|
"ההפך מפלזמה" - גנרלים אמריקנים שנהרגו במלחמת ויאטנם
למרות הדעת הרווחת שגנרלים אמריקנים מיעטו להשתתף בלחימה עצמה, בפועל נהרגו במהלך מלחמת ויאטנם הארוכה 13 גנרלים אמריקנים בדרגות שונות מכל הזרועות.
גנרל כוכב אחד אלפרד מודי היה קצין צנחנים ותיק ומעוטר כשהתייצב בינואר 1967 במטה מפקדת דיוויזית הפרשים המוטסת הראשונה באן-קה שבמרכז דרום-ויאטנם לתפקיד סגן מפקד העוצבה. הדריכות במחנה הייתה גבוהה - הדיוויזיה, שלחמה בג'ונגלים כבר שנתיים, עמדה לצאת בחודש הבא למבצע רחב היקף נוסף בשם "פרשינג" שימשך שנה שלמה במטרה להשמיד את הדיוויזיה הסדירה ה 610 של צבא הצפון שהסתננה למחוז בין-דין ואיימה לנתק את דרום המדינה מצפונה. ב 19 למרץ, בעוד הקרבות מתנהלים במלוא עוזם בכל רחבי האזור, נפטר לפתע הגנרל מודי מהתקף לב.
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://callforphotos.vvmf.org/PhotoEffort/AssociatedImages/Medium/Moody_Alfred_J_F_DOB_1918.jpg]
גנרל 2 כוכבים וויליאם קראם היה טייס מפציצים ותיק ומעוטר שהתקדם בשורות חהא"א וביולי 1965 קיבל פיקוד על דיוויזיה אווירית 3 של פיקוד SAC בבסיס אנדרסן העצום שבגואם שכללה 2 כנפות של מפציצי B-52. בכך סגר קראם מעגל, מאחר ו 20 שנה קודם לכן פיקד באותו בסיס על טייסת מפציצי B-29 שהלמה ביפן. חודש לפני כן החלו ה B-52 להפציץ בויאטנם וקראם, שהיה מפקד טיפוסי מ "הגוורדיה הישנה", הרבה להצטרף לצוותים כטייס מן המניין. חלפו שנתיים וב 7 ליולי 1967, ימים ספורים בלבד לפני תום קדנציית הפיקוד שלו, יצא הגנרל למשימת הפצצה נוספת עם אנשיו, כטייס שלישי באחד המפציצים. המשימה הסתיימה בהצלחה אך בדרך חזרה נקלעו המפציצים למז"א קשה ושניים מהם התנגשו והתרסקו אל ים דרום-סין. שני הצוותים, ובהם גם גנרל קראם, נחשבים נעדרים עד עצם היום הזה.
ב 19 למרץ 1967 קיבל גנרל 2 כוכבים ברונו הוכמות' פיקוד על דיוויזיית חיל הנחתים השלישית, האחראית בין היתר לאבטחת אזור החיץ רווי התקריות והדמים שבין צפון ודרום ויאטנם. המינוי היה אידיאלי מבחינת הוכמות' ש 22 שנים קודם לכן שירת כמג"ד בדיוויזיה זו בקרבות איוו-ג'ימה ואוקינאווה. המאו"ג החדש, טקסני קשוח ושש אליי קרב, יזם סדרה ארוכה של מבצעים גדודים וחטיבתיים לאיתור והשמדת כוחות צבא הצפון וכן הורה על פתיחת מוצבי ספר חדשים לעצירת הסתננות הלוחמים והאספקה הקומניסטים לדרום, ובהם המוצב הקדמי בקה-סאן, שהתפרסם שנה לאחר מכן בזכות מצור הדמים שהוטל עליו. ב 1 לנובמבר 1967 יצאה הדיוויזיה למבצע דו-גדודי "קנטאקי" לביעור האויב מקון-טיאן הגובלת ב DMZ מדרום. ב 14 לנובמבר המריא הוכמות' במסוק יואי של חיל הנחתים ממפקדת האוגדה בדרכו לבקר את הגייסות בשטח. 5 ק"מ מצפון לעיר וואיי התפוצץ המסוק מסיבות לא ברורות, הצוות וכל הנוסעים נספו בהתרסקות. הוכמות' היה למאו"ג האמריקני הראשון שנהרג מאז מלחמת קוריאה 15 שנים קודם לכן וגם למאו"ג הראשון של חיל הנחתים שנהרג בקרב אי פעם (הגם שחיל הנחתים כבר איבד במלחמת העולם השנייה את בוליבר בקנר, גנרל 3 כוכבים שפיקד על הארמיה ה-10 משולבת צבא-נחתים ונהרג בהפגזת יפנית באוקינאווה. בכך הפך בקנר להרוג האמריקני הבכיר ביותר מאש אויב מאז ומעולם).
