את יום העבודה ומתכנסים הם על נשותיהם וטפיהם באחד הבתים של הישוב מצטופפים ככה בלילה ומגינים על הבית הגדול או המתחם והערבים תושבי הסביבה היו צולפים ויורים לתוך בתי הישוב ומפעם לפעם היו גם מצליחים להבעיר דלקות בבתי הישוב.
כשיצחק שדה שמע על כך הוא הגיע למקום ואירגן קבוצת לוחמים ואמר אין שום סיבה שנשב כל לילה ונחכה למנה הקבועה של הצליפות והשריפות.
וככה יצאו להם לילה אחר לילה יצחק שדה וחבורת הלוחמים לכפרי הערבים שבסביבה וירו וצלפו בהם ללא רחמים עד שתושבי הכפרים התחילו הם להסתתר בלילות ומהפחד לא יצאו לתקוף את הר טוב.
וכאן למעשה מסמל יצחק שדה את תפיסת הבטחון של הפלמ"ח שאחר כך עוצבה באותה הרוח בצה"ל.
ותפיסת הבטחון הייתה לא רק מיגננה אלא מיגננה והתקפה. להעביר את המלחמה אל שטח האוייב.

היום זה יום בושה לעם היהודי ולאזרחי מדינת ישראל אשר באמצעות הכנסת הרקובה והמשטר הרקוב שלהם המליכו להם לנשיאות את אחד ממעצבי אוסלו אם לא הבכיר שביניהם אוסלו שהיא מושתתת על תפיסת הכניעה והתבוסתנות המהולה בדם יהודים נרצחים אל מול שלטון יהודי רופס ונרפה שמכר את עצמו לשטן הטירור וחבר לאחד ממרצחי הטירור הגדולים בכל הזמנים הלא הוא עראפת הכלב המצחין.
היום הזה הוא יום שחור בתולדות העם היהודי אשר המליך לו לנשיא את אחד מחוזי המדינה הפלשתינית הטירוריסטית אדם אשר חילק נשק וכסף ומעמד בינלאומי לטירור ושבר את הקוד האומר העם היהודי אור לגויים.
היום הוא יום שחור שהאיש הזה שעל שמו אפשר לבנות את תפיסת הבטחון הפוסט ציונית החדשה תפיסת הבטחון הכנועה והתבוסתנית אשר פיתחה לה סופרלטיבים מבישים כמו "קרבנות השלום" , "ואיפוק זה כוח" "ואוכלוסיה חפה מפשע" סופרלטיבים וסיסמאות ריקות מכל תוכן אשר איפשרו ומאפשרים עד עצם היום הזה את שפיכות הדמים של יהודי ארץ ישראל שאם ניתן היה אפשר היה לבנות חמישה איצטדיוני כדורגל מכוסים בשורות שורות של מצבות על שמם של נרצחי הטירור הפלשתיני ושלא לדבר על עשרות אלפי הנכים והפצועים ומאות אלפי פגועי הנפש שבטוח אני שנפשם היום חרבה בתוכם לנוכח המעשה המביש.
אני יהודי ציוני מתבייש היום בכם אזרחי מדינת ישראל ומזדהה עם הכאב של קורבנות הטירור .

ראשית, הרחמים על האיש. כך תפקיד הנשיא הפך לפרס ניחומים, או למעשה "פרס מפעל החיים" הציוני.
שנית, הלובי שהפעיל אולמרט תוך מתן הטבות מרחיקות לכת, בעיקר לש"ס, בדמות תקציבים לחינוך פרטי מבית ש"ס, מינוי דיינים חרדים והעברת חוקים מקוממים על חשבון הסטטוס קוו. כמו כן הלובי התבטא גם בלחצים פוליטיים על חברי כנסת מתוך קדימה אשר מהיותם זמניים חוששים לאיבוד כסאם הזמני.
שלישית, הלחץ שהפעילה התקשורת למען בחירתו ובעזרת יועצי פרסום, אסטרטגים ולוחשים, רוממו את דמותו, מבלי להתייחס לראובן ריבלין כלל. ריבלין, שחטאו היחיד הוא השתייכתו למסדר ז'בוטינסקי, איבד בכך את תמיכת התקשורת בו.