בעד ביטול המוסד הזה והעברת התקציב המתפנה כסיוע ישיר לחולים וקשישים נזקקים.

אֵין עַם אֲשֶׁר יִסּוֹג מֵחֲפִירוֹת חַיָּיו - נתן אלתרמן (זמר הפלוגות).

"טוב קצר וקולע מארוך וצולע" - (ש.ר.)

לא יכולתי לנסח זאת יותר טוב ממך.

אין לך אדם שאין לו שעה.

מסכימה איתך.
אם יש רק שלוש אפשרויות אז ריבלין. רק לא פרס ש"כידוע" כל העם מאחוריו לפי דעתם של אדלר ושות'.

יופי - אתם בטח בעד "שלום עולמי"

אולי צריך לקצץ תקציבים אבל לא לבטל.

looopy

הצביעו נתניהו. כי הליכוד חזק.

הצביעו נתניהו. כי הליכוד חזק.

שונרא מאי 1992-מרץ 2006.
R . I . P

שמוליק.................................................. ..............העוגות של שמוליק

נשיא המדינה בשיטה הרעה הנהוגה במדינת ישראל, חייב להיות דמות ציבורית מרשימה, שידיה חפה מכל מגע פוליטי.

הוא צריך להיות איש אכולות: נשיא בית המשפט העליון, דיקאן הדיקאנים של האוניברסיטאות, מדען בעל שם עולמי, סופר או משורר ללא פניות (אם יש אחד כזה בתוכנו היום), משהו שאיננו נושא לחילוקי דעות ומקובל על כלל הציבור, מעבר לחברי הכנסת, שגם הם מנועים מלהצביע על פי מצפונם ו/או פועלים בכחש..

יחד עם זאת, בין המועמדים הנוכחיים ריבלין עדיף.

"אין טעם שהכבשים יקבלו החלטה בזכות הצמחונות, כל עוד הזאבים אינם שותפים להשקפה זו."
ויליאם ראלף אינג'

אבל זאת בחירה נהדרת במידה והוא יהיה - הוא יביא ייצוג נהדר.

שלשה סימנים יש באומה זו: רחמנים, ביישנים וגומלי חסדים. כל שיש בו שלשה סימנים הללו ראוי להדבק באומה זו. (תלמוד - יבמות עט, א)

יֵבֹשׁוּ וְיִסֹּגוּ אָחוֹר כֹּל שֹׂנְאֵי צִיּוֹן (תהילים קכט, ח)

פחות "פוליטיקאית" משני האחרים
את מירב שנותיה עשתה בשירות משרד החוץ כך שיש לה את הידע והנסיון להסביר את המדיניות שלנו כשצריך

פרס יעשה למוסד המסכן הזה, שלרוב שולחים אליו פוליטיקאים בתור ג'וב או כדי לנוח, פוליטיזציה חמורה, הוא יהפוך אותו למפלצת.

למרות המצאותו בצד האחר של המפה הפוליטית,
ולמרות ההתנגדות הטבעית שיש לי לאיש הזה כפוליטיקאי,
אני רואה את תרומתו הכוללת של האיש הזה למדינת ישראל
( לדוגמא- הקמת הכור האטומי, שלא מעט בזכותו אנחנו עוד יכולים להרים פה ראש),

ומעל הכל-
האיש נמצא בסוף דרכו הפוליטית (ושיחיה עד מאה ועשרים)
ואני חושב שצריך להודות לאדם כזה על תרומתו-
גם אם עמדותיו הפוליטיות הפוכות משלי.

וזמנו של ריבלין עוד יגיע....


האשכול יעוגן עד בחירת הנשיא.

אם לא שמתם לב, החיים כבר התחילו...

(טליה שפירא)

תפילת הטוקבקיסט הישראלי:

''אלוהים - אנא תן לי את הכוח לא לקשקש במקלדת כאשר אני לא מתמצא בנושא הכתבה''

לתת לפרס את התפקיד, זה להבטיח למדינת ישראל מדיניות חוץ עצמאית, המנתקת לחלוטין מרצון
הבוחר. לפרס יהיו 7 שנים בתפקיד, ואי אפשר יהיה לסלקו (לשמאל תמיד יהיו יותר מ30 ח"כים
שיצהלו בכל פעם שפרס יעשה בעיות לממשלת ימין, כשזו תקום).

פרס יכול להיות נשיא במדינה שבה תפקיד הנשיא מוגדר עד למ"מ האחרון. במדינה שבה נשיא יכול
ליזום חנינה (ואז להעמיד את שר המשפטים בפני הסוגייה להוסיף או לא להוסיף חתימת-קיום), אנחנו
ממש לא צריכים מישהו שעלול ליזום את "שחרור ברע'ותי כדי לחדש את תהליך השלום ולחזק מעמדו
של אבו מאזן"...

בניגוד להחלטת ממשלה. חוץ מזה, מה לעשות שהנשיא יכול לבוא גם מהמערכת הפוליטית. קצב לא היה מהליכוד? ויצמן לא היה מהעבודה? פרס לא יהיה שונה מהם, אולי עדיף לישראל שיהיה שם בתור נשיא ופחות יהיה בתוך הממשלה.

פרס כשר חוץ ניהל מו"מ מדיני ללא ידיעת ראש ממשלה אחד (לרוע מזלו, שמיר היה חזק מספיק
בכדי לבטל את מה שפרס סגר בלי לשאול אותו...).
פרס כשר חוץ ניהל מו"מ מדיני ללא ידיעת ראש ממשלה אחר (שהסתיים בגרירת אותו ראש ממשלה
להסכם אוסלו, שהוא בכייה לדורות).

פרס מסוגל לחלוטין להחליט שכנשיא הוא ריבוני לנהל מדיניות חוץ משל עצמו, והיות ואין דרך בעולם
להדיח נשיא כזה (הוא צריך בסה"כ 30 ח"כים שיתמכו בו), הרי שבמשך שבע שנים יהיה לו בסיס
החתרנות היציב ביותר בעולם - משכן נשיאי ישראל.

ההשוואה ההזוייה בינו לבין כל פוליטיקאי אחר, מקורה בבורות משוועת. מה שפרס עשה בתחום
הפוליטיקה, לא עשו כל שאר הנשיאים, ראשי הממשלה, ורוב שרי ממשלות ישראל לדורותיה - גם
יחד.
קצב כנשיא היה לא מזיק בתחום המדיני (לאף ממשלה), וכנ"ל הרצוג, קציר, שז"ר, בן צבי, וויצמן
הראשון. נבון וויצמן השני היו עדיין בעלי אספירציות להשפעה פוליטית, ועל כן הם הרשו לעצמם
להתערב במדיניות מדי פעם (נבון במשורה, וויצמן פחות במשורה) - והדבר היה בעייתי.

פרס כנשיא יהיה מהדורה מורחבת של ויצמן. לקבוע שלא ישחרר עצמאית את ברע'ותי, זה אי
הכרת פרס. לא כתבתי שהוא בוודאות ישחרר אותו, אלא שהוא בהחלט מסוגל ליזום צעד כזה.
אחרי הכל, הוא יזם צעדים מופרכים בהרבה (הוא הביא לארץ 30,000 ברע'ותים - וחימש אותם,
והכל "למען השלום"...).

לישראל עדיף פרס כשר לענייני הנגב והגליל (תחום שלא מעניין אותו, ולכן אינו יכול להזיק בו),
מאשר שיישב במשכן נשיאי ישראל, ואיש לא יוכל לתחום אותו לתפקיד מוגדר...

כתבת להתייחס תכלס אז תעשה את זה גם כן.

מהתחלה,
להאשים רק את פרס בהסכם "אוסלו" יהיה ביזוי לשאר השמאלנים שרקמו והיו שותפים להסכם הנוראי. להשתמש בתירוץ של "גרירת ראש ממשלה" זה די מגוחך - ראש שממשלה לא אמור להיגרר.

להדיח נשיא אפשר ואפשר, אתה גם יודע איך אפשר - אם באמת מדובר באדם שיחליט על החלטות קיצוניות ונוגדות את דעתם של רבים בכנסת, הם כבר ימצאו איך להדיח אותו מהכיסא.

