מי שזוכר ומי שלא-
זה התחיל מהידלקות קטנטנה,
והפך לאט לאט לאהבה חסרת מעצורים.
לחלום עליו כל לילה,
לרצות להיות לידו,
להריח אותו ולהנמס.
ואז השלמתי עם עצמי.
אני מאוהבת.
סיפרתי לחברות שלי
[דבר שהיה לי מאוד קשה לעשות..]
סיפרתי לאנשים.
נפתחתי.
זאת ממש קפיצת מדרגה בשבילי.
אני מאוהבת?
הספקות, כאמור, לא איחרו לבוא..
מה עושים?
ואיך? ומתי?
והרמז ההוא,
והרמז הזה..
והוא מרגיש אותו דבר?
אני מדמיינת?
אני משלה את עצמי?
מי ירצה אותי בכלל?
הוא לא, הוא כן..
מה קורה לי??
זאתי אומרת-
שהוא מדבר ככה רק איתי.
ההיא אומרת-שהוא רוצה אותי..
ואני אומרת-
הלוואי שרק הייתי יודעת.
מה? מה הוא רוצה?
וכולם אומרים שאנחנו מתאימים.
נורא מעודדים.
זאת אחת התקופות הקשות בחיי,
כי זה טרי לי-
ואני לא יודעת איך להתמודד,
ומה עושים בכלל?
ואיפה אני בכל הסיפור הזה?
וכולם מנסים לרומם את רוחי-
את תיהי בסדר,
אל תתעצבי..
אבל אני נשארתי עם הלבד שלי.
אמרו לי:
"אולי תנסי לספר?
מקסימום-תקבלי דחיה, לא יותר"
וזה בדיוק מה שמתרוצץ לי במוח,
אבל אני?
זאת פעם ראשונה-
אח"כ אני כבר לא אצליח לשכוח.
ועכשיו, אחרי יום שכאילו נחתך מסרט-
מה שאני בסופו של דבר אומרת-
אני אוהבת.
ואני אגיד לו.
אבל איך? ומתי?
כי פנים מול פנים-אני לא מסוגלת,
בטלפון-
הוהו, אין מצב..
ובאייסיקיו, המקום היחיד שאני רואה את עצמי אומרת לו..
זה עלוב מידי.
לא?

מה דעתכם?

[סליחה על החפירה במיני חרוזים,
הייתי צריכה לסדר לעצמי את המחשבות בראש..]

"אני לוקח מעצמי את הרצון תמיד להיות ראשון

ומהבוקר שאחרי אני מתחיל לחיות נכון.."

ואומר אותה שוב - תמשיכי הלאה, בשביל הבריאות הנפשית שלך .
חבל לבזבז זמן, אנרגיות וכ"כ הרבה דמעות על בחור שלא בכיוון בכלל .


*לתשומת לבכם - השרשור האחרון נמחק, ממליצה לקרוא את דבר המנהלים (בדגש על סעיף 3).

למה לא בכיוון?
כאילו..
אנחנו יכולים לעבוד..
פשוט צריך להגיד לו.
או שהוא יגיד לי..
זה לא שהקשר שלנו הוא כאילו דמיוני ולא יכול לקרות.

"אני לוקח מעצמי את הרצון תמיד להיות ראשון

ומהבוקר שאחרי אני מתחיל לחיות נכון.."

הקשר הוא דמיוני כי הוא בראש שלך בלבד...
את צריכה להוציא אותו החוצה, לנסות לגרום לו לעבוד.
להסתגר בתוך עצמך עם הרגשות שלך זה הדבר הכי לא בסדר שאפשר לעשות. תשתפי את מי שיעשה לך טוב, ובעיקר אותו.
אל תפחדי- כי יותר מפחיד לחיות עם אי הידיעה.
קחי את עצמך בידיים יקירתי, ותראי לו מה את שווה. כנות זה תמיד דבר מוערך.
אני יודעת שזה קשה והרבה יותר קל להגיד מאשר לעשות באמת, אבל במקרה שלך אין דבר נכון יותר ואין קלישאה שמתאימה יותר מזאת.
הפחד שלך כל כך גדול, שאת ממשיכה מן קו פנטזיה בראש ולוקחת אותו למקומות שהוא בכלל לא צריך להגיע.
"מה יהיה אם"? "איך אומרים לו"? "ואם הוא ידחה אותי"? את משתמשת בכל אלו כתירוצים למה לא לעשות את זה.
תחשבי רגע עם עצמך, האם זה משהו שאת באמת רוצה להגיד, או שאת מעדיפה להשאיר את האהבה הלא ממומשת הזאת בגדר חלום כדי לא לנפץ לעצמך את הבועה.
לכי אליו. חבל על כל דקה.
בחורה ז-ה-ב, אני בטוחה. ראיתי את זה כבר מהתגובות שלך.
כל בחור שווה את מה שאת, ולך בטוח יש המון מה להציע.
קצת אומץ.
זה בטח לא יותר קשה מלהפתח אלינו ככה בפורום.

מליוני נשיקות וטריליוני בהצלחה. סומכת עליך.

דניאל.

אני אהיה לי אש מאנשים קרים

נתת לי הרבה מוטיבציה..

"אני לוקח מעצמי את הרצון תמיד להיות ראשון

ומהבוקר שאחרי אני מתחיל לחיות נכון.."

תמיד פה

אני אהיה לי אש מאנשים קרים