כיצד נכתבו ונשמרו במשך 1000-2000 שנים החומרים הללו עוד בטרם המצאת הניר והדפוס ?
דוגמאות להבהרת השאלה :
על איזה חומר גלם נכתב "קדמוניות היהודים" ? וכיצד נשמר ?
בספרו "תולדות ממלכת הצלבנים באר ישראל" מתאר פרבר עשרות קרבות , מי כתב את התיאורים ?
מה היה חומר הגלם שעליו נכתבו ותועדו הקרבות ? והיכן נשמר ?
מקווה שהבהרתי את שאלותי .
עמי

האתר שלי :
http://sites.google.com/site/amotisrael/home

שאלה שהתשובה עליה ארוכה מאוד ולעולם לא תהיה מושלמת... ולכן אני מקווה שכל אחד יכתוב משהו.



חומרי הכתיבה בעידן הטרום ניירי היו מחולקים לשתי קבוצות:

• חומרי כתיבה שעליהם הועלו טכסטים שנועדו להשמר לזמן ארוך או שהיו חשובים. מבין אלה המפורסמים הם קלף ופאפירוס. בעולם הרומי שימש בעיקר הפאפירוס לכתיבה השוטפת. העובדה כי הבלאי של הפאפירוס ואורך חייו קצרים יחסית, גרמה לכך שהיה צורך להעתיק יצירות באופן תכוף (יחסית...). העובדה שבעת שקיעת העולם העתיק הצטמצמה מאוד מלאכת ההעתקה (וזו שבוצעה, בוצעה בידי נזירים שלא התעניינו בכל היצירות מן הסתם) נחשבת לאחת הסיבות העיקריות לאובדן רוב החומר הכתוב שנשמר במשך מאות שנים בעולם העתיק. ישנן לא מעט יצירות קלאסיות שנשמרו באופן חלקי/מקוטע: בחלק מהמקרים הסיבה היא בוודאות שהעותק היחיד שהיה זמין למי שהחליט להעתיקו, היה כבר במצב התפוררות.

קלף נשמר לאורך זמן ארוך יותר, אולם היה נפוץ פחות. בהרקולונאום (ליד פוממפי) נמצא במרתף בית שנקבר אוסף ענק של כתבים ויצירות על פאפירוס וממנו ניתן ללמוד כי יצירות רבות היו קיימות בעותקים לא מעטים.

• חומרי כתיבה ששימשו לכתיבה שוטפת ולא נועדו לשמירה: לוחות שצופו שעווה ונכתב עליהם בחרט, לוחות עץ או שברי חרס (האחרונים שימשו או לחומר כתיבה אדמיניסטרטיבי ("תלושים") בידיהם של פקידים נמוכים או ששימש כעותק של מכתב שבמקורו נכתב בחומר אחר (וזו המשמעות של מכתבי לכיש או ערד: אלה העתקים של מכתבים שהיו כתובים על פפירוס).

כאמור: יצירות קלאסיות (כמו קדמוניות) נכתבו כמעט בוודאות על פפירוס. לגבי חומר הכתיבה בימה"ב, אני לא יודע בוודאות (ולא קשה לבדוק...) אבל "נהלי" ההעתקה היו די דומים: תמיד חומר כתוב היה נחלת המעמדות העליונים ואנשי הדת. מה שנשמר הוא מה ששרדו ממנו עותקים עד לעידן הדפוס ואחריו, אלא אם כן מדובר על יצירות בנות האלף השני ואז ישנם גם ספרים שלמים שפשוט שרדו מאז. כדוגמא מצויינת אתה יכול לקחת יצירות שהיה ידוע שנתקיימו בעבר (או ששרדו מהן רק תרגומים לשפות זרות) ונחשבו לאבודות: אלה יצירות שהעניין בהן אבד לאנשי הדת היהודיים אחרי חורבן הבית (או שהזרמים שהחזיקו אותן נעלמו) ולכן לא הועתקו עוד. שרידים מכמה יצירות כאלה נמצאו בקומראן. עכשיו תאר לך כמה עוד דברים היו... הכלל הוא שכמעט תמיד שרדו יצירות שלמישהו היה אינטרס להעתיק. זו הסיבה שספרו של יוסף בן מתיתיהו שרד ולא ספרים אחרים אודות המרד (כמו ספרו של "יוסטוס איש טבריה" שעליו למדים רק מכתב הגנה של יוספוס על עצמו כנגד האשמות שהועלו נגדו באותו ספר עלום).

.

אבל אני מניח שחריטה על גבי מתכות היא נדירה מאד.

