 |
13-06-2007, 17:14
|
|
|
|
חבר מתאריך: 09.04.06
הודעות: 1,648
|
|
|
אשמח לקבל חוות דעת בנוגע לסיכום היסטוריה א' - בגרות י' 2007
תקופה ראשונה
2 – הסיבות לצמיחת התנועה הציונית בסוף המאה ה-19
א. הסיבות לצמיחת התנועה הציונית בסוף המאה ה-19
• התנועה הציונית נולדה במערב אירופה, היישום הראשוני שלה מתפתח במזרח אירופה, מכיוון שבמזרח אירופה היה יותר קשה, בגלל פוגרומים וכו', ושם צריך פתרון מהיר יותר.
• תחילת התנועה הציונית הן אגודות הנקראות "חובבי ציון" שצומחות במזרח אירופה, הן קמות כתגובה לפרעות ב1881, ובראשן עמד פינסקר שדגל באוטו-אמנספציה: שחרור עצמי.
ב. זרמים בתנועה הציונית
הציונות המעשית- ההשקפה הזו אופיינית לאנשי חיבת ציון, הם ראו את שיבת ציון במעשים, עלייה לא"י, קניית קרקעות, והקמת יישובים חקלאיים.
הציונות המדינית- מקימו של הזרם הזה היה הרצל.
תפיסתו של הרצל – הרצל מגדיר את הבעיה היהודית כבעיה לאומית, ולכן הפתרון שהוא מציע – פתרון לאומי.
• האנטישמית היא תופעה בלתי הפיכה, בכל מקום עם יהודים תהיה אנטישמיות.
• הבעיה היא איננה בעיה חברתית, עובדה: ניתנה אמנספציה והאנטישמיות רק התגברה.
• הבעיה היהודית היא איננה בעיה דתית, עובדה: ההתבוללות איננה הפסיקה את האנטישמיות, אלא רק חיזקה אותה.
• הבעיה גם אינה כלכלית, למרות ההשתלבות בכלכלה האנטישמיות עדיין גברה.
מכאן נובע – הבעיה מדינית.
לכן הרצל מציע פתרון הקמת מדינה יהודית.
• הרצל חושב שהאנטישמיות אינה רק בעיה יהודית, היא פוגעת ביציבות כל המדינות. מכאן הוא חושב שהמדינות האירופאיות צריכות לסייע ליהודים.
• הרצל חושב שהיהודים צריכים לקבל צ'רטר (אישור על א"י מכל מדינות העולם): הכרה לעם היהודי ודרישותיו.
לכן צריך לעשות הכל כדיי לקבל את הצ'רטר ורק אחר כך לעבור לפעולות מעשיות.
הזרם הסינתטי-
• שילוב בין הזרם המדיני והמעשי.
• זרם שמתגבש לאחר מותו של הרצל, לפיו יש להמשיך בפעילות דיפלומטית בינלאומית להשגת הצ'רטר, ובמקביל לעלות לא"י ולקבוע התיישבות מעשית.
הזרם הסוציאליסטי-
• התנועה הסוציאליסטית – במהלך המאה ה-19 וה-20 מתפתחות תנועות סוציאליסטיות רבות באירופה, כולן שואפות לתיקון בחברה, ולביטול מעמדות בכלכלה.
• הרבה מאוד יהודים הזדהו עם התנועות הסוציאליסטיות, חלק מהם האמינו שביטול המעמדות הכלכליים יוביל לביטול האנטישמיות, אבל ככל שהאנטישמיות התגברה היהודים פנו לקו אחר: להכניס את הסוציאליזם לחברה היהודית.
• התנועה הסוציאליסטית רואה באנטישמיות כבעיה של היהודים, בעיה שלא תחלוף. הם רואים כי שליטה יהודית בכלכלה מגדילה את האנטישמיות.
• הם מאמינים שצריך לפתח חברה בא"י הפועלת ע"פ שוויון כלכלי וחברתי.
• מפתחי התפיסה הזו הם נחמן סירקין ודב ברכוב.
הזרם הדתי-
• הרב ריינס יצר את תנועת "המזרחי" שהיא הזרם הדתי.
• הרב דחה את הטענה של החרדים, הוא טען ששיתוף פעולה בין החילוניים והדתיים הוא זה שיעזור ליהודים.
• הנחת היסוד היא שעם ישראל, א"י ותורת א"י דבוקים יחדיו.
• המטרה הייתה לקיים את החברה היהודית בא"י ע"פ ההלכה היהודית.
• ריינס טען שיש להשאיר בידי הציונות הדתית את התרבות החיונית והדתית בא"י.
הזרם הרוחני-
• מייסדו: אשר גינצברג, היידוע כ"אחד העם".
• אחד העם טען שצריך לעשות הפרדה בין צרת היהודים וצרת היהדות.
• צרת היהודים היא הצרה של היהודים כפרטים, למשל: יהודי אירופה הסובלים מפוגרומים.
• צרת היהדות, מקורה באמנספציה, בכלכלה ובהתבוללות, זוהי הצרה של האומה היהודית.
• הפתרון המוצע: צרת היהודים בפרטים צריך וניתן לפתור בגולה, ע"י הגירה לארה"ב, שם אין אנטישמיות לדעתו.
• את צרת היהדות צריך לפתור בדרך אחרת:
o החלק הראשון – להכשיר את הלבבות של היהודים בגולה, לחנך את המוני בית-ישראל בגולה לזהות יהודים לפיתוח תודעה לאומית ותחושת שייכות יהודית.
o החלק השני – להקים בא"י מרכז יהודי רוחני שייתן השראה ליהודים בגולה ויחדש את התרבות היהודית בא"י.
• כל זאת מכיוון שהיהודים בגולה עדיין לא בטוחים בעלייה לא"י.
ג. דפוסי פעילות ציונית בגולה
תכנית באזל-
• מטרתה:
o למקד את העם הציוני את העם הציוני בא"י.
o להקים ארגון ציוני-בינ"ל שייתן תבנית מכובדת לעם היהודי
o לתת במה יהודית לפני אומות העולם
o לתת ליהודים מנהיג וגאווה.
• חובבי ציון מתנגדים לקונגרס, כי הם לא רוצים שידעו מה הם עושים בא"י, הם עבדו בשקט וכבר הקימו יישבו יהודי בא"י.
• הקונגרס התקיים ב- 29.8.1897 בבאזל, זה היה אירוע חגיגי.
• "תכנית באזל" – ציונות שואפת, לרכוש לעם היהודי בא"י בית-מולדת מובטח ע"י משפט הכלל.
• עיקרי המטרות:
o פיתוח א"י ע"י יישוב יהודים פועלים ובני מלאכה – הזרם המעשי.
o ארגון היהודים וניקודם במפעלים מקומיים בהתאם לחוקי כל ארץ – הזרם המדיני.
o הגברת הרגש הלאומי יהודי ופיתוח ההכרה היהודית-לאומית – הזרם הרוחני.
o פעולות הכנה להשגת הסכמת ממשלות המעצמות – הזרם המדיני.
הקונגרס הלאומי-
• ההסתדרות הציונית העולמית, הוא המועד העליון שמייצג את נבחרי האומה.
• הקמת הועד הפועל הציוני והועד הפועל המצומצם שמהווה גוף ביצוע להצעות הקונגרס.
• 3 גופים שנוצרו הם: קרן היסוד, אוצר ההתיישבות, ובנק האנגלו פלשתינה.
• שלוש הגופים קמים כדיי להשיג מימון להגשמת המטרות.
• עוד 2 גופים שנוצרו הם: קק"ל והנשרת היישוב.
• שני הגופים קמו כדיי לקנות ולהכשיר אדמות בא"י למגורים.
• בקונגרס גיבשו החלטות מנהיגותיות
• הקונגרס מחליט על הנהגתו של הרצל.
• בפעם הראשונה מכריזים על הרצון לשוב לא"י.
פעילותו המדינית-דיפלומטית של הרצל-
• פעילות דיפלומטית בגרמניה:
הרצל חשב שלגרמניה יש השפעה על טורקיה, ושלקייזר יש אינטרס במזה"ת.
אז הוא הציע לקייזר הגרמני לשכנע את הסולטאן שיסכים לעלייה יהודית צפופה לא"י, ובתמורה היהודים יעזבו את גרמניה ולא תהיה יותר אנטישמיות, והמדינה שתקום בא"י תהיה תחנה תרבותית של גרמניה.
הקייזר דחה את הרעיון בגלל שלא רצה ללחוץ על הסולטאן.
• פעילות דיפלומטית בבריטניה: בריטניה מציעה 3 הצעות:
1. התיישבות בקפריסין.
2. התיישבות באל-עריש.
3. התיישבות באוגנדה – הרצל מביע את הצעת אוגנדה לקונגרס הציוני ה-6 שיקרא קונגרס אוגנדה.
בנאומו הוא אומר שאוגנדה היא לא ציון, היא רק תחליף זמני, בו ינצלו חייהם של הרבה יהודים שסובלים באירופה, אך התחרט בטענה: "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני".
ד. דפוסי פעילות ציונית בא"י (עלייה ראשונה)
דפוסי פעילות פוליטית-
• פועלי ציון הדגישו את מלחמת המעמדות.
• הפועל הצעיר הדגיש את מעמד הפועל ועבודת אדמה.
1. מטבחי פועלים- שם ניתנו לפועלים ארוחות חמות, זה היה מוסר ללא מטרות רווח.
2. קופות לעזרה הדדית, העניקו הלוואות שהוחזרו לאחר שהפועל מצא עבודה.
3. לשכות עבודה- הקפידו על שוויון פעולה בחלוקת ימי העבודה.
4. טיפול בפועלים חולים, הגשת סיוע רפואי.
5. לימוד- שיעורי ערב שבהם הפועלים למדו היסטוריה.
דפוסי פעילות ביטחונית-
• הרבה יישובים בעלייה הראשונה סבלו מבעיות ביטחון.
• הם שכרו שומרים בדואים, ערבים, צ'רקסים שלרוב עשו את עבודתם, אך לעתים שתפו פעולה עם השודדים.
• בשנת 1907 קבוצות פועלים מפועלי ציון מחליטה להקים ארגון שמירה חשאי שנקרא: "בר גיורא", ראשיו היו יצחק בן-צבי ואלכסנדר זייד.
• הארגון היה חשאי מכיוון שלא רצו שהטורקים ידעו עליו.
• היו לו 2 מטרות: כיבוש השמירה וכיבוש העבודה.
• באפריל 1909 ארגון בר גיורא שינה את שמו ל"השומר".
• הצטרפו אליו אנשים מפועלי ציון והוא הפך להיות ארגון שמירה גדול.
• אנשי השומר לא הסכימו לא הסכימו לצרף אנשי עלייה ראשונה ולא שמרו במושבות שבהם העסיקו פועלים ערבים, בגלל שהם דגלו בשמירה עברית ועבודה עברית.
• לפי תקנון השומר כל שומר חייב להקדיש שעה אחת לעבודת אדמה.
• ב-1912 הארגון היה בשיאו והוא מנה כ-100 חברים.
• השומר אימץ את דפוסי ההתנהגות והלבוש של השומרים הערבים.
• ב-1913 היה משבר מאוד קשה בו חלק מהמושבות של העלייה הראשונה מסרבות לשכור את ארגון השומר כי לא הורשו להיכנס אליו.
• הארגון התפרק בשנת 1918
• חשיבותו הגדולה הייתה בחיזוק הקשר שבין שמירה ועבודת קרקע
• הוא היווה בסיס ליצירת תשתית ביטחונית אחריו.
המפלגות הראשונות-
• המפלגות בא"י קמו על בסיס חברתי-סוציאלי.
• הפועל הבין שיש מי שיתמוך במאבקו ושהוא חלק מתנועת פועלים הנאבקת על זכויותיה.
פועלי ציון-
• הושפעה מדרכו של ברכוב שהדגישה את התפיסה הסוציאליסטית של מלחמת המעמדות בדרך להקמת חברה סוציאליסטית בא"י.
• חבריה האמינו כי יש להעביר לידי הפועלים את השמירה במושבות – כיבוש השמירה.
• בין חברי פועלי ציון היה דוד בן-גוריון.
הפועל הצעיר-
• הושפעה מדרכו של א.ד גורדון ודגלה בכיבוש העבודה העברית והקמת ארגונים למען רווחת הפועלים.
• היא התנגדה להעמדת הסוציאליזם שבנויה על עיקרון מלחמת המעמדות וביקשה להתאים את מצע-המפלגה למציאות הארצישראלית.
• ראתה בלאומיות היהודית ערך עליון.
• הדגש היה על עבודת קרקע.
דפוסי פעילותו של אליעזר בן-יהודה-
• ייסוד ועד הלשון העברי – מטרתו הייתה להנחיל את השפה העברית לכלל היהודים בא"י.
• הוצאת עיתונים בעברית: למשל, "החבצלת" וה"צבי".
• ראוי לציין כי אנשי היישוב כעסו על בן-יהודה על כך שניסה להכניס את השפה הקדושה לשפת יום-יום, הם ראו בכך פגיעה בדת ואף כלאו אותו על זה.
