איזו סדרה הזויה יותר? איזו מצחיקה יותר?
ובאופן כללי: איזו טובה יותר?

לדעתי (למרות שלא ראיתי הרבה מלאקי סטאר) אזומנגה טובה ומצחיקה יותר מלאקי סטאר. היא הזויה פחות, כי ה"הזויות" שלה היא מציאותית יותר מאשר בלאקי סטאר.
מה אתם חושבים?

And you've been so busy lately That you haven't found the time, to open up your mind, and watch the world spinning gently out of time

לאקי סטאר לוקחת באגף האנימציה ומקבלת בונוס על הלאקי צ'אנל בסוף כל פרק,
אבל מכל שאר הבחינות זו בכלל לא תחרות.
וזה לא שלאקי סטאר היא סדרה גרועה; מהעונה הנוכחית זו הסדרה שהכי נהניתי ממנה עד כה.

אבל מדובר פה בליגות שונות.

אפילו אם לא היה באזומנגה שום דבר טוב חוץ מאוסאקה, אזומנגה עדיין הייתה לוקחת.

ובאזומנגה היה הרבה יותר מאשר רק אוסאקה. מאחוריי הפשטות לכאורה והמחסור בעלילה מרכזית
מסתתר תסריט מעולה, רגעים קומיים מבריקים ודמויות נהדרות.

אם הייתי צריך לבחור לי אוסף אנימה לאי בודד, אזומנגה הייתה זוכה בו למקום של כבוד.

"על כל שיאי ההרים/ שלווה./ בכל ראשי אמירים/ לא תחוש בעלווה/

הבל רוח; / ביער ציפורים בדממה./ עוד מעט תבוא השעה/ גם אתה תנוח".

יוהן וולפגנג וון גתה - 28.06.1876

על אוסאקה. ממש לא הבנתי על מה כל ההתלהבות.

And you've been so busy lately That you haven't found the time, to open up your mind, and watch the world spinning gently out of time

אין כ"כ מה להסביר. זה פשוט מה שהיא.

אני לא חושב שצחקתי מאנימה אי פעם כמו בסצינה שבה אוסאקה הולכת להעיר את יוקארי-סנסיי
עם סכין מטבח.

אוסאקה היא הואריאציה הכי מוצלחת של הארכיטיפ של הדמות הנשית המרחפת שאני מכיר.

"על כל שיאי ההרים/ שלווה./ בכל ראשי אמירים/ לא תחוש בעלווה/

הבל רוח; / ביער ציפורים בדממה./ עוד מעט תבוא השעה/ גם אתה תנוח".

יוהן וולפגנג וון גתה - 28.06.1876

לדעתי היא יותר מייצגת את השוקיסטית הפסיבית. היא די מובלת על ידי אחרים במשך רוב הסדרה.
אני מעדיף את סאקאקי. שקטה ועדינה, ביישנית והזרות שלה פשוט זועקת.

And you've been so busy lately That you haven't found the time, to open up your mind, and watch the world spinning gently out of time

שוקיסטית פסיבית ומובלת - בהחלט.
אבל גם מבורכת בדמיון ייחודי וחשיבה לחלוטין לא ליניארית.
איכשהו השילוב של כל זה יוצר בועה כ"כ גדולה ומוזרה שהיא מתקשה לעקוב אחרי מה שקורה מחוץ לה.
ואני מצאתי את זה מרתק.

אני מת על ההצצות המזדמנות לתוך הראש של אוסאקה (כמו ההזיות שלה לגביי צ'יו והקוקיות המתברגות...).

וסקאקי היא הדמות האהובה עליי אחרי אוסאקה. ממש אהבתי את האפיזודות החתוליות לאורך התוכנית.

"על כל שיאי ההרים/ שלווה./ בכל ראשי אמירים/ לא תחוש בעלווה/

הבל רוח; / ביער ציפורים בדממה./ עוד מעט תבוא השעה/ גם אתה תנוח".

יוהן וולפגנג וון גתה - 28.06.1876

סאקאקי מייצגת את התמימות שנפגעת כל הזמן. היא נורא מוכשרת- אבל או שצוחקים על הגובה וגודל החזה שלה או שמעריצים אותה יתר על המידה. היא אוהבת דברים חמודים- אבל היא אף פעם לא משיגה אותם, וזה לפני שמזכירים את החתול.
התמימות האמיתית והנפגעת שלה הם שתפסו אותי.

