 |
22-05-2007, 13:50
|
|
|
|
חבר מתאריך: 11.02.07
הודעות: 437
|
|
|
מוות בזמן פציעות
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי רון חומש שמתחילה ב "כתבה ממוסף החג של הארץ, השוואה בין הקרב בסלוקי לבין הקרב בסואץ ב-73"
קללת היום האחרון: השוואה מדכדכת בין המהלך הקרקעי האחרון במלחמת לבנון לבין הקרב לכיבוש העיר סואץ במלחמת יום כיפור
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]
מאת ליאור אסטליין
מקור:http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/861442.html
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]
התסריט זהה כמעט בכל מרכיביו, למרות שמדובר בשתי מלחמות שונות במרחק שלושה עשורים: סיום המלחמה קרב, הפסקת האש כבר הוכרזה, אך המדינאים והפיקוד העליון מבקשים עוד קרב אחד, עוד מכה אחת אחרונה שתנסה להאיר את המלחמה באור אחר. האם ניתן להשיג ביממה אחת את מה שלא הושג במשך כל ימי המלחמה? שיעור בהיסטוריה, שכמו תמיד, חוזרת על עצמה
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]
ביום שישי, 11 באוגוסט 2006, הורה ראש הממשלה לכוחות צה"ל בלבנון לנוע לעבר הליטני. אהוד אולמרט נתן את ההוראה אף על פי שידע שבתוך כמה שעות תתכנס מועצת הביטחון כדי להצביע על החלטה 1701, הקוראת להפסקת אש בין ישראל לחיזבאללה. עד לאותו רגע מנע ראש הממשלה את הפעולה הקרקעית הגדולה בלבנון, למרות הידיעה על התוכניות לפעולה נרחבת בלבנון שהוכנו בצה"ל במשך שנים.
לפי התוכניות, הפעולה נועדה להימשך שבועות ארוכים, אבל בעיתוי שבו ניתנה ההוראה נוהלה לבסוף מתקפה חפוזה, שלקתה בחוסר תיאום בין כוחות צה"ל ובמידע לקוי על תנאי השטח, על הנשק שהיה בידי חיזבאללה ועל היערכותם. כך הסתיים המהלך האחרון של מלחמת לבנון השנייה במותם של 33 חיילים. 12 מהם נהרגו בוואדי סלוקי, באזור הכפר רנדוריה, אחרי שנקלעו לעמדת נחיתות מול לוחמי חיזבאללה.
אירועי הקרב בסלוקי דומים להפליא לאלה שאירעו בקרב שהתנהל כמעט 33 לפני כן, במלחמה אחרת ובזירה שונה. כמו הקרב בוואדי סלוקי במלחמת לבנון, גם הקרב בעיר המצרית סואץ היה הפעולה הגדולה האחרונה של צה"ל בסיום מלחמה - מלחמת יום הכיפורים. שני הקרבות היו יוזמה ישראלית מובהקת, שיצאה אל הפועל שעות מעטות לפני תחילתה של הפסקת אש ונועדה להשפיע על המציאות שתיווצר לאחר שוך הקרבות. שני הקרבות לא השיגו את התוצאה המקווה ובשניהם נקלעו הכוחות הלוחמים למצבים קשים, שאמנם הפיקו מעשי גבורה עילאית, אך עוררו שאלות קשות על התבונה שבעצם ההחלטה לצאת לפעולה.
צריבה
המהלך הקרקעי שיזם צה"ל ביממות האחרונות של מלחמת לבנון השנייה היה, ככל הנראה, בן-כלאיים של ההחלטה להימנע מביצוע התוכניות המקיפות שהוכנו בשנים האחרונות למקרה שתפרוץ מלחמה כוללת בלבנון ("מי מרום" ולפניה "מגן הארץ") ושל הרצון שחלקו ביניהם הדרג המדיני ורבים ממפקדיו הבכירים של צה"ל "לעשות משהו" לפני שהמלחמה תסתיים.