מלחמת השפות-
• פועלי העלייה השנייה הבינו שתחילתו של מפעל לאומי קשורה לתחילת השפה.
• השפה העברית סימלה עבורם מעין עולם חדש המשתחרר מהעול של העולם הישן.
• מלחמת השפות שהתחוללה ב-1913 ממחישה יותר מכל את האמביציה של היישוב לממש את החזון התרבותי.
• חברת עזרה גרמנית הקימה שני בתי-ספר בהם העברית לא תשמש כשפת הוראה ראשית.
• היישוב דחה את ההחלטה, וקבע כי זה נקרא נסיגה במעמד השפה העברית ביישוב.
• מלחמת השפות פרצה כאשר מורים ותלמידים התפטרו והקימו בתי-ספר חדשים בהם למדו עברית, והצליחו לשכנע את השלטונות הטורקים האלימים להסכים כי מספר מקצועות ילמדו בעברית.
• ניצחון השפה העברית היה הישג חשוב מאוד של היישוב העברי בא"י.
צורות התיישבות חדשות-
חוות לאומיות-
• ארתור רופין היה היוזם.
• המטרה הייתה ללמד את הפועלים עבודה חקלאית ולהרגיל אותם לתנאיי הארץ.
• לעשות הון קטן כדיי שיוכלו לייסד משם חקלאי משלהם.
• החיים היו שיתופיים.
קולקטיב-
• הוקם בסג'רה ב-1907 ע"י אנשי השומר שרצו לשלב בין שמירה עברית לעבודה עברית.
• החיים היו שיתופיים.
קבוצה-
• דגניה, אם הקבוצות נוסדה ב1909 ע"י 12 חברים.
• אין עבודה עם אנשים מבחוץ.
• הקרקע היא לאומית.
• חיו בשיתוף מלא.
• הקבוצה היא בעצם הבסיס לקיבוץ.
קואופרציה-
• חיים שיתופיים המתבססים ע"פ שכר לפי הישג אישי.
ה. ייחודה של התנועה הציונית
• בזמן שתנועות לאומיות אחרות ישבו על אדמתם וניסו להגן עליה מפני עמים זרים, התנועה הציונית ישבה הרחק מארץ הזיקה שלה.
• הייתה התנועה היחידה בה פעל זרם סוציאליסטי.
• הייתה בעלת אופי פלורליסטי-דמוקרטי, בעוד ששאר התנועות הלאומיות היו עסוקות במאבקי דמים ושנאה.
?
4. אירופה והמזה"ת לאחר מלחמת העולם הI
¬
א. סיום המלחמה והסדרי שלום
רקע לסיום המלחמה
• מלחמת העולם הI הסתיימה לאחר 4 שנים, בה גויסו 63 מיליון חיילים, 8.5 מיליון נהרגו, 22 מיליון נפצעו, 8 מיליון נלקחו בשבי או נעדרו. קרוב ל60% מהחיילים נפגעו איכשהו.
• ההרס שנבע מהמלחמה, השפיע קשות על אירופה בשנות ה-20 וה-30, וגרם למשבר כלכלי קשה, משבר פסיכולוגי, משבר לאומי, וכל המצב המעורער הזה יוביל למשטרים דיקטטוריים באירופה.
• בשלב שבו ארה"ב מצטרפת למלחמה, הנשיא האמריקאי ווילסון מפרסם מסמך הנקרא: " 14 הנקודות " שזה בעצם הצהרה של עקרונות שאמורות היו לשמש בסיס לחוזה השלום שלאחר המלחמה.
• ע"פ המסמך המלחמה פרצה בגלל 3 סיבות:
o דיפלומטיה חשאית.
o דיכוי-מיעוטים לאומיים.
o שלטון מלוכני.
• החלק הראשון של המסמך הוא מה אסור שיהיה בזירה הלאומית.
• בחלק השני ישנם סעיפים שלפי דעתו של ווילסון יש לנהוג על-פיהם כדיי למנוע מלחמה נוספת.
• ב-11 בנובמבר 1918 גרמניה חתמה על חוזה להפסקת אש.
• ישנו מרד במשטר הקייזר בגרמניה ב-9 בנובמבר, ויומיים אחר-כך גרמניה חתמה על כתב כניעה, בו היא מסכימה על מסמך ה14 הנקודות של ווילסון.
חוזה השלום – חוזה ורסאי
• בורסאי שליד פריז התכנסו נציגי המדינות המנצחות במלחמה לועידת שלום.
• הכינוס התקיים בצרפת בגלל הבעת הערכה למדינה שספגה את המכות הקשות ביותר בזמן המלחמה.
• ל-5 המדינות הייתה זכות ההחלטה: ארה"ב, בריטניה, צרפת, איטליה ויפן.
• המדינות העומדות בנוגע לחוזה השלום:
בריטניה-
לראש-ממשלת בריטניה לויד ג'ורג' היו 3 הנחות יסוד שעליהם הוא רצה לבסס את חוזה השלום:
1. מאזן כוחות באירופה – למנוע מצב שבו יש מעצמה אחת שהיא החזקה והמובילה, ולכן התנגד לחיזוק יתר של צרפת על חשבון גרמניה.
2. משחק הוגן – אחרי הכנעת האויב, אין צורך להשפיל אותו, כלומר הצד הנכנע צריך לשלם מחיר, אך להחזירו למעגל הבינ"ל ולא לנקום בו.
3. יש לשמור על גרמניה חזקה כדיי שתשמש בטחון על האיום הסובייטי.
צרפת-
רה"מ קלמנסו, מבחינתו צרפת הייתה הנפגעת העיקרית של המלחמה.
1. הרצון שלו ושל העם הצרפתי לנקום בעם הגרמני על לקיחת אלזס-לורן בשנת 1871.
2. צריך להפעיל על גרמניה את כל ההגבלות הצבאיות, הכלכליות והפוליטיות, ולשקם את צרפת על חשבון גרמניה, לכן הוא דורש פיצויים מאוד גדולים מגרמניה.
ארה"ב-
לנשיא האמריקני ווילסון היו 2 הנחות יסוד:
1. ליצור שלום באירופה על בסיס של חופש וסבלנות, ללא השפלת המנוצח.
2. ווילסון רצה להקים ארגון בינ"ל שמטרתו הייתה ליישב סכסוכים בדרכי שלום – חבר הלאומים ואח"כ האו"ם.
• לגרמנים הובהר שלא יתנהל איתם מו"מ ישיר, אך הם היו רשאים ליישם מטרות.
• ראש-ממשלת גרמניה דחה על סף כמה דרישות, ודרש שהחוזה יתבסס על מסמך 14 הנקודות.
• נציגות המדינות המנצחות הבהירו לגרמנים שהמלחמה תתחדש אם לא יחתמו עליו, ואז הגרמנים חתמו על ההסכם בכפיות.
המגבלות שהוצגו בחוזה ורסאי-
1. צבאיות –
• סעיפים אלה מחסלים למעשה את עיצומה הצבאית של גרמניה.
• גרמניה מתחייבת לבטל חובת שירות צבאי.
• מותר לה להחזיק בצבא מקצועי בלבד.
• נאסר עליה לייבא או לייצר טנקים.
• כוח הצי שלה הוגבל.
• המטכ"ל הגרמני פורק.
• נאסר עלייה להחזיק צוללות וכוחות אוויר.
• היא חויבה להסכים למשלחות צבאיות על אדמתה שיוודאו שכל המגבלות מולאו.
2. טריטוריאליות –
• חבל הסהר הגרמני שהיא עשיר במחצבים ניתן לפיקוח של 15 שנה, שכל אוצרות הטבע שבו יועברו לצרפת במשך 15 שנה האלה.
• אלזס לורן הוחזר לצרפת, איזור נהר הריין עבר להיות בפיקוח חבר הלאומנים, סעיף זה בא להבטיח לצרפת ביטחון, למנוע מצב של מתקפת פתע גרמנית.
• נהרות גרמניה הפכו להיות נתיבים חופשיים לכל המדינות, וגרמניה נאלצה למסור את כל מושבותיה במזה"ת ובאפריקה.
3. סעיף 231 –
• קבע את האשמה הבלעדית של גרמניה בפרוץ המלחמה.
• לכן סעיף 232 הוא תביעה מגרמניה לשלם פיצויים על הנזקים שהיא גרמה למדינות האחרות.
• התשלום הראשון היה 15 מיליארד דולר שחויבו לעבור עד 1921.
חוזי שלום נלווים ומקומיים
1. חוזה סן-ז'רמן – ביטל את קיומה של הממלכה האוסטרו הונגרית והיא מתחלקת לאוסטריה ולהונגריה. ספטמבר 1919.
2. חוזה נאי – לפיו בולגריה מוסרת שטחים לרומניה, יוגוסלביה ויוון.
הצבא שלה קוצץ והיא נאלצת לשלם פיצויים. נובמבר 1919.
3. חוזה טריאנון – החוזה שנחתם עם הונגריה: שטח צומצם, צבאה צומצם, והיא גם שילמה פיצויים. יוני 1920.
4. ועידת סן-רמו – חילוקה של האימפריה העות'מאנית, הקמת טורקיה כמדינה, וחלקות מנדטים במזה"ת. א"י ועירק ימסרו לבריטניה, סוריה ולבנון ימסרו לצרפת. אפריל 1920.
הבעיות בחוזה השלום
• החוזים היו קפואים על המדינות המנוצחות – מה שיצר רגשות תסכול.
• הפיצויים שהוטלו על המדינות המנוצחות היו כ"כ גבוהים שהם לא יכלו לעמוד בהם.
• בעיית המיעוטים הלאומיים באירופה נהייתה מסובכת יותר עם הקמת המדינה הרב-לאומית – יוגוסלביה.
• לא הוקם שום גוף כלכלי שישקם את אירופה, שיקום אירופה היה הכרחי לביסוס המשטר הדמוקרטי.
ב. השינויים העיקריים שחלו במפה של אירופה והמזה"ת לאחר המלחמה
1.נפילת 3 האימפריות-
• במרכז אירופה – האימפריה האוסטרו-הונגרית.
• במזרח אירופה – האימפריה הרוסית.
• במזה"ת – האימפריה העות'מאנית.
2.הקמת 9 מדינות חדשות-
צ'כוסלובקיה, פולין, יוגוסלביה, אוסטריה, הונגריה, פינלנד, ליטא, לטבייה ואסטוניה.
3. תיקוני גבול-
• בין צרפת לגרמניה – אלזס לורן נמסר (מוחזר) לצרפת.
• איזור חבל הסהר ניתן לצרפת לשימוש של 15 שנה - חבל ארץ שמלא במשאבים.
• איזור נהר הריין הופך להיות איזור מופרז בפיקוח חבר הלאומים.
• גרמניה לפולין –הפרוזדור הפולני ניתן לפולין כדיי לאפשר לה יציאה לים.
• דנמרק לגרמניה – אזור צפון שלזוויג.
• עמי ערב משתחררים מהשלטון העות'מאני – קמים מנדטים חדשים: סוריה, לבנון, עיראק, עבר הירדן וא"י.
מנדט – פקדון שניתן מטעם חבר הלאומים לשליטה בשטח מוגדר לצורך פיתוחו.
?
שנות ה-20
א. בניין הבית הלאומי היהודי והיחסים בין יהודים, בריטים וערבים בשנות ה-20
1. טופס המנדט – התחייבויותיה של בריטניה
משמעותו של טופס המנדט
• טופס המנדט הוא מסמך בינ"ל שמכיר ונותן תוקף לקשר שבין עם ישראל לבין א"י.
• הוא נותן תוקף בינ"ל להצהרת בלפור, ומהווה איזשהו המשך להצהרה.
• מרגע כניסת המנדט לא"י השלטון בא"י הופך להיות אזרחי ולא צבאי: מה שהקל על היישוב היהודי.
הקשיים שבטופס המנדט
• בטופס המנדט הארצישראלי לא הייתה הוראה מפורשת לסייע להתפתחות הדרגתית של הארץ לקראת עצמאות בניגוד לכתבי מנדט אחרים.
• לטופס לא התלווה לו"ז להפיכת הארץ לעצמאית, ולכן מתן עצמאות לא"י נשאר עניין פתוח.
3. בניין הבית הלאומי-יהודי
• התיישבות פרטית = בעלות פרטית = ערים ומושבות.
• התיישבות לאומית = הון לאומי = קיבוצים ומושבי עובדים.
התיישבות שיתופית (לאומית)-
הקיבוץ-
- מקימיו האמינו כי הם מקימים חברת מופת ייחודית, מוסרית ושוויונית, שבה יוכל האדם לממש את חיי השיתוף, ושהקיבוץ מתאים יותר לקליטת עלייה.
o הקיבוץ הוקם על קרקע שנרכשה ע"י ההסתדרות הציונית.
o התבסס על עבודה עצמית ללא שכירים כדיי למנוע ניצול כלכלי וחברתי.
o אין עדיפות בין העבודות.
o לכל בני הקיבוץ זכויות וחובות שווים.
o אין קניין פרטי, יש קופה ציבורית ומתוכה יש תקציב לכל חבר.
o כל חברי הקיבוץ מחויבים לעזקה הדדית.
o כל ילדי הקיבוץ זוכים לחינוך שווה.
o כל השירותים: חדר אוכל, ספריה, מכבסה, ספרייה וכו' משותפים לכל חברי הקיבוץ.
