כמה תמונות מתערוכת ארכיון צה"ל


בחזית הדרום, חיל הים הניף את דגלו בשארם-א-שיח
(ים/3 נקרא היום שייטת 3)

לחץ להגדלה

בחזית המרכז, "הר הבית בידינו"
(חידת טריוויה: כמה זמן נשאר הדגל שהונף על ההר)
יומן הארועים במחלקת מבצעים:

לחץ להגדלה



בחזית הצפון, מתכוננים לכיבוש הבניאס

לחץ להגדלה

_________________________________________________

אזהרה: משרד הבריאות קובע כי העישון מזיק לבריאות !
תראו, אפילו החייזר נהיה ירוק מזה

מנהל פורום מדע בדיוני ופנטסיה ופורום מדע טכנולוגיה וטבע בפרש

יומן האירועים הזה נראה מפוברק.
יש מחלוקת האם הדגל הונף 5 או 7 דקות, עד שסתום העין הורה להוריד אותו ולהחזיר את הפתחות לווקף.
ועד היום אנחנו סובלים.

שמוליק.................................................. ..............העוגות של שמוליק

רק בעין הוא היה סתום?

בחוזי הכניעה של השטחים המשוחררים, היה צריך לכלול פקודה לפינוי האוכלוסיה הערבית.
אלא שלממשלה לא הייתה מדיניות ברורה בנושא השטחים המשוחררים. (גם ב-1949 לא הייתה מדיניות בנושא, עובדה שיותר מ-20% מהאולוסיה בישראל היא ערבית איסלמיסטית).

"כדי להכות באויב יש למלא את החיילים בחימה [על האויב]"
על החיילים להאמין בצדקת הטיעון למלחמה".
סון טסו - אומנות המלחמה

הרמתי להנחתה, למה אתה מוסר?

שמוליק.................................................. ..............העוגות של שמוליק

אני יהודי, יהודים עונים בשאלה, לא ככה??

"כדי להכות באויב יש למלא את החיילים בחימה [על האויב]"
על החיילים להאמין בצדקת הטיעון למלחמה".
סון טסו - אומנות המלחמה

מה אתה רוצה לומר בתגובה שלך?

לא הבנתי עד היום.

ממה אנחנו סובלים ?

מי זה סתום העין ? מי שאני חושב שזה ? משה דיין שר הביטחון האגדי (לפני ואחרי 67')

ואח"כ מושפל עד עפר ב73'.

רפאל מנצור .

עזוב. הם עסוקים ברטינות מוססות שתוכן פוליטיקה.
אפשר להנחית להם רבות בעניין סבסטיה וכד' אבל למה לי..?

ושוב, מקווה שאינני נכנס לפוליטיקה , אך להניף את דגל ישראל על מסגד עומר - הר הבית

לא היה מעשה חכם.וצדק ,לדעתי , שר הבטחון דאז , משה דיין ,שהורה להסירו במהירות.

מקור : http://www.omedia.co.il/Show_Articl...3109&MenuID=724

אתר מדיה - פרקי עיון ומחקר נבחרים


האם מישהו יכול לשפוך אור על משפט שאמר משה דיין בגוף הכתבה - בשורה אשר מודגשת להלן ציטוט :.

"המצב בחיל האוויר איננו טוב. מאז 1962 לא רכשנו מטוסים חדשים לחיל האוויר, וכל המטוסים שלנו נפגעו כבר ביום הראשון (ה-5 ביוני)".



שנה לששת הימים: שחרור הגולן

ההיסטוריון מיכאל אורן פורס באופן מרתק את ההתרחשויות הפתלתלות שהובילו לבסוף להכרעה לעלות לרמת הגולן ולהסיר את האיום הסורי מעל יישובי העמק. מי היו המתנגדים המפתיעים למהלך, ומי דחף במטכ"ל ללא לאות לצאת לפעולה פרק נבחר מספר (8/6/2007)קטע מרב-המכר "שישה ימים של מלחמה" מאת מיכאל אורן המתפרסם כאן באדיבותם של המוציאים לאור (הוצאת שלם והוצאת דביר)

נדמה היה כי המלחמה מתקרבת אל קצה. מלחמה בת ארבעה ימים, שבה כבשה ישראל את כל סיני ואת כל הגדה המערבית. כאשר הודעת סוריה על הסכמתה לקבל את הפסקת האש עומדת להתקבל בכל רגע העסיקה את ישראל שאלה בוערת מאין כמותה: האם לתקוף או לא לתקוף את רמת הגולן. יתרה מזו - הסובייטים נראו נחושים מתמיד להגן על בעלת בריתם היחידה במזרח התיכון- סוריה- שלפי שעה לא אונה לה כל רע.