התוכניות המדוקדקות, שלא יושמו לבסוף, דיברו בקווים כלליים על כניסה של שלוש אוגדות קרקעיות לפחות לדרום לבנון, כדי להרחיק את הכוחות הצבאיים של חיזבאללה מהשטח שבין הגבול לנהר הליטני ולמנוע מהארגון לפעול צבאית באזור זה. בחלק מהתוכניות נכללה אפשרות להרחיב את הפעולה לרמת נבטיה. בחלקן תוכננה הגעה של כוחות צה"ל מדרום לצפון, כלומר מגבול ישראל אל עבר הליטני. בחלקן הנוסף יועדו כוחות מסוימים לנחות בעורף האויב ולנוע מצפון אל עבר הליטני, כדי ליצור תנועת מלקחיים שתסייע ללכידת יחידות של חיזבאללה. בצה"ל העריכו כי ביצוע התוכניות הללו, שעליהן הופקדו בין השאר האלופים בני גנץ ואיל בן-ראובן, יארך לפחות כמה שבועות והיו גם מי שהעריכו כי להשלמת המהלך יידרשו כחודשיים.
בפיקוד הצפון ביקשו להוציא אל הפועל תוכניות אלה בכמה הזדמנויות מאז החלה הלחימה, אולם כוונה זו נבלמה על ידי הרמטכ"ל, דן חלוץ, ועל ידי הדרג המדיני. מה גרם לכך שדווקא ביממות האחרונות של המלחמה החלה תנועה מוגבלת בהיקפה לעבר הסלוקי? מכל הנאמר לעיל, מתבקשת המסקנה שהמהלך היה ניסיון להשיג "הישג תודעתי". הציבור הישראלי התוודע למונח זה כשקודמו של חלוץ, משה יעלון, דיבר בשנת 2003 על הצורך ב"צריבת התודעה של הפלשתינאים". המלחמה האחרונה בלבנון היתה רצופה מאמצי צריבה כאלה, שהבולט ביניהם עד לקרב בסלוקי היה הניסיון להניף את דגל ישראל מעל בינת ג'בייל, אף על פי שהעיירה לא נכבשה באמת בידי צה"ל.
אף שנועדה בעיקר לצרכים תודעתיים, אולמרט ושר הביטחון, עמיר פרץ, מגינים עד היום על ההחלטה לבצע את הפעולה הקרקעית. אילולא אותה מתקפה, טוענים השניים, החלטה 1701 היתה מתרוקנת מתוכנה ומקבלת משמעות חמורה בהרבה מבחינת ישראל. "אין לי ספק שמה שהכריע את הכף להחלטה טובה יותר של מועצת הביטחון, היה הפעולה הקרקעית", אמר אולמרט.
מנגד מהדהדים דבריו של שגריר ארצות הברית באו"ם בתקופת המלחמה, ג'ון בולטון, שאישר כי ישראל הסכימה לטיוטת הסכם הפסקת אש שבוע לפני תום הקרבות וכי פעולת צה"ל ב-24 השעות האחרונות של המלחמה לא הביאה לשינוי מהותי בהחלטה. "המבצע הצבאי החל רק אחרי שכבר היה ברור כי ההחלטה תאומץ", אמר בולטון. "בשבוע האחרון נעשו שינויים הדרגתיים בנוסח ההחלטה, אבל אי אפשר לומר שהיא ישבה שם ולפתע, בן לילה, עברה שינוי דרמטי".
בין עפולה לסטלינגרד
אף שהמונח עדיין לא הומצא אז, גם המהלך לכיבוש העיר סואץ ביממה האחרונה של מלחמת יום הכיפורים מצטייר בראייה לאחור כניסיון לצרוב את תודעתו של הצבא המצרי. אלא שכמו בקרב בסלוקי, גם הניסיון הזה הסתיים בהסתבכות כואבת.
המהלך החל ב-23 באוקטובר 1973, בשעה 23:00. באותה שעה הושלמו כמה מהלכים של כוחות צה"ל שפעלו בגזרות השונות. החטיבה בפיקודו של אריה קרן הגיעה לשדה התעופה שבמבואות העיר סואץ, החטיבה של גבי עמיר עמדה בשערי מפעל הדשן הגדול שבצדה הדרום-מערבי של העיר והכוחות בפיקודו של קלמן מגן נעו דרומה בכביש
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]
סואץ-קהיר, למרגלות ג'בל עתקה, עד שהגיעו אל ראס עדבייה שלחוף מפרץ סואץ. למהלכים האלה היתה משמעות מכרעת - הארמיה השלישית של צבא מצרים, על 20,000 חייליה, שתי דיוויזיות החי"ר וחטיבת השריון שלה, כותרה בידי כוחות צה"ל.