מושב העובדים-
o מעיין מקום בין קיבוץ למושבה.
o כל חבר מנהל את משקו כיחידה כלכלית נפרדת.
o הקרקע נקנתה בהון לאומי.
o מכירת תוצרת המשקים וקניית חומרי הייצור מתבצעים במשותף.
o עקרון עזרה הדדית בדומה לקיבוץ.
o לכל חברי המושב ישנה חלקה שווה בגודל ללא אפשרות פיצול והגדלה.
o חברי המושב מחויבים לעקרון העבודה העצמית.
o שיתוף פעולה בין חברי המשק באחזקת המבנים הציבוריים.
o חברי המושב הקימו מוסדות שיתופיים לשיווק ולאספקה כדיי לאפשר למתיישב להיות עסוק בעבודה חקלאית.
ההתיישבות העובדת – גדוד העבודה
• תנועת החלוץ קמה ברוסיה בשנת 1905 והיא הפכה להיות תנועה גדולה מאוד ב-1917.
• מנהיגה הוא טרומפלדור.
• ב-1918 הם ניסחו מסמך שבו עקרונותיהם ומטרותיהם.
• תרבות של סמלים שעלו לא"י להגשים את המטרה ההתיישבותית ראו עצמם כסוללי הדרך.
• הם פיתחו את השפה העברית.
• הקימו חברות הכשרה בחו"ל שמלמדות יהודים בגולה עבודה חקלאית ושפה עברית.
• התנסו בחיים שיתופיים.
• גדוד העבודה וההגנה הוקם ב1921, חצי שנה לאחר מות טרומפלדור בהגנה על תל-חי.
• ההתיישבות החזיקה מעמד עד 1926 והתפרקה בגלל חילוקי דעות.
התיישבות פרטית
המושבות שהופכות לערים-
• לצד ההתיישבות העובדת שפותחה הודות להון לאומי עלתה ההתיישבות הפרטית (המושבות) אשר נכנסה ע"י המתיישבים.
• רובה של ההתיישבות הפרטית התרכזה באזור השרון.
• בעלייה ה-3 הוקמו רעננה, רמת-השרון, רמת-גן, בנימינה, ובעלייה ה-4 הוקמו ב"ב, מגדיאל, הרצלייה, רמתיים, כפר גנים, קריית-שאול, ונחלת-יצחק.
• הביסוס הכלכלי העיקרי עליו התבססו המושבות בשרון הוא ייצוא הדרים.
העיר-
מרבית העולים של שנות ה-20 הפנו פניהם אל ההתיישבות בעירונית שזכתה לצמיחה מהירה ב-2 מישורים:
• בניית עיר עברית חדשה – עפולה בלב עמק יזרעאל הייתה ניסיון ראשון ואחרון בתקופת המנדט להקים עיר עברית מתוכננת.
• המתכננים ביקשו להקים אזורי תעשייה לצפון הארץ כולה.
• פעולות ההכנה נמשכו מעבר למצופה.
• המתיישבים הראשונים התקשו להשיג עבודה.
• הקמת שכונות עבריות חדשות ב-3 הערים הגדולות:
o בירושלים נבנו בית-וגן, בית הכרם וטלפיות.
o בחיפה נבנו חדר הכרמל, נווה שאנן, ובת גלים.
o עיקר הגידול היה בעיר ת"א לשם זרמו כשליש מהעולים.
מסגרות חברתיות-כלכליות בשנות ה-20
גדוד העבודה-
• הוקם לזכרו של יוסף טרומפלדור ע"י קבוצת פועלים.
• הגדוד נולד על רקע השאיפה לעצמאות בעבודה.
• מייסדיו של הגדוד דגלו בחיי שיתוף.
• הם האמינו כי המפעל הציוני זקוק לחלוצים שיכשירו את הקרקע לעלייה המונית בעקבות הצהרת בלפור.
• הארגון פורק בסוף שנות ה-20.
ההסתדרות הכללית של העובדים-
• בסוף המלחמה שרר בארץ משבר כלכלי קשה, לכן התקבלה החלטה להקים מסגרת משותפת שתפעל למען הפועלים.
• ההסתדרות הכללית יוצגה ע"י כל מפלגות הפועלים.
o ההסתדרות נאבקה לשיפור מעמדו של הפועל העברי.
o נאבקה על שיפור תנאיו הסוציאליים.
o על זכותו לשבות.
o ארגנה קורסים להכשרה מקצועית.
o ארגנה קורסים לעזרה הדדית.
o הקימה מטבחים עממיים בשביל הפועלים.
o עסקה בהשגת מקומות עבודה.
o הקימה מוסדות תרבות.
o הקימה הוצאות ספרים.
o עסקה בקליטת פועלים.
o עסקה בגיוס מקורות הון להרחבת פעילותם של מפעליה.
מסגרות פוליטיות
אסיפת הנבחרים-
• הוקמה באפריל 1920.
• מספר רב של מפלגות השתתפו בבחירות: מהמחנה האזרחי, ממחנה הפועלים והמחנה הרוויזיוניסטי, אך עם הזמן התחזק מעמדו של מחנה הפועלים.
הוועד הלאומי-
• נבחר ע"י אסיפת הנבחרים.
• שימש כמעין ממשלה ל"מדינה שבדרך".
תפקידיו היו:
o לתווך בין השלטון הבריטי למוסדות הציוניים.
o לקדם את העלייה.
o לסייע בחינוכו הדמוקרטי של היישוב.
הרבנות הראשית-
• הרבנות הראשית טיפלה בעניינים הקשורים בענייני דת.
• הרבנים הראשיים הוכרו ע"י הבריטים כסמכות דתית-רוחנית עליונה.
כנסת ישראל-
• המסגרת שאליה השתייכו כל החוגים היהודים בארץ למעט החוגים החרדיים.
• השלטון הבריטי הכיר בכנסת ישראל בשנת 1927 בתקופת הנציב פלומר.
• סמכויותיה ופעילותה של כנסת ישראל היו לייצג את היישוב כלפי ממשלת המנדט, לפעול בענייני חינוך ובריאות, ולפקח על ארגון ה"הגנה" הבלתי חוקי.
מוסדות ההנהלה הציונית
ההסתדרות הציונית-
• הוקמה ב-1920 והרכבה משני מוסדות: המשרד הארצישראלי וועד הצירים.
• המוקד העיקרי שלה היה בלונדון, והמוקד בירושלים היה כפוף לה.
• תפקידיה היו: התיישבות, עלייה, חינוך, כלכלה ובריאות.
הסוכנות היהודית-
בשנת 1923, ברוח כתב המנדט הוקמה "סוכנות יהודית" שתפקידה היה לייעץ את ממשלת א"י בכל העניינים הקשורים להקמת הבית הלאומי.
4. מאורעות תרפ"א ותרפ"ט
מאורעות תרפ"א
• ההתעוררות הלאומית של ערביי א"י הייתה תגובה למפגש עם הציונות.
• התנועה הציונית כבר מסוף המאה ה-19 רכשה אדמות בא"י, פיתחה יישובים והקימה מוסדות ציוניים, מה שגורם לחשש בקרב ערביי א"י.
• כעת מתחילות להופיע הודעות בעיתונים ערביים בהם מדובר על האיום הציוני.
• המנדט הבריטי אף הוא הגביר את החששות של הערבים.
• ב1919 ערביי א"י ארגנו את הקונגרס הראשון שלהם בפלסטין, בקונגרס הזה הם דנו בעתידה המדיני של א"י, בדרכי המאבק בציונות וברצונם לספח את א"י לסוריה.
• ב-1920 מתרחשות מאורעות תרפ"א.
• באותה תקופה אישרה ועדת המנדטים בסן-רמו את ההסבר שלפיו סוריה תהיה תחת מנדט צרפתי והצרפתים מסלקים את פייסל מדמשק.
• א"י נמסרה לבריטניה וכך נוצרה הפרדה מוחלטת בין א"י לסוריה, לכן הרעיון של סיפוח א"י לסוריה כבר לא רלוונטי.
• בשלב זה ערביי א"י משנים את עמדתם ומסכימים על כך שצריך לרכז את המאבק בציונות, כלומר: לבטל את העיון הבית היהודי בא"י, כעת הם מלוכדים סביב הרעיון הדתי ולא הלאומי.
תיאור המאורעות
• במאי 1921 פרצו המאורעות ביפו וסביבתה, ברחובות, בחדרה ובשומרון.
• המהומות נמשכו 5 ימים שבמהלכם נרצחו 47 יהודים, נפצעו 143 ונגרם נזק לרכוש.
• להגנת היישובים המותקפים עמדו גם הצבא הבריטי וגם כוחות מגן יהודיים.
הסיבות לפרוץ המאורעות
1. דרישת הערבים הפלסטינים לממש את שאיפותיהם הלאומיות – במהלך מלה"ע הI הבריטים הבטיחו לערביי המזה"ת לתמוך בשאיפותיהם לעצמאות ובתמורה הם בקשו סיוע מהערבים בסילוק הטורקים.
לערביי פלסטין היו שתי דרישות עיקריות: מימוש שאיפותיהם הלאומיות הערביות, וביטול הצהרת בלפור.
2. התארגנות אגודות ערביות בא"י נגד הצהרת בלפור – מטרתם הייתה לגרום לבריטים לא ליישם את הצהרת בלפור.
3. התעמולה בקרב ערביי א"י – תעמולה בעלת אופי של הסטה.
חאג' אמין אלחוסייני שהפיץ שמועות שעומדים להגיע לא"י מיליון יהודים ושהם יקימו מדינה יהודית וינשלו את הערבים מאדמותיהם.
4. ב-1921 מגיע לארץ שר המושבות הבריטי ווינסטון צ'רצ'יל – הועד הפועל הערבי דרש מצ'רצ'יל מס' דרישות:
• ביטול ההכרה בבית לאומי יהודי בא"י.
• הפסקת העלייה היהודית לארץ.
• קיום בחירות שבהן תשתתף רק האוכלוסייה שהייתה בארץ לפני מלה"ע הI.
• לא להפריד את ערביי א"י מארצות ערביות אחרות.
צ'רצ'יל לא נענה לדרישות הערביות וטען שבריטניה מחויבת להצהרת בלפור וליהודים, מה שהגביר את רגשות ההתמרמרות בקרב הציבור הערבי ומוביל לפרוץ המאורעות.
לאחר המאורעות
• בריטניה ממנה ועדת חקירה בראשותו של השופט תומאס הייקראפט.
• תפקידה לבחון את גורמי המאורעות ולהמליץ על דרכים ליישוב הסכסוך.
ממצאי הועדה:
• ההתפרצות הערבית הייתה ספונטנית ולא מאורגנת.
• היא נבעה מרגשי פחד ושנאה.
• הערבים חוששים מההתיישבות היהודית ומההכרה הבריטית בשאיפות הציוניות.
• כל עוד בריטניה תמשיך לתמוך בציונות, בעלייה ובהתיישבות הערבים יחששו לגורלם, לאדמתם ולפרנסתם ולכן ימשיכו במהומות.
הספר הלבן ה-I (מסקנות הועדה)-
1. בריטניה צריכה לצמצם את העלייה, את ההתיישבות ואת התמיכה בציונות.
על רקע מסקנות ועדת החקירה צ'רצ'יל מפרסם את הספר הלבן.
• בריטניה ממשיכה לדבוק בהצהרת בלפור, והיא איננה נסוגה ממנה.
• בריטניה תתמוך ביישוב היהודי, אבל תגביל את קניית האדמות והעלייה.
2. חששם של הערבים הוא שכל א"י תהפוך למדינה יהודית כי רק חלק מא"י יהיה בית לאומי יהודי.
3. הגבלת העלייה לפי יכולת הקליטה הכלכלית של הארץ, כלומר: העלייה היהודית לא תהיה לפי מצב המשק בלבד אלא לפי המשק בא"י, וההגבלה הזאת נקבעה כדיי שהעולים לא יפגעו באוכלוסיה הלא יהודית שקיימת בא"י – בזכויותיה ופרנסתה.
משמעות הספר הלבן הI
1. הצהרת בלפור לא ניתנת לביטול.
2. הבית הלאומי היהודי יהיה כחלק מא"י ולא בכולה.
3. הגבלה של העלייה ושל רכישת קרקעות בא"י.
התגובות לספר הלבן הI
• הערבים עדיין דורשים לבטל את הצהרת בלפור, דוחים את הספר הלבן.
• היהודים, מצד אחד שמחים על המשך המחויבות הבריטית להצהרת בלפור, ומצד שני הם לא שמחים מההגבלות שהבריטים הטילו על ההתיישבות היהודית ורכישת הקרקעות.
• הבריטים בנציבותו של הרברט סמואל מנסים לנקוט בקו פייסני כלפי הערבים, ועל רקע זה אפשר להבין מדוע הרברט סמואל מעניק לחאג' אמין אלחוסייני את תפקיד המופתי של ירושלים למרות המעורבות שלו במאורעות.