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://image2.findagrave.com/photos/2004/224/9305038_109231111810.jpg]
באפריל 1967 קיבל קולונל אדוורד בורדט פיקוד על כנף קרב 388 של חהא"א בבסיס קוראט שבתאילנד. כנף זו, שהתפרסמה כיחידת מפציצי B-17 במלחמת העולם השנייה, הוקמה מחדש שנה קודם לכן עם 3 טייסות של מטוסי תאנדרצ'יף וזאת כחלק מתגבור הכוחות בדרום-מזרח אסיה. ב 18 לנובמבר 1967, 4 ימים בלבד אחרי מותו של הוכמות', יצא מבנה גדול של מטוסי תאנדרצ'יף מקוראט אל תוככי ויאטנם במטרה כדי להשמיד את מטוסי המיג הקומניסטים בשד"ת פוק-ין, הנמצא כ 30 ק"מ ממערב להאנוי. קולונל בורדט היה שלישי במבנה הראשון ומטוס ה D החדמ"ש שלו נפגע מאש נ"מ אינטנסיבית מעל היעד. למרות זאת הקולונל על עקבותיו במטרה לבצע יעף נוסף על המטרה אך המטוס הפגוע צלל לתוך שכבת ענן ולא נראה עוד. תחילה נחשב בורדט לנעדר אך מקץ חודשיים שונה הסטטוס שלו לשבוי. כאשר פורסמה רשימת השבויים בתום המלחמה בינואר 1973 שמו נפקד ממנה והיה ברור שאינו בחיים עוד. כשנה לאחר מכן התקבל אישור סופי שבורדט נפצע קשה בנטישה ומת מפצעיו עוד באותו היום. אז גם הועלה לדרגת בריגדיר-גנרל. סוף עצוב לסיפור, יתר טייסי המבנה חיפשו אחר המפקד הנעדר וכתוצאה מכך הופלו 2 מטוסים נוספים באש נ"מ וגם שלשת אנשי צוותם נחשבו לנעדרים שנים רבות.
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://callforphotos.vvmf.org/PhotoEffort/AssociatedImages/Medium/6753_Burdett_Edward_B_DOB_1921.jpg]
כחלק מהתרחבות המאמץ המלחמתי האמריקני הוקם מחדש במרץ 1966 פיקוד חהא"א ה-7 בבסיס תן סון נאט הסמוך לסייגון כארגון האב של כל משאבי חהא"א בדרום ויאטנם, וזאת בכפיפות לחה"א של הפסיפיק. כעבור חצי שנה התייצב גנרל 2 כוכבים רוברט וורלי, טייס קרב ותיק, שבמלחמת העולם השנייה לחם בצפון אפריקה, באיטליה ובפסיפיק, במטה היחידה לתפקיד סגן המפקד, אותו ניצל עד תום כדי להצטרף לגיחות מבצעיות של בכנפות והטייסות הרבות הכפופות אליו. חלפו שנתיים כמעט והגנרל עמד להתקדם לתפקיד 3 כוכבים כמנהל המבצעים של חה"א של הפסיפיק במפקדה המרכזית ביפן. ב 23 ליולי 1968 הצטרף כטייס אחורי לגיחת סיור שגרתית במטוס פנטום RF-4C מכנף סיור 432 בבסיס יודון בתאילנד (בניגוד לצי ולחיל הנחתים, חהא"א אייש במשך מספר שנים את הפנטומים שלו בשני טייסים מן המניין ורק כניסת דגם ה E לשירות הביאה לשינוי לטובת טייס ונווט). בדרכו חזרה נפגע המטוס מאש נ"מ מעל מחוז קוונג-טריי שסמוך לגבול בין שתי המדינות והתרסק על חוף הים. הטייס נטש אך גנרל וורלי נספה. כדי לסבר את האוזן, מדובר באחד מ-80 (!!!) פנטומים מדגם הצילום לבדו שאבדו במלחמה ומתוך 760 (!!!) פנטומים שאבדו לארה"ב במהלך המלחמה כולה (צי+נחתים+חהא"א)
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.vvmf.org/userfiles/remembrances/rem_uploads/66_134_221_117_122167.jpg]