פרס מאז ומעולם היה פעיל בעולם ודווקא עשה לנו שירות לא רע בכלל. גם עכשיו, כשהוא מסתובב בעולם אני לא שומע שום ביקורת מבית על אופן הפעולה שלו - אין סיבה שפתאום יחליט להקים לתחייה איזה הסכם הזוי. אגב, למרות שאובססיה שלך אליו, הוא ציוני ורוצה בטובת המדינה - כמוך. פרס לא פה לעשות נזק, בדיוק להיפך.

קצב לא היה מזיק, זה נכון. אגב, גם אם היה "מזיק" מבחינה של צידוד פוליטי מובהק - היית בעדו כי הוא מימין, אבל מפני שמדובר בפרס והוא מהצד השמאלי של המפה, אז מתעוררת אצלך הבעיה.

ועוד פעם אחזור על דבריי, פרס לא ישחרר את ברגותי, הוא לא אידוט והוא מודע למצב שמתרחש באיזור ובארץ. זאת לא החלטה פשוטה והפראנויה הזאת קיימת ללא סיבה.

אגב, בהנחה ויש לו את המגרעות שציינת - ונגיד ואנחנו מסכימים - האיש הוא רב פעלים ואין אדם שיכול לקחת את זה ממנו. הוא תרם למדינה את כל שנותיו ומגיע לו את זה באמת ובתמים יותר משני המועמדים האחרים.

מי זאת בכלל קולט אביטל ? הטיעון היחידי שלה לנשיאות שהיא האישה הראשונה שתהיה נשיאה בישראל.מעניין לי את ה***. וריבלין, אין לי משהו נגדו אבל אני פשוט רואה את פרס יותר מתאים. אגב, כשהרב לאו התמודד, דווקא סימפטתי אותו.

בכל אופן, פרס הוא מועמד מתאים ביותר לתפקיד מבין שלושת המועמדים, בנוסף לכך שהוא איש ראוי בפני עצמו.

ניכר שאין לך מושג ירוק במה שאתה כותב עליו (חרף הרצון הראוי להערכה ללהיחשב ל"נאור" ע"י
תמיכה באישיות מופלאה מסוגו של פרס...), ולכן אענה לך פעם אחת, ואז אותיר אותך להתווכח עם
העובדות באמצעות פסאודו-שנינות, שניכר שאימצת לך לאחרונה...

איש לא האשים ר-ק את פרס באוסלו. פרס הוא האחראי העיקרי, אבל בהחלט יש רבים שזכאים
להתברך בשותפות להישג הזה. למרבה צערם, שמעון הוא בעל מניות רבות יותר בנושא...
אין טעם להיכנס לסוגיית רבין וחלקו באוסלו. על אחריותו למחדל אין ויכוח, ואכן התירוץ של הגררות
אינו תופס (עיובדה ששמיר הצליח לבלום מו"מ חתרני של פרס). עם זאת, זה לא רלוונטי, שכן מי
שעומד לבחירה כרגע הוא פרס ולא רבין ז"ל.

להדיח נשיא על רקע פוליטי אי אפשר. לדיעות של פרס יש יותר מ30 מנדטים שיתמכו בהן, בכל
כנסת. רק הערבים, מרצ ואגף שמאל של העבודה ואט"ד, זה 30 מנדטים - וזה לא ישתנה. פרס יכול
ליזום כל מהלך מדיני, ואם את קצב לא הצליחו להדיח, אין צ'אנס שיצליחו להדיח את פרס...

אכן פרס היה פעיל מאז ומעולם. הגיעה העת שיחדל מלהיות פעיל, ויניח לנו...
זה שאתה לא שומע תלונות על "השירות" (מסתבר שוב שזיהית שהוא עובד בחינם...) שהוא
עושה לנו, מעיד רק על אוזן מוסיקלית מצידך, ולא על איזשהו תיאור עובדתי של המצב. יש ויש
תלונות על פועלו המבורך...
האובססיה היחידה שאני מזהה כאן, היא האובססיה שלך לשימוש באבחנות פסיכולוגיות, שהדבר
היחיד שעומד מאחוריהן, הוא חוסר ידע בנושא שעליו אתה מתווכח...

לו קצב היה מנסה לקדם אג'נדה ימנית, זה היה הופך אותו ללא ראוי בדיוק כפי שקידום אג'נדה
של השמאל הפך את ויצמן ללא ראוי (בנוסף להתנהלות על גבול הפלילי, ולחוסר שליטה בשלשול
שיצא לו מהפה...). בדיוק מהסיבה הזו אני מעדיף את אביטל על פרס. היא לא ימנית ממנו, אבל
סביר יותר שכנשיאה היא לא תחשוב שהנה קיבלה הזדמנות פז לנהל מדיניות עצמאית מבלי
שמישהו יוכל לעצור בעדה. העובדה שאחרי 50 שנה של פרס בפוליטיקה, שאין לך מושג ירוק על
נטייה זו של פרס, שתועדה באינספור ספאי זכרונות, מאמרים, מחקרים הסטוריים, כתבות טלוויזיה,
ובעיתונות - מדאיגה למדי. ייתכן שעדיף שתפסיק לעלעל בחוברות לחובבי פסיכולוגיה ותיקח לידיך
כל ספר אפשרי על פרס, ותלמד מה חשבו עליו אנשים שאינם "ימנים מתלהמים" כמוני, אלא
אנשים נאורים, כפי שהיית רוצה שיחשבו עליך...


פרס היה איש ראוי בפני עצמו, עד לפני 20 שנה. מאז אין מהלך ראוי אחד שעשה. מהלך ראוי
של פרס, יכול להיות רק פרישה שלו מהחיים הפוליטיים, ואולי גם איזו התנצלות על אוסלו...

על כל טיעון שהבאת נגד פרס, אפשר להביא אחד בעד. הוא היה שותף להסכם אוסלו? הוא גם היה זה הקים את הכור. זה גלגל מעצבן.

אני חושב שהוא ראוי יותר השניים האחרים - עוד שנה, כשייבחר, נראה אם ברגותי שוחרר. עד אז, תרגיע את האובססיה.

לעומת זאת, על כל דבר חיובי שעשה, ניתן להביא לפחות שני דברים שליליים...
באשר ל"הוא הקים את הכור", אני מניח שב"ג היה צופה מן הצד, הוגו ברגמן פיצח גרעינים בשמש,
ורק שמעון שלנו ישב עם השרטוטים, ביד אחת ערבב את המלט, ובשנייה העשיר אורניום...
על "הקמת הכור" הוא פיצה בכך שכמעט הצליח למנוע את השמדת הכור באוסיראק ב1981...

אני מבין שאתה נורא רוצה להיראות "אִין", ואין יותר אִין מלתמוך בפרס, אבל היה ראוי שתעשה
לעצמך טובה ולפחות תנסה לפתח מושג על מה שאתה כותב. שני ביטויים פסיכולוגיים שסיגלת
לעצמך, אינם תחליף לבורות משוועת...

לא מדובר רק בכור הגרעיני אלא על מכלול היחסים הביטחוניים עם צרפת שהוא היה הגורם הדומיננטי בו. כזכור, צרפת הייתה המדינה היחידה בזמנו שהסכימה למכור לישראל נשק מתקדם וללא הסיוע שלה הכור היה מוקם הרבה יותר מאוחר ואולי בכלל לא (לא בגלל שישראל לא הייתה מגיעה ליכולת להקימו לבד, אלא שהוא הוקם לפני שנוצרו מערכות אילוצים בינלאומיות שהיו מקשות מאוד על ישראל לממש את הפרויקט). פרס גם תרם מאוד לישראל בתחומים אחרים וזמנים אחרים. הוא הועיל מאוד מבחינת ההסברה בחו"ל (לא מעטים בארה"ב מכירים בעיקר אותו כמנהיג ישראלי חיובי ולדבריו יש משקל) וגם כהונותו בזמן ממשלת האחדות הייתה מוצלחת מאוד-תחת שרביטו יצאה ישראל מהברוך הכלכלי האיום שהייתה בו ונסגר פרויקט הלביא בדיוק בזמן-אחרי שפותחו טכנולוגיות חשובות אך הפרויקט החל להתברר כאסון כלכלי שרבים רצו להמשיך בו רק בגלל "גאווה לאומית".
ועם כל זאת, כפי שכתבתי בתגובה אחרת, אינני תומך בו לנשיאות. גם בגלל גילו וגם בגלל שהוא יותר מדי שנוי במחלוקת בעקבות אוסלו.