מאורעות תרפ"ט
• בין 1923-1929 שרר שקט יחסי בין היהודים לערבים.
• השקט היה בזכות הנציבים הרברט סמואל והלורד פלומר ששמרו על הסדר וניסו לאזן את היחס כלפי היהודים והערבים.
• הם שמרו על עיקרי הספר הלבן ולא אפשרו ליהודים ללא מקורות פרנסה לעלות לארץ.
• בחברה הערבית יש סכסוך ופיצול בין שתי משפחות ערביות דומיננטיות שכל אחת מהן רוצה את התמיכה של הציבור הערבי: מצד אחד משפחת חוסייני, ומצד שני משפחת נשאשיבי.
• שתי המשפחות מתרכזות במאבק ביניהן ופחות במאבק בתנועה הציונית.
הגורמים למאורעות
1. ב-1929 הנציב הלורד פלומר סיים את תפקידו ובמקומו הגיע הנציב השלישי ג'ון צ'נסלור שהיה פרו ערבי במדיניותו ובגישתו, והצדיק התארגנות אנטי-יהודית, מה שנתן לגיטימציה למאורעות.
2. הסתה על רקע דתי – המופתי של י-ם אל-חוסייני הצליח ללכד סביבו את הציבור הערבי והתחיל בהסתה דתית כלפי הציונות, הוא הצליח לגייס סביבו את העולם המוסלמי כולו.
3. סכסוך הכותל – סוף 1928.
בסכוך הזה צעירים יהודים מתנועת בית"ר הפגינו ליד הכותל וקראו "הכותל כותלנו", יום למחרת הייתה הפגנה של צעירים ערבים, ולאחר מכן יש תגרה ביניהם בה יהודי אחד מת.
• הנציב צ'נסלור כמובן שלא עשה כלום בעניין.
• בשלב הזה הערבים הרגישו שממשלת המנדט בעדם.
4. הנציב צ'נסלור נמצא בלונדון - אוגוסט 1929.
ראשי מערכת הביטחון הבריטים היו בחופשות מולדת למרות שהנציב ידע שעלולות לפרוץ מהומות.
תיאור המאורעות-
• ב-23 לאוגוסט 1929 התקיימה תפילת יום שישי במסגד אלאקצה, תפילה שכולה הסטה שהערבים חייבים להגן על קודשי האסלאם מפני הסכנה הציונית.
• המון ערבי פרץ לכיוון שכונות יהודיות בירושלים והמאורעות התפשטו לאזורים נוספים למשך 8 ימים בהם היה כוח בריטי מצומצם להגן על היישוב היהודי, וכוח ההגנה היה מאוד מצומצם.
• נרצחו 136 יהודים ו-230 נפצעו.
• המאורעות היו מכה קשה ליישוב, שארגון ההגנה לא הצליח להגן על היישוב במלואו, ושהמשטרה הבריטית לא עשתה כלום כדיי להגן על היהודים.
התגובות למאורעות תרפ"ט
היישוב היהודי –
• היהודים מבינים שהם לא יכולים לסמוך על הבריטים בנושא ההגנה, הם חייבים להתארגן אחרת, והבריטים כהרגלם מקימים ועדת חקירה.
• מבחינת היישוב היהודי, היהודים מבינים שהם לא יכולים לסמוך על הבריטים בנושא ההגנה והם צריכים להתארגן אחרת.
• הבריטים מקימים ועדת חקירה ברשותו של השופט וולטר שאו.
באוקטובר 1929 הועידה הזמינה נציגים ערבים, בריטים ויהודים להעיד, מסקנותיהם:
• הערבים החלו במאורעות מ-2 סיבות:
1. חשש שלהם מעלייה יהודית שמסכנת את עתידם.
2. העדר מודות שלטון עצמי שייצג אותם.
• צריך להגביל את העלייה היהודית לפי יכולת הקליטה הכלכלית שבארץ עם התייחסות למצב המשק הערבי.
• ממשלת המנדט חייבת להתחשב ברגשות הערבים.
בעקבות ועדת החקירה באוגוסט 1930 שר המושבות בריטי שולח לארץ מומחה לענייני התיישבות בשם הופ סימפסון לחקור את התנאים בא"י, ומסקנתו שאין מקום להתיישבות יהודית נוספת ולכן צריך למנוע עלייה יהודית נוספת למעט בעלי הון.
• בעקבות כך הלורד פספילד מפרסם בסוף 1930 את הספר הלבן הII.
הציבור הערבי –
• המאורעות מחזקות את מעמדו של חוסייני כמנהיג התנועה הלאומית הערבית.
• ההסטה האנטי-ציונית מתחזקת.
• יש תחושה בקרב הציבור הערבי שיהיה אפשר לבלום את תהליך בניית הבית היהודי.
הספר הלבן הII
• למנדט הבריטי התחייבות כפולה ליהודים ולערבים.
• העלייה היהודית גורמת לנישול ערבים איכרים מאדמותיהם ולכן יש להגביל אותה תוך התחשבות במשק היהודי.
• יש להפסיק רכישת קרקעות יהודיות והתיישבות יהודית.
• יש להקים מועצה מחוקקת ע"פ הרכב אוכלוסייה שבא"י, שרובה יהיה ערבי.
תגובות הספר הלבן הII
• הערבים מבינים שהטרור הוכיח עצמו, הם הצליחו להשיג נסיגה של הבריטים מהמחויבות שלהם ליהודים.
• בשלב הזה נראה שהערבים הצליחו לעצור את המשך בניית הבית הלאומי-יהודי, הם מקבלים את הספר הלבן הII בשמחה רבה.
• ההנהגה הציונית ראתה בספר הלבן הII נסיגה מהתחייבויות בריטניה בהצהרת בלפור.
• הנהגת הסוכנות היהודית בראשותו של חיים ויצמן התפטרה כתגובת מחאה.
• בארץ נערכו הפגנות נגד הבריטים.
• ההתפטרות של חיים ויצמן התקבלה מאוד קשה בבריטניה, והוא הוזמן ע"י שר המושבות של בריטניה, רמזי מקדונלד למו"מ, והביא לו איגרת בה נכללות מסקנות הספר הלבן הII, נקודות האיגרת הן:
o ממשלת בריטניה אינה נסוגה מהתחייבויותיה שבכתב המנדט ומכירה בהתחייבויותיה כלפי היהודים והתנועה הציונית.
o אין בכוונת הספר הלבן הII למנוע רכישת קרקעות ע"י היהודים, אלא לפקח על כך באופן זמני לפי הצורך.
o ממשלת בריטניה אינה מתכוונת בעתיד למנוע עלייה יהודית.
• האיגרת מתקבלת בברכה ביישוב היהודי, ויצמן חוזר בו מהתפטרותו, והיישוב היהודי מכנה את האיגרת כ"האיגרת השחורה".
• מעט מאוחר יותר ג'ון צ'נסלור הנציב השלישי הפרו-ערבי מסיים את תפקידו.
5. גורמים מעכבים וגורמים מסייעים לבניין הבית הלאומי
גורמים מעכבים
א. נסיגת הבריטים ממחויבותם להצהרת בלפור:
• כבר עם פרסום הספר הלבן הI החלה הנסיגה הבריטית מהצהרת בלפור עם הויתור על חלקי א"י המזרחית.
• ביטוי נוסף היה קביעת העיקרון של עלייה בהתאם לכושר הקליטה של הארץ, שנקבע בפקודת העלייה משנת 1925.
• עם בואו של הנציב צ'נסלור (1928) חלה נסיגה חמורה, עקב גישתו של הנציב העליון לפיה בריטניה צריכה להתנתק מהתחייבויותיה להצהרת בלפור.
• הביטוי הבולט ביותר בשנות ה-20 לנסיגת בריטניה מהתחייבויותיה היה מסקנות ועדת שאו (1929) ואחריהם הספר הלבן הII של פספילד.
ב. מדיניות פרו ערבית:
• גם אם הנציבים העליונים (סמואל ופלומר) ניסו לשמור על מדיניות מאוזנת, הריי שהנטייה הכללית הייתה פרו ערבית.
• הבריטים ביקשו ב-1923 להקים את המועצה המחוקקת שתייצג את אוכלוסיית א"י שבה יהיה לערבים רוב ברור.
• גם הפקידות הבריטית הייתה פרו-ערבית כיוון שרוב אנשיה שירתו בארצות ערב, ולמדו להכיר את התרבות הערבית.
ג. המשבר הכלכלי ב- 1926-1927:
• המשבר הכלכלי היה גורם מעכב בשני מובנים: הופסקה הבנייה בת"א ובעוד מקומות עקב הפסקת זרימת הון מפולין.
• הירידה הגדולה מן הארץ ומיעוט העולים איימו באותן שנים על גידולו הדמוגרפי של היישוב.
ד. מחלוקות ביישוב בדבר הדרך הנכונה:
הוויכוחים בתוך מחנה הפועלים, בין המפלגות החרדיות והקומוניסטיות לשאר היישוב, בין מחנה הפועלים למפלגה הרוויזיוניסטית, מנעו שיתוף פעולה לגיבוש הנהגה צבאית ופוליטית אשר תאחד תחתיה את כל זרמי היישוב.
ה. חולשת ארגון ההגנה:
• מאז הקמתו של ארגון ההגנה בתחילת שנות ה-20 ועד סוף שנות ה-20 הוא היה הארגון החלש ביותר, והיישוב היהודי היה תלוי בכוח הבריטי.
• חולשתו הורגשה במאורעות תרפ"א ותרפ"ט.
גורמים מסייעים
א. מדיניות העלייה הפתוחה (1920-1935):
• למרות תקופות קצרות של צמצום העלייה נותרה זו בתחום סמכותה של ההסתדרות הציונית.
• אמנם היו ויכוחים קשים על מתן סרטיפיקטים לעולים חסרי הון, אך בד"כ נמשכה העלייה כסדרה בשנות ה-20.
ב. מחויבות לבניין הבית הלאומי:
• גם אם נסוגה בריטניה ממחויבותה לבית הלאומי בספר הלבן הI והII, הנציבים הראשונים דאגו לשמור על הבטחתם ליישומה של הצהרת בלפור באמצעות פעולותיהם למען היישוב.
o הגנה על יישובים עבריים שהותקפו ע"י ערבים במאורעות תרפ"א.
o מתן סיוע לעולי העלייה הIII.
o מתן אוטונומיה פנימית ליישוב.
ג. הון פרטי והון לאומי:
• ההון הלאומי שהגיע מקרנות ההסתדרות הציונית וההון הפרטי שהביאו עמם העולים, היוו גורם חשוב בפיתוח הבית הלאומי.
ד. התפתחות מוסדות לאומיים:
• היישוב היה בעל תודעה פוליטית מפותחת והבין כי המוסדות הלאומיים מהווים בסיס פוליטי חשוב ביותר לארגון היישוב.
ה. פעילות ההסתדרות הציונית:
• להסתדרות הציונית היו קשרים טובים עם בריטניה והיא ידעה להפעיל מגעים דיפלומטיים לטובת היישוב.
?
שנות ה-30
2. הגישות השונות ביישוב היהודי ובתנועה הציונית בנוגע ליחס כלפי בריטניה וכלפי הערבים
• העימות בין מחנה הרוויזיוניסטי למחנה הפועלים הקצין בגלל מאורעות תרפ"ט ומדיניות בריטניה בתקופה זו.
• הרבה מאוד התאכזבו מתפקודו של ויצמן.
• בקונגרס ה-17 בשנת 1931 ויצמן ספג ביקורת קשה בעיקר מצד ז'בוטינסקי, מנהיג מפלגת הציונים הרוויזיוניסטית.
• המפלגה הרווי' קמה ב-1935 והיא הפכה לכוח חשוב.
• ז'בוטינסקי טען שויצמן מנהל מדיניות מתונה כלפי בריטניה, ושאיגרת מקדונלד אינה מספיקה.
• ויצמן ותומכיו טוענים שאמנם האיגרת לא מספיקה אבל יש בה חזרה מהספר הלבן הII.
• בהצבעה בקונגרס הצעתו של ז'בוטינסקי נדחתה, והוא פרש בתגובה מהקונגרס.
• למרות שהעמדה של ויצמן התקבלה בקונגרס הוא פרש מתפקידו כנשיא ההסתדרות הציונית ובמקומו מונה נחום סוקולוב.
• בבחירות ב-1931 שנערכו ביישוב, מפא"י זוכה ב-42% מהקולות והרווי' ב-20%.
• באותה שנה חברי ההגנה הרווי' פורשים גם מארגון ההגנה ומקימים את ארגון הגנה ב' – אצ"ל.
• בשלב הזה המפלגה הרווי' היא לא רק אופוזיציה למחנה הפועלים, אלא גם אלטרנטיבה.
א.המחלוקות בנוגע לדרך שיש לנקוט כלפי בריטניה ומדיניותה בא"י
• נקודת המוצא של הויכוח היא המדיניות הבריטית בספר הלבן הII שיצר דאגה לגביי המשך מחויבות בריטית לבניין הבית הציוני.