וכך, בשעת אחר צהריים מוקדמת של ה-8 ביוני, הגיע השגריר הרוסי צ'ובאחין, חמור-סבר, למשרד החוץ עם איגרת. זו גינתה את ישראל על אי יישום החלטת הפסקת האש ועל הפרה בוטה של אמות התנהגות בינלאומיות. "אם ממשלת ישראל לא תציית מיד להחלטת מועצת הביטחון", הזהיר הקרמלין, "תבחן בריה"מ מחדש את יחסה עם ישראל ותקבל החלטה בקשר ליחסיה הדיפלומטיים עמה. הממשלה הסובייטית תבחן ותגשים צעדים הכרחיים אחרים הנובעים ממדיניותה התוקפנית של ישראל". ביציאתו מן הפגישה, כך צוטט, הזהיר השגריר הסובייטי: "אם יתנהגו הישראלים כשיכורי הצלחה ויתמידו בתוקפנות שלהם, עתידה של המדינה הקטנה הזאת יהיה עצוב".

לא היה אפשר לטעות במשמעות ההערה החריפה של הסובייטים, ועדיין נותרו בישראל אישים רבי השפעה בהנהגה, בתוכם אשכול, שהמשיכו ללחוץ למתקפה של הרגע האחרון על סוריה. בשעה 7:10 בערב כינס אשכול מחדש את ועדת השרים לענייני ביטחון במשרדו בתל אביב. תוכניתו הייתה לגייס תמיכה לתפיסת חלק מרמת הגולן לפחות - "כמו בולדוג מתפרץ מהשרשרת", אמר למתיישבים ביידיש - ולהתגבר על התנגדותו של דיין.

יגאל אלון תמך בעלייה לגולן

רבין פתח את הישיבה בסקירה על המשך ההפגזות בצפון הגליל. לרשותו של צה"ל יש עכשיו די כוחות לחסל את התותחים הסוריים, אמר, אם ייוותר מספיק זמן לפני הפסקת האש. אחר כך, בצעד חסר תקדים, הוזמנה לחדר שדולת המתיישבים לומר את דברה לשרים. "אם מדינת ישראל אינה יכולה להגן עלינו, אנחנו רשאים לדעת זאת!", קרא בהתרגשות יעקב אשכולי מקיבוץ כפר גלעדי. "שיגידו לנו שאנחנו לא חלק מהמדינה ואין אנו זכאים שצה"ל יגן עלינו כמו על כל יתר חלקי המדינה! שיגידו לנו, שנעזוב את בתינו ונברח מן הסיוט הזה!" יגאל אלון נחפז לתמוך באשכולי. "אפילו נניח שכתוצאה ממבצע זה ברכס הסורי תנתק ברית המועצות את יחסיה עם מדינת ישראל- מה שאני לא מניח, אבל אפילו תעשה כך - אני מעדיף את הרכס בלי הסורים ובלי יחסים עם ברית המועצות, מאשר יחסים עם ברית המועצות כאשר על הרכס הזה יישבו הסורים..."

הטיעון הזה השפיע לפחות על אחד השרים שקודם לכן התנגד לפעולה. "אנחנו ארבעת אלפים שנה מדברים על עקידת יצחק שלא הייתה", הסכים זלמן ארן. "ביישובים האלה יושבים גברים, נשים וילדים תחת איום של עקידה, זה מצב בלתי נסבל".

שרי המפד"ל התנגדו לתפיסת הרמה

שרים אחרים נותרו אטומים לטיעונים הרגשיים והוסיפו להתנגד להתגרות בסוריה. "אינני פחדן", הכריז זרח ורהפטיג, "אבל אני חרד מניתוק היחסים עם ברית המועצות, זה ניתוק יחסים עם עוד עשר מדינות מיד. וזה עלול לגרור גם מדינות אפריקניות ואסייניות ועלול להביא לידי ניסיון להוציא אותנו מהאו"ם... אנו שיכורים ולא מיין. אם תהיה מצדם הפגזה גם מחר, ויהיה ברור שזו הפרה של הפסקת האש, אז יש מלחמה, אבל שלא תהיה היתפסות לעניין מצדנו וניגרר על ידי זה לכניסה למלחמה חדשה עם סוריה".

משה חיים שפירא הסכים עימו והפגין חזית אחידה של המפד"ל: "טוב שנחכה עוד איזה זמן... לדעתי לא צריך להוציא אותם לקרב".

