא נודד למרחקים.
נשמתה זועקת, רוצה לצאת לחופשי.

שקע מבטי במעיין הנצח, ליבי בער כמו אש מקרח.
מבטה דומם הוא, דממה רועמת.
נשמתה הקפואה, על ליבי מתחממת.
על לחיה הקרה, דמעה של שיש זורמת.

ימים ולילות, לעולם לא נרדמת.
בים של נרות, נשמתה מרחפת.
אל חופים של תקווה, חלומותיך מתנפצים.
אבודים בעינייך, לעולמי עולמים.
מה שלבות הן עינייך, סוערות מבפנים.
הוא מקרין את חייך, מבט בלי מילים.