בינואר 1968 התייצב גנרל 2 כוכבים קית' ווייר במטה הקורפוס ה-2 בלונג-בין, לא רחוק מבירת הדרום, והחל בתפקידו כסגן מפקד העוצבה. ווייר היה קצין חי"ר אמיץ ומוערך, שבמלחמת העולם השנייה התקדם תוך 3 שנים מסג"ם לסא"ל ושנשא על חזהו את ה MOH, בה זכה על גבורה שהפגין כמג"ד חי"ר בקרבות עמק הריין בדצמבר 1944 (אודי מרפי, החייל המעוטר ביותר בתולדות ארה"ב, היה מ"מ בגדוד שלו). עם פרוץ מתקפת הטט האדירה בסוף ינואר 1968 הוזעק וייר בדחיפות לבירה, הקים כוח משימה דיוויזיוני שריכז תחתיו את כל כוחות בעלות הברית שפעלו בסייגון ובלם בהצלחה את האויב ואף הסב לו אבדות כבדות ביותר. תושייתו ואומץ ליבו של ווייר הרשימו את גנרל ווסטמורלנד, מפקד כוחות ארה"ב בויאטנם, ובמרץ אותה שנה הוא מינה אותו למפקד דיוויזיית חיל הרגלים ה-1 היוקרתית. חלפה חצי שנה והדיוויזיה יצאה למבצע נרחב לביעור כוחות האויב מאזור מרצועת הגבול שבין קמבודיה ודרום-ויאטנם. ב 13 לספטמבר המריא ווייר במסוק יואי כדי לפקח מקרוב על התקדמות כוחותיו. בשלב מסוים נפגע מאש נ"מ, התרסק בג'ונגל וכל 8 אנשי הצוות והנוסעים נספו בהתרסקות. שנה אחרי מותו של הוכמות' היה ווייר למאו"ג האמריקני השני שנהרג במלחמה ובנסיבות דומות מאד.
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://callforphotos.vvmf.org/PhotoEffort/AssociatedImages/Medium/Ware_Keith_L_DOB_1915a.jpg]
גנרל כוכב אחד צ'רלס ג'ררד היה קצין שריון ותיק שלחם כמעט 3 שנים רצופות בשורות הדיוויזיה המשוריינת במלחמת העולם השנייה ובכלל זאת בצפון אפריקה, בצרפת ובגרמניה. במרץ 1969 התייצב בויאטנם לתפקיד סגן מפקד מערך ההגנה של סייגון, מסגרת אוגדתית חדשה שהוקמה ביוני 1968 בעקבות מתקפת הטט במטרה לתאם בין יחידות צבא ארה"ב והדרום שהוצבו במרחב הבירה. רוב מפקדי המסגרת החדשה היו מפקדי אוגדות בהמתנה בין תפקיד אחד לאחר ועל כן בפועל כל אחד מהם פיקד על המסגרת משך חודשים ספורים בלבד. למעשה ג'ררד היה אמור להיות מפקד הקבע הראשון שזה כל ייעודו ובנובמבר 1969 הוא אכן קיבל את האחריות על האוגדה. אך למרבה הצער הוא נפטר לפתע ממחלה קשה בינואר 1970 אחרי חודשיים בלבד בתפקיד.
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.arlingtoncemetery.net/cjgirard-official-army-photo-01.jpg]
בנובמבר 1969 התייצב גנרל כוכב אחד ויליאם בונד, קצין חי"ר ותיק ומוערך, במפקדת חטיבת החי"ר 199 בסונג-בה וקיבל פיקוד על יחידה, שפעלה תחת מערך ההגנה של סייגון שהוזכר לעיל. בתחילת 1970 יצאו צבאות ארה"ב ודרום-ויאטנם לסדרת מבצעים רחבי היקף שמטרתם להשמיד את ריכוזי אויב שמעבר לגבול בקמבודיה השכנה (על LAM-SON 719 – שם הקוד לפלישה העיקרית והכושלת – אולי נכתוב בהזדמנות אחרת). כדי להחליף את היחידות שהוקצו למבצע נשלחה חטיבה 199 ל "משולש הברזל", אזור מועד לפורענות כ 100 ק"מ מצפון לבירת הדרום ובו נוכחות כבדה וקבועה של האויב. ב 1 לאפריל 1970 יצא הגנרל בונד לבקר את חייליו בחזית אך נורה בידי צלף של הוייטקונג ונהרג במקום. בכך הפך לגנרל הראשון שנפל בקרב קרקעי.