And you've been so busy lately That you haven't found the time, to open up your mind, and watch the world spinning gently out of time

מבחינת האישיות שלה, סקאקי מייצגת את האידיאל היפני של הילדה החמודה.
לרוע המזל, היא לעולם לא תתקבל בתור מי שהיא בגלל המראה שלה.

זה הופך אותה לדמות טרגי-קומית נהדרת.

כמובן שיש בדמות שלה לא מעט מעט ביקורת על היחס היפני לכל מי שלא משתלב בצורה מושלמת
מבחינה חיצונית או התנהגותית (לפעמים זלזול, לפעמים הערצה, אבל תמיד בשילוב עם ריחוק) - נושא משעשע כשלעצמו לחובבי התרבות היפנית. אבל אני סוטה מהעניין.

הזרות שלה היא לא בגלל אי התאמה לחברה ולסביבה אלא בגלל הקונפליקטים הפנימיים שלה.
אם היא הייתה פחות ביישנית ויותר עומדת על שלה סביר שהיא הייתה מצליחה להשתלב הרבה יותר טוב.

אבל מה הכיף בדמות כזאת?

"על כל שיאי ההרים/ שלווה./ בכל ראשי אמירים/ לא תחוש בעלווה/

הבל רוח; / ביער ציפורים בדממה./ עוד מעט תבוא השעה/ גם אתה תנוח".

יוהן וולפגנג וון גתה - 28.06.1876

היא הדמות הכי מנותקת ואדישה חוץ מאוסקה... איזה אידיאל יפני יש בזה?
הבעיה שלה זה לא שהיא לא מקובלת, כי היא כן. היא מוערכת מאוד (בין השאר בזכות הצטיינותה בספורט), עיקר הדמות שלה זה היחס אדישות-רגישות המורכב שיש בה. ההתנהגות שלה נעה בין אדישות מוחלטת וחוסר עניין לבין רגישות ופגיעות מכל מה שמסביבה, דבר המוביל למסקנה שבעצם היא לא יודעת מה היא רוצה מעצמה, ולכן היא חיה לה במעין עולם הזוי ודמיוני (רואים את זה למשל בקטע על החוף כשאוסקה מרצה לה על לשון והיא חולמת על לרכב על דולפין).
אותי אישית קונפליקטים ומניעים פרסונליים חיצוניים או בולטים במיוחד (כמו של אוסאקה וצ'איו) לא תופסים אותי כמו מניעים אישיים ופנימיים יותר.
וזה מה שמעניין במיוחד בסאקאקי.

And you've been so busy lately That you haven't found the time, to open up your mind, and watch the world spinning gently out of time

היא אוהבת בע"ח, בובות, תמונות, תחפושות וכל דבר אחר שאפילו מרמז על "חמוד".
היא עדינה, קל מאד להסתדר איתה והיא שמחה להצטרף לכל פעילות שמזמינים אותה.
אם האישיות שלה הייתה מלווה במראה החיצוני של אוסאקה או קאורין,
(למרות שמבחינת סקאקי האידיאל הוא דווקא צ'יו - מה שמראה עד כמה קיצוני חוסר ההתאמה בין המראה שלה וההרגשה שלה)
אז היא יכלה להיות ילדה יפנית סטנדרטית למדי (עם דגש על "ילדה").

אבל השילוב של הביישנות והמראה החיצוני שלה יוצר רושם שונה לחלוטין -
לדוגמא, כשקאורין מדברת בתחילת התוכנית על מועדון האסטרונומיה (או מה שזה לא היה) היא אפילו
לא מעלה על דעתה להזמין את סקאקי לפעילות "חנונית" שכזאת בעוד שסקאקי הייתה שמחה להצטרף
אם קאורין הייתה מזמינה אותה.

הסיטואציה הזאת היא דוגמא די ייצוגית לבעיות של סקאקי.

"על כל שיאי ההרים/ שלווה./ בכל ראשי אמירים/ לא תחוש בעלווה/

הבל רוח; / ביער ציפורים בדממה./ עוד מעט תבוא השעה/ גם אתה תנוח".