האלוף (מיל') אברהם אדן, שהעיר סואץ שכנה בגזרת הפעילות של אוגדתו, הכין את עצמו לאחת משתי האפשרויות: או שהפסקת האש מ-22 בחודש תקבל תוקף מחודש ואז יידרשו היחידות שבפיקודו לטהר את החיץ החקלאי, או שהלחימה תימשך והמשימה שלו ושל אנשיו תהיה להמשיך בהשמדת הארמיה המכותרת. לשם כך, ידע, יהיה עליו להחזיר כוחות אל הגדה המזרחית של תעלת סואץ. באותו שלב כיבוש סואץ לא הוצג כאפשרות ריאלית. יתרה מכך: בדיון מיוחד אצל הרמטכ"ל, שעסק ב"מחטפים" של הרגע האחרון בגזרת הארמיה השלישית, לא הוזכר כיבוש העיר כפעולה העומדת על הפרק.
רק ב-1:30, אור ליום רביעי, 24 באוקטובר, קיבל אדן רשימת משימות מתת אלוף (מיל') אורי בן ארי, שהיה סגנו של אלוף פיקוד הדרום שמואל גונן (גורודיש). ברשימה פורטו ארבע משימות: המשך הטיהור, ניתוק צינורות מים ותפיסת רמפות וכיבוש העיר סואץ, בתנאי שהיא "כמו עפולה ולא כמו סטלינגרד". כך, כבדרך אגב, שעות מעטות לפני ההכרזה מחדש על הפסקת האש, הוטלה על האלוף המשימה לכבוש עיר מצרית שבה התגוררו עד מלחמת ההתשה כרבע מיליון תושבים.
הישרדות
למרות המודיעין הלא מספק ואף על פי שלא היתה לקרב הצדקה צבאית של ממש, נראה שהרצון להנחית מכה אחרונה וניצחת על המצרים גבר על השיקולים האחרים. ההכנות היו בהתאם: לקראת הקרב לא עסקו המפקדים בתכנון כיבוש העיר - משימה שצה"ל לא התמודד אתה בכל שלושת השבועות של הלחימה עד אז - אלא בעיקר באיסוף כוחות מכל הבא ליד.
כוחות הצנחנים והשריון החלו לחדור לעיר סואץ ב-6:45, מתוך ידיעה שבשעה 7:00 תוכרז הפסקת האש. כלי הרכב שהובילו אותם אל העיר היו נגמ"שי BTR רוסיים שנלקחו שלל, אוטובוסים ומשאיות. בראש הטור נעו טנקים, אבל אחד המרכיבים המשמעותיים ביותר של הכוח נעדר מאותו קרב. הכוונה היא לסיוע האווירי שהופסק בהוראת שר הביטחון, משה דיין, שביקש כי ישראל לא תצטייר כמפרה של הפסקת האש.
בכניסה לעיר לא נתקלו חטיבותיהם של עמיר וקרן בקשיים רבים, אלא בגילויי התנגדות קלים בלבד. בדיעבד התברר כי הם נכנסו למלכודת שהוכנה במקצועיות רבה. המצרים איפשרו לטורים הישראליים לחדור אל לב העיר, ואז נפתחה אש מאסיווית וקטלנית מכל עבר, כולל מהקומות הגבוהות של הבניינים שלאורך ציר ההתקדמות הראשי, ציר סרג'. תותחי נ"ט בכינון ישיר, טילי נ"ט, רימונים ממרפסות גבוהות ואש נשק קל שנורתה מטווח של מטרים ספורים החלו להפיל חללים בכוח הישראלי. הכוחות נותקו זה מזה וקבוצות של לוחמים החלו להתבצר במבנים לאורך הציר. פחות משלוש שעות לאחר תחילתו, הפכה הפעילות לכיבוש סואץ לקרב הישרדות מר ואכזרי שהתנהל בסמטאות העיר.