שנות הארבעים: במלחמת העצמאות, בשעה שבני גילו נלחמים על השרדות המדינה החדשה,
פרס כבר מסודר בג'וב נינוח במחלקת הרכש. הוא ה-ת-ג-א-ה בדיעבד על שהיה הגון מספיק שלא
לקבל דרגת סא"ל בחיל הים, כשזו הוצעה לו (הוא מבלבל שכל ישר עם הגינות - לו היה מקבל על
עצמו דרגה כזו מבלי שבאמת עשה משהו כדי להצדיקה, היה מחזק עוד יותר את הזעקות על
התופעה של "בטחוניסט שלא לבש מדים - ועוד העז להתהדר בדרגות"...)

שנות החמישים: יחסי ישראל-צרפת.
באותה תקופה גם היה המנכ"ל פרס מעורב בסאבוטאז' נוראי לשר הבטחון לבון ולראש הממשלה
שרת, שגרם לשרת להזהיר כבר אז מפני הצעיר הפוחז...

שנות הששים: הכור בדימונה. פרס אמנם מייחס לעצמו את הכור בדימונה, אבל אנשים אחרים היו
מעורבים בעניין לפחות כמוהו (רק דיברו על מעורבותם הרבה פחות...).
ב1965 הוא פרש בעקבות ב"ג ממפא"י לרפ"י. ב67 הצטרפה רפ"י לממשלה לקראת מלחמת ששת
הימים - ומייד אחריה דיין והוא ג-נ-ב-ו את המפלגה (תשעה מתוך עשרה ח"כים), והצטרפו למפא"י,
כשהם מותירים את ב"ג כסיעת יחיד, למרות שהוא הביא לבדו את כל המנדטים.

שנות השבעים: תקצר היריעה מלפרט על מעללי פרס בשנות ה70, ודב גולדשטיין עשה זאת בצורה
טוב כשכתב עליהם מפיו של רבין ז"ל...


שנות השמונים: הוא פתח אותן בהתנגדות להפצצת הכור ב1981] והמשיך אותן בהתנהגות לא
אחראית בכל הנוגע למלחמת לבנון (ההבדל בין רבין לבינו זעק אז לשמיים).
כראש ממשלת האחדות, הוא יצא מלבנון (רק כדי לחזור אליה כעבור שנה כשהתברר שצד"ל
לבדו לא מספיק להחזיק ברצועת הבטחון) בלי תכנית מסודרת, וחזבאללה נערך היטב בדיוק צפונה
לגבול (ובעזרת פיגוע הספארי הראה לנו שכדאי שבכ"ז נהיה שם...).
כראש ממשלת האחדות הוא היה אחראי למחדל ההפעלה וההפקרה של פוליארד.
לזכותו כראש ממשלת האחדות עומדת הצלחתם של פישר ומודעי בהעברת ויישום תכנית הייצוב
הכלכלית.
כאשר עבר מתפקידו במסגרת הרוטציה עם שמיר והפך לשר חוץ וממלא מקום ראה"מ, הוא ניהל
מו"מ חשאי עם ירדן, מבלי לעדכן ולקבל אישור מראה"מ. בלימת תכנית הלביא הייתה מהלך של
רבין כשר בטחון, שעבר בממשלה על חודו של משה נסים - ועד היום לא ברור שזה היה מהלך נבון
(ארנס, הרוח החיה בתמיכה בתכנית, מבין במטוסים "לא רע", והוא טוען שזו בכייה לדורות).
מהלכו האחרון בשנות השמונים, אירע דווקא ב1990 (שנחשבת לחלק משנות השמונים), ונקרא
ע"י "אחיו הגדול" (כפי שכינה אותו בהלווייתו) יצחק רבין ז"ל, בשם "התרגיל המסריח, שבמסגרתו
ניסה לקנות עריקים מהליכוד והאגודת ישראל, כדי להקים ממשלה צרה של השמאל.

שנות התשעים: שנים פוריות במיוחד מבחינת שמעון, היה בהן מו"מ חשאי על אוסלו, אוסלו א',
אוסלו ב', ואינספור פעולות מפוארות שלו בתוך מפלגת העבודה ("אני לוזר?!") - וייזכר לטוב
הויכוח עם ברק על שאלת מינויו ל"נשיא מפלגת העבודה"...

שנות ה2000: פרס כשר חוץ של שרון מנהל מו"מ עם עראפת בעצם ימי מלחמת אוסלו. ממשיך
בהתגוששויותיו הפנימיות במלחמת העבודה, וחותם את חברותו שם במהלך שהוא שיא של
ציניות, שרק שאול מופז יכול להתחרות בו (ובעצם גם מופז לא הגיע לרמה זו), כאשר מייד אחרי
תבוסה נוספת בפריימריס, הוא עוזב את מפלגתו ועובר למפלגה אחרת...

האיש הזה הוא פוליטיקאי בעל כושר שרידות נדיר (הוא בשטח יותר מאשר קסטרו), אבל כמעט
כל מי שהכיר אותו לעומק והלך איתו כברת דרך, אומר עליו רק דברים רעים.
פרס טוען ש"שיקרו לו בשנת 2000", שייקח פסר זמן ויחשוב למה...
שונאיו הגדולים ביותר של האיש הזה, הם אלה שהיו סביבו, והוא נטש אותם ברגע שהתאים לו.

הוא לא ראוי להיות נשיא, והגיל הוא הסיבה הפחות חשובה בהקשר זה .