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.virtualwall.org/db/BondWR01c.jpg]
גנרל 2 כוכבים ג'ון דילרד היה קצין הנדסה ותיק שנלחם עוד במלחמת העולם השנייה ושירת כעת מפקד כוחות ההנדסה האמריקנים בויאטנם בכפיפות ישירה לגנרל אברמס, מפקד הכוחות האמריקנים במדינה. קולונל קרול אדמס, קצין הנדסה ותיק נוסף, היה מפקד אגד ההנדסה ה 937 ולמעשה קבלן הביצוע העיקרי של דילרד בשטח. ב 12 למאי 1970 יצאו 2 הקצינים לסיור מוסק מעל כביש 509 שחיבר את בסיס הנחתים הגדול בפלייקו עם אזור החוף. בשלב מסוים ספג היואי שלהם (אותו הטיס אדמס, שהיה גם מסוקאי בעברו) אש נ"מ והתרסק כ 10 ק"מ דרום מזרחית לבסיס. 10 מתוך 11 יושבי המסוק, ובהם 2 הקצינים הבכירים וכן מג"ד מאגד ההנדסה, נספו בהתרסקות, שחיסלה למעשה את שרשרת הפיקוד ההנדסי במדינה כמעט לגמרי. למעשה 2 גנרלים נהרגו בתקרית, זאת מאחר ואדמס הועלה לדרגת גנרל כוכב אחד לאחר מותו.
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://callforphotos.vvmf.org/PhotoEffort/AssociatedImages/Medium/Dillard_John_Albert_DOB_1919.jpg]
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.vvmf.org/userfiles/remembrances/rem_uploads/209_141_185_238_158459.jpg]
ג'ורג' קייסי היה קצין צנחנים ותיק ומוערך בוגר ווסט פוינט, שפיקד על פלוגת חי"ר בקרב על המפורסם על HEARTBREAK RIDGE במלחמת קוריאה. בספטמבר 1969 התייצב קייסי בויאטנם לתפקיד סגן מפקד אוגדת הפרשים המוטסת הראשונה, וזאת אחרי ששנתיים קודם לכן כבר שירת כראש המטה שלה ועל כן היה דמות מוכרת ואהודה בקרב החיילים והקצינים. במאי 1970 קיבל את הפיקוד על הדיוויזיה (ויחד איתו את הכוכב השני) ומיד הוביל אותה למבצע גדול בגבול עם קמבודיה, אזור עוין ובלתי נגיש, שהיה מקור בלתי נדלה למסתננים מהצפון. פחות מחודשיים לאחר מכן, בתחילת יולי 1970, נספה קייסי ביחד עם 6 קצינים וחיילים נוספים עת התרסק מסוק היואי שלהם על צלע הר באזור באו-לאק, בעת שהיו בדרכם לבקר פצועים מהקרבות בבסיס קאם-רן ונקלעו למז"א סוער. בכך היה קייסי למפקד האוגדה השלישי שנספה בתאונת מסוק. אגב בנו, ג'ורג' קייסי ג'וניור, סיים קורס קצינים באותה השנה, טיפס בסולם הדרגות ולימים פיקד על כוחות ארה"ב בעירק בין 2004 ו 2007 (בטרם הוריש את התפקיד לדיויד פטראוס) ולאחר מכן כיהן כמפקד צבא היבשה האמריקני עד שפרש לגמלאות לפני כשנתיים.