מחנה הפועלים וההנהגה הציונית
• הם רצו לשמור על מערכת יחסים תקינה עם הממשל הבריטי ולהגיע איתו להסכמות שיובילו בהדרגה להרחבת האוטונומיה בא"י בזמן שלטון המנדט.
• בן-גוריון תקף את הספרים הלבנים אבל לא רצה להציב לבריטים תביעות שיכולות לפגוע ביחסים (כמו אותה הצעה של ז'בוטינסקי).
• מחנה הפועלים וההנהגה הציונית הדגישו את העשייה הציונית, עלייה, התיישבות, רכישת קרקעות, ופיתוח הארץ, מה שיבטיח לדעתם את קידום הבית הלאומי.
עמדתו של ז'בוטינסקי, המפלגה הרוויזיוניסטית
• אי האמון של ז'בוטינסקי בבריטים גרמו לו לדרוש מהתנועה הציונית לנקוט במדיניות תקפה של לחץ רצוף בבריטניה.
• ז'בוטינסקי טען שעל בריטניה לממש באופן מלא את המחויבות שלה כלפי התנועה הציונית.
• הוא רצה להגביר את הלחץ הציוני על בריטניה בדרך של עצומות שיוגשו לבריטניה.
• במקביל הוא רצה שהתנועה הציונית תשתמש במונח "מדינה יהודית" עם רוב יהודי במקום במונח "בית לאומי".
עמדת ברית הבריונים
• תנועה ימנית קיצונית בהנהגתו של אבא אחי-מאיר.
• הם התייחסו לבריטים כאל גורם זר שצריך לסלקו מהארץ ע"י מרד גלוי.
• לסיים את המנדט הבריטי ולהקים מדינה יהודית, עצמאית וריבונית בא"י.
ב. המחלוקות העקרוניות בנוגע ליחס כלפי הערבים
מחנה הפועלים וההנהגה הציונית
• בן גוריון היה מוכן להתפשר על אבר הירדן המזרחי.
• בעקבות מאורעות תרפ"ט המחנה הזה מתייחס לשאלה הערבית כשאלה לאומית שמאיימת על המטרות הציוניות.
• תומכי הגישה האמינו שצריך להגיע למוסכמות עם הערבים בדרך של הדברות ישירה.
• ב-1931 ויצמן טען שאין פיתרון אחר לבעיית א"י, אלא חלוקה טריטוריאלית בי היהודים והערבים.
המפלגה הרוויזיוניסטית, זאב ז'בוטינסקי
• הסכים עם מחנה הפועלים שאכן מדובר בבעיה לאומית.
• לדעתו, הסכסוך עם ערביי א"י נובע מהתנגשות בשאיפות לאומיות של שני עמים על אותה טריטוריה.
• לדעתו, ההתנגדות הערבית למפעל הציוני היא בלתי נמנעת, והם לעולם לא יגיעו להסכם שלום מרצון עם התנועה הציונית.
ברית שלום
• הקבוצה הזו ראתה בערביי א"י כלאום ככל ארגון פוליטי המתעלם מזכויותיו.
• המציאות בארץ גרמה להתנגשות בלתי נמנעת בא"י.
• הם הציעו מדינה דו-לאומית שבה זכותו של כל עם לאוטונומיה ולייצוג שווה במוסדות המדינה תשמר.
• ביישוב היהודי הייתה התנגדות לברית שלום.
?
3. א"י בשנים 1936-1939
א. הגורמים למרד הערבי ומטרות המרד, דרכי המאבק בריטים וביישוב היהודי
הגורמים
1. הקצנה בתנועה הלאומית ערבית והתחזקות מעמד חאג' אמין אלחוסייני.
מ-1929 התנועה הערבית מקצינה את יחסה כלפי היישוב היהודי והשפעתו של המופתי אלחוסייני התחזקה בקרב ערביי א"י ובקרב המדינות המוסלמיות באזור.
ב-1936 אלחוסייני מונה לעמוד בראש הועד הלאומי העליון ונתמך ע"י מפלגת האיסתיקלל.
2. בשנים 1933-1936 מס' היהודים בארץ גדל ל-400 אלף.
הערבים נדהמו מכמות העולים וחששו שהיהודים יהפכו לרוב בארץ.
העלייה גם יצרה תנופה בקניית קרקעות – מה שנתפס בידי הערבים כגזלת אדמותיהם.
מפלגת האיסתיקלל והמופתי קיימו הפגנות נגד הבריטים והעלייה היהודית לא"י.
3. החלשות מעמדה הבינ"ל של בריטניה – שנות ה-30 מאופיינים בעליית משטרים דיקטטוריים באירופה, המפלגות הדמוקרטיות נחלשו.
בריטניה לא פעלה נגד היטלר שהפר סעיף אחר סעיף בחוזה ורסאי.
היא לא פעלה גם נגד איטליה שפלשה לאתיופיה, היא חשבה תוכל לפייס את היטלר ולמנוע מלחמת עולם נוספת.
ערביי א"י הבינו שבריטניה חלשה והגבירו את הלחץ עליהם, וכך לדעתם בריטניה תיסוג מהתחייבויותיה כלפי היהודים ויתנו להם את רצונם.
ככל שגברה הסכנה למלחמת עולם המדיניות הבריטית נהייתה יותר פרו-ערבית.
4. השפעת המאבק לעצמאות לאומית בארצות ערב – המדינות הערביות הקרובות לא"י היו קרובות לקבל עצמאות.
ערביי א"י מזדהים עם הנעשה סביב ורוצים גם הם עצמאות, מכאן הם עורכים הפגנות כדיי שמדינות ערב העצמאיות ימשיכו לתמוך בהם.
מטרות המרד
1. שכנוע הבריטים לקבל את דרישות הציבור הערבי - אלחוסייני רצה שהבריטים יכירו בדרישתם להפסיק את העלייה היהודית, להפסיק רכישת קרקעות ע"י יהודים ולהקים מועצה מחוקקת וממשלה ייצוגית בעלת רוב ערבי.
2. פגיעה במשק היהודי.
3. שמירת היתרון הדמוגרפי – הערבים רצו לעצור את התפתחות היישוב היהודי, במיוחד בתקופת העלייה כדיי שהיהודים לא יהפכו לרוב.
דרכי המאבק של הערבים
• המרד נמשך בהפסקות בין 1936-1939.
הערבים נקטו ב-2 דרכי מאבק:
מאורעות דמים-
o ב-19 באפריל 1936 המון ערבי התנפל על יהודים ביפו והרג 9 מהם, למחרת עוד 7 יהודים נהרגים והמהומות מתפשטות לכל הארץ.
o עיקר הטרור היה פגיעות בנפש ללא הבחנה, הם גם פגעו ברכוש יהודי.
o שיטת פעולתם הייתה פגע וברח.
השביתה הכללית-
o ב-1936 נערך בשכם כינוס חירום ערבי שבו מוקם הועד הערבי העליון ברשות אלחוסייני.
o הועד החליט על שביתה כללית של ערביי א"י עד שימולאו 3 דרישות:
1. הפסקה כללית של העלייה היהודית.
2. איסור מכירת קרקעות יהודים.
3. הקמת ממשלה ייצוגית ע"י התפלגות אוכלוסין.
o השביתה התקיימה 175 יום, מטרותיה היו לשבור את המשק היהודי ולהוכיח את תלותו במשק הערבי, וגם להפעיל לחץ על הבריטים כדיי שיענו לדרישות הערבים.
o השביתה נכשלה בגלל שהבריטים איימו להפעיל משטר צבאי לשבירת השביתה, לא כל הערבים שבתו, והשביתה לא גרמה לאף שבר במשק היהודי.
הערכות היהודים למרד
o במהלך המאורעות ארגון ההגנה משנה את מדיניותו ואופן פעילותו, הוא הופך להיות ארגון ארצי ב-1931, והארץ חולקה לאזורים.
o ארגון ההגנה הוא ביטוי לחוסר אמונתם של היהודים בא"י ברצונם של הבריטים להגן עליהם.
o 4 עקרונות לארגון ההגנה:
1. ההגנה המרחבית: לא תהיה יותר הגנה על נק' התיישבות בודדות התיישבות בודדות אלא על גושי התיישבות.
הארץ מחולקת לאזורים: צפון, מרכז ודרום, כל אזור מחולק לגושים:
למשל, צפון: גוש נהלל, גוש עין תרוד, וגוש הגליל.
גם הערים הגדולות נחשבות כגושים.
2. רצף טריטוריאלי – הושגה באמצעות ההערכות בהתיישבות (חומה ומגדל).
3. תוכניות פעולה מוכנות מראש – לא רק תוכניות פעולה צבאיות אלא גם טקטיות, ארגוניות ואסטרטגיות.
4. היציאה מן הגדר - התפיסה הביטחונית משתנה בעקבות המרד.
לא עוד הגנה על ההתיישבות אלא יציאה מהגדר, זהו מעבר מתפיסה דפנסיבית לתפיסה אקטיבית.
• לשם כל אלה הקימו זרוע לגאלית וזרוע בלתי לגאלית:
היחידות הלגאליות
1. הנוטרים-
• ב-1936 מוקם כוח שיטור יהודי כחלק מהמשטרה הבריטית שכלל 3000 יהודים.
• הם קיבלו נשק והכשרה מהבריטים ושמרו על יישובים מפני התוקפים הערבים.
• הם שמרו על עובדים בשדות ומטעים בהבטחה של התיישבות מפני התוקפים הערבים.
• ב-1939 ארגון הנוטרים הופך להיות משטרת היישובים העבריים.
2. פלוגות הלילה של וינגייט-
• צ'רלס וינגייט היה קצין בריטי ארצה ב-1936 ונקשר מאוד ליישוב היהודי.
• הוא קיבל ב-1937 אישור לעקוב אחרי פעילות בכנופיות הערביות, וגיבש יחידת קומנדו שפשטה על הכנופיות הערביות בלילה.
3. שיתוף פעולה בריטי-יהודי-
• היה קיים גם בהקמת גדר הצפון.
• ב-1938 הממשל הבריטי בשיתוף עם היישוב החליט להקים גדר שתמנע חדירה של כנופיות ערביות מסוריה ולבנון.
• הגדר הוקמה ע"י סולל בונה, 1000 פועלים יהודים עבדו בה תחת אבטחה של אנשי ההגנה, בניית הגדר הושלמה תוך 3 חודשים.
היחידות הבלתי לגאליות
1. הנודדת-
• היחידה הוקמה ע"י יצחק שדה.
• היא התחלקה לחוליות שיצאו לפעולות יזומות שתקפו פורעים לפני הגעתם ליישוב היהודי וגם תקפו כפרים ערביים ששימשו מסתור לכנופיות.
• שיטות הלחימה מאוד דמו לפלוגות הלילה של וינגייט.
2. פלוגות השדה – פו"ש
• הוקמו לאור הצלחת הנודדת, הוקמו ככוח ארצי, כלומר הגנה כלל-ארצית שתפעל בכל מקום שיש בו צורך.
• היו תחת פיקוד של המפלגה הארצית של ההגנה, הכוח מנה כ-1000 לוחמים ניידים, והם העבירו את היזמה ההתקפית ליהודים.
3. חיילות השדה – חי"ש
• עסקו בהגנה יישובית, אבל הם התמקדו בהגנה מקומית.
• גם החי"ש וגם הפו"ש ערכו אימונים ברמה גבוהה בשיטות מיוחדות שכללו את השיטות שלמדו מהבריטים.
?
ב. הערכות היישוב בתחום ההתיישבות
1. גאולת הקרקעות –
בשנות המאורעות הרכוש הקרקעי של קק"ל גדל מאוד, בתקופה הזו קק"ל רכשה רבע מכלל הקרקעות מיום היווסדה.
סיבות:
• היישוב היהודי רצה ליצור כמה שיותר עובדות בשטח בגלל הרעיון של חלוקת הארץ, מדובר על מדיניות של רכישת קרקעות.
• הרבה מאוד ערבים רצו למכור קרקעות בגלל מצוקה כלכלית שנגרמה מהשביתה הכללית.
• הייתה ירידה במחירי קרקעות.
2. יישוב חומה ומגדל –
• נגד האיום של הערבים בתקופה זו היישוב החליט על הרחבת ההתיישבות היהודית בא"י.
• שיטת הביצוע נקראה "חומה ומגדל".
• כל עלייה לקרקע במסגרת חומה ומגדל הייתה מתוכננת מראש ונעשתה כמו מבצע צבאי במהירות.
• בהתחלה התיישבות זו הייתה מאושרת ע"י הבריטים אך עם פרסום הספר הלבן הIII התיישבות זו נאסרה, מנהיגי היישוב החליטו להמשיך במבצע זה והן היו מבצעים את הקמת בלילה.
o במשך 3 שנים הוקמו 52 יישובים.
o היישובים הוקמו עם תפקיד בטחוני לממש את המטרה הציונית ע"י עיצוב גבולות הארץ בתכנית החלוקה.
o חלק מהיישובים הוקמו במקומות מסוכנים.
o בעזרת הקמת היישובים האלה ניסו לשמור על רצף הטריטוריאלי כדיי לשמור על דרכי תחבורה.