יוהן וולפגנג וון גתה - 28.06.1876

אני נוטה לפרש את כל הבעיות שלה על פי זה שאין לה מושג בעצם מה היא רוצה מעצמה. אולי בגלל זה היא גם כל הזמן נדפקת. היא נדפקת כל כך הרבה שמצפים בשלב מסוים שהיא כבר תתפרק מתישהו, אבל הדמות שלה נשארת באדישות ובחוסר התערבות. היא לגמרי אבודה מבחינת דרכה בחברה, ולכן הריחוף והריחוק שלה (בשונה מאוסקה שהריחוף שלה הוא עיקר הדמות שלה). היא מאוד ביישנית, נכון, אבל התדמית שלה בעיני עצמה היא לא הבעיה. הבעיה היא חוסר התדמית המוחלט שלה.

מה שמדגיש את בעית חוסר הזהות וההחלטיות שלה זה הקרבה והדמיון של סאקאקי לממושקפת (ברח לי השם). הממושקפת היא הבוגרת והבטוחה, עם הסגנון היציב יחסית והחכם של החיים. סאקאקי לעומת זאת נראית בוגרת (עובדה שמדגישים די הרבה) אבל היא אובדת דרך כמו ילדה (ומכאן אולי הקנאה בצ'יו).

And you've been so busy lately That you haven't found the time, to open up your mind, and watch the world spinning gently out of time

אני חושב שאתה שופט אותה בחומרה יתרה.
לסקאקי די ברור מה הכיוון הכללי שלה כמעט מההתחלה. היא פשוט לא נראית כמו מישהי
שתבחר בכיוון כזה (ולכן נהניתי מסגירת המעגל כשהיא מחליטה על בי"ס לוטרינריה בסוף הסדרה.).

חוסר התדמית שהיא משדרת לפעמים נובע לדעתי מהסגירות והביישנות שלה.
זה לא שאין לה תחומי עניין, היא פשוט לא חולקת אותם עם אנשים.

"על כל שיאי ההרים/ שלווה./ בכל ראשי אמירים/ לא תחוש בעלווה/

הבל רוח; / ביער ציפורים בדממה./ עוד מעט תבוא השעה/ גם אתה תנוח".

יוהן וולפגנג וון גתה - 28.06.1876

שניכם אוהבים לקשקש בשכל האאא

Space may be the final frontier But is made in the hollywood basement

אם יש לך משהו מועיל להוסיף לדיון (ואני בספק), אתה מוזמן.
את ההערות המתחכמות שמור לחברים שלך.

"על כל שיאי ההרים/ שלווה./ בכל ראשי אמירים/ לא תחוש בעלווה/

הבל רוח; / ביער ציפורים בדממה./ עוד מעט תבוא השעה/ גם אתה תנוח".

יוהן וולפגנג וון גתה - 28.06.1876

שניהם מטמטמים את השכך
אבל azumanga dio פחות מטמטם
lucky star זה מטורף על הפרק הראשון הם מקשקשים 8 דקות על איך אוכלים איזה מאכל מוזר לפחות יש קמצוץ עלילה בazumanga

Space may be the final frontier But is made in the hollywood basement

הרי זה מוטיב מאוד בולט בדמות שלה. היא כל הזמן נדפקת. אפילו בחלום (שאמור להיות אידיאלי) החתול נושך אותה ובורח ממנה. אפילו חתול רובוט מתקלקל כשהיא מנסה ללטף אותו. איך אתה מפרש את זה?

אני אומר שכל זה בא לתאר את העולם ההזוי שהיא בונה לעצמה וחיה בתוכו.

And you've been so busy lately That you haven't found the time, to open up your mind, and watch the world spinning gently out of time

אני לא חושב שזה "אלמנט של נדפקות". זה לא שהיא נדפקת בכל מה שהיא מנסה.
ההפך. היא חכמה, יפה, אתלטית ומעוררת הערצה בכל הסובבים אותה.

עניין ה"נדפקות" מתרחש ספציפית בכל אינטרקציה עם בע"ח.
וגם לזה יש תיקון כשהיא מוצאת את "מאיה" לקראת סוף הסדרה -
ובין זה וההחלטה על לימודי הוטרינריה אני חושב שהדמות שלה התפתחה יותר מכולם במהלך התכנית.

"על כל שיאי ההרים/ שלווה./ בכל ראשי אמירים/ לא תחוש בעלווה/

הבל רוח; / ביער ציפורים בדממה./ עוד מעט תבוא השעה/ גם אתה תנוח".