שנת 1972 שלהי המלחמה ובכל זאת 2 גנרלים נוספים מצאו בה את מותם. אדמירל כוכב אחד רמברנט רובינסון היה קצין ימי ותיק, שפיקד בעברו הן על נחתות (כולל במהלך מלחמת העולם השנייה) ועל משחתות שונות לאחריה. ביולי 1971 קיבל פיקוד על שייטת משחתות 11 וככזה התייצב בתחילת 1972 בבסיס סוביק-ביי בפיליפינים וקיבל אחריות פיקודית על כל המשחתות והסיירות שפעלו לחופי ויאטנם במסגרת כוח משימה 75, ובכלל זה הספינות "שלו". כאמור באפריל 1972 פתח הצפון בפלישת פתע רחבת היקף לדרום ויאטנם והתקדם בכל החזיתות, תוך שהוא מנצל את אלמנט ההפתעה והן את העובדה שרוב כוחות היבשה של ארה"ב כבר התפנו מהמדינה, וזאת במקביל לדיונים על הסכם שלום שהתקיימו בפאריס. ניקסון השתולל מזעם על הולכת השולל והורה להפציץ את הצפון, למקש את נמליו ולסייע לכוחות הדרום לבלום את התוקפים. ב 8 למאי התקיימה קבוצת פקודות אחרונה על סיפון נומ"ט מידווי, בה השתתפו בין היתר רובינסון ואנשי המטה שלו, בטרם יצאו המשחתות והסיירות של כוח משימה 75 לסייע בבלימת התקדמות כוחות הצפון לאורך ציר החוף באמצעות הרעשת חופים. בשעת ערב מאוחרת המריאה פמליית האדמירל בחזרה אל ספינת הפיקוד שלו, סיירת ה 6 אינטש פרובידנס (שמוזכרת בהקשר זה גם כאן), אך בדרכו לשם התרסק המסוק בלב ים וכל צוותו ונוסעיו מוגדרים נעדרים עד עצם היום הזה.
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.rear-admiral-rc-robinson.com/images/500_RADM_Robinson1.jpg]
גנרל כוכב אחד ריצ'ארד טלמן היה קצין צנחנים ותיק בוגר ווסט פוינט, שנלחם במלחמת העולם השנייה, בקוריאה ושהספיק לשרת בויאטנם כמג"ד ומח"ט בדיוויזיה ה 101. באמצע 1971 הייתה נסיגת הכוחות האמריקנים בשיאה ו 4 מפקדות הקורפוסים, שניהלו את הלחימה עד לאותו הרגע, הוסבו למפקדות סיוע שלדיות לצבא הדרום, שהיוו מסגרות אב לכמה עשרות אלפי מדריכים ויועצים, שהיו משובצים בכל יחידה של צבא הדרום (כולל בצי ובחה"א) וסייעו בהעברת האחריות אל המקומיים. בתחילת 1972 התייצב גנרל טלמן בלונג בין לתפקיד סגן מפקד מפקדת הסיוע השלישית (לפנים קורפוס 2) שפעלה במרכז המדינה. מיד לאחר מכן יצא הצפון למתקפת הפתע שלו, שנמשכה מספר חודשים בטרם נבלמה. אחד המוקדים העיקריים של המהלומה היה העיר המבוצרת אן-לוק שמצפון לסייגון. כוחות הצפון אמנם מיהרו לכתר אותה מכל עבר אבל כוחות הדרום, בסיוע יועצי צבא ארה"ב, הגנו על העיר בחירוף נפש במשך 3 חודשים ומנעו את נפילתה למרות הקרבות עזים וההפגזות אינסופיות. ב 9 ליולי טס הגנרל טלמן עם אנשי המטה שלו אל העיר הנצורה במטרה לבקר את יועציו שהיו חלק מכוח המגן. כוחות הצפון כנראה זיהו את הגעת המסוק ומיד עם נחיתתו פתחו בהרעשה כבדה על כל האזור, ממנו נהרגו שלשת קציני המטה של טלמן והוא עצמו נפצע פצעי מוות ונפטר לאחר מכן על שולחן הניתוחים. בכך היה לגנרל ה-13 והאחרון שמצא את מותו במלחמת ויאטנם. יומיים לאחר מכן נשבר סופית המצור על אן-לוק במה שסימל את סופה של מתקפת הצפון.
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://d2om8tvz4lgco4.cloudfront.net/archive/x868516577/g12c00000000000000058a8409130663573badc173608f07af4f7946ea7.jpg]
נערך לאחרונה ע"י strong1 בתאריך 21-09-2013 בשעה 01:10.
|
ראשי
צ'אט
28-05-2007, 20:16
מצב כלאיים