• היישוב היהודי הבין שיישובים אלה יקבעו בעתיד את גבולותיה של המדינה, ואכן הם השפיעו.
הערכות היישוב בתחום הכלכלי
1. כופר היישוב-
• הייתה מגבית של מס ביטחון למימון פעילות הביטחון של היהודים. בזמן זה הוצאות הביטחון גדלו מאוד.
• השם נובע מאחר וכל אדם ביישוב היהודי שלא היה יכול להגן על היישוב קיים את חובת ההגנה בתשלום כספי.
2. הקמת נמל ת"א-
• כשהערבים השביתו את נמל יפו מאיר דיזינגוף דרש מהבריטים להקים נמל עברי.
• במאי 1936 הסוכנות היהודית קיבלה אישור לפריקה וטעינה בחוף ת"א מהבריטים.
• תוך 3 שבועות היישוב הקים מזח וכל הייצוא והייבוא נעשה דרך נמל ת"א (וגם נמל חיפה).
• הקמת הנמל הפכה את היישוב היהודי לעצמאי והוא השתחרר מהתלות בערבים.
3. מבצע כחול-לבן-
• המשק היהודי מצא פתרונות מהירים להפוך לבלתי תלוי.
• פועלים ובני-נוער גויסו לעבודות חקלאות ולתעשייה ובניין במקום הפועלים הערבים.
• כדיי להתמודד עם בעיית חוסר המוצרים (בשר, חלב, ירקות) המשק היהודי הרחיב את הייצור כדיי לספק ליישוב את כל התוצרת.
• בתחום הבניין, סולל בונה סיפקו רוצף לבניין והיישוב כבר לא תלוי במחצבות ערביות.
ג.הויכוח בנוגע לדרכי התגובה כלפי התקפות הערבים – הבלגה מול התקפה
הנהגת היישוב ומחנה הפועלים – מדיניות ההבלגה
• הגנה על היישובים שנתקפו, לחימה בפורעים ובתוקפים והימנעות מפעולות של טרור כנגד טרור ללא הבחנה.
הטיעונים:
1. אחריות מדינית-
• התפיסה לפיה הממשלה הבריטית צריכה לטפל בטרור הערבי ולחסלו, אם היישוב יגיב בכוח זה ייצור מחויבות פחותה אצל הבריטים לחיסול הטרור.
• מדיניות זו תוכיח כי הציבור היהודי אחראי, נאמן ושומר חוק, ואינו מעוניין לפגוע בחפים מפשע.
2. שמירה על טוהר הנשק-
• עיקרון מוסרי על-פיו צריך לפעול נגד מטרות הטרור אך אסור לפגוע בחפים מפשע.
3. שיתוף פעולה עם הבריטים-
• מנהיגי היישוב האמינו שלא הטרור יכריע את עתיד הארץ, אלא הבריטים, לכן צריך לשתף איתם פעולה.
• שיתוף פעולה ימתן את מדיניות ההגבלה הבריטית, כלומר יאפשרו עלייה ורכישת קרקעות, ואולי אפילו ישתפו פעולה מבחינה ביטחונית עם היישוב.
התומכים במדיניות ההתקפה
• ב-1937 האצ"ל (ארגון צבאי לאומי) מוקם ע"י קבוצת אנשים שפרשו מההגנה בגלל התנגדותם למדיניות ההבלגה.
• האצ"ל ראה עצמו כפוף למפלגה הרווי' ולא למוסדות היישוב.
• הם טענו שצריך לנקוט במדיניות של דם תחת דם למען יראו וירָאו, רק זה יחזק את כוחות הביטחון וישבור את האויב.
הטיעונים:
1. הבלגה פירושה "פיוס ופחד"-
הם טענו שההבלגה תתפרש בעיני הערבים כחולשה ותביא להגברת הטרור.
2. פעולות התקפיות ייצרו לחץ על הבריטים –
ויאלצו אותם להגיע להסדר מדיני מוקדם עם היישוב.
3. העברת היזמה לידיים יהודיות והרתעת הערבים-
רק פעולות התקפיות ירתיעו את הערבים וימנעו את המשך הטרור, היהודים שולטים בנעשה.
ד. מדיניות בריטניה בשנים 1936-1939
1. דרכים להחזרת הסדר והיציבות בימי המרד בא"י
1. עירבו את מדינות ערב ומנהיגיהן כדיי שימתנו את הנהגת המרד.
2. הבריטים מ-1937 נקטו ביד קשה כלפי המורדים: פיזרו את הועד הערבי העליון, הדיחו את המופתי מתפקידיו, הגלו את חברי הועד לאזור נידח באימפריה, הזעיקו תגבורת צבאית, ועברו מכפר לכפר והוציאו להורג את מנהיגי המרד.
3. הקימו את חבורת שלום שהייתה קבוצה של פלאחים שרצו להפסיק את הטרור הפנימי ונלחמו בכנופיות.
4. שיתפו פעולה עם ההגנה בדיכוי המרד.
2. ועדת פיל
• ועדת פיל היא בעצם אמצעי מדיני-דיפלומטי להחזרת הסדר והיציבות.
• בנובמבר 1936 הבריטים ממנים ועדה שתפקידה היה לבדוק אם יש סיבה לתלונות הערבים והיהודים כלפי שלטון המנדט הבריטי.
• נציגי הועדה הגיעו לירושלים, סיירו ברחבי הארץ ושמעו את דברי היהודים, הערבים ובחירי הממשל הבריטי בארץ.
• היהודים הופיעו בפני הועדה והציגו מס' נושאים:
o הקשר שבין הבעיה היהודית בעולם לבין א"י.
o טיהור הישגי היישוב היהודי בארץ ותרומתו לפיתוח המשק היהודי והערבי.
o הדרישה שהבריטים ימלאו את תנאי המנדט ויתמכו במפעל הציוני.
• חיים ויצמן התייחס לזכות ההיסטורית של העם היהודי להתיישב בא"י.
• בן-גוריון הדגיש את העובדה שא"י היא ארצם היחידה של היהודים בעולם.
• ז'בוטינסקי העלה בפני הועדה את הבעיות הביטחוניות של היישוב היהודי וטען שלערבים יש מדינות רבות ואין להם צורך במדינה נוספת, בעוד שליהודים א"י היא המקלט היחידי.
• הערבים סירבו להופיע בפני הועדה והציגו מסמך שכתב המופתי:
o הבריטים פוגעים בזכויות האזרחיות והפוליטיות של הערבים.
o היהודים מנשלים את הערבים מאדמותיהם ופרנסתם ע"י רכישת קרקעות ושהם רוצים להרוס את המקומות הקדושים לאסלאם.
• הפתרון שהערבים מציעים הוא שיתוף פעולה ערבי-בריטי שיביא להפסקת העלייה ולאיסור מכירת קרקעות ליהודים וזה יצור שקט וסדר בא"י.
מסקנות והמלצות ועדת פיל
• הסכסוך בין יהודים לערבים לא ניתן לגישור מאחר ששני העמים דורשים בעלות על אותה ארץ, והמנדט הבריטי אינו בר ביצוע ולכן יש לחלק את הארץ בין שני העמים.
• המקומות הקדושים יישארו בשליטת הבריטים כדיי למנוע סכסוכים.
יתרונות בצד הערבי
• הערבים זוכים לעצמאות מדינית.
• הבית הלאומי יהודי יצומצם, ויקבע מנדט חדש שיגן על המקומות הקדושים לאסלאם.
• שיתוף פעולה בין המדינות.
יתרונות מהצד היהודי
• הקמת בית לאומי יהודי.
• בשטח הבית הלאומי-יהודי יוכלו היהודים לקלוט עלייה יהודית ללא הגבלה.
תגובות למסקנות הועדה
תגובת הערבים –
• דחו בתוקף את מסקנות הועדה והצעת החלוקה ודרשו ריבונות לאומית ערבית בכל שטחי א"י.
• המופתי ניסה לעורר התנגדות תוך כדיי האיום שהעולם הערבי יתמוך בגרמניה.
• המרד הערבי מתחדש כלפי היישוב היהודי והבריטים, והוא קיצוני יותר.
• בספטמבר 1937 מושל מחוז הגליל הבריטי, לואיס אנדרוס, נרצח ע"י הערבים.
• בקיץ 1938 הערבים מתקיפים תחנות משטרה בריטיות, תחנות רכבת והתקפות קשות נגד היישוב היהודי.
תגובת היהודים – ישנם תומכים וישנם מתנגדים:
התומכים – חיים ויצמן ודוד בן-גוריון:
הטיעונים בעד:
• הצעת הועדה היא הישג עצום לתנועה הציונית כי היא ממליצה להכיר בעצמאות יהודית בא"י.
• צריך לקבל את הצעת הועדה כצעד ביניים, להסכים ולהתחיל במו"מ עם הבריטים על גודל המדינה היהודית.
• סכנת מלחמה מאיימת על אירופה והדאגה לגורל היהודים באירופה מחייבת אותם לקבל את ההצעה כדיי שיוכלו לקלוט באופן מיידי את היהודים באירופה.
המתנגדים – זאב ז'בוטינסקי, יצחק טבנקין ותנועת השומר הצעיר:
הטיעונים נגד:
• תכנית החלוקה תביא לחיסול הציונות מאחר והיא מצמצמת את שטחי הבית הלאומי.
• ההצעה היא הפרה של ההתחייבות הבריטית כפי שנקבעה בטופס המנדט, כי בשטח כזה, לפי דעתו, לא ניתן לפתח מדינה עצמאית.
• אסור לפלג את הארץ כי זה יבלום את ההתפתחות בחקלאות ובשמירה.
• ע"פ תנועת השומר הצעיר הפיתרון הוא לא בהפרדה, אלא בשיתוף, ויש להקים מדינה אחת דו-לאומית.
קבלת ההחלטה
• בקונגרס הציוני ה-20 שהתכנס באוגוסט 1937 החליטו לקיים מו"מ עם בריטניה על מנת לברר את התנאים המדויקים למדינה יהודית, רוב הקונגרס החליט לקיים את המו"מ.
• היישוב היהודי החליט להמשיך לקנות קרקעות, להעלות יהודים ולהתיישב בא"י.
תגובת הערבים
• הערבים חידשו את המרד, והבריטים דיכאו אותו וניסו להתקרב אל הערבים בגלל המצב הבינ"ל.
?
פרק שלישי – ארצות האסלאם
1. המדינות הקולוניאליות ודרכי שליטתן בארצות צפון אפריקה ובארצות המזה"ת
• היהודים תחת שלטון האימפריה העות'מאנית וחדירת ההשפעה המערבית בראשית המאה ה-20.
3 גורמים עיקריים ישפיעו על חיי היהודים בארצות המזה"ת ובצפון אפריקה:
1. שקיעת האימפריה העות'מאנית-
• מתחילת המאה ה-20 התהליך של ההידרדרות של האימפריה העות'מאנית מגיע לשיאו, מעצמות אירופה בשלב הזה כבר נמצאות ומשפיעות באזור האימפריה, היהודים שחיו בתחומי האימפריה מושפעים מהחדירה של מעצמות המערב.
• היהודים שחיו תחת האימפריה העות'מאנית מושפעים מהחדירה של מעצמות המערב, נהנו מסבלנות דתית ומאוטונומיה קהילתית רחבה.
• מעמדם המשפטי של היהודים הוגדר לפי חוקי האסלאם כ-"השריע", ע"פ חוקי עומר היהודים הוגדרו כבני חסות "אהל אלדימה".
• מעמד הדימה הבטיח ליהודים ביטחון פיזי וסיפק להם הגנה של שלטון, אבל מהצד השני המעמד הזה הגדיר את היהודים כנחותים דתית וחברתית ע"פ תקנות מגבילות ומשפילות שנועדו להבדיל אותם מחברת הרוב המוסלמית.
• דוגמאות לתקנות:
o תשלום מס גולגולת.
o חובה על לבוש מבדיל.
o איסור על רכישת קרקעות.
o איסור על עיסוק במלאכות מסוימות.
• ככל שמעמדה של האימפריה משתנה כך משתנה מעמד היהודים.
• ב-1839 חלות רפורמות באימפריה שקיבלו את השם "תנזימאת".
• הרפורמות ניתנו בלחץ המעצמות האירופאיות ויצרו שינוי במעמד היהודים.
• השינוי העיקרי היה: ביטול מעמד הדימה וההגבלות שבו והשוואת מעמד היהודים למוסלמים.
2. חדירת ההשפעה המערבית-
• היהודים ברחבי האימפריה העות'מאנית הפכו למתווכים עבור המערב, בין התושבים המקומיים לאירופאים.
• היהודים הפכו לבני-ברית של הקולוניאליזם האירופאי.
3. הקולוניאליזם האירופאי בצפון אפריקה ובמזה"ת-
• השלטון הקולוניאלי הארצות המזה"ת וצפון אפריקה התחיל במאה ה-19.
• ב-1914 מרבית יהודי ארצות האסלאם היו כבר נתונים לשליטה של מעצמות אירופה.