ולא תמיד בשביל שיפתחו אותו... אלה (וגם קמעות שהן דבר די נפוץ) אינם מסמכים שנועדו לשימור תוכן לשימוש עתידי. הייתה כתיבה על לוחות נחושת או מתכות יקרות: זו פעולה שלרוב נעשתה בכדי להעניק לטכסט חשיבות חוקית או כדי שיוצג ברבים: ברומא הועלו על הכתב כך חוזים מדיניים או חוקים.

.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי עמי60 , מי כתב את התיאורים ? מה היה חומר הגלם שעליו נכתבו ותועדו הקרבות ? והיכן נשמר ? עמי

לעניין זה: כמובן שהיו מלומדים שכתבו חיבורים היסטוריים מסודרים כבר אז: הידוע ביותר הוא "ויליאם מצור". בלי שנכנסתי לעומק העניין הזה אין לי ספק שהיו גם חיבורים קצרים בסגנון שירי הלל או סיפור גבורה ממוקד הקשורים באנשים מסויימים או אירועים מסויימים.

לגבי אופן שבו תואר קרב אחד שקדם בלא הרבה למסע הצלב, אתה יכול לבמצוא הרבה מאוד סיפורים ומידע אם תבדוק את ה: BAYEUX TAPESTRY.

תתחיל כאן:

http://www.bayeuxtapestry.org.uk/

.

בימה"ב, היתה נהוג בכנסייה הקתולית למחזר גלילי קלף, ע"י הסרת הדיו מהם וכתיבה מחודשת על גבם. כך "נשמרו" במנזרים גלילי קלף המתקופה הרומית המאוחרת (!) או ראשית ימה"ב - מה שמראה עד כמה החומר עמיד, אם שומרים עליו כראוי.
אגב, ניתן (בחלק מהמקרים) לשחזר את התוכן המקורי (בשיטות שונות). כך, למשל, נתגלה ספרו של קיקרו "על הרפובליקה" (בסוף המאה ה-19). ישנו תחום מחקר שלם העוסק בנסיונות חילוץ שכאלה.

על מג"דים אין שירים, רק כתובות בשירותים.

http://www.baking.co.il

היו מנזרים רבים שהעסיקו את הנזירים בעבודת העתקה אין סופית של כתבי קודש, קלסיקונים ואחרים. כך נשמרו הרבה ספרים עתיקים, כולל ספריו של פלביוס.
גם הספרות היהודית נשמרה בצורה דומה.
אותם ספרים עתיקים שלא שפר עליהם מזלם, והם לא נכנסו למחזור העתקות הנוצרי או היהודי, אבדו מן העולם ונותרו לנו רק איזכורים שלהם.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי ציבי אותם ספרים עתיקים שלא שפר עליהם מזלם, והם לא נכנסו למחזור העתקות הנוצרי או היהודי, אבדו מן העולם ונותרו לנו רק איזכורים שלהם.

ושלא הועתקו על ידי המוסלמים. אל תנשל את האיסלאם מהתרומה היחידה שלו לתרבות המערב (חוץ מתרומתו האדירה לפיתוח טכנולוגיות לזיהוי חנ"מ).

על מג"דים אין שירים, רק כתובות בשירותים.

http://www.baking.co.il

והם תירגמו את אשר מצאו. כלומר, חומר שהועתק במשך הדורות ע"י הנזירים.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי ציבי והם תירגמו את אשר מצאו. כלומר, חומר שהועתק במשך הדורות ע"י הנזירים.

נכון. אבל אל תשכח שלא כל החומר שהגיע מתרגומים אסלאמיים הגיע אלינו גם מהכנסייה... רוצה לומר, בלי המלומדים המוסלמים היה אובד חומר.

על מג"דים אין שירים, רק כתובות בשירותים.

http://www.baking.co.il

הם היו מעוניינים בעיקר בטכסטים מדעיים ופילוסופים. באומרי מדעיים אני מתכוון לאסטרונומיה, אסטרולוגיה אלכימיה וכיו"ב מדעים של התקופה האמורה.
לא ידוע לי על תרגומים של ספרות קודש שתורגמה ע"י הערבים, אולם זה בהחלט יתכן.
יש לזכור כי בתקופה האמורה פרח המדע הערבי, לכן היו פרסומים שלהם עצמם.
אגב, חלק די נכבד ממלאכת התרגום מלטינית לערבית ולהיפך נעשה ע"י בני עמנו, שגם ניצלו ההזדמנות, כשזו נפלה לידיהם, ותירגמו גם לשפת עבר.

כי הרי הכנסיה הקתולית היתה גם עסוקה בהשמדת ספרים ש"זכו" להיכלל באינדקס המפורסם שלה.

לצד החובה של האיסלם יש לזקוף את שריפת הספריה באלכסנדריה (צד הזכות הוזכר לעיל).

לאחר חיפוש קטן ברשת ראיתי שאכן יש ספק אם החליף עומאר הורה לשרוף את הספריה. אשמח למידע נוסף.