רוב הטענות שלך כאן מסתכמות בכך שפרס הינו פוליטיקאי. כפוליטיקאי לא היה שונה מאחרים ומי שהפסידו מולו במשחק הפוליטי דיברו בו סרה. כמה מפתיע...כולל רבין שהיה צריך להאשים מישהו בהישג הנכבד של איבוד השלטון ארוך השנים של מפלגת העבודה. פוליטיקה היא משחק מלוכלך ומי שלא מתלכלך נעלם (אני מדבר כרגע על פעילות חוקית כמובן). הבגינים הם דוגמא טובה. האב ידע להתלכלך (ובכל זאת לשמור על תדמית נקיה...גאון פוליטי ללא ציניות מצידי*. הבן לא ידע/רצה ולכן מצא עצמו חזרה במכון הגיאולוגי.
כפי שכתבתי במקום אחר, אני מעדיף שלא יכהנו בתפקיד פוליטיקאים גם בגלל זה וגם בגלל שמטבע הדברים מידת הייצוגיות שלהם תהיה בעייתית. אבל אם מותר לפוליטיקאים להשתתף במשחק אז פרס ראוי לא פחות מאחרים, ולמעשה הרבה יותר.
ואם להתייחס למסכת ההסטורית שכתבת:
מלחמת השיחרור: פרס היה צעיר אבל כבר חזק במגזר העסקני והיה שימוש טוב יותר לכישוריו בתחום הרכש מאשר כרובאי. והסר דאגה מליבך: חלק ניכר מהפוליטיקאים בארץ היה ג'ובניקים אם בכלל עשו צבא. משה קצב למשל, היה ג'ובניק בחיל הקשר. .אני מבטיח לך שפרס בג'וב שלו עשה הרבה יותר אף כי לא לבש לצורך הענין מדים..ובכלל רוב המשרתים בצבא אינם לוחמים. זה פוסל אותם מנשיאות? ואגב, יצחק שמיר ומנחם בגין היו בגיל שירות ובכל זאת לא שירתו בצה"ל במלחמת השיחרור...
שנות החמישים: מכל פעילותו של פרס בתקופה זו כולל הידוק הקשרים הצבאיים עם צרפת (מה שאיפשר את הרכש שהביא לניצחון במבצע קדש ומאוחר יותר גם בששת הימים) וקידום התעשיה האווירית . הכור הגרעיני הוקם בסוף תקופה זו תחת שרביטם של 2 יזמים מרכזיים: ארנסט דוד ברגמן ז"ל ושמעון פרס.
שנות השישים:לגבי האיחוד עם מפא"י...תיאור דמגוגי למדי מצידך. ב"ג לא הקים סיעת יחיד אלא מפלגה. רוב המפלגה רצה באיחוד (איחוד מחדש יש לומר שכן רפ"י התפלגה ממפא"י וקבילה מבעיקר קולות ממצביעי מפא"י לשעבר) ובן גוריון לא קיבל זאת. ככה זה בפוליטיקה.
שנות השבעים: על היריבות עם רבין כבר כתבתי. בלי קשר, פרס היה בסה"כ שר ביטחון די מוצלח ובין השאר היה לו האומץ לקדם מבצע צבאי לחילוץ בני הערובה באנטבה. רבין תחילה סרב לאשר מבצע כזה.
שנות השמונים: פרס אכן התנגד להפצצת אוסיראק. הוא האמין שיש דרכים אחרות לעצור את הגרעין העירקי. לדעתי הוא טעה בנקודה זו. קורה. במה היה "לא אחראי" ביחס למלחמת לבנון? לא הוא היה זה שהוליך שולל את ישראל במלחמה זו...
אני מבין שהיית מעדיף שצה"ל ישאר בעומק לבנון. גם זו דיעה. ויש לך טעות אגב, צה"ל לא יצא לגמרי מלבנון אלא נסוג לרצועת הביטחון ונערך שם (פיגוע הספארי התרחש בתוך רצועת הביטחון כך ייתכן שהוא הגורם לכך שצה"ל "חזר" לרצועת הביטחון...). אני מבין שאתה מאשים את פרס בכך שלא מנע מספיק את התחזקות החיזבאללה, אבל את הטענות מוטב תפנה לבגין שפלישתו ללבנון הביאה לייסוד האירגון מלכתחילה. כנ"ל לגבי פולארד: הפעלתו החלה לפני תחילת כהונתו של פרס. לגבי ההפקרה: לישראל לא היה הרבה מה לעשות מול ארה"ב שבה הייתה תלויה אז יותר מתמיד. ישראל כן סייעה לפולרד לקבל עיסקת טיעון סבירה, אך ביהמ"ש האמריקאי התעלם מכך עקב התערבות ברגע האחרון של קספר ווינברגר. מה בדיוק אתה חושב שפרס או כל ראש ממשלה אחר יכל לעשות?
לגבי הלביא: פרס ורבין היו שניהם מקדמי עצירת הפרויקט. פרס אף הכריח את שרה ארבלי אלמוזלינו להצביע בעד הפסקת הפרויקט והיא עשתה זאת בדמעות (אני זוכר זאת היטב אף שהייתי ילד). חוץ מארנס שהיה "מושקע" בפרויקט, אף אחד לא חושב היום ברצינות שזה לא היה מהלך נבון, בוודאי שמהבחינה הכלכלית. למעשה, המגמה כיום היא להכות על חטא הניסיון לייצר באופן מקומי מערכות נשק מרכזיות כגון טנקים וכו'. אני לא בהכרח מסכים אך זה ענין לדיון אחר.
התרגיל המסריח: פוליטיקה.
תוכנית לונדון: אם כבר מדברים על בכיה לדורות...שמיר הצליח למסמס הזדמנות של הרגע האחרון לפיתרון שהיום היינו קונים אותו בשתי ידיים ושתי רגליים.
ושוב, האיש פוליטיקאי.

מה שפרס עשה בתחום זה בשנה אקראית מעשרות שנותיו בתחום, בגין לא עשה כל חייו...
באשר ל"אי שירותם" של בגין ושמיר בצה"ל: בגין ושמיר נשאו שניהם נשק למען תקומת ישראל
כמפקדי מחתרות שהיה פרס גדול למדי על ראשם. שמיר אח"כ היה שנים במוסד. פרס לא נשא בשום
תפקיד שכלל סיכון עצמי מהסוג הזה - והוא היה צעיר משניהם בהרבה ב1948. אני שמח שאנחנו
מחלקים ציונים לפי "פועלו של מי חשוב יותר", ובכך שוב הופכים את השירות בצה"ל למשהו חשוב
פחות ("נכון שלא שירתתי בצבא, אבל כתיבת השירים שלי חשובה למוראל הציבור הרבה מיותר
מלהיות סתם ג'ובניק בחיל הקשר" כטענה שהאביב גפנים יכולים לטעון...). פרס יכול היה להיות
"סתם ג'ובניק", אבל העדיף לעסוק בבחישות כבר אז, בגיל 24. היו אנשים מבוגרים יותר ובריאים
פחות שיכלו לעסוק ברכש - אבל אין ספק שרכש זה יותר כיף מאשר להיות "סתם ג'ובניק", לחטוף
צעקות מכל רב"ט וללבוש קפל"ד ומדים מטולאים...

קופת השרצים שעל גבו של פרס אינה שגרתית בגודלה לפוליטיקאי ממוצע, כפי שאתה מנסה לטעון.
האיש הזה הוא תופעת טבע שלילית בתחום זה, ומעטים האנשים בישראל שהוציאו לתחום הפוליטי
שם רע, יותר מאשר פרס, הן בכל הנוגע להדבקות לכסא, והן בכל הנוגע למהלכים מלוכלכים.

רק בשנה האחרונה, כשבקושי הוא מצליח להשאר ער בראיונות, הוא המשיך בפועלו הברוך בתחום
של הוצאת שם רע לפוליטיקאים: קבלת 300,000 דולר ממיטיבו הוותיק של אולמרט, דניאל אברמס
(שהחלטה מופלאה של היועמ"ש בנושא, מנעה חקירה פלילית - והעבירה זאת לוועדת האתיק,
ששברה את שיאי הציניות, ודחתה את הדיון בנושא כדי לא להפריע לפרס בבחירות לנשיאות...) ;
עריקה ממפלגה, יום אחרי שהפסיד בבחירות פנימיות בה; קבלת תיק שאין לו שמץ של עניין בו (הוא
מבלה יותר זמן בחו"ל מאשר בנגב ובגליל גם יחד...), ועוד ועוד...
עדותו בוועדת וינוגרד גם היא מגלה לנו אודות "שמעון הפוליטיקאי": שטוען שהתנגד והתנגד
והתנגד - אבל הצביע בעד ובעד ובעד. האטבסורד הוא שהאיש הזה שהצליח להפוך אנשים כמו
דוד לוי לסמל לנאמנות פוליטית, טען שהצביע בעד, כיוון שהיה חשוב "להפגין לויאליות"...

האיש אכן פוליטיקאי - מהסוג שהוציא לה שם רע. כל חייו הם עסקנות. בגלל יחצ"נות מוצלחת, כל
מהלך שלו שהצליח, מוצג כ"אסטרטגיה של מדינאי גדול", וכל מהלך שכשל הוא או אשמתם של
אחרים, או "הוא פוליטיקאי וכולם עושים ככה"...
אז זהו, שלא כולם עושים ככה. פרס קבע סטנדרטים שליליים לכל העניין הפוליטי...