דיין העדיף פינוי ישראלים על פני כיבוש הגולן

לבסוף הגיע תורו של דיין לומר את דברו. הוא הזכיר לשרים כי ניצחונה הצבאי המזהיר של ישראל כבר הושג, וכי עדיין נותרה לחימה עזה בזירה המדינית. "אני מוכן להיות מינימליסט - מה שהשגנו ודי... והנה, בתוך המאבק הזה, הקשה, שעוד נכון לנו... אנחנו רוצים להתחיל עם מדינה נוספת (סוריה) לה גבולות בינלאומיים שונים. זה קצת יותר מדי... הסורים, הידועים בקיצוניותם, לא ישלימו עם זה (כיבוש רמת הגולן) לא היום ולא בעוד שנים".

דיין המשיך והדגיש כי ישראל אינה מסתכנת אך ורק בהתערבות סובייטית, אלא גם בניכור מוחלט של צרפת, ספקית מטוסי הקרב של ישראל. "המצב בחיל האוויר איננו טוב. מאז 1962 לא רכשנו מטוסים חדשים לחיל האוויר, וכל המטוסים שלנו נפגעו כבר ביום הראשון (ה-5 ביוני)". הוא דיבר על היעדר כוחות מספיקים בפיקוד צפון, על התנגדות אמריקנית אפשרית לצעד הזה. כן הכחיש דיין כי סוריה מהווה איום על ישראל, אך אחר כך שינה את טעמו וקרא "אני חושש מפעולה אווירית משותפת של העיראקים והסורים. אני חושש גם שכל מדינות ערב, לבד מירדן, תמשכנה להילחם".

שר הביטחון גינה שוב את התערבות הממשלה בתחום סמכותו הבלעדית ("בעניינים צבאיים אני נגד קבלת החלטות על בסיס החלטות הרוב") ואז הטיל את הפצצה: "מוטב להרחיק אותם (היישובים) 20-30 ק"מ מהארטילריה הסורית מאשר להסתכן בפתיחת חזית שלישית, שתוביל להסתבכות מזוינת עם הרוסים... במלחמה נדדו עשרות אלפי ערבים, ינדדו כמה עשרות ישראלים!"

אלון הגיב בחריפות

הצעתו של דיין, שעל פיה מוטב לעקור יישובים במקום את התותחים הסוריים, הציתה תגובות נזעמות של שרים רבים. "אין להעלות על הדעת פינוי משקים", צעק יגאל אלון, "משום שזה בדיוק כמו ויתור על חלק מן הארץ,. אשכול החרה החזיק אחריו. "אין ניצחון גדול מזה לסורים", ציין.

אף על פי כן, כשהגיעה שעת ההחלטה התברר, כי פסקנותו של אשכול אינה כה מוחלטת. הוא הסתפק בהצעה שהוא, דיין ורבין יאשרו פעולה בגולן אם וכאשר יראו זאת לנכון. "חבל לנו שהסורים ייצאו פחות או יותר יבשים", הוסיף. אחר כך אמר שהגולן יכול לשמש קלף מיקוח בדיונים עתידיים על הגבולות. "איננו רוצים לקחת אף שעל אדמה מסוריה..."

דדו: ללא שינוי בזירת הגולן זו תהיה בכייה לדורות

קרוב לחצות התקשר דיין לאלוף אלעזר ומסר לו על ההחלטה האחרונה של הממשלה. מצרים לא יישמה את הפסקת האש, הסביר, וישראל, שספגה אבידות די והותר, אינה יכולה להרשות לעצמה לחימה בחזית נוספת. יתרה מזו, עמדת הסובייטים נותרה עמומה. דדו השתדל לשכנע את דיין כי האבדות הישראליות שייגרמו מן הטיפוס לרמה אינן צריכות למנוע אותו - "זה בכלל לא יהיה נורא" - וכי ברית המועצות נובחת יותר מאשר נושכת. "אם הפעם לא נעשה משהו בגבול הזה", קרא אלוף פיקוד צפון בהתרגשות, "תהיה זו בכייה לדורות". דיין עטף את אזהרתו התקיפה במילים רכות: "אני מכיר אותך, מבין אותך, אני יודע מה אתה רוצה, אבל- יחד עם זה - אני יודע שאתה בחור ממושמע, ולא תעשה דבר בניגוד למה שהחלטנו".