רק לצאת
ב-11:30 של 24 באוקטובר החליט אדן כי העיר דומה הרבה יותר לסטלינגרד מאשר לעפולה וכי יש להפסיק את הלחימה ולהתרכז בחילוץ הכוחות הנצורים. אבל פעולת החילוץ היתה דומה עד כאב לאופן שבו נוהל הקרב: הכוח שנשלח לחלץ את חייליו של המג"ד יוסי יפה קיבל הוראה להגיע אל המקום שבו יימצאו כיסאות מושלכים בצד הכביש. הכיסאות לא נמצאו, כמובן, אולם תוך כדי החיפושים הבחינו אנשי כוח החילוץ במקרה בכוח נצור, שכלל את אנשיו של המג"ד יעקב חסדאי וחילצו אותם. כפי שלקרב לא קדמה הכנה רצינית ומעמיקה, גם החילוץ הסתמך על פעולות אקראיות של הכוחות הפזורים בשטח, תוך גילויי גבורה עילאיים.
עד לרדת החשיכה טיפלה פלוגת הרפואה שהתמקמה מחוץ לעיר בקרוב ל-150 פצועים. מסוקים נחתו בזה אחר זה ופינו פצועים אל העורף. בזמן הפינוי התרסק מסוק יסעור וכל 24 נוסעיו נהרגו.
בשלב זה היו עדיין כוחות רבים נצורים בתוך העיר. אדן, שהחליט להוציא עם חשיכה את כוחות השריון מהעיר, ידע כי אנשיהם של חסדאי ויפה נותרו מאחור. בכל שעות הערב נערכו דיונים קדחתניים, שבהם התערב גם האלוף גונן. לבסוף הוחלט כי עשרות הלוחמים שהיו נצורים בעיר יסתננו רגלית ויחברו לכוחות צה"ל, שהיו ממוקמים במרחק של יותר מארבעה קילומטרים משם. ב-4:45 חצה החייל הישראלי האחרון את הקווים בחזרה לשטח שבשליטת צה"ל.
לאחר הקרבות בעיר סואץ מנו בצה"ל 80 הרוגים ונעדרים. כיום אי אפשר להצביע על הישג משמעותי, צבאי או מדיני, שהושג בעקבות הקרב.
שובו של הנ"ט
בתוכניות הנרחבות לפעולה קרקעית בלבנון הוגדרה חציית הסלוקי מהלך הכרחי, שבלעדיו אין אפשרות להמשיך ולהתקדם. הבעיה העיקרית היתה שמהלכים שננקטו לפני תחילת המבצע הביאו נתון זה לתודעת החיזבאללה. כך יכול היה הארגון להיערך מבעוד מועד בסביבת הכפרים רנדוריה ופרון, כדי לנסות לבלום את כוחות השריון והחי"ר שנעו לעבר הסלוקי.
כשהכוחות הישראליים החלו לנוע המתין להם כוח מבוצר, שצויד באמצעים רבים ומגוונים. לכוח החיזבאללה היה יתרון טופוגרפי בולט, משום שמעבר הסלוקי נמצא בתחתית המדרון, עשרות מטרים מתחת לשלוחות שמצדו. כמו בקרב בסואץ, גם הפעם העניקה הסביבה יתרון בולט לצד המתגונן. כפי שבקרב על סואץ לחמו יחד יחידות לא אורגניות, שהורכבו בחופזה ככוח לוחם בשעות שלפני הקרב, גם בין כוחות צה"ל שהשתתפו בקרב הסלוקי היה חוסר תיאום. אחת מתוכניות "עובדה" שעסקה במלחמת לבנון השנייה חשפה כי מח"ט השריון שניהל את הקרב, שבו השתתפו גם לוחמים מחטיבת הנח"ל, לא ידע כי באותו חדר שבו הוא יושב נמצא גם מח"ט הנח"ל. שני הקצינים לא הבינו כי הם מנהלים אותו הקרב.
כדי לאפשר לטנקים לחצות את הסלוקי, נדרשו לוחמים מחטיבות גולני והנח"ל שהונחתו ממסוקים, לתפוס עמדות חיפוי ולנסות לפגוע באנשי החיזבאללה שחלשו על הציר ועל נקודת החצייה. למרות הלחימה העזה, לא הצליחו לוחמי החי"ר להביא לשיתוק אש החיזבאללה. טנקי המרכבה של חטיבה 401 עלו על מטענים שהוכנו מבעוד מועד ובעיקר נתקלו באותה הבעיה ממש שעמה התמודדו ה"טופזים" והצנטוריונים של עמיר וקרן בסואץ ב-1973: טילי הנ"ט.