1. אם אתה רוצה "תרגיל מסריח" ראה התנהלות בגין בעניין השילומים. תחילה קבל קשות על כך שישראל לא דורשת פיצוייםץ מאוחר יותר, שעניין השילומים החל לקרום עור וגידים קפץ על ההזדמנות לעשות הון פוליטי ופתח במסע הסתה חסר תקדים. הוא השיג את שלו ושיקם את מעמדו הציבורי שהיה בשפל המדרגה. המחיר הפעוט של סף מלחמת האחים ופצועים רבים בנסיון ההסתערות על הכנסת לא הטרידו אותו ביותר. התנהלותו והתנהלות שרון סביב מלחמת לבנון היא ביזיון בפני עצמו.
2.לגבי השירות הצבאי: אתה זה שהחלטת שפרס עשה פחות מאחרים במלחמה ולכן "לא מגיע לו" להיות נשיא. אני רק שמתי דברים בפורפורציות. אגב, בגין לא ממש נשא נשק באצ"ל. לא ברור לי בדיוק מה שמיר עשה בזמן מלחמת השיחרור (סבי שהוא בן גילו, 33, היה ממגני דגניה), אבל פרס לא כתב שירים (מה יהיה עם ההשוואות הדמגוגיות האלה?) אלא עסק בעניני רכש בתקופה שרכש היה עניין קריטי במיוחד וצה"ל היה זקוק נואשות לנשק וציוד. תרומת אנשי הרכש הייתה גדולה יותר משל עובד רס"ר בקריה או ג'ובניק בחיל הקשר אבל לך כואב שפרס לא בוזבז בזמן מלחמת השיחרור על עבודות רס"ר. מה שקובע מי יעסוק בתפקיד מסוים הוא מידת התאמתו ולפרס היו כישורים מתאימים, אותם כישורים שבזכותם היה מנהיג הנוער העובד. פרס, אגב, עסק בענייני ההגנה עוד בשנת 47, בתקופה שלא היה צה"ל אלא ההגנה.
3. הטענות שלך ביחס לפרס הפוליטיקאי תקפות גם לפוליטיקאים אחרים (ברובם) ואף ביתר שאת. ביבי לא היה נגד ההתנתקות אבל הצביע בעד? אולמרט, שרון, הנגבי, דרעי, ביבי, ברק, איציק מרדכי, קהלני, רובי ריבלין (שיצא בעור שיניו בטענה "אני טמבל, לא הבנתי שאני עושה משהו לא בסדר" (סתם קובץ דוגמאות מקרי ומתנצל על כל מי שהשמטתי) כולם הסתבכו בפרשיות שחיתות (או סתם הסתבכויות פליליות), לפחות חלקן חמורות ביותר. פרס נמצא בזירה מספיק זמן על מנת שיצבור יותר נקודות לרעתו. הוא באמת נקי יחסית לאחרים.
4. אני כותב כל זאת אף שאין לי חיבה מיוחדת לפרס. כאנקדוטה, בפעם הבודדת שנפגשתי איתו (כשהיה שר בממשלת רבין) הוא היה קר ומגעיל באופן בלתי נסבל.

1. בדיעבד, בגין טעה בעניין השילומים, בגלל החשיבות האדירה שהיה לכסף לכלכלה הגוועת של
ישראל. זוהי טעות שנבעה מסיבה הפוכה לחלוטין מזו שאתה מתאר: היא נבעה מ-ע-ו-דף מ-ו-ס-ר.
הוא היה לא היה מסוגל לעשות שקר בנפשו, ולדבר על "גרמניה אחרת", רק בגלל שאלה הציעו כסף
בתמורה למחילה...
באשר ל"הסתה החמורה" - עשה לי טובה...
באשר לסף מלחמת אחים - האיש הזה מנע שתי מלחמות אחים. בתחום הזה הוא ייזכר לעד (גם ע"י
אנשי שמאל רבים) כמי שפעל בכל כוחו כדי למנוע מלחמה שכזו. דבריו בנוסח "הפעם אתן את
הפקודה 'כן'!" (ששקרנים מהשמאל סילפו בדיעבד למילה "דם"), היו רטוריקה ריקה, שכן בניגוד לשתי
הפעמים שבהם באמת מנע מלחמת אחים - בסיפור השילומים לא היה לו שום כוח חמוש מאחוריו.

להשוות את בגין לפרס, היה יכול לשעשע, לולא איתרע מזלנו - ודווקא פרס מבין שניהם, הוא זה
שהתמיד בענף הזה, ולא ידע לפרוש ממנו...

2. לא אני החלטתי כך לגבי פרס. רבין היה זה שהחליט כך לגביו - קרא בפנקס שירות (ופרס כידוע
מאוד אהב את רבין, ואף כינהו "אחיו הגדול"...). בגין לא נשא נשק, אבל היה תחת איום בנשק.
הוא היה המבוקש מס' 1 בארץ בימי המנדט, וזה סיכון לא פחות גדול מליטול חלק בקרב.
שמיר נשא נשק בפועל יותר פעמים מ99 אחוז מלוחמי תש"ח, וכנראה גם לחץ עליו יותר פעמים
מרובם...
אכן, פרס עסק רבות בענייני ההגנה, בתחום הפקידותי של ההגנה, בהיותו גזבר אלומות...
ההשוואה של זה לאביך, לבגין ולשמיר, שעמדו תחת סכנת חיים, היא סרת טעם...

3. פרס לא נקי ביחס לאף אחד אחר בפוליטיקה הישראלית. האיש הזה מעורב כמעט בכל דבר
ריחני שישנו. האיש הוא הסמל להדבקות לכסא (מה שאתה מכנה בשם "נמצא בזירה מספיק
זמן"...) וההשחתה שהיא גוררת עימה...

4. אין לי מושג לגבי התנהגות פרס באופן אישי, אבל כסמל - הוא מייצג כל מה שרע בפוליטיקה
הישראלית (ובמקרה שלו הוא הרבה יותר מאשר סתם מייצג - הוא אישית ביצע חלק גדול מהרע
הזה...).

הלכלוך של בגין בעניין השילומים לא היה עצם ההתנגדות. אני התייחסתי לכך שבגין במקור דווקא כן תמך בקבלת פיצויים מהגרמנים ושינה את עורו כשהבין שסביב הנושא הזה יש סיכוי לעשיית הון פוליטי והדברים ידועים זה מכבר. בגין, אגב, היה ראש הממשלה הראשון שנבחר על סמך מצע מסוים ("יהיו הרבה אלון מורה") ועשה את ההיפך בצורה קיצונית (פינוי ימית, הכרה בעם הפלסטיני לראשונה על ידי ממשלת ישראל)ץ מבחינה זו הקדים את רבין ("מי שיעלה על דעתו לרדת מרמת הגולן וגו'") ושרון ("דין נצרים כדין ת"א"). יש מי שיכנה זאת גניבת קולות. בעיני, כמובן, זו תבונה מדינית.

בגין אכן הפר את המצע שעליו נבחר, וזוהי שגיאתו ההיסטורית - התקדים שיצר ואיפשר לראשי
ממשלנה ישרים הרבה פחות, להיתלות בו כמודל לאינספור השקרים שלהם...
היה עליו ללכת לקלפי על הסכם קמפ דיוויד, והוא שגה כשלא עשה כן. בדיעבד, כל הויתורים למצרים
היו מיותרים. ההסכם שנחתם הוא לא יותר מאשר הסכם הפרדת כוחות, שנתן להם עשרות מיליארדים
בכסף אמריקני, שדות נפט מפותחים, ותשתיות תחבורה בסיני, שהיה לוקח להם שנים לפתח בעצמם.
אנחנו, בתמורה, קיבלנו מהם אינספור הברחות נשק לתוך רצועת עזה, הסתה בלתי פוסקת נגדנו
שם - ובניית צבא חזק מאי-פעם.
ההסכם עם מצרים לא סיפק יותר שלום מהאין-הסכם עם סוריה. אדרבא, מהגולן לא מבריחים נשק
לארגוני הטרור...

[img]file:///C:/DOCUME%7E1/ami/LOCALS%7E1/Temp/moz-screenshot.jpg[/img][img]file:///C:/DOCUME%7E1/ami/LOCALS%7E1/Temp/moz-screenshot-1.jpg[/img][img]file:///C:/DOCUME%7E1/ami/LOCALS%7E1/Temp/moz-screenshot-2.jpg[/img][img]file:///C:/DOCUME%7E1/ami/LOCALS%7E1/Temp/moz-screenshot-3.jpg[/img][img]file:///C:/DOCUME%7E1/ami/LOCALS%7E1/Temp/moz-screenshot-4.jpg[/img] [I
וברצינות: המידע נמסר בסיפרו של תום שגב, "המיליון השביעי". תום שגב מצטט את בגין מתוך מקור ראשוני. הספר אינו זמין לי כלל במקום מושבי, אך אתה יכול בקלות להשיגו בארץ ולבחון את המקור שמציג שגב. תום שגב ידוע כהיסטוריון אמין, אך אם אתה חושב שהוא מסלף או מזייף אץ מוזמן לבחון בעצמך.