דיין העביר את השפופרת לרבין, שהאזין לתסכול שהביע דדו באוזניו. "מה קרה למדינה הזאת?! איך נישא את פנינו אל עצמנו, אל העם, אל היישובים? אחרי כל התלאות, ההפגזות, ההתנכלויות, יישארו השחצנים האלה למעלה ואנחנו נשב למטה?! והם רוכבים עלינו?!" אלעזר ביטא את צערו על כך שדחה את הפעולה בגלל מזג האוויר. "לא ידעתי שהדחייה של אתמול תהפוך לביטול, הייתי תוקף גם בלי סיוע אווירי. זה היה עולה לנו ביותר קרבנות, אבל את הרמה הזאת היינו רומסים".

אלעזר, שקודם לכן התנגד לבקשת המתיישבים לפינוי אזרחים מאזור הגבול, ביקש עתה רשות מרבין לעשות בדיוק את מה שביקשו, וגם להוריד את רמת הכוננות של חייליו. אך רבין נעתר אך ורק לפינוי של ילדים, ועמד על כך שפיקוד צפון ישמור על המערך הקרבי שלו. הוא הפציר בדדו לא לאבד תקווה והוסיף כי "משהו עומד להתרחש", ולרגע נראה סותר את עמדת דיין. אך למרבה ההפתעה אישש שר הביטחון את אמירתו של רבין: "עדיין אין לנו אישור... יחד עם זאת, יש להיערך, להיות מוכנים למחר".

המלחמה: היום החמישי, 9 ביוני, עימות מכריע במרומי הגולן

מעט אחרי חצות הליל הגיע דיין אל ה"בור", היישר מישיבת הממשלה. במהלך שלוש השעות האחרונות התברר לו כי המצרים אכן קיבלו את הפסקת האש, וכי הסורים עומדים לאשר אותה בקרוב. ואז השמיע דיין הערה שהפתיעה את רבין: שאין טעם להסתפק בכיבוש תל עזאזיאת- שכן התקפה מוגבלת עלולה להיתפס בעיני הערבים כהיעדר כוח רצון של ישראל - כאשר הגולן ריק למעשה מכוחות. "אם (הסורים) יישבו בשקט, לא אהיה בעד פעולה נגדם", הוא אמר לרמטכ"ל, "אבל אם למרות כל התאפקותנו ימשיכו בהפגזות, אבוא אני לממשלה ואציע לקחת את הרמה כולה".

רבין, שתמיד צידד בהענשתה של סוריה, לא הביע, כמובן, כל התנגדות. אך גם לא הוציא פקודות חדשות לפיקוד צפון. הוא עזב את ה"בור" ויצא לביתו לראשונה זה ארבעה ימים ("אני חושב שנרדמתי עוד לפני שהראש נגע בכר...") בלי לדעת אל נכון אם שר הביטחון, שכבר שינה את דעתו הן לגבי כיבוש ירושלים והן לגבי ההתקרבות עד שפת התעלה, יחזור בו גם הפעם.

דיין נותר ב"בור" והמשיך לפקח על המצב. אחר כך הגיע בר-לב והשתדל לשכנעו כי לאמיתו של דבר מצדדת הממשלה בהתקפה- וגם אשכול תומך בה - אך אינה יכולה למצוא את התירוץ המתאים כדי להוציאה אל הפועל. בינתיים הגיעו הערכות מודיעין נוספות, ובאחת מהן נטען כי הסובייטים מיתנו את נימת הביקורת שלהם והפסיקו לאיים בהתערבות. בשעה 3:10 בלילה הודיע רדיו דמשק כי סוריה תהיה מוכנה לכבד הפסקת אש, בתנאי שישראל תעשה כן - "המערכה אינה יכולה להיות חטופה, היא דורשת הכנה סבלנית וארוכה" - ובשעה 4:45 לפנות בוקר התקשר אלוף גביש מסיני כדי לומר שהכוחות הישראלים מתחפרים על גדות התעלה. אכן דומה היה כי המלחמה הסתיימה.

לפחות זו היתה המסקנה של אמ"ן. רב סרן אלי הלחמי, האחראי על הנושא הצבאי של סוריה ועיראק באמ"ן מחקר, כבר השלים עם מה שכינה "ההזדמנות המוחמצת" להעניש את דמשק, וביקש חופשה כדי לבקר בכותל המערבי. אולם מעט לפני חצות קיבל הלחמי צרור נוסף של תצלומי אוויר מהצפון. הוא נדהם למראה עיניו. מחנות הצבא סביב קוניטרה, שהיו מעובים בכוחות שריון, ארטילריה ויחידות קומנדו, נראו ריקים ונטושים. "להערכתנו ייתכן שהמערך הסורי ברמת הגולן מתמוטט", דיווח הלחמי והוסיף "לא ברור אם מצב כזה יחזור על עצמו". "אין מה לעשות", אמר אהרל'ה יריב אחרי קריאת הדו"ח ומשך בכתפיו, "הולכים להפסקת אש".