כפי שמזוודת הסאגר האישית היתה אחד האמצעים המשפיעים ביותר בארסנל המצרי במלחמת יום הכיפורים, אמצעי שעשה שמות במערך המשוריין וגרם לשינוי במערך הטנקים בצה"ל לאחר המלחמה, גם בסלוקי היו אלה כלי נשק רוסיים שהסבו נזק כבד ביותר לטנקי המרכבה. ב-2006 תפסו את מקום הסאגר טילי הקורנט והמאטיס, שחלקם מגיעים לטווח של ארבעה קילומטרים. הטנקים הצה"ליים, שחלקם מוגנו במיגונים ריאקטיוויים (מארזי חומר נפץ הנמצאים על דופנות הטנק, שאמורים להתפוצץ עם פגיעת נשק נ"ט בטנק וכך להגן על השריונרים ועל הטנק) נפגעו בידי הדור החדש של טילי נ"ט. אלה חומשו בראש "טנדם" (ראש קרבי כפול), שהצליח לפגוע גם בטנקי המרכבה הממוגנים. עם זאת, בהשוואה למלחמות קודמות מספר הלוחמים שנפגעו בתוך הטנקים היה קטן יחסית. כלומר, הכלים הושבתו, אך המיגון לאנשים שבתוכם היה טוב יותר.
גם הקרב בסלוקי נהפך לקרב הישרדות. חיילי החי"ר והשריון, בעיקר אלה שהצליחו לבסוף לחצות את אפיק הסלוקי, החלו לנהל קרבות של חילוץ וניתוק מגע. משימתם העיקרית היתה חילוץ פצועים וגופות מהמדרונות שלמרגלות הכפר רנדוריה. פעולות החילוץ בוצעו תוך לחימה ותחת מטחים כבדים של אש נשק קל, מרגמות וטילי נ"ט שהומטרה כמעט מכל העברים.
לאחר שבשעות הבוקר המוקדמות של יום ראשון, 13 באוגוסט, הצליחו כמה טנקים של חטיבה 401 לחצות את הסלוקי תוך לחימה עזה, הגיעה מאוחר יותר פקודה מהמטה הכללי להפסיק את ההתקדמות. כעבור יממה נכנסה הפסקת האש לתוקף והכוחות החלו לסגת לכיוון הגבול.^ בקרב הסלוקי נהרגו 12 לוחמים. כיום אי אפשר להצביע על הישג משמעותי, צבאי או מדיני, שהושג בעקבות הקרב.
ובמלחמה הבאה?
למרות ההבדלים בזמן, במקום, באופייה של זירת הקרב, באמצעי הלחימה ובזהות המפקדים שהתחלפו, הדמיון בין שני הקרבות רב באופן מפתיע.
בראש ובראשונה, שניהם נועדו לכיבוש יעד שנחיצותו לא היתה ברורה, בעיקר מפני שבשני המקרים הפסקת האש כבר נכנסה לתוקף או היתה קרובה מאוד. מכיוון ששני הקרבות יצאו לפועל בלחץ זמן, אפשר להניח כי הסיכויים שהם יאפשרו לצה"ל להשיג הישג בולט היו נמוכים למדי מלכתחילה.
בשני הקרבות נזנחה ההתקדמות בשלב מסוים וההישרדות והחילוץ קיבלו עדיפות עליונה. בשני הקרבות הגיע שלב זה לאחר שמרכיב השריון בכוח נפגע בצורה חמורה וחיילי החי"ר החלו להתבצר בבניינים (בעיר סואץ) או במטעי זיתים (בסלוקי וברנדוריה) כדי להשיב אש, לחלץ פצועים ולהמתין לתגבורת. בשניהם הסיבה להתפתחות זו היתה כלי הנ"ט החדשים שהיו בידי האויב, שעיקרו את יתרונו של השריון הצה"לי.
סביר להניח כי גם במלחמה הבאה, אם תפרוץ, יבקש הדרג המדיני או הדרג הצבאי הבכיר בישראל להנחית על האויב מכה אחרונה מהדהדת וצורבת. השאלה היא אם ישכילו להפיק את הלקחים מההשוואה בין שני הקרבות שתוארו פה. האם מישהו מוכן להסתכן בניחוש ? |
|
ראשי
צ'אט
???
מצב כלאיים