?
מושגים:
• קולוניה – מושבה, חבל ארץ הנמצא תחת ישות מדינית המרוחקת ממנו גיאוגראפית.
מדובר בשליטה של מדינה זרה על חבל ארץ כתוצאה מכיבוש המלווה ביישוב מתיישבים מהמדינה השולטת תוך קיפוח זכויות המקומיים.
• פרוטקטורט – משטר חסות, אובדן זכות ההכרעה הריבונית בענייני חוץ וביטחון והעברתה להלכה לגוף בעל חסות בינ"ל, אך השלטון בתוך המדינה נשאר אצל השליט המקומי יחד עם הנציג בעל החסות.
כלומר, יש 2 מערכות שלטון מקבילות.
לאחר מלה"ע הI תוחלף שיטה זו בשיטת המנדטים.
• ארצות המגרב – ארצות צפון אפריקה.
• קולוניאליזם – שליטה של מדינה באזור רחוק במטרה ליצור בסיס כלכלי, תרבותי וצבאי.
א. המעצמות הקולוניאליות ושטחי שליטתן
בסוף מלה"ע הI עם הסכמי השלום צרפת, בריטניה ואיטליה מקבלות שטחים במזה"ת ובצפון אפריקה.
1. צרפת-
• 1830, כיבוש אלג'יריה שהפכה לחלק מצרפת, כלומר למושבה צרפתית.
• 1881, טוניסיה שהפכה להיות מדינת חסות צרפתית.
• 1912, מרוקו שהפכה להיות מדינת חסות צרפתית.
• 1920, סוריה הפכה לשטח מנדט צרפתי, משטר קולוניאלי.
• 1920, לבנון נקבעה כשטח מנדט צרפתי.
2. בריטניה-
• 1882, כיבוש מצרים.
• 1922, הכריזה בריטניה כי היא מכירה בעצמאות מצרים תוך שמירה על אינטרסים בריטיים.
• 1936, נחתם חוזה העצמאות של מצרים אבל היא בשליטה בריטית.
• 1920, הבריטים מקבלים מנדט על עיראק.
• 1930, נחתם חוזה המעניק לעיראק עצמאות.
• 1839, עאדן שבתימן נכבשת ע"י בריטניה.
3. איטליה-
• 1911, לוב.
* 3 מדינות במזה"ת לא היו תחת שלטון קולוניאלי: טורקיה, שהוקמה כמדינה קטנה יותר אחרי פירוק האימפריה העות'מאנית, איראן ותימן.
הבדלים בין הקולוניאליזם הבריטי לצרפתי
1. איזור השליטה-
• בריטניה שלטה בעיקר במזה"ת והיה לה רצף טריטוריאלי מהים התיכון ועד הודו.
• לעומתה, עיקר השליטה הצרפתית הייתה בצפון אפריקה, והיא גם שלטה בלבנון וסוריה.
2. הקולוניאליזם הצרפתי היה מונחה על תפיסה של מעורבות ישירה בחיי האוכלוסייה המקומית.
• המטרה הייתה להנחיל את התרבות הצרפתית לתרבות המקומית.
• הצרפתים ראו בקולו' שליחות תרבותית ולכן הם הקימו בארצות הקולו' בתי"ס צרפתיים ומוסדות תרבות צרפתיים.
• לעומתם, בקולו' הבריטי מידת המעורבות הייתה עקיפה הבריטים נמנעו בד"כ מניהול ישיר של המדינה למעט בעניינים שנוגעים לאינטרסים הצבאיים והכלכליים שלהם.
3. מדיניות כלפי האוכלוסייה המקומית-
• דפוס השליטה הצרפתי היה בעיקר סיפוח מלא של המדינה או שלטון חסות עם פיקוח מחמיר ומעורבות ישירה.
• גם בסוריה ובלבנון ששם הוחלט על מנדט הצרפתים נקטו במדיניות של פיקוח מחמיר ומעורבות בניהול המדינה.
• בקולו' הבריטי דפוסי השליטה היו:
o הסתמכות על שושלות מקומיות והכנתן להנהגה.
o סיוע לאוכלוסייה המקומית עם מתן הבטחה לעצמאות.
o מנדט בריטי.
• הצרפתים ראו במושבותיהם חלק בלתי נפרד מצרפת ולכן הקימו שם התיישבות קולו' קשה.
• לעומתם, אצל הבריטים לא הייתה התיישבות קולו'.
2. התמורות העיקריות בחיי היהודים
א. תחום דמוגרפי
• הקהילות בארצות האסלאם היו קטנות ביחס לקהילות באירופה.
• סה"כ בין 2 מלה"ע היו כ-200 אלף יהודים בארצות האסלאם, פחות מ-7% מכלל יהודי העולם.
• 3 תמורות מרכזיות:
1. גידול במספר היהודים-
o בתקופה שבין 2 מלה"ע היה גידול דמוגרפי בגלל שיפור תנאים תברואתיים, ירידה בשיעור התמותה, שיפור ביחסה של האוכלוסייה המקומית ליהודים, הגברת הביטחון האישי ושיפור במצבם הכלכלי של היהודים.
2. הגירה פנימית-
o בהיקף רחב מאזורי הכפרים אל מרכזי הערים הגדולות.
o תופעה זו הייתה חלק ממודרניזציה כאפשרות שנפתחה בפני היהודים מבחינה כלכלית עם הקולו'.
3. מעבר מרובאים מסורתיים לרובאים מעורבים-
o בשנים האלה היהודים עברו מרובאים מסורתיים שבהם חיו תמיד לרובאים חדשים שבהם הייתה אוכלוסייה אירופאית או מוסלמית עמידה.
o זהו מעבר לרובאים עשירים יותר, שינוי במעמד הכלכלי.
ב. תחום מעמד משפטי
• ככל שהשליטה המערבית הקולוניאלית בארצות האסלאם הייתה עשירה יותר כך השתפר מעמדם המשפטי והאזרחי של היהודים ועלה מעמדם הכלכלי והחברתי.
• ככל שהיהודים קיבלו יותר זכויות מהממשל הקולו' כך גדל המשק מהסביבה המוסלמית, מה שגרם להרעה ביחסים עם היהודים.
• ככל שגדלה הצלחתם של היהודים כך גדלו גילויי האנטישמיות מצד המיעוט הקולו'.
• השינויים במעמד המשפטי של היהודים היו שונים מארץ לארץ.
• משוויון זכויות מלא כמו באלג'יריה ועד חוסר שינוי במעמדם המשפטי של היהודים כמו בתימן.
• בין 2 הקצוות יש תהליך של אמנספציה הדרגתית שמשמעותו ביטול מעמד הדימה, והענקת זכויות אזרחיות ליהודים.
ג. ארגון הקהילה
• עד לחדירת הקולו' לארצות האסלאם היהודים היו במעמד הדימה שמצד אחד היה כרוך בהשפלות ומצד שני כלל בתוכו אוטונומיה דתית ותרבותית שנתנה לקהילות היהודיות.
• הביטוי של האוטונומיה הזאת הייתה במוסדות חינוך עצמאיים, שפיטה ע"פ ההלכה והאוטונומיה הזו נשמרה בתוך השכונות היהודיות שם התגוררו היהודים בנפרד.
1. צמצום האוטונומיה הדתית והמשפטית של הקהילה היהודית-
• בקולוניות הצרפתיות השתנה מבנה ההנהגה המסורתי והוחלף בקונסטיטוריות, שהיו מועצות דתיות שתפקידן לארגן את הפולחן הדתי, תוך כדיי הפצת התרבות הצרפתית וזה היה תחליף להנהגת הקהילה הקודמת.
• פקידי הקונסטיטוריות היו פקידי מדינה שהובאו מחוץ לקהילות היהודיות באלג'יר ורק בשלב מאוחר יותר יהודי אלג'יר שיתפו בהן.
• הקונסטיטוריות היו כפופות לשלטון צרפת והם הגבירו את הפיקוח על חיי הדת, ולכן האוטו' של הקהילה היהודית הצטמצמה.
2. תהליך דמוקרטיזציה בהנהגת הקהילה ומוסדותיה-
• בתהליך הזה קמות מועצות יהודיות ברוב ארצות המזה"ת וצפון אפריקה שהבחירות אליהן הן דמוקרטיות, ע"פ המודל האירופי.
• באלג'יריה למשל, התהליך של הדמוקרטיזציה מתחיל עם הקמת הקונסטיטוריות שבהדרגה השתתפו בהן יהודי אלג'יר.
3. שיתופם של היהודים במוסדות הניהול והייצוג של המדינה-
• יהודים התקבלו בחברים בפרלמנטים של המדינות, התופעה הזו גדלה בעיקר אחרי מלה"ע הI.
• במזה"ת הדבר בלט בעיקר בעיראק, באיראן ובטורקיה.
• בצפון אפריקה זה קרה באלג'יריה וטוניסיה אבל לא במרוקו.
• יהודים החלו להשתתף גם באיגודים מקצועיים.
4. מסודם של מוסדות בקהילה-
• מדובר בהתארגנויות פנימית של היהודים , שהופכים אותם למוסדות שתפקידם לטפל בתופעות שונות, כמו בתחום החינוך, הבריאות והסעד.
5. התארגנויות יהודיות חדשות-
• אחת מהן, התנועה הציונית, שהציגה נק' מבט חדשה לאומית שמהווה מרכז של משיכה לחלק מהיהודים.
תוצאות:
• ירידה בכוחה של הקהילה היהודית ויכולתה לכפות על חברי הקהילה את החלטותיה.
• התרופפות הקשר שבין החברים בקהילה לבין המוסדות והרבנים
• קיטוב פנימי ומאבקי כוח בתוך הקהילה היהודית על עיצוב דמותה.
• מאבקים שמתגברים עם תהליכי חילון וחדירת הציונות.
ד. תמורות בפעילות הכלכלית והחברתית של היהודים
1. האפשרות שניתנה ליהודים להשתלב במקצועות חדשים שחייבו השכלה מתאימה-
• פקידות (במנגנון המדינה), רפואה, עריכת דין, רוקחות ואדריכלות.
• היהודים נוטשים את עיסוקיהם המסורתיים ומשתלבים בכלכלה החדשה: גם בתחומי המסחר, הבנקאות והעיתונאות.
• חלקם של היהודים במקצועות ההם היו גדולים מחלקם באוכלוסייה.
2. גדילה במספר השכירים היהודים שהשתלבו בתעשייה בהרים-
השינוי הזה מוביל ל-3 תוצאות חברתיות:
• התארגנות היהודים.
• שינוי בריבוד החברתי של היהודים.
• בקרב היהודים נוצרה שכבה כלכלית-חברתית מודרנית, בורגנות יהודית חדשה שמרכזת בידיה עוצמה כלכלית רבה.
לשינוי הזה 2 תוצאות חברתיות:
o קיטוב פנימי שנוצר בתוך הקהילה היהודית.
o הגדלת הניתוק בין החברה היהודית לרוב המוסלמי בגלל העמקת פערים כלכליים-חברתיים בין יהודים למוסלמים.
3. חלה הרעה במצב האוכלוסייה היהודית שלא הצליחה להשתלב בעלייה-
• בכלכלה החדשה, חלקם הגיעו לרעב ועוני, והם לא עסקו בעיסוקיהם המקוריים.
ה. תמורות בחינוך
1. בתי הספר של כי"ח-
• מובילות תהליך ההתמערבות והמודרניזציה בצפון אפיקה היו בתי הספר של חברת כי"ח (כל ישראל חברים) שהוקמו גם בצפון אפריקה וגם במזה"ת.
• חברת כי"ח הוקמה ב-1860 ביזמת יהודי צרפת מתוך שאיפה להפיץ את תרבות צרפת ולהאיץ את השתלבות היהודים בחברה המודרנית ע"י חינוך וסעד.
• חברת כי"ח הקימה רשת של בתי-ספר ומוסדות חינוך יהודיים בארצות האסלאם בהם התקיימה פעילות בשפה הצרפתית.
• בית-הספר הראשון של אליאנס הוקם ב-1862 במרוקו, בתי הפר של אליאנס יצרו שכבה משכילה של יהודים ובזאת תרמו להשתלבות היהודים בארצות האסלאם.
• בניגוד למדינות אירופה הדמוקרטיות, במדינות הקולו' נשארו היהודים כקבוצה אתנית נפרדת.
• רשת אליאנס תרמה במספר תחומים, במגוון אפשרויות לימוד, בתכני הלימוד, באיכות המורים ובאמצעי ותנאי הלימוד.
2. החינוך בקהילה היהודית-
אשר בא לידי ביטוי בהקמת בתי-ספר חדשים מודרניים בפיקוח הקהילה וגידול משמעותי במספר התלמידים היהודים שלמדו בבתי-ספר לא יהודים, אלא ממשלתיים.
3. שינויים גדולים בתרבות ובשפה.
• המושג תרבות כולל גם נורמות וערכים בחיי היום-יום.
• תהליך ההתמערבות שהחל עם הקולו' השפיע על אורח החיים של היהודים בכל תחום: אימוץ דפוסי לבוש מערבי עד אימוץ דפוסי מחשבה ויצירה מערביים.