הלחמי דחק בראש אמ"ן: "אסור לנו לתת להם (לסורים) לצאת בלי פגע. אם הם ייצאו בלתי מוכים, הם ימשיכו לירוק עלינו ויתפארו שהם דפקו אותנו ושהם היחידים שפחדנו לעשות להם משהו".

הגם שהיה עדיין ספקני, השלים יריב את הערכת אמ"ן, שהגיעה לידיו של משה דיין עם שחר. כן הגיע לידיו מברק מקהיר שיירט המודיעין. "אני סבור שישראל עומדת לרכז את כל כוחותיה נגד סוריה כדי לחסל את הצבא הסורי", הזהיר נאצר את הנשיא אתאסי. "טובת העניינים מחייבת אותי לייעץ לכם להסכים להפסקת הקרבות ולהודיע מיד לאו תאנט וזאת כדי לשמור על צבא סוריה הכביר. הפסדנו את המערכה הזאת. אלוהים יהיה בעזרנו בעתיד". פניית פרסה של דיין ביחס לגולן

אם נטה דיין לבצע פעם נוספת היפוך של 180 מעלות במדיניותו ההפכפכה, הרי שהדו"ח והמברק שנמסרו לו מאמ"ן דרבנו אותו לעשות כן. הוא שירבט כמה שורות לאשכול וזו לשונן:

1. <LI dir=rtl>לדעתי, המברק הזה מחייב אותנו לתפוס קווים מכסימליים.
2. אמש לא חשבתי שמצרים וסוריה (המנהיגות המדינית) תתמוטטנה בצורה כזו ותוותרנה גם על המשך המערכה. אולם אם כך המצב יש לנצלו עד תום. יום גדול.

דדו עבר בינתיים לילה, שאותו הגדיר כ"שעות הקשות ביותר בחיי". במאמץ של הרגע האחרון לשכנע את דיין לאשר את המתקפה בגולן שיגר אלוף פיקוד צפון את אחד מקציני המילואים שלו, עוזי פיינרמן, חבר רפ"י וידיד אישי של שר הביטחון, לפגישה עימו בתל אביב. בשעה 2:00 בלילה, לאחר ששמע את תשובת פיינרמן, התייאש דדו והלך לישון. ארבע שעות מאוחר יותר צלצל הטלפון.

"דדו, אתה יכול לתקוף?" שאל דיין. "יכול- ומיד", השיב אלעזר ללא היסוס, אף שהיה מטושטש מהיקיצה הפתאומית. "אז תתקוף!"

דיין החל להסביר את הסיבות לתפנית הפתאומית - תמיכתה של מצרים בהפסקת האש, התמוטטותו של הצבא הסורי וכו' - אך דדו שיסע את דבריו: "אני לא יודע, מתמוטט או לא, לי זה לא משנה. אנחנו תוקפים. תודה רבה לך, שלום שלום".

לאחר מכן ביקש דיין ממזכירו הצבאי אלוף משנה יצחק ניסיהו להתקשר לאלוף משנה ליאור בלשכת ראש הממשלה. "לא האמנתי למשמע אוזניי", העיר ליאור. "אתמול סיימנו יום של דיונים שעמד כולו בסימן סירובו של דיין לכבוש את הרמה הסורית... ועכשיו... נוחתת ההודעה כרעם ביום בהיר".

תדהמתו של אשכול לא נפלה מזו של מזכירו הצבאי. "איזו נבזות, איזו נבזות", חזר ומלמל לאחר הדיווח של ליאור. אף שצידד בלב שלם בכיבוש הבניאס לפחות, זעם ראש הממשלה נוכח עזות המצח של דיין, נוכח הבוז שרכש לכל אמות מידה דמוקרטיות. "עכשיו אבטל את הפקודה? אין לזה כל היגיון", נאנח חסר אונים. "אם הוא חושב שהוא יכול לעשות מה שהוא רוצה, שיעשה".

אחר כך התקשר ליאור אל רבין במטה הכללי. תגובתו של הרמטכ"ל לא תועדה, אך ידוע כי הזמין מיד מסוק כדי לטוס אל פיקוד צפון. הוא נחת בפיקוד בשעה 8:00 בבוקר ומיהר לאתר את דדו. "שום צבא סורי אינו מתמוטט!" הכין אותו רבין. "תתקוף בהנחה שהצבא הסורי יילחם בעקשנות, במלוא כוחו!".