זה כמו שאני אביא כמקור על מלחמת העצמאות, את ספרו של רשיד ח'אלדי (שהשכלתו רחבה
ורלוונטית מזו של שגב - רק שהוא, כמו שגב, מעט לוקה בחוסר אובייקטיביות...)...
ציפיתי למקור ראוי יותר...

ובמקום לפסול על הסף כותב מוערך ואמין, מוטב תתמודד עם המקורות הראשוניים שמתוכם הוא מצטט ושהוא נותן להם הפניה.

מי שקרא את ספרו המביך על המנדט הבריטי (תחום שאני מכיר לפחות חלקית באופן מקצועי), קשה
יהיה שלא להתרשם שהאנטי ציונות שלו השפיעה על המסקנות שלו, ועל פיהן נכתב המחקר...
אני אקרא את הקטע הרלוונטי אצל שגב, ואני סמוך ובטוח ש"המקור הראשוני" שנמצא שם ומייחס
לבגין תמיכה בשילומים ואז פליק-פלאק פוליטי, יהיה או מפא"יניק כלשהו, או סתם מסקנה פרטית
של שגב...

בעיני רבים אחרים הוא כן. גם גורמים הפוכים לשמאל מסתמכים על כתביו בעניינים מסויימים. הספר על המנדט הבריטי שכתב איננו פיסגת יצירתו, אך "המליון השביעי" הוא מסמף מקיף ומרתק. כך גם ספרו הראשון, "1949 ". אתה יכול לחלוק על מסקנותיו ופרשנותו, אך שגב מביע עובדות מעניינות ומגובות. אני חושב שתמצא שהמקור של שגב הם דבריו של בגין עצמו בפרוטוקול ישיבה מסוימת.

רק השבוע התנהל דיון במלואות 40 שנה לששת הימים, ועסקו שם במחקרים חדשים על המלחמה.
השדר ניסה לערוך השוואה בין ספרו של מייקל אורן לבין זה של שגב, ושני ההיסטוריונים שהתראיינו,
פסלו את ההתייחסות לספרו של שגב כאל מחקר...
מדובר בעיתונאי הארץ, שמחזיק בדוקטורט - והדגים לכולם איך אפשר לגייס את המחקר לטובת
הפוליטיקה...
אני סקרן לראות את אותו פרוטוקול, ואעדכן בנושא...

למעשה היא בזה לכל מי שאיננו בשר מבשרה.

שגב שייך לחבורת ההסטוריונים החדשים של פפה, שליים, מוריס (עד שיצא מזה...) ודומיהם.
ההבדל בינו לבינם הוא שהמתודולוגיה שלו היא אפילו מוקצנת יותר, בכך שאצלו ה"נראטיב" הוא
העיקר, ולא המקורות...

תום שגב איננו איש אקדמיה (אין לו משרת מחקר או הוראה בשום מוסד אקדמי). כל האחרים שציינת, הם כן. תום שגב ועוד איך מסתמך על מקורות, אין הוא דומה לאילן ופפה ואחרים ששוללים קיומה של אמת היסטורית ודבקים בנרטיב. אילן פפה, אגב, מפרסם כמעט אך ורק בכתבי עת אנטי ישראלים מובהקים. בעיקר משום המתודולוגיה המופלאה שלו.

בשום מקום לא טענתי שהוא י-ו-ב-ד באקדמיה, אלא שהוא מקושר בתוכה, ובשעתו הוא סיפר את
הסיפור ה"אולטרה-שנון" על כך שהוא נסע עם פפה ועוד מישהו במכונית, והם התבדחו שאם תקרה
תאונה, אזי תימחק כל ההסטוריה החדשה בישראל...
פפה מפרסם בכתבי עת רציניים בהרבה מכפי שאתה חושב - והמתודולוגיה שלו רצינית ביותר.
הבעייה אצלו היא המסקנות.
אצל שגב, המתודולוגיה בקאנטים, ועיקר האקשן אצלו הוא ב"סיפור".

אני מבין את הצורך הנואש שלך להגן עליו - אחרי הכל, הוא המקור שלך להשמצה המגוחכת על
בגין. עובדתית, האיש הוא תת-רמה בתור חוקר, והסתמכות עליו היא פוליטיקה נטו. ספריו הם לא
"הסטוריה פופולארית", אלא רומן הסטורי...

פפה מפרסם בעיקר בכתב עת אחד והמתודולוגיה שלו כבר הותקפה על ידי כל כך הרבה גורמים מקצועיים (להבדיל מפוליטיים) שחבל על הזמן. היסטוריון שמוותר מראש על חיפוש האמת, הוא לא היסטוריון כי אם תעומלן ותו לא. זה בדיוק מה שפפה.
תום שגב כותב היסטוריה פופולארית (מצשהו בסגנון ברברה טוכמן) ולכן ספריו הופכים רבי מכר והוא מוכר בציבור כהיסטוריון הרבה יותר מיושבי האקדמיה שיושבים בנחת על התחת ומפרסמים בכתבי עת "רציניים" שאיש לא קורא פרט לקומץ העוסקים בתחום. אין דבר שמשגע חלק מאנשי האקדמיה יותר מזה ובוודאי שיזלזלו בערך של כתביו. סגנון כתיבתו עיתונאי ולא "כבד" וזה עיקר "חטאו". לעובדות הוא אינו חוטא ומי שעובר על ספריו מגלה שימוש נרחב במקורות ראשוניים, שבחלקם הוא הראשון להשתמש. שוב, ניתן להתווכח עם מסקנותיו אך העובדות מוצגות באופן אמין.
כל כך הולם אותך להסביר לי מדוע יש לי "צורך להגן עליו"...אם לא הייתי מאמין בו, לא הייתי קורא את כל ספריו (כמעט) ממש כשם שאינני קורא את פפה אחרי שטעמתי מעט מכתביו...אבל לא נורא. ניסית.
ולגבי ה"השמצה". קודם כל תבדוק ואחר כך תיקבע שמדובר בהשמצה. עובדתית, אף אחד ממשפחת בגין או מקורביו לא ניסה להגיב או לתקוף את שגב בתגובה (ומדובר בספר שהיה לב מכר מדובר לפני יותר מעשור), שלא לדבר על תביעת דיבה וכו'.

להשוות בין שגב לברברה טוכמן זה כמו להשוות בין רם אורן
לג'וזף הלר...
שגב מוכר בציבור, לא בגלל היותו "הסטוריון מצליח", אלא
בגלל היותו עיתונאי. ודאי שאתה מאמין בשגב - הוא כותב
בהתאם לעמדותיך הפוליטיות. המסקנות שלו מתאימות לך...

שגב אינו הסטוריון, אלא תועמלן. ההבדלים היחידים בינו לבין
פפה, אינם בעמדות הפוליטיות, אלא בכך ששגב הוא חוקר
פחות אקדמית, וכותב יותר רהוט.

שרון יותר צעיר ממנו וגם הוא חשב שייה לעולם וועד.

שלשה סימנים יש באומה זו: רחמנים, ביישנים וגומלי חסדים. כל שיש בו שלשה סימנים הללו ראוי להדבק באומה זו. (תלמוד - יבמות עט, א)

יֵבֹשׁוּ וְיִסֹּגוּ אָחוֹר כֹּל שֹׂנְאֵי צִיּוֹן (תהילים קכט, ח)

ArmouredDov_D9

ארץ ישראל לעם ישראל - הציונות תנצח!
דף ה-D9 של MathKnight

קודם כל, לא רלוונטי אם מדובר בשמאל או ימין - מדובר באיש אשכולות שראוי מכל בחינה. הוא אדם שבאמת ובתמים אוהב את ישראל והקדיש את עצמו למדינה כל השנים.