• בחירת השפה הצרפתית כשפת יום-יום.
• הבחירה בלימוד בשפה הצרפתית ולא בשפה העברית המקומית.
*העובדה שהיהודים עברו תהליך התמערבות בכל תחום גרם לניתוק בינם לבין חברת הרוב המוסלמית ומאוחר יותר לעזיבת היהודים מארצות צפון אפריקה והמזה"ת.
?
3. הפעילות הציונית ודרכי פעילותה
הגורמים שהשפיעו על דמותה של הציונות, על התפתחותה ועל דפוסי פעולתה:
1. השלטון המקומי ביחסו לציונות-
• באלג'יריה, בטוניסיה, בלוב, במצרים ובעאדן התקיימה תנועה ציונית שפעלה באופן חוקי.
• לעומת זאת, במרוקו, בעיראק, בסוריה, בלבנון, בתימן, ובאיראן כל פעילות ציונית הייתה בלתי חוקית.
• בארצות שבהם הציונות הייתה אסורה, הפעילים הציונים התקשו לארגן תנועה ציונית, להוציא לאור עיתונים ולשמור על קשר עם התנועה הציונית.
• בארצות האלה התקיימה פעילות ציונית פומבית, היא הייתה כתנועה תרבותית, או שבארצות האלה התקיימה פעילות ציונית מחתרתית.
• בארצות שבהן הייתה הציונות מותרת התאפשר לייסד אגודות ציוניות, מפלגות ציוניות, לשמור קשר עם התנועה הציונית, לקיים בחירות עם הציוניים ולפרסם עיתונים ציוניים.
2. חברת הרוב הסובבת ויחסה אל ההתארגנות הציונית-
• בד"כ לא ידוע על יחס שלילי או התנגדות של החברה המוסלמית בתחילת שנות ה-20.
• לעומת זאת, בשנות ה-30 יש התנגדות בעיקר בגלל הקצנה בסכסוך בא"י.
• ככל שהמדינה הקולו' הייתה קרובה יותר לא"י כך ההתנגדות הייתה גדולה יותר.
3. הקהילה היהודית והציונות-
• לא בכל מקום ולא ע"י כל קבוצה התקבל הרעיון הציוני בשמחה.
• 3 קבוצות יהודיות בלטו בהתנגדותן לתנועה הציונית:
o אותם יהודים שהצטרפו לתנועות הקומוניסטיות או הסוציאליסטיות, תנועות שדגלו בהעדר הגבלות לאומיות.
o אותם יהודים מתבוללים שהשתלבו במסגרת השלטון הקולו'.
o אותם יהודים שהזדהו עם התנועה הלאומית הערבית.
• לא ידוע לנו על התנגדות לציונות מצד הרבנים בארצות האסלאם כמו התנגדותם של הממסד החרדי במזרח אירופה.
• בארצות שבהן תהליכי המודרניזציה וההתבוללות של החברה היהודית בתרבות הקולו' הייתה מתקבלת מאוד כמו באלג'יריה, לא הייתה כמיהה ציונית כמו במערב אירופה.
4. התנועה הציונית העולמית ויהודי ארצות האסלאם-
• בתקופה שבין 2 מלה"ע התנועה הציונית כמעט ולא שמה דגש על יהדות ארצות האסלאם.
• זה בא לידי ביטוי במעט מאוד שליחים ציוניים שהגיעו לארצות האסלאם, מעט מאוד משאבים כספיים שהושקעו בעניין, והעדר חומרי הסברה בשפות המדוברות.
• המשמעות של זה הייתה שיכולת ההתפתחות של התנועה הציונית הייתה מצומצמת מראש.
• ההסבר החלקי לכך יכול לבוא מהמצב של יהודי מערב ומזרח אירופה בשנות ה-30 עם התגברות הנאציזם.
דפוסי פעילות ציונית
1. הדפוסים מתחלקים לאגודות ציוניות-
אגודה ציונית היא התארגנות של כמה יהודים סביב הרעיון הציוני שעסקו בהפצת הרעיון ע"י הרצאות ומפגשים להסברה, ועסקו בשמירה על קשר עם התנועה הציונית העולמית.
האגודה הציונית הראשונה הוקמה בקהיר, ונקראה "אגודת בר-כוכבא", ובעקבותיה קמו אגודות נוספות שפעלו בנפרד ללא גורם שמכוון אותם.
בתקופה שבין 2 מלה"ע צצו וקמו אגודות ציוניות ברוב ארצות האסלאם.
2. תנועות נוער-
• מתחילת שנות ה-20 קמו תנועות נוער יהודיות בארצות האסלאם, ומשנות ה-30 תנועות נוער ציוניות.
• הם פעלו כהתארגנות חברתית נוקשה שתפקידה העיקרי היה להתמודד עם שעות הפנאי של הילד היהודי שבעקבות כל השינויים לא למד בחדר יותר, אלא בבית-ספר.
• 3 סוגים שונים של תנועות נוער:
o אגודות ספורט.
o התארגנויות מקומיות של בוגרי בתי-הספר של אליאנס.
o החשוב ביותר: תנועות נוער יהודיות ציוניות, שחשיבותן הייתה רבה:
? יצרו אחידות בהופעה החיצונית, גיל החברים, אידיאולוגיה ודרכי פעולה.
? המריצו את הפעילות הציונית ויצרו יסוד של מרדנות אידיאולוגית.
? תנועת הנוער הייתה אחת מהאמצעים להטמעת והשרשת האידיאולוגיה הציונית באופן שיטתי.
? הייתה המסגרת שבה הוכשרה ההנהגה שעתידה הייתה להנהיג את התנועה הציונית לאחר מלה"ע הII.
? אל תנועות הנוער הציוניות הצטרפו הרבה בנות שהשתלבו בתפקידים שונים.
• תנועות הנוער הציוניות קמו ע"פ זרמים שונים שהיו, ולכן גם בין תנועות הנוער היו מאבקים פוליטיים.
3. מפלגות ציוניות-
• פעילות המפלגות הציוניות ברובה מתחילה בתקופה של מלחמת העולם הII ואחריה.
• בתקופה שבין שתי המלחמות היו מפלגות פוליטיות ציוניות רק במצרים ובטוניסיה וברובן היו מפלגות רווי'.
• המפלגות הציוניות האחרות ברובן היו מפלגות חברתיות רעיוניות, פחות פוליטיות.
ביטויי הפעילות הציונית
1. עיתונות ציונית-
• רק בחלק קטן מארצות האסלאם יצאו לאור עיתונים ציוניים מובהקים.
• מבין ארצות אלה בולטות במיוחד מצרים וטוניסיה שבהן הייתה עיתונות ציונית גדולה מאוד.
• בשנות ה-30 יצאו בטוניסיה 7 עיתונים ציוניים במקביל, אחד מהם אפילו הודפס בעברית.
• במרוקו למשל, שבה הציונות הייתה אסורה, היה עיתון יהודי פרו-ציוני שנקרא "העתיד המאויר", יצא לאור בשנים 1924-1940.
2. עלייה לא"י-
• בתקופה שבין 2 מלה"ע נמשך זרם עולים מארצות האסלאם לא"י, חלקם באופן חוקי וחלקם באופן בלתי לגאלי.
• אחת התופעות המעניינות שניתן ללמוד מנתוני העלייה, היא שדווקא בארצות שבהן הייתה פעילות ציונית רחבה, כמו טוניסיה, לוב ומצרים למשל, העלייה הייתה קטנה יחסית.
• ואילו בארצות שהציונות הייתה אסורה, תימן, עיראק ואיראן למשל, הייתה עלייה גדולה יותר.
• ניתן להסביר את התופעה ע"י כך שהתנועה הציונית הייתה תנועה מודרנית, והיא נתפסה כהזדהות לאומית, ובארצות שבהן הייתה פעילות ציונית רחבה, הפעילות הייתה רעיונית, חברתית: ציונות כהזדהות לאומית, ולא על ציונות מעשית.
?
4. תמורות ביחס החברה הקולו' והחברה המוסלמית אל היהודים בשנות ה-30
• בתקופת האימפריה העות'מאנית, השלטון והחברה המוסלמית התייחסו למיעוט היהודי ע"פ ההלכה האסלאמית, ע"פ מעמד הדימה, בן חסות.
• כשהשלטון הקולו' התפתח מעמדם האזרחי והמשפטי של היהודים השתפר, נוצר מצב שבו החברה היהודית מתקרבת לשלטון הקולו', מה שגורם לניתוק של היהודים מסביבה המוסלמית.
• האמנספציה שניתנה ליהודים ע"י שלטון קולו' (לא ע"י חברה מוסלמית) נכפתה על המוסלמים.
• בשנות ה-30 הייתה הרעה בייחסי המוסלמים והיהודים, ובייחסי המיעוט הקולו' והיהודים. הגורמים לכך הם:
1. עליית הנאציזם בגרמניה והתעמולה האנטי-יהודית-
• ברוב ארצות האסלאם הורגשה ב-1935 פעילות אנטישמית מוגברת שמקומה בגרמניה הנאצית.
• בשנים האלה במערב אירופה היטלר משתלט לאט.
• כדיי להסיט את תשומת הלב של בריטניה וצרפת ממה שהוא עשה במערב אירופה, הוא יצר תסיסה במושבות הקולו', והחדיר תעמולה אנטישמית שם, ע"י עיתונים, ע"י השפעה וע"י תנועות נוער המזוהות עם הנאציזם.
• פעילות הנאצים בלטה מאוד בעיראק למשל, הייתה שם תחנת רדיו ששדרה שידורי תעמולה אנטישמים.
2. השפעת האנטישמיות האירופאית וביטוייה-
• בארצות צפון אפריקה היה מקור נוסף לאנטישמיות, ההשפעה האיטלקית בעיקר.
• בשנות ה-30, מוסוליני שליט איטליה שהיה פאשיסט, אימץ את מניפסט הגזע האיטלקי.
• איטליה החדירה אנטישמיות ללוב.
• האנטישמיות הצרפתית בקולו' הצרפתיות גם היא תוצאה של פעילות אנטישמית בצרפת, בקרב מפלגות ימניות.
• האנטישמיות הזו באה לידי ביטוי בצפון אפריקה, בעיקר באלג'יריה.
• מאורעות קונסטנטין שהתרחשו ב-1934 היוו דוגמא להשפעת האנטישמיות על המוסלמים.
• באוגוסט 1934 התרחשה התפרצות אלימה, קשה מאוד, בעיר קונסטנטין שבמרכז אלג'יריה, שבה נהרגו 30 יהודים.
• ההתפרצות האלימה הייתה ע"י המוסלמים שקיבלו תמיכה מהחוגים הקולו' שבמזרח אלג'יריה.
• למרות כל זה, האלימות האנטישמית הייתה עדיין יוצאת דופן בארצות האסלאם.
3. הסכסוך הערבי-יהודי בא"י-
• מאורעות תרפ"ט ב-1929 בא"י היוו נק' מפנה ביחסים שבין יהודים ומוסלמים בארצות האסלאם.
• משנה הזאת הסכסוך המקומי בין היהודים בא"י לבין ערביי א"י הפך לסכסוך בין התנועה הציונית והעם היהודי לבין העולם הערבי.
• הסכסוך המקומי הופך לסכסוך אזורי על בסיס אידיאולוגי, לאומי ודתי, כשערביי א"י, ובראשם אלחוסייני, הובילו את הסכסוך והנהיגו אותו עבור העולם הערבי.
• ב-1931 התכנס בי-ם הקונגרס הפן-אסלאמי, בו השתתפו נציגים מרוב עולם הערבי, ובו הוחלט לשלוח שליחים לכל ארצות האסלאם, כדיי לרתום את הלאומיות השונות למאבק הלאומי-פלסטיני, שהוא בעצם נגד הציונות, ובעקיפין גם נגד המערב.
• ככל שהמתח בא"י הלך וגבר, כך גדלה השפעתו של הסכסוך על יחסי יהודים-מוסלמים בארצות האסלאם.
• לסיכום, ככל שהיהודים התקרבו יותר למיעוט הקולו' הם קיבלו יותר זכויות אבל התרחקו מהסביבה המוסלמית, כך שהיהודים מצאו עצמם באמצע.
4. הלאומיות הערבית והתגברות המאבק לשחרור-
• הגורם הזה מתרחש בעיקר לאחר מלה"ע הII ובעיקר לאור הקמת מדינת ישראל.
• גם במהלך מלה"ע הII היו התפרצויות אלימות כלפי יהודים בארצות האסלאם.
o 1941, הפרהוד בעיראק.
o נובמבר 1945, התפרצות אלימה בלוב.
o דצמבר 1947, התפרצות אלימה בעאדן.
o יוני 1948, 3 התפרצויות אלימות במרוקו, לוב ומצרים.
• ב-1945, הוקמה הליגה הערבית כמוסד מתאם של מדינות ערב, ויהודים בארצות האסלאם מאוד חששו להפוך לבני-ערובה בידי הערבים, כשכמובן ההכרזה על הקמת מדינת ישראל ערערה עוד יותר את היחסים. |
|
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