יוהן וולפגנג וון גתה - 28.06.1876

אבל אני יכול להגיד לך, משני פרקים של אזומאנגה ושני פרקים של Lucky Star, אצלי לאקי סטאר לקח.
בלי קשר לאנימציה, פשוט התחברתי יותר להומור ולדמויות שמה.
לא שאני שולל את האפשרות שאם אני אראה את כל אזומאנגה וכל לאקי סטאר אני אוהב את אזומאנגה
יותר, אבל מרושם ראשוני אצלי לאקי סטאר לקחה בסיבוב. לכן קודם אני אסיים את הסדרה הנוכחית ורק
אז אני מניח שאני אתחיל לראות את אזומאנגה.

והלאקי צ'אנל זה באמת אחד הדברים היותר טובים שנתקלתי בהם. גאונות.

לאקי צ'אנל הוא הדבר הכי מוצלח בסדרה לטעמי.
האינטרקציה בין המנחה והעוזר שלה פשוט גאונית.

וקשה לי להאמין שלאקי סטאר תצליח להשתוות לאזומנגה.
אזומנגה אולי נראית אפיזודלית, אבל העלילה ופיתוח הדמויות שבה הם מהטובים שראיתי.
אבל זה לא משהו שאפשר לשפוט על סמך פרקים בודדים.
אזומנגה היא סדרה שצריך לראות מההתחלה ועד הסוף בשביל להעריך.

"על כל שיאי ההרים/ שלווה./ בכל ראשי אמירים/ לא תחוש בעלווה/

הבל רוח; / ביער ציפורים בדממה./ עוד מעט תבוא השעה/ גם אתה תנוח".

יוהן וולפגנג וון גתה - 28.06.1876

כמו שאמרתי, אני לא שולל את האפשרות שאני אוהב את אזומאנגה יותר, ולעולם לא אוכל לאמוד את את אופן פיתוח
הדמויות על סמך שני פרקים בלבד. לכן אני לא אומר מילה על-כך שלאקי סטאר יותר טוב מאזומאנגה היות ולא אוכל
לקבוע את זה עד שאראה את אזומאנגה גם כן.
אני פשוט אומר שמהתרשמות ראשונית התחברתי יותר ללאקי סטאר ולכן התחלתי את הסדרה הזאת דווקא ולא את
אזומאנגה.
בגלל שאני לא רוצה לצפות בשני הסדרות במקביל, אני מחכה לסיים את לאקי סטאר ואז אני אתפנה לאזומאנגה.
רק אז אני אוכל לקבוע באמת איזו סדרה יותר טובה לדעתי.

בעיקר בזכות שיר הפתיחה D:
אני ממש אוהב לצפות בו שוב ושוב ולשמוע את השיר הזה..
חמוד כל-כך.

כמובן, הקטעים של לאקי צ'אנל פשוט הרגו אותי מצחוק
פיצול האישיות של המנחה שם ממש... איך להגיד... חמוד?
P:

אבל לצערי לא יצא לי לראות יותר משני פרקים, עקב ריבוי פחמימות ושומנים במחזור הדם P:

Now I ride with the mocking and friendly ghouls on the night-wind, and play by day amongst the catacombs
I know that light is not for me, save that of the moon over the rock
I know always that I am an outsider; a stranger in this century and among those who are still men

מישהו כאן הצליח לשמוע את השיר פתיחה של אזומנגה עד הסוף?

And you've been so busy lately That you haven't found the time, to open up your mind, and watch the world spinning gently out of time

כן.

קצת סכריני, אבל ממש מתאים לרוח הדברים.
למרות שנתקלתי בדי הרבה אנשים שתיעבו את השירים של הסדרה.

"על כל שיאי ההרים/ שלווה./ בכל ראשי אמירים/ לא תחוש בעלווה/

הבל רוח; / ביער ציפורים בדממה./ עוד מעט תבוא השעה/ גם אתה תנוח".

יוהן וולפגנג וון גתה - 28.06.1876

אבל לא הצלחתי לעבור את השתי שניות הראשונות... פחחח, קשה להסביר למה. זה מערבל לך את המוח.

And you've been so busy lately That you haven't found the time, to open up your mind, and watch the world spinning gently out of time