הוא ראוי לייצג אותנו בעולם כנשיא ויביא כבוד למעמד.

ואז הופתעתי לגלות, שלא רק שלא התנדב, אלא שהוא ומשפחתו הסתדרו היטב בחיים תודות
ל"הקדשת חייו" למען המדינה...
בנוסף, גיליתי שהאיש נהנה עד כדי כך מ"הקדשת חייו" למדינה, שהמשיך "להקדיש עבורה את חייו",
17 שנים אחרי שהגיע לגיל פרישה...

האיש הזה חדל "להביא כבוד למעמד" מאז 1987 כשהחליט שמותר לו לנהל מו"מ בלי לדווח לראש
הממשלה שמעליו...
האיש הזה המציא כל טריק פוליטי מלוכלך, והעובדה ש"אוהבים אותו בעולם" לא ממש צריכה להזיז
לנו, שכן אלה שאוהבים אותו, הם בדר"כ דווקא אלה שלא אוהבים "אותנו" (את שאר מדינת ישראל,
שאין לה חזיונות מזה"ת חדשני ומלהיב...).

בנוסף, ישנה סיבה אחת ויחידה שלבדה מצדיקה אי מינוי האיש הזה לתפקיד הנשיא: הוא התנגדות להשמדת
הכור ב1981, ובתקופה שבה אנו מתמודדים עם איום דומה, מינוי שלו לנשיאות, יהווה סמליות רעה
מאוד בעניין זה...

אין אדם שירצה אותך ע"פ הסטנדרטים ההזויים האלה שכתבת.

ולמחזר חומר ישן זה לא כזה מעניין, קראתי את האובססיה הזאת בהודעה למעלה, אין צורך לכתוב אותה שוב, היית מקסימום עושה קופי פייסט כדי לחסוך הקלדה.

בכל אופן, פרס ראוי לדעתי, בטח יותר מהאישה "הראשונה" ומהקוקו השני, שהאמת קצת סהרורי בעיניי, רק קצת.

כשכתבת "אובססיה" קצת התאכזבתי, שכן ציפיתי שתשקיע בלחפש מילה נוספת מאותה חוברת
שממנה אתה שואב את הביטויים שבהם אתה משתמש כשאין לך בעצם מה להגיד...

יש הרבה אנשים שירצו אותי. למעשה, 99.99 אחוז מהציבור יהיו עדיפים בעיני על פרס כנשיא, שכן
מידת הנזק שהם יכולים להסב מהמשרה המיותרת הזו, היא קטנה מזו שהוא מסוגל להסב ממנה.
עם כל הכבוד לנאורות החדשה שאתה מגלה לנו כאן, אם תצליח לנסות להתבטא טיפ-טיפה לעניין
(ז"א, תביא נימוקים, ולא סיסמאות ואבחנות פסיכלוגיות-עלק), יש סיכוי שאולי יהיה שווה להתייחס
לדבריך באשכול הזה, שכן כמו שזה נראה כרגע - באמת חבל על הזמן (ובאמת חבל על כך, שכן עצוב
לראות מלחמה נחושה כ"כ בלהט רב כ"כ, על נושא שאתה יודע עליו מעט כ"כ...)...

מפחיד אותי לחשוב שכמעט יצא לך לכנות אותי "שמאלני" - אני יודע שהתאפקת ובד"כ קשה לך. בהודעה הבאה זה היה קורה...

ועוד מדבר על אבחנות פסיכולוגיות. אדיר!

היה הרבה יותר נחמד לראות שמאחורי השטויות שלך יש שמץ ידע.
אני לא חושב שאתה שמאלני (הבן, "שמאלני" אינה קללה, וגם לו הייתה, אני נגד לגדף), אלא אדם
שהושפע מכך ששמע בכל מקום ש"פרס הוא ראוי". אין לך שום דרך להסביר לעצמך ל-מ-ה הוא ראוי,
ובטח שאין לך דרך להסביר זאת לאחרים, ולכן אתה מנסה להפוך את הדיון לאישי, עם כל אבחנות
פסיכולוגיות אה-לה ורדה...

יהיה נחמד אם בכ"ז תעשה מאמץ ותפתח ספר, ותנסה למצוא נימוקים, לעמדה שאימצת לך
בהתלהבות רבה כ"כ, שלו היית במקומי, כבר היית יושב על התזאורוס ומחפש עבורה מלים נרדפות
למילה אובססיה...

ו "אין לו דרך להסביר את עצמו", וכל מי שחושב כמוך - כלומר רוצה את רובי ריבלין - גאון הדור.

קיבלת פה הסבר מדוייק, מכמה גולשים, למה פרס הוא ראוי. וכל הדמגוגיה שלך וניסיונות ההעלבה שלך לא ישנו את העובדה שפרס הוא אכן הכי ראוי.

ראשית, בניגוד אליך, שלא מסוגל מבלי לקלל, לא קראתי לאיש "אוויל".
שנית, כפי שציינתי כמה פעמים פה, אני מעדיף את ריבלין על אביטל, אבל בהחלט אין לי התנגדות
גם אליה. צהתפקיד מיותר כשלעצמו, אבל אם כבר ממנים מישהו לתפקיד, יש לוודא שזה לא יהיה
מישהו שיראה בו "פרס ניחומים" על כך שלא הצליח להיבחר לראשות הממשלה...
יש הבדל עצום בין שמאלן מסוגך, שתומך בפרס ב-ג-ל-ל שהוא מקווה שפרס ינצל את המשרה כדי
לדחוף למהלכים מדיניים, לבין אנשים שאינם מהשמאל, ותומכים בו רק בגלל ש"אומרים שהוא ראוי"...
אתה תומך בפרס בדיוק מהסיבה שיש להתנגד בגללה: כדי שישתמש במישרה הזו, כדי לקדם
מדיניות ללא קשר לשאלה האם זכתה לרוב בציבור, שכן הרעיון של הצבעה נגד מדיניות של נסיגות,
הוא לא לגיטימי בעיניך (ועל כן יש להתעלם ממנו, גם אם רוב הציבור תומך בהתנגדות לנסיגות...).

אין שום נימוק בעולם שיכול להסביר בחירה באדם בן 84 למשרה שתקופת הכהונה שלה היא 7 שנים,
בשעה שכמעט בכל תפקיד אחר, מכריכים אדם לפרוש בגיל 67...
אין שום נימוק בעולם להצדיק בחירה במי שהדבר האחרון שניתן לומר עליו, זה שהוא דמות מלכדת.

אני לא תומך בפרס מכיוון שאני חושב שהוא ינהל מדיניות חוץ משלו, אלא מכיוון שהוא מתאים למשרה מבחינת הייצוגיות, המכובדות שאבדה לה, וטיב האיש עצמו.

ואל תתחיל עכשיו עם מעגל בלתי נגמר של "לא, אתה לא חושב ככה - אתה חושב ככה, ואם אתה חושב ככה אז אני חושב ככה" - לא. כתבתי בדיוק מה שאני חושב, לא פחות לא יותר.

אולי בדמיונך אתה איש מסתורין שמצליח להסתיר מחשבותיו, אבל מכיוון שבוזך לדמוקרטיה הוא
מן המפורסמות, קשה לקחת ברצינות תמיכה שלך בפרס רק "בגלל המכובדות" שלו (ואני כן מאמין
לך שאתה מצליח לחשוב לגביו שהוא ראוי למשרה, שכן שלומיסט אמיתי באמת יצליח להיות עיוור
לחסרונות כהן דת בכיר מסוגו של שמעון...).
לו פרס היה נשיא "מכובד" בלבד, ותוחב אפו רק בממחטה - כמעט לאף אחד לא הייתה בעייה איתו.
הבעייה היא שפרס רוצה במשרה כי הוא יודע שניתן להפוך אותה לביצועית, ושהדבר יזכה לרוח גבית
מהשלומיסטים ש"מאוכזבים מהקפאון המדיני"...

הדעות שלי לא צריכות תיקון, גם אם אתה נורא חושב ככה...

בסטנדרטים של היום האיש חי בצניעות. בניגוד לביבי, ברק ושרון, יש לו בסה"כ דירה בבית מגורים רגיל בתל אביב.

מעבר לכך, פרס אכן לא נמצא בפוליטיקה בשביל הכסף, אלא בשביל הכוח. זה החיים שלו. בלי
העסקנות, אין הרבה תוכן לחייו. ווילה מפוארת לא תעניין אותו, ולאשתו (שנראית כדמות חיובית
לחלוטין) בוודאי שאין עניין בדברים מסוג זה.

כתבת "אז הופתעתי לגלות, שלא רק שלא התנדב, אלא שהוא ומשפחתו הסתדרו היטב בחיים תודות
ל"הקדשת חייו" למען המדינה...". יש כאן רמז למניע חומרי לפעולתו של פרס ועכשיו אתה כותב שבעצם זה הרצון לכח. ניחא.

מעל הכל בגלל הייחס של העולם כלפיו - לא משנה כמה הוא שנוא בארץ (ואני ממש לא חושב שהוא שנוא כמו שמנסים להציג את זה בפורום) פרס הוא אחד הדמויות הישראליות היות אהודות בעולם ואין ספק שבחירתו תביא לישראל מספר נקודות זכות במישור היחסי חוץ.

מעבר לזה שהבן אדם תרם כל כך הרבה זמן למדינה הזאת והגיע הזמן שיזכה בתפקיד ייצוגי ומכובד.


לפי דעתי פרס הוא גם הבן אדם הכי מתאים כרגע להחזיר את הכבוד למוסד הנשיאות, אחרי הפאדיחה הקודמת שנבחרה בגלל שיקולים פוליטיים צרים מאוד.

אני חושב שגם רובי ריבלין הוא דמות ראוייה מאוד להיות נשיא - סך הכל מדובר בפוליטיקאי שתמיד שמר על הגינות ותמיד דאג להיות הוגן, גם כלפי מתחריו, חבל שהליכוד לא שם מעומד כמוהו גם בבחירות הקודמות לנשיאות. אבל אני חושב שמין הראוי שפרס יהיה נשיא עכשיו ובעתיד ריבלין יחליף אותו - אין ראוי ממנו בכנסת אחרי פרס.

הגלריה שלי בפליקר

תפקיד הנשיא נתפר במקור לחיים ויצמן כדי "לתקוע אותו", ומאז נשארנו עם תפקיד-הכלאיים הזה,
שבעצם נושא התפקיד הוא שמגדיר את התוכן שלו. המצב הזה הוביל אותנו לפאדיחת ויצמן2
(שכיהן במשרה הזו הרבה אחרי שהיה צריך לשבת בבית, וכך הצליח לפלוט שטויות מביכות בקצב
של מכונת ירייה) ולפאדיחת קצב (שאמנם נעשתה בחדרי-חרדים - אבל היא פלילית לכאורה...).

לתפקיד הזה יש למנות (אם כבר ממנים מישהו) רק מי שיהיה ברור שלא ימלא אותו באג'נדה שהביא
מהבית. מהבחינה הזו, גם ריבלין וגם אביטל עדיפים על פרס, שהוא לא איש אג'נדה, אלא אג'נדה עם
איש...
על מידת האהדה הציבורית אליו, יעיד מספרם העצום של נצחונותיו בבחירות כלליות שבהן התמודד...
האיש לא אהוד בארץ - ומאוד אהוד בחו"ל, בדיוק במקומות שבהם פופולארי ל-א לאהוד אותנו (וזה
לא מקרי...).

יש לו כל מה שנשיא אידאלי צריך שיהיה:

1. נבצרות תמידית
2. חקירה
3.נמצא בסוף דרכו הפוליטית

.

אין מתאים מפרס אך לא כדאי לבחור אדם בגיל מתקדם כל כך. אומנם פרס במצב טוב יחסית (הראיון המפורסם שבו נרדם איננו ענין רציני-דברים כאלו קרו לי גם בגיל 19 בנסיבות מסוימות שקשורות בטירונות יחידה ), אבל ככל שהוא מזדקן עולה הסיכון. לא הייתי רוצה שבעוד שנתיים ניכנס לדילמה אם פרס כבר דימנטי או לא והאם יש להדיחו או לא. קולט אביטל איננה מתאימה ממגוון סיבות. רובי ריבלין הוא אומנם לא אידיאלי אבל יש בו משהו שמתאים לתפקיד. יכולת ביטוי, חוש הומור, מתינות מעט כריזמה. כל מה שאין לקצב...אני רואה דמיון (שיטחי אומנם) בינו לבין יצחק נבון שהיה נשיא מוצלח למדי.
בעתידף יש לקוות שהמועמד לנשיאות לא יבוא מקרב הפוליטיקאים ולא יהיה מזוהה פוליטית. אנשים מתחום שירות המדינה המקצועי, הרשות השופטת (מה רע במישהו כמו השופט שמגר, למשל?), התרבות (למשל איזה סופר בעל שם-אף כי אלה בדרך כלל מאוד מזוהים פוליטית) והאקדמיה. גם איש מערכת הביטחון שפנה אחר כך לתחום אחר (לא פוליטי) והצליח בו, יכול להתאים.

שבעצם קולט אביטל תהווה את המכשול בפני פרס לנשיאות?

ציטוט:

"מה הוא הסביר לך?" שאלתי. "שני דברים עיקריים", השיב אבי: "הראשון, שכל פרט ופרט במציאות, כל שערה בזקן שלי, קשורים זה בזה ודבר אינו מקרי; והשני, שיש טוב ורע בעולם, ויש לבחור בטוב ולדחות את הרע". מונחי הטוב והרע שאליהם התוודע בחלום, היה ברור, שונים מאוד מאלה שבהם הורגל. הוא לא שכח את החלום הזה, וכששאלתי אותו עליו זמן מה אחר כך, הוא זכר אותו בבירור.

שאלה קשה..אולי לבטל את מוסד הנשיאות?

ו

למה לא פרס?
כי:
למרות שמר פרס הינו בעל רקורד מרשים ביותר על תרומתו המבורכת למדינת ישראל (בעיקר בימי בן-גוריון - בזמן היותו פעיל ציוני בלתי נלאה וטרם דהירתו ב"פול גז" אל הפוליטיקה העסקנית בלתי נלאית, שבשיאה ניתן בהחלט למנות את בניית הכור הגרעיני בדימונה ואת קשרי ישראל עם צרפת שנעשו כל-כך הדוקים עד כדי המשך קיום שיתוף הפעולה גם בניגוד גמור לדעת נשיאם דה-גול וכו'!
אבל, לא בהענקת פְּרַס ישראל מדובר פה, אלא בתפקיד ממלכתי עממי וטהור.
ראו זה פלא, רוב -מי יותר ומי פחות- הנשיאים עסקו בפעילות שעונה להגדרה "ממלכתית", למעט הנשיא עזר וייצמן (שגם בחירתו הייתה בזכות קשריו האליטיים ומשפחתיים וגם פְּרַס על הרקורד הצבאי שלו) שהוא היה נשיא מפלג יותר ממאחד! הוא היה פוליטיקאי יותר מנשיא! הוא היה פוליטיקאי בנשיאות אולי אף יותר מקודם... הוא אהב לעורר פרובוקציות (אגב, לא רק לימין) וגם לא נשכח על רקע מה פרש...
והוא - עזר וייצמן - הוא הסיבה המרכזית שאין לאפשר למר פרס להיבחר לכהונת נשיא המדינה!
מר ריבלין, שהוא פוליטיקאי לא קטן ואידיאולוג גדול ידע לנהוג באיפוק ובממלכתיות ראויה לשבח (בניגוד גמור לקודמו בורג) בכהונתו כיו"ר הכנסת!
הגב' אביטל, הינה אישה מכובדת ודיפלומטית, אך לא מחפשים כאן מועמד למשרד החוץ וכדומה, מדובר בתפקיד שגדול עליה (בניגוד לגב' איציק שדווקא יותר דומה ברזומה לריבלין) במובנים המנהיגותיים ובעיקר בעממיות שאין לה כלל.

זה לא משנה כבר....פרס הוא הנשיא